פרשת ניצבים-וילך תשפ"ד הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה: מנהיגות: בהסכמה או בפקודה? ה' אמר ליהושע להנהיג בקשיחות ובסמכותיות. אם לא יסכימו איתך, לך בראש והובל אותם. הֱיֵה ברור. היה החלטי. היה תקיף. היה חזק.! בפנים יש קוד לזום פרשת השבוע הערב 8.30

*קוד הזום לפרשת השבוע הערב יום רביעי כב באלול תשפ"ד עם ד"ר זאב פרידמן

לחץ כאן בבקשה לפתיחה.

https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1

תיאור תמונה

תיאור תמונה

הרב לורד יונתן זקס במסר מדהים! משנה חיים מתוך פרשת ניצבים וילך בספרו "רעיונות משני -חיים "בהוצאת קורן מגיד עמ'243-244 בתרגומו של צור ארליך:

אדם בוגר נושא בנטל של אחריות.אדם בוגר אינו מחכה שמישהו אחר יעשה את הצעד הראשון.

כאן טמונה חשיבותה ההיסטורית והסיפורית של פרשת ניצבים, זו הניצבת
כמעט בסוף התורה ונקראת כמעט בסוף השנה. היא עוסקת בהתכוננות לקראת התחלה חדשה; לקראת מציאות שבה אנחנו פועלים למען ה' במקום לחכות שיפעל למעננו.

תרגמו זאת למונחים אנושיים ותראו כי הדבר יכול לשנות את חייכם. לפני שנים רבות, בתחילת עבודתי כרב קהילה, נשאתי עיניי למילה של עידוד מאישיות רבנית בכירה. עבדתי קשה, ניסיתי גישות חדשניות, חיפשתי דרכים חדשות לקרב יהודים למורשת אבותיהם. רב צעיר זקוק לתמיכה בזמנים כאלה. הוא נוטל סיכונים, סופג ביקורת בלתי נמנעת, ומשאביו הרגשיים מידלדלים. חיכיתי וחיכיתי אבל העידוד לא הגיע. הדומייה הכאיבה. היא איכלה את ליבי כחומצה.

עד שעברה בי כברק התובנה: מה יהיה אם אהפוך את התרחיש על פניו? מה אם במקום לחכות שהרב פלוני יעודד אותי, אני אעודד אותו? מה אם אעשה למענו את מה שאני מייחל שהוא יעשה למעני? זה היה רגע משנה חיים. הוא נסך בי כוחות שלא הכרתי.

התחלתי לנסח זאת ככללים לחיים. אל תחכה שישבחו אותך: שבח אחרים. אל תחכה שיכבדו אותך: כבד אחרים. אל תעמוד ביציע ותבקר את אלה שעושים: עשה בעצמך משהו שישנה את פני הדברים לטובה. אל תחכה שהעולם ישתנה: התחל בתהליך בעצמך, וכך תגייס אליו אחרים. יש משפט המיוחס למהטמה גנדי (הוא מעולם לא אמר אותו, אבל בעולם מקביל ייתכן בהחלט שאמר): "היה אתה עצמך השינוי שאתה רוצה שיקרה בעולם". קח את היוזמה.

את זאת עשה משה בחודש האחרון של חייו, בסדרת הנאומים הארוכה שאנו מכירים כספר דברים, ובייחוד בטקס הגדול של חידוש הברית שבפרשתנו. ספר דברים מציין את קץ ילדותו של עם ישראל. מכאן ואילך,

היהדות תהיה קריאתו של א-לוהים לאחריות אנושית. אצלנו האמונה איננה המתנה לאלוהים; אצלנו האמונה היא ההבנה שאלוהים מחכה לנו.

בכל פעם שאתם מוטרדים מכך שמישהו לא עשה בשבילכם את מה שצריך היה לדעתכם לעשות, הפכו את המחשבה הזו על פיה - ועשו אתם למען אותו אדם. אל תחכו שהעולם ישתפר. טלו את היוזמה. העולם מחכה לכם.

******************************************************************

אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והקהל הרחב בעם.

ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:

דרך אתר החברה: www.hamikra.org

בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)

החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות, למוסד אישור מס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודה.

*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.

************************************************

באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן-מגיד

פרשת ניצבים-וילך תשפ"ד

הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה:

מנהיגות: בהסכמה או בפקודה?

המעבר הגדול עומד להתחולל. תקופת מנהיגותו של משה עומדת לפני סיום, ותקופתו של יהושע עומדת להתחיל. משה מברך את ממשיכו. גם ה' מברך אותו. הקשיבו היטב לדברי ה' ולדברי משה, ושימו לב להבדל הדק ביניהם. משה מברך את יהושע כך:

חֲזַק וֶאֱמָץ, כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (דברים לא, ז).

והקב"ה – כך:

חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ (שם, כג).

"תָּבוֹא אֶת" ("את" במובן "עִם") – לעומת "תָּבִיא אֶת". המילים כה דומות, בשורשן ובצלילן, אך חכמינו ראו אותן כשונות תכלית שוני. על פי רש"י, הן מציינות שני סוגים נבדלים של מנהיגות. הנה דבריו:

משה אמר ליהושע, "זקנים שבדור יהיו עמך. הכֹּל לפי דעתן ועצתן". אבל הקב"ה אמר ליהושע, "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם: תביא על כורחם. הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן. דַבָּר אחד לדור ולא שני דַבָּרים לדור" (רש"י לדברים לא, ז).

משה יעץ ליהושע להנהיג בדרך ההתייעצות והשיתוף. ואילו ה' אמר ליהושע להנהיג בקשיחות ובסמכותיות. אם לא יסכימו איתך, מייעץ ה' ליהושע, לך בראש והובל אותם. הֱיֵה ברור. היה החלטי. היה תקיף. היה חזק.

אבחנתו של רש"י בין סגנונות המנהיגות של משה ויהושע נראית תמוהה בהתחשב במה שידוע לנו עליהם ממקומות אחרים. הנה למשל פירושו של רש"י עצמו על דברי ה' כשעמד לברוא את האדם, "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו). מיהו ה"אנחנו" בפסוק הזה? אל מי ה' מדבר ולמה? רש"י מפרש שם כך:

ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן. לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים, ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן. וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו ... אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות כלומר: כופרים עלולים להיתלות בפסוק זה כדי להתנגח באמונת ייחוד ה'], לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן.

הנה כי כן, רש"י אומר שלפני בריאת האדם, הקב"ה התייעץ עם המלאכים. הוא עשה זאת לא מפני שהיה זקוק לעזרתם: ודאי שלא. גם לא מפני שהוא נזקק לעצתם: הרי הוא כבר החליט לברוא את האדם. למה התייעץ איתם בכל זאת? כדי לחלוק להם כבוד, כדי להקדים תרופה לקנאתם באדם, כדי שלא יהיו ממורמרים על שלא שותפו בהחלטה כה גורלית, וכדי ללמד אותנו, הקוראים, שגדוּלה כרוכה בענווה. מתברר אם כן שא-לוהים פעל דווקא ברוח עצתו של משה ליהושע: דְּאַג לוודא שהאחרים איתך. התייעץ. הקשב לעצות.

ומנגד, משה פעל דווקא ברוח עצתו של א-לוהים ליהושע. טול מקל והך על קודקודם: דימוי המזכיר את אשר עשה משה באמת בקדֵש, כשהיכה את העם במילותיו ואת הסלע במטהו (במדבר כ, א-יב), ונענש על כך במניעת כניסתו לארץ ישראל.

נדמה, אם כן, שה' מדריך את יהושע במילים שאנו מקשרים לסגנון המנהיגות של משה – נוקשה, חזק, החלטי – ואילו משה מעודד אותו לנקוט מנהיגות בסגנון שרש"י מייחס לה': מנהיגות של התייעצות והסכמה. עולם הפוך!

אבל אולי רש"י אומר לנו כאן דבר עמוק. משה, באחרית ימיו, הבין שמבחינה מסוימת, וחשובה מאוד, מנהיגותו נכשלה. הוא הוציא את בני ישראל ממצרים, אבל לא הוציא את מצרים מבני ישראל. הוא שינה את גורלו של העם, אבל לא את אופיו של העם.ב. עתה הבין שכדי לחולל שינוי כזה נחוץ מנהיג בעל סגנון אחר. מנהיג שמוסר את האחריות לעם כולו, ולזקניו בפרט. אכן, כל עוד משה עשה ניסים, העם לא הצטרך לקבל אחריות על עצמו. עכשיו, כדי שהעם יעלה קומה וייטול אחריות, יהושע יצטרך לפעול כמנהיג משתף, המעודד דעות שונות ומקשיב להן גם אם הדבר מעכב תהליכים.

זוהי מנהיגות טרנספורמטיבית, מנהיגות מחוללת תמורה. והיא דורשת מהמנהיג לנקוט את מה שחכמי הקבלה מכנים "צמצום"; לפנות מקום גם לאחרים. או כדברי רש"י, "זקנים שבדור יהיו עמך. הכֹּל לפי דעתן ועצתן".

הקב"ה, מצידו, לא שינה את דעתו. הוא לא יעץ ליהושע להפוך למנהיג סמכותני באופיו. ברכתו ליהושע, ברוח זו, מכוונת רק למעשה אחד. הקשיבו שנית לפסוק: "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ". זכרו שהיה מאורע אחד שגרם לכל דור יוצאי מצרים למות במדבר: חטא המרגלים, עת ביטא העם חוסר אמונה בה' והעדר אומץ להיכנס לארץ ולרשת אותה.

כזכור, שניים מן המרגלים, יהושע וכלב, עמדו איתן למול עשרת עמיתיהם, והכריזו כי יכול יוכל העם להכריע את אויביו. ה' אומר עתה ליהושע כי מחכה לו ניסיון נוסף שבו יהיה עליו לעמוד איתן, שוב, גם נגד דעת רוב: חציית הירדן. שכן אז עלול העם להיכנע שוב לַפּחד. או-אז יידרש לעם מנהיג נחוש, לא כזה שמתייעץ ומחפש קונצנזוס. מנהיג שאינו שועה למתנגדיו. בעת ההיא יהיה "הכל תלוי בך... דַבָּר אחד לדור ולא שני דַבָּרים לדור". לפעמים גם מנהיגי-הסכמה מובהקים צריכים לפקוד "אחריי".

עת לדון ועת לפעול. עת לבקש הסכמה ועת ללכת בראש בלי לחכות להסכמה. את המסר המורכב הזה העבירו ה' ומשה ליהושע, בדרכיהם השונות. מנהיג צריך את האומץ להוביל, את הסבלנות להתייעץ, ואת החוכמה להבין מתי נכונה הדרך האחת, ומתי האחרת.

סביב שולחן השבת

  1. מהם בעיניכם ההבדלים העיקריים בין סגנונות המנהיגות של משה ושל יהושע?
  2. מה גרם לפרשת המרגלים להיות מאורע מכונן כל כך במנהיגותו של יהושע?
  3. האם יש לכם תכונות ייחודיות היכולות להועיל למנהיג?

1] רש"י לבראשית א, כו; על פי בראשית רבה ח.

2] לעיון במעשהו של משה בקדש, ובהתפתחות הצורך של העם במנהיג, ראו שיחתי לפרשת חוקת "Why was Moses not destined to enter the land? (טרם תורגמה לעברית) משנת תשע"ג (5773) באתר https://rabbisacks.org