"אדיר במלוכה, בחור כהלכה" – על בחירות ומנהיגים הון ושלטון, כישורים וקשרים במשפט העברי

פרופסור אביעד הכהן נשיא מכללת שערי מדע ומשפט

1. מגילת העצמאות של מדינת ישראל: בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי... מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.

2. סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, תש"ם-1980: ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות ,הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

3. חוק שיפוט בתי דין רבניים )נישואין וגירושין(, התשי"ג-1953: שיפוט בעניני נישואין וגירושין : 1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים; עריכת נישואין וגירושין: 2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.

4. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: 1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ,בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל .1א. חוק יסוד זה מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

5. דברים יז: ד כִּי תָֹבֹא ֶאֶל הָאֶָרֶץ אֲֶשֶר ה 'א -לֶֹהֶיךָ נֵֹתֵן ָלָךְ ִּוִּירִּשְָׁתָהּ ְׁוְָׁיָשַׁבְָׁתָה ָבָ הּ ְׁוְׁאָמַׁרְָׁתָ ָאָשִּיָמָה ָעָלַׁי מֶֶלֶךְ ְׁכְָׁכָל הַׁגֹּוֹיִּם אֲֶשֶר ְׁסְׁבִּיבָֹתָי .טו שֹוֹם ָתָשִּים עֶָלֶיךָ מֶֶלֶךְ אֲֶשֶר ִּיִּבְׁחַׁר ה 'א -לֶֹהֶיךָ בֹוֹ . מִּקֶֶרֶב אֶַחֶיךָ ָתָשִּים עֶָלֶיךָ מֶֶלֶךְ. לֹא תוּכַׁל לֵָתֵת עֶָלֶיךָ ִּאִּיש ָנָכְׁרִּי אֲֶשֶר לֹא אָחִּיךָ הוּא .טז רַׁק לֹא ַׁיַׁרְֶׁבֶה לֹּוֹ סוּסִּים ְׁוְׁלֹא ָיָשִּיב ֶאֶת הָָעָם ִּמִּצְׁרַׁיְָׁמָה ְׁלְׁמַׁעַׁן הַׁרְׁבֹוֹת סוּס ַׁוַׁ ה 'אָמַׁר לֶָכֶם לֹא ֹתֹסִּפוּן ָלָשוּב ַׁבַׁדֶֶרֶךְ ַׁהֶַׁזֶה עֹוֹד .יז וְׁלֹא ַׁיַׁרְֶׁבֶה לֹּוֹ ָנָשִּים ְׁוְׁלֹא ָיָסוּר ְׁלְׁבָבֹוֹ ְׁוְׁכֶֶסֶף ְׁוְׁזָָהָב לֹא ַׁיַׁרְֶׁבֶה לֹּוֹ ְׁמְֹׁאֹד .יח וְׁהָָיָה ְׁכְׁשִּבְׁתֹוֹ ַׁעַׁל ִּכִֵּסֵא ַׁמַׁמְׁלַׁכְׁתֹוֹ ְׁוְָׁכָתַׁב לֹוֹ ֶאֶת ִּמִּשְֵׁנֵה ַׁהַׁתוָֹרָה ַׁהַֹׁזֹאת ַׁעַׁל סֵֶפֶר ִּמִּלִּּפְֵׁנֵי הַׁכֲֹהֲנִּים ַׁהַׁלְׁוִּיִּם .יט וְָׁהָיְָׁתָה ִּעִּמֹּוֹ ְׁוְׁקָָרָא בֹוֹ ָכָל ְׁיְֵׁמֵי חַָׁיָיו ְׁלְׁמַׁעַׁן ִּיִּלְׁמַׁד ְׁלְׁיִּרְׁאָה ֶאֶת ה 'א -לָֹהָיו ִּלִּשְֹׁמֹר ֶאֶת ָכָל ִּדִּבְֵׁרֵי הַׁתוָֹרָה ַׁהַֹׁזֹאת ְׁוְֶׁאֶת ַׁהַֻׁחֻקִּים הָאֵֶלֶּה ַׁלַׁעֲשֹ ָתָֹם .כ לְׁבִּלְׁתִּי רוּם ְׁלְׁבָבֹוֹ מֵאֶָחָיו וּלְׁבִּלְׁתִּי סוּר ִּמִּן ַׁהַׁמִּּצְָׁוָה ָיָמִּין וּשְֹׁמֹאול לְׁמַׁעַׁן יֲַׁאֲרִּיךְ ָיָמִּים ַׁעַׁל ַׁמַׁמְׁלַׁכְׁתֹוֹ הוּא וּבָָנָיו ְׁבְׁקֶֶרֶב ִּיִּשְׁרֵָאֵל.

6. משנה תורה ,הלכות מלכים ומלחמותיהם, א, ג-ו: אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו. אין מעמידין מלך מקהל גרים, אפילו אחר כמה דורות, עד שתהיה אמו מישראל שנאמר )דברים יז, טו(: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא', ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל. לא שר צבא, לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות .ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל. שנאמר 'מקרב אחיך תשים עליך מלך '- כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך. אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר 'עליך מלך '- ולא מלכה .וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.

7. שמואל א, ח: ַׁוַׁיְׁהִּי ַׁכַׁאֲֶשֶר זֵָקֵן ְׁשְׁמוֵּאֵל ַׁוַׁיֶָשֶם ֶאֶת בָָנָיו ֹשֹפְׁטִּים ְׁלְׁיִּשְׁרֵָאֵל .ב וַׁיְׁהִּי ֶשֶם ְׁבְׁנֹוֹ ַׁהַׁבְׁ כֹוֹר יוֵֹאֵל ְׁוְֵׁשֵםמִּשְֵׁנֵהוּ ֲאֲבִָּיָה ֹשֹפְׁטִּים ִּבִּבְֵׁאֵר ָשָבַׁע .ג וְׁלֹא ָהָלְׁכוּ בָָנָיו בדרכו ]ִּבִּדְׁרָָכָיו[ ַׁוַׁיִּטּוּ אַחֲֵרֵי ַׁהַָׁבָצַׁע ַׁוַׁיִּקְׁחוּ ֹשֹחַׁד ַׁוַׁיַׁטּוּ ִּמִּשְָׁפָט .ד וַׁ יִּתְׁקַׁבְׁצוּ ֹכֹל ִּזִּקְֵׁנֵי ִּיִּשְׁרֵָאֵל ַׁוַׁיָֹבֹאוּ ֶאֶל ְׁשְׁמוֵּאֵל הָרָמָָתָה .ה וַֹׁיֹאמְׁרוּ אֵָלָיו ִּהִֵּנֵה ַׁאַָׁתָה ָזָקַׁנְָׁתָ וּבֶָנֶיךָ לֹא ָהָלְׁכוּבִּדְׁרֶָכֶיךָ ַׁעַָׁתָה ִּשִּיָמָה ָלָּנוּ מֶֶלֶךְ ְׁלְָׁשָפְֵׁטֵנוּ ְׁכְָׁכָל ַׁהַׁגֹּוֹיִּם .ו וֵַׁיֵרַׁע ַׁהַׁדָָבָר ְׁבְׁעֵיֵנֵי ְׁשְׁמוֵּאֵל ַׁכַׁאֲֶשֶר אָמְׁרוּ ְׁתְָׁנָה ָלָּנוּ מֶֶלֶךְ ְלְשָׁפְֵטֵנוּ וַׁיִּתְׁפֵַׁלֵּל ְׁשְׁמוֵּאֵל ֶאֶל ה'. ז וַׁיֹאֶמֶר ה' ֶאֶ ל ְׁשְׁמוֵּאֵל ְׁשְׁמַׁע ְׁבְׁקֹוֹל הָָעָם ְׁלְֹׁכֹל אֲֶשֶר ֹיֹאמְׁרוּ אֵֶלֶיךָ כִּי לֹא אְתְךָ מָׁאָסוּ ִּכִּי אתִּי ָׁמֲָׁאֲסוּ ִּמְִּמְלֹךְ עֲלֵיֶהֶם .ח כְָׁכָל ַׁהַׁמֲַּׁעֲשִּים אֲֶשֶר ָעָשוּ ִּ מִּיֹוֹם ַׁהֲַׁעֲלֹתִּי אָֹתָם ִּמִּמִּּצְׁרַׁיִּם ְׁוְׁעַׁד ַׁהַׁיֹוֹם ַׁהֶַׁזֶה וַׁיַׁעַׁזְֻׁבֻנִּי ַׁוַׁיַׁעַׁבְׁדוּ אלֹהִּים אֲֵחֵרִּים ֵכֵן הֵָמָּה ֹעֹשִּים ַׁגַּׁם ָלָךְ .ט וְׁעַָׁתָה ְׁשְׁמַׁע ְׁבְׁקוָֹלָם ַׁאַׁךְ ִּכִּי הֵָעֵד ָתָעִּיד בֶָהֶם ְׁוְׁהִּגַּׁדְָׁתָ לֶָהֶם ִּמִּשְׁפַׁט ַׁהַׁמֶֶּלֶךְ אֲֶשֶר ִּיִּמְׁלֹךְ עֲלֵיֶהֶם. י וַׁיֹאֶמֶר ְׁשְׁמוֵּאֵל ֵאֵת ָכָל ִּדִּבְֵׁרֵי ה 'ֶאֶל הָָעָם ַׁהַׁשֲֹאֲלִּים ֵמֵאִּתֹוֹ מֶֶלֶךְ. יא וַׁיֹאֶמֶר ֶזֶה ִּיִּהְֶׁיֶה ִּמִּשְׁפַׁט ַׁהַׁמֶֶּלֶךְ אֲֶשֶר ִּיִּמְׁלֹךְ עֲלֵיֶכֶם ֶאֶת ְׁבְׁנֵיֶכֶם ִּיִָּקָח ְׁוְָׁשָם לֹוֹ ְׁבְֶׁמֶרְׁכַׁבְׁתֹוֹ וּבְׁפָרָָשָ יו ְׁוְָׁרָצוּ ִּלִּפְֵׁנֵי ֶמֶרְׁכַׁבְׁתֹוֹ .יב וְָׁלָשוּם לֹוֹ שֵָרֵי אֲָלָפִּים ְׁוְׁשֵָרֵי ֲחֲמִּשִּים ְׁוְׁלַׁחֲֹרֹש ֲחֲרִּישֹוֹ ְׁוְׁלִּקְֹׁצֹר ְׁקְׁצִּירֹוֹ וְׁלַׁעֲשֹוֹת ְׁכְֵׁלֵי ִּמִּלְׁחַׁמְׁתֹוֹ וּכְֵׁלֵי רִּכְׁבֹוֹ .יג וְֶׁאֶת ְׁבְׁנוֹתֵיֶכֶם ִּיִָּקָח לְׁרַׁקָחֹוֹת וּלְׁטַׁבָחֹוֹת וּלְׁאֹפֹוֹת .יד וְֶׁאֶת ְׁשְׁדוֹתֵיֶכֶם ְׁוְֶׁאֶת ַׁכַׁרְׁמֵיֶכֶם ְׁוְֵׁזֵ יתֵיֶכֶם ַׁהַׁטֹּוֹבִּים יִָּקָח ְׁוְָׁנָתַׁן ַׁלַׁעֲבָָדָיו .טו וְׁזַׁרְׁעֵיֶכֶם ְׁוְׁכַׁרְׁמֵיֶכֶם ַׁיַׁעְׁ שרֹ ְׁוְָׁנָתַׁן ְׁלְָׁסָרִּיָסָיו ְׁוְׁלַׁעֲבָָדָיו .טז וְֶׁאֶת ַׁעַׁבְׁדֵיֶכֶם ְׁוְֶׁאֶת ִּשִּפְׁחוֹתֵיֶכֶם ְׁוְֶׁאֶת בַׁחוּרֵיֶכֶם ַׁהַׁטֹּוֹבִּים ְׁוְֶׁאֶת חֲמוֹרֵיֶכֶם ִּיִָּקָח ְׁוְׁעָָשָה ִּלִּמְׁלַׁאכְׁתֹוֹ .יז ֹצֹאנְׁ ֶכֶם ַׁיַׁעְׁשֹרֹ ְׁוְׁאֶַׁתֶם ִּתִּהְׁיוּ לֹוֹ ַׁלַׁעֲָבָדִּים .יח וּזְׁעַׁקְֶׁתֶם בַׁיֹוֹם ַׁהַׁהוּא ִּמִּלִּּ פְֵׁנֵי ַׁמַׁלְׁכְֶׁכֶם אֲֶשֶר ְׁבְׁחַׁרְֶׁתֶם לֶָכֶ ם ְׁוְׁלֹא ַׁיַׁעֲֶנֶה ה 'ֶאֶתְֶׁכֶם ַׁבַׁיֹוֹם ַׁהַׁהוּא .יט וַׁיְׁמֲָאֲנוּ הָָעָם ִּלִּשְֹׁמֹעַׁ ְׁבְׁקֹוֹל שְׁמוֵּאֵל ַׁוַֹׁיֹאמְׁרוּ לֹּא ִּכִּי ִּאִּם מֶֶלֶךְ ִּיִּהְֶׁיֶה עֵָלֵינוּ .כ וְָׁהָיִּינוּ ַׁגַׁם ֲאֲנַׁחְׁנוּ ְׁכְָׁכָל ַׁהַׁגֹּוֹיִּם וּשְׁפָָטָנוּ ַׁמַׁלְֵׁכֵנוּ ְׁוְׁיָָצָא ְׁלְׁפֵָנֵינוּ ְׁוְׁנִּלְׁחַׁם ֶאֶת ִּמִּלְׁחֲמֵֹתֵנוּ .כא וַׁיִּשְׁמַׁע ְׁשְׁמוֵּאֵל ֵאֵת ָכָל ִּדִּבְֵׁרֵי הָָעָם ַׁוַׁיְׁדַׁבְֵׁרֵם ְׁבְׁאָזְֵׁנֵי ה .'

8. ספרי, שופטים יג: "אשימה עלי מלך" )דברים יז, יד(. רבי נהוריי אומר: הרי זה דבר גניי לישראל ,שנאמר: "כי לא ֹאֹתך מאסו כי ֹאֹתי מאסו ממלֹך עליהם" )שמ"א ח, ז(. אמר רבי יהודה: והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" )דברים יז, טו(. ולמה נענשו בימי שמואל? לפי שהקדימו על ידם. "ככל הגוים אשר סביבתי" )דברים יז, יד(. רבי נהוריי אומר: לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושָפָטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחֹמֹתינו" )שמ"א ח, כ.(

9. רב שמואל בן חפני גאון, פירוש לתורה, ירושלים תשל"ט )מהדורת אהרן גרינבאום(, עמ' תמו: "כי דרישתם למלך היתה שלא כפי האופן שלפיו נקבע להם להמליכו. כי )הדבר( הזה נקבע להם רק בשעת הצורך בו למלחמה. ובזמן שמואל היו לא זקוקים לו, לדעת הנביא. ורצו להידמות לאומות, ואמרו לו:

עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים ולכן היה זה מאיסה .

11. רבי עובדיה ספורנו: אומנם שיהיה המלך כמלכי עכו"ם מחזיק במלכות הוא וזרעו נמאס אצל האל יתברך, אבל ציווה שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן... והיה הרשות במנוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר, אשר רמז שסופו לשנאתה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, כמו שקרה לדוד בדבר אבשלום.

11. אברבנאל, דברים יז, יז: ובהיות הנהגותיהם זמניות, והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים, יהיה מורא בשר ודם עליהם .ומה לנו להביא על זה טענות שכליות, והנה הנסיון גובר על ההקש .הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי המלכים! והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם על ידי השופטים ומושלים זמניים נבחרים... הלא ידעת אם לא שמעת... ְׁ ֹשְֹׁררת ויניציאה הגברת רבתי בגוים, ֹשֹרתי במדינות, ומלכות פלורינציאה צבי ]=תפארת[ היא לכל הארצות, ומלכיות אחרות גדולות וקטנות אין מלך בהם, והם מתנהגים על פי מנהיגים נבחרים לימים קצובים .

והנה המלכיות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועקש לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמהכובשות ארצות... וזה ֻכֻלו ממה שיורה שמציאות המלך בעם אינו

12. רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים א, ג: אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא: כיהושע, שמינוהו משה רבנו ובית דינו; וכשאול ודוד, שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.

13. שמות יח, כא: ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע...

14. דברים א, יב-טו: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. ותענו אותי ותאמרו: טוב הדבר אשר דברת לעשות.... ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם.

15. תוספתא חגיגה ב, ט: היו יושבין ובודקין: כל מי שהוא חכם ועניו ושפוי ]=נעים, נוח ורך[ וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו.

11. רמב"ם, הלכות סנהדרין ב, ז: בית דין של שלושה צריך שיהיה בכל אחד מהם שבעה דברים, ואלו הן: חכמה, ענווה, יראה, שנאת הממון, אהבת האמת, ואהבת הבריות ובעלי שם טוב... ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות.. ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כעניין שנאמר "ויקם משה ויושיען"... שונאי בצע – אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו. ולא רודפין לקבץ הממון. שכל מי שהוא נבהל להון – חסר יבואנו .

'אנשי אמת '– שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן. אוהבין את האמת, ושונאין את החמס ,ובורחין מכל מיני העוול .

17. במדבר כז, טז-יז: וידבר משה אל ה' לאמר: יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.

18. רש"י: 'אלקי הרוחות '- למה נאמר? אמר לפיו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

19. תלמוד בבלי יומא כב, ע"ב: אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בו שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח ]=תתגאה[ דעתו עליו, אומרין לו 'חזור לאחוריך!' 21. רש"י: "שלא היה בו שום דופי :"משפחה, ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על ישראל. אבל דוד - מרות המואביה אתא .פירוש רבינו אליקים בר' משולם הלוי: "שלא היה בו שום דופי": לא פגם משפחה ולא בגופו. "קופה של שרצים": שמץ פסול במשפחתו.

21. רבי מנחם המאירי: דרך צחות ודרך הפלגה אמרו: אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לאחריו, כלומר: אף על פי שהוא הגון בעצמו, שאם תזוח דעתו ויתגאה על הצבור שלא לשם שמים אומרים לו חזור לדון את עצמך והבט אל אחריך .

22. בבלי ברכות נה, ע"א: אמר רבי יצחק: אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר

)שמות לה, ל( 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'. אמר הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם; הלך ואמר להם לישראל:

הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הגון, לפנינו לא כל שכן!

23. שמואל א, ב: יא וַׁיֵֶלֶךְ ֶאֶלְׁקָָנָה הָרָמָָתָה ַׁעַׁל בֵיתֹוֹ ְׁוְׁהַׁנַׁעַׁר הָָיָה ְׁמְׁשֵָרֵת ֶאֶת ה' ֶאֶת ְׁפְֵׁנֵי ֵעֵלִּי ַׁהַׁכֵֹהֵן .יב וּבְֵׁנֵי ֵעֵלִּי ְׁבְֵׁנֵיבְׁלִָּיָעַׁל לֹא ָיָדְׁעוּ ֶאֶת ה ' יג וּמִּשְׁפַׁט ַׁהַׁכֲֹהֲנִּים ֶאֶת הָָעָם ָכָל ִּאִּיש זֵֹבֵחַׁ ֶזֶבַׁח וָּבָא ַׁנַׁעַׁר ַׁהַׁכֵֹהֵן ְׁכְׁבֵַׁשֵל ַׁהַׁבָָשָר ְׁוְׁהַׁמַּׁזְֵׁלֵגשְׁלֹש ַׁהַׁשִּנַׁיִּם ְׁבְׁיָדֹוֹ .יד וְׁהִָּכָה ַׁבַׁכִּיֹוֹר אֹוֹ ַׁבַׁדוּד אֹוֹ ַׁבַׁקַׁלַּׁחַׁת אֹוֹ ַׁבַָׁפָרוּר ֹכֹל אֲֶשֶר ַׁיַׁעֲֶלֶה ַׁהַׁמַּׁזְֵׁלֵג ִּיִּקַׁח ַׁהַׁכֵֹהֵן בֹוֹ כָָכָהיֲַׁעֲשוּ ְׁלְָׁכָל ִּיִּשְׁרֵָאֵל ַׁהַָׁבָאִּים ָשָם ְׁבְׁשִּלֹה .טו גַּׁם ְׁבְׁטֶֶרֶם ַׁיַׁקְׁטִּרוּן ֶאֶת ַׁהַׁחֵֶלֶב, וָּבָא ַׁנַׁעַׁר ַׁהַׁכֵֹהֵן ְׁוְׁאָמַׁר ָלָאִּיש ַׁהַׁזֵֹבֵחַׁ: תְָׁנָה בָָשָר ִּלִּצְׁלֹוֹת ַׁלַׁכֵֹהֵן ְׁוְׁלֹא ִּיִּקַׁח ִּמִּמְּׁךָ בָָשָר ְׁמְׁבָֻשָל, ִּכִּי ִּאִּם ָחָי .טז וַׁיֹאֶמֶר אֵָלָיו ָהָאִּיש ַׁקֵַׁטֵּר ַׁיַׁקְׁטִּירוּן ַׁכַׁיֹוֹם הַׁחֵֶלֶב, ְׁוְׁקַׁח ְׁלְׁךָ ַׁכַׁאֲֶשֶר ְׁתְׁאֶַׁוֶּה ַׁנַׁפְֶׁשֶךָ. ְׁוְׁאָמַׁר לו ]לֹא[ ִּכִּי ַׁעַָׁתָה ִּתִֵּתֵן, ְׁוְׁאִּם לֹא ָלָקַׁחְׁתִּי ְׁבְָׁחָזְָׁקָה .יז וַׁתְׁהִּי ַׁחַׁטַּׁאת הַׁנְָׁעָרִּים ְׁגְּׁדוָֹלָה ְׁמְֹׁאֹד ֶאֶת ְׁפְֵׁנֵי ה' ִּכִּי ִּנֲִּאֲצוּ הָאֲָנָשִּים ֵאֵת ִּמִּנְׁחַׁת ה ...'כב וְֵׁעֵלִּי זֵָׁקֵן ְמְ אד וְָׁשָמַׁע ֵאֵת ָכָל אֲֶשֶר ַׁיֲַׁעֲשוּן בָָנָיו ְׁלְָׁכָל ִּיִּשְׁרֵָאֵל ְׁוְׁ ֵאֵת אֲֶשֶר ִּיִּשְׁכְׁבוּן ֶאֶת ַׁהַָׁנָשִּים ַׁהַֹׁצֹבְׁאֹוֹת ֶפֶתַׁח אֶֹהֶל מוֵֹעֵד .כג וַֹׁיֹאֶמֶר לֶָהֶם לָָמָּה ַׁתֲַׁעֲשוּן כַׁדְָׁבָרִּים הָאֵֶלֶּה אֲֶשֶר אָֹנֹכִּי שֵֹמֵעַׁ ֶאֶת ִּדִּבְׁרֵיֶכֶם ָרָעִּים מֵֵאֵת ָכָל הָָעָם אֵֶלֶּה .כד אַל בָָנָי ִּכִּי לֹוֹא טוָֹבָה ַׁהַׁשְׁמָֻעָה אֲֶשֶר אָֹנֹכִּי שֵֹמֵעַׁ ַׁמֲַׁעֲבִּרִּים ַׁעַׁם ה .' כה אִּם ֶיֶ חָטָא ִּאִּיש ְׁלְׁאִּיש וּפִּלְׁלֹוֹ א-לֹהִּים, ְׁוְׁאִּם ַׁלַׁה' ֶיֶ חָטָא ִּאִּיש, ִּמִּי ִּיִּתְׁפֶַׁלֶּל לֹוֹ? ְׁוְׁלֹא יִּשְׁמְׁעוּ ְׁלְׁקֹוֹל ֲאֲבִּיֶהֶם ִּכִּי חֵָפֵץ ה' ַׁלֲַׁהֲמִּיָתָם .כו וְׁהַׁנַׁעַׁר ְׁשְׁמוֵּאֵל הֵֹלֵךְ ְׁוְׁגֵָדֵל וָטֹוֹב גַּם ִּעִּם ה' ְוְגַּם ִּעִּם ֲאֲנָׁשִּים .כז

וַׁיָֹבֹא ִּאִּיש אלֹהִּים ֶאֶל ֵעֵלִּי ַׁוַׁיֹאֶמֶר אֵָלָיו ֹכֹה אָמַׁר ה': ֲהֲנִּגְׁלֹה ִּנִּגְֵׁלֵיתִּי ֶאֶל ֵבֵית אָבִּיךָ ִּבִּהְׁיוָֹתָם ְׁבְׁמִּצְׁ רַׁיִּם ְׁלְֵׁבֵית פַׁ רְֹׁעֹה .כח וּבָׁ חר אתו ִּמִּכָׁל ִּשִּבְֵטֵי ִּיְִּשְרֵָׁאֵל לִּי ְׁלְׁכֵֹהֵן ַׁלַׁעֲלֹוֹת ַׁעַׁל ִּמִּזְׁבְׁ חִּי ְׁלְׁהַׁקְׁטִּיר ְׁקְׁטֶֹרֶת לֵָשֵאת אֵפֹוֹד ְׁלְׁפָָנָי, וֶָאֶתְָׁנָה לְֵׁבֵית אָבִּיךָ ֶאֶת ָכָל ִּאִֵּשֵי ְׁבְֵׁנֵי ִּיִּשְׁרֵָאֵל.

24. תלמוד בבלי, פסחים נז, ע"א: אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן; אוי לי מבית חנן, אוי לי מלחישתן

]=עצתם הרעה[; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן ,שהן כהנים גדולים, ובניהם גזברין, וחתניהן אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.

25. בבלי סנהדרין ז ע"ב; ירושלמי ביכורים פ"ג ה"א )סה ע"ד:( "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" )שמות כ, כ( - אלוה ]=דיין[ הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב.

21. רבי משה סופר - החת"ם סופר, ליקוטי שו"ת חתם סופר, יורה-דעה סימן לח: אודות הדברי ריבות שבין ה"ה אקרו"ט ]אלופי קהל, ראשים וטובים[ דק"ק ]=קהילת קודש[ אייזנשטט ובין הקצין הר"ר חיים וואלף סג"ל יצ"ו ]=ישמרו צורו ויחייהו[ ואחרי ככלות הכל הרבה דברים שביניהם התרצו עצמם מרצונם הטוב ובהסכמת אדונינו השררה יר"ה ]=ירום הודה[ הובררו דייני בד"ץ ח"מ ]=בית דין צדק החתומים מטה[ לדון ביניהם...ראשון תבע הר"ר חו"ו מאקרו"ט להיות כי בשנים קדמוניות חטאה זוגתו תחי ']=תחיה[ נגד כבוד הקהילה ונענשה בעונש ח"י זהובים וכן פרע בעבורה, והם לא הסתפקו בזה כי אם כתבו פסק זה בפנקס הקהל לחרפת דיראון עולם בלי ידיעתו, ועל כן כשנתמנה אחר כך בתוך שבעה טובי העיר קרע אותו הדף מפנקסי הקהל בידיעת ובמעמד שניים מהקהל, ועתה התעוררו על זה אקרו"ט, וצירפו לזה עוד מה שהה בינו ובין הק' הר"ר משה רוסט, ועשו לו פסק שלא בפניו, וחזרו וכתבו בפנקס הקהל הפסק הנ"ל על זוגתו תחי', וגם סילקוהו מהברירה על ]=למשך[ שלושה שנים, וכל זה שלא בפניו, גם שנעשה מבלי ידיעת הגאב"ד דק"ק יע"א, על כן הוא רוצה לדון ולשפוט על זה כי אחר שכבר קיבל עונשו איך חזרו ויענשוהו, ואיך עשו לו פסק שלא בפניו ושלא בידיעת הרב הגאב"ד נ"י. והר"ר משה אהרן השיב בכוח הרשאה מכל הקהילה, כי מה שעשו - כדין עשו, וכנהוג בקהילה מימי עולם ושנים קדמוניות, כאשר נמצא בפנקס הקהל וכתבים בתוכו, למען ישמעו וייראו; ועוד רוצים לפסוק עליו הדין מעתה ולסלקו מהתמנויות משך עשר שנים על שהרים ידו בפנקס אקרו"ט וכן לא ייעשה. יצא מאתנו בתורת פסק דין אם שהאמת כן ששבעה טובי העיר מכין ועונשין להעמיד מעמד ומצב הקהילה על מכונה ותלה אם השעה צריכה לכך, מכל מקום לפי ראות עינינו וכפי אשר נתברר לנו מפי מי שהיה בתוך הקהל באותה שעה שנעשה הפסק על האישה הנ"ל ,

מובן לנו שאי אפשר בשום אופן שתתחייב האישה הנ"ל על חטאה שתיכתב בפנקס הקהל לעולמי עד אחרישכבר הודית על חטאה וקיבלה עונשה בפירעון ח"י זהובים ששילם בעלה בעבורה... וקל וחומר בן בנו שלקל וחומר מה שסילקוהו מתוך הברירה ומתוך התמנויות אקרו"ט זמן מה הוא נגד תקנות קהילתם ,כאשר ראינו בעינינו כתוב בתוך הפנקס בדף... תקנה שנתקנה בשנת ... שאי אפשר לפסול שום בעל בית מהברירה והתמנויות אם לא בצירוף הרב ובי"ד צדק וכאן לא היה הרב ובד"צ בעסק זה, ואילו לא נכתבה תקנה זו - ראוי ונכונה היא על פי דתה"ק ]=דת תורתנו הקדושה[ ומכל שכן שקיבלו זה עליהם אנשי הקהילה יע"א, ובשגם נעשה הפסק הזה שלא בפניו. מה שהשיב הר"ר משה אהרן והראה בפנינו שגם הר"ר חו"ו בעצמו היה כמה פעמים בצירוף אקרו"ט וחתם עמהם על פסק דין על אנשים לעונשם לסלקם מהברירה מבלי ידיעת הרב מרא דאתרא, האמת שכן ראינו בעינינו ומה נעשה שגם הפסקים ההמה אז נעשים שלא כדין תורה, ושלא על פי התקנה הנ"ל וכן לא ייעשה עוד.

27. היות כן, החוק והחיוב על אלופי קהל לסלק חרפת חו"ו וזוגתו תחיה מפנקסם לגמרי באיזה אופן שאפשר ,באופן שלא יראה ולא ימצא בתוך פנקס הקהל שום דבר לא מפסק הראשון מקדמת דנא ולא מפסק השני ואז יהיה להם לכבוד ולתפארת, והר"ר חו"ו הוא מוכשר וראוי לבוא לברירה ולהתמנויות אקרו"ט מהיום והלאה כמאז ומעולם. ומה שטען הר"ר ח"ו עוד, הואיל וסלקוהו מן הברירה שלא כדין, ממילא נתבטל ברירות הקהל דהאי שתא ]=של שנה זו[ ורוצה הוא שיחדשו עוד הפעם התמנויות הקהל; עוד טען שנעשה כל ההתחדשות בפיסול, שהר"ה עם אחד משבעת טובי העיר המה קרובים פסולי דאורייתא, תרי גיסי ]=שני גיסים[, גם בזה הדין עמו וכבר היה בזה בדרי קמאי ]=בדורות קודמים[ וכבר הורה זקן 'כיון שעלה

- לא ירד השתא הכא', ומכאן ואילך לא ייעשה כן.

28. שו"ת חתם סופר חלק ה )חו"מ( סימן קס: אנשי ק"ק פלונית התאספו יחד בני הקהילה לקבל עליהם רב ומורה והיו מסכימים על ד' רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הק"ק אם ירבו המתרצים בו על הממאנים הרי הוא הרב ואם לאו ייקחו שני מן הקלפי ויעשו עמו כמנהג הראשון וכן בשלישי ורביעי. והנה הרוב מיאנו במי שעלה ראשון וכן בשני והשלישי זכה עפ"י רוב הדעות. אחר איזה ימים הי' קול המון סוער כי הרבה מאנשי הק"ק קבלו שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו עליהם. אחרי זה נמצא כתב מחותם מאחד מאנשי הק"ק ששלח לאחיו הדר בעירו של הרב .ויען כי הרגישו אנשי הקהל שימצאו בו דבר סתר מהנ"ל פתחוהו ומצאו כתוב בו שזה מבקש מאחיו שבעיר הרב שקיבל עבורו חלקו המגיעו משוחד קבלת הרב ושגם יהיה זהיר לשלח חלק כל אחד ואחד כפי הנאמר להם, דאי לאו הכי לא יהיה רב שם כי אדעתא דהכי הסכימו עליהם מעיקרא. ואז נועדו אנשי הקהל ובאו לפני בקובלנא לומר מעתה לא יחפוצו בהרב המקובל עליהם הנ"ל כי היה הכל בפסלנות ועל ידי זה מתגבר המחלוקת ויחלק העם לחצי ועודני עומד לשום דמי מלחמה בשלום להתפשר מפני כבוד התורה ומפני השלום .

29. איברא ]=אכן[ בעיקר הדין נראה בודאי אם המצא ימצאו ב' עדים כשרים שאינם מבני הק"ק ולא מקרוביהם ולא מקרובי הרב שיעידו שמאנשי הק"ק קבלו שוחד על הנ"ל אם כן פשוט כביעי בכותחא דהקבלה ההיא שע"י אותו המינוי בטלה מעיקרא שהרי היו צריכים לומר דעתם לשם שמים כמ"ש רמ"א בהגה' רס"י קס"ג בח"מ והם אמרו ע"י שוחד שהוא חד ומעוור עיניהם. לא מיבעיא בקבלת הרב ההוא אלא נמי במה שמיאנו בראשונים היה הכל שלא לשם שמים ורק היה בצעם בראש כולם. ואפילו אם יהיו מקבלי השוחד מעטים ויישארו לו רוב דעות שלא קיבלו שוחד ,

מכל מקום הם יאמרו מפני שכבר מיאנתם בראשונים על כורחנו היינו מתרצים בזה השלישי ועל כן בטלכל המעשה ההוא ואפילו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים משום קנס דרבנן, מכל שכן מי שלקח שוחד שבטלאפילו מן התורה. וז"ל רמ"א סס"י ל"ז טובי הקהל הממוני' לעסוק בצרכי רבי' הרי הם כדיינים ואסורלהושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה .

31. והנה אם יש עדים שהרב בעצמו אמר ליתן להם שוחד פסול הוא להיות רב כלל עד שישוב בתשובה על זה ואפילו אם יהיה ראוי לכך כמבואר בש"ע ח"מ סי' ח' סס"א ומבואר מת"י יומא גבי יהושע בן גמלא דאפילו אם הוא גדול וצדיק אי איכא דעדיף מיניה הוי ליה רשע. והב"ח הפריז דאפילו ליכא דעדיף מיניה נמי נקרא רשע ואסור לעמוד לפניו. אמנם אי ליכא עדים בהכי שהרב בעצמו ידע מנתינת שוחד אלא קרוביו ומיודעיו אם כן הרי הוא בחזקת תמותו עומד וכיון שהסכימו כלם בתחילה להניחו גם הוא בתוך הקלפי אם כן לא יוגרע זכותו בזה וימנה הקהל מחדש על שלש אלה ומי שירבו המתרצים על הממאנים הוא יעלה ויקום לראש .

31. אמנם אותם המקבלים שוחד לא יבואו לתוך האסיפה כלל אפי' אחר שהחזירו השוחד ויקבלו עליהם באלה ושבועה שלא יקבלו תו שום שוחד עבור זה מכל מקום לא יבואו אל המינוי הזה כלל ואפשר אפילו לעולם פסולים להתמניות עד שישובו בתשובה אבל למינוי זה פסולים לעולם דכיוון שכבר נתקרב דעתם אצלו לא יחזרו בהם והוי לומר נוגעים בדבר לעולם ועיין היטב בסי' ט' בכל פרטיו מבואר אפי' לא קבל הדורון מכל מקום אינו ראוי להיות דיין מפני שנתקרב דעתו ולא מהני בזה סילוק ופשוט הוא. ואפשר אפי' אם הם הרוב לא מצי למימר נהי מקובלנא שוחדא מכל מקום איך יקבלו המיעוט לרב ומורה עלינו על כורחנו את מי שאין אנו חפצים בו יש לומר דהא על כל פנים כבר הסכימו כולם על אחד מארבעת אלו שהניחו אל הקלפי ואין כאן הפסד כל כך והעיקר שאי אפשר בלאו הכי והכי דיינינן להו ולכל אלמי דכוותיה .

32. כל זה אי איכא כאן עדים כשרים על זה אבל זולת זה לא יפסיד הרב מינויו על שום פנים ואפילו יודו המקבלים וגם קרוביו הנותנים מכל מקום לאו כל כמיניה להפסידו בעדותן אלא שבזה צריכים הם המקבלים לחזור ולשלם להנותנים השוחד שקבלו שהרי הודו שקבלו שוחד אף על גב דאין אדם משים עצמו רשע מכל מקום פלגינן דיבוריה שקבלו מהם מעות פיקדון או הלוואה וצריכים להחזיר ואם יכפרו המקבלים יכלו בני משפחתו הנותנים להטיל עליהם היסת בטענת ברי שלהם ובכל זאת לא יפסיד הרב ואפי' האיגרת הנ"ל שמצאו חתום וכתוב בו בסתר שקיבלו שוחד לאו כל כמיניה להפסידו עבור זה מיהו אנשי הקהילה יכלו להטיל חרם סתם על מי שיודע בעצמו שנתמנה על ידי שוחד ונוהג שררה עליהם, כל זה נלע"ד פשוט מאוד ולא הוצרכתי להביא ראיות על כל פרט כי פשוט הוא ומכל מקום במה שפתחו חותם האיגרת עברו על חרם התקנות שבסוף תשובת מהר"מ דפוס פראג והובא בקיצור בבאר הגולה בי"ד סס"י של"ד ע"ש הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד נגהי ליום עש"ק פ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה .

משה"ק סופר מפפד"מ .

החברה לחקר המקרא ע"ר מיסודו של דוד בן גוריון 0543973801 Info@hamikra.org

‍