פרק א
ארבעה דורות – סיכום היסטורי -
באדיבות המחבר - הרב ד"ר יואל בן נון- חבר בפורום החברה לחקר המקרא.
מתוך הספר: נביאים מול מעצמות
מבית אחאב עד בית יהוא – מחזורי גאות ושפל
בטרם נבוא לדון בפרקי הנבואה עצמם, ראוי להקדים רקע היסטורי של התקופה, העוקב אחרי מהלכם של ארבעה דורות – שתי תקופות של שגשוג והצלחה מדינית, צבאית וכלכלית, ושתי תקופות של שפל עמוק.1]
1. דור ראשון– גאות ראשונה
ימי אחאב היו ימים של שגשוג והצלחה, ובכלל זה גם ברית צבאית עם יהושפט מלך יהודה, שהפכה את שתי הממלכות לכוח חזק מאד במרחב.2] שני המלכים פעלו יחד למרות ההבדלים הדתיים העמוקים. יחד עם ההצלחה המדינית, הצבאית והכלכלית הופיעה לראשונה השחתה אלילית ממלכתית אשר טופחה על ידי איזבל מצידון, 'אשת הזנונים', שרדפה את הנביאים אשר ניסו לסלקה. אליהו התשבי הרים את נס המרד ובמעמד הר הכרמל כמעט הביא להכרעה, אבל ידה של איזבל גברה, ואליהו נאלץ לברוח 'אל נפשו' (מלכים־א י"ט, ג), למדבר. הברית עם יהודה הביאה גם לנישואי יהורם בן יהושפט עם עתליה בת אחאב, וכך התפשטה האלילות הממלכתית גם ליהודה.
2. דור שני – שפל ראשון
מהפכת יֵהוּא השמידה את הבעל מישראל בשפיכות דמים גדולה, לאחר חיסול יהורם מלך ישראל יחד עם אחזיהו מלך יהודה, שהיו בני ברית. לכאורה, אפשר היה להקים מחדש 'ממלכה מאוחדת', אולם הפוליטיקה של פילוג הממלכות הכריעה את החזון. ארם דמשק התעצמה מאד, ודור שלם ספג את המכות של חֲזָאֵל ובנו. אלישע ובני הנביאים המשיכו לאחוז באמונה בישועה שתבוא.
3. דור שלישי – גאות שנייה
בימי יהואש וירבעם בנו, חזרה ממלכת ישראל־שומרון לגאות, הצלחה ושגשוג, ואף הכריעה את ארם דמשק – הרחק מעבר לחלומו של אחאב. תקופת עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל הייתה תקופת שגשוג ושפע, הצלחה צבאית ומדינית יוצאת דופן, הקרובה במידה רבה לתקופת שלמה. ממלכת ישראל בהנהגת ירבעם בן יואש שלטה בארם כולה, מדמשק ועד לבוא חמת, כדבר הנבואה, ביד יונה בן אמיתי הנביא הגלילי.3] ממלכת יהודה בהנהגת עוזיהו בן אמציה שלטה באדום, בואכה ים סוף, ובנתה מחדש את הנמל בעציון גבר. שני המלכים ושתי הממלכות פעלו בשיתוף פעולה הדוק, בניגוד לתקופות קודמות. ההצלחה והעוצמה הולידו שפע כלכלי ושגשוג שלא היו כמותם בדורות קודמים, וממלכות ישראל ויהודה הפכו למעצמה אזורית בכל המובנים.
דווקא על רקע זה פרץ ויכוח נוקב בין אנשי הרוח והמחשבה, שומעי דבר הנביאים – האם זו הגאולה השלמה? חזרה לתקופת דוד ושלמה? הרי ראינו נקמת ה' בגויים הרשעים על כל פשעיהם נגד ישראל בתקופה הקודמת? וראינו ישועת ה' לישראל וקיום דברי הנביאים! מול הקו שביקש לענות בחיוב על שאלות אלה התייצבו נביאי הדור – עמוס וישעיהו (וגם הושע ומיכה), ודרשו תשובה ותיקון. הם אמרו – בדבר ה' – שהגאולה השלמה עדיין רחוקה, והכל תלוי בעם ישראל; הם גם טענו שהשגשוג והשפע מתעים ומשחיתים, ועלולים להסתיים במפולת, וכי ה' שופט ודן לא רק את הגויים אלא גם את פשעי ישראל ויהודה, וזהו מצב מסוכן.
4. דור רביעי – שפל שני
כעבור שנים לא רבות, המציאות הקשה עם עליית המעצמה האשורית הוכיחה את צדקת נבואותיהם של נביאי הדור. אחרי רעש האדמה הכבד,4] אחרי הסתלקות עוזיהו מההנהגה מפני הצרעת,5] וזמן קצר אחרי מות ירבעם בן יואש ורצח בנו זכריה6] – קרס הכול. נבואות האמת נצרבו בתודעת האומה לדורות.
***
חשוב מאוד לציין שהמאפיין העיקרי של הנבואה בשתי תקופות הגאות, הינו התוכחה והמאבק התקיף בלשון בוטה. אליהו ועמוס שווים במגמה זו, אף כי סגנונם שונה בהחלט וגם מוצאם ודרכי פעולתם שונים.7] לעומת זה, בתקופות השפל דווקא אנו מוצאים נבואות נחמה ועידוד. הן אצל אלישע,8] והן בסוף הושע ובישעיהו. גם כאן המגמה שווה, אך הסגנון ואופי הפעולה שונים לגמרי. לפיכך ראוי להסיק שהסיבה לתופעה זו היא השינוי באופק ההיסטורי של התקופות השונות. בתקופות שפל יש יותר מקום לדברי נחמה, כי השפל בעצמו מחולל אימה; ואילו ימי שפע ושגשוג הם עצמם הנוחם, ואזהרות מפני משבר חייבות להדהד בקול רם ותקיף.
"כעפר לָדֻש" (מלכים־ב י"ג, ז)
השפל הצבאי העמוק בימי יהוא ויהואחז
במקביל למהפכת יהוא עלה חזאל למלוכה בדמשק. חזאל חיסל את בית המלוכה שקדם לו (כדבר הנבואה שנאמרה עוד לאליהו בהר חורב), והוא היכה בישראל, במיוחד בשבטי עבר הירדן.9]
בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן (מלכים־ב י', לב-לג).
חזאל הסיע את צבאו דרך ישראל, שם מצור ולכד את גת, העיר החשובה ביותר אז בפלשת,10] ואיים על ירושלים.11] חזאל ובנו חגגו את גאות דמשק בפשעים גדולים נגד ממלכות יהודה וישראל הנפרדות והחלשות, שכל אחת עברה מהפכת דמים מזעזעת, וטרם התאוששו. כך חזה אלישע לחזאל בבכי עמוק, כאשר משח אותו בדבר ה':
וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל: מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ (ח', יב).
בנקודה זו צריך לתת את הדעת לזמנם של כמה מפרקי אלישע שבספר מלכים. פרקי אלישע ברובם המכריע מופיעים בספר מלכים כיחידה אחת רצופה אחרי פרקי אליהו. לכן נוטים אנו לקרוא את פרקי אלישע – פרקים ד' עד ח' במלכים־ב – כהמשך רציף לפרקים א' עד ג' באותו הספר. לפיכך חושבים את 'מלך ישראל' המופיע בפרקים ד' עד ח' כאילו הוא יהורם בן אחאב שנזכר בפרק ג'. כל הסיפורים המתוארים בפרקים אלה אמורים להתחולל בזמן הקצר של מלכות יהורם, אשר ארכה 12 שנה.12] לעומת זאת בכל ימי יהוא ויהואחז בנו, משך יותר מ־40 שנה, כביכול אין המקרא מספר לנו דבר על אלישע ופעולותיו. רק בתחילת מלכותו של יהואש בן יהואחז בן יהוא אנו פוגשים שוב את אלישע לפני מותו,13] כשהוא נותן ביד המלך יואש קשת וחצים, שמבשרים את הניצחונות הגדולים על ארם בימי יואש ובנו ירבעם.
אולם תיאור כזה של מהלך הדברים לוקה בחוסר סבירות קיצונית: אילו היה מצור שומרון14] בימי יהורם בן אחאב, היה פירוש הדבר מפולת צבאית נוספת וחמורה אחרי נפילת אחאב ברמות גלעד.15] לאחר מכן חייבים להניח שבאה התאוששות צבאית יוצאת דופן (שאין לה זכר במקרא), שבה מצליח צבא ישראל להחזיר את הגבול עם ארם בדיוק לאותה רמות גלעד, ושם נפצע המלך יהורם בקרב מול ארם ועבר ליזרעאל להתרפא. בחזית ברמות גלעד נותר המפקד יהוא בן יהושפט בן נמשי, ושם הוא נמשח למלך על ישראל על ידי 'נער נביא' מבני הנביאים של אלישע.16] וכל זה אמור להתרחש בתוך 12 שנות מלכותו של יהורם. המהפך הכפול הזה הוא לגמרי בלתי סביר!
מהלך הדברים הסביר הוא שהחזית הצבאית מול ארם נותרה ברמות גלעד כל ימי יהורם, והוא נפצע באותה מערכה נגד הארמים ובאותו אזור שבו נפל אחאב אביו. יהורם היה נאמן למטרות המלחמה נגד ארם והצבא הישראלי לא התפורר במות אחאב. היחלשות הצבא החזק כל כך של אחאב הייתה הדרגתית, והודגמה בפשיעת מישע מלך מואב ובאי ההצלחה היחסי של המסע נגדו.17]
עם התמשכות המערכה הזו הלכה איזבל והשתלטה כליל על ניהול ענייני הממלכה מבפנים. המרירות והאיבה נגד שלטונה העריץ והנוכרי הלכו וגברו, יחד עם היחלשות צבאית ומוראלית מתמשכת. כך הבשילו התנאים למהפכת יהוא, שבא מהפיקוד על החזית ברמות גלעד, והיה עד ישיר לשורה ארוכה של אירועים מימי אחאב עד סוף ימי יהורם. הוא גם היה קרוב לעולמם של הנביאים (אליהו ואלישע ותלמידיהם), ושמע היטב את 'משא' נבואתם,18] ראה את נפילת אחאב ואת פציעת בנו יהורם במערכה הממושכת מול ארם, וידע מקרוב על ההיחלשות של הצבא ועל סכנת קריסתו. לכן לא היה מתאים ממנו למהפכה, שאליה ייחלו הנביאים ותלמידיהם במשך שנות דור של סבל נורא ורדיפות קשות ביותר מצד איזבל, 'אשת הזנונים', ואנשיה.
מניתוח זה עולה, ש'מלך ישראל' בפרקי אלישע (פרקים ד' עד ח' במלכים־ב) איננו יהורם בן אחאב, אלא יהוא או יהואחז בנו. הסיפורים הוקדמו כדי ליצור רצף של סיפורי אלישע, אולם היות וסיפור משיחת יהוא והמהפכה עוד לא סופר בספר מלכים, ולכן שמם המפורש של יהוא ויהואחז לא נזכר. עוד מתברר שבימי יהוא ויהואחז התרחשו הקרבות מול ארם בתוך הארץ – גדודי ארם הציבו מארבים במקומות שונים, והנביא אלישע הזהיר מפני כך את 'מלך ישראל';19] אפילו גדודי מואב עשו ככל העולה על רוחם;20] ואף מצור שומרון המתואר בפרק ז',21] קרה בימי יהואחז – בהתאמה למסופר עליו בקיצור:
וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז (מלכים־ב י"ג, כב).
המחיר הצבאי־מדיני של מהפכת יהוא היה נורא – ממלכת ישראל נחלשה מאד ולא יכלה לעמוד מול צבא ארם שהובילו חזאל ובנו. לפי העדויות האשוריות נאלץ יהוא להשתחוות ולהעלות מס גם למלך אשור. ההזדמנות להקמה מחודשת של ממלכה מאוחדת לעם ישראל בארצו (כנבואת הושע (ב', א-ב), במידה שעמדה לנגד עיניו של יהוא – הוחמצה,22] אחרי המהפכות הפנימיות נותרו שתי הממלכות חסרות אונים מול השכנים מכל עבר.
ודאי היו רבים שהתגעגעו מאד לימי התפארת של אחאב, למרות רדיפת הנביאים על ידי איזבל, ואולי אף האשימו בגלוי את הנביאים ותלמידיהם במהפכת הדמים שלא הניבה את הפרי המצופה, אך הביאה במישרין לקריסה חמורה, צבאית ומדינית, ובוודאי גם כלכלית. לקורא בעל הפרספקטיבה הנבואית ברור שהאשמה ההיסטורית נופלת על כתפי אחאב ואיזבל, בגלל משטר הדיכוי שלהם. אבל מסתבר שלא כולם הסכימו לכך אז (וגם היום יימצא מי שישמיע, במבט לאחור, ביקורת נוקבת נגד חוגי הנביאים, שפעלו ונאבקו נגד איזבל עד למהפכה).
תקופת השפל – עיון בספר מלכים
בנוסף לסבירות ההסבר שמשייך את פרקים ד'-ח' לימי בית יהוא, יש כמה ראיות בפסוקי ספר מלכים לניתוח זה:
א. כאמור, בימי יהורם בן אחאב אין שום תיאור של מפולת צבאית, ואחריה התאוששות וניצחונות עד לחזרה לרמות גלעד בשנית. לעומת זאת, בימי יהוא ויהואחז יש עדויות ברורות בפסוקים23] (וגם בעדויות חיצוניות)24] למפולת הצבאית־מדינית, ולהתאוששות עם הניצחונות הגדולים רק אחרי דור שלם – יותר מ־40 שנה של שפל עמוק, ואחריו יותר מ־50 שנה של גאות, שעלתה הרבה על הישגי אחאב.
ב. היחס של אלישע אל יהורם בן אחאב, ניכר היטב בהתפרצות כעס של הנביא, לנוכח מצוקת הצמא של הצבא במסע המלחמה נגד מואב:
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ... (ג', יג).
ובהמשך הוא נוקט בסגנונו של אליהו:
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע:
חַי ה' צְ-בָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו
כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ (ג', יד).
לעומת זאת ניכר יחס של חיבה, כבוד והערכה25] בין אלישע הנביא לבין 'מלך ישראל' (בפרקי מלכים־ב ה' עד ז'), עד כדי השימוש בכינוי 'אבי' לנביא בפי המלך.
מכל אלה עולה, שהביטוי 'מלך ישראל' בפרקי אלישע מכוון אל יהוא, שנמשח בשליחות אלישע, וליהואחז בנו ולא ליהורם בן אחאב. כך שסיפורי אלישע מכסים פרק זמן נכבד של יותר מ־40 שנה, עד עליית יהואש נכד יהוא למלוכה בשומרון.
יהואש ביקר את אלישע לפני מותו, ובכה על הסתלקות הנביא הקרובה באותה לשון של אלישע על אליהו: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (י"ג, יד),26] ובלשון דומה לזו של 'מלך ישראל' ששאל אם להרוג את חיילי הכוח הצבאי שאלישע הוביל לשבי בשומרון: "...הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי"?? (ו', כא). ברור שאלישע היה חומת ביטחון למלכי בית יהוא בתקופות הקשות לממלכת ישראל שאחרי מרד יהוא. הוא המציל אותם בנסים גלויים ונסתרים ועליו הם סומכים בכל.
***
שני קשיים מעמיד מולנו השיוך של סיפורי אלישע שבפרקים ד-ח לימי בית יהוא. האחד הוא סדר המקראות, שכן מרד יהוא מתואר במלכים אחרי הפרקים ההם על 'מלך ישראל'; והשני הוא התיאור של יחסי המלך והנביא בשיא הייאוש במצור שומרון, ובמיוחד הביטוי הקשה בו מכנה אלישע את המלך – "בֶּן הַמְרַצֵּחַ" (ו', לב).
קל לענות על השאלה הראשונה – רצף סיפורי אלישע הפך למסמך מלכותי־רשמי במשפט האישה בשער שומרון (ראו מלכים־ב ח' ד-ו), וכך הוא נשמר בספר מלכים, לפי הכלל הידוע ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. אבל מכיוון שסיפור מרד יהוא יופיע אחר כך, הושמטו השמות של מלכי ישראל בפרקים הללו ונזכר רק 'מלך ישראל' בלא זיהוי, עד שבקריאה שטחית נראה כאילו הכול מכוון אל יהורם בן אחאב שנזכר בפרק ג'. רק בעיון מעמיק ניתן לגלות שמדובר ביהוא ויהואחז בנו.
הקושי השני עמוק יותר, אך פתרונו ישפוך אור נוסף על נבואת הושע ועל הנבואה בכלל. בשיא הרעב בזמן המצור הארמי על שומרון, עבר 'מלך ישראל' על החומה, ושמע צעקת אישה נגד חברתה, על שאכלו יחד את גופת] בנה ולמחר החביאה השנייה את גופת] הבן שלה. המלך קרע את בגדיו עד שנחשף השק שלבש על בשרו, ונשבע להסיר את ראשו של 'אלישע בן שפט' עוד באותו היום. אלישע שישב בביתו עם הזקנים, אמר להם:
וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים:
הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי... (ו', לב).
עולה כאן בתודעה תמונת היחסים של הנביאים דווקא מול בית אחאב ואיזבל, רוצחי הנביאים.
אך בעיון קצת יותר מעמיק נבין שהאיום להסרת ראש הנביא בא בגלל הייאוש הנורא, כשקללת החורבן מגיעה לשיאה באכילת בשר הבנים. אלישע הנביא היה עבור המלכים ההם משען ומבטח מפני חורבן גמור – תקוות הדור. זהו החוט המחבר בין צעקת "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (ב', יב) בפי אלישע עם סילוקו של אליהו, עד לבכי של המלך יהואש בן יהואחז בן יהוא עם סילוקו של אלישע באותן המילים ממש,27] שמשמען ברור – 'מה נעשה בלעדיך? מי ילחם לנו מול כל אויבינו השָתים עלינו?'. תשובת הנביא האחרונה מוכיחה גם היא, כי הוא נותן בידי יהואש את הניצחונות הבאים על ידי הקֶשֶת והחיצים, ובכך ממלא את ידי המלך להמשיך את תפקיד הנביא גם אחריו, ולהביא ישועה גדולה לישראל.
שבועתו הנואשת של מלך ישראל להסיר את ראש הנביא בו ביום, משמעה אפוא כך הוא: אלישע הנביא היה לנו למבטח שלא יבוא חורבן שומרון, וכי נזכה להתאושש מהשפל העמוק; והנה כבר אוכלים בשר בנים כתוכחת החורבן שבתורה, ונבואות אלישע מתגלות כ'שקר'!? בתגובה מבשר הנביא אלישע על ישועת שומרון ושוק מלא תבואה בזול למחרת היום. רק מלכי בית יהוא יכלו להתייחס לנביא אלישע כמקור התקווה ומשענת הביטחון – "רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו", ולשמוע ממנו נבואת ישועה 'למחר' במצב כה קשה.
אם כך, מיהו "בֶּן הַמְרַצֵּחַ"? "בֶּן הַמְרַצֵּחַ" הוא יהואחז בן יהוא, כי יהוא רצח וחיסל את כל בית אחאב ביזרעאל ובשומרון וגם רבים מבית דוד. אם בנו מנסה להסיר גם את ראש הנביא, הרי הם מתגלים כרוצחים סדרתיים ולא כתקוות ישראל.
זהו גילוי דרמטי ללא ספק – כבר אלישע הנביא קרא ליהואחז בן יהוא: "בֶּן הַמְרַצֵּחַ", ברגע של זעם, ייאוש וחרדה, גם מצד המלך וגם מצד הנביא. כבר אלישע הנביא, זה אשר שלח את הנער הנביא למשוח את יהוא, והוא הרג אנשים רבים כל כך ביזרעאל ובשומרון בעת המהפכה, יודע שבנו של יהוא מסוגל גם להרוג את הנביא ששלח למשוח את אביו, ברגע של אבדן תקווה. מכאן כבר לא ארוכה הדרך לנבואת הושע:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו:
קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא,
וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל
(הושע א', ד(.
ועדיין יש מרחק בין בית עמרי לבית יהוא. 'מלך ישראל' (יהואחז, "בֶּן הַמְרַצֵּחַ") לא ניסה כלל לממש את איומו להסיר את ראש הנביא. בהיפגש המלך בנביא, אנו שומעים לשון אחרת לגמרי:
...וַיֹּאמֶר: הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת ה' מָה אוֹחִיל לַה' עוֹד (מלכים־ב ו', לג).
כאן נפגש פרק הסיפור הנבואי עם הסיכום התמציתי של פסקאות המלכים בספר מלכים. בפסקת יהואחז בן יהוא, נאמר:
וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי ה' וַיִּשְׁמַע אֵלָיו ה' כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם (י"ג, ג - ד).
המהפך – אל הניצחונות הגדולים: דור ירבעם בן יואש על רקע קודמיו
אחרי השפל העמוק שהגיע עד מצור שומרון – "כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ" (י"ג, ח) – בא תור הניצחונות והשגשוג של ממלכת ישראל. יהואש בן יהואחז היכה את ארם שלוש פעמים, כדבר אלישע לפני מותו, וירבעם בן יואש המשיך והיכה את ארם "עד כַּלֵּה", כפי שיצא מפי אלישע באותה שעה קודם שנסתלק:
... וַיֹּאמֶר: לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה... (י"ג, יט).
את נבואת אלישע המשיך יונה בן אֲמִתַּי,28] ועל פי נבואתו הגיע ירבעם בן יואש עם צבאות ישראל עד דמשק ועד לבוא חמת –
הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר =עיר בנחלת זבולון]. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ. וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (י"ד, כה-כח).
המהפך הזה הביא את ממלכת ישראל לשגשוג שלא היה כמוהו מאז ימי דוד ושלמה.29] בתחילת הגאות עוד התנגשו חזיתית אמציהו מלך יהודה מול יהואש מלך ישראל, וישראל ניצחו בבית שמש,30] ואף פרצו בחומת ירושלים, אך בימי ירבעם בן יואש שררו שלום ושיתוף פעולה בינו לבין עוזיהו, ושתי הממלכות יחד ניצחו ושגשגו כמעצמות במרחב, על חורבות ארם:
וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה31] בְּיִשְׂרָאֵל... (י"ד, כח).
זה היה המצב הקרוב ביותר לאיחוד האומה, כחזון הנבואה:
וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו
וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ, כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל
(הושע ב', ב).
ואף כי לא 'שמו להם ראש אחד', נשארו תקועים בפילוג הדתי והלאומי, ו'לא סרו מחטאות ירבעם בן נבט', בכל זאת התאוששו שתי הממלכות יחד, 'ועָלוּ מן הארץ' עד 'כי גדול יום יזרעאל'. מהפכת יהוא הושלמה במהפך הניצחונות הגדולים על ארם ועל שאר אויבי ישראל מסביב.
בני הדור ראו במהפך הניצחונות הגדולים ובהרחבת גבולות ישראל ויהודה את קיום דבר ה', ואת הגמול הראוי32]לבית יהוא על חיסול איזבל ובית אחאב, ועל השמדת הבעל מישראל. האופוריה הרקיעה שחקים ורמת החיים עלתה פלאים.
תלמידי הנביאים הגדולים – אליהו ואלישע, מיכיהו בן יִמלָה33] ויונה בן אֲמִתַּי, שנבואתו נשענה כנראה על שירת 'האזינו' – חגגו את הניצחון הכביר כפרי הרוח המאמינה. זו שסבלה ייסורים קשים ונשאה את חזון הטיהור 'המדברי'34] של אליהו ואלישע ויהונדב בן רכב בלי שום פשרה, זו שהכריזה מלחמת חורמה על תועבות איזבל ועל בית אחאב עד נפילתם. הגאות המדינית, הניצחונות הצבאיים והשגשוג הכלכלי בימי ירבעם בן יואש (המלך הרביעי לבית יהוא) לא באו מעצמם, אלא נבעו מכוחה של גאות רוחנית שחזון הנביאים הגדולים ניצב במרכזה. ההישגים העצומים קיבלו משמעות מטאפיזית, כהתממשות דבר ה' בפי עבדיו הנביאים. דמותו של אליהו התשבי ושל תלמידיו הנביאים ריחפה מעל הכול – אי אפשר היה להטיל ספק בצדקת הנבואה הקדומה.
מעוצמת האור לא נתנו את הדעת לשחיתות המתפשטת, לזנות ולאלילות שבחברה הגאה. רק מתי מעט העלו על דעתם שהגאות היא רק זמנית – דור אחד שלם של ניצחון ושגשוג, מעין הזדמנות אחרונה35] לממלכת ישראל־שומרון, ואחר כך צפויה מפולת. הנביאים הצעירים עמוס והושע הם שחזו את המפולת, אבל דבריהם נחשבו כהפוכים36]לחזון הנבואי הקדום שמכוחו יָנקוּ בני הדור את כוחם. היה קשה עד מאד להקשיב להם – לא במקרה אמר כהן בית אל על עמוס:
לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו (עמוס ז', י).
הנה היפוך מובהק בין יונה בן אמתי לבין עמוס –
הוּא = ירבעם בן יואש] כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם
הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בֵּית יִשְׂרָאֵל
נְאֻם ה' אֱ-לֹהֵי הַצְּבָאוֹת
מִלְּבוֹא חֲמָת עַד גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת
יָם הָעֲרָבָה... עַד נַחַל הָעֲרָבָה
כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל (עמוס ו', י"ד).
(מלכים־ב י"ד, כה).
זו בדיוק הסיבה לכך שעמוס והושע השתמשו בנבואות הקדומות – נבואות התוכחה והישועה שצמחו מתוך המשברים הגדולים – בוויכוח הנוקב שלהם עם בני דורם על תום תקופת הישע, דווקא הדרמה הגדולה של 'אשת הזנונים' אצל הושע, והחזרה הדרמתית 'על שלשה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו' בפי עמוס – נבואות שגרעינם קדום לימי הושע ועמוס, כפי שנבאר להלן – יצרו תשתית חזקה ומהדהדת לנבואות האזהרה הקשות של הושע ועמוס בדורם.
1] עיינו במודל העליות והירידות של יהודה וישראל בימי בית ראשון, להלן #?#.
2] במצבה אשורית מימי שלמנאסר השלישי מתוארת ברית צבאית של 12 מלכים נגד אשור, ו'אחאב הישראלי' היה החזק מכולם (2000 מרכבות). ככל הנראה, צבא יהושפט כלול היה בצבאו של אחאב בעיני האשורים. ראו בהרחבה להלן, פרק #י#.
3] מלכים־ב י"ד, כה; 'גת החפר' בנחלת זבולון, יהושע י"ט יג, המזוהה עם משהד, בין נצרת לציפורי.
4] בימי עוזיהו; כמתואר בזכריה י"ד, ה.
5] מלכים־ב ט"ו, ה; דברי־הימים־ב כ"ו, טז-כא.
6] מלכים־ב ט"ו, ח-יא.
7] אליהו היה מנביאי הפעולה, ועמוס מנביאי הדיבור, ובעל סגנון ייחודי; אולם בשניהם אין דברי נוחם, אין ביטויי חסד ואהבה. אליהו החיה את בן האישה שנתנה לו מקלט, ונלחם בקנאות נגד איזבל ומרעיה; עמוס השמיע על ממלכת ישראל נבואות חורבן קשות יותר ממאבקו של אליהו, והגאולה בפיו תבוא רק בעתיד – המשותף לשניהם בולט על רקע שתי התקופות של השגשוג והשפע.
8] אלישע עודד את בני הנביאים, וגם את הממלכה, במשך דור שלם; הושע מלא ביטויים של אהבה וחסד גם בנבואות הקשות, ולבטח בנבואות הנחמה (בפרקים ב', י"א, י"ד).
9] אליהו קיבל את דבר ה' ולא ביצע (מלכים־א י"ט, טו-יז); אלישע הלך לדמשק וביצע בבכי (מלכים־ב ח', ז-טו).
10] החפירות בשנים האחרונות בתל צפית (היא גת־פלשתים) חשפו את ממדי העיר, ואת החפיר הענק שהקים חזאל כחלק ממלחמת המצור שהביאה להכנעתה. ראו: אהרן מאיר, 'עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית', קדמוניות 133, 2007, עמ' 25-15.
11] מלכים־ב י"ב, יח-יט.
12] ג', א.
13] י"ג, יד-יט.
14] י"ג, ו'- ז'.
15] מפולת שלא תוארה כלל בספר מלכים, וגם לא מתאימה לסיפור על מסע המלחמה נגד מואב בפרק ג'.
16] מלכים־ב ט', א - טו.
17]מלכים־ב, ג'.
18] מלכים־ב ט', כה.
19] מלכים־ב ו', ח-יב.
20] מלכים־ב י"ג, כ-כא.
21] מצור שומרון מימי אחאב (מלכים־א כ', א) מתייחס כנראה לממלכה ולא לעיר שומרון, כמשתמע ממחנה ארם "בַּסֻכּוֹת" (י"ב, טז), אבל גם אם מדובר בעיר שומרון, מתוארת שם מערכה קצרה עם ניצחון מהיר ומפתיע של אחאב בשדה הקרב, ותיאור זה שונה לחלוטין ממצור שומרון שבימי יהואחז.
22] יהוא הרג גם את אחזיהו מלך יהודה ו-42 "אחי אחזיהו" (מלכים־ב ט', כז; י', יג), אבל לא ניסה לאחד את שתי הממלכות. עתליה 'בת אחאב'/'בת עמרי' (מלכים־ב ח', יח, כו-כז), שהביאה לירושלים את "דרך בית אחאב", השתלטה על ירושלים בחיסול כמעט כללי של בית דוד (ח', י"א).
23] י', לב-לג; י"ב, יח-יט; י"ג, ג, ז, כב. והמפנה: י"ג, טו-יט, כג-כה; י"ד כה-כח.
24] ראו לעיל, הערה 9.
25] אנו רואים יחס כזה בסיפור צרעת נעמן (ה', ח); בסיפור על האזהרות ממארבי ארם אנו שומעים שגם בדמשק ידעו על הקשר החזק בישראל בין הנביא למלך (ו', ח-יב); בשביית הגדוד הארמי על ידי אלישע, קרא 'מלך ישראל' לנביא "אָבִי" (ו', כא-כג); במשפט הנחלה והשדה של האישה משוּנֵם עלו סיפורי "הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה אֱלִישָׁע" (ח', ד-ו).
26] בהשוואה לפרק ב', יב.
27] "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (י"ג, יד).
28] לפי מדרש חז"ל (סדר עולם רבא פרק י"ח; מהדורת רטנר עמ' 74) ורש"י (למלכים־ב י', א), יונה בן אמיתי הוא 'הנער הנביא' שנשלח למשוח את יהוא.
29] דוד היכה את דמשק ואת ארם צובא, ותֹעי מלך חמת היה בן בריתו (שמואל־ב ח', ג-יב); ירבעם בן יואש השתלט על דמשק ועל חמת; באותו הזמן עוזיהו מלך יהודה השתלט עד אילת ועד "לבוא מצרים" (דברי־הימים־ב כ"ו, ב-ח) כמו דוד ושלמה.
30] מלכים־ב י"ד, ח- יד.
31] הביטוי 'ליהודה בישראל' מבטא כנראה את הברית בין שתי הממלכות בימי עוזיהו-ירבעם, קצת בדומה לממלכה המאוחדת מימי דוד ושלמה.
32] כך נרמז בדבר ה' המסכם את מהפכת יֵהוא (י', ל) – "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל", והנה המלך הרביעי, ירבעם בן יואש, הביא לישראל את הניצחונות הגדולים ואת פסגת ההצלחה.
33] ראו מלכים־א כ"ב, יז-כח.
34] ראו להלן, פרק #ו#.
35] בדומה לימי יאשיהו (כמאה שנה אחר כך), שהיו בהחלט 'הזדמנות אחרונה' לממלכת יהודה, לפני חורבן ירושלים בידי הבבלים.
36] נבואות העידוד והישועה של אלישע ושל יונה היו זכורות היטב בשומרון, וכנראה היו נבואות נוספות כאלה.
