**********************************************************************************************
פסח -"חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם"-חוט המשמעות המשולש לא ינתק
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור". בהמשך דבריו הוא אומר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג'), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ד' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". (מסכת פסחים, דף קטז' עמ' ב'). הערב בליל הסדר, נסב סביב השולחן, נספר את סיפור ההגדה ונאמר הלל בשירה ובהודיה. אין עוד לילה אחר בשנה ,שבו אנחנו אומרים הלל, חוץ מאשר ליל פסח.
מה נשתנה הלילה הזה באמירת הלל מכל הלילות?
בשנת 701 לפני הספירה, עורך סנחריב מלך אשור, את מסעו המפורסם לכיבוש ארץ ישראל. מסע שהונצח במוזיאון הבריטי בלונדון. סנחריב מגיע עם צבא גדול ושר צבאו רבשקה. לאחר שהשלים את כיבוש כל ערי האזור, הוא מגיע לתחנתו הסופית, לכיבוש ירושלים. סנחריב מתמקם בנוב עיר הכוהנים של שאול ומתצפת על הישוב היהודי בירושלים, בתוך עיר דוד שמסביבה חומה. כפי שמתאר זאת הנביא ישעיהו (י', לב'):״ עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת] צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם ״.
סנחריב מעריך, שבקלות יסיים את מסעו והישוב היהודי בירושלים ייפול לידיו ״כביצים עזובות״(הנביא ישעיהו),כמו שנפלו הישובים האחרים במסעו אל ארץ הקודש. שהרי אין סיכוי לישוב היהודי הקטן אל מול הצבא של המעצמה הגדולה בעולם , באותה עת.
אך כאן נכונה לו הפתעה, בדמות מנהיגות אמונית, נחושה וכריזמטית של המלך חזקיהו, שנערך למתקפת סנחריב. חזקיהו עוסק ללא לאות, בחיזוק החוסן האמוני של עמו ובנוסף הוא דואג לחיזוק התשתיות הפיזיות ההגנתיות, של החומה והמגדלים בירושלים. סנחריב שולח את הרמטכ״ל שלו רבשקה (שבמסכת סנהדרין נאמר שהיה יהודי מומר),שידבר ישירות אל היהודים מעל ראשי מנהיגיו וידבר אליהם בשפתם ״בקול יהודית״ וישכנע אותם להיכנע ולותר על חירותם וריבונותם ובתמורה יקבלו אושר בחסות המעצמה האשורית.
״הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראין את ההלל (של ליל פסח) ואמר לסנחריב: חזור לאחוריך, כי ניסים נעשים להם בזה הלילה. (במדרש בילקוט שמעוני, ב׳, רמ״א). התוצאה הייתה :״ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד׳ , ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים״(מלכים ב׳,יט׳,לה׳).
כל הדרמה שתוארה ,שגיבורה הוא המלך חזקיהו, מתרחשת בליל פסח, בליל הסדר, בזמן שירת ההלל. מפלתו של המלך סנחריב אירעה בליל פסח, כנאמר: ״ לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה״ (מסכת מגילה, לא׳, ע״ב).
ליל הסדר שבו נסב הלילה הוא המרחב החוויתי והחינוכי, כיצד להתחבר למשמעות של:" בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ד' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". באמירת ההגדה אנו מעצימים את החוסן האמוני והלאומי, של המשמעות של עם חופשי ובני חורין בארצם ובמולדתם.
חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה:״והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״. אם נהיה מאוחדים - עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו. חוסננו הוא גם בערבותנו, איש לרעהו, שנדע לכבד גם את השונות וההבדלים בתוכנו, ב״אחד״ שבנו ובאחר שבנו, היחד בצד הייחוד.
מסע ההתמודדות של עם ישראל לשמירת זהותו והגשמת ייעודו, מתחיל בסיפור יציאת מצרים, מעבדות לחירות ,שם במצרים, לא שינו את לשונם, שמם ולבושם. המסע של עמנו ממשיך לאיום הקיומי של סנחריב עלינו ולמפלתו בליל פסח. מסע עמנו ממשיך לדור השואה והתקומה, שהקים את מדינתנו. מסעו של עמנו הוא מאבק בלתי פוסק לצדקת דרכנו.
כוחנו באמונתנו. כוחנו באחדותנו, כוחנו בעוצמתנו הרוחנית, הצבאית, החברתית, המוסרית והכלכלית.
המשמעות של – "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם", שזורה בנאומו של דוד בן גוריון בוועדת פיל 1936, השופך אור על המשמעות של מסע תקומתנו וחירותנו בחג הפסח, שאותו אנו מספרים בליל הסדר: "לפני שלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה "מייפלאואר" ובה אנגלים שקצו בחברה. הם חיפשו חוף שומם לחלוטין להקים בו עולם חדש. הם נחתו באמריקה, והיו ראשוני המייסדים של אומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אבא, בית ספרו ועוד. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אוניה זו, כמה אנשים היו באנייה, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שיסדו אבותיו ובה הוא גר היום בזכותם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת המייפלאואר, יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם- באמריקה וברוסיה, בתימן ובגרמניה- יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר בניסן. מה לבשו? "מותניהם חגורים ומקלם בידם"; הם אכלו מצות, והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך ארבעים שנה. עד היום הזה, אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים".
המשמעות של – "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם", שזורה השבוע , בפקודת היום, של אל"מ רועי צוויג מח"ט שומרון, לחייליו הלוחמים, לקראת מבצע שיפוץ מתחם קבר יוסף הצדיק ,לאחר שמתפרעים פלסטינים פגעו במקום: "תחנת לוחמני, כאן קודקוד, היום אנו יוצאים למבצע תיקון ההרס של מתחם קברו של יוסף. במקום זה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו' ואנו פועלים היום, ב 'יד רמה' כאבותינו , שעל יציאתם ממצרים בפסח שנחגוג עוד שלשה ימים, אומר הכתוב - 'בעצם היום הזה', לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים. כך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל. תחנות לוחמני תחילת תנועה אל העיר שכם סוף".
כך אנטואן דה סנט אכזופרי (1900 – 1944), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי. לימד אותנו בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", את המתווה הנכון – כיצד בונים ספינה: "אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול, האינסופי. ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תוכניות ולבנות ספינה". הנסיך הקטן שאף הוא עסק בבניית תיבה בדמות ספינה הנעה על פני המים, מלמדנו, שאם אתה רוצה להניע אנשים לבנות ספינה, אינך יכול לפנות אליהם מיד בהתחלה, בהנחיות ארגוניות וטכניות – מה יש לעשות, כיצד ואיך יש לעשות . אלא, ראשית, עליך להסביר לאותם האנשים את המשמעות של המשימה. עליך לחבר אותם לרציונל ,ליעוד ולמשמעות של המשימה המוטלת עליהם, הרי שהמוטיבציה תהא גבוהה ומכאן אפשר יהיה להציג בפניהם את ההנחיות והמפרטים השונים. אם תתחיל ב-לָמָּה בהצגת המשמעות והייעוד ולא במה, הרי רק כך תוכל להניע אותם לשינוי , לאתגר ולמשימה. העיקר - הלָמָּה ולא המה.
שירת ההלל לקב״ה שנשיר הלילה בליל הסדר, היא ביטוי מוחשי לקהילת הזיכרון של עמנו, שתובעת מאיתנו כפרט וכקולקטיב להתחבר למשמעות של: "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם ".
חוט המשמעות המשולש לא ינתק .
עם ישראל חי.
חג פסח כשר ושמח.
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
תשפ"ב
פסח - יגאל גור אריה - במסר " עם שזוכר מנין הוא בא - גם ידע לאן הוא הולך
חודש ניסן הוא "ראש החודשים "ביהדות הכל הולך אחר הראש- הראש הוא המוביל את הגוף, בראש נקבע הכל . הערב נערוך כולנו את "ליל הסדר" כפשוטו- לילה שעושים בו סדר : סדר במחשבות, סדר בשאיפות, סדר בסדרי העדיפויות . דווקא בראש החודשים יש לנו הזדמנות לקבל החלטות נכונות לחיים שלנו, שיובילו אותנו כל השנה כי קיבלנו אותן ב....ראש.
כל שינוי הוא תהליך. תהליך שמתחיל בהחלטה ל"קדש" ומסתיים ב "נרצה", ברצון. רוצה להחליט להיות יותר טוב, להשתפר ולהתקדם? היום זו ההזדמנות שלך /שלנו לא נפספס.
סדרי העדיפויות בחיים ברורים אהבה אינסופית איש איש לרעהו, אמונה גדולה בעצמך ובחבריך!!!
מצוות חג הפסח "והגדת לבנך !" המחייב אב מימים ימימה .
המסירה מדור לדור היא "המסורת" המסורת היא מרכיב מרכזי בעיצוב ה"אני" האישי והלאומי. מין המילה מסורת נמשכים גם "מסר" "מסירות" ו "התמסרות" –כולם ערכים המבטאים מורשת והקרבה .
המסורת היהודית בנויה על הזיכרון הקולקטיבי. היא חייבה את האב לספר לבנו את גדולת מעשה האל ,ובעיקר את ביטויה המפואר ביותר :יציאת מצרים.
החובה להעביר לדורות הבאים חוויות יסוד פורמטיביות איננה רק פוזה יהודית למדנית .היא מופיעה אצל עמים אחרים גם .
האדם הוא, אם כן, לא רק תבנית נוף מולדתו כמאמרו של שאול טשרניחובסקי ,אלא גם תבנית עומק תודעתו ההיסטורית. תודעה זו יוצרת את החוט (או חבל) המקשר בין אבות לבנים ,בין הפרט לעמו, בין עם לבין כתב ההגנה על תכלית קיומו. כתב ולדימיר נאבוקוב " מי שמאבד את זיכנו , מאבד גם את נצחיותו "
שימור הזיכרון האישי והלאומי מביא לדבריו לחיי נצח. ולראיה העם היהודי .
הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה
כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן
הוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת
וְלִפְעָמִים הַזִּיּכָּרוֹן הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה הַכּוֹל
כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט"
יהודה עמיחי]
פעולת הזיכרון היא פעולה שכלית, חושית ונפשית מרתקת , שעדיין מפעימה ומאתגרת חוקרים רבים. חוקרי הזיכרון מאפיינים סוגים שונים של זיכרון ובהם- זיכרון חושי, זיכרון אייקוני, זיכרון הדהודי, זיכרון לטווח קצר, זיכרון העבודה, זיכרון לטווח ארוך, זיכרון מפורש, זיכרון סמנטי, זיכרון אירועי, זיכרון מרומז, זיכרון תהליכי, זיכרון חזותי, זיכרון מרחבי, זיכרון תלוי מצב רוח, ועוד כהנה וכהנה איפיונים הגדרות ותת הגדרות.
העם היהודי הוא עם שזוכר. הוא זוכר את האבות והאימהות, את יציאת מצרים, את ההיסטוריה הרחוקה שלו ואירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים. מייסד תנועת החסידות - רבי ישראל בעל שם טוב הבעש"ט] טבע את המשפט- 'בזיכרון סוד הגאולה'. עם שזוכר מנין הוא בא - גם ידע לאן הוא הולך.
חג שמח!
חג חרות אמיתית!
יגאל גור-אריה
צורית תשפ"ב
