רוצים להיות שותפים לעשייה,בתרומה או חסות,אנחנו עמותה, מלכ"ר, ניהול תקין ואישור החזר מס 46
ניתן באתר - www.hamikra.org
יום כיפור - בין כל נדרי לנעילה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
הנה יורד יום הכיפורים בקדושתו וטהרתו, וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוליו. עומדים מסביב עצי ירק שׁוֹשְׁבִינִים לָשֵׂאת אַדַּרְתָּו של היום הקדוש. עולים ציפורים בצפצופם במרחב הקדושה והטוהר. אנו מקבלים את הודו וקדושתו של היום הנשגב ואת רוחו הַלּוֹהֶבֶת. הנה נושק יום הכיפור ברֹאשׁם שֶׁל עצי הירק המשפילים צמרתם בפני היום הקדוש. הנה נושק היום הקדוש גם לאזובי קירות הסלעים. וביום הקדוש גם צמח הבר הופך לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת. ביום הקדוש, שירת הציפורים מתנגנת בְּקוֹלה הַמָּתוֹק, בחֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת-ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. וְהָיְתָה הָעֶדְנָה הטהורה והמקודשת , לְנִשְׁמַת קהילת עם ישראל נֶאֱצֶלֶת.
היום זה זמן "כל נדרי"- של פתח שער, ומחר זה יהיה באותו הזמן- זמן נעילה- של סגירת שער ונעילתו.
בין זמן "כל נדרי" לזמן נעילה- מוארת באור יקרות, קריאתו של הנביא ישעיהו, מחר בהפטרת היום הקדוש: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
בין זמן "כל נדרי" לזמן נעילה- קוראת לנו מנהרת הזמן, לסדר עבודתו של הכוהן הגדול, בתפילת מוסף ביום הקדוש.
בין זמן "כל נדרי" לזמן נעילה-בתפילת מנחה ביום הקדוש, נצלול למעמקי ים התורה בסיפורו של יונה שבמעמקי הים והעיר נינווה.
בין זמן "כל נדרי" לזמן נעילה- תשרה עלינו אחדות של אחווה ורעות, נטולת ריבים ומחלוקת. שהרי, באחדות של ישיבה של מעלה ושל ישיבה של מטה-, ניתנה ההתרה להתפלל עם כולם, ללא הבדל דעה או השקפה, וגם עם העבריינים. כך מיקום האופק- ששמים וארץ נשקי אהדדי, זה מעמד רוחני נשגב ובעל משמעות, שמתרחש פעמיים ביום הכיפורים - בכל נדרי ובנעילה. הוא עבורנו סוג של WAZE ומצפן, לחישוב מסלול דרכנו.
בתפילת כל נדרי , מתרחשת התופעה הלא שכיחה של -שבת אחים ואחיות ביחד: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים.... כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרַי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי". שתי הישיבות של בתי הדין של מעלה וגם של ומטה, מתחברות אחת לרעותה.
תפילת "כל נדרי" ומפטיר יונה, הם שני עוגנים חברתיים מכוננים בנרטיב היהודי לדורותיו.
בתפילת "כל נדרי" אנו מתחברים למהות ,התכלית והמטרה של יום הכיפורים: " עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים. כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרַי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי, דְּאִנְדַרְנָא וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא, וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא......ְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה וְשָׁם נֶאֱמַר, וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: ( מתפילת "כל נדרי").
תפילת "כל נדרי" שחוברה כנראה כבר בתקופת הגאונים ( סוף המאה הששית ועד אמצע המאה האחת עשרה) היא תפילת ההכלה האולטימטיבית, המכנסת תחת כנפיה את כלל עם ישראל, ללא החרגה והדרה של פרט ישראל. התפילה מאחדת ומעניקה הזדמנות לכל אובד ונידח באשר הוא נמצא, לחוות חוויה של שייכות לאלוקים ולעם. יש בה ביטוי אולטימטיבי למידותיו של הקב"ה, כאל רחום וחנון, הפותח פתח לתשובה לסליחה ולכפרה. יש בה ביטוי אולטימטיבי, לחברה ולקהילה במיטבה, שאיננה מתייגת ואיננה מדירה את האנשים שבקרבה, ומעניקה מרחב פתוח של הזדמנות וסיכוי,- לשונה ,לאחר, ולזר שבקירבה, שרק אתמול היה נראה כחסר סיכוי להשתייך אליה. תפילת "כל נדרי" מעניקה הזדמנות לכל מי שסר וסטה מהדרך ,לחשב מסלול מחדש.
תפילת "כל נדרי", מחברת את דרי מעלה במגדלי היוקרה, עם דרי מטה -דרי הרחוב, למעמד קדוש המאחד את הלבבות. כמוה כצפירה קולקטיבית המחברת את כולם למשמעות היום הקדוש. דומה שיש משהו מהאחדות הקדושה של "כל נדרי" המציפה לנו את עוצמת הזיכרון של מלחמת יום הכיפורים ,בחיבורה עם האחדות הקדושה בצפירה, ביום הזיכרון לחיילי צה"ל, כפי שמבטאת זאת יעל גלוברמן בשירה- הומלס בצפירה :"כשנשמעת הצפירה של יום הזיכרון, הקבצן חסר הבית מרחוב הנביאים, קם ועומד זקוף כמו צ'לו שמישהו סוף סוף נתן לו תווים. למשך שתי דקות מהדהדות, הוא אחד מכולם, יש לו מקום, יש לו חדר באובדן הלאומי".
"תפילת כל נדרי" היא קריאה וצפירה לחברה, לפעול באופן נמרץ להגן גם על זכויותיהם, של עבריינים שריצו את עונשם ומבקשים הזדמנות לשיקום עתידם. קריאה לחברה לדעת לאזן בין רדיפת הצדק האבסולוטי, לבין הרצון לסייע למי שסר מהדרך, למצוא את דרכו חזרה לחברה.
העוגן השני שהוא מפטיר יונה ,אותו אנו קוראים בתפילת מנחה של יום כיפור, מעצים ביתר שאת, את המהות והתכלית שבתפילת "כל נדרי".
הנביא יונה בן אמיתי, מסרב למלא אחר השליחות שהוטלה עליו על ידי הקב"ה ואף בורח ממנה. אנו עדים לפער תיאולוגי בין יונה לבין הקב"ה: וַיְהִי, דְּבַר ד', אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ד'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ד'".
מהי התגובה של אנשי נינוה, לאחר קבלת הבשורה ?:
" וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד".
כיצד נוהג הקב"ה עם אנשי נינוה ? -" וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה". מהו ההסבר התאולוגי של יונה לבריחתו מהמשימה שהוטלה עליו ? "וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ד' וַיֹּאמַר, אָנָּה ד' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה.
מהי תגובתו של יונה? - "וְעַתָּה ד', קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי".
מהי תגובתו התיאולוגית של הקב"ה לפשר טיפולו באנשי נינוה החטאים ? " וַיֹּאמֶר ד' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה, וּבִן לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה".
הנביא יונה מייצג את התפיסה התיאולוגית של עולם הערכים האבסולוטיים. הוא אוחז במידת הדין והצדק האבסולוטי. ייקוב הדין את ההר. יש למצות את אבסולוטיות את הדין עם אנשי נינוה החוטאים. הנביא יונה סוגר עצמו לכל אפשרות של פניה לאנשי נינווה, להכרת החטא, לווידוי, לקבלה לעתיד, למחילה סליחה ותשובה. להשקפתו, רחמים פוגעים בצדק ומשבשים אותו. הנביא יונה, איננו מחבר כלל את תקנת השבים לאנשי נינוה.
הנביא יונה מצפה מהקב"ה להיות אל הדין והצדק, במיצוי מידת הדין האבסולוטית. מבחינתו, אין משהו אחר. אין לאפשר לאנשי נינוה החוטאים, לנוע על גבי רצף או ספקטרום של תהליך תשובה .מבחינתו, אנשי נינוה חסרי סיכוי להשתנות. הם חייבים להיענש. אין לחשוב כלל לגביהם על תהליך של מהות ותכלית יום הכיפורים, שיש בו: תשובה, מחילה, סליחה, כפרה, פיוס, שיקום ושינוי. יונה בתפיסתו הטוטלית והמוחלטת, אנשי נינוה חייבים להיענש בכל החומרה, והוא מצפה מהקב"ה כך לנהוג.
אך הקב"ה מעביר את יונה, סדרת ים חינוכית תיאולוגית, של עולם ערכים יחסיים, של אל רחום וחנון, המעניק הזדמנות לאנשי נינוה החוטאים, לדרך התשובה והשיקום. תמיד יש לתת הזדמנות לשינוי. הקב"ה מלמד את יונה הנביא, שבישיבה של מעלה וגם בישיבה של מטה, עלינו להעניק הזדמנות וסיכוי, גם למי שנראה בעינינו כחסר סיכוי וכמקרה אבוד. להשקפתו, רחמים משלימים את הצדק.
הקב"ה אומר ליונה- אל תהיה כל כך נחרץ. אל תהיה כל כך בטוח בעצמך. אל תהיה קיצוני. אל תהיה בינרי , שיפוטי והכללתי. ראה את המנעד והספקטרום. לא הכול שחור או לבן, כפי שאנו בזמן כל נדרי מיישרים מבט לאותו אופק שאינו מוחלט. איננו אור או חושך. יש משהו באמצע. הקב"ה כאומר ליונה-דברים שרואים מכאן לא רואים משם- אתה רחוק מנינוה. אבל על צמח הקיקיון שנגיש לך, אתה רחום וחנון ואילו על בני אדם שנבראו בצלם אלוקים, אינך חס ואינך מעניק להם הזדמנות לחזור בתשובה ?
כך מלמדנו המדרש, ילקוט שמעוני, תקנא :" זימן הקב"ה תןלעת והכה את הקיקיון ויבש ומת, וזבובים ויתושין שרויין עליו ומצערים אותו מכל צדדים עד שביקש נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות כמטר לפני הקב"ה, ואמר לו – יונה ,מפני מה אתה בוכה, יש לך צער על זה שלא גדלתו ולא הכנסת בתוכו זבל, ולא השקית בו מים? לילה אח חיה ולילה אחד יבש. כך חסת עליו ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה? באותה שעה נפל על פניו ואמר- הנהג עולמך במידת הרחמים, דכתיב- לד' אלוקינו הרחמים והסליחות ."
תפילת "כל נדרי" בראשיתו של יום כיפור ומפטיר יונה בעיצומו של היום לקראת נעילת שער, הם שני עמודי יסוד, במהות, בתכלית ובמטרה של יום הכיפורים- בהשלמת התשובה, הסליחה, המחילה, הכפרה והפיוס, עם אלוקינו, עם עצמנו ועם זולתנו, שביניהם מתוח- "גשר החיים", שעליו עומדים כל בני מרון שאומרים בקול : "אבינו מלכנו, זכור רחמיך וכבוש כעסך, וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ומגיפה ופגע רע, וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פורעניות וכל גזירה רעה ושנאת חינם, מעלינו ומעל כל בני בריתך".
גמר חתימה טובה
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
עו"ד רחל ארזני - חמשיר .
וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה יונה א, 3
...וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶת יָמִים יונה ג,3
יוֹנָה
אִישׁ נָדִיר מְיֻחָד, יוֹנָה
נִבְלַע בִּמְעִי הַדָּגָה
שְׁלֹשֶׁת יָמִים שָׁהָה שָׁם
וְלֹא נֶאֱכַל וְלֹא נֶעֱכַּל
מִמַּה עָשׂוּי הָיָה גּוּפְךָ
מִמַּה כֹּשֶׁר עֲמִידָתְךָ
לְאָן תִּבְרַח
חָרַדְתָּ לְשִׁמְךָ שֶׁיּוּזַל
אִם נִינְוֵה תֵּטִיב דְּרָכֶיהָ
וְהָאֵל הָרַחוּם יְחֻנֵּם, כִּי אָז
יֹאמְרוּ: נְבִיא שֶׁקֶר הָיָה יוֹנָה?1]
וּבְנִינְוֵה "הַרְבֵּה מִשְּׁתֵּים – עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם,
אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה."2]
וְחַיֵּיהֶם וְאָשְׁרָם
וּרְכוּשָׁם וּבְהֶמְתָּם לֹא עָמְדוּ נֶגְדְּךָ.
אָנוֹכִיּוּת לָבַשְׁתָּ
עַל קִיקָיוֹן שֶׁנִּשְׁדַּף הֵיטֵב חָרָה לְךָ
וְעַל חַיַּי אָדָם וּבְהֵמָה לֹא חָמַלְתָּ
נְבִיאִים בָּלְעוּ מַמְרוֹרִים בְּדַרְכָּם לְהָשִׁיב עַמִּים לַמְּסִלָּה
וְאַתָּה חַסְתָּ עַל שִׁמְךָ.
אִישׁ תִּמְהוֹנִי יוֹנָה.
הָאֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָאֵל
הֲיֵשׁ נְקִיקִים בֵּין שָׁרָשַׁי הֶהָרִים
אוֹ מְעָרוֹת בְּתַחְתִּית הָאוֹקְיָנוֹסִים
אוֹ בְּשִׂבְכֵי צַמְּרוֹת יַעֲרוֹת הָעַד
לְהִסָּתֵר בָּהֶם מִפָּנָיו
זֶה שֶׁעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּדְבָרוֹ שָׁת וְהוּא אֲדוֹנוֹ.
הֲלֹא נָבִיא יִקְרָאוּךָ
וְהֵיאַךְ נִסְתְּרָה בִּינָתְךָ
הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ
שֶׁמּוּעָד לִנְבוּאָה
נִצַּל מִשְּׂאֵתָהּ?
קְדָמְךָ משָׁה
עַל חֹסֶר הַתְאָמָה טָעַן
"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי... כְּבַד פֶּה וּכְבַד לְשׁוֹן אָנֹכִי".3]
וְלֹא צָלַח בְּיָדוֹ לֹא לְהִנָּבֵא.
מוּסָר לֹא לָקַחְתָּ
אוֹ שֶׁמָּא חִידָה וּמָשָׁל אַתָּה?
1] פרוש מהר"י, קרא ד,3 מקראות גדולות עם פרוש מלבי"ם
2] יונה ד' 11
