האנטישמיות!
מתי העזו היהודים באלפי השנים האחרונות לקום ולעמוד על נפשם ! לקום ולהגיב!!
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל, היה מגדולי הלוחמים באנטישמיות בעולם, בספר שכתב "הגדה של פסח - פסח -על שום מה?" מצאתי את המאמר השישי (החל בעמוד 161)"שלא אחד בלבד"!
כל הזכויות שמורות למורשת הרב זקס-2003 ולהוצאת קורן-מגיד-2015, בספר יש 21 מאמרים של הרב לורד יונתן זקס, כל מאמר הוא עולם ומלואו בנושאים שונים,(מומלץ לרכוש את הספר באתר של קורן)
כיום, כאשר האנטישמיות מרימה שוב ראשה בעולם כדי לפגוע ולהסית נגד העם היהודי ברחבי העולם ונגד העם היושב בציון בזמן מלחמת הקיום שלו, מלחמת המצווה, אני תקווה שתוכלו להעזר במאמר בו הרב זקס מנתח את התופעה ומביא את מסקנותיו. המאמר ארוך ולכן, ברשותכם, נחלק אותו לקטעים ונשלח אותו במייל.
מאמר ו'
"שלא אחד בלבד"
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. (הגדה של פסח)
האזכור הראשון של היהודים כעם מופיע בתורה כהקדמה לרדיפות. "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ..." (שמות א, ח-י). ההתחכמות בהקשר זה היא עבודת כפייה ואחריה שעבוד, ולימים - התכנית לרצוח כל בן זכר. זהו הניסיון הראשון לרצח עם המופיע במקרא, אם כי לא האחרון. חג פורים מנציח ניסיון נפל שני, הפעם ביזמתו של המן המשכנע את מלך פרס לפרסם צו "לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים – בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג).
מעניין שדווקא שתי ההתייחסויות הראשונות לעם ישראל מחוץ למקרא הן הספד לעם היהודי. כפי שצוין במאמר קודם, במצבת מרנפתח ממצרים של המאה השלוש עשרה לפנה"ס נכתב: "ישראל הוּשָׁם, אין זרע לו". מצבת מישע, לוח בזלת שתוארך למאה התשיעית לפנה"ס, מוצב כיום בלובר שבפריז. בכתובת המופיעה עליו מודה מישע מלך מואב לאל כמוש על ניצחונותיו במלחמה. במצבה נכללים הפסוקים הבאים: "עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן [=ימים רבים],כִּי יֶאֱנַף כְּמֹשׁ בְּאַרְצה. וַיַּחֲלִיפה בְּנָהּ [הוא אחאב] וַיֹּאמֶר גַם הֻא אֲעַנּוֹ אֶת מאָב, בְיָמֵי אָמַר כֵּן. וַאֲרָא בֹה [=במפלתו] וֻבְבֵתֹה. וְיִשְׁרָאֵל אָבֹד אָבַד עלָם [=לעולמים]". לפעמים קשה לדעת מה הפלא ההיסטורי הגדול יותר: ההישרדות היהודית או ניסיונותיהם של אחרים להבטיח שעם ישראל לא ישרוד.
ההיסטוריון רוברט ויסטריך מכנה את האנטישמיות "השנאה הממושכת ביותר", ובמובן מסוים היא אכן כזאת, אף על פי שהיא לבשה צורות רבות מכדי שאפשר יהיה לתארה כתופעה יחידה בעלת שם אחד. רבים מן הסופרים היווניים והלטיניים של העת העתיקה הקלאסית גילו עוינות כלפי היהודים והאשימו אותם בכיתתיות, במנהגים מוזרים ובאמונות תפלות. הורציוס מגנה אותם על ניסיונם לגייר אנשים. אפיון מבקר אותם על שאינם סוגדים לאלים שבניי אלכסנדריה סוגדים להם. סנקה טען כי הם נחים ביום השביעי מפני שהם עצלנים. הגרוע מכל הפולמוסנים הקדם נוצרים היה הכוהן המצרי מנֶּתוֹן (בן המאה השלישית לפנה"ס), שתיאר את העברים כגזע מצורעים שסולקו ממצרים. רבות מן ההשמצות הללו החזיקו מעמד לאורך השנים ושבו והועלו במאות מאוחרות יותר. זהו גורלם של המיתוסים נגד היהודים: לפעמים הם נמים לתקופה ארוכה, אך לעולם אינם מתים. עם זאת, נטעה אם נאמר כי בעת העתיקה כל התגובות ליהודים היו עוינות. יש ראיות המלמדות כי אלכסנדר הגדול העריך מאוד את היהודים וגמל להם על נאמנותם. אריסטו דיבר עליהם בחיוב, וכמוהו ממשיכו תיאופראסטוס. זאת ועוד, העולם הקדום לא הצטיין באהבת זרים מכל סוג שהוא.
משהו חדש נכנס לעולם עם הנצרות ועם ההחלטה המוקדמת, בעקבות ועידת ירושלים, שהנצרות לא תהיה דת המכוונת אל היהודים כי אם דת המחפשת את חסידיה בקרב הגויים. שורה של קביעות גורליות נכללה בטקסטים המוקדמים של הנצרות ופותחה בידי אבות הכנסייה: בין אלה הייתה הקביעה שהנצרות היא "ישראל החדש",שאלוהים דחה את ישראל ה"ישן", ושהיהודים אשמים בעיוורון עיקש אם לא למעלה מזה מפני שדחו את המשיח הנוצרי, הצעתו של מרקיון, להפריד את הנצרות כליל מן היהדות ולקבוע שהברית החדשה היא הספר הקדוש היחיד לנצרות – לא התקבלה. מאז ואילך נקלעה הנצרות ליחסי עימות עם היהדות, ויחסים אלו משתקפים היטב בברית החדשה ובכתביהם של הוגים נוצרים מהמאה השנייה עד המאה הרביעית, ובהם יוסטינוס העד, אוריגנס, מליטו מסרדיס, טרטוליאנוס, אאוזביוס, גרגוריוס מניסָה ויוחנן כריסוסטומוס. מסורת כתיבה זו, המכונה "נגד היהודים", התאפיינה לא פעם ברטוריקה משולחת רסן והטביעה את חותמה על התפתחותה של הנצרות, עובדה שחשיבותה גברה לאין שיעור עם התנצרותו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס בשנת 313, שבעקבותיה נעשתה הנצרות לגורם בעל השפעה עמוקה על העולם כולו, גורם ששמר על כוחו כמעט 1,500 שנה.
העוינות העמיקה והתבטאה בטבח במסע הצלב הראשון (1096), שבמהלכו טבחו נוצרים בדרכם לארץ הקודש בקהילות היהודיות של צפון צרפת וגרמניה. באותם ימים החל להופיע בהגדות שונות המשפט "שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך", התיעוד היחיד למחאתם של היהודים נגד הנוצרים הטובחים בהם בשם האל. מכאן ואילך החלה האנטי יהודיות הדתית של הכנסייה ללבוש אופי שטני יותר ושכלתני פחות. בימי הביניים הואשמו יהודים ברצח פולחני, בהרעלת בארות, בחילול לחם הקודש, בגרימת המגפה השחורה ובקשירת קשר עם השטן. העם היהודי ידע המרות דת כפויות, ויכוחים פומביים, שריפת ספרים, משפטי ראווה, שריפת אנשים על המוקד, התקפות אספסוף וטבח. רק בשנים שלאחר המגפה השחורה (1350-1347) נחרבו כמאתיים קהילות יהודיות. יהודים גורשו מברטאן ב־1240-1239, מאַנז'ו וממין ב־1289, מאנגליה ב־1290, מצרפת בתקופות שונות מ־1182 עד 1394, ומאזורים שונים בגרמניה לכל אורך המאה החמש-עשרה. בספרד, שבה נהנו היהודים מתור זהב נדיר, נערכה עליהם מתקפה בשנת 1391 ובה נשרפו בתי כנסת ובתי מגורים, בתי עסק נבזזו ויהודים רבים נרצחו. מאז ואילך נחשפו יהודי ספרד לעוינות הולכת וגוברת עד לגירושם בשנת 1492. והטרגדיה שלהם לא הסתיימה אז. עדיין חיכו להם השתלחותו של לותר ביהודים ("את בתי הכנסיות שלהם יש להעלות באש... את בתיהם יש לנתץ ולהחריב... יש לשלול מהם את ספרי התפילה והתלמוד שלהם"), המצאת הגטו (רומא 1555, בעקבות צו של האפיפיור פאולוס הרביעי) ופרעות חמיילניצקי (1658-1648), שבמהלכן נספו כמאה אלף יהודים. חייהם של היהודים באירופה הנוצרית היו מסכת ממושכת של טרגדיות אנושיות.
גם התנסותם בשלטון האיסלאם לא הייתה חיובית ביותר. דומה כי המוסלמים הראשונים ציפו שהיהודים יאמצו מרצונם את הדת החדשה שטענה, בדומה לנצרות, כי היא כוללת את כל ההתגלויות הקודמות ותופסת את מקומן. משלא קרה הדבר, ספגו היהודים עונשים קשים. האיסלאם החל בטבח יהודים במדינה, וכמו הנצרות כלל בכתבי הקודש שלו אמירות חריפות נגד היהודים. היו תקופות במיוחד בשלב המוקדם של התפשטות האיסלאם, שבהן רווח יחס סובלני, אם כי בגבולות מסוימים. היהודים קיבלו מעמד של ד'ימי ונחשבו לאזרחים סוג ב', כלומר הוטלו עליהם מסים מיוחדים והם נצטוו ללבוש בגדים שייחדו אותם (שורשי הטלאי הצהוב שאולצו היהודים לענוד באירופה הנאצית מגיעים עד בגדאד של ימי הביניים). נאסר עליהם לכהן בשירות המדינה ומעת לעת נכפו עליהם השפלות פומביות. לעתים נעשו חייהם בלתי נסבלים בשל כיתות איסלאמיות קיצוניות. בשנת 1066 הותקפה הקהילה היהודית בגרנדה ושלושת אלפי יהודים נהרגו. בשנת 1090 הותקפה שוב אותה קהילה בידי כת המוראביטון האיסלאמית, ובמהלך מאה השנים הבאות הם סבלו מנחת זרועה של קבוצה חדשה, האל־מוואחידון.
אך אין ספק כי ככלל, גורלם של היהודים בימי הביניים בשלטון האיסלאם היה טוב יותר מגורלם בארצות הנוצריות. עם זאת, ראויה לציון הדרך שבה מיתוסים נוצריים, שלא היו להם מקבילות במונחים איסלאמיים, השתרשו באיסלאם והזינו צורות חדשות וזרות מעיקרן של עוינות אנטי-יהודית. הבולטת מכל אלה היא עלילת הדם. ראשיתה של מתקפה זו בנוריץ' שבאנגליה בשנת 1144, ומשם היא
הועתקה לכל רחבי אירופה. היהודים הואשמו שהם רוצחים ילדים נוצרים כדי לשתות את דמם או להשתמש בו לצרכים פולחניים. המיתוס הזה אמנם נדחה רשמית בידי הוותיקן, אך המשיך להתקיים גם במאה העשרים. מנקודת מבטה של היהדות זוהי עלילה אבסורדית: ההלכה אוסרת באופן חד משמעי כל שימוש בדם לצורכי אכילה. בתוך הנצרות, לעומת זאת, יש בה היגיון, שהרי היין הנלגם בטקס הקומוניון מייצג את דמו של ישו. (המחזאי ארנולד וסקר כתב מחזה בשם עלילת דם לרגל השנה ה־850 לעלילת הדם של נוריץ', ושלח לי עותק ממנו. קראתי אותו ושאלתי אותו מדוע אין במחזהו כל דמות של יהודי - כל היהודים נמצאים מחוץ לבמה. הוא השיב כי עלילת הדם הייתה תופעה נוצרית, שבה היהודים היו אובייקטים, ולא משתתפים פעילים.) עלילת הדם, המושרשת בתיאולוגיה הנוצרית, הצליחה בכל זאת להכות שורשים גם באיסלאם, והופיעה בחלב ,)1829( 1811, 1853), בביירות (1824), באנטיוכיה (1826), בחמת( בטריפולי (1834), בדיר אל־קמר (1847), בדמנהור (1877) ובדמשק (ההתפרצות הידועה ביותר הייתה ב־1840, אך התפרצויות נוספות היו ב־1848 וב־1890). בשנת 1983 כתב שר ההגנה הסורי מוסטפה טלאס ספר בשם המצה של ציון, שנועד להוכיח כי העלילה הייתה אמת לאמיתה ("היהודי יכול להרוג אותך ולקחת את דמך כדי להכין את לחמו הציוני"), וב־1991 דחק הנציג הסורי בוועדה לזכויות האדם של האו"ם בחברי הוועדה לקרוא את הספר כדי להיטיב לעמוד על
טיבה של "הגזענות הציונית".
אלה הם פרקים מחרידים בתולדות הרוח האנושית. אין פלא אפוא שעם בוא הנאורות, שהבטיחה להביס את הדעה הקדומה בשם התבונה ולהביא שחר חדש של סובלנות, פיתחו היהודים ציפיות מרחיקות לכת מאוד – בכמה מקרים ציפיות משיחיות ממש. אלא שההבטחה לא קוימה.....
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל,בספר שכתב "הגדה של פסח - פסח -על שום מה?" המאמר השישי (החל בעמוד 161)"שלא אחד בלבד"!
כל הזכויות שמורות למורשת הרב זקס-2003 ולהוצאת קורן-מגיד-2015
המשך יבוא.....
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
בתאריך 15 למאי 2024 בשעות הבוקר (למחרת חג העצמאות) נקיים "יום שיא בתנ"ך" בבית הספר "אהל שם" ברמת גן לתלמידי שכבת יא' יב' עם צוות המורים, ההורים, משפחות שכולות ונציגי משרד החינוך, בו יציגו תלמידים עבודות על הקשר בן "גיבורים בתנ"ך וגיבורי צה"ל".
תלמידים מצטיינים יקבלו מלגות "מהחברה לחקר המקרא"
והאלוף מיל. אליעזר שקדי מפקד חיל האויר לשעבר, ומנכ"ל אל-על לשעבר ירצה בנושא:"מנהיגות"
........................................................
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.......................................................................................................
ההקלטה של כל ההרצאות ניתן למצוא גם באתר של החברה לחקר המקרא. www.hamikra.org
לכניסה לתוכנת הספוטיפי כדי לשמוע את כל ההרצאות הקודמות לחצו כאן בבקשה
https://open.spotify.com/show/
