בית המדרש של החברה לחקר המקרא
סדרת השיעורים האהובה חוזרת לעונה חדשה
הרב, הלורד יונתן זקס ז"ל:לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?
בכל יום חמישי בשעה 20:30 בזום
והערב, מרצה: פרופ׳ אריה רייךמאיפה השנאה הזאת? עיונים במשנת הרמב״ם והרב יונתן זקס
לכניסה לזום לחץ כאןhttps://zoom.us/j/99767804505?pwd=OVViQ1VNaGpSRGtlZll2TGdLbE1ZUT09
Meeting ID: 997 6780 4505Passcode: 37144
להצטרפות לחץ כאןלהצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה מבית החברה לחקר המקראhttps://chat.whatsapp.com/DL5OVogHuaI7Ad1A9lXIox
...................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.....................................................................
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,-חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'מקראות בינה בתורה', לפרשיות מקץ-ויגש:
לזכר הקדושים שנפלו במלחמת העצמאות השמינית, שפרצה בשמיני-עצרת, ולחיזוק הלוחמים המגינים על כולנו, וגם על לומדי התורה באמת!
מה רצה יהודה בנאומו, ומה גילה ליוסף בבלי דעת?
בכל כוחו התייצב יהודה לפני השליט והטיל את כל כובד משקלו כדי להציל את בנימין אחיו, ואת יעקב אביו. אבל, תוך כדי דיבור הוא גילה ליוסף מה קרה בבית אחרי שיוסף נעלם.
בתחילה הוא אמר:
"...וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ"; (מ"ד, כ)
כלומר, רק בנימין נותר מבני רחל האהובים. אחר כך אמר יהודה (בנה של לאה!) בשם אביו, שרק רחל הייתה האשה האהובה:
"אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְנַיִם יָלְדָה לִי אִשְׁתִּי;
וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי, וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף, וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה"; (מ"ד, כז-כח)
רק כעת התברר ליוסף, שאביו מתאבל עליו כל השנים האלה – כי חשב בטעות, שיוסף נטרף – בבת אחת נפלה חומת הטעות שהקיפה את יוסף עשרים ושתים שנה. יוסף לא ידע שהאחים שחטו שעיר עיזים וטבלו את כותונתו בדם, כדי להטעות את אביו. הוא רק ידע שאביו האהוב שלח אותו אל אֶחָיו, וכאשר הגיע, הפשיטו אותו וזרקו אותו לבור, ואחר כך מכרו אותו מצרימה.
שנים ארוכות יוסף שאל את עצמו: איפה אבא, איפה האחים? איך יתכן שאיש לא חיפש אותי במשך כל השנים האלו? יוסף חי בטעות כאילו שולח מבית אביו (כמו הגר ובנה, וכמו בני קטורה), אם מפני שגברה ידם של בני לאה, ואם מפני צו א-לוהי כמו שהיה בשילוח הגר.
אם היה מקום להסתפק בכך, באה עדותו של יוסף עצמו, כאשר קרא שֵם לבנו בכורו:
"כִּי נַשַּנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי"; (מ"א, נא)
כלומר, ה' השכיח ממני את צערי, ואת כל בית אבי!
אמנם, הרב יעקב מדן רוצה לפרש "את כל עמלי, ואת כל עמל] בית אבי", כלומר, את כל הייסורים שהיו מנת חלקי בבית אבי. אבל לדעתי, יש לפרש את הפסוק כפי שהוא: א-לוהים השכיח אותי מבית אבי – אולי בגלל גאוות החלומות, אולי בגלל המתח בין בני לאה לבני רחל – יוסף הצדיק לא האשים את אביו ואף לא את אחיו, אלא ראה בכל מה שקרה יד א-לוהים!
דברים אלו הם התשובה לשאלת הרמב"ן, מדוע לא שלח יוסף שליחים לבשר לאביו שהוא חי – מי שהושלך מבית אביו לא ישלח אליו שליחים. יוסף זכר באהבה ובכאב את בית אבא, וגם השפעתו ודמות דיוקנו עדיין עמדו לנגד עיניו כאשר עמד בניסיון מול אשת פוטיפר. אבל, הוא לא יכול היה להבין איך נשלח מבית אביו והושלך לבור ונמכר לעבד, ואיש לא בא לחפשו.
שאלת הרמב"ן מתהפכת. יוסף הוא ששאל מדוע לא שלח אביו לחפשו, והשיב בצדקתו, כי זה היה רצון א-לוהים – באמונה זו החזיק עד סוף ימיו (בראשית מ"ה, ח; ונ', כ).
כך הפך יהודה, מבלי דעת, לשליח ההשגחה לגלות ליוסף את טעותו – יוסף פתאום התחיל לחשוב: "מעולם לא שולחתי. אבא חשב, שנטרפתי והוא מתאבל עלי כל השנים הללו" – ההלם הזה מוטט את חומת ההתנכרות של יוסף:
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק עוד]..."; (מ"ה, א)
כאשר אמר יהודה "ונפשו קשורה בנפשו" על נפש בנימין, הוא גם קשר מחדש את נפשו של יוסף עם נפש אביו.
"העוד אבי חי"? (מ"ה, ג)
יוסף חזר אל עצמו, אל אחיו ואל אביו:
"...העוד אבי חי?" ואוהב]?
באופן פורמאלי הוא ידע את התשובה, כי אמרו לו. אבל עד עכשיו זה היה "עבדך אבי", ולא "אבי" בקשר הנפשי עם אביו. המשפט הראשון הזה, שהוציא יוסף מפיו כשנחשף, מעיד, שהשבר הגדול של יוסף היה במחשבה (המוטעית), שהוא שולח מבית אביו.
(בשנים האחרונות קרה מקרה של ילד ישראלי, שנחטף והוחזק בשבי בבור בצ'צ'ניה למען דרישת כופר. אביו הפך עולמות כדי להגיע אליו. מה אמר הילד ברגע שאביו הגיע אליו ולשחרר אותו? "אבא איפה היית כל כך הרבה זמן?"; זוהי המחשבה של ילד שהושלך לבור, ואיננו יודע למה אביו אינו מחפש אחריו).
מכאן ולדורות – כל מי שיחשוב שהוא הודח מעם ישראל, יחיד או שבט, אין זו אלא טעות שסופה להתגלות ולהתברר – כל שנים עשר בני יעקב – עם אחד ומשפחה אחת.
עוד אבינו חי – עם ישראל חי!
ואם ישאל השואל, איך יתכן שבן יחשוב כך על אביו? בעיני, אין זו שאלה בספר בראשית – אברהם אהב את ישמעאל, ואף על פי כן, בצו א-לוהים שלח את הגר ואת בנה.
בנימין כמגשר בין האחים
המפגש העצום הזה בין יוסף ובנימין, שאיחד מחדש את בני רחל, איחד מסביבם את האחים כולם. בנימין הפך להיות הגשר בין יוסף ובין האחים, ויהודה היה השליח. רק אחרי החיבוק והבכי הגדול של יוסף ובנימין, באו החיבוקים והנשיקות עם כל האחים, והתחיל גם דיבור ביניהם (מ"ה, יד-טו).
מדרש חז"ל (המובא ברש"י) שמע (ברגישות רבה) מתוך הבכי העצום של שני האחים אחד על צוואר השני, את הבכי העתידי על הזעזועים והחורבנות העתידיים, על מקדשים שיחרבו ועל גלויות שיגלו. באמת, על יסוד העיקרון של 'מעשה אבות סימן לבנים', יש לראות את נחלת בנימין (יהושע י"ח), כנחלה המגשרת בין יוסף לבין יהודה, ולכן גם יכולה לאחד את כל שבטי ישראל – זה היה מפעלו הגדול של דוד, בירושלִַם.
בנימין שעמד בפרשתנו בין מסירות הנפש של יהודה לבין יוסף, הפך ברבות הימים לגורם שאיחד את יהודה וישראל, ואת העם כולו.
הפילוג והאחדות
דווקא במצרים התרחש נס האחדות בין בני ישראל! נס האחדות הגיע רק אחרי שהאחים נאלצו להכיר בהיותם שנים עשר אחים "בני איש אחד בארץ כנען" (מ"ב, יג), ולא עוד בני לאה מול בני רחל בקנאה ובשנאה, ולאחר שנשברה חומת הטעות של יוסף המתנכר.
יוסף כפה את איחוד המשפחה, בארץ מצרים. כך נקבע לדורות – פילוג ושנאת אחים בארץ עלולים להביא לגלות. בארץ האבות שלט הפירוד, והמשפחה התאחדה רק בירידה למצרים. מחיר האיחוד היה ויתור על נחלת אבות בחיים הממשיים, והחלפתה בתקוות גאולה עתידית.
מדוע לא עלה יוסף לארץ אחרי שהתגלה אל משפחתו?
הסיבה הגלויה לכך הייתה תפקידו המלכותי של יוסף ואחריותו "להחיות עם רב" (נ', כ), שלא הותירו לו ברירה. אולם כדרכו, יוסף שוב תלה את הכול בא-לוהים. במקום נְשִיָה מא-לוהים, מצא יוסף כעת שליחות מא-לוהים: "...כי למחיה שלחני א-להים לפניכם... (א-להים); ועתה, לא אתם שלחתם אֹתי הֵנה, כי הא-להים... כה אמר בנך יוסף: שמני א-להים לאדון לכל מצרים, רְדָה אלי אל תעמֹד..." (מ"ה, ה-ט).
יעקב אבינו קיבל התקף לב – בלשון המקרא: "וַיָפָג (=התפוגג) לבו" (מ"ה, כו). התקף הלב התחולל בשל בשורת יוסף המדהימה, אך אולי גם בשל ההכרח לרדת מן הארץ כדי לראות את בנו האהוב. אולם יעקב התאושש: "וַתְחִי רוח יעקב אביהם" (מ"ה, כז), וכדרכם של יורדים, התנחם יעקב במחשבה שהירידה היא זמנית וקצרה: "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות" (מ"ה, כח). בהתאם לכך, לפני מותו הוא ישביע את יוסף שיקבור אותו בקברי אבותיו. הרב ד"ר יואל בן-נון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - לפרשת ויגש - תשפ"ד.
מִסגור מחדש של סיפור מכירת יוסף
בפרשתנו יוצר יוסף מִסגרת אחרת לסיפור מכירתו. מהי מסגרת זו ומה תכליתה ?
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מח, ד-ה).
לפנינו אם כן פרשנות אחרת למכירת יוסף. לא עוד אחים המקנאים ושונאים את יוסף, המפשיטים אותו מבגדיו ומשליכים אותו לבור. מוכרים אותו לעבד וטובלים את כתונת הפסים בדם, כדי להציג מצג שווא לאביהם של " חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ ". אנו יודעים משיח האחים הבאים לקנות אוכל במצרים, כי יוסף התחנן על נפשו והם לא שמעו לו, כפי שכתוב: " וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת " (מב, כא). האחים מודים באשמה ורואים בהתעללות של המשנה למלך בהם, עונש על חטא. מדוע אם כן משנה יוסף את הסיפור בהתוודעו אל אחיו?
הפסיכיאטר היהודי יליד וינה אדולף אדלר (1870-1922), דן בשאלה כיצד יכול אדם לעשות שינוי בחייו. הוא מציג את מודל אפר"ת. אפר"ת - ראשי תיבות של אירוע ,פירוש, רגש, תגובה. (גרסה אחרת מצויה בגישת הACT- שהיא פסיכולוגיה התנהגותית המבוססת על קבלה והתחייבות לשינוי התנהגות, יצירת גמישות פסיכולוגית), המדברת על ראשי תיבות של המילה אמ"ת, שהם אירוע, מחשבה, תגובה.
האירוע שלפנינו הוא מכירת יוסף. הפירוש הוא עוול נוראי שעשו אחים לאחיהם על רקע של שנאה וקנאה. הרגש המתעורר בעקבות פרשנות זו יכול להיות כעס, זעם אדיר, והתגובה תהיה רצון לנקום. יוסף שהוא משנה למלך בעל סמכויות רבות הנהנה מאמון רב מצד פרעה, מכיר את אחיו בבואם לשבור שֶבר. הם אינם מכירים אותו. לפניו הזדמנות נפלאה לסגור עימם חשבון. הם באים אליו ומשתחווים לו. הכתוב מעיד: " וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת ... וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם ... בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:... וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים: (מב, ז, ז-יז).
הוא שם אותם במשמר שלושה ימים, הוא מניח את גביעו בשקו של בנימין, וכאשר מתגלה הדבר הוא דורש שבנימין המואשם בגניבה, יישאר במצרים כעבד.
עד כאן ניתן עדיין לפרש את התנהגות יוסף כלפי אחיו, על פי הכתוב בפרשת וישב. מעשה אכזר של האחים, רגש של כעס, והתגובה, רצון לנקום. הדבר עולה בקנה אחד עם העובדה שחלפו שנים רבות ממכירתו, הוא אינו יוצר קשר עם משפחתו ואינו מודיע לאביו כי הוא חי.
אבל כאשר מחליט יוסף להתוודע אל אחיו לפנינו סיפור מכירה אחר. האחים אינם אשמים, לא הם מכרוהו, אלא היה זה רצון הא-ל שהוא יימכר לעבד במצרים, כדי שיוכל לכלכל אותם ואת האוכלוסייה כולה בעת הרעב. " כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם ". כלומר האירוע הוא אותו אירוע, מכירת אח, אך הפירוש שונה. זוהי יד הא-ל, כאשר האחים הם רק שליחיו, ועל כן אין כל אשם, יש מקום לסליחה ולאמפתיה, במיוחד כשלמעשה הייתה תכלית חיובית, להציל אותם ואת האחרים בעת רעב.
מדוע מְשַׁנֶּה יוסף את הפירוש למעשה המכירה, מדוע הוא מתעמר בהם בתחילה ואחר כך אומר "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה ", בוכה, ומתחבק איתם?
הסבר אחד מצוי בפסוק עצמו " וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם..." (מב, ח-ט). יוסף צופה בהתגשמות חלומותיו. חלום האלומות המשתחוות לו, קשור למעמדו הרם כמשנה למלך, המאכיל את אחיו בלחם. עשרת אחיו המשתחווים לו מתאים לחלום השני, אך עדין חסרים חלקים מן החלום השני. אחד עשר כוכבים אמורים להשתחוות לו, והנה יש רק עשרה. על כן עליהם להביא את בנימין, וכדי שגם השמש תשתחווה לו, על יעקב עצמו לרדת למצרים. רק כשתנאים אלה ימולאו, ייֵדַע יוסף ותדע משפחתו כי חלומותיו לא היו משאלות לב של נער חולמני השואף לגדולה, אלא חלום נבואי.
הסבר נוסף לפירוש השונה של יוסף למכירתו, מצוי בכך שהוא גילה כי אחיו מתחרטים על מכירתו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: " (מב, כא). מדבריהם הוא למד כי אביו מתאבל עליו כל הימים. העובדה כי אביו שלחו לדרוש לשלום אחיו, ובעקבות כך הוא נמכר, מעלה את השאלה האם לאביו הייתה יד במעל? האם אביו פעל יחד עם אחיו?
עכשיו הוא יודע שאביו אינו קשור למכירה, וכי הוא עדיין הבן האהוב, שאביו ממאן לְהִנָּחֵם עליו. לכן מסרב אביו לשלוח את בנימין בנה השני של רחל האהובה עם אֶחָיו למצרים כפי שדורש יוסף. הוא חושש לשלומו. העמידה האיתנה והבוטחת של יהודה מולו, המגן על בנימין ודורש להיות עבד במקומו, מראה ליוסף כי האחים חזרו בתשובה. הם מְצֵרִים על המעשה, למדו לקח ושינו את התנהגותם. עכשיו הזמן לפיוס. אך פיוס אפשרי רק בהינתן פירוש אחר למכירה. האחים פעלו בשליחות הא-ל שמטרתה הייתה מימוש החלומות, על כן אין אשמה. הרגש אינו כעס אלא התרגשות ושמחה, והתגובה אל מול בהלת האחים היא: " וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם ". הפי אנד של איחוד המשפחה מחדש
בשורות טובות - בלומה דיכטוולד
&
המאמר השבועי לפרשת ויגש מתוך ספרו של אריה ארזי
"פניו אליך – פנים חדשות בפרשיות השבוע "
"יוסף והאחים: בכי, נשיקה, ודיבור"
בפרשתנו כתוב " וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ"
מדוע בכה יוסף, מדוע לא בכו האחים ועל מה דיברו האחים עם יוסף.
על כך במאמר השבוע
לחצו כאן לקריאת המאמר לחצו כאן
למידע על הספר פניו אליך לחצו כאן
לתגובות arye.arzi@gmail.com
בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
&
פרשת ויגש – אלוקים נמצא בפרטים הקטנים-
אורי סובוביץ-מנהל שותף בקרן הון סיכון
לשאוף לגדולות
בפרשת מקץ למדנו על חשיבות החלומות הגדולים, ועל אלו שהיו קשובים לחלומותיהם ופעלו ללא לאות בכדי להגשימם. אנשי חזון שמצטיינים בהגשמת חלומות גדולים נוטים לרוב להיות אנשי מאקרו, הרואים כמה צעדים קדימה. הם יודעים לדמיין ואף לתאר מהלכים גדולים שיובילו למציאות עתידית נשגבת. עם זאת, לעיתים קרובות אנשים אלו פחות "מצטיינים" בשימת לב לפרטים הקטנים ולדקויות.
בחברות עסקיות נפוץ למצוא מנכ"ל בעל חזון שרואה שלושה צעדים קדימה ולעומתו סמנכ"ל כספים שמכיר כל פרט קטן בכל דו"ח כספי. אם המנכ"ל יהיה עסוק בכל פרט קטן הוא לא יוכל לחלום בגדול, ואם סמנכ"ל הכספים יחלום בגדול, הוא עלול לאבד שליטה ובקרה על ההוצאות...
לכאורה זהו מצב רצוי שבו כל אחד עוסק בתחום שהוא חזק בו ובוחר במאקרו או במיקרו על פי נטייתו האישית. ברם, האם יש מחיר לעיסוק רק בחזון ובאידיאלים נשגבים? האם יש לאדם גדול את הפריבילגיה לוותר על העיסוק בפרטים ובזוטות?
נאום חייו של יהודה
פרשת מקץ הסתיימה במציאת גביע יוסף שהוטמן בשקו של בנימין וההודעה של יוסף כי בנימין, צעיר האחים, יישאר עבד במצרים, ואילו יתר האחים ישובו אל יעקב אביהם ארצה כנען בלעדיו. יהודה, שבקושי רב הצליח לשכנע את יעקב אביו להסכים לשלוח את בנימין עם יתר האחים חזרה למצרים על מנת להביא עוד אוכל ולהחזיר את שמעון מהכלא המצרי, חשש כעת מהגרוע ביותר – כליאת בנימין במצרים. יהודה ערב ליעקב אביו באופן אישי שיחזיר את בנימין אחיו ומבין שאביו לא יצליח לשאת את צער אובדנו של בנימין לאחר היעלמותו ו"מותו" של יוסף.
בעקבות זאת, בפתח פרשתנו, פרשת ויגש, יהודה ניגש ליוסף אחיו ופותח בנאום חייו כדי לשכנע אותו להשאירו כעבד במצרים במקום בנימין אחיו הצעיר. יוסף, שמגלה את הערבות ההדדית בין האחים והדאגה לבנימין, לא יכול יותר להתאפק ולעצור את דמעותיו ומתוודה בפני אחיו כי הוא יוסף אחיהם, ומודיע להם שאין בליבו טינה עליהם (בראשית מה, ה): "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם".
סבי, ד"ר אורי לוי ז"ל, נהג מדי שנה בשנה לחזור על סיפור יוסף ואחיו בקול חנוק מדמעות התרגשות על אצילותו של יוסף. הרי יוסף היה יכול לשלוח שליחים ליעקב אביו ביום שבו הפך למשנה למלך מצרים ולגלות לו כי הוא חי, והוא לא עשה זאת משום שידע כי אז אביו היה נוטר בליבו על בניו שמכרו את יוסף ובכך היה "מרוויח" אומנם את יוסף, אך "מפסיד" את יתר בניו. יוסף חיכה בסבלנות לאחיו במצרים וניסה אותם ניסיונות שנראים כהתעללות, אך נועדו למעשה להוכיח ליעקב, אך גם לאחים עצמם, כי הם אוהבים וערבים זה לזה ומוכנים אף להימכר לעבדים לצמיתות למען אחיהם בנימין ובכך לעשות תיקון ותשובה על חטא מכירת יוסף.
"עבדך אבינו" ושתק...
יהודה, שלא זיהה את יוסף והיה בטוח שהוא מדבר בפני המשנה לשליט מצרים, הקפיד בכבוד מלכים. במהלך הנאום הוא גולל את השתלשלות האירועים שהחלו עם פגישתם הראשונה עם יוסף, והקפיד לכנות את יעקב בפני יוסף בכינוי "עבדך אבי/אבינו". יוסף שמע זאת פעם אחר פעם ואף שמדובר באביו הוא לא מחה על כך שיהודה קורא לו "עבדך".
על פי הגמרא בברכות (נה, א), "שלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם.... והמנהיג עצמו ברבנות" (=עוסק בהנהגה). הגמרא למדה זאת מיוסף, שמת לפני יתר אחיו אף שהיה צעיר מהם והסבירה זאת מפני שהוא עסק בהנהגה. בספר שלמה משנתומובא שיוסף נפטר בגיל 110 בלבד, לעומת אחיו שמתו לפחות בגיל 120. ההסבר המובא שם למותו המוקדם של יוסף הוא משום ששמע בסך הכול עשר פעמיםאת הכינוי "עבדך אבי/אבינו" ולא מיחה על כך מצד כבוד אביו, ועל כך הפסיד עשר שנים מחייו...
"אין לך דבר שאין לו מקום"
הרב קוק התייחס לסוגיה זו בגמרא והסביר כי לעיתים דווקא מצד גדולתו של המנהיג שנפשו עורגת ל"תעודות גדולות בחיים", הוא מקל ראש ב"צרכים הקטנים" ופחות שם לב אליהם עד שלבסוף הם מזיקים לו עד שהם מקצרים את ימיו. זה יכול להיות חוסר תשומת לב ופינוי זמן לתזונה ופעילות גופנית בשל הצורך לעסוק בדברים נשגבים, אך יכול גם לבוא לידי ביטוי בחוסר מתן ערך לעניינים מוסריים "קלי ערך" לכאורה, בשל המטרה המקדשת את האמצעים.
וכך כתב הרב קוק (עין איה ברכות ט, כה):
"המנהיג עצמו ברבנות, בהנהגה כזאת שמצד נשאו נפשו אל תעודות גדולות בחיים, יקטנו בעיניו הצרכים הקטנים הרוחניים והגשמיים, המוסריים והחומריים של אדם... מניעת ההסתכלות ונתינת החלק לכל צרכי החיים ותעודתם, גם החלקים הקטנים שבהם ישללו מהחיים חלק רשום (=חשוב) מתפקידם, וגורמים גם כן מכשולים שעומדים לשטן על דרך החיים, עד שמקצרין בכללן ימיו ושנותיו של אדם".
בין שיוסף היה עסוק בלהביא את אחיו למצב של ערבות הדדית, בין אם היה טרוד בהורדת אביו ואחיו למצרים, הוא היה עסוק בנושאים ברומו של עולם. מה גם שאם היה מתקן את יהודה, הוא היה נאלץ להתגלות מוקדם מדי כיוסף אחיהם, בטרם הספיק לנסות את אחיו בניסיון הנאמנות לבנימין. לכן הוא לא "נזקק" לתקן את אחיו כשהם כינו את אביו כעבדו שלו, שכן המטרה הכללית הגדולה הצדיקה זאת.
הרב קוק הוסיף וכתב:
"ועל יוסף כבר נאמר במקום אחר על ששמע שאמרו: "עבדך אבינו" ושתק, דהיינו בהיותו נושא נפשו למטרה גבוהה ונעלה בעסקו עם אחיו, שהיתה הסיבה לירידת אביו למצרים, שהיה צפוי להם התכלית המרוממת שעל כל פנים יצא מזה בדרך פרטי או כללי. על כן לא נזקק אז לתקן דיוק קטן מדרכי הכבוד ביחס לאביו המוטלים עליו".
לפי הרב קוק, אדם שלם צריך לראות שגם האידיאלים הנישאים שבהם הוא עוסק לא ימנעו ממנו להקפיד גם על פרטי החיים. החיים בנויים לא רק מהפעולות הגדולות אלא גם, וכנראה בעיקר, מהמעשים היום-יומיים הקטנים. מסיבה זו, מלך חייב לכתוב לעצמו ספר תורה, כדי להזכיר לעצמו כי על אף היותו מורם מעם, אף הוא מחויב בכל מצווה או חיוב מוסרי. בסופו של דבר, מי שמקפיד על "קלה כחמורה" יראה בסופו של דבר ברכה גם בפעולות ובמהלכים הגדולים.
בלשון הרב קוק:
"וזאת אמנם היא שגיאה כללית, שחובת האדם השלם הוא ששום שאיפה היותר גדולה לא תבלע את הצרכים היותר קטנים, "ואין לך דבר שאין לו מקום". וזאת היא בכלל תכלית ההרחקה של ההתנהגות ברבנות (בהנהגה), האפשרית גם כן למי שעומד למלא את החובות היותר רמות של המין האנושי. ועל זה נאמר בפרשת המלך שיכתוב לו ספר התורה, "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל", ששאתו נפשו אל משאות נפש רמים לא יניאוהו מהחיובים הכלליים שאינם כלל בערכם. ועל זה נאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו". כי החיים ממולאים לא מהשאיפות הגדולות הבאות מזמן לזמן בהעסקתם, כי אם מכל צדדי החיים הנהוגים באדם, וההישרה (=התיישרות האדם) בכל צדדי הטוב והיושר כתורה וכמצוה תרומם ותחליף כח ועז להצליח גם כן ביותר בפעלים היותר כלליים ורמים במעלתם".
לסיכום
על אף הברק שיש בהובלת מהלכים גדולים, מנהיג בסופו של דבר נבחן בצניעותו, בכך שמכבד כל אדם ולא מרגיש מורם מעם, בהקפדתו המוסרית לא לסטות וליפול ב"קטנות", ובכך שמבין שככלות הכול, מהלכים גדולים בנויים מפרטים ופעולות יום-יומיות קטנות.
החיים של כולנו בנויים מחלומות, אידיאלים שאנו מנסים להגשים ומהלכים שאנו מנסים לקדם. אך הם בנויים גם מהקפדה על צורכי גופנו ומפעולות פשוטות המשמרות את קשרינו ויחסינו עם הקרובים לנו. קל להימשך באופן טבעי לגדול ולנשגב, אך כדי להיות ראויים ומסוגלים לכך, עלינו להיות קשובים ורגישים לא פחות לפעולות הקטנות, משום שבסופו של דבר, אלוקים נמצא בפרטים הקטנים.
שבת שלום! - אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
על פי האמור בפרקי דרבי אליעזר פרק כט.
חמש פעמים מיהודה וחמש פעמים נוספות מהמתורגמן ("המליץ").
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 266 - "אל תירא"-ממה? -חיים קופל.
מעניין שאותה תופעה אנו מוצאים גם אצל אבותיו, יצחק ואברהם.
א) "ופרעה חֹלֵם " השאלה למה כתוב לשון הווה ולא חָלַם לשון עבר? תשובה: זו שאלת אוה"ח הקדוש ומתרץ שני תירוצים: 1) פרעה חָלַם אותו חלום משך שנתיים ימים, אלא שלא היה יודע שֶׁחָלַם. לסוף שנתיים חָלַם ולא שכח.
תרוץ 2) כבר בזמן החלום ידע פרעה שהוא חולם ואין זו מציאות, לכן לשון הווה.
ב) שמות שבעה ספרים, כולל שם מחבריהם, מהספרות התורנית, שמופיעים בפרשה.
תשובה: 1) "רביד הזהב" (מ"א-מ"ב) רב דב בער טרייויש. 2) "מרכבת המשנה" (מ"א-מ"ג) רב שלמה בן משה מחלם, על משנה תורה לרמב"ם. 3) "צפנת פענח" (מ"א-מ"ה) רב יוסף רוזין ("הרגצ'ובר"), על הרמב"ם.
א) מי קרוי בפרשה כאילו הוא אבא של מישהו, ואין להם שום קשר משפחתי?
ב) איזה בעל חיים מוזכר בפרשה, גם הזכר וגם הנקבה?
שבת שלום - מחיים קופל.
מעדנים 266 פרשת ויגש תשפ"ד
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל הדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת ויגש-תשפ"ד - העימות -דובי פריצקי " ויגש אליו יהודה" העימות בין שבט יהודה לשבט יוסף מתחיל כאן. חז"ל קראו לזה "מעשה אבות סימן לבנים". מאות שנים אחר כך ממלכת ישראל ויהודה היו נפרדים עד שנת 722 לפני הספירה שממלכת אפרים צאצאו של יוסף ועשרת השבטים נעלמו מהמפה, ועשרה בטבת שחל היום גם הוא קשור לזיכרון עשרת השבטים שהתבוללו. צאצאי יהודה הפכו למלכים וכולנו נושאים את השם יהודים, מלשון "להודות" יהודה היה החוזר בתשובה הראשון .לאחר שהוביל את אחיו למכור את יוסף כעבד לישמעאלים. הציע את עצמו כעבד במקום בנימין. כך גם עם תמר כלתו, שהרתה לזנונים הודה ואמר "צדקה מימני", מנהיגים הם בני אדם הם טועים ,השאלה היא אם הכרת את החטא והודית בו והשתנית! ?שאול ודוד הודו בחטא. אלה ששאול הסתבך עם תירוצים ומלכותו נלקחה מימנו, ואילו דוד הודה מיד בחטא! ההפטרה הצמודה מדברת על איחוד בין יהודה ויוסף ושיקום מדיני ורוחני של עם ישראל מאוחד .לא היינו רחוקים מפיצול ליהודה וישראל ערב ז' באוקטובר. ההפטרה שולחת מסר של אחדות " קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבית ישראל חבריו"
שנזכה להיות חברים ומאוחדים כאחד! שבת שלום מאשקלון -
דובי פריצקי.
&
פרשת "ויגש"- תשפ"ד -יגאל גור אריה
פרשת בר מצווה של אודי זוהר ז"ל
פרשת בר מצווה של קובי סבן- ברכות
פרשת בר מצווה של חנן נוימן- ברכות
"וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה..."
המפגש המרגש בפרשתנו אינו רק מפגש משפחתי. אלה רגעים שבהם המשפחה הזו מתחילה להפוך לאומה, לכן כל פרט קטן הוא בעל משמעות לדורות. זו לא רק טלנובלה מרתקת שבה אח אחד נמכר, ואז הופך למלך ושוב פוגש את אחיו- אלה רגעי בראשית של עם ישראל. המסר בסיפור, שבגלל מלחמת אחים יוצאים לגלות .
בכל שלב בהיסטוריה שלנו, כשרצינו לזרוק זה את זה לבור, כשהיו ביננו שנאה וקנאה, התוצאה הייתה טרגית.
מישהו מאד קרוב פגע בי, הוא מרגיש עם זה מאד רע, הוא ממהר להתנצל מעומק ליבו. אני מרגיש שהפגיעה לא הייתה מקרית, היא מתמשכת. אבל הפוגע מתנצל בכנות. אני בדילמה, האם למחול בקלות, להתפייס, לקוות לעתיד טוב יותר- או לנסות ולחנך את הפוגע. לחנך אותו בזה שאגרום לו להזיע, לא אתרצה בקלות, אקדיר פנים, אמנע מלהיפגש. לאחר שניסיונות הפיוס נדחים, משוכנע הפוגע שאני מונע על-ידי רגשי נקמה קטנוניים, או שאני אפילו סוחט אותו רגשית. אני חש שגם אם אני צודק בסירובי להתפייס מידי: אני מפסיד את ידידותו העתידית, צל בלתי נראה יפריד ביננו. מצד שני לא אסבול יותר מפגיעתו הרעה של ידידי הקרוב. מה עושים ??
בפרשתנו הדילמה הזו יורדת לעומק בלתי רגיל.
מדוע מענה יוסף את אחיו? מדוע אין הוא מתגלה אליהם מידית? האם חפץ הוא בנקמה? האם אין יוסף יודע לסלוח?
לי נדמה כי יוסף לא אדם קר, יוסף מבין ששנאה כזו, אשר טופחה כלפיו והגיע עד לכמעט שפיכות דמים, ובפועל למכירתו ולסילוקו מארצו ומבית אביו-אינה יכולה כך סתם להימחק במחי יד. התנאי לפיוס של ממש מחייב את אחיו לחוות באופן צורב חוויה של חוסר ביטחון וחוסר אונים. חוויה של סכנה ממשית לחייהם. רק חוויה מעין זו יכולה להביאם לתודעה עמוקה של משמעות המעשה שעשו שנים רבות קודם לכן. רק חוויה מטלטלת עשויה לשנות אותם!!.(מה אנו יכולים ללמוד על מצבנו???)
יחסי יוסף ואחיו לא חוזרים להיות חמים וזורמים, אבל לפחות אפשריים ומאוזנים.
"מלחמת אחים" – תמיד מובילה אותנו לגלות. האחים זרקו את יוסף לבור, וכך התגלגלה המשפחה כולה אל גלות מצרים. אלפי שנים אחר כך שנאת אחים החריבה את הבית וסילקה את עם ישראל מארצו.
הלקח ברור: גם בחיים שלנו צריך להפעיל מחשבה תחילה. לשקול מה מתאים להגיד, ומתי, גם אם אנחנו צודקים. אם יש כאן בית, משפחה ערך שהוא גדול מאיתנו, אולי כדאי לחשוב היטב לפני שפוגעים בו ומתפרצים באופן אימפולסיבי. יוסף מוכיח שלפעמים צריך לנווט בחכמה את העניינים כדי לצאת ממצבים רגשיים מסובכים, אל מציאות בריאה ומתוקנת. יוסף- שאולי אין צודק ממנו- בעצם אומר לנו: אל תהיה תקוע רק בצדק שלך, תחשוב בחכמה איך לחלץ את כולם יחד מהמצוקה.
הלקח ברור פרשת השבוע אינה היסטורית, אלא אקטואלית
מוסיפה יהודית פלד
שיוסף בהיפוך אותיות= פיוס
עם עצמו וגאוותו ועם אחיו.
ודבריו לאחיו אתם חשבתם לרעה..וה' שלחני למחיה לפניכם"...
מעידים על ההשתנות שלו והבנתו הוא לא הציר המרכזי של העולם אלא יש מי שמנווט את הדברים..
ובכל מצב כדאי לנו לראות את הנסתר כי נסתרות דרכי השם
ןגם ביחס לממשלה שצמחה פה
המילה 'המחלה' מורכבת מאותן אותיות של המילה 'החלמה', כדי ללמד אותנו שמחלה היא בעצם חלק מתהליך ההחלמה וגם החלמה.
שבת שלום! שבת שקטה שלווה ענוגה!! יגאל גור-אריה.
שבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות
החברה לחקר המקרא
