הרב זקס בספר רעיונות משני חיים בהוצאת קורן מגיד 2021-(עמוד 77-78), פרשת יתרו "קשר של נאמנות ואהבה" במסר...
המהפכנות של המקרא, מבחינת משנתו המדינית, טמונה בכך שיש בו לא רגע מכונן אחד אלא שניים. על הראשון מספר פרק ח בספר שמואל א'. העם בא אל שמואל הנביא ומבקש ממנו מלך. ה' אומר לשמואל להזהיר את העם מפני התוצאות. המלך ייקח מהעם את בניו לרכבים ולפרשים, את בנותיו לרקחות ולטבחות, את רכושו למס, ועוד ועוד. העם מתעקש, ושמואל ניאות, ובפרקים הבאים מושח את שאול למלך.
הפרק היה לחידה בעיני המפרשים לאורך הדורות. האם הוא תומך במלוכהאו מתנגד לה? את התשובה הטובה ביותר נתן המהר"ץ חיות. הוא הסביר ששמואל בנאומו הציע לעם אמנה חברתית, במתווה שהוא בדיוק זה שהציע לימים תומס הובס בספרו הידוע לויתן. אנשים מוכנים לוותר על חלק מזכויותיהם ולמוסרן לכוח מרכזי - מלך או ממשלה - ובתמורה הוא מספק להם הגנה מפני אויבים מחוץ ומפני מתנכלים מבית, בדמות צבא ומערכת חוק. בספר שמואל נמצאת אפוא הגרסה המתועדת הראשונה של אמנה חברתית.
אלא שמאורע זה היה הרגע המכונן השני של ישראל כאומה, לא הראשון.הראשון מתואר בפרשתנו. זהו מעמד הר סיני, שבו כרת העם עם א-לוהים ברית - ולא אמנה. בימי שאול נולדה ישראל כממלכה; אך בימי משה, מאות שנים קודם לכן, עוד בטרם נכנס העם לארצו, נולדה ישראל כאומה בריבונות האל.
שני המוסדות המרכזיים בדמוקרטיות המערביות המודרניות הם מוסדות חוזיים. השוק מיוסד על חוזים מסחריים, והמדינה על אמנה חברתית. השוק עוסק ביצירת עושר ובחלוקתו; המדינה עניינה יצירת כוח וחלוקתו. ברית, לעומת זאת, אינה נוגעת לא לעושר ולא לכוח, אלא לקשרי השייכות והאחריות המשותפת. אמנה חברתית מכוננת מדינה, ואילו ברית חברתית מכוננת חברה. חברה היא מכלול היחסים שאינם תלויים בעסקאות של כסף ושל כוח: נישואים, משפחות, קהילות, קהלי מתפללים,ארגוני צדקה והתאגדויות וולונטריות. השוק והמדינה הם זירות של תחרות. החברה היא זירה של שיתוף פעולה. אנו זקוקים לשני הדברים.
דבריי על רעיון הברית נפלו על אוזניים כרויות הן בוועידת הבישופים, הן בכינוס הכלכלנים. מדוע? מפני שהברית היא הדוגמה העילאית לקשר המאגד יחדיו,למען מטרה משותפת, יחידים וקבוצות השונים מאוד זה מזה. הרי אין לך בעולם שוני גדול מזה שהתקיים בין הצדדים בברית סיני: א-לוהים מכאן, בני ישראל מכאן. הצד האחד אינסופי ונצחי, ומשנהו מוגבל ובן תמותה.
האמת היא שהזיקה הבין-אישית הראשונה בעולם, זו שבין אדם לחוה, מתוארת בתורה בביטוי הכומס הגדרה תמציתית למהותה של הברית: "עַזֶר כְּנֶגְדוֹ". עזר, אך עומד בנפרד, כנגד, בנישואים לא הבעל ולא הרעיה מקריבים את זהויותיהם המובחנות. בהר סיני, א-לוהים נשאר א-לוהים ובני ישראל נשארו בני אדם.
סמלה של הברית הוא נר ההבדלה: פתילים רבים הנבדלים זה מזה לחלוטין אך יוצרים יחד שלהבת אחת.
הברית אפשרה לשיתוף האנגליקני להישאר מלוכד למרות ההבדלים העמוקיםבין הכנסיות באמריקה לאלו שבאפריקה. הברית המכוננת את ארצות הברית של אמריקה ליכדה את האומה למרות מלחמת אזרחים איומה בימי לינקולן, ולמרות משברים אזרחיים וכלכליים נוספים בתקופות אחרות - וחידושה של ברית זו יבטיח את ליכוד האומה גם בעתיד. בימי משה רבנו אפשרה הברית לבני ישראל להיות "אומה אחת בריבונות האל" למרות חלוקתם לשנים עשר שבטים. בריתות יוצרות אחדות בלי אחידות. הן מוקירות את הרבגוניות, אך מבקשות לתעל אותה למען הכלל: שֶׁהַגְּוָנִים לֹא יְכַלּוּ כּוֹחָם בְּהִתְכַּתְּשׁוּיוֹת, אלא יתרמו כל אחד את תרומתו המיוחדת לו. מתוך ריבוי של יחידים נוצר יחד גדול.
שתי החוויות הללו, בקנטרברי ובוושינגטון,(כנסים בהם השתתף הרב זקס) ריגשו אותי כל כך מפני שהן הוכיחו כמה מרחיקי ראות היו דברי משה רבנו כשאמר לבני ישראל שהתורה "הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחְקִים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ, רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה'" (דברים ד, ו). התורה ממשיכה להאיר לא רק לנו היהודים אלא גם לכל מי שמחפש הדרכה בעת משבר.
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספר רעיונות משני חיים לפרשת יתרו "קשר של נאמנות ואהבה" בהוצאת קורן מגיד (חלק מתוך פרק חשוב ומכונן לחיינו כיום)
...............................................................................................................
בית המדרש של החברה לחקר המקראסדרת השיעורים האהובה חוזרת לעונה חדשה
הרב, לורד יונתן זקס ז"ל:לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?
בכל יום חמישי בשעה 20:30 בזום חינם
והשבוע - יום חמישי כב בשבט תשפ"ד - 01.02.2024מרצה:*ד"ר שרה עברון מזכ"לית הקיבוץ הדתי ואשת חינוך,
הנושא: "על תפקידה של האתיקה מול פני הרוע במשנתו של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
לכניסה לזום לחץ כאןhttps://zoom.us/j/99767804505?pwd=OVViQ1VNaGpSRGtlZll2TGdLbE1ZUT09
Meeting ID: 997 6780 4505Passcode: 37144
להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה מבית החברה לחקר המקראhttps://chat.whatsapp.com/DL5OVogHuaI7Ad1A9lXIox
.................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.................................................................................
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן-מגיד.
פרשת יתרו תשפ"ד
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מהפרשה -מעשה ואמונה.
פרשת יתרו מתעדת רגע מהפכני שבו אלוהים, בורא שמיים וארץ, נקשר בהסכם מחייב-הדדית עם אומה, בני ישראל – הסכם שאנו קוראים לו ברית.
אין זו הברית הראשונה בתורה. אלוהים כבר כרת ברית עם נוח, ודרכו עם האנושות כולו. הוא כרת ברית נוספת עם אברהם, שמילת העורלה שימשה בה אות. אבל הבריתות ההן לא היו הדדיות לגמרי. שכן אלוהים לא ביקש את הסכמתו של נוח, אף לא חיכה להיענותו של אברהם.
הברית בהר סיני הייתה אחרת. לראשונה רצה אלוהים כי הברית תהיה הדדית לחלוטין, כלומר שגם הצד השני יקבל אותה מתוך רצון חופשי. ולכן גם לפני מעמד הר סיני וגם אחריו ציווה ה' על משה לוודא שהעם באמת מסכים.
זהו עניין יסודי. אלוהים רוצה למשול בצדק, לא בכוח. האל שהוציא לחופשי עַם משועבד רוצה שבני אדם חופשיים יעבדו אותו מרצונם החופשי. "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו".1]
בהר סיני נולד אם כן העיקרון אשר תואר כעבור אלפי שנים בידי תומס ג'פרסון בהכרזת העצמאות של ארצות הברית: הרעיון שמושלים וממשלות "שואבים את זכויותיהם הצודקות מהסכמתם של הנשלטים". על כן הייתה ברית סיני מותנית בהסכמת העם.
אומנם, בתלמוד מועלית תהייה עד כמה חופשיים היו בני ישראל באמת, ולשם כך משתמש הדרשן בדימוי מדהים. הוא אומר שאלוהים "כפה עליהם הר כגיגית", כלומר הפך את הר סיני על ראשיהם, כביכול, ואמר להם "אם אתם מקבלים התורה, מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם".2] זהו נושא אחר לשיחה אחרת. לצורך ענייננו די לומר שדברי אגדה אלא אינם עולים מפשוטו של הכתוב.
המעניין כאן הוא התמליל המדויק של דברי ההסכמה של בני ישראל. הם עושים זאת שלוש פעמים. פעם אחת, כאמור, לפני ההתגלות בהר סיני, ופעמיים נוספות אחריה, כמתואר בפרשת משפטים. הקשיבו לשלושת הפסוקים.
לפני ההתגלות:
וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח).
ואחריה:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד, ג).
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד, ז).
שימו לב להבדלים הדקים. בשני מקרים העם אומר "כל הדברים] אשר דיבר ה', נעשה", ואילו בשלישי הנשוא מתרחב, ומופיעים שני פעלים: "נעשה ונשמע". "נשמע" פירושו נציית, נשמע-בקול, ובעיקר נבין. כך הוא בסיפור מגדל בבל: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, ז).
יש עוד הבדל בין הפסוקים. ושוב, בין השניים הראשונים לבין השלישי. בשני הראשונים יש הדגשה ברורה על אחדות העם. שני הביטויים מדברים בעד עצמם. הראשון: "כָל הָעָם יַחְדָּו". השני: "כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד". בספר כמו ספר שמות, המרבה להדגיש כמה מפורד ומפוצל היה העם, תיאורים כאלה של הסכמה פה-אחד נדירים ורבי חשיבות. לעומתם, בפסוק השלישי, זה המוסיף "נשמע" על "נעשה", אין התייחסות לאחדות הקולות בעם. כתוב פשוט "ויאמרו". אין שום הבלטה של אחדות דעים או הסכמה כללית.
התורה מציגה לנו כאן, בדיוקי ניסוח אלה, מסה מרוכזת על אחד היסודות המפתיעים ביותר ביהדות: ההבדל בין מעשה לאמונה, בין עשייה להבנה.
לנוצרים יש תאולוגיה. ליהודים יש הלכה. אלו הן גישות שונות מאוד לחיים הדתיים. היהדות עניָינה קהילה בפעולה. היא מתמקדת בצורת המגע והמשא שבין הבריות. היא פועלת להכניס את האלוהים אל המרחבים המשותפים של חיינו הציבוריים. כשם שאנחנו מכירים את האל על פי מעשיו, כך מבקש הוא מאיתנו שנכניס אותו אל תוך מעשינו שלנו. בראשית, כדברי המשורר גתה, היה המעשה. לכן היהדות היא דת של הלכה, של חוק: החוק הוא הארכיטקטורה של ההתנהגות.
לעומת זאת, בכל הנוגע לאמונה, למשנה תאולוגית, לדברים התלויים לא ב"נעשה" אלא ב"נשמע", היהדות אינה תובעת אחדות דעים. לא מפני שאין ביהדות אמונות. להפך. היהדות היא מה שהינה בגלל אמונותיה, שהחשובה בהן היא אמונת הייחוד, יחידותו של האל. התורה מספרת לנו בספר בראשית על הבריאה, בספר שמות על הגאולה, ובפרשת השבוע שלנו על ההתגלות.
היהדות היא מערכת של אמונות, אבל היא איננה מושתתת על אחדות-דעים באשר להבנת אמונות אלו ופרשנותן. היא מכירה בכך שאנו שונים זה מזה בצורת החשיבה ובמזג. יש ביהדות רציונליסטים ומיסטיקנים, פילוסופים ומשוררים, אנשי טבע ואנשי על-טבע: רבי ישמעאל ורבי עקיבא, יהודה הלוי והרמב"ם, הגאון מווילנה והבעל שם טוב. אנו שואפים להסכמה בהלכה, לא באגדה. "נעשה" כולנו את הדברים באותה דרך אבל "נשמע" איש איש בדרכו. אנחנו עובדים את ה' ביחד, אבל מבינים אותו ביחידות.
המרתק הוא שתכונה ידועה זו של היהדות נרמזת כבר בתורה – בהבדל בין הפסוקים שיש בהם רק "נעשה", שבהם העם מדבר "יחדיו" ו"בקול אחד", לבין הפסוק המוסיף את "נשמע", שנעדרת ממנו הסכמה משותפת מודגשת.
המעשים שלנו, ה"נעשה", פומביים. ואילו מחשבותינו, ה"נשמע" שלנו, פרטיות. וכך אנחנו עובדים את ה' יחד, אבל זיקתנו אליו היא פרטית, איש איש כהווייתו הייחודית לו.
שאלות לשולחן השבת
במה שונה הברית בהר סיני מבריתות אחרות של ה' עם בני אדם?איך אתם מחליטים מתי לומר "כן"? האם זכור לכם מקרה שהסכמתם להצעה בעניין חשוב תחילה על ידי מעשה, ורק אחר כך בהבנה? האם זכור לכם מקרה הפוך?איך אפשר לאזן בין "נעשה" ל"נשמע" בתהליכי קבלת ההחלטות הפרטיים והציבוריים שלנו?
