אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והקהל הרחב בעם.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות, למוסד אישור מס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
********************************************************
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הספר: "מועדים לשיחה-קריאות חדשות בחגי ישראל" בהוצאת קורן -מגיד, תרגום צור ארליך 2019 (קטע קטן, ההמשך והספר ניתן למצוא באתר של ההוצאה לאור.) ממש מדהים!
הספר המוזר ביותר בתנ"ך. "קהלת" (עמוד 94).
ואחרי כל זה - מסענו הממשי אל משמעותו של סוכות מתחיל דווקא בספר שלא רק שהוא המוזר ביותר בתנ"ך, הוא גם ספר שלא היינו מצפים בשום אופן שייכלל בַּקָּנוֹן של כתבי קודש כלשהם: מגילת קהלת.
קהלת הוא ספר משונה ומבלבל שעורר ויכוחים רבים. הוא היה מן האחרונים שנתקדשו, אף כי שנים רבות לפני חתימת התנ"ך היה מוכר מאוד ורבים למדוהו. הוא נכלל בתרגום השבעים, תרגומו הראשון של התנ"ך ליוונית. הוא היה מוכר למחבר ספר משלי בן סירא, בן שלהי המאה השנייה לפני הספירה. קטעים ממנו נמצאו בין מגילות ים המלח. אף על פי כן, היו מן החכמים שראו בו ספר בעייתי. דעת מיעוט בקרבם גרסה שאין לכלול אותו בתנ"ך. לדעתם, המגילה מגלמת רק את חוכמתו האנושית של שלמה, והיא לא נכתבה ברוח הקודש כנדרש מכל ספר שנתקדש ונכלל במקרא. דרשה תלמודית מגוללת כמה מהבעיות שחכמים מצאו בספר.
שלמה, אן חכמתך, אן סוכלתנותך? לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה. דוד אביך אמר, "לֹא הַמַּתִים יְהַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו, יז), ואת אמרת, "וְשַׁבֵּחַ אַנִי אֶת הַמַּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ" (קהלת ד, ב), וחזרת
ואמרת, "כִּי לְכַלֵב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמַּת" (שם ט, ד).17
האם טוב להיות חי מלהיות מת? קהלת עונה במקום אחד בחיוב, במקום אחר בשלילה.
חכמים אחרים הצביעו על סתירות נוספות. אבן עזרא מנה תשע, והוסיף שהמעיין ימצא עוד. קהלת משבח את השמחה (ח, טו) ומגנה אותה (ב, ב). הוא מוקיר את החוכמה (ב, יג) ומזלזל בה (ו, ח). הוא אומר שיהיה טוב ליראי האלוהים (ח, יב) הרשעים ורשעים המקבלים את הגמול היאה לצדיקים (ח, יד). סתירות פנימיות כגון אלו גרמו לכמה מן החכמים לא רק להתנגד להכללת המגילה בתנ"ך, אלא אפילו לאסור על הלימוד בה.18
17. שבת ל ע"א.
נטייתו של קהלת לומר דבר והיפוכו מקשה על הבנת הספר, אך דבר זה לבדו אין בו כדי להצדיק את הדרתו מכתבי הקודש. חז"ל היו מומחים מופלגים ביישוב סתירות גלויות, שרבות כמותן בספרי התנ"ך. קהלת משתמש בסתירה באופן שסוקרטס השתמש בה בשאלות: לגרום לשומעים לחשוב מחוץ לקופסה ולהבין את המורכבות והרב צדדיות של החיים. הוא הבין את מה שעתיד היה לבטא במימרה ידועה הפיזיקאי נילס בוהר: שההפך מאמת שטחית הוא שקר, אבל ההפך מאמת עמוקה הוא לפעמים אמת עמוקה אחרת. השימוש בסתירות נפוץ בספרות החוכמה. דוגמה נאה לכך היא צמד פסוקים רצופים בספר משלי: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְאִוּלְתוֹ פֶן תִּשְׁוָה לּוֹ גַם אֶתָּה. עֲנָה כְסִיל כְּאַוַלְתוֹ פַן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" (משלי כו, ד-ה). לא הסתירות הפנימיות גרמו לכמה מחכמינו להתנגד להכללת מגילת קהלת בתנ"ך - אלא עניין שהשלכותיו מרחיקות לכת הרבה יותר.
עניין זה הוא ההשקפות שבפי קהלת, שרבות מהן נראות כגובלות בכפירה.19 "מִקְרָה אֶחָד", אומר קהלת, "לַצַדִיק וְלָרָשָׁע, לַטוֹב וְלַטָהוֹר וְלַטְמָא, וְלַזְבֵחַ וְלַאֲשֶׁר איננוּ זְבֵחַ" (ט, ב). אין מתאם בין התנהגותו של אדם לתגמול שהוא מקבל, "כִּי לֹא לַקַלִים הַמַּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לָחֶם וְגַם לֹא לַנָּבִנִים עשֶׁר וְגַם לֹא לִידְעִים חֵן, כִּי עַת וְפְגַע יִקְרָה אֶת כְּלָם" (שם, יא). קהלת רואה את "דְמְעַת הָעֲשִׁקִים - וְאִין לָהֶם מְנַחַם; וּמִיַד עשְׁקִיהֶם כֹּחַ וְאִין לָהֶם מְנַחֵם" (ד, א). דומה שאין דין ואין דיין.
"כִּי מִקְרָה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרָה הַבְּהֵמָה וּמִקְרָה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה ורוּחַ אֶחָד לַכל" - ועל כן "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אִין כִּי הַכֹּל הָבֶל" (ג, יט). לאן
נעלמה תפיסת האדם כמיוחד במינו, עשוי בצלם אלוהים? "אַל תְּהִי צַדִיק הַרְבֵּה" וגם "אַל תִּרְשָׁע הַרְבֵּה", אומר קהלת (ז, טז-יז). אז מה כן ראוי להיות? צדיק מעט ורשע מעט? "וְהַלֵךְ בְּדַרְכִי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינִיךְ", הוא מציע לבחור הצעיר (יא, ט); ומה באשר לפרשה השלישית בקריאת שמע, המזהירה אותנו "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (בַּמִּדְבָּר טו' לט)
אין במגילת קהלת שום סימן לכך שהיא מדברת על עם ישראל דווקא. החוקרים
18. שם ע"ב
19. מדרש משלי כה, א.
עמדו מזמן על הדמיון בינה לבין יצירות אחרות מספרות החוכמה של המזרח הקדום - המצרית, המסופוטמית ואפילו הכנענית. ביוון של המאה השלישית לפני הספירה, מגילה כזו לא הייתה יוצאת דופן: לא פעם היא מזכירה מאוד טקסט סטואי או אפיקורי, א-לוהים נזכר בה פעמים רבות, אך לעולם אין היא משתמשת בשם ה', המבטא את ההיבט הא-לוהי המיוחד ליחסו לעם ישראל. קהלת מדבר רק על א-לוהים,א-לוהי הבריאה, הטבע והאנושות כמכלול.
הבולט במאפייני המגילה הגורמים לה להיראות רחוקה כל כך מן האמונה הוא
השימוש החוזר במילה "הבל". היא מופיעה לאורך הספר לא פחות מ־38 פעמים, רוב מוחלט של היקרויותיה במקרא כולו. בדרך כלל הובנה המילה כמציינת חוסר שחר, ריקנות, חוסר חשיבות ומשמעות, "אבסורד" במובנה האקזיסטנציאליסטי של המילה. משום כך המגילה כה מאתגרת.
הדת בכלל והיהדות בפרט הן ניסיון למצוא משמעות ביקום ובחיי האדם. האמונה היא הניסיון לשמוע את המוזיקה שמתחת לרעש, לזהות את השביל שבסבך, לגלות את יעדו של המסע הגדול שחיינו הם חלק ממנו. היהדות היא הניסיון הנועז לתת מענה למה שהפסיכולוג ויקטור פראנקל כינה "חיפושו של האדם אחר משמעות". ראיית החיים כהבל, כחסרי משמעות, היא לכאורה פרידה רדיקלית מהמסורת היהודית.
על כן, עם כל פניותיה אל הא-לוהים ולמרות סיומה המטיף לדבקות בו, מגילת קהלת נקראת, בקריאה ראשונה, כספר חתרני. אם אין בהיסטוריה שום צדק, אם כל דאלים גבר, אם אין לעשוקים תקווה, אם החכם המציל את העיר נשכח מלב ומקום המשפט שם הרשע, על מה ולמה באנו לעולם הזה? אנחנו נולדים, סובלים ומתים. זאת כמדומה הפילוסופיה של קהלת. האדם, "אציל בתבונה" ו"אינסופי בכישרונות" ככל שיהיה, הוא לא יותר מ"אבק מזוקק".20 אבל זה המלט, זאת אינה יהדות! ואפילו אפשר למצוא צידוקים להכללת המגילה הזו בתנ"ך -
מדוע, מכל הספרים והמגילות, דווקא היא נבחרה להיקרא בסוכות, "זמן שמחתנו"? הרי בכל התנ"ך כולו קשה למצוא ספר קודר ומדכא ממנו.
קהלת הוא חידה שיש לפותרה, תעלומה שעלינו לפענח. אם נעשה כך, נגלה לא רק שבפנימיותה מגילה זו היא הצהרת אמונה מן העמוקות בספרות העולם, אלא גם שהיא המפתח להבנת חג הסוכות עצמו.
20. ויליאם שייקספיר, המלט, עברית: דודי פרנס, אתר "שייקספיר ושות'", מערכה שנייה, תמונה שנייה.
א. מי היה קהלת?
לשמחתנו, מגילת קהלת מספקת לנו את הרמז לחילוץ משמעותה כבר במילה השנייה בה, שהיא גם שמה, שהיא גם שם מחברה: קהלת. מי היה קהלת? יש רק אפשרות אחת: קהלת היה שלמה. הפסוק הראשון מכריז על כך: "דִּבְרֵי קָהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם". בנו היחיד של דוד שכיהן במלוכה היה שלמה. המשך המגילה מאשש זיהוי זה. שלמה היה מלך ישראל היחיד שקורות חייו הולמים את המתואר בפרק ב - אדם שצבר נחלות רבות, בנה ארמונות, נטע כרמים ופרדסים וגינות, החזיק בהמוני עבדים ומשרתים, אגר כסף וזהב, והיו לו שלל נשים ופילגשים. אמירתו של קהלת כי הוא הוסיף חוכמה מכל אשר היה לפניו (א, טז) מקבילה למסופר על שלמה בספר מלכים: "וַיִּתַּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלמה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מאד וְרֹחַב לָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (מלכים א' ה, ט). הקביעה בסוף המגילה כי קהלת "עוֹד לְמַד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֶן וְחִקֵר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב, ט) מתאימה אף היא למסופר בספר מלכים כי שלמה דיבר "שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מֶשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף", וכי שמע חוכמתו יצא בעולם - "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ" אותה (מלכים א' ה, יב-יד).
אם קהלת הוא שלמה, מדוע לא נקרא בשמו? זהו הסימן הראשון במגילה לכך שהיא אינה מסכת שיש לקרוא אלא צופן שיש לפענח. שאלתנו כאן אינה היסטורית - מי באמת כתב את מגילת קהלת; כי יהיה הכותב אשר יהיה, אין צל של ספק שמגילה זו נועדה להיקרא כהרהוריו של האיש שנודע כחכם במלכי ישראל. וכיוון שכך, מתבקש היה ששמו של שלמה יוזכר. כך הוא בשני הספרים האחרים שהמסורת מייחסת לו, שיר השירים ומשלי. בקהלת השם שלמה אינו נזכר כלל. יתרה מכך, המילה "קהלת" ייחודית למגילה זו ואינה מופיעה עוד במקרא. זהו רמז עבה כפיל לכך שקהלת הוא יותר משמו של המחבר; שמילה זו היא קצה חוט לפשר המגילה.
המילה "קהלת" באה מהשורש קה"ל, שעניינו התאספות של אנשים. רבים פירשוה ותרגמוה, משום כך, כמציינת מטיף, מורה או מכנס אספה. אך נראה כי יותר ממה שהמילה הזו מציינת, חשובות האסוציאציות שהיא מעוררת; שכן ברגע שנרים את המבט אל המשפחה המורחבת של המילים משורש קה"ל, ניחשף לתמונה מרתקת. תחילה תעלה בדעתנו מצוות הקהל, המצווה המוטלת על המלך לאסוף את העם אחת לשבע שנים, בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה:
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם - הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרָאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לִירְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הַאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵן שָׁמָּה לְרִשְׁתָהּ (דְּבָרִים לֹא, י-יג)".
הרי לנו אפוא קשר ישיר בין סוכות, מלך, אספה, לימוד בציבור, והפועל "הקהל" בן משפחתו של השם "קהלת". קשר זה לא נעלם מעיניהם של חז"ל, והם הסבירו כי שלמה כונה קהלת בשל מצווה זו שקיים כמלך, ואף הציעו שמגילת קהלת מתעדת את אשר לימד שלמה במעמדי הקהל שניהל 24 שמץ מזה אכן נרמז בחתימת המגילה:
"וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קְהֶלֶת חָכָם עוֹד לְמַד דַעַת אֶת הָעָם וְאִוּן וְחַקַר תִקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (יב, ט).
המקרא איננו מספר על שלמה שלימד את העם - ולכן הגיוני להניח שהוא עשה זאת במועדים שבהם הוא היה מצווה על כך, הלוא הן אותן התכנסויות שבע שנתיות בסוכות.
יש קשר נוסף בין שלמה המלך לחג הסוכות, שכבר הזכרנוהו בתחילת פרק זה: חנוכת המקדש, שהתקיימה בשבוע של סוכות ובשבוע שלפניו. המעיין בפרק ח בספר מלכים א', המתאר את המאורע, יגלה שהשורש קה"ל מככב בו. הוא מופיע בפרק שבע פעמים, כדרכן של מילים מנחות במקרא. כך, למשל, מתחיל הפרק: "אָז יַקְהֵל שְׁלמה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשִׁי הַמַּשׂוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אל הַמֶּלֶךְ שְׁלמה יְרוּשָׁלָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקְהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלמה כָּל אִישׁ יִשׂרָאֵל בִּירַח הָאַתָנִים בְּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְׁבִיעִי" (מלכים א' ח, א-ב). הינה לנו שוב בכפיפה אחת הקהלה של ישראל, שלמה המלך וחג הסוכות.
יש קשר שלישי, ישיר פחות אך הרה השלכות. למקדש קדם כידוע המשכן שבני ישראל בנו במדבר סיני. בנייתו החלה לאחר שמשה ירד מהר סיני ובידו הלוחות השניים, אלה שעשה במקום הלוחות ששבר לנוכח חטא העגל. גם כאן ההקהלה היא מילת מפתח. סיפור העגל מתחיל במילים "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ..." (שמות לב, א). משהבטיח משה את כפרת ה' לעם על החטא, הורה לעם לבנות את המשכן - והסיפור על כך נפתח בפסוק "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם לה, א). לבניית העגל העם נקהל - ולבניית המשכן משה הקהיל אותו.
הקהלת העם בידי משה לבניית המשכן הייתה תיקון להתקהלותו של העם על אהרן בחטא העגל. על פי המסורת, משה ירד מן ההר ובידו הלוחות השניים - אות כי ה' מחל לבני ישראל וכי הברית בינו לבינם שרירה וקיימת - בי' בתשרי, ועל כן נבחר יום זה להיות יום סליחה וכפרה לדורות. בניית המשכן החלה למחרת היום - ועד היום נהוג להתחיל בבניית הסוכה במוצאי יום כיפור.
אם כן, ישנה סדרה שלמה של זיקות בין השורש קה"ל, שורש השם קהלת, לבין המלך, מצוות הקהל, המשכן, המקדש וחג הסוכות. הנביא עמוס אף קורא למקדש "סְכַּת דָּוִיד" (עמוס ט, יא). הדהודים ואזכורים אלה חזקים מכדי שאפשר יהיה להתעלם מהם. המפתח להבנת קהלת הוא סוכות, והמפתח להבנת סוכות הוא קהלת. והשורש קה"ל אינו החוליה המקשרת היחידה ביניהם. הרב לורד יונתן זקס זצ"ל. (ההמשך בספר. עמוד 99)
21. קהלת רבה א, ב
