קישור לצפייה בשיח בתיכון אהל שם ד׳׳ר עליזה בלוך והאלוף מיל אמיר אשל
***************************************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והקהל הרחב בעם.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות, למוסד אישור מס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
*************************************************
יום כיפור תשפ"ה - כָּל נִדְרֵי וסיפורו של יונה - אִתְחוּל מחדש ולידה חדשה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, ולכלות את יכולות החיזבאללה.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 369 ימים.
לפני שנה עמדנו בין תפילת כל נדרי לתפילת מעריב, בשעה 6.29 בין השמשות בשעת דמדומים בין יום ולילה, ודברנו על רגע הספק, על היהירות וההיבריס בהקשר למחדל הגדול שפקד אותנו במלחמת יום הכיפורים לפני 51 שנה. האמנו אז כשבליבנו תקווה, שלמדנו הלקח, וההפתעה שפקדה אותנו במלחמת יום הכיפורים, לא תקרה שנית.
מי היה מאמין שכעבור 12 יום, בשבת שמחת תורה בשעה 6.29 בבוקר, תשתרר עלינו באבחת חרב, חשיכה, אפלה ומֵאַפְלָיָה ויתרגש עלינו אסון נורא ואיום שלא ידענו כמותו קודם, בעוצמתו ובעצימותו.
1692 קדושים שנרצחו ונהרגו, 251 חטופות וחטופים ,11,000 פצועים,923 יתומים ו-1086 הורים שכולים.
"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ".
הנה כי כן, השנה נודעת משמעות מיוחדת לימים הנוראים ולמילים בתפילות ובפיוטים, הבוקעות ממעמקי הלבבות השבורים והבוכים.
תפילת "כָּל נִדְרֵי" ומפטיר יונה ביום הכיפורים, הם שני עוגנים מכוננים בנרטיב היהודי לדורותיו.
בתפילת "כָּל נִדְרֵי" אנו מתחברים למהות, התכלית והמטרה של יום הכיפורים: " עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים".
תפילת " כָּל נִדְרֵי " שחוברה בעידן האנוסים לפני 532 שנה ב1492,היא תפילת האחדות וההכלה האולטימטיבית, המכנסת תחת כנפיה את כלל עם ישראל, ללא החרגה והדרה של מגזר, שבט, השקפה או דעה.
בספר יונה, אותו נקרא מחר בעיצומו של היום הקדוש, אנו עדים לפער תפיסתי ותיאולוגי בין יונה לבין הקב"ה.
הנביא יונה מייצג את הקונספציה הטבולה בביטחון עצמי מופרז והמקובעת, שאיננה מטילה כל ספק. יונה מאד נחרץ בדעתו ביחס לאנשי נינווה. יונה מתלבט כיצד לנהוג בדיסוננס הקוגניטיבי שמאתגר אותו נוכח השליחות המוטלת עליו על ידי הקב"ה. האם לענות – הנני? האם לנקוט טקטיקה של - עימות ?FIGHT , או בטקטיקה של קיפאון -FREEZE ? או בטקטיקה של בריחה -FLIGHT אסקפיזם , שבה הוא בוחר. יונה בורח באוניה, מפני שליחות של צו עליון שהוטל עליו. אך הוא גם בורח לעצמו ומותיר מאחוריו את הכלל.
הים סוער ואנשי האוניה המטלטלת גם הם סוערים. האונייה על מלחיה בסכנת חיים:" וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר". הם מנסים להציל את האונייה. אבל יונה בדיסוציאציה, הוא מנותק מהמציאות המטלטלת והמסוכנת שמתרחשת בספינה. יונה נרדם ואיננו שותף לפעולות ההצלה. זאת בריחה בתוך בריחה, סוג של הסתרה בתוך הסתרה: "וְיוֹנָה, יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם. וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם".
אבל בהמשך יונה מתעשת ולוקח אחריות על הסערה ומבקש מהמלחים להשליך אותו לים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם: כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם". וכך הם עושים, הים חוזר לרגיעה ויונה נבלע במעי הדג שבולעו. יונה חווה חוויה רוחנית במעי הדג, כמו עוּבּר במימי רחם אימו. הנה הדג פולט את יונה ליבשה, שנולד מחדש, כמו אותו תינוק שיוצא לאוויר העולם.
הקב"ה מעביר את יונה, סדרת ים חינוכית, שיש כן להטיל ספק ולא להיות כה נחרץ ובטוח ביחס לאנשי נינווה.
כמו במנהרת הזמן, סיפורו של יונה, מתחבר לאסון הגדול שפקד אותנו בשבת שמחת תורה בשבעה באוקטובר תשפ"ד, ומלמדנו לקח גדול – עליכם לקדש את רגע הספק. אל תהיו כה מקובעים ונחרצים בקונספציה שאחזה בכם, אל תירדמו כמוני בשמירה. הקשיבו לקולות ההתרעה מהאנשים סביבכם, גם אם הם זוטרים בהיררכיה שאותה אתם כה מקדשים. החזירו לכם 7/24, את תפיסת הביטחון על ארצנו היחידה – הרתעה, התרעה והכרעה.
יונה שהיה נתון במעי הדג כמו עוּבּר במימי רחמה של אימו, מדגים לנו כיצד אפשר להיוולד מחדש. כך הוא מנחיל לנו את הצורך לאִתְחוּל מחדש וללידה חדשה, כתוצאה מהשבר הגדול שפקד אותנו. עליכם להאמין בעצמכם – בעם הנצח שאיננו מפחד מדרך ארוכה, שמהטראומה תבוא הצמיחה. אין ייאוש. עליכם לזקוף קומתכם ולגרש את החושך, באור של תקווה ואמונה.
תפילת "כָּל נִדְרֵי" קוראת לכל יושבי הארץ ללא יוצא מן הכלל, להיכנס בצו השעה תחת האלונקה הקדושה והחסרה ולשאת בנטל בגאווה, בזכות ולא בחסד. תפילת האחדות פונה אלינו להתאחד ולהסיר מחלוקות ולהתנהג בערבות הדדית, בסולידריות ובאחריות חברתית.
תפילת "כָּל נִדְרֵי" גם קוראת תיגר, כנגד אלו שאינם מטילים כל ספק ביחס לכוונות העבריינים להשתקם. כך היא פונה אלינו להאמין ולדבוק במעלה דרך התיקון והשיקום של מדינתנו, ולקדש את רגע הספק.
בתפילת "כָּל נִדְרֵי" השנה, חובה עלינו בהתבוננות פנימית, לעשות חשבון נפש גם עם ייצוגי העבריינים והעבירות השוכנים בתוככי כל אחד ואחת מאתנו– עבירות שנגועות בחוסר הקשבה. עבירות שנגועות ביהירות ובהיבריס. עבירות של אי קידוש הספק והיאחזות בדבקות בעיוורון הקונספציה, שמוטטה את תשתית שגרת הכוננות וניהול הסיכונים, אל מול האיומים של בני עוולה הרוצים רק לכלותנו.
כך זה קרה בערב מלחמת יום הכיפורים לפני 51 שנה וכך זה קרה באבחת חרב, בשעה 6.29 בבוקר בשבת שמחת תורה בשבעה באוקטובר לפני שנה.
תפילת "כָּל נִדְרֵי" שהיא תפילת התרת הנדרים שנדרנו, פונה אלינו השנה באופן מיוחד, לא להתיר את הנדר הזועק מדמי אחינו ואחיותינו מתוך האדמה – עליכם למוטט את יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו. עליכם לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדוע את ראש הנחש האירני. עליכם להשיב החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזיר המפונים לבתיהם.
הנה כי כן, זה הנדר שאין להתירו למען הדורות הבאים.
העניקו רוח גבית ועידוד למנהיגינו המדיניים והצבאיים, בני האור, בנתיב ההצלחות הצבאיות אל מול בני החושך בשבע חזיתות הרוע.
העניקו רוח מרוממת לבנייה וללידה מחודשים.
הנה מעשה שהיה.
בערב ראש השנה, בשעת ערב, נפגשו שני מקובלים ירושלמים זקנים ומופלאים בעיר העתיקה. שואל ר' חיים: "ר' צבי לאן אתה ממהר כל כך ? ומה האבן הזאת שאתה נושא מתחת למעילך ?"
עונה לו ר' צבי: "ר' חיים, אתה הרי יודע את מנהגי. כמו בכל שנה ברגעים האחרונים של השנה החולפת, הולך אני לבית העולם לקבור את השנה החולפת, ואבן זו היא מצבה לשנה שחלפה. אני חורט בה אותיות פ.נ. ומוסיף פה נקברה שנה פלונית. כך אני נוהג תמיד. ואתה ר' חיים, לאן אתה ממהר ? עונה לו ר' חיים : "ר' צבי ר' צבי... אתה הרי יודע את מנהגי... אני הולך כמו בכל שנה להניח אבן יסוד לבניין חדש של השנה החדשה. בניין ענק בן שלוש מאות שישים וחמש קומות. והיום אני מניח את אבן הפינה....'. אומר ר' צבי : "ואיפה האבן שלך ר' חיים ?" .עונה לו ר' חיים : "האם אינך יודע ? הרי חמשת אלפים שבע מאות שישים ותשע שנים הולך אני אחריך לבית העולם. ובשעה שאתה מניח את אבן המצבה לשנה החולפת. בא אני אחריך, לוקח את האבן שלך והופך אותה על פניה. גם אני חורט עליה שתי אותיות פ.נ. ומוסיף : פה נבנית שנה פלונית". (המקור: עפ"י הרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא 1905 –1998)).
בין זמן "כל נדרי" לזמן נעילה- תשרה עלינו רוח התקווה לתיקון, ללידה חדשה, לאתחול מחדש ולבנייה חדשה. תשרה עלינו רוח אחדות של - אחווה ורעות, נטולת מתחים, נטולת קנאות ונטולת מחלוקת. שהרי, באחדות של - ישיבה של מעלה ושל ישיבה של מטה, ניתנת ההתרה להתפלל עם כולם, ללא הבדל דעה או השקפה, וגם עם העבריינים שבתוכנו.
תקיעת השופר תשר"ת (תקיעה שברים תרועה) בתום תפילת הנעילה מחר, תהדהד בקולותיה את סיפורה של השנה שחלפה. התחלנו בתקיעה זועקת ומטלטלת ובתְקִיעוּת ביוהרה ורהב ובקיבעון לקונספציה. המשכנו לשברים של לבבות שבורים שהביאה לתרועה של אחדות ולגבורת גיבורי התהילה ונסיים בתקיעה גדולה של זקיפת הראש, האמונה, התקווה והיחד, שאיתם רק ננצח.
עם ישראל חי -גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים !
בבקשה לשמירת חיי לוחמינו בכל החזיתות,
בזעקה להצלת חטופינו ולשחרורם לחיים ולשלום בכבוד,
ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה' !
הרב ד"ר יואל בן-נון -'ראש השנה' מול יום הכיפורים
מה היחס ומה ההבדל בין 'יום התרועה' של 'ראשית השנה' (המכונה בפינו 'ראש השנה'), לבין יום הכיפורים?
שניהם 'ימים נוראים', אך הם אינם דומים ומקבילים אלא משלימים בהנגדה: ביום התרועה (='ראש השנה') לא נזכרה בתורה שום עבודה מיוחדת בקודש פרט לתמיד ולמוסף החג הרגיל – ממליכים את ה' בעולם, תוקעים ומריעים בשופר, אך אין אומרים שום סליחות ותחנונים ולא י"ג מידות של רחמים! (זהו היום היחיד בלי סליחות ובלי מידות הרחמים בכל ארבעים הימים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים!). גם תענית אין ביום התרועה – לא מפני שאין צורך בה, אלא מפני שלא תועיל, כמו שלא יועילו סליחות ומידות הרחמים! אל מול מלכות ה' אין עצה ואין תבונה אלא בתיקון אמיתי, בקיום החוקים, המשפטים והמצוות ובעמידת דום ב'מסדר התקיעות' בכל מקום שמלך מלכי המלכים 'סוקר' את עולמו – דווקא אז 'המלך בשדה', בכל שדה בעולמו.
קדושת יום התרועה באכילה ובשמחה דווקא (ראו נחמיה ח', ט-יב), ודווקא יום זה הוא יום דין נורא, שבו הכול נחתם לאלתר, מעין יום הדין הגדול והנורא שלעתיד לבוא (מלאכי ג', כג), הוא 'יום ה'' שבפי הנביאים, שאז יישפטו כולם בבת אחת על צד האמת הגמורה, במידת הדין.
לעומת זאת, ביום הכיפורים 'המלך בהיכלו'; ה' קורא לנו לבוא לפניו עד לפנַי ולפנים, בעינוי נפש, ואין בו שום קרבן נאכל. ביום הכיפורים מועילה התענית, ויחד עימה מועילה תפילת הסליחה והרחמים שלימד ה' את משה (=י"ג מידות), תפילה שנאמרה לראשונה למען קבלת הלוחות מחדש ולכפרת מעשה העגל; בכך גם נתקן ונטהר חטא נדב ואביהוא, ולכן אנו קוראים בתורה ביום הכיפורים את פרשיית "אחרי מות שני בני אהרן"; ביום זה אנחנו מתחננים ומתענים, ואיננו תוקעים תרועות. אנו רק מבקשים חנינה מלפני המלך בהיכלו.
תקיעות – תרועות – תקיעות
ביום התרועה וההמלכה, שלטת מידת הדין כי 'המלך בשדה' (האדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה ראה), בעולמו. ביום הכיפורים 'המלך בהיכלו' (שם), והוא קורא לנו לבוא לפניו בעינוי נפש של סליחה ורחמים!
יום הדין הגדול והנורא משתקף אפוא ביום התרועה, שעיקרו בתורה בתרועת השופר, וכולנו עומדים לפניו בדומיה, בלי שום יכולת לומר דבר – מלך מלכי המלכים סוקר את המסדר שבו עומדים כולנו, כמות שאנחנו, במידת הדין שבתרועה, השמורה בתורה לימי מלחמה:
וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם, וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת,
וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם (במדבר י', ט);
לעומת זה, בימי שמחה ומועד, וגם "בהקהיל את הקהל, תתקעו ולא תריעו" (שם, פס' ז);
איך אפשר לעמוד במסדר התרועה הזה ? כשמלך מלכי המלכים סוקר את המסדר, וסורק כל גוף ונשמה ולא מדלג על אף אחד ?
איך תיאר הנביא ירמיהו (ד', יט-כא) את הסערה בגופו ובנפשו מול שברי התרועות של צבא בבל שעלה על ירושלם – ואלו בדיוק התחושות הקשות מול האזעקות, והסירנות המייללות במלחמות ובאסונות הפוקדים את הארץ:
מֵעַי מֵעַי אֹחִילָה, קִירוֹת לִבִּי, הֹמֶה-לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִשׁ,
כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה;
שֶׁבֶר עַל-שֶׁבֶר נִקְרָא, כִּי שֻׁדְּדָה כָּל-הָאָרֶץ; פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי, רֶגַע יְרִיעֹתָי;
עַד-מָתַי אֶרְאֶה-נֵּס, אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר ?!
אם רק נחליף 'שופר' ב'צופר', נרגיש בדיוק מה שתיאר ירמיהו !
אבל יש עוד חוויה מטלטלת של עמידת דום במסדר ממלכתי, לכבודם של מפקדי צבא וראשי מדינות – אינני יכול לשכוח מסדר צבאי כאשר שירתתי בנח"ל המוצנח, שסקר אותו מח"ט הצנחנים אז, רפאל איתן (רפול, לימים רמטכ"ל), ואני עמדתי דום עם בקשה חרישית בלב: 'רק שלא יעצור אצלי' – והנה עצר דווקא אצלי, וחשתי חרדה בדומיה !
בכל העולם, מאז ועד היום, מקבלים פני מלכים ושליטים בתרועת מלך, במסדר של חיילים נושאי נשק, ובתרועת חצוצרה חגיגית – טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה-טה-טה – והאוזן שלי שומעת את המשתמע בזעזוע: 'א-נ-י י-כ-ו-ל ל-ה-ר-ו-ג ק-ב-ל-ו א-ו-ת-י י-פ-ה' !
חז"ל (סוף מסכת ראש-השנה) מצאו בתורה, באותה פרשת חצוצרות, פתרון גאוני, שהעביר את תקיעות המסעות במדבר, גם לימי התרועה, ומהחצוצרות לשופר – שום תרועת-שבר לא תעמוד לבדה ! תמיד תקיעה פשוטה וחלקה לפני כל תרועה – וגם אחריה !
מסעות בני ישראל במדבר (י', ה-ז) תמיד יצאו ממחנה אחד של כל בני ישראל, ואחרי כל מסע תלאות עם כל המשברים והסכנות, חזרו וחנו יחד במחנה אחד ! התקיעה הפשוטה האחידה מבטאת את היחד של כל ישראל, לפני – ואחרי – כל מסע תלאות עם משברים ומגפות, ורק היחד נתן כוח לעמוד בשברי התלאות:
וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה (________ - - - - - - - - - ) וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה !
וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית (________ - - - - - - - - - ) וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה !
תְּרוּעָה יִתְקְעוּ (- - - - - - - - - ________) לְמַסְעֵיהֶם !
וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל, תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ !
כפי שהבינו חז"ל, מלך מלכי המלכים לא רוצה המלכה של פחד נורא, של תרועה לבדה, כי "ה' אחד ושמו אחד", ועם ישראל מכוחו "עם אחד בארץ" !
לכן האחדות העליונה נשמעת בתקיעה הפשוטה לפני כל שבר ותרועה – וגם אחריו !
הרעיון הזה נשמע מכל עבר בימי המלחמה הזאת – 'רק ביחד ננצח' !
אבל חשוב להבין גם, שזהו בדיוק הרעיון הגאוני של הלכת חז"ל ששאבה את סדר התקיעות והתרועות בימי התרועה, ממסע המחנות שבתורה !
לכן, כשנעמוד במסדר התקיעות-תרועות-תקיעות לפני מלך מלכי המלכים שלא מדלג על אף אחד ב'ימי התרועה', נשאב כוחות מהיחד, השלם והפשוט של כולנו – לפני כל שבר ותרועה, לפני כל משבר ותלאה, לפני כל גניחה ויללה – וכך נזכה לשוב אל היחד, השלם והפשוט, אחרי כל שבר ותרועה, אחרי כל משבר ותלאה, אחרי כל גניחה ויללה ! ותקיעה גדולה חותמת !- הרב ד"ר יואל בו-נון.
&
לע"נ סבתי מצד אבי, מרת שפטל ב"ר' יהושע הי"ד ובנה גדליה בן ר' אברהם הכהן ז"ל ובנה ר' אריה לייב בן ר' אברהם הכהן ואשתו ובתו הי"ד, שיום מותם לא נודע וקיבל עליו אבי ז"ל את יום הכיפורים כיום אזכרת נשמותיהם הקדושים. תנצב"ה
ב"ה, ליום הכיפורים תשפ"ד
תשובה תפילה וצדקה -(רעיונות מהמגירה )א.
אריה דיכטוולד
שלש קריאות מביאות את תפילת הימים הנוראים לאחת מהשיאים המרגשים ,כפי שנכתבו בפיוט "ונתנה תוקף":
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". (מבוסס על דברי רבי יצחק במסכת ראש השנה טז, ב).
התשובה היא הכרעתו האישית של האדם. זהו חידוש יהודי מקורי בעולם אלילי-דטרמיניסטי בו מקובל הכלל הקובע שהכול צפוי ואין הרשות נתונה לאדם לשנות את גורלו.
התפילה אף היא הכרעה אישית ואף היא מהווה חידוש בעולם אלילי שהגשים את אליליו. עבודת הקורבנות בבית המקדש היא צמצום צורת העבודה המוגשמת. העולם הקדום הביא קורבן לאליל או לרצותו או לתבוע ממנו. האדם העברי-הישראלי מביא קורבן ככפרה או כתודה.
עד לקביעת התפילות על ידי אנשי כנסת הגדולה, היה הישראלי מתפלל על פי ליבו ורצונו. בכך קיים מצוות תפילה. הקורבן והתפילה היו חטיבה אחת.
הצדקה היא הקשר בין האדם ואלוקיו באמצעות הזולת. העולם האלילי הכיר במתן צדקה רק לאל או לכוהן. היהודי עובד את הא-ל באמצעות עזרה לזולת.
החידוש הגדול של ישראל לעולם - האדם שולט בגורלו ויכול לשנותו.
התשובה היא הכרעה שכלית מחייבת. אמנם מחשבה בלבד כבר מועילה =הרהורי תשובה-כתשובה] אולם תוספת הווידוי בעל פה ובקול רם מצביעים על הכוונה האמיתית.
התפילה אף היא מחויבת כוונה וכנות מלאים. התפילה בהתפתחותה לאורך הדורות, הפכה מתפילה אישית, שיש בה הרבה כנות וכוונה, לתפילה מאורגנת בתבניות מוכתבות ומחייבות =תפילת עמידה], כך שקשה מאד לכוון בה באופן רציף. זו הסיבה מדוע נקבעה ההלכה שרק אם כיוון בפרק הראשון, "תפילת אבות", יצא ידי חובת מצוות תפילה.
הצדקה כולה יכולה להתקיים גם ללא כוונה. עצם המתת לנזקק יוצר לנותן זכויות. המעשה הוא העיקר הפרשנות האישית או הציבורית אינה חשובה כלל.
צא ולמד: ארגז הכלים שנמסר לנו מכיל את הקשר בין האדם לעצמו, בין האדם לא-ל ובין האדם לחברו. השימוש בכלים הוא הכרעה אישית של האדם בלבד.
מעניין לשים לב לאותיות הקטנות שהוסיפו עורכי המחזור לאורך השנים. מעל המילה "תשובה" נרשמה המילה צום, מעל "תפילה"-קול ומעל "צדקה" -ממון. הצום נוגע לגופו של האדם . הקול מביע את האמונה ברעיון של "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" ומתרגם אונקלוס: נשמת חיים" כוח דמללא-כוח הדיבור. זה מה שמייחד את האדם על בעלי החיים. - הקול. הממון מייצג את נכסיו של האדם. צבירת נכסים היא תוצאה של קשר בין בני אדם. יש מי שצובר ביושר ויש מי שצובר בשקר ובהונאה. המוסר היהודי דורש מבעל הממון להשתמש בתוצאות קשריו המסחריים עם בני אדם. להמשיך את הקשר האנושי ולהעניק מממונו לפרט ולאנושות. וכבר הזהיר החכם במשלי (כח,ו) : טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר: " פירוש המצודות: טוב רש הולך בתומו, שאינו מרמה בפיו לאסוף הון, והרי הוא בעוניוֹ, ממי שהוא מעקש בשפתיו לרמות בני אדם, והוא הלא לכסיל יחשב, כי לא יצליח בה.
ובפרפרזה על דברי קהלת (ד, יב) על הקשר שבין בני אדם, אפשר לומר כך על שלוש הסגולות שהבאנו: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". יש מי שחזק בתשובה, יש מי שחזק בתפילה ויש החזק בצדקה. לא חייב שיהיה משולש שווה צלעות אבל אסור שהמשולש יתנתק.
בין כסה לעשור תשפ"ה- אריה דיכטוולד.
א. כל הזכויות שמורות. נועד ללימוד ועיון בלבד ולא הלכה למעשה - אין לעשות שימוש מסחר
&
מעדנים ליום כפור ד"ת מספר 310 -גשמי שהוא רוחני -חיים קופל
1) שמעתי בעבר אמירה, שכשהחזן מכריז בשמיני עצרת, "משיב הרוח ומוריד הגשם", יפה לחשוב גם על: "משיב הרוח" להשיב ולהגביר את הרוחניות, "ומוריד הגשם", להוריד מהעיסוק בדברים גשמיים. אך נראה שיש לשים כוכבית(*), הסתייגות קטנה , כפי שנראה להלן:
2) סיפר הרב חזקיה מישקובסקי שליט"א על אירוע לפני כיובל שנים. באותה שנה, הוא התפלל ביום הכפורים, בכולל חזון איש, שם התפלל גם הרב אהרון שטיינמן זצ"ל. לפתע הוא הבחין שהרב שטיינמן קם ממקומו, נָע אָנֶה וְאָנָה, וכאילו מעוניין לומר למישהו דבר מה שהתחדש לו זה עתה. הרב מישקובסקי, שהיה אז אברך צעיר, התקדם לכוון הרב לשמוע, אולי יספר לו על איזה דבר חדש הוא חשב. ואומנם, הרב פנה אליו וסיפר: זה עתה סיימנו בתפילה את עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, ויש לי תמיהה גדולה על כך.
3) עבודה זו, של הכהן גדול, התקיימה רק פעם אחת בשנה, וכל כולה קודש קודשים. כל העם התכונן לִקְרָאתָהּ, ובהגיע יום כפור, הם ציפו בכיליון עיניים לראות כבר את הכ"ג יוצא בשלום מבית קודש הקודשים. והנה, זה עתה התפללנו ואמרנו את תפילתו של הכ"ג שאמר (בהיכל) בצאתו מקודש הקודשים, ויש להתפלא מאד, הרי כמעט כל הבקשות המופיעות שם בתפילתו נסובות על עניינים גשמיים, כגון: שתהא השנה הזאת, הבאה עלינו לטובה, שנת אסם, שנת ברכה, שנה טלולה וגשומה, שנת שלום ושלווה וכו' וכו' ''.
4) והשאלה, כיצד אפשר להבין זאת, שברגעים המקודשים ביותר, בצאתו מהמקום המקודש ביותר, מתפלל הכהן הגדול רק על עניינים גשמיים, ואינו מזכיר כלל, אהבת תורה, ויראת שמים (כמו שאנו מזכירים בכל ברכת החודש שאנו מתפללים). אֶתְמָהָהּ? אמר כשהוא מגביה את קולו.
5) אך הוא מיד תירץ: נמצאנו למדים מכך, שענייניו הגשמיים של הזולת, הם ענייני הרוח שלי. נכון שכל אדם, באופן אישי, צריך למעט בעיסוק בעניינים גשמיים, אבל כל זה, כשמדובר בו עצמו, אבל ברגע שהעניינים הגשמיים מתייחסים אל חבריו, הם הופכים, בו ברגע, "לַחֲפָצִים רוּחָנִיִּים ", שהרי עליו מוטלת החובה לסייע לזולת בכל מחסורו הגשמי.
6) יוצא אפוא שכל תפילתו של הכ"ג, בצאתו מבית קודש הקודשים, עוסקת בעניינים רוחניים. יסוד זה כבר אמר רב ישראל סלנטר זצ"ל לתלמידיו: עליכם להתייחס לגשמיות של השני, כאל הרוחניות שלכם.
7) בימינו הרחיבו את האמירה ואמרו : כשחברך זקוק לעזרה גשמית, אל תאמר לו: ה' יעזור, במקרה זה עליך להיות "כופר", אל תסמוך על אחרים, אף לא על עזרת שמים, אלא עזור לו בעצמך.
8) תשובות לראש השנה
א) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב ".
1) מה מקור הפסוק? 2) מתי אומרים אותו ברה"ש? 3) היכן רמוז בו, שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת?
תשובה: 1) מקור הפסוק (תהילים פ"א-ד). 2) אומרים אותו ברה"ש בשבת בבקר בקידוש, וכן בתפילת ערבית לפני שמו"ע (ספרד). 3) הרמז הוא :" תקעו בחדש שפר" ראשי תיבות "שבת". ובהמשך "בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ " , בשבת השופר מכוסה ואין תוקעים בו.
ב) מה הקשר בין מנין פסוקי פרשת נצבים, לימים מהם אנו מְצוּיִים? תשובה: בפרשת נצבים יש 40 פסוקים, כנגד הימים מר"ח אלול עד יום כפור.
9) תשובות לפרשת האזינו
א) " כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה " (ל"ב-כ) בימינו השתנו מובנים של ביטויים מסוימים, הַסְבֵּר איך השתנהמשמעות המושג "בעל חוב", מה היה המובן בימי התלמוד, ומה המובן המקובל בימינו? תשובה: בזמן התלמוד היו הלווים פורעים את ההלוואה שלקחו, לכן הם הבעלים של החוב (לחוב יש ערך). בימינו מוסר התשלומים ירד ולא תמיד פורעים את ההלוואה ולכן בעל החוב הוא המלווה, שקיבל כביכול את החוב אליו.
ב) "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ" (ל"ב-א). רש"י אומר: שיעידו בדבר. השאלה: כיצד יעידו, מי מבין שפתם?
תשובה: כשיורד גשם בצורה מסודרת, סימן שישראל עושים רצונו. לכן הם כאילו מדברים, ללא מילים, ואנו מבינים. (אבן עזרא) וראה גם בכלי יקר.
10) שאלות ליום כפור
א) בתפילה אנו מבקשים "על חטא שחטאנו לפניך" לכאורה , זה ברור, הרי כל החטאים הם לפני הקב"ה?
ב) בתפילת שמו"ע אנו אומרים: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ א-להים חיים" נשמע עזות מצח לאמר לקב"ה שיכתבנו בספר החיים למענו?
גמ"ח טובה-מחיים קופל- מעדנים 310 יום כפור תשפה
תגובות/הערות/הארות/כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com או בווטסאפ 052-3604905
&
יום כיפור -דובי פריצקי-קק"ל
"כל נדרי" הפותח את יום הכיפורים ,הוא גם הכוח החזק והמשמעותי בדורנו. "כוח הדיבור". אנו מתפללים שנדע ונשכיל להשתמש בכוח הזה ,שניתן לנו לחיוב ,לדברי חכמה, לחזק, לעודד, ללמד, להחכים, לייעץ לטוב. הארי זצ"ל היה אומר "הריני מוהל לכל מי שהכעיס או שהקניט אותי, או שחטא נגדי בין בגופי או בין בממוני ,בין בכבודי ובין בכל אשר לי, בין באונס ובין בשוגג הריני מוחל .הכהן הגדול היה ניכנס ארבע פעמים לעבודה. כנגד עת לאהוב, עת שלום ,עת לחבוק ועת לבקש. ביום כיפור בית הכנסת הופך לבית דין והתפילה למשפט. כוחה של החרטה לבטל בדיעבד את הכוונה שמאחורי המעשה וכך להפוך זדונות לשגגות הניתנות למחילה. גמר חתימה טובה לכל בית ישראל מפרדס חנה. דובי פריצקי-קק"ל
