אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
......................................................................................................
פרשת וירא – ”הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" – הצדעה לחברה האזרחית במלחמת המצווה - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( חיים נחמן ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ). המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק : "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
החברה האזרחית בימים אלו של מלחמת המצווה, מתגלה במלוא אורה, הדרה ועוצמתה.
כל המחלוקות, המחיצות והגדרות, נפלו באבחת חרבות של ברזל וכולנו יחד– כאיש אחד בלב אחד.
מקורו של המושג - חברה אזרחית, הוא עתיק יומין, ובסיסו ביוון העתיקה. אריסטו היה הראשון להתייחס למושג. החברה האזרחית פועלת במרחב שבין המדינה -הממשלה לבין האזרח, ולווית החן שלה הוא ההון החברתי והאנושי הצומח מלמטה למעלה.
המנוע הערכי המאיץ את החברה האזרחית המגויסת בימים אלו של מלחמת המצווה, משתקף במילה אחת – הִנְנִי.
הִנְנִי - היא מילה מכוננת בספר בראשית , המציגה מהות ייחודית של - שליחות, נאמנות והתמסרות אנושית טוטלית ללא פשרות לציווי אלוקים.
נפגוש את המילה בתנ"ך – 157 פעם.
כך אצל הנביא ישעיהו: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישעיהו, ו' ח').
הִנְנִי– מעצים את ספר בראשית, הנוטל על עצמו תפקיד חינוכי שיש בו הנחלה לדורות הבאים- "מעשה אבות סימן לבנים".
ראוי לבחון בהתבוננות מעמיקה את ה- DNA המואר, של - הִנְנִי.
אברהם אבינו בפרשתנו מתייצב לניסיון – הִנְנִי, הקשה ביותר:" וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית, כב', א'-ב').
אין ניסיון גדול יותר המעמיד במבחן את - הִנְנִי, כשהמוקד הוא- בנך יחידך ואהובך. אנו משתאים ואף אולי מרימים גבה, נוכח התנהלותו הפרואקטיבית של אברהם בעמידה בניסיון- הִנְנִי. אברהם נמצא במצב צבירה רוחני ותיאולוגי במילוי צו האלוקים, בהתמסרות טוטלית ל- הִנְנִי.
אך אנו סקרנים לדעת האם גם ביצחק דבק משהו מהִנְנִי ?-אכן כן, - "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי".
הדרמה במערכה של - הִנֶּנִּי ,היא בשיאה:" וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ד', מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי " (בראשית,כב',יא'-יב' ).
צפירת ההרגעה בדמות הופעתו של האיל: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, ד' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ד' יֵרָאֶה" (בראשית, כב',יג'-יד').
לא מקרה הוא, שדווקא האיל הוא זה שנבחר להציג את המהות האלוקית של – הִנֶּנִּי :“כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים." ( תהילים, מב', ב').
איל – ארץ ישראל לוחמת.
הנה כי כן , ה- DNA של – הִנֶּנִּי, מוטמע בדרגה הגבוהה של חסידות, ענווה וזמינות יוצאי דופן.
כך רש"י מאיר זאת: "הנני- כך היא ענייתם של חסידים, לשון ענוה היא ולשון זימון".
הִנֶּנִּי, דורש מידה גדולה של הקרבה – כקורבן על המזבח.
מרתק להבחין בניקוד של – הנני בניסיון העקידה. בפתח האירוע מופיעה המילה – הִנֵּנִי, המודגשת רק באות נון אחת- "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ". אך ככל שהדרמה מגיעה לשיאה בפרשתנו, המילה- הנני, מודגשת בשתי אותיות הנון- "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי ".
מדוע הִנֵּנִי ,איננה מודגשת בשני הנונים בראשיתו של האירוע, אך מודגשת לקראת סופו – הִנֶּנִּי ?
יש בהדגש הניקוד בשני הנונים, עדות לאיתנות, לחוסן, לנחרצות ולדבקות במילוי השליחות והמשימה , שביטויה הוא – הִנֶּנִּי.
הנה כי כן, אפקט הִנֶּנִּי בראשיתו, בדמותו של אברהם אבינו מופיע כבר בפתח פרשתנו.
אנו חווים את קיום -אפקט הִנֶּנִּי, באירוע הכנסת האורחים:" וַיֵּרָא אֵלָיו ד', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה... וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ "( בראשית, יח', א'-ח').
הִנֶּנִּי – מחייב התמסרות אישית בתנאי סביבה לא קלים מחוץ לבית הנוח: "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם".
הִנֶּנִּי - מחייב תחושה של שליחות, שיש בה נגישות ,מידיות ומהירות- וַיְמַהֵר... מַהֲרִי... רָץ ... עֹמֵד עֲלֵיהֶם. דומה שאירוע הכנסת האורחים והסיוע להם מכל הלב והנשמה, הוא הולדתה של החברה האזרחית הבראשיתית. לא מקרה הוא שאברהם נקרא גם בשם - אֵיתָן הָאֶזְרָחִי. כך מלמדנו התלמוד הבבלי: "אמר רב, אֵיתָן הָאֶזְרָחִי. זה הוא אברהם אבינו" (בבא בתרא, טו' עמ' ב'). אֵיתָן הָאֶזְרָחִי מציג לנו – איתנות וחוזק, של דחף נפשי לעזור ולסייע לאחר הנזקק, כמו עץ המושרש באדמה עד שכל רוחות העולם לא יזיזו אותו ממקומו.
אברהם - אֵיתָן הָאֶזְרָחִי, הוא מחולל הקמתו של העם העברי והחברה האזרחית ,היודעת לצאת חושים מהאוהל הביתי הנוח והפרטי, לעבר המרחב הציבורי ופועלת בכל מאודה למען הכלל - כוולם, בערבות הדדית ובסולידריות, ללא יוצא מן הכלל.
כך לימדנו - אֵיתָן הָאֶזְרָחִי בפרשתנו: "וַיֵּרָא אֵלָיו ד', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל".
מפרש רש"י:" פֶּתַח הָאֹהֶל, לראות אם יש עובר ושב ויכניסו בביתו". אֵיתָן הָאֶזְרָחִי איננו מסתגר באוהלו ועושה לביתו. הוא גם איננו עורך בדיקה מקדימה ושואל שאלות, לזהותם של האורחים הלא מוכרים לו. הוא חש תחושה של שליחות לעזור ולסייע לאחר במצוקה.
הנה אורה הגדול של החברה האזרחית מוארת בימים אלו, ומהדהדת בשירו של יוסי גיספן:" יחד ננצח, יחד נשאר בימים של סערה, נדע להתגבר והתקווה שבלב תמיד תלך איתנו יחד,רק יחד ננצח, יחד נשאר".
רק ביחד, ננצח בחזית ובעורף, עם ישראל חי .
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
פרשת וירא-תשפ"ד שיקום ערכי או ההיסטוריה חוזרת
מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון.
לפני שנתיים, בפרשת וירא תשפ"ב, כתבתי בפייסבוק על הנטישה של ארה"ב את אפגניסטן, תוך השארת ואקום ערכי. היום לצערי נראה שאנחנו, והעולם כולו, מבינים שזה גם מה שקרה גם לנו, פה מתחת לאף, בעזה. אסור שהטעות הזו תחזור פעם נוספת.
הפקת לקחים ממלחמת העולם הראשונה (פורסם ב 21.10.21 - הוספתי כמה דברים בסוגריים)
בשבוע שעבר קראנו שאנשי סדום היו רעים וחטאים, ושככל הנראה כעונש הם שועבדו למעצמות האזוריות. כשניסו למרוד בברית המעצמות, כדרלעומר והמלכים אשר איתו דכאו את המרד בחוזקה, זרעו הרס בכל האזור והגלו את אנשי הערים המורדות במסגרת המלחמה הראשונה המתוארת בתורה. אברהם שנחלץ לטובת לוט אחיינו הצליח לשחרר אותו ולהציל גם את אנשי סדום ורכושם, ונראה היה שהסדר שב על כנו.
אולם בפרשת השבוע, (פרשת וירא) מתברר שאנשי סדום לא שינו את דרכם ואולי אף המשיכו בהידרדרות המוסרית במסגרתה הם הקפידו לשמור על הונם לעצמם ולהתעלל בזרים. נוכח מעשיהם, ה' נאלץ להשמיד את המקום, אבל לא לפני שהוא הודיע על כך מראש לאברהם בנימוק הלא כל כך מובן: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
מדוע ה' היה חייב לשתף את אברהם? לדעתי - כדי ללמד אותו על ההזדמנות שהוא פספס וללמד אותנו לדורות. לאחר שאברהם הציל את אנשי סדום ורכושם פנה אליו מלך סדום: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". אברהם סירב בנימוק שהוא מוכן לקבל רכוש רק מה' ובעצם בכך איבד את ההזדמנות לשנות את דפוסי ההתנהגות והנורמות החברתיות של סדום. הטיעון הדתי הטהור, ואולי אף המוסרי, לא הבין כראוי את המציאות בשטח, את ההשפעות של המלחמה ואת האחריות של אברהם המנצח לבאות.
אברהם היה צריך לפרוס את חסותו גם על הנפש וגם על הרכוש ולפתח נורמות כלכליות ערכיות במקום כל מה שקרס כשעושרו של האזור גרם להשחתת הדרך. לכן, לפני הפיכת סדום ה' גילה לו שהייעוד שלו הוא להשפיע על כל גויי הארץ. אברהם אומנם מיד מנסה לתקן את המצב, אבל זה כבר מאוחר מדי - אין אפילו עשרה צדיקים בסדום שיהוו גרעין לתנועת שינוי. אברהם, בטענה המטלטלת ״השופט כל הארץ לא יעשה משפט?״ מבין מאוחר מדי את האחריות שלו לשיקום הכלכלה, הפוליטיקה והערכים של סדום.
אחרי מלחמת העולם הראשונה המעצמות הטילו את האשמה על גרמניה והשתדלו לדכא את כוחה ולמנוע את השתקמותה. לעומת זאת, אחרי מלחמת העולם השניה ארה"ב השקיעה מליארדים ב'תוכנית מרשל' אשר נועדה לשקם את אירופה, ובכללה את גרמניה, מתוך מגמה להחליש את השפעתה של ברית המועצות ולבלום את השתלטותה. המטרה הרשמית של התוכנית הייתה לתת דחיפה לכלכלה האירופית: לעודד את הייצור, לחזק את המטבע ולקדם את המסחר הבינלאומי, מה שמנכיח את התובנה ששיתוף פעולה מועיל הרבה יותר מהתבדלות והשתלטות על אחרים. התמיכה הכספית והמעורבות של המנצחים בתהליך השיקום נועדו לקידום ערכי - להחזיר עמים סוררים ומושחתים לחברת העמים המתוקנים.
התוכנית (שכללה גם שינויים פיזיים ותשתיתיים מרחיקי לכת בחלק מהמקומות) הושקה למרות התנגדות דעת הקהל בארה"ב והצליחה לשנות את פניה של אירופה, כשבין המרוויחים הגדולים מההצלחה היו היצרנים האמריקאים עצמם. (גם העולם הרוויח דורות של שלום.) לאחרונה, בשל דעת הקהל נסוגו ארה"ב ובעלות בריתה מאפגניסטן מבלי שהיה להם אורך רוח לחולל שינוי אמיתי במדינה, שנראה שחזרה לסורה. המנצחים, שבתחילה נראה היה שלקחו אחריות, בסופו של דבר לא ליוו את אפגניסטן לחברת העמים, ובמקום זה השאירו שם רכוש ונפש למנהיגים כמו מלך סדום אשר שוב משחיתים את דרכם. יתכן שבמקרה זה לא התאזרו מספיק בסבלנות כי מלכתחילה התכוונו להשיג יעדים קצרי טווח כמו פירוקו של אירגון אל-קעידה והריגתו של אוסמה בן לאדן שהיה אחראי לאירועי ה-11 בספטמבר, ולא תכננו לקחת אחריות על הלכי רוח המשפיעים על חיינו בטווח הארוך. בניגוד ליצירת הרתעה, שהשפעתה נוטה להתפוגג, המנצחים צריכים לקבל על עצמם את האחריות לשיקום אמיתי ומשמעותי. גם אם זה אורך הרבה עשורים כמו בקוריאה הדרומית.
אני תקוה שמדינת ישראל, בזכות לימוד לקחי בראשית, המצאות ופיתוחים פורצי דרך ובזכות אימוץ נורמות של שקיפות וערבות, תשפיע לא רק על חיינו אלא על העולם כולו בדרך טובה וחיובית של "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
* * *
אסור לתת לפריצת חומת הפחד של החמאס להמשיך לצבור תאוצה לכדי תנועה הרסנית גלובלית. השמדת חמאס הכרחית כפי שה' עשה לסדום ועמורה. אבל, חובה עלינו להשלים את העבודה בעשורים הקרובים ולהפוך את רצועת עזה, עם אוכלוסייתה הצעירה, לחברה בחבר העמים המתוקנים. אם תרצו, אין זו אגדה.מייקל אייזנברג.
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת "וירא"-תשפ"ד- יגאל גור אריה.-צחוק הוא דבר רציני!.
בימים מורכבים/משוגעים/מאכזבים אלו אני בוכה כל היום. אומר לי חברי אלי פרנקל אני צוחק וזה עושה לי טוב.
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ.... לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר...וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
הצחוק הוא אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו. *מתברר כי צחוק הוא דבר רציני*.
ואני תוהה:
האם צחוק בקירבו של אדם, הוא גם יכול לרפא חוליו?
איך מופעל מנגנון הצחוק בקרבו של אדם? מהו התנאי הנדרש להפעילו?
אולי זה עובד הפוך? אולי הבריאות נדרשת כדי לשמור על הצחוק? האם אדם במצוקה בריאותית צוחק יותר או פחות? האם הצחוק של אדם הלוקה באחת ממחלות הנפשיות אפשרי?
לתכונת ההומור, הודבק כינוי הלקוח מהרפואה בשם "חוש". כידוע, ההומור לא נכלל בחמשת החושים, משום שלא נולדים איתו, ומכיון שהוא תולדה של הצטברות זכרונית של "נוצרים" והיכולת השכלית לחבר מהם מוצר המותאם לתרבותינו אשר מייצרת מצבים, אשר אם הם אקטואלים/מותאמים, הם יפעילו את מוחנו לתגובת אושר רגעי, אשר מתבטא בצחוק.
הצחוק הוא סממן. האושר הוא מוחי. המוח הוא חלק מרכזי בגוף. כאשר בריאותו של הגוף לקויה המוח, הוא שותף מלא. שימוש בגורמי גירוי חיצוניים לשינוי תגובות מוחייות, הוא אולי יגרום לאושר רגעי אשר יתבטא בצחוק. אבל רגע הוא זמן קצוב וקצר.
מדענים טוענים *שהצחוק* עוזר לבריאות ומשתתף בתהליך הריפוי אצל חולים. במחקרים נמצא שלאחר הצחוק ישנה ירידה בהורמוני הדחק כמו האדרנלין והקורטיזול, דבר המחזק את המערכת החיסונית ומוריד את לחץ הדם. הגוף גם משחרר אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח.
לאחרונה התפתח מקצוע רפואי המשתמש בצחוק למטרות טיפוליות בשם "ליצנות רפואית" שבו ליצנים מסתובבים בבתי חולים ומשעשעים חולים בתעלולים שונים.
שני סוגי צחוק :צחוק ציני ומזלזל שכולו לעג וארס, וצחוק של שמחה ואמונה אופטימית. אפילו השם של בנה יצחק מלמד על צחוק חיובי ובונה. הצחוק סביב לידת יצחק היה מלא בתקווה לגבי עתידו ועתיד העם כולו. מעכשיו לאברהם ולשרה יש בן שימשיך את הדרך. האם זו לא סיבה לצחוק ולשמוח?
מה הוא סוג הצחוק שלנו? האם אנו צוחקים במטרה להקטין את מי שמולנו, או להעצים אותו? האם אנו צוחקים צחוק חלול, מזויף מעליב וחסר משמעות, או צחוק אמתי וטהור?
לצחוק יש מספר רב של יתרונות בריאותיים מגוונים *שישפיעו לטובה על חייכם במהירות מפתיעה*. כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החיים בקלות, לשמוח, לחייך יותר, ופשוט לצחוק.
*מכאן ניתן לאמר שלא רק שהצחוק טוב לבריאות, הוא גם עוזר לשמור על הבריאות* !!!
אשרי האדם היודע לזקק את החיים להשתחרר מהתפל והרע ולראות ככל שאפשר את היפה והמואר.
משפט השגור בפי: "הבריאות העיקר היתר צ'ופר "
שבת שלום! שבת שלווה ושקטה! שבת צחוקים וחיוכים!
*יגאל גור-אריה*
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 259 התנערי מעפר קומי - חיים קופל
1) בפרשתנו אברהם אבינו מתפלל ומבקש מה' שלא ישמיד את סדום. בתוך דבריו הוא פונה לקב"ה ואומר:"הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר ..וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר " (י"ח-כ"ז). רש"י מסביר על אתר, שאברהם רוצה להראות את "אפסותו", שכבר יכול היה להיהפך לעפר, לו נוצח במלחמת המלכים. או לאפר, עת זרק אותו נמרוד לכבשן האש, והוא ניצל רק בזכות הקב"ה.
2) "הנציב"(נפתלי צבי יהודה ברלין) ב"העמק דבר" מוסיף "תבלין" לדברי אברהם. "לעפר" אין עבר, אך יש לו עתיד, ניתן לזרוע בו, ויגדלו תולדות. "לאפר", היה עבר, אבל לאחר ששרפו את הכלי, והפך לאפר שוב אין בו שימוש. ואומר אברהם בְּעַנְוְתָנוּתוֹ, שלו אין עבר (יִחוּס, כעפר) ואף לא עתיד (כאפר) והוא מבקש רק חסד.
3) לפני שנים, שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א שהביטוי "עפר ואפר" מרמז על סוד הנצח של עם ישראל. הקב"ה הבטיח ליעקב בחלום הסולם "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה" (בראשית כ"ח-י"ד). גם "מר בריה דרבינא", כשהתפלל תפילת שמונה עשרה, הוסיף בסופה בקשה: "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה " (ברכות דף י"ז.). וכותב "התוספות" במקום: מה עפר אינו מקבל כְּלָיָה לעולם, כן יהי רצון, שזרעי לא יכלה לעולם, כהבטחת הקב"ה ליעקב "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ ". שהרי אי אפשר לכלות את עפר הארץ. אפשר להרוס כל דבר, אבל לא את עפר הארץ.
4) "אפר" מסמל את "סוף הדרך": אובדן וכיליון של חפצים שנשרפו. לעומת זאת, "עפר" מסמל את הַנִּצְחִיּוּת, את העתיד, את התקווה, שהרי בעפר ניתן לזרוע גידולי קרקע, או לגדל עצים שונים.
5) "עפר ואפר" הם שני קצוות. מצד אחד החורבן והכיליון. ומצד שני הנצח והתקווה. זה הסיפור של כלל ישראל, כך מפרש "התוספות", את סיומת התפילה בשמונה עשרה "ונפשי כעפר לכל תהיה". וכמו שהבטיח הקב"ה ליעקב בחלום הסולם "והיה זרעך כעפר הארץ".
6) רבים ניסו, במשך שנות ההיסטוריה, להרוג ולאבד את כלל ישראל , אך ההיסטוריה מוכיחה, שבסופו של דבר הם הפכו "לאפר" ועם ישראל שרד, וְקֻיַּם בּוֹ: "ונפשי כעפר לכל תהיה".
7) וכמו "עוף החול" שמסופר עליו באגדות עמים, שהוא חי אלף שנים, אחר כך הוא עף לשמים, נשרף מחום קרני השמש, והופך "לאפר". בהמשך הוא קם לתחייה וחי מחדש חיים מלאים. מעניין שגם במקורותינו מופיע סיפור דומה. (ראה מדרש רבה, בראשית פרשה י"ט פרק ה').
8) ונסיים בדברי היעב"ץ (יעקב בן צבי עמדין) שכתב כבר לפני 300 שנה, בהקדמה לסידורו "בית יעקב":" חי ראשי, כאשר אני מתבונן בקיום כלל ישראל בגלות, שֶׂה אֶחָד בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים, גדול הנס הזה בעיני מכל הניסים שנעשו לאבותינו במצרים, על הים ובארץ ישראל. הנס של קיום עם ישראל בגלות לאורך ההיסטוריה הוא הנס הגדול מכל.
9) תשובות מפרשת לך לך.
א) מאיזה פסוק ניתן ללמוד מהפרשה, שכל מי "שסופג" ביזיונות, זוכה "להטבות", תן דוגמאות.
תשובה: על הפסוק "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה " (ט"ו-ו) מביא "בעל הטורים", בשם אביו "הראש" עוד שתי דוגמאות מהתנ"ך שנאמר הביטוי " וַיַּחְשְׁבֶהָ " ובשתיהן עקב חשד שווא זכו "לפיצוי". א) אצל תמר:"וְיַחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה " (בראשית ל"ח-ט"ו) ועקב חשד יהודה זכתה ויצאו ממנה פרץ וזרח שיצאו מהם מלכים.
ב) אצל חנה: "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה " (שמואל א' פרק א-י"ג) למרות שהתפללה. ובגלל חשד שווא זכתה ויצא ממנה שמואל. גם בברית בין הבתרים, אצל אברהם, נאמר " וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה " למרות ששאל "בַּמָּה אֵדַע...". כך כל מי שחושדים בו, ואין בו, זוכה לגמול.
ב) שני ישובים שלשמם יש צליל דומה, אך מעט שונה.
הָאֶחָד: שְׁכֶם, הַשֵּׁנִי -חֶבְרוֹן,
ומי יודע הפתרון?
תשובה: הָאֶחָד: "עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה " ( י"ב-ו).
השני: " וישב באלני ממרא אשר בחברון" (י"ג-י"ח).
10) שאלות מפרשת וירא .
א) מִי מֵהָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת יָלְדָה בְּלֹא צַעַר לֵדָה?
ב) בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בַּזְּמַן הַזֶּה.
כְּמוֹ הַבְטָחָה, מֵעֵין חוֹזֶה?
שבת שלום- מחיים קופל.
&
הרב אבי רזניקוב- רב הקמפוס בית החולים איכילוב תל אביב.
הורות לאחר המוות-עמדת ההלכה -מוקלט.
https://youtu.be/w4jkzthrj_8?si=jePktc7JQYiLUCnk
&
השבת נקרא את פרשת 'וירא'-תשפ"ד- הלימוד מסדום- הרב רזניקוב.
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את סיפורה של העיר סדום - אשר הפיכתה נצרבה בתודעת העם היהודית כאירוע מכונן. כבר תקופת הנביאים הפכה סדום לדוגמה להתנהגות המרושעת והגרועה ביותר: "שימעו נא קציני סדום", ועד היום שגור על לשוננו הביטוי "מעשה סדום". הצלקת של סדום מצויה עד היום בארץ ישראל, בים המוות, ים המלח חסר החיים.
סדום היא ממלכת החומר, לוט נושא את עיניו ורואה שסדום היא גן עדן, כגן הירק, החומר פורח. בסדום החומר הוא הכול, ולכן, החזק מנצח – מי שמועיל לפיתוח החומר חשוב ומי שלא – לא. בסדום אין ערך לעני והאביון, לחלש והנכה, לזקן ולמוגבל, "הנה זה היה עוון סדום…ויד עני ואביון לא החזיקה".
הפיכת סדום גרמה לתופעת לוואי מעניינת: "רב דימי אמר: מעולם לא טבע גברא בימא דסדום…לא מבעיא כשורא – דאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע, אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם – בימא דסדום לא טבע". כלומר, בים המלח לא טובעים, צפים מעל המים ולא שוקעים.
מסתבר שלעולם יש כוח הישרדות והתחדשות טבעי עצום. בימה של סדום התגלה דבר מעניין והוא שגם האדם לא טובע, גם לאדם יש גבולות, יש גבול לרוע והאכזריות, יש גבול לאגואיסטיות והחומרניות.
הימים הם ימי מלחמה והם הפגישו את כולנו עם הרוע, עם האכזריות עם סדום ועמורה.
על סדום המטיר א-לוקים אש וגופרית, אנשיה "רעים וחטאים מאוד, לא הייתה ברירה. כעת המשימה להמטיר, לצערנו מוטלת על חיילי צבא הגנה לישראל, הכל כך רחוקים מאותם אנשים רעים וחטאים.
ישמור ד' את בנינו ובנותינו, ישיב אותם בשלום לביתם.
הרב אבי רזניקוב
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
נשלח לכתובת kristalisrael@gmail.com מהכתובת info@hamikra.org
שולח: ישראל קריסטל מנכ"ל החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון
כתובת השולח: ת.ד.3343 רמת גן מיקוד 5213601
הסרה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה
רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה
אזור קבצים מצורפים
הורות לאחר המוות - עמדת ההלכה בסוגיית 'חוק ההמשכיות' - הרב אברהם רזניקוב שליט"א
תשובההעברה
