פרטים יבואו בהמשך...
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי כא' שבט תשפ"ה -19.2.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת "תרומה" תשפ"ה
מרצה: הרב מתן שניוויס מחוז צפון-רב קהילת קיבוץ טירת צבי -עמק בית שאן.
הנושא:"משכן ובית.
נרצה להקדיש את השיעור:
לע"נ הקדושים והטהורים "שירי אריאל וכפיר- משפחת ביבס"
שנחטפו ונרצחו בידי בני עוולה, ארץ אל תכסי דמם !ה' יקום דמם. " נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא בָרָא הַשָּׂטָן".
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר שמות: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
בבקשה שתפו והזמינו חברות וחברים השיעורים בהחלט מענינים, התגובות נהדרות.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
*******************************************************************
עינוי יתום ואלמנה -הרב מאיר נהוראי-רב קהילת קיבוץ משואות יצחק.
דף מקורות וההקלטה גם באתר החברה -
********************************************
בספרו המתורגם החדש של הרב לורד זקס זצ"ל "אני מאמין" קריאות חדשות בפרשת השבוע- באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד 2024 ובתרגומו של צור ארליך, מעלה הרב זקס בפרשת תרומה עמ' 82 תובנה מדהימה של "הכרת הטוב" :
מערפילי הזמנים הנשכחים עוד מתנוצץ אצלי זיכרון ישן. הייתי ילד, אולי בן שש או שבע. נתברכתי בהורים דואגים, וגם מגוננים מאוד. החיים לא נתנו להם הזדמנויות רבות, והם גמרו בדעתם כי אנו, ארבעת בניהם, נזכה בהזדמנויות שכאלו. אבי ז"ל אהב להתגאות בי, בנו הבכור.
חשוב היה לי שיראה כי אני מכיר לו טובה. אך מה יכולתי לתת לו? כל מה שהיה לי קיבלתי ממנו ומאימי. אלה היו יחסים נטולי כל סימטריה. לבסוף מצאתי באיזו חנות דגם פלסטיק של גביע כסף. לרגלו הייתה קבועה לוחית עם הכתובת "לאבא הכי טוב בעולם".
כיום, ממרחק השנים, אני מתכווץ במבוכה כשאני נזכר בחפץ ההוא. הגביע היה זול, בנאלי, אבסורדי במידה כמעט קומית. אך היקר, הבלתי נשכח, הוא מעשהו של אבי לאחר שנתתי לו את השי. איני זוכר מה הוא אמר, או אם הוא אפילו חייך. אבל אני זוכר שהוא הציב אותו על שידת הלילה שלו, ושם הוא נשאר, עלוב ונדוש ככל שהיה, כל השנים שגרתי בבית.
אבי נתן לי לתת לו דבר מה, ואז הראה לי כי מתנתי יקרה לו. במעשהו זה האציל עליי כבוד אנושי. הוא לימדני שאני יכול לתת גם למי שנתן לי את כל אשר לי. רעיון זה מתגלם בהלכה מוזרה לכאורה: "ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן צדקה לאחר". איפה ההיגיון כאן, ישאל השואל. למה צריך אדם המקבל צדקה לתת צדקה בעצמו? האם הרעיון בצדקה איננו שמי שיש לו יותר מכפי צורכו ייתן למי שיש לו פחות מכפי צורכו? אדם התלוי בצדקה הוא אפוא, מעצם הגדרת הדברים, אדם שאין לו יותר מכפי צורכו.
אך האמת היא שהצדקה מכוונת לא רק לצרכיו החומריים של האדם, אלא גם למצבו הנפשי והרוחני. ההזדקקות לצדקה נחווית כמשפילה. חכמינו ידעו זאת. בברכת המזון, למשל, הם תיקנו כי נבקש "ונא אל תצריכנו, ה' אלוהינו, לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה - שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד". ממשיך הרב זקס זצ"ל וכותב:
החסד הנדיב שעשה עימי אבי, כשהציב את מתנת הפלסטיק המגוחכת שלי ליד מיטתו כל אותן שנים, הוא (להבדיל) מָשָׁל אנושי קטן לאשר עשה ה' עם ישראל כאשר אפשר להם לתרום מנדבת ליבם ולבנות בית לשכינתו. הנכונות לקבל, גם ממי ששלו שלך, ואף להפגין שמחה על כך, היא מעשה של נדיבות עצומה - ופרדוקסלית הוא מלמדנו דבר יסודי על היהדות. ה' רוצה שיהיה לנו כבוד. לא הוכתמנו, כפי שסבורה הנצרות, בחטא קדמון. ואין זה נכון שאנו מסוגלים לטוב רק מתוך חסד אלוהי. האמונה איננה כניעה. אנחנו ברואים בצלם אלוהים; אנחנו ילדיו, שגריריו, שותפיו, שליחיו. הוא רוצה שלא רק נקבל, אלא גם ניתן. והוא רוצה לשכון בבית שבנינו לו - פשוט וקטן ככל שיהיה.
המילה "תרומה" רומזת לכך. תרומה איננה סתם נדבה ומתן. היא נגזרת מהשורש רו"מ: להרים, לרומם. יש פרדוקס בנתינת התרומה. אנחנו מרימים דבר מה כדי לתיתו לזולת – אבל בזאת אנו מרימים את עצמנו. אני מאמין שהמרומם אותנו בחיים אינו מה שאנו מקבלים אלא מה שאנו נותנים. ככל שאנו נותנים יותר מעצמנו, אנו נעשים גדולים יותר.הרב לורד יונתן זקס בפרשת תרומה בְּסִפְרוֹ "אני מאמין" (ניתן לקנות באתר הוצאת קורן).
*****************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד.
פרשת תרומה -תשפ"ה.
הרב לורד יונתן זקס במסר מתוך הפרשה
"הארכיטקטורה של הקדושה"
מכאן ועד סוף ספר שמות התורה מגוללת באריכות ובפרטנות קפדנית את בניית המשכן – בית עבודת-ה' הראשון של עם ישראל. הנחיות מדויקות ניתנות לגבי כל פריט – המשכן עצמו, היריעות והקלעים, כלי הקודש ששימשו בו – ובכלל זה על ממדיהם. כך למשל:
אֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי, כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם. אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת... וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם. אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת... וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד (שמות כו, א-טז).
וכן הלאה. מדוע אנו צריכים לדעת מה היה גודלו של המשכן? הוא לא נועד להתקיים לעד. השימוש העיקרי בו היה בשנות המדבר. סופו שהחליף אותו המקדש, מבנה גדול ומפואר בהרבה. מהי אם כן המשמעות הנצחית של ממדי אותו מבנה צנוע ונייד? ואם לחדד את השאלה ולהחריפה: האם עצם הרעיון בדבר גודל מסוים לבית לשכינת האל אינו עלול להטעות? אל נשגב אינו מוכל במרחב. כמאמר שלמה המלך:
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מל"א ח, כז).
ישעיהו הנביא ביטא רעיון זה בשם ה' עצמו:
כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי? וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי? (ישעיהו סו, א).
שום מרחב פיזי לא יהיה גדול דיו לשכן בו את ה'. מצד שני, שום מרחב פיזי לא יהיה קטן מדי. כמאמרו המפליא של מדרש חז"ל:
בשעה שאמר הקב"ה למשה "עשה לי משכן" התחיל מתמיה ואומר, "כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן?"... אמר הקב"ה, "לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב; ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה" (שמות רבה לד, א).
מה אכפת לנו, אם כן, אם המשכן היה קטן או גדול? כך או כך הוא היה סמל ומוקד לשכינה השורה בכל מקום שבו פותחים בני אדם את ליבם אל האלוהים. הממדים אינם חשובים.
נתקלתי לפני כמה שנים בתשובה לכך, בעקיפין ובמפתיע. באתי לאוניברסיטת קיימברידג' כדי להשתתף ברב-שיח על דת ומדע. כשהמושב נגמר ניגש אליי איש שקט וצנוע ואמר, "כתבתי ספר שאולי יעניין אותך. אשלח לך אותו". באותה עת לא ידעתי מיהו.
הספר הגיע כעבור שבוע. הוא נקרא "רק שישה מספרים: כוחות העומק המעצבים את היקום". לתדהמתי גיליתי שהמחבר הוא סר מרטין ריס (כעת הברון ריס), האסטרונום המלכותי, לימים נשיא החברה המלכותית למדעים, הגוף המדעי המפורסם והעתיק בעולם, וראש קולג' טריניטי שבקיימברידג'. בשנת 2011 הוא זכה בפרס טמפלטון. הבנתי בדיעבד שדיברתי עם המדען הבכיר ביותר בבריטניה.
ספרו היה מרתק. הוא הסביר שיש שישה קבועים מתמטיים הקובעים את צורתו הפיזית של היקום. אם אפילו אחד מהם בלבד היה שונה, ואפילו שונה בקמצוץ, היקום לא היה קיים, או לכל הפחות לא היו בו חיים. לו כוח הכבידה, למשל, היה שונה בקורטוב ממה שהוא, היקום היה מתרחב או קורס אל תוכו ולא היו נוצרים כוכבים וכוכבי לכת. לו היה קצב התהליכים הגרעיניים נמוך מעט יותר, היקום היה מורכב רק ממימן; לא היו נוצרים חיים. לו היה גבוה מעט יותר, הייתה מתרחשת אבולוציה כוכבית מהירה ודעיכה שלא הייתה משאירה לחיים זמן להתפתח. הסיכוי ששני הקבועים הללו יהיו דווקא כפי שהם הוא אפסי.
המפרשים, ובייחוד נחמה ליבוביץ' ז"ל, הראו שהמינוח שהתורה משתמשת בו לגבי בניית המשכן הוא זה ששימש אותה לתיאור בריאת העולם. המשכן היה בעצם יקום בזעיר אנפין, תזכורת סמלית לעולם שאלוהים ברא. השראת שכינתו במשכן, אין פירושה שהוא נמצא כאן ולא שם, במקום הזה ולא במקום ההוא. המשכן היה מבנה מעשה ידי אדם המשקף את היקום שברא האל וממקד אליו את תשומת הלב. הוא פעל במרחב כפי שהשבת פועלת בזמן: תזכורת לבריאה.
ממדי היקום נשענים על דיוק כמותי. לו היו שונים שוני זעיר, היקום עצמו או החיים בו לא היו קיימים. רק עכשיו מתחילים המדענים להבין כמה עָדִין הַכִּוְנוּן בַּיְּקוּם,, ולדורות העתיד הידע הזה ייראה בסיסי. אנחנו עומדים על סף זינוק קוונטי בהבנת מלוא עומקן של המילים "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהילים קד, כד). פירוש המילה "חוכמה" כאן, כמו גם במופעיה הרבים בפרקי בניית המשכן, הוא מלאכת מחשבת מדויקת.א.
דגש דומה על מידות מדויקות יש במקום נוסף בתורה – הלוא הוא עניין תיבת נוח:
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה (בראשית ו, יד-טז).
הטעם דומה לזה שנתנו בעניין המשכן. תיבת נוח סימלה את העולם בסדר שיצר לו האלוהים, סדר שבני אדם הרסו באלימות ובחמס. אלוהים עמד להשחית עולם זה ולהשאיר רק את נוח, את התיבה ואת מה שהיה בה כשריד סמלי לסדר ההוא, שישמש לאלוהים תשתית להקמת סדר חדש.
הדיוק חשוב. הסדר חשוב. הזזה של "אותיות" בודדות מתוך 3.1 המיליארדים שיש בגנום האנושי יכול ליצור מצב תורשתי הרסני. "אפקט הפרפר" המפורסם – נפנוף כנפיים של פרפר במקום אחד עלול לגלגל סערה במקום אחר, אלפי קילומטרים משם – מזכיר לנו שלמעשים קטנים יכולות להיות השלכות גדולות. זה המסר שהמשכן נועד להעביר.
אלוהים בורא סדר ביקום הטבעי. עלינו מוטל ליצור סדר ביקום האנושי. פירוש הדבר הוא הקפדה מתמדת על מוצא פינו ועל מעשה ידינו. לחיי המוסר והרוח יש כוראוגרפיה מדויקת, כשם שבמשכן הייתה מדויקת הארכיטקטורה. כדי להיות טובים, ועוד יותר מכך כדי להיות קדושים, אי אפשר להתנהג כפי העולה על רוחנו. עלינו להתאים את עצמנו לרצון שברא את העולם. חוק, מבנה, דיוק: מן הדברים האלה עשוי העולם, ובלעדיהם הוא יחדל מהיות. פירוט המידות של המשכן ושל תיבת נוח בתורה נועד לאותת לנו כי העיקרון הזה חל גם על מעשינו.
סביב שולחן שבת
א. ראו רמב"ם, מורה הנבוכים ג, נד.
