החברה לחקר המקראיוצאת בסדרת הרצאות בזום מיוחדת לימי המלחמהבהשראת כתביו שלהרב, הלורד יונתן זקס ז"ל:"לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?"בימי חמישי בשעה 20.30
בשבוע הבא, ט' בטבת תשפ"ד -21.12.23
פרופסור אריה רייך-בר אילן
מאיפה השנאה הזאת? עיונים במשנתם של הרב זקס והרמב"ם.
הרשמה ולקבלת קוד לזום באתר החברה לחקר המקרא. www.hamikra.org
.................................................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.........................................................................................................
פרשת מִקֵּץ – "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" - ניהול מדינה בחירום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא'). תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
מלחמת חרבות הברזל כבר ביומה ה 70. קבינט החירום הממשלתי מתמודד עם מציאות מורכבת ורבת אתגרים. מנהל את המערכה הצבאית, בדמותם ההירואית של מפקדינו וחיילנו גיבורי התהילה, מנהל את הפעילות להשבת החטופים לחיק משפחותיהם ומנהל את מערך החירום האזרחי בעורף.
הנה בפרשתנו אנו עדים ללידתה של - רשות החירום המדינתית הראשונה בהיסטוריה, בראשותו של יוסף. תכנית החירום המצרית מבית מדרשו של יוסף, היא מודל ללמידה באקדמיות בעולם, כיצד יש להכין מדינה לתקופת חרום של שבע שנות רעב וכיצד יש לנהל את מצב החירום בפועל.
יוסף מתגלה כאסטרטג מהמעלה הראשונה, בתחום ניהול המאקרו חירום. פרשתנו מתארת את גדולת כשרון מנהיגותו הניהולית של יוסף המשנה למלך מצרים, ראש מערך החירום, בתכנון אסטרטגי ובניהול מצרים הגדולה, לקראת ובמהלך אירוע שבע שנות הרעב. פרעה ממנה את יוסף לתפקידו ומעניק לו אחריות וסמכות מלאים לביצוע המשימה הלאומית : "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"(בראשית, מא', מא').
תכנית ניהול מצב החירום בת 10 העקרונות בניהולו והנהגתו של יוסף, הייתה הצלחה יוצאת דופן ונלמדת באקדמיות של מדיניות ציבורית וניהול מצבי חירום, ברחבי העולם.
פרופ' נחמה ליבוביץ' ( 1905- 1997 ) בדרכה המתודולוגית ומאירת העיניים, משרטטת בפרשתנו את פעולותיו של יוסף בניהול החירום ומציינת את ז. פרנקל, מי שהיה בזמן מלחמת העולם הראשונה, ראש התכנון הממלכתי לקיצוב הצמר והאריגים בגרמניה, כיצד הוא הושפע מיוסף וכתב מאמר של ניתוח פעולותיו הכלכליות של יוסף במצרים. כך למדנו על ממשיכי דרכו של יוסף לאורך ההיסטוריה - תכנית החירום הניו דיל ( New Deal ) של הנשיא רוזוולט ב1932 בשפל הכלכלי בארה"ב. כך גם בתכנית מרשל לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה ב- 1945.
יוסף מקבל את המינוי, והפעולה הראשונה שהוא עושה היא, לימוד ועבודת שטח ברגליים: "ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים". בעקבות זאת נולד מתווה 10 העקרונות, של תכנון ההערכות וניהול מדינת מצרים בחירום:
מדיניות ממשלתית מרכוזית של אגירה ממלכתית וניהול ממשלתי אקטיבי: " וְיִקְבְּצוּ, אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ בָרתַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ" (בראשית, מא', לה'). המדינה בניהולו של יוסף, איננה מתנערת מאחריותה הבלעדית, היא ממלאת תפקיד דומיננטי ולא מותירה את הטיפול במצב החירום רק לחברה האזרחית (עמותות וארגונים ).מו"פ - מחקר ופיתוח של טכנולוגיה, לשמירת איכות טריות המזון מפני קלקול:" ר' נחמיה אמר: נתן בהם עפר וקטמיות" (רש"י1040-1105) : הוא עפר לח אדום ומעמיד את הפירות),דברים שהן מעמידין ( משמרים) פירות. ( בראשית רבה, צ', ה').הנהגת תכנית חסכון בתקופת 7 השנים הטובות: " הוא (יוסף) קנה את אוכל שדה כל עיר ושמר אותו כרכוש המדינה. אחר כך בעת מצוקה, חזר ומכר אותו לבני העיר. בדרך זו השיג קימוץ נבון. אדם נוהג חסכון במה שקנה בכספו, אך הוא מזלזל במה שקיבל במתנה" ( רש"ר הירש 1808-1888).סיוע למדינות חוץ ושמירה על מעמדה המרכזי של מצריםבאזור : "וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף: כִּי חָזַק הָרָעָב, בְּכָל הָאָרֶץ"( בראשית, מא', נז').5.שינוע המזון באמצעות תשתיות לוגיסטיות מתקדמות ויעילות, ודאגה לנגישות וזמינות שירות המזון לתושבים, בכל עיר ועיר:" וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ"(בראשית,מא',לה')
טיפול פסיכולוגי בתגובות ורגשות של העם, בשקיפות ובנראות: "וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף "( בראשית, מא', נה'), " כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, לכן נתכוון ( יוסף) לפתוח האוצרות כולן, כדי שיראו אנשי הארץ כל הריבוי (שפע המזון הנאגר באוצרות) ולא ירעבו, כי הרעבון יכנס ללב האדם, כשיראה שיש מחסור וכשיראו כל האוצרות הנפתחות, יתקרר חום הרעב שבוער בלבם" ( בעל "האור החיים" רבי חיים בן עטר, המאה ה18).מלחמה בספסרות, בשוק השחור ונגד עליית מחירים, בדרך של חקיקה והמצאת הדרכון הראשון: " שלא יכנס אדם בשני חמורים ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום ושלא יכנס אדם שלא יכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו" ( בראשית רבה, צא', ד').הצבת דוגמא אישית בהתנהגות ובאתיקה של מנהיג, מנהל, ועובד ציבור: " וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם, לְפִי הַטָּף" (בראשית, מז', יב').מפרש ר' עובדיה ספורנו ( 1475-1550): " אף על פי שהיה בידו להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת, בזמן שהציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם, אלך לביתי, אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי", ומוסיף הרמב"ן (1194-1270): " וילקט יוסף את כל הכסף"- להודיע מעלת יוסף בחוכמה בתבונה ובדעת, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים, או לשולחו לארץ כנען". כך גם מוסיף המדרש: "יוסף לא טעם לחם במשך כל תקופת הרעב עד רדת היום, עד לאחר שהלוקח האחרון קיבל את שלו" ( מדרש בראשית רבה).9.העצמה של העם הפשוט . שמירת עצמאותו וחירותו ומניעת מכירתו לעבדות לפרעה: המצרים מציעים ליוסף : "קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה"(בראשית, מז', יט'). יוסף מסרב להצעת העבדות: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה" ( בראשית, מז', כ') מפרש הרמב"ן : "והנה ראוי שיטול המלך, שהוא אדון הקרקע, ארבע הידות ואתם החמישית...שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות, שנוכל לחיות בהם".
10 . שמירת הלכידות הקהילתית : ״וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם, וְעַד קָצֵהוּ" (בראשית, מז', כא' ). מפרש הנצי"ב ( 1816-1893 )בעל ״העמק דבר״: ״העביר לערים: שלא העביר יחיד יחיד למקומות מפוזרים, אלא כל עיר לעיר אחת, כדי שלא יאבדו חברתם״. כנראה שהרצל חוזה המדינה, הושפע אף הוא מיוסף במצרים, ביומנו ובספרו״ מדינת היהודים״ 8.6.1895 הוא כותב: ״אנשינו חבורות חבורות יצאו, למשפחותיהם ולילדיהם״. יוסף ואחריו הרצל ,הבינו את חשיבות הלכידות הקהילתית והמשפחתית, כחיסון משמעותי בעמידות ובהתמודדות עם קשיים של משבר וסערות שנכפים על אנשים וקהילות.
פרשתנו מלמדתנו שיעור מאלף, כיצד יש להתמודד, להיערך, ולנהל שעת חירום ומשבר.
הסינים כותבים את המילה משבר בשתי תת מילים- סכנה והזדמנות. יוסף הופך את המשבר לשבר, את הלימון ללימונדה ואת הסכנה והקושי, להזדמנות ולמינוף. אנו עדים בפרשתנו, למתכון של שילוב מנצח של - אישיות, תכונות, ערכים, מידות, כישורים ויכולות ניהול, המתמזגים ביוסף המנהיג ,מנהל מערך החירום של מצרים.
רק ביחד ננצח - עם ישראל חי - שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
דובי פריצקי - 3 כשרונות - פרשת מקץ - תשפ"ד
ליוסף היו 3 כישרונות 1.לחלום חלומות 2.לפתור חלומות3.ליישם חלומות. יוסף מלמד אותנו שלוש עקרונות: 1 חלמו חלומות אל תאזקו את כנפי הדמיון שלכם ,לכו אחרי הלב היא הדרך לחיים משמעותיים. 2. החלומות שלנו נותנים כיוון אבל חלומות של אחרים נותנים לנו הזדמנות.3 מצאו דרך ליישם את החלומות. ( הרב זקס) יוסף בדומה לשרים ולפרעה חולם 2 חלומות הראשון עוסק בשיבולים ובאלומות והחלום השני בשמש והירח ובכוכבים. יש כאן שמיים וארץ, גם חלומו של יעקב על סולם מוצב ארצה, וראשו השמיימה. יעקב ויוסף מחברים בחלומותיהם את השמים ואת הארץ. לראות את המציאות ולדעת שבידינו לתקן אותה. יוסף ידע לאבחן את הבעיה ולהציע פתרון ולא לקבל את גזרת הגורל שיש להיכנע לה. אלה כבעיה שיש לפותרה ובכך הציל את מצרים מרעב ומאסון הומניטרי גדול. שבת שלום מאשקלון שנדע לחלום וליישם תיקון עולם. שבת שלום מאשקלון.️
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא. 'מקראות בינה בתורה', לפרשת מקץ:
לזכרון הנופלים במלחמת העצמאות השמינית, משמיני-עצרת עד שמונת ימי החנוכה, בתפילה לישועת ה' מחשכה לאורה.
האם פעל יוסף לקיים את חלומותיו?
יוסף "הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ" (מ"ב, ו). כלומר, הוא משביר לא רק למצרים אלא גם לארצות השכנות, ויתכן שהוא אפילו לקח לעצמו פיקוח ישיר על כל מי שהגיע מהארצות השכנות.
האם הוא חיכה לבני יעקב? האם הוא ידע שהם יבואו? האם הוא תכנן את מעשיו מראש על פי החלומות של ילדותו? מהפסוקים משתמע להיפך. יוסף נזכר בחלומות כאשר הוא ראה את אחיו לראשונה:
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם..." (מ"ב, ח-ט)
אחֵי יוסף עשרה באו לשבור בר ממצרים והשתחוו אפים ארצה לפני יוסף. האם בכך התקיים חלום האלומות? נראה ברור שהתשובה היא כן. אם נדייק בחלום האלומות, לא נזכר שם מספר:
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (ל"ז, ז)
זו בדיוק התמונה, שמתוארת כאשר הם השתחוו ל"אלומות" יוסף, כדי לשבור בר. אכן, כך פירש רש"י, וכך פירש גם הרמב"ן לפני שעלה ארצה. כאשר הם יבואו בפעם השניה עם בנימין והם אחד עשר, אז יתקיים החלום השני, חלום השמש הירח ואחד עשר הכוכבים.
אולם, משעלה הרמב"ן ארצה, הטרידה אותו שאלה עצומה. הוא נחשף למרחק הקצר בין ארץ ישראל לארץ מצרים, ומאז הדהדה בראשו השאלה שממשיכה להדהד מאז:
"כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון" (רמב"ן מ"ב, ט)
הרמב"ן בעצם תמה על עצמו, איך לא שאל שאלה זו בעודנו בספרד ("מהלך שנה"), אבל היא הופיעה בפירושו רק אחרי עלותו ארצה. תשובתו של רמב"ן לשאלה זו רואה בחלומו של יוסף דברי נבואה מחייבים, וכך כתב:
"...אבל היה רואה יוסף] כי השתחוויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקווה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו" (שם)
מכאן ואילך, שינה הרמב"ן את פירושו הראשון וטען, שגם בביקור הראשון היו צריכים להיות אחד עשר אחים. על כן עדיין לא התקיים החלום הראשון, עד הביקור השני של אחיו של יוסף עם בנימין, ולא התקיים החלום השני על השמש הירח והכוכבים, אלא כשירד יעקב למצרים.
והוסיף הרמב"ן וכתב:
"ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמור: מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק; ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני; ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת" (שם)
מפרשים רבים, ובמיוחד רבי יצחק אברבנאל ורבי יצחק עראמה בעל העקדת יצחק, תמהו על פירושו זה של רמב"ן.
האברבנאל כתב:
"למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר אתם קשות, והלוא היה זה עוון פלילי, בהיותו נוקם ונוטר כנחש... ואיך אם כן, העטופים ברעב, וחוץ מארצם בדרך רחוקה, ובניהם וטפם מייחלים להם, כל שכן אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות, איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו במאסר שמעון?"
(אברבנאל סוף מ"א, שאלה ד')
ובעקדת יצחק כתב:
"תמהני ממה שכתב הרמב"ן יש לומר שעשה כדי שיתקיימו חלומותיו, כי מה תועלת לו כשיתקיימו, ואף כי תהיה תועלת לו, לא היה לו לחטוא נגד אביו; והחלומות – הנותן חלומות יגיש פתרונם! גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם דברים אשר ייעשו שלא מדעת בעלים!" (עקדת יצחק סוף שער נ"ט)
גלוי לעין שאברבנאל ובעל העקדה לא ראו בחלומות נבואה גמורה ומחייבת, כמו שאמר ירמיהו:
"הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְבָרִי אֱמֶת – מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה' "
(ירמיהו כ"ג, כח)
הבָּר הוא הגרעין והתֶבֶן הוא קליפּה, החלום הוא קליפּה של הנבואה, ובלשון הגמרא:
"אמר ר' יוחנן משום רשב"י: כשם שאי אפשר לבָּר בלא תֶבֶן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים; אמר ר' ברכיה: חלום אף על פי, שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים; מנא לן - מיוסף, דכתיב: 'והנה השמש והירח...' וההיא שעתא אמיה לא הוות (=ואותה השעה אמו לא הייתה)" (ברכות נה, א)
הנביא אמר לנו שהחלום הוא קליפת נבואה, כפי שהתֶבֶן הוא קליפת הבָּר. אך הנביא - נביא האמת - יודע לברור את הבָּר ולהניח את התֶבֶן, כפי שעושים בגורן, כדי להוציא לבסוף קמח נקי ללחם. סכנה חמורה יש בעירוב המדרגות. כאשר כל בעל רוח ייקרא "נביא" או "חוזה", לא נוכל לדעת את דבר ה' בבהירות. אין צורך להכחיש מציאותם של בעלי חזון, או את עומק חזונם, כדי לשלול מהם את דרגת הנבואה.
מדוע לא נחשף יוסף אחרי ששמע את האחים מתחרטים?
לאור זאת, פירשו אברבנאל ובעל העקדה פירוש אחר. על פי פירושם, יוסף ביקש לבחון את האחים האם חזרו בתשובה. שאם לא כן, לא יוכל יוסף להתגלות מבלי ליצור מחדש קרע בתוך בית יעקב. כאשר הגיעו האחים לצרה זו, נזכרו במכירת יוסף. יוסף נזכר באחים, כאשר השתחוו לו ארצה. הם נזכרו בו כאשר לקח מהם אחד, שיישאר בכלא במצרים. לנוכח הצרה הם השמיעו דברי חרטה:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו..." (מ"ב, כא)
הביטוי "איש אל אחיו" הופיע כשרצו להורגו ובעצת ראובן (שרצה להצילו) השליכו אותו לבור (ל"ז, יט-כ). רק כאן אנחנו שומעים, שיוסף צעק, והם לא שמעו לו. רק כאן אנחנו שומעים שראובן התחנן בפניהם "אַל תחטאו בילד", והם לא שמעו לו. התיאור שלפנינו משלים את הסיפור שבפרשת המכירה, ואף רומז ששמעון (היחיד שיוסף אסר) הוא שהציע להרוג את יוסף (רש"י מ"ב, כד).
כל זה מעמיד בסימן שאלה את הסבריהם של רבי יצחק אברבנאל ורבי יצחק עראמה להתנהגותו של יוסף. מדוע התנכר לאחיו ומדוע לא שלח שליח אל אביו, אחרי ששמע בפירוש את חרטתם?
על שאלה זו כתב האברבנאל:
"הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בליבו, האם היה להם אהבה עם בנימין, או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בניסיון הגביע, לראות אם ישתדלו להצילו... ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים, ויתוודע אליהם, וייטיב עמהם כמו שעשה" (אברבנאל שם)
אולם, הסבר זה קשה מאד. הלוא יוסף במו אוזניו שמע מה שהם אמרו בינם לבין עצמם. דיבור זה שלהם היה נקי מכל דבר יראה וחנופה לשליט, והוא הפתח לתשובת אמת. יוסף הבין שהם התחרטו, וסב מעליהם לבכות – אבל התאפק. מדוע?
נכון הדבר, שבנאום יהודה יתווסף דבר אחד בשלבי התשובה, והוא הנכונות של יהודה להיות עבד (ליוסף!) במקום בנימין. ללא ספק זוהי כפרתו של יהודה על מכירת יוסף. אבל זוהי כפרת עוונות כלפי הקדוש ברוך הוא ולא כלפי יוסף. לא יוסף כיפר על עוון יהודה, אלא ה'.
לסיכום, יוסף ידע בבירור שהאחים התחרטו באמת ובתמים כאשר שמע אותם מדברים בינם לבין עצמם.
מדוע לא נחשף יוסף כאשר התקיימו חלומותיו?
אילו היה יוסף פורץ בבכי ומתוודע אל אחיו כאשר הגיעו עם בנימין, הסיפור היה פשוט. שני החלומות התקיימו, יוסף שמע את חרטת אחיו וראה את בנימין, והגיע הזמן לצאת מחשכת ההתנכרות ולהתוודע אל אחיו. זה היה הזמן להסביר לאחים איך הגיע מטמון הכסף לאמתחותיהם, איך ידע להושיבם לפי סדר הולדתם, מה עבר עליו בכל השנים האלה עד שעלה לגדולה, וגם לשמוע מה עבר עליהם.
אלא שזה לא מה שהתרחש בסיפור המקראי.
יוסף שוב מיהר לחדר ובכה על בנימין, אך שוב התאפק, ותכנן את תכסיס הגביע. הוא לא הסתפק בכך שהאחים השתחוו לו במצרים כמו שניבא לו חלום האלומות. הוא לא הסתפק בכך שהם השתחוו לו אפיים ארצה כשליט, בביתו שלו, והם אחד עשר "כוכבים". הוא לא הסתפק בכך שהם אפילו השתחוו גם בשם אביהם הזקן, ואף כינו אותו לפני השליט, "עבדך":
"וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ" (מ"ג, כח)
שני החלומות התקיימו באופן המלא ביותר שהיה אפשר, והוא אף שמע את חרטת אחיו. אם כן, שני ההסברים להתנהגותו של יוסף (קיום החלומות או ניסיון לאחיו) נשארים דחוקים ותמוהים אל מול הפסוקים המפורשים.
מה אם כן הניע את יוסף? מדוע הוא תכנן את תחבולת הגביע? האם הוא חשב באמת להשאיר אצלו את בנימין, או שמא ניחש (בגביע?) את נאומו של יהודה? לפי דעתי, נראה שיוסף רצה להשאיר את בנימין אצלו כדי להתוודע רק אליו. אז, יוכל להבין מתוך דבריו מהי מערכת היחסים בין בני לאה לבני רחל, והאם יוכל להתוודע ביום מן הימים גם לאביו.
לכל הדעות ברור, שמשהו עמוק בנפשו של יוסף עצר בעדו מלהתוודע אל אחיו בשעה זו, ופירושו של המחסום הנפשי הזה יתבהר רק בעקבות נאומו של יהודה, המופיע בפרשה הבאה.
הרב מרדכי סבתו הראה לי קטע מפירוש רמב"ן לתורה אותו כתב הרמב"ן בספרד, לפני ההוספות מארץ ישראל, ושם פירש כרש"י.-
הרב ד"ר יואל בן נון
&
בלומה טיגר-דיכטוולד- לפרשת מקץ יוסף מנער למשנה למלך
יוסף הוא דמות מתפתחת לאורך הפרשיות. מה מעצב אותו ובמה בא הדבר לידי ביטוי?
בפרשתנו מופיע יוסף כנער יפה תואר בן שבע עשרה, בנה של רחל האהובה, אהוב על אביו ביותר כנאמר: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף " (לז, ב). כביטוי למעמדו המיוחד מעניק לו אביו כתונת פסים המיועדת רק לו. " וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם " (לז, ד). יוסף מחפש קבוצת שייכות בתוך משפחתו, הוא מתחבר אל בני השפחות, ומביא את דיבת אחיו רעה אל אביו. מעמדו המיוחד אצל אביו וחלומות הגדולה שלו, אותם הוא טורח לספר לאחיו, בהם האלומות משתחוות לאלומתו ואף צבא השמים, אחד עשר הכוכבים, השמש והירח משתחווים לו, מגבירים את השנאה ואת הקנאה של אחיו כלפיו. הם רואים בחלומותיו ביטוי להתנשאות עליהם, משאלות לב של גדלות. נראה כי יוסף אינו מודע לשנאה כלפיו. הוא חי בעולם משלו, מנותק ממה שקורה סביבו. כאשר הוא הולך אל אחיו הרועים בשכם בשליחות אביו ואינו מוצא אותם, הוא אינו שב לביתו אלא מחפש אותם. הוא אומר לאיש הרואה אותו תועה בשדה : " אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים " (לז, טז). עוצמת השנאה והקנאה של אחיו אינה מחלחלת אל תודעתו. מכירתו לעבד מחוללת את השינוי הראשון ביוסף. מעתה עליו להתבגר, לדאוג לעצמו ולהתמודד לבדו מול החיים.
עד כה היה יוסף נער פסיבי שנשלח על ידי אביו לשאול לשלום אחיו. הוא מופשט מבגדיו על ידי אחיו, הוא נלקח ומושלך לבור, הוא נמכר לעבד ונקנה על ידי פוטיפר. קולו אינו נשמע לאורך כך ההתרחשות הזאת. (אנו יודעים מתוך השיח בין האחים ביורדם למצרים לשבור שבר, כי יוסף התחנן על נפשו והם לא שמעו לו. מקץ, מב, כא). יוסף משתנה לנגד עֵינֵנוּ. מנער מפונק וחולמני, הוא מופקד על כל ביתו של פוטיפר. " וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ " (לט, ד). יוסף מגלה כישורי ניהול, הוא נאמן, בעל תושייה וניחן בקסם אישי. הוא עומד בפיתוי מול אשת פוטיפר. הנימוקים בהם משתמש יוסף כאשר הוא מסרב לבקשתה הם: " אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים " (לט, ט). לפנינו נימוק מוסרי, הוא מוקיר תודה לפוטיפר ולא יפגע בו, משום שברור לו שהכל הופקד בידו פרט לאישה. הוא לא יבגוד באדונו.
הנימוק השני הוא נימוק דתי, " וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים ". כאן לפנינו פירות החינוך הטוב שקיבל יוסף בבית אביו. רש"י מביא את דברי רב ושמואל, "אלא שנראיתָ לו דמות דיוקנו של אביו" והיא מנעה ממנו להתפתות. כישורי הניהול שלו וקסמו האישי, משרתים אותו גם בבית הסוהר " וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה" (מ, כב).
כיצד משתמש יוסף בסמכויות שניתנו לו? נבדוק את השיחה המתפתחת בין יוסף לבין שר המשקים ושר האופים הנמצאים במאסר. " וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים: וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי: " (מ, ו-ח). לפנינו יוסף חדש. הוא שם לב למצב הרוח של הכפופים לו. הוא מתעניין בשלומם ומאוד אמפתי. הוא מנסה לעזור, ואינו מייחס את פתרון החלומות לעצמו אלא לאלוהים.
כישרון נוסף המתגלה ביוסף הוא היכולת לפתור חלומות. בעבר חלם יוסף שני חלומות. הוא סיפר אותם לאחיו ולאביו אך לא פתר אותם. היכולת לפתור חלומות מתוך ענווה באומרו שלא-ל פתרונים, תשרֵת אותו גם בפתרון חלומות פרעה. יוסף אינו פותר בלבד הוא גם מציע תוכנית יישומית. כיצד לאגור בשנות השובע מזון לשנות הרעב. יש לו תוכנית מקיפה, שמעוררת את התפעלות פרעה ומקנה לו את משרת המשנה למלך ואת סמלי הסטטוס של משרה זו: הטבעת, בגדי שש, רביד זהב, השם צפנת פענח, ואסנת בת פוטי פרע כהן און הנישאת לו. יוסף מעשיר מאוד את פרעה, ובשנות הרעב בעקבות תוכניתו הכלכלית של יוסף, שולט פרעה בכל אדמות מצרים פרט לאדמות הכהנים, והאוכלוסייה הופכת לצמיתים של פרעה.
יוסף הנער הופך למשנה למלך, בזכות האילוץ להתמודד עם מציאות קשה, שבעקבותיה מתגלים קסמו וכשורי הניהול שלו. היהירות והעיסוק בעצמו, מוחלפים באמפתיה ובהקשבה לזולת. כשרונו לפתור חלומות ואף להציע תוכנית להתמודדות עם פשר החלומות, נתפסים אצלו בענווה כיד מכוונת של האל, המורה לו כיצד לפעול.
האם משבר מייצר אצלנו כעס, מרירות וחוסר אונים, או שאנו רואים בו הזדמנות לבחינה מחודשת של חיינו? יוסף מלמד אותנו כיצד ניתן לצמוח מתוך משבר. התבוננות אופטימית על החיים, ניצול ים כישורים ויכולות תוך התייחסות אל מה שמזמנת לנו המציאות, יכולים להטעין את חיינו במציאת משמעות חדשה לחיים איכותיים. הדבר הוא בידינו.
זלדה המשוררת בשירה "הלומת געגועים" (קיבץ המאוחד, תשמ"ה) , מתפעלת מיכולותיו של יוסף לצמוח מתוך מצוקה, ומצֵרה על אי יכולתה לנהוג כמוהו.
הֲלוּמַת גַּעְגּוּעִים
לְקִרְבַת-נֶפֶשׁ בְּלִי פְנִיּוֹתסִפַּרְתִּי לָרוּחַשֶׁזָּרַק קֹר עַל פָּנַי וּבָרַחכַּמָּה עֲדִינוּת כַּמָּה חָסוּתכַּמָּה עֵצָה יֵשׁ בַּמִּלָּה אָח.וְכַמָּה קִנְאָה! לָחַשׁיוֹסֵף הַצַּדִּיקשֶׁאֶחָיו זְרָקוּהוּ לַבּוֹר.נִדְהַמְתִּי מִיָּפְיוֹ.אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַיֹּפִיהֵקִיצָה בְּנַפְשִׁי הַנְּקֻדָּההַפְּנִימִית.זָכַרְתִּי חָכְמָתוֹ –אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַבִּינָההֵאִירָה תִּקְוָהשֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹשֶׁל אָדָם.וְאָמַרְתִּי:אֵיזוֹ גַדְלוּת לָשִׁיר פִּלְאֲךָ יָהּכְּמוֹ שֶׁשָּׁרוּ חַיֵּי הַחוֹלֵםוְהִדְלַקְתִּי נֵר שֶׁל תּוֹדָהשֶׁיּוֹסֵף יָצָא יָפֶה כַּשַּׁחַרמִבִּזְיוֹן הַבּוֹר –שֶׁשִּׂכְלוֹ הַנִּבְעָת מֵעֶלְבּוֹןהִסְכִּים לִהְיוֹת שׁוּב חָכָםשָׁב לְהָבִין הָאוֹתוֹת –שֶׁשִּׂנְאָתָםלֹא הִשְׁכִּיחָה מִמֶּנּוּאֶת שְׂפַת הַמַּזָּלוֹת –כִּי אֶצְלִי מִדֵּי צַעַרנִנְעָלִים הֵיכָלוֹתוְלִפְעָמִים נִסְגָּרוֹת אֲפִלּוּ חֲצֵרוֹתשֶׁל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה.
כַּאֲשֶׁר יָצָאתִיבָּעוֹלָם הָיָה בֹּקֶרוְזָמִיר עָמַד בְּתוֹךְ עָצִיץוְאָכַל עֲשָׂבִים.רָצִיתִי לְסַפֵּר לוֹכָּל הַדְּבָרִים, אַךְ הוּא שָׁכַחשֶׁאֵל אֶחָד בְּרָאָנוּוְלֹא הֵבִין.
שבת שלום חודש טוב ובשורות טובות- בלומה דיכטוולד. כ"ט כסלו תשפ"ד
&
המאמר השבועי לפרשת מקץ מתוך ספרו של אריה ארזי
"פניו אליך – פנים חדשות בפרשיות השבוע "
"יוסף והאחים קונפליקטים וישובם "
המאמר מנתח את מכלול הקונפליקטים בין יוסף לאחיו לאור תאוריה אקדמית מובילה בנושא של פתרון קונפליקטים התאוריה מסייעת לזהות את הקונפליקט מרכיביו והתפתחותו, ומתוך כך להבין את הסיבות ואת המניעים שהניעו כל אחת מהדמויות לפעול כפי שפעלה
לחצו כאן לקריאת המאמר לחצו כאן
למידע על הספר פניו אליך לחצו כאן
לתגובות arye.arzi@gmail.com
................................................................................................
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 265- יוסף הנבון והחכם-חיים קופל.
פירוש: חכמה: ההבנה הראשונה של הדבר בשכל.
בינה: העמקה והבנת דבר מתוך דבר, והיכולת לעשות היקש בין הדברים.
א) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, (וְאָמַר) הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה..לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם " (ל"ז-כ"א..כ"ב). רש"י אומר "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. (ל"ז-כ"ד). השאלה: איך מעידה התורה שראובן רצה להצילו, הֲרֵי יָעַץ לְהַשְׁלִיכוֹ לבור עמוק, שיש בו נחשים ועקרבים, בלא מים ומזון ומה סיכויו לחיות?
תשובה: כך שואל אוה"ח הקדוש, ועונה:לאדם יש בחירה, ויכול להרוג אדם שלא נתחיב מיתה. מה שאין כן חיות רעות אין להן בחירה, ולא יפגעו באדם שלא התחייב מיתה לשמים. "וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם " - מיד הבחירה.
וראה בחזקוני, במקום, שמתרץ תרוץ אחר.
ב) "לבני יצהר קרח ונפג וזכרי" (שמות ו-כ"א). היו שלשה אחים ואבא, ובטוב לבם אמרו: כל אחד נתן אות
משמו .קיבלת (בכתיב חסר)שם הקשור לחג, מהו השם? תשובה:"חנכה" האותיות מודגשות בשאלה.
א) "וּפַרְעֹה חֹלֵם " השאלה , למה כתוב לשון הווה וְלֹא חָלַם לָשׁוֹן עָבַר?
ב) כְּתֹב שְׁמוֹת שִׁבְעָה סְפָרִים וּמְחַבְּרֵיהֶם, מהספרות התורנית שמופיעים בפרשה?
שבת שלום-מחיים קופל-מעדנים 265 פרשת מקץ תשפ"ד
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ
&
פרשת מקץ – החולמים הגדולים - פשר החלומות - אורי סובוביץ -מנהל שותף בקרן הון סיכון
השינה היא דבר מרכזי בחיינו. בין שליש לרבע משעות היממה ומחיינו בכלל מוקדש לשינה. השינה הכרחית לאדם אף יותר ממזון. אדם יכול לשרוד שלושה ימים ללא מזון אך יתקשה לשרוד ללא שינה. במהלך השינה, החלקים העמוקים וההכרחיים ביותר לאיכות השינה הם הזמנים שבהם האדם חולם1].
משחר ההיסטוריה, האנושות עסקה רבות בפשר חלומותיו של האדם. כבר בתרבויות מצרים, יוון ופרס העתיקות עסקו בחלומות כאמצעי תקשורת עם העל-טבעי. במאה ה-20, פסיכו-אנליטיקאים חשובים כגון פרויד, יונג ופרום עסקו ב"פשר החלומות"2] והשלכתן על נבכי נפש החולם.
מה החלומות מלמדים עלינו?
האם אנו רק מושפעים מחלומותינו או שמא כחלק מעבודת המידות שלנו אנו יכולים אף להשפיע על חלומותינו?
החולמים המקראיים
ספר בראשית לקראת סופו מלא בחולמים:
יעקב ראה בחלומו סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. יוסף חלם על אלומות האחים המשתחוות לאלומתו, ועל השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים לו. שר האופים ושר המשקים של פרעה מספרים ליוסף בבית הסוהר על חלומות הגפן וסלי החורי של פרעה.
ובפרשתנו, פרשת מקץ, פרעה חולם על פרות "רעות מראה ודקות בשר" שעולות מן היאור ובולעות את הפרות "יפות המראה ובריאות הבשר", ובחלום נוסף חלם פרעה על שיבולים דקות ושדופות שבולעות את השיבולים הבריאות והטובות.
כל החלומות האלה אינם מנותקים מזהות החולם, אישיותו ושאיפותיו. יעקב מבקש לחיות את החיבור בין הרוח לחומר ולכן חולם על הסולם המחבר בין שמיים לארץ3]. בנו יוסף, שמרגיש עמוק בתוכו שהוא צפוי לגדולה ומלכות, חולם פעמיים על אלומות וכוכבים (המסמלים את משפחתו) אשר משתחווים לו. שר האופים ושר המשקים "חולמים" לשוב למשרתם לאחר שהושלכו לכלא, ולכן חולמים על כוס היין של פרעה ומאכליו. פרעה, מלך מצרים, שאחראי על כלכלת האימפריה המצרית, חולם פעמיים על שנות השובע והרעב וזקוק ליוסף "רק" כדי שיפרש לו את חלומותיו.
אם כן, חלומותיו של אדם עשויים להעיד על אישיותו, רצונותיו ושאיפותיו העמוקים ביותר, עד שלפעמים אפילו בשעות שהאדם ער הוא אינו מצליח להביאם לידי הכרה ולכן הוא זקוק לגורם חיצוני שיפרש לו את פשר חלומותיו.
החולמים ששינו את פני ההיסטוריה
החולמים הגדולים הם אלו ששברו את הפרדיגמות הנהוגות בתקופתן והעבירו את סביבתם הקרובה ולעיתים את האנושות כולה למציאות חדשה. בשנת 1902 חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, התייחס לכך שהעולם התפתח בזכות אלו שבחרו ללכת אחרי החלום ולהגשימו ולא להשאיר את החלום בגדר אגדה (מתוך ספרו אלטנוילנד):
"אין החלום כה נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה גם כן לחלום... ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
כשישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן, בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות", ומול כמאתיים וחמישים אלף מפגינים, נאם מרתין לותר קינג את הנאום שנחשב לאחד מהנאומים המוכרים והמשפיעים4] ביותר במאה ה-20. הנאום, שנפתח במילים "I have a dream" (יש לי חלום), היה לרגע מעצב בתולדות התנועה לזכויות האזרח ולמאבקם של השחורים בארצות הברית לקבלת שוויון.
מרידה בגבולות המציאות החומרית
הרב קוק קישר בין החלום במהלך השינה לחלום שמבטא את שאיפותיו הפנימיות ביותר של האדם, והצביע על כך שהעולם מושתת על החולמים וחלומותיהם. גודל החלום והשפעתו על העולם מעידים על גודל החולם. אינו דומה חלום פרטי לחלום על שיבת ציון לאחר כמעט אלפיים שנות גלות או לחלומות הנביאים לתיקון עוולות המציאות.
וכך כתב הרב קוק (שמונה קבצים ג, רכו):
"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, "בחלום אדבר בו". חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו "בשוב ה' את שיבת ציון".
אם החלומות הם בסיס המציאות, וכולנו עדים לחולמים ששינו את ההיסטוריה, מדוע אנו לא מקדישים יותר תשומת לב לחלומותינו ושואפים לחלומות גדולים ונעלים יותר? הרב קוק המשיך והסביר שכשהחברה עסוקה רק בעולם הגשמי על היבטיו השונים (יופי, בית גדול, רכב יוקרה, כסף או תפקיד נחשק), קשה יותר לאדם הפרטי להתרומם מעל לעולם תרבותי זה אל עבר החלום שעוסק במציאות העתידית המופשטת. כאשר החברה אינה חולמת על עתיד טוב יותר, התוצאה היא התבוססות במציאות הקודרת, וזה "כואב". ובלשונו:
"הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החומרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זוהר ההרחבה שלו, את עלייתו העליונה מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום".
הרב קוק סיים בנימה אופטימית וכתב שדווקא הכאב הנובע מהתבוססות במציאות החומרית העכשווית נטולת החלום החופשי הוא זה שיחזיר לעולם את האמון בכך שהמציאות ראויה להתעלות אל עבר החלום:
"רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הוויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור, "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט".
לסיכום
החלומות המפורטים של הדמויות השונות בספר בראשית מלמדים על המקום המרכזי שהתורה נותנת לחלום. כולנו חולמים, גם (ואולי אף בעיקר) במהלך היום, אך השאלה היא על מה חולמים. האם אנו חולמים רק על הצלחתנו האישית, על קריירה משגשגת וכד', או מתרוממים אל עבר חלום רחב יותר לקידום החברה, האומה, האנושות?
החלום הוא זה ששמר על תקוות היהודים לשוב ארצה מאלפיים שנות גלות ארוכות וקשות ולחדש בארצנו הישנה-חדשה מדינה יהודית. האתגר כיום הוא לחלום על המדרגה הבאה: על הערכים שאנו רוצים להנחיל במדינה ועל התרבות שאנו שואפים לייצר בה.
ברובד האישי, החלום מאפשר לנו לקבל אבחון מהיר, תמונת מראה לעולמנו הפנימי, בבחינת "אמור לי מה הם חלומותיך, ואומר לך מי אתה...".
ככל שנשכיל לשאוף לצאת מעולמנו הפרטי הצר ונעמול כדי לבנות אישיות כללית יותר, כך נזכה שחלומותינו יהיו גדולים יותר. ומנגד, ככל שחלומותינו יהיו גדולים יותר, כך נזכה שחיינו יהיו הרבה יותר גדולים ממידותינו הצרות.
שבת שלום! - אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
1] המכונה REM – Rapid Eye Movement (תנועת עיניים מהירה).
2]שמו העברי של ספרו של זיגמונד פרויד, Die Traumdeutung, שיצא לאור בשנת 1900.
3] ראו בדברינו על פרשת ויצא.
4] על פי סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, נאום זה הוכתר כנאום הטוב ביותר במאה ה-20.
&
מקץ - יוסף מצליח לקרוא את העתיד - מייקל אייזנברג - משקיע הון סיכון
בתחילת פרשת השבוע, פרשת מקץ, פרעה חולם פעמיים:
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. (בראשית מא, א-ז)
בבוקר, החרטומים, וכל חכמי מצרים, מספקים לו פתרונות שונים אבל תחזיות אלו אינן מניחות את דעתו של פרעה:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה... (בראשית מא, ח)
לעומת זאת, כשיוסף נקרא לדגל פרעה מתלהב מהצעתו. בדיעבד אנו יודעים שהפתרון היה נכון. אבל האמת חייבת להאמר, שבשונה מחלומות בהם ה' הופיע ואמר את דברו (כמו בחלום הסולם של יעקב), כאן, בזמן אמת לא היתה כל אינדיקציה ממשית לכך:
…וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה... הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד... יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו… וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. (בראשית מא, טו-לט)
רש"י, בעקבות המדרש, ביאר שהחרטומים הציעו מספר פרשנויות לחלומות, כגון: "שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר". אחרים עמדו על כך, שהחרטומים ניסו לפתור את שני החלומות בנפרד: "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" בעוד יוסף הכריז: "חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא". השאלה היא מדוע החרטומים, המלומדים והחכמים שהכירו מקרוב את פרעה ואת הלוך רוחו, לא הציעו בפניו פתרון מעין זה של יוסף, שיתיישב על ליבו.
להבנתי, הפער נובע מהביוגרפיה האישית של יוסף, שהתורה טרחה לתאר בפירוט בפרשה הקודמת. החרטומים, היו מלומדים בחוכמות שונות וחיו בתנאים טובים בארמון של פרעה, מגדל השן של האקדמיה המצרית. כשאין כל מחוייבות לנעשה במציאות הריאלית אפשר להציע מגוון גדול של פרשנויות יצירתיות. אפשר לבנות סיפורים תלושים לגמרי מהמציאות ומהחיכוך היומיומי עם אתגרי החיים. יוסף לעומתם, ידע עליות ומורדות לאורך חייו. בתחילת דרכו הוא זכה ליחס מועדף מאביו שעשה לו כותונת פסים מיוחדת שעוררה את קנאתם של יתר האחים. בהמשך, אביו ביקר אותו בחריפות על חלומותיו, אולם התורה מעידה שהביקורת נאמרה רק מהשפה ולחוץ מה שמבלבל עוד יותר. האחים פעלו להשבתת כל סיכוי למימוש החלומות והשליכו אותו לבור ואחר כך מכרו אותו לעבדות - שפל המעמד והיכולת. אולם, יוסף לא נכנס לדיכאון, ואדרבה פעל במרץ ועשה חיל בבית פוטיפר אדוניו המצרי. לאחר מכן, עקב תלונתה הלא מוצדקת של אשת פוטיפר, הוא שוב איבד את מעמדו והושלך לבית הסוהר, שם החל לסייע לאחראי על המתקן ואגב כך נפגש עם שר המשקים ושר האופים.אם כן, יוסף מתייצב לפני פרעה ללא כל מעמד או תואר, חסר השכלה פורמאלית, הוא לא חרטום ולא פרופסור, סתם "נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים". אבל כבר באיפיון זה מובלע, שיוסף מכיר היטב את "בית הספר של החיים". יוסף שידע עליות ומורדות, מתרגם אותן עבור פרעה לשנות שפע ולשנות רעב - למעגל הכלכלי שכל מי שנמצא בשוק חָוָה, חוֹוֶה ויחווה.
כחניך של המציאות הריאלית הוא בעל גישה פרקטית להתמודדות עם עתיד לא נודע - לפעול בתוך אי-הוודאות, ולא לשקוע. מול הפתרונות של החרטומים "שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר" אין לפרעה הרבה מה לעשות. מקסימום לנהל סיכונים ולנסות למנוע נזק. בהחלט יתכן שהם, דאגו בעיקר למשרותיהם, ולא רצו להציע פעולה נחושה או אפילו לתת תחזית מחייבת, מחשש למעמדם ככל ויתבדו. יוסף לעומתם, מבין שמול אי-הוודאות והבלבול שנוצרו צריך ליזום, וצריך להוביל מהלך שישנה לחלוטין את המציאות. נוכח ההצעות הרבות שהונחו על שולחנו של פרעה, יוסף מעגן את כל הפעילות במצרים לטובת יעד אחד ברור - "חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא".
כפי שהרחבתי בספר הראשון בסדרת 'עץ החיים והכסף', יוסף, שהתמצא היטב בשלל הפונקציות אותן מילא בעצמו לאורך הקריירה שלו, פעל בכל הכלים שעומדים לרשותו של המשנה למלך ושר האוצר כדי לחולל שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות של הכלכלה המצרית. הוא הוביל שינויי תקציב לטווח הקצר ולטווח הארוך, שחתכו בבשר החי בהווה כדי לאפשר צמיחה כלכלית עתידית. נוכח אי הוודאות הוא קידם השקעה מאסיבית בטכנולוגיה (אחסון מזון) ובתשתיות, וגייס את דעת הקהל לחיסכון באוכל. יוסף העיז, וזכה בכל הקופה - עבורו, עבור משפחתו, עבור מצרים ועמי האזור כולו.
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
שבת מבורכת בבשורות טובות-החברה לחקר המקרא
