אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
***************************************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ביום רביעי יב חשון תשפ"ה -13.11.2024 בשעה 20.30 (8.30) בערב.
מרצה השבוע: הרב שי בן נחום- רב קהילה "גרעין תורני בת ים"
הנושא : " אברהם אבינו-נסיון ומשבר" (10 נסיונות!)
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
********************************************************
השיעור מוקדש לעילוי נשמתו של "אלון שמלי" הי"ד נרצח ב-8 באוקטובר למחרת חג שמחת תורה במתקפת טרור במצרים על ידי שוטר מצרי בהמשך לאירועי שמחת תורה.
כמו כן מוקדש השיעור לעילוי נשמתו הקדושה והטהורה תלמיד של הרב שי בן נחום - בוגר שלו, מיחידת דובדבן, יוצא העדה האתיופית -
"הגיבור הקדוש עמנואל פלקה הי"ד". הרב שי ישא דברים לזכרו.
***************************************************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
*******************************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
**********************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד
פרשת וירא תשפ"ה
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מהפרשה "וילכו שניהם יחדיו"
ישנה תמונה המלווה את דמיוננו זה אלפי שנים, תמונה טעונה ברגש. זהו מראם של איש ובנו ההולכים צד אל צד על פני גיאיות מוצלים וגבעות טרשים. לבּן אין מושג לאן הוא הולך ולמה. האיש, בניגוד חד לבנו, הוא מערבולת רגשות מהלכת. הוא יודע בדיוק לאן הוא הולך ולמה, אבל אינו מצליח למצוא בזה פשר.
שמו של האיש אברהם. הוא דבק באלוהיו, שנתן לו בן ואשר אומר לו עכשיו להקריב את הבן הזה. מצד אחד, האיש מלא פחד: אני באמת הולך לאבד את הדבר היחיד הנותן לחיי משמעות, את הנער שעליו התפללתי כל השנים? מצד אחֵר, חֵלק בתוכו אומר: הילד הזה היה בלתי-אפשרי מתחילתו – הוא נולד כשהיינו זקנים, אשתי ואני – ובכל זאת הינה הוא כאן. ולכן, אני יודע שא-לוהים לא ייקח אותו ממני אף שנסיגה שלו מתביעתו לעשות זאת נראית בלתי-אפשרית.
"הא-לוהים שאני מכיר ואוהב איננו כזה. לו היה רוצה שבני ואני נבכה, לא היה אומר לי לקרוא לו יצחק".
האב נמצא במצב של דיסוננס קוגניטיבי מוחלט. ובכל זאת, אף כי אין הוא מבין את הגיונם של הדברים, הוא בוטח באלוהיו, ואינו מסגיר לעיני בנו שום אות לרגשותיו. "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".
יש רק רגע אחד של שיחה ביניהם:
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר, "אָבִי?"
וַיֹּאמֶר, "הִנֶּנִּי, בְנִי".
וַיֹּאמֶר, "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?"
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, "אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי" (בראשית כב, ז-ח).
אילו עולמות של מחשבות עלומות ורגשות כבושים טמון במילים הפשוטות הללו! ובכל זאת, כמו כדי להדגיש את האמון שבין האב לבנו, ושבין שניהם לבין הא-לוהים, הכתוב חותם את תיעוד השיחה באותו משפט קצר ששיבץ מייד לפני פתיחתה: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".
בקוראי את המילים הללו אני מוצא את עצמי נוסע לאחור בזמן, ובעיני רוחי אני רואה את אבי ואותי חוזרים מבית הכנסת בשבת. הייתי כבן ארבע או חמש, ואני חושב שהבנתי אז, אף כי לא יכולתי לנסח במילים, שיש משהו קדוש ברגע הזה. לאורך השבוע ראיתי את דאגות הפרנסה חרוצות על פני אבי. אבל בשבת הדאגות נחו במקום אחר. וילכו שניהם יחדיו. הלכנו שנינו יחדיו בתוך השלווה והיופי של היום הקדוש. אבי לא היה בעל העסק הקטן החרד לתזרים המזומנים. בימי השבת הוא היה יהודי הנושם את אווירו של הא-לוהים, נהנה מזיו ברכתו, והולך זקוף.
מדי ערב-שבת הייתה אימי מכינה את האוכל שהקנה לבית את ניחוחה המיוחד של השבת: המרק, הקוגל, הלוקשן. בהדליקה את הנרות נדמתה בעיני לכלה, למלכה, ששרנו עליה את "לכה דודי" ואת "אשת חיל". הייתה לי, אפילו אז, בקטנותי, הרגשה שאנו עומדים ברגעים הקדושים הללו לנוכח דבר-מה הגדול מאיתנו, הפרוס על יהודים אחרים בארצות אחרות ובזמנים אחרים, דבר-מה שלימים למדתי לקרוא לו "הַשכינה."
הלכנו יחדיו, הוריי, אחיי ואני. שני הדורות נשתנו מאוד זה מזה. אבי הגיע לאנגליה מפולין. אחיי ואני היינו "אנגלים מהוגנים". ידענו שנלך למקומות שהורינו לא הוכנסו אליהם, נלמד דברים שהם לא זכו ללמוד, ונפתח קריירות שהם לא יכלו לפתח. אבל הלכנו יחדיו, שני דורות, ולא היה צורך לומר בקול רם שאנו אוהבים זה את זה. לא היינו משפחה שמחצינה רגשות, אבל ידענו מה הקריבו הורינו למעננו וקיווינו להיות להם מקור לגאווה. השתייכנו לתקופות שונות, לעולמות שונים, היו לנו שאיפות שונות, אבל הלכנו יחדיו.
מן הזיכרונות הללו רצו מחשבותיי בהילוך מהיר אל אוגוסט האחרון (2011), אל אותם מראות בלתי-נשכחים בבריטניה – בטונטנהם, במנצ'סטר, בבריסטול – של צעירים משתוללים ברחובות, בוזזים חנויות, מנפצים שמשות, מציתים מכוניות, שודדים, גונבים ותוקפים אנשים. כולם שאלו מדוע. לא היו מניעים פוליטיים. זו לא הייתה התנגשות גזעית. לא היו רעשי רקע דתיים.
התשובה הייתה ברורה כשמש, אך איש לא רצה לומר אותה. בתהליך שארך לא יותר משני דורות, חלק גדול מאוכלוסיית בריטניה עזב בשקט את המשפחה והחליט שנישואים הם רק פיסת נייר. בריטניה נעשתה למדינה בעלת השיעור הגבוה ביותר בעולם של אימהוֹת בגיל התבגרות, של משפחות חד-הוריות, ושל לידות מחוץ לנישואים: 46 אחוז מכלל הלידות בשנת 2009.
נישואים ומגורים משותפים אינם אותו דבר, גם אם לא תקין-פוליטית לומר זאת. המֶּשך הממוצע של מגורים משותפים של בני זוג לא נשואים נמוך משנתיים. התוצאה היא שילדים רבים גדלים בלי האבות הביולוגיים שלהם. רבים מהם אפילו אינם יודעים מיהו אביהם. הם חיים, במקרה הטוב, עם סדרה של אבות חורגים מתחלפים ("החבר של אימא"). עובדה מבהילה, שאינה מוכרת לרבים, היא ששיעור האלימות מצד אבות חורגים כלפי הילדים של בנות זוגם גדול פי 80 משיעור האלימות מצד אבות כלפי ילדיהם הביולוגיים.
התוצאה הומחשה בדו"ח יוניצף, קרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים, משנת 2009. נמצא שהילדים בבריטניה הם הפחות מאושרים מכל ילדי העולם המפותח: בתחתיתה של ליגה ובה 26 מדינות. דו"ח נוסף של יוניצף, מ-13 בספטמבר 2011, השווה בין הורים בריטים, שוודים וספרדים, וההבדל היה לרעת הראשונים: ההורים הבריטים מנסים לקנות את אהבת ילדיהם בקניית בגדים יקרים וחפיצים (גאדג'טים) אלקטרוניים – "צרכנות כפייתית". הם אינם נותנים לילדיהם את מה שהם רוצים ביותר, ושאינו עולה כסף: את זמנם.
הפער בין הערכים היהודיים לערכים החילוניים העכשוויים נחשף כאן בבהירות רבה. אנחנו חיים בעולם חילוני שצבר ידע רב יותר מזה שצברו כל הדורות הקודמים ביחד. מהכרת היקום העצום עד הבנת הדי-אן-איי, מתאוריית מיתרי-העל עד התחקות אחר המסלולים העצביים במוח, ובכל זאת שכחנו את האמת הפשוטה שמידת חוזקה של תרבות היא כמידת האהבה והכבוד בין הורים וילדם; כמידת "וילכו שניהם יחדיו", היכולת של הדורות ללכת יחד.
העם היהודי הוא עם אינטלקטואלי להפליא. משורותיו באו רבים מזוכי פרס נובל בפיזיקה, בכימיה, ברפואה ובכלכלה. אבל כל עוד יש קשר חי בין היהודים למורשתם, לא נשכח שאין דבר חשוב יותר מהבית, מהחיבור המקודש של הנישואים, ומהחיבור המקודש לא פחות בין הורה לילד. וילכו שניהם יחדיו.
אם נבדוק למה היהודים מצליחים במקרים רבים כל כך, ולמה רבים כל כך מן המצליחים ביניהם נותנים את כספם וזמנם לאחרים, ומדוע העם הזה מתבלט לטובה הרבה מעבר לגודלו המספרי, נגלה שאין פה לא קסם ולא מסתורין ולא נס. זה קורה מפני שאנו מקדישים את מרב מרצנו לגידול ילדינו. ויותר מבכל יום – בשבת, כשאיננו יכולים לקנות להם בגדים יקרים וחפיצים נחשקים, וביכולתנו רק לתת להם את מה שהם צריכים ורוצים יותר מכול: את זמננו.
היהודים יָדעו, יודעים ויֵדעו תמיד את מה שהשיח המקובל מתכחש לו: שחוזקה של תרבות הוא כחוזק הקשר בין הדורות בה. זוהי התמונה העתיקה שבפרשת וירא.
האב היהודי הראשון, אברהם, והבן היהודי הראשון, יצחק, הולכים יחדיו אל עתיד לא ידוע, ואמונתם משככת את חששם. אם נאבֵּד את המשפחה, סופנו לאבד גם את כל השאר. אם נקדש את המשפחה, יהיה לנו דבר יקר יותר מעושר, מכוח ומהצלחה:
האהבה בין הדורות, שהיא מתנה גדולה שא-לוהים נותן לנו כאשר אנו נותנים אותה זה לזה. הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
סביב שולחן השבת
3. הרב זקס מאמין שתרבויות תלויות בחוזקו של מוסד המשפחה בהן. נסו להציג טיעון זה באופן משכנע
תיאור תמונה
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בסיפרו "רעיונות משני -חיים" בתרגומו של צור ארליך והוצאת קורן מגיד 2021, במסר להורים מתוך הפרשה עמ' 19:
תחילה להיפרד, ואז להתחבר. זו כנראה הדרך היהודית. כך ברא א-לוהים את העולם: תחילה הפריד בין התחומים - בין יום ללילה, בין מים שמעל לרקיע למים שמתחתיו, בין ים ליבשה - ואז, בימי הבריאה הנותרים, גרם להם להתמלא. וכך בוראים גם אנו מערכות יחסים בין אישיים של ממש. אנחנו נפרדים, ומשאירים מקום לזולת.
"הורים צריכים לשאוף שלא לשלוט בילדיהם, ולהיות מסוגלים בבוא העת לשחררם לחייהם. בני זוג צריכים לשאוף שלא למשול זה בזה".
המרחק בינינו, מרחק שיש לכיילו בדיוק נמרץ, הוא המאפשר לצדדים במערכת יחסים לצמוח. בספרו האחרון על גיבורי ספורט, הגדולים מכולם, מסביר הסופר ועיתונאי הספורט הבריטי מתיו סייד כמה חשוב העידוד ההורי בגידול ילדים שיהיו אלופים,
אבל מוסיף:
"השחרור זהו הפרדוקס המהותי של ההורות. אתם מטפלים, אתם מטפחים, אתם מקריבים, ואז אתם צופים בגוזלים שלכם עפים מן הקן אל הלא נודע הגדול, לא פעם תוך שהם מטיחים בכם האשמות. אתם תחוו את הכאב מכווץ־ המעיים של ההיפרדות, ובכל זאת תשחררו את הילדים בחיוך ובחיבוק, בידיעה שהתשוקה להגן ולאהוב אסור לה להתגלגל לכדי עריצותו של הפינוק.4
את הדרמה הזו, הדרמה של הַפְּרֵדָה,
אברהם כמו מחוקק לדורות במעשיו עם אביו ועם שני בניו. ברגע היסטורי זה, הרגע משנה העולמות של הולדת האינדיבידואל, מלמד אותו אלוהים את האומנות העדינה של השארת מקום, זו שבלעדיה שום יחידיות אמיתית של הפרט לא תוכל לצמוח. במילותיו המלבבות של המשורר האירי ג'ון או'דונוהיו, האתגר שלנו הוא:
"לברך את הרווח שבינינו". הרב לורד יונתן זקס זצ"ל האיש המדהים שנקרא לישיבה של מעלה בתקופה בה אנחנו כל כך צריכים אותו.
יהי זכרו ברוך.
Peter Berger, The Sacred Canopy, New York: - 3. ראו בספרו של פיטר ברגר החופה המקודשת 117 .Doubleday, 1967, p. הוא מדבר שם על "האדם בעל הצביון האישי מאוד" אשר "מאכלס את דפי הברית הישנה במידה שאין דומה לה בכל הספרות הדתית העתיקה".
Matthew Syed, The Greatest: The Quest for Sporting .4 Perfection, London: John Murray, 2017, p. 9
החברה לחקר המקרא מאחלת ומברכת "ושבו בנים לגבולם"
