הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בקטע מתוך הספר "מוסריות" 2022 בהוצאת "קורן מגיד 2022 (דפים 1-2). ספר חובה כדי לקרוא על חזונו והפתרונות של האיש ענק הרוח הזה שכל כך חסר עכשיו ולתמיד.
לקיומו של חופש חברתי אין די בכלכלת שוק ובמדינה דמוקרטית-ליברלית. דרוש לו רכיב שלישי: מוסר, דאגה לטובתם של אחרים, מחויבות פעילה לצדק ולחמלה, נכונות לשאול לא רק "מה נכון וטוב לי אלא גם מה נכון וטוב לכולנו-ביחד". עניינו הוא"לנו", לא "לי"; "אנחנו", לא "אני".אם נתמקד ב"אני" ונאבד את ה"אנחנו", אם נפעל על פי האינטרס העצמי בלי מחויבות לטוב המשותף, אם נתמקד בהערכה העצמית ונאבד את האכפתיות לזולת, נאבד הרבה יותר מכך. אומות יחדלו להיות חֲבָרוֹת ויהיו לאוסף של קבוצות זהות. נאבד את הרגשת האחריות המשותפת שלנו, ובמקומה נגלה תרבות של תחרות בהתקרבנות. בעידן של אפשרויות חסרות תקדים. אנשים ירגישו פגיעים ובודדים.
השוק יהיה חסר רחמים. הפוליטיקה תהיה מוליכת שולל. פלגנית, מסוכסכת וקיצונית. אנשים ירגישו חרדה, אי־ודאות, פחד, תוקפנות, ערעור, ניתוק וניכור. הם יתרכזו בקידום עצמי במקום בדבר האחד שייתן להם אושר בר-קיימא: שיפור חייהם של אחרים. הם יהיו, בהשוואה לבני הדורות הקודמים, עשירים בכסף אך מרוששים רגשית.
החופש עצמו יהיה נתון לאיום מן הימין הקיצוני ומן השמאל הקיצוני: הראשון חולם על תור זהב שלא היה מעולם, והאחר על אוטופיה שלעולם לא תהיה. הרב לורד יונתן זקס זצ"ל.
..............................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
..........................................................................................................
מתוך הספר "מועדים לשיחה" "קריאות חדשות בחגי ישראל" בהוצאת קורן מגיד. בפרק הכללי -"סוכות" בפרק משני
"סוכות זמן שמחתנו":
בתרגומו הנפלא של צור ארליך.
באדיבות הוצאת קורן מגיד- הספר, מומלץ מאד להיות על השולחן בכל חג.
.......................................................................................................
"סוכות לזמננו -כותב הרב לורד יונתן זקס זצ"ל, (עמודים 140-142.)
רעיונותיו של חג הסוכות מדברים אלינו, בני הזמן הזה, ביתר עוז מאלו של כל חג אחר. מגילת קהלת נראית כמעט כאילו נכתבה במאה העשרים ואחת. לפנינו המצליחן בהתגלמותו,
האיש שהשיג הכול - בתים, מכוניות, בגדים, נשים מעריצות, קנאתם של כל הגברים - ומיצה את כל שיש לעולם הזה להציע, החל בתענוגות, עבור ברכוש ובעוצמה וכלה בחוכמה, ועדיין, כשהוא בוחן את מכלול חייו, כל שיש לו לומר הוא ”הבל הבלים הכול הבל".
הקושי של קהלת למצוא משמעות נוגע ישירות להתבוססותו ב"אני" וב"לי": "הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי, בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים". ככל שהוא רודף אחר חשקיו כן מתרוקנים חייו. זו ביקורת חריפה על חברת הצריכה שאלילה הוא העצמי, סמלילה הוא הסלפי, והקוד המוסרי שלה הוא "מה שעושה לך את זה". זו החברה שצברה עושר חסר תקדים, שמציעה לאנשים אפשרויות בחירה רבות מכפי שיוכלו לבחון, ובכל זאת חווה גאות חסרת תקדים בצריכת הסמים והאלכוהול, בהפרעות האכילה, בעקה ובתסמונותיה, בדיכאונות, בניסיונות התאבדות ובהתאבדויות. חברה של תיירים, להבדיל מעולי רגל, אינה חברה המסוגלת לחולל בבניה את ההרגשה שחייהם ראויים לשמם. מכל הדברים שבני אדם בחרו לסגוד להם, העצמי הוא הפחות משתלם מבחינה רגשית. תרבות של נרקיסיזם מולידה עד מהרה בדידות וייאוש.
קהלת היה גם, כמובן, קוסמופוליט: אדם שמרגיש בבית בכל מקום – ועל כן אינו מרגיש בבית בשום מקום. זהו האיש שהיו לו שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים, וכל שהיה לו לומר לסיכום הוא "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" (ז, כו). הקורא פסוק זה בתוך הֶקְשֵׁר חייו של שלמה יבין שהבעיה בעיניו אינה "האישה" אלא ה"אני".
בסופו של דבר, קהלת מוצא משמעות בדברים פשוטים.
"מתוקה שנת העובד.ראה חיים עם האישה אשר אהבת. אכול, שתה והתבשם מזיו החמה".
זוהי בעצם משמעותו של חג הסוכות כמכלול. סוכות הוא חגם של הדברים הפשוטים. בלוח השנה היהודי, זהו הזמן שהאדם קרוב בו יותר מתמיד לטבע. הוא יושב בבקתה שעלים הם גגה, אוחז בידיו פירות ועלים לא מעובדים מצמחי הדקל, האתרוג, ההדס והערבה. הוא משתחרר לזמן מה מהתענוגות המתוחכמים של העיר ומהמוצרים המעובדים של העידן הטכנולוגי, ושב לחוות משהו מן התום שהיה לנו בקטנותנו, כשהעולם עוד קרן לנו בקסמיו.
כוחו של סוכות בכך שהוא מחזיר אותנו אל היסודיים שבשורשי הווייתנו.
אינכם צריכים לגור בארמון כדי להיות מוקפים בענני הכבוד. אינכם צריכים להיות עשירים כדי לרכוש לעצמכם את אותם עלים ופרי עצמם שגם מיליארדרים קונים כדי לעבוד את ה'. אתם דרים בסוכה, מזמינים אליה אורחים לסעוד איתכם, ומגלים שאורחיכם הם, לא פחות ולא יותר, אבות האומה ורעיותיהם. בחג הזה, בקתה נידפת מתגלה כיפה מבתי מידות, משום שבה אין הבדל בין העשיר שבעשירים לאביון שבאביונים. כולנו זרים על פני האדמה, דיירי עראי בעולם הקבע של אלוהים. וגם אם אין אנו מן המסוגלים לתענוגות, וגם אם לא מצאנו אושר בחיינו, את השמחה יכולים כולנו להרגיש.
סוכות הוא הזמן שאנו שואלים בו את הנוקבת בשאלות: מה הופך חיים לראויים. עתה זה התפללנו, בראש השנה וביום כיפור, להיכתב בספר החיים, והינה בא קהלת ומאלץ אותנו לזכור כמה קצרים החיים הללו וכמה פגיעים. "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבֵא לְבַב חָכְמָה" (תהלים צ, יב): אם ילמד אותנו ה' לספור את ימינו, תיכנס בנו חוכמת הלב. יותר מכפי שחשוב כמה שנים נחיה, חשוב באיזו עוצמה אנו מרגישים שהחיים הם מתנה ושאת תמורתה אנו משלמים על ידי נתינה לזולת.
השמחה, נושאו הגדול של החג הזה, היא מה שאנו מרגישים כאשר אנו יודעים שזכות היא לנו לחיות, לנשום את יופיו המשכר של הרגע בהדרו השופע של הטבע, את רבגוניותם הססגונית של החיים, את ההתחברות עם כל אחינו להיסטוריה ולתקווה.
והמפואר מכול: היות סוכות חגו של חוסר הוודאות. אנו מבטאים בו את הכרתנו המלאה כי אין חיים שאין בהם סיכון, אך גם מביטים אל העתיד בלי מורא, כי אנו יודעים שאיננו צועדים אליו לבד. ה' איתנו, בגשמיו המברכים את האדמה, באהבתו שברא בה את העולם ואותנו, ובעוצמת הרוח שאפשרה לעם קטן וחלש להאריך ימים מכל האימפריות הגדולות שמשלו בעולם. סוכות מזכיר לנו שכבוד ה' שכן במשכן הקטן והנייד שמשה ובני ישראל בנו במדבר, עוד ביתר שאת מכפי ששכן במקדש שלמה על כל תפארתו. מקדש יכול ליהרס. אבל סוכה, אם נשברה, תיבנה שוב כבר מחר. ודאות, ביטחון גמור, אי אפשר להשיג באורח פיזי, אבל אפשר להגיע אליה באופן תודעתי, פסיכולוגי, רוחני. דרושים רק העוז והנכונות לשבת בצל כנפיו המגוננות של אלוהים.
הסוכה נעשתה לאורך השנים סמל לא רק לארבעים השנים במדבר, אלא גם למאות שנים של גלות ופיזור. בימי הביניים לבדם גורשו היהודים בתוך כמאתיים שנה מאנגליה ב־1290, מצרפת כמה פעמים (1182, 1322, 1394), מווינה ב־1421, מקלן ב־1424, ממילאנו ב־1489, וטראומטי מכולם – מספרד ב-1492. בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה היה גל פוגרומים במזרח אירופה שהניס מליוני יהודים מערבה,והגירה זו נמשכת עד היום.
ההיסטוריה היהודית נראית כהמשך ארוך־כאורך־הגלות לרשימת ויסעו ויחנו־ויסעו ויחנו שבפרשת מסעי בחומש במדבר. פעמים רבות מדי מה שנדמה לבית התגלה כסוכת עראי. רוב משך תולדותיהם, גם ביושבם בארץ ישראל, ידעו היהודים את נחת זרועה של האי־ודאות.
אך היהדות, מתוך חיבורה הבלתי צפוי לדברים בלתי צפויים וחתירתה להציל את התקווה מן הטרגדיה, הכריזה על חג האי־ודאות הזה כ"זמן שמחתנו". כי הסוכה, סמלה המובהק של הפגיעות, מתגלה כגילומה של האמונה, אמונתו של עם שיצא לפני ארבעת אלפים שנה למסע עמוס סיכונים לאורך מדבריות שבמרחב ושבזמן, ושכינת ה' מִקְלָטו היחיד. ביושבי בסוכה תחת חופת העלים אני מרבה לחשוב על אבותיי ועל נדודיהם ברחבי אירופה בחיפוש אחר מקום מבטחים, ומתוך כך אני מתחיל להבין מדוע האמונה הייתה ביתם היחיד. היא הייתה שברירית, חשופה עד להקפיא לסערות השנאה והדעה הקדומה. אך היא התגלתה כחזקה ממעצמות -על והאריכה ימים אחרי כולן.
לקראת סוף ספרו הגדול תולדות היהודים כותב פול ג'ונסון:
היהודים לא היו רק חדשנים. הם היו גם גילומים חיים של המצב האנושי. דומה היה כי הם מייצגים בצורה מוגברת ומחודדת את כל הדילמות שאין לאדם מנוס מהן... היהודים היו סמל לאנושות הפגיעה, חסרת הבית; שכן, האין כל העולם כולו רק מחנה מעבר עראי?
מילים אלו קולעות לליבו של סוכות. לדעת שהחיים מלאים סכנות ובכל זאת לאשר אותם, להרגיש את מלוא האי־ודאות שבמצבו של האדם ובכל זאת לשמוח: בעיניי זוהי תמצית האמונה. היהדות אינה אשליה מנחמת, כאילו הכול כשורה בעולמנו הקודר. היהדות היא העוז לחגוג בלב האי־ודאות ולשמוח גם בצילו החולף של המשכן, הסמל היהודי לבית.
&
מהי סוכה?
בשלב הזה אנו יכולים לשאול – מהי בדיוק הסוכה? מה היא מייצגת, מסמלת, מזכירה? איזה מסר היא נועדה להעביר? מצוות סוכה נזכרת בתורה רק פעם אחת, בקטע תמציתי עד סף העמימות: "בסכת תִּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יִשְׁבוּ בַּסכֹּת, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם (וַיִּקְרָא כג, מב-מג)".
הבעיות מזדקרות לעין. ראשית, בשום מקום בתורה, למעט בפסוק הזה, לא מסופר שבני ישראל התגוררו בשנות נדודיהם במדבר בסוכות. ביתר המקומות מדובר באוהלים. "מַה טבו אהָלִיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", אמר הנביא האלילי בלעם (במדבר כד, ה). אחרי מעמד הר סיני, ה' אמר למשה להורות לעם שובו לכם לאָהֶליכֶם" (דברים ה, כז). כשהעם התאונן על המן, משה שמע אותו "בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (במדבר יא, י). בעת מחלוקת קורח אמר משה לעדה, "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה" (שם טז, כו). ועוד ועוד.
אוהלים עשויים בד או עור. אין להם סכך עלים. וממילא במדבר אין עצים לקטוף מהם די סכך לכולם. אוהלים אינם סוכות. שלא במפתיע, הדבר הטריד כבר את חז"ל והם היו חלוקים ביניהם בשאלה מה בדיוק מייצגת הסוכה. המחלוקת מופיעה במדרש ההלכה ספרא וגם בתלמוד הבבלי, 39 אך שמות החכמים החולקים מתהפכים. על פי הספרא, רבי אליעזר סובר שהסוכות היו "סוכות ממש", במובנן המילולי, ורבי עקיבא סובר שהסוכות שלנו מייצגות את ענני הכבוד שליוו את בני ישראל במסעותיהם במדבר.
כל פירוש וקשייו. אם מדובר בסוכות ממש, מהי, אם כן, הסיבה לחגוג את החג? אנשים היוצאים למסע ארוך, אך טבעי הוא שיבנו לעצמם סככות עראי. כך עושות גם היום אוכלוסיות נוודים. יש מן הבדווים הגרים בסוכות גם היום. יציאת מצרים ומתן תורה בהר סיני, הנחגגים בפסח ובשבועות, הם בהחלט מאורעות מכוננים, התרחשויות בלתי רגילות, מפגשים עם האלוהי. לא כן עשיית צל, בקתה, סוכה.
בעייתית לא פחות היא התפיסה שהסוכה מייצגת את ענני הכבוד. אם כך הוא, למה הדבר לא נאמר? למה לא נכתב משהו מעין "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹּרֹתֵיכֶם" כי בענני כבוד הקפתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"? הקושי רציני ומהותי. גם הסוברים כי "מצוות אינן צריכות כוונה" חייבים להודות שבמצווה הזו, הכוונה מפורשת בפסוק המצווה עצמו. "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹּרֹתֵיכֶם". הגמרא אומרת שיש לכך השלכות הלכתיות. על פי אחת הדעות, הטעם לכך שסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה הוא שבסוכה כזו הסכך רחוק מן העין ועל כן לא מתקיים בה "למען ידעו דורותיכם"40 איך ייתכן שמצווה שנועדה במפורש להזכיר לנו דבר מה, אמורה לנו דבר שאינו אמור בה, ושגם התנאים נחלקו באשר למהותו?
ובכלל, מה הקשר בין סוכה לענן? ענן אינו הדבר העולה על דעתנו בראותנו סוכה. סוכה היא קורת גג עראית, שברירית, עלובה. ענני הכבוד קרנו באור ובתפארת, והמביט בהם חש מיד ששכינת ה' שורה בקרבתו. הסוכה נראית ניגודו של ענן הכבוד........
39. ספרא, ויקרא כג; סוכה יא ע"ב. 40 סוכה ב ע"א
את התשובות תמצאו כפי שכתבתי למעלה בספר "מועדים לשיחה- קריאות חדשות בחגי ישראל, מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל. (דפים 119-126)
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון מאחלת לכל עם ישראל באשר הם מועדים לשמחה, ככתוב "ושמחת בחגיך" מתוך אחדות ואהבת איש לרעהו, ונזכה לראות את הטוב בשני עם חיוך (תנסו זה עובד!). בריאות בחורף הבא עלינו לטובה.
ישראל מ. קריסטל -מנכ"ל
