אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והקהל הרחב בעם.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות, למוסד אישור מס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
&
סרטון על הפרשה - פוסט טראומה
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך 'מקראות – בינה בתורה' ספר דברים, לפרשת נצבים:
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים, בבקשה לשמירת חיי
לוחמינו בכל החזיתות, בזעקה להצלת חטופינו ולשחרורם לחיים ולשלום
בכבוד, ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה'!
המהפכה במושג התשובה
בתפיסתו ההלכתית וההיסטורית
של הרב יהודה אלקלעי
זוהי ביאה זוהי שיבה
המהפכנות ההלכתית, המחשבתית וההיסטורית של הרב אלקלעי ניכרת במיוחד בפירושו לפרשת התשובה שבתורה (דברים ל'), ובהגדרותיו למושג התשובה בהלכה ובהיסטוריה; פרשת התשובה ומושג התשובה היו לציר מרכזי בתפיסתו הכוללת ובפעולתו המעשית. חיבורו 'פתח כחודה של מחט' יוחד כולו לפירושו המהפכני, אך אפשר למצוא התייחסות די רחבה לנושא גם בחיבורים רבים אחרים, עדות להיות רעיון זה ציר מרכזי בהגותו ובדרכו.
בשער ההוצאה הראשונה נדפסה כותרת, שהיא תמצית חידושו:
הפותח יד בתשובה, אל ארץ טובה ורחבה, זוהי ביאה, זוהי שיבה, לתת לכם אחריות ותקווה, ארפא משובתם אוהבם נדבה, ולא יוסיפו לדאבה, השיבנו ה' אליך ונשובה.
(פתח כחודו של מחט, כתבי הרב אלקלעי כרך ב', עמ' 323)
הרב אלקלעי פתח בקושיא על הרמב"ם בהלכות תשובה (א', א):
מפני מה מנה... את מצוות התשובה כלאחר יד: כשיעשה תשובה חייב להתוודות... היה לו לומר: מצוות עשה שישוב האדם אל ה' א-להיו! (פתח כחודו של מחט, שם)
בשלב השני הוא מוסיף להקשות:
למה] תלה הכתוב את התשובה באחרית הימים והרי] מצוות התשובה נוהגת בכל יום: ישוב היום שמא ימות למחר! (פתח כחודו של מחט, שם)
מכאן הוא מגיע, בלשון תורנית רגילה ופשוטה, לעיקר חידושו הנועז והמפתיע (אפילו כיום):
ולכן נראה לי לתרץ כי שתי תשובות הן – תשובה פרטית ותשובה כללית.
(פתח כחודה של מחט, שם)
מה שהרבו לעסוק במושגי התשובה ובהלכותיה, מימי חז"ל ועד לאחרונים, כל זה נכנס במסגרת המושג 'תשובה פרטית'. ואילו 'תשובה כללית' היא 'השיבה לארץ ישראל' של העם כולו, ולכן היא תתרחש ב'אחרית הימים'.
באִבחת לשון של הגדרה חדה הפך הרב אלקלעי את מושגי התשובה והגאולה על פיהם: הגאולה תלויה אמנם בתשובה, אך לא בתשובה פרטית כי אם בתשובה הכללית, ולאמתו של דבר הן זהות – "זוהי ביאה וזוהי שיבה".
ובלשונו:
תשובה פרטית, רוצה לומר, שישוב החוטא מחטאו על פי גדרי התשובה אשר גבלו הראשונים...
ולזאת תקרא תשובה פרטית מפני שנצרכת בפרטים, לכל איש ואיש התשובה כפי חטאו – לפי כובד עוונו כך משקל תשובתו.
אבל התשובה הכללית רוצה לומר, שישובו כל ישראל על ה' א-להינו לארץ נחלת אבותינו, כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה (כתובות קי, ב ועוד), וישראל בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם (עבודה זרה ח, א), שנאמר: 'ועבדתם שם אלֹהים מעשה ידי אדם, עץ ואבן...' (ד', כ"ח), כמו שאמר רש"י (שם): משאתם עובדים לעובדיהם של אלילים], כאילו אתם עובדים להם.
התשובה הכללית הזאת ציוו עליה כל הנביאים, כמו שכתב רבנו הרמב"ם, הלכות תשובה ז', ה]: 'כל הנביאים ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שעתידין ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין.' – רוצה לומר, תשובה כללית, שישובו ישראל לארץ הקדושה. (פתח כחודה של מחט, עמ' 324)
החידושים העולים מהגדרת התשובה – שיבה לארץ
הרעיונות המחודשים המקופלים בדברים אלה הם:
כנאמן מובהק ללשון העברית, וכמי שחיבר ספר ללימוד הלשון העברית דור שלם לפני אליעזר בן יהודה, הרב אלקלעי מבסס את פירושו על ניתוח לשוני בשפת המקרא:
תדע לך, שהרי 'תשובה' – הוראתו הראשונה היא שישוב האדם אל המקום אשר יצא משם, כמו: 'ותשובתו הרמתה כי שם ביתו' (על שמואל הנביא; שמואל-א ז', יז) – וחז"ל על דרך השאלה הניחו את השם הזה לשוב מחטאו... וכיוון שהוראתו זאת היא נצרכת למאד ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, ודברו בה כל חכמי המוסר, והרגל נעשה טבע – כאילו לא היתה הוראה אחרת בתיבת התשובה, והוראתו הראשונה נשכחת כמת מלב – והתשובה הכללית היא לפי הוראתו הראשונה של השם תשובה] שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם, כי היא בית חיינו. (פתח כחודה של מחט, עמ' 326)
בפירוש זה נפתרים שני הקשיים העיקריים בפרשה זו.
ראשית, מובן מדוע ניסחה התורה את תשובת ישראל ואת שיבת ה' באותו ביטוי, באותן מילים ("ושבת... ושב... ושב")? לפי רוב הפירושים המבינים שמדובר בתשובה הפרטית בלבד, איך אפשר לפרש את שיבת ה'?! (וראו דברי רש"י לפס' ג);
אבל לפי הרב אלקלעי יש כאן תיקון לחטא הגלות בשיבה (תשובה) זו; לפיכך ברור הפסוק כשמש – אתם תשובו עד ה', היינו אל הארץ – ו-ה' ישיב אתכם, כלומר יקבץ אתכם וישיב אתכם אל הארץ מכל העמים, מכל הגלויות.
הקושי השני הוא לגבי הצורך במילת הלבבות הערלים אחרי התשובה המופלאה שתוארה בראש הפרק. אם האדם שומע בקול ה' "ככל אשר אנכי מצוך היום בכל לבבך ובכל נפשך" – איך ייתכן שהלבבות עדיין ערלים?! קושי זה הביא את הרמב"ן לפירוש מעניין ועמוק, על מילת הלב שהיא סיומו של עידן הבחירה בין טוב ורע, מפני שלא תהיה עוד תאוות חטא, כפי שהיתה מאז חטא האדם הראשון.
אולם, לפי דרכו של הרב אלקלעי הדברים פשוטים לגמרי – וכדברי חז"ל (שבת סג א): "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". התשובה הראשונה היא לשוב לארץ, ומילת הלבבות הערלים צריכה לבוא בשלב אחר, מאוחר יותר, והיא מכוּונת לאהבת ה'.
כך מוסברים הפסוקים לפי הרב אלקלעי:
וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ
(כדי שתתגלה התשובה בארץ, אחרי התשובה אל הארץ),
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ (באהבת ה');
וְנָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ;
(ואז תבוא התשובה אל המצוות)
וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; (ל', ו-ח)
מה מעכב את התשובה הכללית
כאן אנו מגיעים לעיקר. הרב אלקלעי לא חידש מהלך כזה באופן תאורטי וחזר ללימודיו ולעיסוקיו. היו לו מסקנות מעשיות, והן עיקר שיטתו.
את התשובה הפרטית מונעים כ"ד דברים, כמו שכתב הרמב"ם בפרק ד מהלכות תשובה; אבל את התשובה הכללית מעכבים רק שני דברים:
מכיוון שלפי דעתו אלה הם המונעים היחידים שמעכבים את התשובה (כלומר, את הגאולה), ומכיוון שאנו מחויבים לשוב אל ה', כדי להינצל מחטא הגלות וגםמ"מלך שגזֵרותיו קשות כהמן", צריך למצוא את הדרך לפתור שתי בעיות קרדינליות אלה.
הדרך לפתור אותן, לפי הרב אלקלעי, היא על ידי אספת נציגים נבחרים של כל הקהילות בכל המקומות, שיבואו למקום אחד, יקימו קרן כספים למימון הוצאות הדרך והקיום בארץ, בשלבים הראשונים, וכמובן יבחרו להם ראש; אותו מנהיג ילך וייפגש עם כל מלכי הארץ, כדי לקבל רישיון לעליה יהודית המונית לארץ ישראל. הנבחר הזה מטעם האספה הכללית הוא יהיה 'משיח בן יוסף' – לא פחות ולא יותר (פתח כחודה של מחט, עמ' 335-334) - והוא יפעל בדרך הטבע, כלומר בחכמת הפוליטיקה, כדי לקבל רישיון מלכי הארץ; דבר זה היה נראה לרב אלקלעי אפשרי בהחלט בעת ההיא.
ברור שהרב אלקלעי, כאיש שלחם על קדושת ישראל ותורתו בשלמות, לא ראה לנגד עיניו את העיתונאי המתבולל שחזר אל עמו, תאודור הרצל – האיש שזכה להגשים את ראשית חזונו של הרב אלקלעי; נראה בבירור שהרב אלקלעי חשב והתכוון ל'שר' משה מונטיפיורי. לפי דעתו, הוא היה מסוגל – בתמיכה מסיבית וגלויה של כל יהודי העולם – להשיג רשיון כזה, בעזרת גבירים יהודים בעלי מעמד והשפעה, כמו יצחק כרמיה והלורד רוטשילד. כך מפורש בלשונו החריפה של הרב אלקלעי:
עתידין חכמי ישראל ליתן את הדין שאינם מודיעים לשרי ישראל, שגאולתנו תלויה בבקשתם, ואינן מעוררים את אחינו בני ישראל, לתשובה כללית. ותשובת הבקשה הזאת היא לאדונינו הגדולים והאדירים, כי קרובי מלכות הם, ודבריהם נשמעים, ולהם המצוה הזאת לרחם על פליטתנו. (מנחת יהודה, הקדמה כתבי הרב אלקלעי א', עמ' 206, 212, 221) א.
דברים נרגשים אלה, עמוסי להט ודאגה בגלל תחושת הזמן שאוזל והולך, זורעים אור על תפיסתו הכוללת של הרב אלקלעי – תפיסה תורנית והיסטורית-פוליטית, מציאותית וחדה, משולבת לחלוטין בפירושו הפשוט והמהפכני למצוות התשובה ולרעיון התשובה הכללית; נותר רק לקשור את החוטים באמצעות אספת הנבחרים לכל העם היהודי.
תוכניתו הציונית של הרב אלקלעי היא תוכנית מדינית, דומה עד מאוד בקוויה הכלליים לתוכנית הציונית, אך יונקת כולה מן המקרא, הפרשנות, המדרש, דברי חז"ל, דברי ראשונים ואחרונים, דברי הלכה, אגדה וקבלה.
האם בגלל זה נגזר דינה להידחות דור שלם – דחייה קריטית מבחינה היסטורית?
הרב אלקלעי עצמו הבין עד כמה רחוקים קוראיו, וחכמי ישראל שבזמנו, מלהבין אותו, וכל שכן מלפעול בנחישות למטרה ההכרחית. על כן הוא מסיים בהתנצלות, בצער, ובנחמה עתידית:
ואילו דברי אלה נאמרו מפי גדולי ישראל, היו נאמרים ביתר שאת ויתר עוז, כי אני יודע את מיעוט ערכי, ומחוסר ספרים אני !], ונפשי יודעת מאוד את רוע מבקרי הספרים, כי זה דרכם כסל למו, לתת דופי בדברי אמת ולסלף דברי צדיקים !] – קל וחומר על עניין סתום כזה אשר נשכח כמת מלב – ואני בתומי אלך, כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י"ד, י), קנאת ה' צבאות תעשה זאת (ישעיהו ט"ו, ו)- ותהי זאת נחמתי, כי האמת יורה את דרכו, ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן.
(פתח כחודה של מחט, עמ' 351-352)
רק ברוח הקודש יכלו דברים כאלה להֵאמר.
א. הקדמת החיבור 'מנחת יהודה' נכתבה לכבוד ר' משה מונטיפיורי, לאחר ביטולה של עלילת הדם בדמשק. הרב ד"ר יואל בן נון
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - פרשת נצבים-וילך, תשפ"ד - הברית בין ה' לבין ישראל
פרשת נצבים נפתחת בברית בין ה' לבין עם ישראל.
מהי ברית? ברית היא התחייבות דו-צדדית שיש לקיימה. אם אחד הצדדים מפר אותה, היא מתבטלת. לעיתים תלווה ברית בסנקציה על המפר אותה.
בפתח פרשתנו מופיעים הפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם ... כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל...
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם" (דברים כט, ט-יב).
ברית אלוקית מתקיימת לעד, בכל תנאי ובכל מצב.
הברית הראשונה מופיעה לאחר המבול, ובה מבטיח ה' לנח ולכלל בני האדם, כי לא יביא עוד מבול על הארץ. אות הברית היא הקשת בענן. עמדת נח בברית זו פסיבית, על פי הכתוב הוא לא נצטווה לעשות דבר. על פי חז"ל היא כללה את שבע מצוות בני נח, ובמרכזה נמצא האיסור על שפיכת דם האדם כי כל אדם נברא בצלם אלוקים, כנאמר בפרשת נח (ט, ו): " שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
הברית השנייה נכרתה בין ה' לבין אברהם ובניו . ה' נראה אל אברהם ואמר לו:
... הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים... וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד... אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם... וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז). אברהם מצווה לקיים את מצוות ברית מילה. בעקבות ברית זו היה אברהם לאבי אמונה חדשה, אמונה באל אחד, ולאבי האומה שעתידה לקבל עליה ברית זו. ברית זו תיטיב עם כלל האנושות, ככתוב:"וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית לך-לך, יב, ג).
הברית השלישית נכרתה בימי משה, במעמד הר סיני בין ה' לבין עם ישראל, ובה נדרש העם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. הוטל עליו לקיים תרי"ג מצוות. מברית לברית עולה הדרישה האלוקית מן האדם. הוא נתבע לקוד התחייבות שיש בו מידה גדולה יותר של אחריות. בכל הבריתות היוזמה הייתה של ה'.
האם היה אלמנט של הסכמה בברית בין ה' לבין עם ישראל בהר סיני? מעמד הר סיני מתואר כמעמד שהטיל אימה על העם. " וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: (שמות, יט, טז-כ).
לאחר שניתנו עשרת הדברות נאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת": (כ, טו-טז). המעמד היה מעמד רב הוד, אך מפחיד מאוד. העם חרד ,ההר חרד, ומשה התבקש לדבר אליהם במקום ה'.
הם חוששים פן ימותו. היכן כאן ההסכמה? ואם כן האם זוהי הסכמה מרצון? " אמר רב אבדימי בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה -מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם (בבלי מסכת שבת, דף פח ,עמוד א).
שלוש פעמים מופיעה הסכמת העם לברית. " וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה " (שמות, יט, ח). "ַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה: (שם, כד ,ג). " וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ". (שם, כד,ז).
בפרשתנו, ערב מותו של משה וערב כניסתם לארץ, מחדש משה את הברית. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם ". אין ציון של תאריך קלנדרי. המילה היום מופיעה פעמיים ללמדנו כי ברית זו מתחדשת בכל יום, ואנו נדרשים להיות מודעים לה בכל יום. ברית זו עליה נאמר "היום", רלבנטית גם לדורות הבאים.
ברית זו אושררה בימי יהושע (פרק כד), כאשר פנה יהושע אל העם והציב בפניהם את הבחירה בין כריתת ברית נאמנות עם ה' לבין הליכה אחר אלוהי בבל וארם שמשם בא אברהם או אחר אלוהי כנען שישראל שוכנים עתה בארצם. העם השיב:
" וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: וַיְגָרֶשׁ ה' אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה' כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ" (יהושע כד, טז-יח) .הברית קבלה אם כן את הסכמת העם.
העיתוי של חידוש הברית על ידי משה, אינו מקרי. הכניסה לארץ סיימה תקופה. הדור שייכנס הוא דור הבנים שלא נכח פיזית במעמד הר סיני. משה העביר את ההנהגה ליהושע. תם עידן הנסים הגלויים והנהגת משה איש האלוקים. מעתה על העם לעבור לבגרות, לפעול מתוך אחריות כעם ריבון על אדמתו. משה חידש אם כן את הברית כהכנה וכחיזוק לעם לקראת שינוי זה.
שנה טובה. כתיבה וחתימה טובה כ"ב אלול תשפ"ד -בלומה דיכטוולד.
&
פרשת ניצבים – על הקלות והקושי לעשות שינוי -אורי סובוביץ- מנהל שותף בקרן הון סיכון
האתגר בשינוי - פרשת ניצבים -תשפ"ד
כולם רוצים להשתנות.
אנשים מעוניינים לרדת במשקל, להיכנס לכושר, להפסיק לעשן, לעשות שינוי בקריירה, לשפר מערכות יחסים, להיפטר מתכונה המכבידה עליהם, להיות נאמנים יותר לצו מצפונם, או פשוט להרגיש שהם מצליחים לממש את כישרונותיהם ולבטא באופן מיטבי את אישיותם. בתי הספר לאימון (Coaching) הולכים ומתרבים והופכים לפופולריים יותר ויותר משום שהביקוש לעזרה והכוונה בתהליך השינוי רק הולך וגדל.
אך שינוי הוא דבר מורכב, קשה ולעיתים סיזיפי.
גם כשלא מדובר בשינוי הרה גורל, כל עוד מדובר בשינוי שאינו חד פעמי, אלא שינוי ב"מערכת ההפעלה" הפנימית, התהליך מאתגר וההצלחה רחוקה מלהיות מובטחת. אנשים מפתחים לאורך השנים קווי אישיות, הרגלים ועמדות, ועם הזמן הם הופכים להיות מזוהים איתם (ולעיתים אף נפעלים על ידם), עד כדי כך שכל יציאה מהאזור המוכר והנוח מייצרת התנגדות פנימית.
קורט לוין, פסיכולוג יהודי-גרמני-אמריקאי ואחד מראשוני הפסיכולוגים בתחום חקר השינוי, טען שכדי שאדם יצליח לערוך שינוי כלשהו בחייו, עליו לעבור דרך שלושה שלבים:
למעשה, קורט לא חידש דבר, שכן כשבע מאות שנה מוקדם יותר כתב הרמב"ם ששלבי התשובה, תהליך השינוי והתיקון שהאדם מבקש לעשות, כוללים1] את אותם השלבים שהזכיר לוין, אלא שהוא קרא להם: חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד לשמר את השינוי ולא לחזור לחטא.
"תשובה שמשיבה"
בפרשת ניצבים משה רבנו מזהיר את עם ישראל שמא ילכו ב"שרירות ליבם" (ראה דברים כט, יח) ויעזבו את דרך ה' ומהעונש שבפיזור לגלות. במקביל לאזהרה, משה רבנו מלמד ומעודד את העם שהאפשרות לתשובה ותיקון תמיד פתוחה בפניהם ותוצאתה תהיה שיבה פיזית מהגלות:
"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ... וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל, א-י).
ניתן ללמוד ולהקיש מתהליך התשובה שמביאה לשיבה לארץ המובטחת גם לתהליך התשובה והתיקון של הפרט. אמנם לא כל יעד או חלום בחיים ניתן להשיג ולהגשים, אך בנוגע לתהליך תשובה ותיקון אישי, ביכולתו של האדם לחזור ל"אני העצמי" שלו שקדם לבלבול ולסטייה מהדרך ועל ידי כך להתקדם ולהתעלות. אם תהליך התשובה כן ואמיתי, "בכל לבבך ובכל נפשך", מובטח לו שיזכה בסופו של דבר להגיע או לכל הפחות להתקדם בעקביות אל עבר "הארץ המובטחת" האישית שלו.
"לא בשמיים היא"
התנהלות עקבית לאור מצוות וערכים, כמו גם תהליך תיקון וחזרה בתשובה לאחר סטייה מהדרך, אינם דברים קלים או פשוטים. לאור זאת, די מפתיעה האמירה של משה בהמשך:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (שם, יא-יד).
כיצד ניתן להבין את פשר ה"קלות" שעליה מדבר משה רבנו, כאשר מניסיוננו אנו יודעים שמדובר באתגר קשה ומורכב?
הרב קוק כתב מערכה ארוכה בנושא התשובה שכונסה בספר אורות התשובה. הספר מורכב משבעה עשר פרקים העוסקים במהות התשובה, חלקיה ומאפייניה, השפעתה על הנפש המיוסרת מהחטא, על הקשר בין התשובה לכללות ההוויה ומסיים בהדרכה מעשית לפרט ולכלל. תהליך התשובה אינו מיועד (רק) לחוטאים ולרשעים, אלא לא פחות מכך לכל אדם גדול ככל שיהיה שמחויב לחיים של התקדמות והשתלמות. את ההקדמה לאורות התשובה הוא פתח בתיאור הדיסוננס שבין הקלות להתחיל את התהליך ב"הרהור תשובה" בלבד לבין השלמתה בפועל במציאות.
וכך כתב הרב קוק:
"זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית, ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים. התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות, היא מצות ה' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים".
מה יש בהרהור התשובה, בנביטה הראשונית של המחשבה והרצון לעבור שינוי ותיקון, שהרב קוק רומם עד כדי כך את ערכה? והרי סוף כל סוף, תהליך השינוי והתיקון רק בראשיתו וטרם הושלם. כתב על כך הרב קוק בהמשך (אורות התשובה ז, ו) באופן מנחם ומעודד גם יחד:
"צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלקית פועמת בנפשו...".
הרב קוק הוסיף שהאדם צריך להישמר ממצב שבו ייחלש ויאבד מוטיבציה מתהליך השינוי, רק משום שהוא מזהה שישנם עדיין חלקים בנפשו או מערכות יחסים מסוימות שהוא עדיין לא בשל לתקן. עליו לשמוח, להתעודד ולאזור כוח מאותם החלקים שהצליח לתקן, ולהאמין שבהמשך ימצא את תעצומות הנפש לתקן גם את החלקים האחרים שעדיין דורשים תשובה ותיקון.
בלשון הרב קוק:
"ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכוחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום (=לקב"ה) ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תיקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעוונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד... אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ה' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה".
לסיכום
כל תהליך שינוי משמעותי מתחיל מצעד אחד קטן, מהחלטה ראשונית, ממחשבה טובה. הצעד הזה מתחיל בראש ובלב, בהרהור תשובה. היום. זה נראה כמו צעד קטן לאדם אך זה בפועל צעד גדול לאנושיות שבו. מכוח ניצוץ הרהור התשובה שמשמח ומחזק ניתן למשוך אנרגיה להשלמת תהליך התשובה, התיקון וההתעלות, כך שלא יסתיים בהרהור ומחשבה בלבד אלא בשינוי מעשי בחיים ממש. יהי רצון שנזכה לכך.
שבת שלום!
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
&
פרשת וילך – חיים עד העולם -תשפ"ד
פחד מוות
בני אדם מפחדים מהמוות. המוות נתפס כדבר סופני, סוף הדרך, מציאות מאיימת בלתי מוכרת. ישנם אנשים שהתמודדותם עם המוות מתבטאת בהתמכרות לעשייה על מנת להגיע להישגים משמעותיים או כדי להותיר חותם בל יימחק. רבים אחרים חיים בהדחקה ומתעלמים מהמחשבה על כך שחייהם קצובים בזמן. ויש גם אלו הסבורים שאם "חיים רק פעם אחת", מוטב למצות את החיים כדי ליהנות עד כמה שאפשר.
כבר בפילוסופיה של יוון העתיקה הופיע זרם ההדוניזם. ההדוניסטים ראה בעונג את תכלית החיים. אריסטיפוס טען כי ההנאה מהווה את הטוב העליון. אפיקורוס "זכה" להכרה היסטורית ב. משום ששלל את מציאות הבורא והעמיד במרכז את ההנאה הרוחנית ושלוות הנפש של הפרט כל עוד אינם מזיקים לסביבה.
ההדוניזם פשה בתקופות מסוימות גם בעם ישראל. ישעיהו הנביא, שהוכיח את ישראל על התנהגותם הקלוקלת, ציפה לראות קבלת אחריות ותיקון, אך התוצאה בפועל הייתה הפוכה. במקום לעשות חשבון נפש ולשוב בתשובה העם בחר לראות את החיים כזמניים וחסרי משמעות, ומכאן שמוטב לנצלם בהפקרות: "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיהו כב, יג).
חילופי שלטון
העברת שרביט ההנהגה ממנהיג אחד לרעהו הוא דבר מורכב. נדיר שמנהיג מבקש מיוזמתו לסיים את כהונתו, לרוב זה נכפה עליו. מסיבה זו תקופת חפיפה בין מנהיגים רוויה במתחים ולרוב נמשכת מעט זמן מן הראוי ומן המצופה.
בפרשת וילך משה רבנו מודיע לעם ישראל שהוא ניצב לפני מותו. המנהיג שהתחיל את הנהגתו בדרישה חוזרת ונשנית מפרעה לשחרר את העם, שהיה שליח ה' בביצוע מכות מצרים, קריעת ים סוף, הורדת המן והמתקת המים, ובעיקר שנשא את כל תלונות עם ישראל במשך ארבעים שנות נדודי המדבר, מסיים את חייו ולא יוכל לחצות איתם את הירדן אל עבר הארץ המובטחת: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים לא, א-ב).
משה, שהתחנן לפני הקב"ה להיכנס ארצה ונענה בסירוב, שומע שיהושע, משרתו ותלמידו, הוא שיכניס אותם ארצה במקומו. משה הכיר בתפקידו כ"משרת ציבור", ובכך שהשליחות לעולם גדולה מהשליח. במקום להעצים את מורשתו הוא מזדרז לקרוא ליהושע כדי לחזקו ולאמצו בפני העם כולו בתור המנהיג החדש: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ" (שם, ז-טז).
"חיים עד העולם"
הרב קוק התייחס בכמה מקומות לסוגיית המוות, החיים ומשמעותם. יחסו אל המוות שונה מהגישות שהוזכרו בתחילת הדברים. החיים לעולם יהיו גדולים ומשמעותיים יותר מהישגים אישיים כאלו או אחרים. מעבר לכך, החיים ודאי אינם מקבלים משמעות מתוך הדחקת מציאות המוות. להפך, ר' אליעזר כבר אמר (אבות ב, י): "שוב (=בתשובה) יום אחד לפני מיתתך", ופירש ר' עובדיה מברטנורה: "לפי שאין אדם יודע אימתי ימות, יעשה תשובה היום שמא ימות למחר...".
אך יותר מכול, הרב קוק סלד מהגישה ההדוניסטית. הוא הסביר שלמעשה ההדוניזם, כלומר ההשתעבדות לגוף ותאוותיו, הוא סיבת המוות. האדם נעלה מיתר בעלי החיים בנשמתו הייחודית רק לו, ושווה ולעיתים אף נחות מהם בגופו. העיסוק האובססיבי בגוף ותאוותיו מבלי לעסוק ברוח ממית את נפש האדם עוד בחייו, בשל העיסוק רק בצדדיו הנמוכים המשותפים לו ולבהמות. הרב קוק הוסיף כי אלמלא הנשמה הנצחית הייתה נגררת אחר הגוף הכלה, לא היה מופיע מוות בעולם, ולכל הפחות האדם בחייו היה מלא עוצמות חיים כמו תינוק או ילד קטן שטרם חטא. אלא שהחטא הקדמון, ההשתעבדות של האדם אחר נטיותיו השפלות במקום אל "הגדולה העליונה", הביאה להיחלשות כוח החיים עד לכדי מוות.
וכך כתב הרב קוק (אורות הקודש, חלק ב, עמ' שפה, חיים עד העולם):
"המוות בא בעקב החטא. לולא החטא הקדמון, לולא הלך האדם אחרי תאוותיו הבהמיות, הייתה התחושה הרוחנית מופיעה עליו ברוב אורה... לולא נפל האדם ברשת השִכחה, ושאיפתו אל הגדולה העליונה, שהיא העבודה האלוקית, עבודת גן עדן לעובדה ולשומרה, לא חדלה, והיא רק היא היתה מכשרת את המשכת החיים, אז החיים בעצמם, בהתאימם אל המטרה הנישאה הכללית, של הויתו של האדם האצילית, אינם צריכים להיפסק".
הרב קוק המשיך וקרא תיגר כנגד המוות. לדבריו, לעתיד לבוא ביטויי הנשמה, "הרוח הנישא, האידיאל המזוכך והרצון הנשגב", יגברו על תאוות הגוף וחולשותיו המושכים את האדם כלפי מטה. אז ייוולדו נשמות חדשות שלא תהיינה כפופות למוות. ובלשונו של הרב קוק:
"...עד אשר יפוח היום, והשאיפה העליונה תלך ותתגשם, הרצון הנשגב, של שכלול חיים שלמים ונשאים, יגדל ויגבר על כל נטיה, וההשפלה העבדותית, אשר לחומר ותנאיו הנלחצים, לא תהיה מעורבת בכח היצירה. הנשמות שבגוף תכלינה, נשמות חדשות, שהן למעלה מן הגוף, יוצרות אותו, מתרכזות בו, ושואפות ממנו ועל ידו למרומים נשאים מאד, הן יופיעו, והתולדה שהקריאה אל חייה נובעת בפועל מחפץ רומם זה של שאיפת יקיצה לחיים עליונים, היא תהיה המנצחת בעולם. לפניה יכרע המות ברך, ולא יזכר ולא יפקד, ובולע לנצח".
לסיכום
את פרשת וילך קוראים בחלק מהשנים בימים שבין ראש השנה ליום הדין, ימים שבהם שואלים בתפילה "מי יחיה ומי ימות". הימים הנוראים ברוממותם באים להזכיר לנו את החיים ואת המוות, אך בעיקר את הבחירה לבחור בשנה הבאה בחיים מלאי משמעות שידחקו את המוות ואת חידלון החיים. כשאדם חי בתודעת רוממות ומבין, כמו משה רבנו, שחיי שליחות קשים ככל שיהיו לעולם עדיפים על חיים הדוניסטיים חסרי משמעות, ושהשליחות לעולם גדולה מהשליח, הוא זוכה לכתוב ולחתום את עצמו לשנה הבאה לחיים משמעותיים ונעלים בעצם בחירתו בחיים שכאלו.
שבת שלום! אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
א. הרמב"ם הוסיף את חובת הווידוי בעל פה, ראה דברינו לעיל על פרשת כי תבא.
ב. האפיקורסים נקראים על שמו.
&
לע"נ ר' נתן נטע מאיר ב"ר חיים הלוי ז"ל לע"נ מרת מרים בת ר' אברהם ע"ה
ב"ה, לפרשת ניצבים-וילך תשפ"ד ולשנה החדשה -אריה דיכטוולד
עורלת הלב - (הגיון בפרשה) א.
פרשתנו נקראת גם פרשת התשובה. התורה מקשרת בין התשובה ולבין הגאולה. אחד מתהליכי התשובה היא מילת עורלת הלב. כבר בפרשת עקב מעמידה בפנינו התורה את הדרישה הגדולה:" וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.... וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: (דברים פרק י) ובפרשתנו פרק ל ב-ו):
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:
האם ישנו הבדל בין מילת האדם את לבבו לבין מילת ה' את לבב האדם ? במאמר זה ננסה לעמוד על פשר הדברים. נתחיל, כדרכנו, בהגדרות.
מהי ערלת הלב ?
רש"י בעקב: (טז) ערלת לבבכם - אֹטֶם לבבכם וכיסויו:
אונקלוס בעקב : (טז) ותעדון (=תגלו) ית טָפשות לבכון ...
בפרשתנו-תרגום אונקלוס :(ו) ויעדי(=יגלה) יי אלהך ית טָפשות לבך וית טפשות לבא דבנך ....
מהי טָפשות הלב?
נמצא מקור מקראי יחיד שיכול להסביר.
תהלים פרק קיט: (סט) טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים-אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ: (ע) טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי:
רד"ק:(ע) "טָפַשׁ". הַשְׁמֵן לבם שלא יוכלו להבין תורתך... טפש, כתרגום (ישעיה ו, י) הַשְׁמֵן לב העם הזה ב. השמן= טָפַשׁ. כלומר, טיפשות היא חסימה, סתימה. ולמה השומן מטפיש את הלב?
אלשיך :(ע) טפש כַּחֵלֶב הידוע והוא שומן הלב, כחלֵב ההוא, משולל השכלה נטפש לבם, ...מכאן, השומן יוצר סתימה המונעת גישה. החלב הוא שומן המכסה איברים פנימיים
מכאן, שמילה פירושה הסרת הכיסוי = פתיחות לגילוי האמת ואכן, כך מפרש רמב"ן: "ומלתם את ערלת לבבכם" - שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת. מתוך הדיאלוג בין ישראל להקב"ה אנו מגלים שהסרת עורלת הלב הוא תהליך רצוני ובחירי. כך שנינו במסכת מסכת יומא דף לח ע"ב את התהליך הנפשי שעובר האדם מול החטא:
..,ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא - שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמר ג.. דבי =בשם] רבי שילא אמרי: כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושנייה ואינו חוטא - שוב אינו חוטא, שנאמר "רגלי חסידיו ישמר". אמר ריש לקיש: מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן ד.. בא לטמא - פותחין לו, בא לטהר - מסייעין אותו.
רמב"ן מביא נקודת מבט אחרת ולא נרחיב בה כאן. עיקרו של דבר שמילת לב האדם תתרחש בימות המשיח, זמן שבו מלכות ה' תשלוט בארץ ולא ישלוט יצר הרע. בימות המשיח האדם לא יתלבט בין חטא לקיום מצוות ה'. לאדם יהיה ברור מהי הדרך הנכונה. ימות המשיח ע"פ רמב"ן הם חזרה לתקופה שלפני חטא גן עדן.
"אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן... וכן נאמר ביחזקאל (לו כו כז) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. ".
צא ולמד: הערלה היא הכיסוי החיצוני. המילה היא פעולת הסרתו. עורלת הלב, במובן מטפורי – דְּמוּיִי היא אטימות לב. מצב בו האדם אינו משאיר מקום פנוי בליבו, אלא לעצמו בלבד. במובן מסוים, מוצדקת הגדרת אטימות הלב כטיפשות. הטיפש למעשה רואה לפניו מציאות מדומיינת מנותקת מהאמת. הסרת הערלה-האוטם, מאפשרת לאדם לתת מקום לכולם. בפרשת עקב, מציע-דורש הקב"ה מישראל, מבט פנורמי חוץ-גופי: " יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ " מדוע ? הֵן לה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ:. אתה אינך לבדך. אינך מרכז היקום. וזה יתאפשר ע"י " וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם ".
הפרשה נאמרה אחרי פרשת הלוחות השניים. זהו המפתח לתהליך התשובה. הסרת חסמים וכיסויים ופתיחות לשינוי. על כך אומר רמב"ן שמילת הלב פירושה גילוי האמת. בפרשתנו, המוהל הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיך" –זו היא שיאה של התשובה. מדוע ? כי התשובה, אומרים חז"ל, נוצרה יחד עם העולם. התקווה שניתנה לאדם והמתינה עד לחטאו. לפני כן לא היה צורך בה. ומשחטא, התחיל מסע ארוך שמטרתו לחזור אל המצב שלפני החטא. התשובה היא זו שמסייעת לאדם. ומשהסיר את עורלת לבבו, מסייעים בידו להיטהר. לפי רמב"ן, ימות המשיח הם מצב שבו האדם יחזור למקורו ולעולם אידיאלי ללא פניה אל יצר הרע. אז יינתן לאדם לב חדש-ללא כיסויה.ה.
לפי רמב"ן, פרשתנו מכוונת אל עולם אידיאלי. ואילו פרשת עקב היא העולם הריאלי בו לבו של האדם מתכסה ומתגלה מתכסה ומתגלה במאבק אין סופי .
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה.-ט"ו אלול תשפ"ד -אריה דיכטוולד
א. כל הזכויות שמורות. נועד ללימוד ועיון בלבד. לא הלכה למעשה - אין לעשות שימוש מסחרי .
ב. ישעיהו פרק ו פסוק י: הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ
ג. שמואל א פרק ב פסוק ט: רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:
ד. משלי פרק ג פסוק לד: אִם־לַלֵּצִים הוּא־יָלִיץ ולעניים וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן:
ה. בניגוד לרמב"ם הרואה בימות המשיח מצב בו כל העולם מקבל עליו עול מלכות שמים אבל עולם כמנהגו נוהג.
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 307 -הנחמה שבסוף -חיים קופל
1) "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א-להיכם ..מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ..לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים " (כ"ט-ט..י"ב). רש"י, על אתר מביא את מדרש תנחומא שאומר:
"למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? (בפרשת כי תבוא פרקים כ"ז-כ"ח), לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ מארבעים ותשע (קללות) שבתורת כהנים (בפרשת בחוקותי), הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם ואמרו: מי יוכל לעמד באלו? הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיְּסָם: אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קַיָּמִים לְפָנָיו".
2) שואל הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, מי שהיה הרב הראשי לת"א-יפו, נפטר ב-ד' אלול תשמ"ו (1986). למה המדרש לא כתב נוסח מקובל למניין: תשעים ושמונה קללות, במקום הביטוי מאה חסר שתים?, והרי גם בתורת כהנים תוצאות המניין נכתבו בצורה המקובלת: ארבעים ותשע קללות ולא חמישים חסר אחת?
3) מתרץ הרב פרנקל, שחסר שתים כאן, אין הכוונה להשלים למאה, אלא חסרים שני פסוקי נחמה, וכפי שיבואר. לא כמות הקללות ועוצמתן, הפחידו את בני ישראל, אלא העדר נחמה ותקווה לעתיד, אופטימיות לאחר הקללות. שהרי בפרשת בחוקותי, למרות ארבעים ותשע קללות בני ישראל לא נבהלו, מאחר שבסוף התהליך, ישנם שני פסוקי נחמה, המבטיחים עתיד טוב וכדלהלן:
4) א) "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כ"ו-מ"ב).
ב) ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געַלְתִּים לְכַלֹּתָם להפר בריתי אתם כי אני ה' א-להיהם. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים ..להיות להם לא-להים" (ויקרא כ"ו-מ"ד..מ"ה).
5) לכן, למרות עוצמת הקללות, יכלו בני ישראל להחזיק מעמד ולהתלות בסוף הטוב המובטח בברכות.
אך בקללות שבפרשת כי תבוא, היו רק קללות, בלי פסוקי נחמה לעתיד טוב בסופן. כך שהביטוי במדרש "חסר שתים", אינו מתייחס לגריעה מהמספר מאה, אלא שחסרים שני פסוקי הנחמה וכנ"ל.
6) ואומנם, אם נדייק, נמצא שיש אכן מאה קללות בדיוק, ויש להוסיף עוד שתי קללות שלא נמנו:"גם (א) כָּל חֹלִי (ב) וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ " (דברים כ"ח-ס"א).
7) מפרשתנו רואים את החשיבות וההשפעה של התקווה לעתיד. בני ישראל שמעו במצטבר, בשתי הפרשיות מאה ארבעים ושבע קללות, ולא הוריקו פניהם, כי היו בהן גם פסוקי נחמה לעתיד. הגדיל לעודדם, משה רבנו באומרו "אתם נצבים": למרות מאה הקללות, ואף בלא פסוקי הנחמה, עצם העובדה שאתם נצבים, לפני ה' א-להיכם, זוהי נחמה גדולה.
8) תשובות לפרשת כי תבוא
א) איזה עיור רואה היטב? תשובה: "ארור משגה עיור בדרך" (כ"ז-י"ח). וברש"י במקום: הסומא בדבר, כלומר רואה בעיניו, אך לא מבחין בסכנה שלפניו.
ב) "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב" (כ"ח-מ"ז).על מי מסופר שאמר פסוק זה פעמים רבות בזמן השואה? תשובה: רבי יקותיאל
...
