מרים הנביאה
עמית דרבקין חן
בתם של עמרם ויוכבד, ואחותם של אהרון ומשה. לדעת רבי יצחק אברבנאל השם מרים רומז על מרי המצרים, שמיררו את חיי ישראל בעת שנולדה (אוצר ישראל).
מרים הייתה במצרים בתקופה הקשה של השעבוד. על פי המדרש: עמרם אבי מרים גרש לפני הגזירה של פרעה את יוכבד אשתו כאשר היתה בת מאה ושלושים שנים. כאשר הוא החזירה אליו כפי שנאמר לעיל "ויקח" - נעשׂה לה נס וחזרה לנערותה כמו שהיתה כאשר היא קטנה ונקראה "בת לוי". ובפרשת וארא, כאשר מתוארת תולדות משה ואהרן נאמר " וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ את אהרן ומשה".
הסיבה לגירושיה מובא במדרש רבה: עמרם היה ראש הסנהדרין, כאשר פרעה גזר :"...כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ..." (שמות א', כב), עמרם טען: "ולריק ישראל מולידים"! - או כפי שנאמר במסכת סוטה "אמר לשוא אנו עמלין" - למה לנו להביא ילדים לעולם אם בסופו של דבר ימותו. לכן, החליט לגרש את יוכבד. כאשר בני ישראל ראו אותו עושה זאת, גם הם גרשו את נשותיהם. ואז אמרה לו, בתו, מרים: "גזרתך קשה משל פרעה" - שפרעה גזר על הזכרים ואתה על הזכרים ועל הנקבות". כלומר, קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזרתו וספק אינה מתקיימת. אתה צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת!"
שמע אביה את קולה והחזיר את אשתו, ולאחריו שאר עם ישראל החזירו את נשותיהם.
כתוצאה מהתערבותה של מרים נולד משה רבנו. בסיפור הנמצא בתלמוד נאמר שמרים היא המנבאה להוריה את לידתו של משה והיא המודיעה כי הילוד יהיה גואלם של ישראל. לכן, כשנאמר : "מתייצבת מרחוק", מבטא את רצונה לאמת את נבואתה, מה יהיה גורלו של התינוק. בנוסף, בהיבט המשפחתי, מרים רואה את עצמה כאחראית בשל היותו אחותו הגדולה וזהו תפקידה החשוב.
במסכת מגילה נמנית מרים בין שבעה הנביאות שעמדו לעם ישראל: "מרים הנביאה... שהייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל". כשמשה נולד, שמחה ואור מלאו את ביתם למשך שלושה חודשים. במסכת סוטה כתוב: "...כיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי היכן נבואתך?!". אף אמה חשבה כי ביתה טעתה. במדרש רבה על פרשת שמות נאמר גם: "... עמדה אמה וטפחה על ראשה. אמרה לה: בתי היכן נבואתך?!". עם זאת, מרים הנביאה הייתה מלאת ביטחון שמשה יושיע את ישראל, הלכה ליד קני הסוף לראות כיצד יממש ה' את נבואתו.
מרים נזכרת לראשונה בספר שמות , ברגעי הולדת משה, כמי שהשגיחה עליו בין שיחי הסוף ביאור "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ".
לאחר שבת פרעה מצאה אותו , היא מציעה לה להביא מינקת עבריה "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?" ולאחר שזו נענית היא מביאה את יוכבד אמה.
לא מוזכר כי האחות היא מרים, אולם מרבית הפרשנים סבורים שהיא הייתה המשגיחה.
מאוחר יותר היא נזכרת בשמות ט''ו, 21-20. כמרים הנביאה מפני שהובילה את הנשים בתופים ובמחולות "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרן אֶת הַתּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם".
בנוסף, היא מוזכרת בספר בבמדבר י"ב מפני שבאה להתלונן יחד עם אחיה אהרון, על האישה הכושית של משה "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרן בְּמשֶׁה עַל אדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח" (במדבר י"ב 1). ועל כך קיבלה את עונשה-מחלת הצרעת. לבקשת משה היא נרפאה ממחלתה.
הפועל "וַתְּדַבֵּר" מורה על מרים כיוזמת. על פי הסיפור איננו יודעים, מיהי אותה אישה כושית ומדוע מתנגדים לה מרים ואהרון? טענתם מובאת בפסוקים: "הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר!". מרים ואהרון רואים בעצמם נביאי ה' וכועסים שרק משה נחשב לשליח ה'.
הקב''ה קוצף על התנהגותם: : "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" לא אתם תגידו מי הנביא אלא אני בוחר בו . רק לאדם זה אני מתגלה בחלום.
מרים נענשת, "וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצרַעַת כַּשָּׁלֶג". משה נחלץ לעזרתה ומתפלל אל ה', "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ!", מרים נרפאת ממחלתה לאחר שבעה ימי בידוד.
חז"ל מצאו ברפואתה כבוד גדול מצד הקב''ה שאומנם גרם למחלתה ,אך, גם ריפא אותה מן הצרעת. אך ישנם גם כאלה החושבים כי מחלתה נגרמה כתוצאה מלשון הרע על אחיה ויש ללמוד מכך כי יש להישמר מלשון הרע כלפי אחרים.
ללא ספק, דמותה של מרים מסקרנת ומעניינת כי מעבר להיותה מנהיגה וכנביאה לדורה, מרים היא קודם כל, "אחות אהרון" ואחותו של משה. היא מתפקדת כאחות הגדולה במשפחה, על כן, היא רואה את עצמה כאחראית על הילדים הקטנים יותר בתוך המסגרת המשפחתית. בפסוקים המקראיים ניתן לראות כי תחושת המחויבות והאחריות באה לידי ביטוי בכל פעולותיה. "הרגשה זו של אחריות, ואף פטרונות, קיימת לא רק כאשר משה מוטל כתינוק בתיבה, אלא גם יותר משמונים שנה לאחר מכן, כאשר מרים נזכרת שוב, כאשר היא ואהרון מדברים במשה וננזפים בידי הקב"ה, על עזות המצח שבכך; גם שם מרים מדברת עם אהרון בדבר משה, ואף שיחה זו היא, ללא ספק, בעלת אותה משמעות. האחות הגדולה רואה את עצמה (למרות שמונים השנים שעברו מאז ינקותו של משה) כחייבת עדיין לדאוג לשלומו הגופני והרוחני" (הרב עדין שטיינזלץ במאמרו, מרים : האחות הגדולה ).
חז"ל מוצאים קשר בין דמותה של מרים לבין יסוד המים. "מרים מופיעה לראשונה במקרא כשהיא מתייצבת על שפת היאור לצפות מה יקרה לתיבה שמשה מונח בה. בפעם השנייה היא מוזכרת כאשר היא שרה על ישועת ה' במעבר ים סוף. בסמוך לציון מותה וקבורתה בקדש מציין המספר את צימאונו של העם עקב חוסר במים: "וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (במדבר כ 2-1)" (מתוך מאמרה של גלית סמו, מרים).
לטענת חז'ל מרים הייתה מקור מים חיים לעם ישראל ,וכאשר הלכה לעולמה "לֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה".
מרים נפטרה ונקברה בקָדֵש שבמדבר סיני.
תפקידה של מרים כשומרת אחיה הצעיר מעבר להיותה מנהיגה ונביאה ריתקה אותי ועל כן כתבתי שיר "מרים הנביאה" מתוך הספר "במשעול התנ''ך".
מרים הנביאה
עמית דרבקין חן
שָׁאַלְתָּ, אָבִי, אַיֵּה נְבוּאָתִי,
וּבָא גּוֹאֵל עַל יִשְׂרָאֵל,
וַאֲנִי הִתְיַצַּבְתִּי מֵרָחוֹק
לָדַעַת מָה יֵעָשֶׂה לְאָחִי הַתִּינוֹק.
דַּע, אָבִי, אֵינִי הַמָּגֵן שֶׁל בְּשׂוֹרָתִי,
רַק שׁוֹמֶרֶת אָחִי אָנוֹכִי.
כְּשֶׁהַנִּבְחָר שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם
יָשַׁן בַּתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
הִתְיַצַּבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקָּנִים,
חֲרֵדָה לְגוֹרָלוֹ וּלְגוֹרַל כָּל הַבָּנִים,
וּלְרֶגַע שָׁכַחְתִּי נְבוּאָתִי,
שׁוֹמֶרֶת אָחִי אָנוֹכִי.
הִתְיַצַּבְתִּי מֵרָחוֹק
וְכִמְעַט רָצִיתִי לִצְעֹק,
כְּשֶׁבִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, הוֹד מַעֲלָתָהּ,
לָקְחָה אוֹתוֹ לְיָדֶיהָ וְהִבִּיעָה חֶמְלָתָהּ.
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע
נִמְחֲקָה מִלִּבִּי זֹאת הַנְּבוּאָה,
כָּל שֶׁזָּכַרְתִּי הוּא
אֶת הֱיוֹתִי אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה.
