הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספר החדש שלו "אני מאמין" -קריאות חדשות בפרשת השבוע" ספר מרתק ליד שולחן שבת,שיצא לאור בהוצאת קורן-מגיד, ממש לאחרונה 2024 בתרגומו הנפלא של צור ארליך מאד מומלץ.
להלן טעימה של קטע קצר מפרשת ויגש "העתיד של העבר" עמ' 45-46 (להשיג באתר קורן מגיד)
בסַפְרֵנו סיפורים אנו מטעינים את חיינו ואת חיי עמנו במשמעות. ובהניחנו להווה לשנות את האופן שאנו מבינים בו את העבר, אנו פודים את ההיסטוריה שלנו ומשחררים אותה לפעול ככוח מיטיב בחיינו.
הדגמתי זאת כשדיברתי בכינוס השלוחים של חב"ד, שאליו מגיעים כ־5,000 שליחי החסידות ברחבי העולם. סיפרתי להם כיצד הגעתי לרבי מלובביץ' בשנת 1978 כדי להתייעץ עימו בבחירת הכיוון המקצועי שלי. עשיתי את הדבר הרגיל: שלחתי לו רשימה ובה האפשרויות – א, ב, ג – וציפיתי שהוא יצביע על המתאימה לי ביותר. האפשרויות היו משפטן, כלכלן או פילוסוף אקדמי (בקולג' שלי בקיימברידג' או בכל מקום אחר). הרבי קרא את הרשימה בקול, ואמר לא לכל שלוש האפשרויות. המשימה שלי, אמר לי, היא להכשיר רבנים בג'וז קולג' (ובשמו כיום בית הספר ללימודים יהודיים בלונדון) ולהיעשות, אני עצמי, רב קהילה. וכך, בן לילה, מצאתי עצמי אומר שלום ולהתראות לכל שאיפותיי, לכל מה שהוכשרתי אליו.
כך לפחות חשבתי. אך למרבה הפלא, דווקא משום שנטשתי את כל שלוש השאיפות והלכתי בכיוון ההפוך, הגשמתי את כולן. נעשיתי פרקליט לשם כבוד ב"אינר טמפל", אחת מארבע אכסניות המשפט המלכותיות הלונדוניות (הכוללות בתי ספר למשפטים ולשכות עורכי דין) - והרציתי בענייני משפט בפני שש מאות פרקליטים ועימם נשיא בתי המשפט באנגליה ובוויילס. נשאתי את שתי ההרצאות הכלכליות המסורתיות המרכזיות בבריטניה, הרצאת מייז והרצאת האייק במכון לענייני כלכלה. ונעשיתי עמית בקולג' קיימברידג' ומרצה לפילוסופיה בכמה אוניברסיטאות.
חשתי הזדהות עם יוסף שכן פעמים רבות התגשמו חלומותיי דווקא ברגע שאיבדתי תקווה. "רק במבט לאחור גיליתי שהרבי, למעשה, לא גרם לי לעזוב את תוכניות הקריירה שלי; הוא פשוט שרטט להן מסלול אחר, פורה יותר".
אני מאמין שבכתיבת הפרק הבא בחיינו - אנו משפיעים על הפרקים הקודמים, שכבר היו. בפעולה בעתיד אנו יכולים לרפא חלק נכבד מכאבי העבר. הרב לורד יונתן זקס זצ"ל.
**************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי א' טבת תשפ"ה -1.1.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת ויגש תשפ"ה
מרצה: מרדכי דומב - קהילת אהל אברהם.
הנושא: "יעקב וישראל"
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
השיעור מוקדש לעילוי נשמתו הקדושה והטהורה של
הלל בן רון בנימין ותרזה דינר- ז"ל ,ה' יקום דמו- טלמון-שנפל ברצועת עזה בבית חנון בן 21. מפקד מלידה, איכפתניק,אוהב לעזור, אהב את אשתו,את המשפחה ואת החברים מאד. אהוב ומוערך על חייליו ועל מפקדיו. יספר עליו סבו-יצחק-איציק שדמי.
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
**************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס זצ"ל והוצאת קורן-מגיד.
פרשת ויגש תשפ"ה
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה
"שלושה צעדים לאנושות"
הרב שאול (סול) ברמן כתב את המבוא למהדורת סידור ארטסקרול של מועצת הרבנים של אמריקה. הוא מקדיש את המבוא לדרשה נאה מאוד על המילה הפותחת את פרשת ויגש. הספר אינו מצוי כל כך מחוץ לצפון אמריקה, ולכן אתמצת את מאמרו כאן.
אנו נוהגים ללכת שלוש פסיעות קדימה בתחילת תפילת עמידה. הפסיעות הללו מסמלות התקרבות פורמלית אל השכינה. כביכול, הותר לנו להיכנס אל החצר הפנימית בארמון, ואנו ניגשים להשמיע את בקשתנו לפני מלך מלכי המלכים.
רבי אלעזר בן יהודה (1165–1230 בערך), בעל ספר הרוקח, העלה הבחנה מרתקת: שלוש הפסיעות שלנו, כשאנו ניגשים אל ה', באות כנגד שלוש הפעמים שהמילה "ויגש" מופיעה במקרא בקשר לתפילה ותחנון.
הפעם הראשונה באה כאשר אברהם שומע על כוונתו של אלוהים להשחית את סדום ועמורה ואת ערי הכיכר. "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר, הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית יח, כג-כה).
הפעם השנייה מופיעה בפרשת השבוע שלנו. גביע הכסף של יוסף נמצא באמתחת בנימין, בהתאם לתוכניתו של יוסף. יוסף, שאחיו עוד אינם מזהים אותו, אומר שבנימין יצטרך להישאר אצלו כעבד, ושאר האחים יכולים ללכת. יהודה, שנתן ליעקב ערבות אישית לחזרתו של בנימין בשלום ממצרים, פועל עתה לשחרור האח הצעיר. "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי" (בראשית מד, יח).
הפעם השלישית מגיעה בעימות הגדול בהר הכרמל בין אליהו הנביא לבין ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל. אליהו מציע מבחן. כל צד יערוך מזבח ויקרא בשם אלוהיו. מי שעל מזבחו תוקד אש משמיים הוא האל האמיתי. נביאי הבעל עורכים את מזבחו ומבקשים מהבעל שיענה להם וישלח אש. דבר אינו קורה. הם זועקים כל היום, צועקים, מתגודדים בחרבות וברמחים עד שדמם נשפך, ואש אין. ואז, "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱ-לֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (מל"א יח, לו). אש ה' נופלת מן השמיים ואוכלת את העולָה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואפילו את המים אשר בתעלה. העם רואה ונופל על פניו וקורא "ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים! ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים"" (שם, לט). אנו אומרים משפט זה שבע פעמים בסוף תפילת נעילה ביום הכיפורים.
שלוש גישות, שלוש תפילות, והן שונות מאוד זו מזו. אברהם מבקש צדק. יהודה מבקש רחמים. אליהו מבקש את התגלות האל.
אברהם מתפלל למען זרים – תושבי סדום והסביבה. אנחנו יודעים שהם רשעים. התורה סיפרה לנו על כך ככר מזמן, כשלוט נפרד לראשונה מאברהם והלך לגור בסדום (בראשית יג, יג). ובכל זאת אברהם מודאג מגורלם. הוא מתחנן להגנתם. אברהם מדבר בשמה של ברית הסולידריות האנושית.
יהודה מפציר ביוסף למען אחיו בנימין ולמען אביו יעקב שלא יוכל לשאת אובדן בן אהוב נוסף. הוא מדבר בשם המשפחה ושלמותה, בשם עבותות הרגש הקושרות בין שארי הבשר.
אליהו מדבר אל א-לוהים למען א-לוהים, כביכול. הוא רוצה שהעם יחדל לעבוד אלילים וישוב אל אמונת אבותיו, אל האל האחד שחילץ אותו ממצרים ואימצוֹ אל חיקו באהבה. על ראש דאגותיו נמצאת ריבונות האל על העם. בהמשך, כשא-לוהים מתגלה אל אליהו בהר חורב, אומר אליהו "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹת" (מל"א יט, י). הוא מדבר בשם כבוד ה' עצמו.
גם ההתייחסות העצמית של כל אחד מהם שונה. אברהם מציג את עצמו בתפילתו במילים "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז). יהודה מתאר את עצמו בפנייתו אל יוסף כ"עַבְדְּךָ", עבדו של שליט מצרים. ואליהו מזדהה כנביא: "וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי" (מל"א, יט, י). אברהם מייצג את תחושת הייראה לנוכח השכינה והאינסוף, יהודי מבטא את רגשי הקטנוּת לנוכח מלוכה, ואליהו מגלם את ההדר והתפארת של נושאי דבר האל.
שלוש הגישות הללו תואמות את שלוש הברכות הראשונות בתפילת העמידה, אלו שאנו אומרים לאחר שלוש הפסיעות שלנו קדימה. הברכה הראשונה היא ברכת האבות, ברכת מגן אברהם. א-לוהים, נאמר בה, "זוכר חסדי אבות". הדבר מזכיר לנו את תפילתו של אברהם.
הברכה השנייה היא ברכת גבורות, והיא עוסקת בממשלת ה' בעולם. "סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו לישני עפר". באומרנו מילים אלו אנו דומים ליהודה בעומדו לפני המשנה למלך מצרים, יוסף: עמידתו של משרת או נתין בפני הריבונות והשררה.
הברכה השלישית היא ברכת קדושת ה', שעניינה הכרתם של בני האדם בא-לוהים: כאשר פעולה מסוימת גורמת לאנשים להיות מודעים לקיום ה', אנחנו קוראים לה "קידוש השם". זה בדיוק מה שאליהו ניסה, ואף הצליח, לעשות בכרמל.
שלוש הברכות, ושלושת התפילות והתחנונים של "ויגש", מייצגים את מלוא קשת הרגשות והדאגות שאנו נושאים אל מעשה התפילה. כשאנחנו פוסעים שלוש פסיעות בתחילת כל תפילת עמידה, אנו פוסעים בעקבותיהם של שלושה ענקי רוח, אברהם, יהודה ואליהו, ומשחזרים את המפגשים הגדולים שלהם עם האל.
ב-21 ביולי 1969 השמיע ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שהציג את כף רגלו על הירח, את המילים המפורסמות "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". שלושה צעדים היסטוריים של האנושות, גדולים לא פחות, מיוצגים בשלושת צעדינו הקטנים לקראת השכינה.
סביב שולחן השבת
חג חנוכה מלאור ובשורות טובות מאחלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
