rael
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ביום רביעי כו' חשון תשפ"ה:
פרשת תולדות
-27.11.2024 בשעה 20.30 (8.30) בערב.
מרצה השבוע:ד"ר זאב(ווה) פרידמן
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
********************************************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
****************************
החברה לחקר המקרא -מיזם פרשת השבוע-הקלטה עם הרב יוסף סוראני- : " לספוד לשרה ולבכותה - תגובתו של אברהם לפטירת שרה אמנו":
https://youtu.be/-SUWSkmtLag?si=9omEL8U8ZP55F9nU
***************************************
מיזם חדש הרב אמיר דדון סרטון על הפרשה בחיבור עם
הרב זקס זצ"ל-"מבזקס"
*********************************************
סרטון על הפרשה - מה זאת אהבה?
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו-הרב עמיהוד סלומון-רב קהילה.
פרשת חיי שרה, "וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב...וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ" - תסמונת אֱלִיפֶלֶט - ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
******************************
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 413 ימים.
804 חללי צה"ל גיבורי התהילה נפלו מתחילת המלחמה, 5,184 חיילי צה"ל גיבורי התהילה נפצעו ומתוכם- 1500 שנפצעו פעמיים.
***********************************
אֱלִיפֶלֶטהוא שיר שכתב נתן אלתרמן ( 1910 -1970) והלחין סשה ארגוב ( 1914-1995), שבוצע לראשונה ב-1959 בידי להקת גייסות השריון, חודש על ידי זמרים רבים והפך לאחד משירי הזיכרון הידועים ביותר וחלק מהקלאסיקה הישראלית.
אֱלִיפֶלֶט, הוא חייל גיבור התהילה, תמים, זך וטהור של דור מלחמת תש"ח: " בְּלִי מַדּוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד, בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אֵיךְ וְלָמָּה, בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד, בְּלִי מָתַי וּבְלִי אָן וְכַמָּה ".
הוא לוקה בתסמונת הקרויה על שמו - אֱלִיפֶלֶט היא הדוחפת אותו, לבצע מעשה גבורה: "אָז הִרְגִּישׁ אֱלִיפֶלֶט כְּאִלּוּ הוּא מֻכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּשׁ...הוּא זַחַל כָּךְ יָשָׁר מוּל הָאֵשׁ".
אות ההוקרה והצל"ש מוענק לאֱלִיפֶלֶט על ידי המלאך גבריאל: "וּבַלַּיְלָה חֲבוּשׁ קַסְדַּת פֶּלֶד,
אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, וְנִגַּשׁ לִמְרַאֲשׁוֹת אֱלִיפֶלֶט, שֶׁשָּׁכַב בַּמִּשְׁלָט עַל הַתֵּל. הוּא אָמַר: אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד, אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד וָחִיל , בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵשׁ מִּמְּךָ נַחַת‟.
אֱלִיפֶלֶט לא נולד גיבור, הוא אפילו אנטי גיבור בילדותו ובנערותו, אבל בשעת מבחן בשדה הקרב, הוא אֱלִיפֶלֶט החייל הגיבור, הפועל בגבורה עילאית ובמסירות נפש, ללא נהי או בכי, ללא שאלות – למה, מדוע וכיצד? או, למה דווקא אני? .
תסמונת אֱלִיפֶלֶט נוכחת במלוא עוצמתה גם בגיבורי התהילה דור תשפ"ד ותשפ"ה, עת אנו משתאים נוכח מסירות נפשם וגבורתם העילאית.
השבוע הצדענו לאחד מהם - סגן יוגב פזי הי"ד שנפל בג'באליה בעזה. מפקדו ספד לו: "חבריך ברגעים אלה ממשיכים בלחימה במקום שבו נפלת כגיבור, כל כך אהבת את המולדת והיית מוכן לעשות הכול למענה, לא משנה המחיר". כך גם סיפרה חברתו בהספדה:" יוגב אמר שרצונו הוא – למות בעד ארצנו".
גיבורי אֱלִיפֶלֶט של מלחמת חרבות ברזל, כמו בשיר האלמותי: " בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין", הם מגש הכסף שעליו ניתן לנו המשך קדושת חיינו בארץ שאינה מכסה דם גיבוריה, במלחמת המצווה והקיום שבה אנו נתונים כבר 413 ימים.
מה עניין תסמונת אֱלִיפֶלֶט לפרשתנו ?
פרשתנו מתארת זאת במפגש של אליעזר עבד אברהם עם רבקה.
אליעזר יוצא בשליחות אדונו אברהם לעבר הנהר, למצוא אישה מתאימה ליצחק בנו של אברהם:"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ...וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי יִצְחָק... וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר ד' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת ... וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת ... וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן... וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָה, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה"(בראשית, כד', א'- כח').
רבקה הנערה פועלת ומתרוצצת ללא הפסקה. היא יוצאת מגידרה לרצות את אליעזר. היא מתזזת את עצמה לדעת. משקיעה מאמץ יוצא דופן לשרת אדם זר שאיננה מכירו וגם את עשרת גמליו ספינות המדבר. הרי זה לא פשוט לנערה לרוץ לבאר ,לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים ברצף, הלוך וחזור. היא איננה שואלת כמו בשיר על אֱלִיפֶלֶט : " בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". לא שומעים ממנה- לא בכי לא נהי, לא הוי לא אוף, לא קיטור.
הנה לנו לידתה של תסמונת אֱלִיפֶלֶט המיוצגת בדמותה של רבקה
אליעזר השדכן המקצועי הראשון בהיסטוריה, הפועל בשליחות אדונו אברהם למצוא אישה מתאימה לבנו יצחק, את התסמונת הזאת של אֱלִיפֶלֶט, אותה הוא בדיוק מבקש למצוא, אצל המועמדת להיות אישה ליצחק. אליעזר איננו מחפש את הפרופיל המובהק של אותם החושבים והמחושבים, מקטיני הראש, אליעזר איננו מחפש את אלו שרק צופים בדרמות ויושבים על הגדר ומשיאים עצות לאחרים, מה לעשות וכיצד לנהוג. אליעזר העבד מחפש את האישה הנגועה בתסמונת אֱלִיפֶלֶט.
רבקה בפרשתנו , לא עושה חשבונות של פרקטיות, פרגמטיות, שיקולי כדאיות ושכלתנות, או שיקולי עלות תועלת ,כשהתרוצצה ללא הפסקה עם חיוך נסוך על פניה , להשקות את אליעזר ועשרת גמליו. רבקה לא אמרה: " אני כרגע עסוקה....יש לי מחויבויות אחרות...אני אחזור אליך יותר מאוחר....אני מכירה מישהו אחר שיעזור לך". רבקה הנערה העסוקה, לקחה על עצמה את משימת החסד והכנסת האורחים ובגדול. היא ממשיכה את דרכם של אבי ואם האומה העברית שנולדה בלידתו של אברהם בשנת 1948 לבריאת העולם.
הנה התוודענו בפרשת וירא משבת שעברה, כיצד אברהם ושרה נוהגים עם שלושה האורחים הזרים, עת ישבו בפתח האוהל:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ד', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם... וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית, יח', א'-ח').
כך התוודענו לתסמונת אֱלִיפֶלֶט לפני שבועיים בפרשת לך לך במלחמה הבראשיתית הראשונה :"וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי... וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" ( בראשית, יד',יג'- טז').
תסמונת אֱלִיפֶלֶט בקרב חייליו של אברהם והוא בראשם, נושאת את דגל –הִנְנִי.
אצל אברהם אבינו ולוחמיו לא קיימות המילים כמו בשיראֱלִיפֶלֶט:"בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". קיימת רק מילה אחת - הִנְנִי.
הנה כי כן, רבקה שנפגשת עם אליעזר במרחב הבאר, מייצגת את המשפט האלמותי של בנג'מין פרנקלין (1706-1790) מחותמי מגילת העצמאות של ארה"ב :
"Well done is better than well said…when the well's dry ,we know the worth of water ".
אנו עדים כבר 413 יום באותם אלו הצופים מן הצד, באלו בעלי תסמונת אֱלִיפֶלֶט, המייצגים 3% מהעם.
צרכי עם ישראל מרובים הם ועת צרה ליעקב, הנה יוצאת קריאת אֱלִיפֶלֶט של צו השעה ,של הזכות והחובה, להיכנס מתחת לאלונקת הנטל הקדושה.
רבקה אמנו בפרשתנו, מייצגת את אלו שמתוך ליבם, בוקעת קריאתאֱלִיפֶלֶט –הִנְנִי , "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה" .
הם אלה שבזכותם העולם קיים. הם הצדיקים הישרים שבזכותם נקרא ספר בראשית, ספר הישר . הם אותם היחידים המעטים , שכל כך הרבה רבים, חייבים להם את קיומם.
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) מטיבה לתאר ולפרשן את התנהגותה של רבקה: "להודיעך שלא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה. אלא בהליכה הלוך וחזור, בירידה העיינה ובעלייה ממנה, ביציקת המים אל השוקת ובריצה חזרה אל הבאר, ושוב ירידה ועלייה עם הכד, המלא וכך: "עד אם כלו לשתות". וכל זה נוכח עמידת האיש "משתאה-מחריש", והוא "והאנשים אשר אתו" אינם משתתפים בעבודה ההולכת ונעשית לעיניהם, בלא שאלה, בלי תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה: "ותשאב לכל גמליו". ואולם הפיקחים ואנשי המעשה שבזמננו החושבים שפתיות היא מצד הנערה הטורחת, יגיעה ועמלה, ודאי שעות לזרים אלה ולגמליהם, יבינו אולי את רבקה אמנו ואת הלקח אשר רצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזוכרם את דברי עקביא בן מהללאל - אדם מופלא וגדול בחוכמה וביראת חטא-שאמר ( עדויות, פרק ה', משנה ו') : "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום". וכן לא עשתה רבקה חשבונות של מעשיות ופיקחות בתיתה מים לאדם ולחי, ו"שוטים" אלה הם הם מקיימי עולם מאז ומתמיד".
תסמונת אֱלִיפֶלֶט במובנה הנעלה הנשגב והמעורר השראה והתרגשות, של חיילי צה"ל גיבורי התהילה – הם המקריבים על מזבח האומה, את גופם ונפשם במלחמת המצווה - חרבות ברזל שנמשכת כבר למעלה משנה.
הבה נצדיע להם ונשפיל מבטנו לעברם – לאלה שכבר לא עמנו ולאלה שמחרפים נפשם בגבורה יום יום למען קיומנו ונשאל תמיד – האם אנו ראויים להם ?
באמונה , בתקווה וביחד – ננצח-עם ישראל חי -שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
בלומה טיגר-דיכטוולד-חיי שרה, תשפ"ה-
שרה דמות אקטיבית או דמות פסיבית
ניתן לקרוא את הטקסט בפרשתנו, בשני אופנים. באחד, תובא דמות שרה כישות עצמאית ופועלת, בשנייה הוא תוצג כדמות פסיבית, אופיינית לתקופה בה השלטון היה בידי הגבר.
כדמות אקטיבית, מרבה שרה להופיע בכתוב. היא אישיות עצמאית ולא רק זוגתו של אברהם. אברהם ושרה פועלים כצמד. שרה היא קרובת משפחה לאברהם. שרה יוזמת את נתינת הגר שפחתה לאברהם למען יולד לו בן כשהם אינם מצליחים להביא ילד לעולם. מהלך זה היה מקובל בעולם העתיק. הילד שיולד יהיה בנה של שרה הגבירה. (כך נהגה גם רחל העקרה, בנותנה את בלהה שפחתה ליעקב). הקשר בין אברהם לבין שרה הוא קשר רוחני עמוק. בצאתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען (בפועל הגיעו רק עד חרן, בשלב ראשון) מפרש המדרש את הפסוק: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן " (בראשית יב, ה), על פי חז"ל, הנפש הם הגרים. אברהם מגייר את הגברים, ושרה את הנשים. שניהם שותפים לאידיאה ופועלים יחד להשגתה. כל גר יקרא בן אברהם וכל גיורת תקרא בת שרה.
פעמיים מבקש אברהם משרה, אותה הוא מציין כאשה יפת תואר, כי תאמר אחותו היא. פעם ברדתם למצרים בעת הרעב, ופעם שנייה מול אבימלך מלך גרר. בשני המקרים שרה שותקת ומצייתת. שתיקתה אינה ביטוי לחולשה אלא להקרבה מודעת שהיא מוכנה לעשות כדי שהמפעל המשותף לה ולאברהם, יוכל להימשך. להפיץ אמונה באל אחד, ולהיות אב ואם האומה. שניהם זוכים לשינוי שמם על ידי ה'. אברם יקרא אברהם ושרי תקרא שרה. שינו שמם הוא גם שינוי תפקידם. אברהם כי אב המון גויים נתתיך, ושרה כי היא אינה עוד שרי שלי, כלומר שולטת בביתה אלא גם היא "והייתה לגויים מלכי עמים יצאו ממנה" (יז ,טז).
האמון ביניהם כה גדול ששרה מציעה את שפחתה לאברהם. היא מקבלת את העובדה שלא תהיה אם ביולוגית, אך מאפשרת לאברהם להיות אב ביולוגי. השינוי בהתנהגות שרה מתרחש כאשר היא מגלה ששפחתה בזה לה, ורואה את עצמה כמי שבונה משפחה עם אברהם ("ותקל גברתה בעיניה"), ומותירה את שרה מחוץ למסגרת. שרה אינה מהססת להביע בפני אברהם באופן נחרץ, מה דעתה על חלקו בעניין זה. "חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (טז, ה). אברהם נותן יד חופשית לשרה לנהוג כרצונה כלפי הגר. " הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ "(שם, ו). הגר בורחת מפני שרה המענה אותה ושבה רק לאחר המפגש עם מלאך ה' המבטיח לה כי "הרבה ארבה את זרעך", וכי יולד לה בן שיש ששמו יהיה ישמעאל. הולדת יצחק מציבה את הגר ובנה מול שרה ובנה. שרה רוצה להבטיח את מקום בנה יצחק. ולאחר שהיא רואה כי ישמעאל מְצַחֵק עם בנה , היא דורשת מאברהם לגרש את האמה ואת בנה, "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". מעשה הגירוש רע בעיניו, עבור שרה הוא בן האמה, אך עבור אברהם זהו בנו. ה' תומך בעמדת שרה ואומר לאברהם באופן יוצא דופן :"כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כ, יג).
ביקור המלאכים המבשרים לאברהם ולשרה כי יולד להם בן, יוצר שינוי משמעותי וביולוגי. שרה מחדשת נעוריה, ואברהם עובר ברית מילה סמוך להודעת המלאכים על הולדת יצחק. כאשר שניהם כבר ויתרו על ילד ביולוגי משותף, שב ה' ומדגיש: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו " (כא, יב). אם עד כה הם הוצגו כשותפים לדרך, לאידאולוגיה, עתה הם גם שותפים ביולוגית לילד משלהם. אברהם ושרה מתוארים כזוג המזדקן יחד: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים " (יז, יח).
אברהם טורח מאוד בקבורת שרה. הוא מנהל משא ומתן ארוך על החלקה ועל המערה, כדי ל קבור בה את שרה, (בעתיד להיקבר לידה), ולהבטיח שהמקום יהיה קניין לכל משפחתו. יצחק שמתרחק מאביו לאחר העקדה, שב כדי לפגוש את רבקה. הוא מביא אותה אל אוהל שרה אימו, אוהב אותה, ומתנחם בה על מות אימו לאחר שלוש שנות אבל. שרה אם כך היא דמות דומיננטית מאוד בחיי בעלה ובנה, והיא שותפה שווה לאברהם. שרה היא האישה היחידה הזוכה לפרשה שתקרא על שמה, חיי שרה.
נבדוק עתה אם ניתן לתת לאירועים אלה גם פירוש אחר. כזה המציג את שרה כאישה פסיבית המאופיינת על ידי אברהם שהוא בעל הבית, כמקובל בתקופה ההיא. שרה אמנם זוכה לפרשה משלה, אך בפועל הפרשה נפתחת במות שרה ובקבורתה, ולא דנה בחייה.
שרה (שרי) מופיעה כאשת אברם וכאישה עקרה (יא, כט). על לוט נאמר שהוא הולך עם אברם ואילו שרי נלקחת. " וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ " (יב, ה). שרה נלקחת פעמיים נוספות ,פעם אל ארמון פרעה מלך מצרים ופעם אל אבימלך מלך גרר.
בבואם מצרימה אומר אברהם לאשתו: " הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:" (יב, יא-יג). ואכן כך היה " וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: " (יב, טו). אברהם עסוק בעצמו, מבקש משרה לשקר עבורו, להסתכן באונס, והכל כדי שהוא יחיה, וייטב לו בעבורה. השתיקה של שרה ניתנת לפרשנות רחבה. ברור שאברהם הוא הקובע, והטקסט אולי אינו מעיד על אהבה גדולה ועל שותפות. בפרשת הגר יש תפקיד לשרה. האם הוא מוכיח את היותה אישה אקטיבית? תופעה נפוצה בתקופה העתיקה הייתה להשתמש בשפחה כאם פונדקאית להבאת ילד כשהגבירה הייתה עקרה. הנולד נחשב לבנה של הגבירה. אברהם נענה ברצון וזכה בבן. הוא לא היה רגיש למצבה של שרה מול הבוז של הגר כלפיה, מכאן גם התפרצותה של שרה כלפי אברהם, באומרה: " חמסי עליך." אברהם מוכן להסתפק בישמעאל. כאשר אומר לו ה' כי יולד לו בן משרה הוא עונה: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ " (יז, יח). די לו בבנו ישמעאל. שרה אינה זו המגרשת את הגר ואת בנה אלא תובעת מאברהם כבעל הבית ואבי ישמעאל לעשות כך.
היא אינה שותפה לשיח בין ה' לבין אברהם על הולדת יצחק. היא מצותת לשיח זה פתח האוהל (יח, י). לידיעה כי תלד בן, בגילה המופלג לאחר שכבר התייאשה מללדת, היא מגיבה בשמחה מהולה בתמיהה ובלעג מר. " ותֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי " (כא,ו).
אברהם לוקח את בנו לעקדה, ושרה אינה מוזכרת כלל. בנה יחידה לו המתינה שנים, נלקח לשחיטה תוך העלמת העניין מאימו. האם לא גילו לה כי הייתה מתנגדת בכל תוקף? אברהם ושרה אינם חולקים מגורים משותפים. אברהם גר בבאר שבע ממנה יצא לעקדה ואליה שב ללא יצחק, (שהלך לבאר לחי רואי, סמוך למגורי הגר וישמעאל), ושרה גרה בחברון. סמיכות הפרשיות של העקדה ושל מות שרה, מעלה את השאלה אם מותה נבע מן העקדה.
מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב), "חרה אפו של סמאל (=השטן] הלך ואמר לשרה: לקח אישך הזקן לנער יצחק להקריבו לעולה, והנער בוכה ומיילל שלא יכול להינצל. מיד התחילה שרה בוכה ומייללת...ופרחה נשמתה ומתה". לפנינו שרה כאישה פסיבית, שפועלים מבלי לשאול לדעתה ומבלי להיוועץ בה.
" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. שמא שני חייה מסמלים תקופות בחייה, שלא כולן טובות היו? וכך אומר יעקב לפני מותו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי " (בראשית מז, ט). שני ימי חיי, וימי שני חיי. יש המשותף בין חיי שרה לבין חיי יעקב.
י"ד חשון תשפ"ה-בלומה דיכטוולד.
&
פרשת חיי שרה - אחריות אזרחית ומנהיגות לאומית
מייקל אייזנברג- משקיע קרן הון סיכון
פרשת השבוע פרשת חיי שרה, הקדישה פרק שלם (כד), לסיפור של אברהם המורה לעבדו הנאמן למצוא אשה ליצחק. המשימה המורכבת היא לאתר את האשה הנכונה ולשכנע אותה להתחתן עם יצחק:
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ… לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק…
בנוגע לחלק הראשון של איתור האשה הנכונה אברהם מגדיר פרמטר אחד בלבד - אשה שאיננה מיושבי כנען אלא מארץ מולדתו. זה כמובן פותח הרבה אופציות ומשאיר הרבה דרגות חופש לעבד, אבל גם לא עוזר לו במיוחד בהחלטה מה לחפש עבור יצחק ומי לא תתאים. כנראה שאברהם סמך על היכרותו רבת השנים של העבד את משפחת אברהם.
בנוגע לחלק השני - לשכנע את האשה ומשפחתה ללכת עם זר לארץ רחוקה ולהתחתן שם עם מי שמעולם לא פגשה - אברהם מעודד את העבד: "ה', אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם … הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". העבד מצידו מחליט שכדאי לגייס את המשאבים הנחוצים להצלחה בשדה המעשה: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר".
ואז, בשילוב התובנה האנושית, תפילה וסייעתא דשמיא זה קורה:
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ…וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.
… וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו. וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.
(בראשית כד, יא-ס)
השאלה היא, בעולם כמעט ללא תקשורת, מה באמת תפס את משפחתה של רבקה, ושכנע אותה עצמה, לעשות מהלך כה רדיקלי? רש"י פירש: "וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ - שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם". ואילו רשב"ם פירש: "האנשים החשובים של בית אברהם". אם כן, לאחר שהפרשה פתחה בסיפור רכישת מערת המכפלה, במסגרתה קנה אברהם את השדה בסכום משמעותי של ארבע מאות שקל כסף, ואף כונה בפי תושבי המקום: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ", השאלה היא האם עיקר ההשפעה של אברהם היא כלכלית או מנהיגותית. ובהתאם לכך, האם רבקה תצטרף למשפחת אברהם בגלל העושר או המנהיגות?
אבל האם רש״י ונכדו רשב״ם חלוקים מה יותר חשוב כדי לסגור שידוך? האם התורה הקדישה פרק ארוך בשאלה האם בזכות עושר או עמדת הנהגה של ההורים יעלה הזיווג של בניהם לטובה?? סביר יותר שמדובר כאן על משהו הרבה יותר גדול: אב-טיפוס למדינה ריבונית, כפי שניתן להבין את מהברכה שבפי משפחתה של רבקה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו". מדוע שעמי העולם ירצו להיות בקשר איתנו? האם בזכות העושר שלנו או בזכות המנהיגות, או אולי שניהם? התורה מפגינה פה חשיבה על מעצמה בעלת השפעה, ומסבירה מה הם כלי הדיפלומטיה שבידי שליחיה, כלים שיועילו לעם ישראל הריבוני לשמר את הישגיו, ולהגדיל את השפעתו על המרחב, והעולם כולו.
הדור הראשון - אברהם ושרה - העולים לארץ, היו דור המייסדים של השושלת והאומה. אישיותם הערכית והכובשת הובילה אותם לחשיבה פורצת דרך, להישגים והצלחות. לאברהם "זה קרה". הוא פעל מתוך אחריות אזרחית - התאמץ בהכנסת אורחים, השקיע מאמצים והון לקריאה בשם ה', ואפילו נלחם בכוחות עצמו נגד ארבעת המלכים עם כיתת הכוננות שלו - שלוש מאות ושמונה עשר חניכיו. מתוך כך, למרות שהוא ראה את עצמו כ"גר ותושב" הוא הוכתר על ידי סביבתו כ"נשיא א-להים", ולמרות שהוא ראה את עצמו כ"עפר ואפר" הוא זכה להכרה על ידי ה' כמי ש"יצוה את בניו וביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט". אברהם ושרה בנו משהו מאפס. בדור הבא המשימה משתנה - צריך לעשות משהו עם נכסי החומר והרוח האלו.
יצחק, הצבר הראשון, כבר התעשר והשיג מעמד הודות לאביו. הוא אמור להנהיג דור שמבסס את הריבונות וממשיך לקדם את החזון. אבל, המעמד הזה, הניתן על מגש של כסף, עשוי להשחית ולכן אברהם מתעקש ללכת חזרה לשורשים. הוא מבקש שיצחק יתחתן עם עולה חדשה ולא עם מי שכבר חיה פה טוב. אברהם מעוניין שהשותפה של יצחק תהיה מישהי, שכמוהו וכמו שרה, עשתה לפה את כל הדרך מחרן הרחוקה. מי שמעוניינת בחיים נוחים תישאר בחרן. מי שתבוא לארץ זרה היא מי שרוצה להיות חלק מבניית אומה חדשה.
בדיוק משום כך, פנייתו של העבד למישהי פרטית להשקות את גמליו ופעילותה האישית של רבקה, לעשות את העבודה לבד, מבטאים את התנאים הבסיסיים להצטרפות למעצמה האברהמית. אין אנו מחפשים עוד גורמי כח כבת פרעה מבית המלוכה. העבד, זקן ביתו של אברהם, יודע היטב לחפש אזרחים יוזמים ובעלי רגישות מוסרית שימשיכו את העשייה בעצמם, ולא יחפשו מנוחה איש תחת גפנו ותחת תאנתו שנטעו אבותיו. המודל של עם ישראל הריבון בארצו יוצר ברכה של עושר והנהגה לאומית ובין-לאומית, בזכות הנכונות של אזרחים לטפל באחרים מיוזמתם הם, מבלי לחכות למדינה שתעשה את זה.
גם כיום, הצטברו בישראל עושר, נכסי רוח ונתיבים סלולים לעשייה מרובה מהדורות הקודמים שהקימו את המדינה, נלחמו עליה ואף פעלו רבות לפיתוחה. כשאזרחי ישראל המשרתים והמשלמים ממשיכים להילחם על החזון, ומסרבים להסתפק בקיים, חבל שאמנון אברמוביץ מבקר את רון דרמר על כך שנולד בחו"ל, כי עולים חדשים המוכיחים בעלייתם לארץ שאר-רוח, מצטרפים בחדווה להעצמת התנופה הישראלית.-מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
אברהם כמחנך -חיים קופל -פרשת חיישרה-תשפ"ה
1) בפרשתנו מְמַנֶּה אַבְרָהָם אֶת אֱלִיעֶזֶר, כשליח למצוא אשה לבנו יצחק. בדברי השליחות היו שלשה תנאים:
א) לא לקחת אשה ליצחק מבנות כנען. "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (כ"ד-ג).
ב) לקחת אשה רק מֵאַרְצוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ של אברהם "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה" (כ"ד-ד).
ג) לא להוציא את יצחק, אף לצורך הנישואין, מן הארץ. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה " (כ"ד-ו).
2) אבל מעניין, את התנאים א' ו-ב' הקדים אברהם ואמר לאליעזר, ואילו את תנאי ג' הוא לא אמר לו , אלא חיכה שאליעזר ישאל: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי, אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת " ( כ"ד-ה). ואז השיב לו בנחרצות, "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה " (כ"ד-ו). והוא יהיה משוחרר משבועתו להביא אשה ליצחק.
3) צריך להבין למה את תנאי ג' לא הקדים אברהם ואמר לאליעזר, הרי זו אפשרות סבירה, שהאשה תסרב לעזוב את ארצה, מולדתה, וללכת אחרי החתן לארץ כנען? ומדוע חיכה אברהם שאליעזר ישאל: מה יקרה אם...ואז השיב לו?
4) נראה שיש כאן יסוד בחינוך ולימוד. בכדי שתלמיד ילמד, יקלוט, וְיַפְנִים מֶסֶר מסוים הוא חייב להתאמץ, לטרוח, ולהכיר בכך שהנושא חסר לו. הוא ישאל את הרב, ורק אז הרב ישיב לו. לכן רק לאחר שאליעזר שאל "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" השיב לו אברהם , שבשום אופן לא ישאיר את יצחק בחו"ל.
5) קרוב לוודאי, שגם אברהם תיאר לעצמו, שאליעזר ישאל את השאלה, שהרי הוא כינה אותו," דמשק אליעזר" (ט"ו-ב ), ורש"י, במקום, מביא את הגמרא שדורשת בנוטריקון:דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כ"ח:)
לא נאמר "שותה" (את מה שאברהם השקהו) ומשקה אחרים, אלא "דולה" , משמע שאליעזר היה טורח לרדת לסוף דעתו של רבו, כמי שיורד לדלות מים מן הבאר, הוא התאמץ להבין את הנושא על כל צדדיו.
6) ואומנם אליעזר שאל בהגיון, " אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי", והרי מותר לצאת מן הארץ לחו"ל על מנת לשאת אשה, האם לנהוג כך גם לגבי יצחק? אבל אברהם השיב לו בשלילה.
7) את התכונה לחקור כל דבר לעומקו למד אליעזר מרבו אברהם., שהרי כשראה אברהם בִּירָה דּוֹלֶקֶת הוא לא התעלם והמשיך בדרכו, כמו אחרים, אלא עמד ושאל: אפשר בירה דולקת, ואין לה בעלים? ואז הציץ עליו הבורא ואמר לו: אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. וכן כשראה שמש וירח התעכב ושאל, מי עומד מאחורי התופעה? ואליעזר למד מאברהם תכונה זו. (מתוך, "חקרי לב" הרב אריה לייב היימן זצ"ל, היה רב ב"כ הגר"א בבית וגן ירושלים משך 30 שנה).
8) תשובות לפרשת וירא
א) "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם " (י"ח-ד). ורש"י אומר: כסבור שהם ערבים שמשתחווים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם. יש להבין ממה חשש אברהם? איזו ע"ז נמצאת באבק הרגלים? תשובה: שמעתי פעם רעיון, שהם חושבים שרק בכוחם, מִרְצָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם, (עד כדי שעולה אבק בנעליהם) יוכלו להשיג הכל, ואינם מאמינים שרצון ה' הוא הקובע.
ב) "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" ( י"ח-ה). מנין שאברהם אבינו נתן להם לחם מחברת "אנג'ל"?
תשובה: האורחים היו מלאכים , ומלאך באנגלית נקרא "אַנְגֶ'ל " ANGEL .
9) שאלות לפרשת חיי שרה
א) איזה ירק, אם מורידים ממנו רבע, נשאר חצי?
ב) מילה בפרשה בעלת ערך הגימטרייה הגבוה ביותר?
שבת שלום-מחיים קופל-מעדנים 317 פרשת חיי שרה תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com - או בווטסאפ 052-3604905
&
לע"נ שמואל ב"ר אליעזר ז"ל. תנצב"ה- בע"ה, פרשת חיי שרה תשפ"ה
אומנות המו"מ -אריה דיכטוולד- (לימוד בפשט ועוד קצת בפרשה) א.
אברהם מבסס את מעמדו בעיני תושבי ארץ כנען. הוא מוכר בכל המרחב. הניצחון במלחמה בה שחרר את לוט בן אחיו, הוסיף מימד הרתעתי ופוליטי. מטרתו המרכזית היא מימוש ההבטחה האלוקית:" קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה ". אברהם מקיים את ההליכה וההתהלכות באופן ברור לכל מתבונן. אבל, כל זה אינו נותן לו, עדיין, מעמד חוקי. אברהם ומשפחתו הגיעו מחוץ לארץ. לאברהם אין אחיזה משפטית בארץ. ההזדמנות לכך נוצרה, בנסיבות מצערות, בעת מותה של שרה. אברהם מנצל הזדמנות זו ומלמד אותנו פרק בהלכות משא ומתן (בראשית פרק כג):
(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: (ד) גֵּר וְתוֹשָב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: =אברהם צועד לאט במו"מ. מדבר על נתינה ולא במפורש על מכירה (ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:
(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: =הואיל ואתה אדם חשוב, מגיע לך לקבור את שרה בחלקתנו. אין צורך בתשלום. קבל במתנה. הרי זה מה שביקשת, נכון?
(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: אברהם לא מסרב. העיקרון כבר נקבע. יש לו קבר . עכשיו בא שלב נוסף במו"מ – צמצום הפער בין הצדדים.
(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: = אברהם מבקש להעביר מסר למוכר ספציפי. אברהם מגיע לשלב נוסף בתיאום ציפיות (ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: =א. יש כאן תִחכום מצידו של אברהם. הוא אינו מדבר ישירות עם בעל החלקה, אלא מעביר מסר באמצעות שליחים. (=השיטה נקראת הצעה בפרוקסי). הסיבה: זהירות. אם יסורב יוכל להמשיך באלגנטיות מבלי לפגוע בשמו הטוב. ב. הוא מבקש לקנות חלקה לא חשובה. בקצה השדה.
(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר (יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: =עפרון מתחמק. הוא לא רוצה שאברהם יקבל אחיזה משפטית בשטח. רך במתנה. מחווה גדולה. כבוד הוא לנו לתת לך מתנות. מתנות, כידוע, מתנות נותנים לחברים. (יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: =אברהם מתנהג בכבוד כמנהג המקום. יש זמן. אסור למהר. הם נותנים לי כבוד, אתן גם אני. אפשר לשתות ספלון קפה עם קצת הֶל.
(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: = אברהם אינו מבקש לסגור עיסקב בארבע עיניים. נכון קראו לו נשיא אלוקים, אבל זה חלק מהמו"מ. מה שחשוב זו החותמת הרשמית. כמו כל עסקה בשוק לעיני עדים. הוא גם מעמיד את עפרון במצב לא נעים. מציעים לך עסקה ואתה מסרב? יתר על כן, בשקט ובאלגנטיות אברהם מרחיב את העסקה: "לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי. - מערת קבורה הפכה לשדה.!!!
(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: =הוא נענה לאתגר, אבל מנסה להתחמק ע"י נקיטת מחיר מופרז: (טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: =אברהם לא בא להרוויח בעסקת נדל"ן. הוא ממוקד במטרה אחרת. אחיזה בארץ. ולכן:
(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: =אברהם לא מחכה, לא משתחווה בנימוס לאות הסכמה. מוסר מייד את הכסף. - "תפסתי אותך במילתך"
(יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:
(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: (=שם יושב בית הדין ונרשמות העסקאות) (יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (כ) וַיָּקָם (=הועמד) הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: = "נסגר" –DONE !!
העסקה של דוד בגורן ארוונה מקום מקדש שלמה
שמואל ב' פרק כ"ד: אחרי שהמלך דוד סופר את בני ממלכתו (דבר אסור על פי התורה) , פורצת מגפה. דוד מקבל על עצמו את האחריות למגיפה ומבקש רחמים. על כך באה הצעתו של גד הנביא :
(יח) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: (=רש"י: שר מצודת ציון ששמה יבוסי)
(יט) וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה':(כ) וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה: = ארוונה מעבד את חלקתו, והנה מלך הישראלים מגיע אליו. מפתיע ומעורר חשש.
(כא) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ? וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' (=ואז) וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: = כך מדבר מלך החולש על ממלכה ההולכת וגדֵלה. המלך לא מנצל את מעמדו .
(כב) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים: (כג) הַכֹּל נָתַן (=בהסכמה). מוכנים לתת לך את כל הכבוד. רק לא למכור. קרקע לא מוכרים. אבל דוד למד מאברהם.
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא, כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם.
וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים: =העיקרון המנחה את דוד הוא פשוט. לאלוקי ישראל מקריבים רק בארץ ישראל ורק במקום שנמצא בבעלות יהודית.
ארוונה אומר הקרב קורבן לאלוהיך, ודוד מסביר לו שאין מקריבים לה' אלוקים במקום שעובדים בו עבודה זרה (ארוונה היה גוי עובד אלילים).
יש כאן שילוב בין צורך דתי וצורך ממלכתי. בדיוק כמו אברהם. ניצול הזדמנות. (כה) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: = ההסכמה לקבל כסף מאפשרת בעלות על המקום.
צא ולמד: 1. כלל ראשון במשא ומתן: הגדר לעצמך את מטרת העסקה (להרוויח כסף זו מטרה מקובלת) 2. קבע מה הם גבולות המחיר אותו אתה מוכן לשלם. 3. אל תראה שאתה נלהב. הפגן רוגע וקור רוח. 4. הקשב היטב לצד שממולך.תשמע רמזים ומסרים סמויים (אברהם ביקש מערה ושמע גם שדה). 5. נצל הזדמנויות הנקרות לפניך. 6. הגעת ליעד שקבעת לעצמך? סגור עסקה.
בני חת ראו הזדמנות לחיבור עם אדם חשוב בעל עוצמה צבאית. עפרון המשיך את הקו הזה, אבל ראה גם הזדמנות להרוויח כסף רב מחלקה שולית חסרת ערך בקצה השדה. הנה הזדמנות. אברהם מצא הזדמנות לממש את מטרת העל - להתנחל בארץ באופן חוקי ומקובל על יושביה.
בני חת העדיפו להעניק מתנה. אברהם ביקש להתנחל. מפגש רצונות המביא לעסקה ששני הצדדים מרוצים ממנה. אברהם מנצל הזדמנויות הנקרות בדרכו כדי לממש את את "דוקטרינת קום והתהלך בארץ", כפי שהראתי בעבר. אברהם יכול לקבור את שרה בחצר ביתה, אלא שביתה לא היה בבעלותם. אין סיכוי שהקבר יישאר שם לאורך זמן. לקבר בארץ ישראל יש חשיבות גדולה.
בנוסף, אברהם אכן היה גֵּר ותושב בארץ. הכינוי "נשיא אלוהים" (מקביל לגאון הצדיק תפארת ראשנו וכו' וכו' שליט"א אכ"יר), אין לו שום תוקף. אדם שאין לא קרקע אינו נחשב בימים ההם. לכן הוא נאלץ לפעול בשלבים.
דוד המלך ביקש להקריב קורבן לאות תודה על הפסקת המגיפה. היה יכול להקריב בשטחים סמוכים שנכבשו על ידו. גד הנביא, ראה את מצודת ציון. זו הזדמנות להגיע לפסגה, אחרי כיבושיו הרבים של דוד. גד מצביע אל שדה סמוכה בבעלות ארוונה מיושבי הארץ. גם ארוונה, כבני חת, מבקש לתת מתנה ולא למכור. נחלה לא מוכרים. דוד מודיע לו שגם מלך צריך לקנות נכסים מאדם פרטי ולא לקחת בכוח. התירוץ הוא יפה אבל ארוונה מבין גם מבין. "דוקטרינת קום והתהלך" מסתיימת כאן. שלמה כבר בעלים של גורן ארוונה ומקדיש אותו להקמת בית המקדש. המערה והשדה הפרטיים של אברהם וחלקת השדה הפרטית של דוד, הופכים לאתוס היהודי. המיזמים הפרטיים הפכו לנכסים לאומיים.
י"ד חשון תשפ"ה -אריה דיכטוולד
א. dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא( הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
&
פרשת חיי שרה - עולם חסד יבנה-עולם של בדידות -
אורי סובוביץ- מנהל שותף בקרן הון סיכון
דיכאון נחשב לאחת המחלות הנפוצות ביותר במאה ה-21, כאשר בדידות היא אחד הגורמים המרכזיים למחלה. כתשעה מיליון אזרחים בריטים העידו ש"בדידות היא חלק עיקרי בחייהם". ראשת הממשלה לשעבר, תרזה מיי, מינתה שרה לענייני בדידות ואמרה כי בדידות "זו המציאות העצובה של החיים המודרניים עבור יותר מדי אנשים".
...
[ההודעה נחתכה] הצגת ההודעה כולה
אזור קבצים מצורפים
החברה לחקר המקרא הרב יוסף סוראני לספוד לשרה ולבכותה תגובתו של אברהם לפטירת שרה אמנו
תצוגה מקדימה של סרטון ה-YouTube ⚡מבזקס לשבת! לפרשת חיי שרה.
מבזקס לשבת! לפרשת חיי שרה.
