***********************************************************************************
חבל על הזמן
עם ישראל משועבדים במצרים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, מוכים מעונים ונרצעים. הקב"ה בא לגאול אותם ולגלות להם שהוא מלך מלכי המלכים. בהזדמנות זו הקב"ה נותן להם מצווה גדולה וחשובה . אנו היינו מצפים שבמעמד זה, הקב"ה בורא עולם, הגואל אותם מעבדות לחרות, יתן להם מצווה משמעותית מאד בהקשר למעמד המיוחד.
היינו מצפים שיתן להם את מצוות האמונה, אולי מצוות לא יהיה לך אלהים אחרים, אולי מצוות שבת המעידה על בריאת העולם . אך להפתעתנו לא כן הדבר , הקב"ה נותן להם את מצוות "קידוש החודש"- מצווה לקבוע בכל חודש מתי ראש חודש, וזאת ע"י שני עדים, שבאים ומעידים בפני בית הדין הגדול שבירושלים, שראו את חידושה של הלבנה. ברגע זה יקדשו בית הדין את החודש ויפרסמו בכל תפוצות ישראל שעכשיו ראש חודש.
והדבר מפליא ביותר. ראשית, מפני שמה משמעות המצווה הפרטית הזאת, מול המעמד הנורא של גילוי שכינה וקבלת עול מלכות שמים ע"י ישראל והעולם כולו? יתרה מזאת, המצווה הזאת היא מאד מוגבלת, ומעט מאד יהודים יוכלו לקיים אותה אם בכלל, ואפילו לא פעם בחייהם . שהרי במצווה זו שותפים רק שני עדים שראו את הלבנה, ובית הדין שמקדשים את החודש. נמצא שבכל חודש יש יהודים בודדים שיזכו לקיים מצווה זו . ודווקא את המצווה הזאת בחר הקב"ה לתת לישראל ברגע גאולתם ממצרים ?
נדמיין לעצמנו שאנחנו מטיילים בשדרה החמישית בניו יורק, רובע העסקים המפואר בעולם. לפתע עוצרת לידנו לימוזינה מפוארת , יוצא ממנה איש הדור בלבושו, ארבעה פלאפונים לירכותיו, שניים מימין ושנים משמאל, תיק גיימס בונד מהודר בידו, והוא נכנס לסוויטה במלון הילטון המפואר. אנחנו תוהים מי זה האיש המאושר הזה, שכל אוצרות העולם בידיו כלום לא חסר לו. מי אתה אנחנו שואלים בסקרנות ? והוא עונה בגאווה : אני ג'וני הנהג של ביל גייטס – האיש העשיר בעולם! הבוס שלי דואג לי לכל מכשיר חדש, למכונית מפוארת, למלונות מיוחדים , יש לי רב , לא חסר לי כלום.
אכן, לכאורה לא חסר לו כלום. אבל רק דבר קטן אחד חסר לו. ביום שלישי אשתו מבקשת ממנו שלמחרת ביום רביעי בשעה חמש אחה"צ ייקח אותה ברכב השרד לקניות בקניון. הוא בודק ביומן ואכן רואה שהוא פנוי באותה שעה. הוא חוזר בזמן מנסיעה עם הבוס, מספיק לאכול ולנוח, אשתו כבר מוכנה לצאת, והנה בשעה רבע לחמש מצלצל הטלפון. ביל על הקו . ג'וני בוא מהר בבקשה יש לנו נסיעה דחופה! אשתו רגילה, היא אפילו איננה כועסת כך הם חיים מאז שהוא הנהג של ביל. כל תכנית היא בערבון מוגבל עד שיגיע הטלפון מביל .
ג'וני יקירנו האיש המאושר. לכאורה יש לו את כל מנעמי החיים הגשמיים, אבל דבר אחד אין לו, והוא: השליטה על הזמן. הוא לא יכול להחליט מה לעשות בדקה הבאה. הוא משועבד לאדון שלו שקובע לו בכל רגע מה לעשות.
זוהי המציאות בה חיים עבדים, וכך חיו בני ישראל במצרים. עבד נתון כל כולו למרותו של אדונו . הוא קובע לו מתי ילך לישון , מתי יקום, מתי יאכל, מתי יחלוב, ומתי יזרע. וכשכבר השתרע על מיטתו רצוץ ושבור עם לילה, יבוא אדונו ויעיר אותו , צא מיד לעבודתך.
לעבד אין זמן, הוא לא יכול להחליט מה הוא עושה בדקה הבאה, כל כולו משועבד לגחמותיו של אדונו.
כשהקב"ה מוציא את בנ"י ממצרים, בשעה שהוא מתגלה אליהם במצוותו הראשונה הוא מבקש לומר להם: הנה אני נותן לכם את המתנה הגדולה ביותר בעולם. אני נותן לכם את היכולת לשלוט על הזמן. מעכשיו אתם תקבעו מה תעשו בכל רגע ורגע בחייכם. אף אדון לא ישלוט על זמנכם – וזוהי החרות הגדולה ביותר שאני נותן לכם. כמאמר רבי יהודה הלוי :" עבדי זמן עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חופשי. "
לכן המצווה הראשונה היא מצוות קידוש החודש. במילים אחרות קידוש הזמן . כביכול אומר להם הקב"ה לבניו, אני נותן לכם את המשאב הכי גדול בעולם – "הזמן" . אתם תחליטו מה לעשות בו, בזה תתבטא החרות שלכם. היכולת שלכם לקבוע מה תעשו בכל רגע – ובכך "תקדשו" את הזמן. אכן זוהי מצווה חשובה מאד שמבטאת את חירותו של כל אחד ואחד מישראל, והיא אכן נוגעת לכל אחד ואחד
אני קובע מה לעשות עם הזמן שלי.
בעידן שלנו אדם חי שמונים שנה ויותר, וכשהוא הולך לעולמו אומרים שהוא האריך ימים , אבל נבדוק נא ונעשה חשבון פשוט. ביממה יש 24 שעות. מתוכן, אדם רגיל ישן בממוצע 7 שעות, עובד 8 שעות, אוכל שעה, ומתפלל עוד כשעה וחצי . בסך הכל כ- 18 שעות. נשארו לו עוד 6 שעות פנויות ביום. מה אדם עושה בכל יום ב-6 שעות פנויות? שהן רבע מהיום . רוב העולם מבזבזים את הזמן על דברים בטלים. במלים אחרות רבע מהחיים הלכו לריק. מיודענו בעצם חי רק 60 שנה ולא 80 כפי שכתבו עליו בכל מודעות האבל, אפשר אפילו לומר עליו שהוא מת בקיצור ימים.
הנתונים המחרידים של מחקר שעשתה חברת "בזק" שאדם מבלה בין 6 ל8 שעות ביום מול המסכים שלו מחשב טלפון ועוד.
התורה הקדושה שלנו מלמדת אותנו בהחלט כיצד ניתן לנצל ולקדש את הזמן.
מה אדם יהודי יכול לעשות ביממה של 24 שעות ?
נוכל ללמוד זאת ממדרש חז"ל שסיפרו לנו על חוצפית המתורגמן, שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות.
חז"ל מספרים שרבי חוצפית היה בן מאה ושלושים, כאשר תפסו אותו הרומאים כדי להוציא אותו להורג. מכיון שהוא היה יפה תואר ויפה מראה הביאו אותו החיילים לפני הקיסר ואמרו לו : "בחייך אדוני תרחם על הזקן הזה. אמר לו הקיסר לרבי חוצפית בן כמה שנים אתה? אמר לו : מאה ושלושים בלא יום אחד (מחר יום ההולדת שלי ) ובקשתי ממך שתמתין לי עד שיתמלא יומי – תן לי עוד יום לחיות – עד מחר. אמר לו הקיסר: מה לך שתמות היום מה לך שתמות למחר ( מה תרוויח מעוד יום בחיים , ממילא אני הורג אותך !) ענה לו ר' חוצפית : כדי שאקיים עוד שתי מצוות . אמר לו הקיסר : איזה מצוות אתה רוצה לעשות ? ענה לו : קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, שאמליך עלי את השם המיוחד הגדול והנורא."
יהודי צריך יום בחיים כדי לקרוא קריאת שמע של ערבית ושל שחרית כדי להמליך עליו את שם ה' הגדול והמיוחד !!!
יהודי צריך יום בחיים, רק כדי להמליך עליו את שמו של השם הגדול והמיוחד, בקריאת שמע של ערבית ושל שחרית. יהודי יוצא למלאכתו : בעיר או בשדה, בישיבה, בתעשיה, בחקלאות, או בשירות בצבא. כל מה שהוא עושה הוא פותח בקריאת "שמע ישראל", ובכך הוא מייחד את שמו של השם הגדול והמיוחד בכל מעשיו, ובסוף היום שוב הוא חותם את כל עשיית יומו בקריאת שמע ישראל .
וכך מסביר הרב קוק בספר עולת ראיה (חלק א עמר מד) את הגמרא: סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו. (ברכות יג:)
אריכות החיים נאה למי שיש לו בחייו מטרה נשגבה, שכל שירבה ערך האמצעים המתאימים ומגיעים אותו למטרתו כן יגדל ערך השלמת המטרה. מה שאין כן מי שאין לו בהם מטרה כוללת, וכל רגעי חייו הם בודדים, שכשהם עוברים וחולפים אין הבדל בין רב למעט ואורך או קוצר. והנה האריכות באחד היא משרשת בנפש, שמתוך שהשי"ת הוא אחד, שולט בעולמו ביחודו, וכל מה שברא הוא לתכלית נשגבה מיוחדה, אנו צריכים ללכת בדרכיו לשום כל חיינו לעומת רוממות מטרת התכלית. על כן פרי האריכות הזאת הוא, שמאריכין לו ימיו ושנותיו.
אדם שתכלית חייו לקדש ולייחד את שמו של הקב"ה בכל מעשיו, זוכה שהקב"ה נותן לו עוד שנות חיים כדי שימשיך בכל יום לקדש את שמו.
ראינו מה יכול לעשות יהודי ב24 שעות , מה יהודי יכול לעשות ב10שניות למדנו מעמנואל מורנו הי"ד.
עמנואל מורנו הי"ד היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל, קצין מצטיין ואיש ירא שמיים בתכלית. מעטים הם הפרטים הידועים על מעשיו העלומים בשרותו הצבאי. הוא נהרג ביום האחרון של מלחמת לבנון השניה. ה' יקום דמו.
כשהוריו ישבו שבעה הגיע לניחום אבלים קצין מהיחידה ,שיצא עם עמנואל לפעולה האחרונה, וכה סיפר להוריו.
מספר ימים לפני הפעולה נפגע מסוק מטיל, וחמשת אנשי צוותו נהרגו. בעקבות כך ישבנו ודנו בתגובות למקרה של פגיעה במסוק.
שאל אותי עמנואל שאלה: " מה אתה עושה אם, חס וחלילה, המסוק שלנו נופל ונשארו לך 10 שניות לחיות עד ההתרסקות?"
עניתי לו : "לא יודע! אני משער שאהיה מאוד עצוב ומפוחד, אעצום עניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב ".
עמנואל חשב רגע ואמר: " מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד "שמע ישראל...".
הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "בסדר, אז תגיד שמע ישראל...אבל מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שנייה אחר כך המסוק יתרסק וכולנו נמות."
הוא ענה לי משפט שעד עכשיו מלווה אותי, ואני מאמין שהוא ימשיך ללוות אותי כל חיי: " אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות, ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לחיים יש משמעות. אך אם לעומת זאת, אדם שנשארו לו חמש שניות לחיות, אינו מבין שיש דרגה יותר גבוהה מהחיים האלו - אזי הוא לא מבין את חשיבות השניות המעטות הללו. כנראה שאין משמעות גם לכל החיים שלו. כי אנחנו לא חיים כדי לספק את היצרים, או להנות ולחיות את הרגע, אלא יודעים שהחיים הם שלב בדרך אל השלב הבא, המפותח יותר, הנצחי" .
המשפט הזה מלווה אותי מרגע התקרית הנוראה, ועוזר לי בכך שאני יודע שמבחינתו של עמנואל, החיים לא נגמרו שם עם הפציעה הארורה שגרמה למותו אלא הוא רק סיים שלב בדרך אל השלב הבא – השלב היותר חשוב, שכדי להגיע אליו אנחנו חיים את החיים האלו. אינני אדם דתי, אך אני מאמין שהאמונה החזקה של עמנואל עזרה לו לעבור ברוגע ובשלווה את כל הרגעים הקשים בחייו, ובעיקר מהרגע בו הוא נפצע ועד הרגע שבו הוא מת. אותי הדבר הזה מאוד מחזק!!!
ראינו מה יכול יהודי לעשות בעשר שניות בחייו.
מה יכול יהודי לעשות בשניה אחת בלבד נלמד מרבי אלימלך מליזנסק
בחיבור הקטן והמיוחד שלו הנקרא : "צעטל קטן" – (פתק קטן), כותב רבי אלימלך כמה הצעות קצרות ומעשיות "אשר יעשה אותן האדם וחי בהם" :
"בכל עת ורגע שהוא פנוי מהתורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר, או שוכב במיטתו ואינו יכול להרדם. יהיה מהרהר במצוות עשה של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" . וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול בוער עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך, שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש שמו. והקב"ה מצרף מחשבה למעשה. ונמצא שאינו יושב בטל רק מקיים מצוות עשה מדאוריתא.
בלשון יותר מתאימה לזמננו יחשוב שהוא נכנס לתוך בית בוער להציל תינוק שנמצא שם, או קופץ על רימון כמו רועי קליין הי"ד וצועק שמע ישראל.
למחשבה זאת אין צורך ביותר משניה אחת בלבד.
על אברהם אבינו נאמר :" ואברהם זקן בא בימים " לכאורה יש כאן כפילות לשון, אם הוא זקן אז בוודאי שהוא בא בימים? אומרים בעלי המוסר: אברהם היה אדם שהזקנה שלו לא התבטאה בשנים הרבות בהן הוא חי, אלא בתוכן שהוא יצק לכל יום בחייו. בימים שהוא הביא איתו . הוא "בא בימים". הוא הביא איתו כל יום וכל שעה , לכל יום היתה משמעות , שום יום לא היה מבוזבז.
כך נבין גם את השאלה המופלאה ששואל פרעה את יעקב כשבא לפגוש אותו כשירד למצרים .
פרעה שואל את יעקב: " כמה ימי שני חייך"? לכאורה אם פרעה רוצה לדעת בן כמה יעקב שישאל אותו "בן כמה אתה?" והתשובה תהיה מספר השנים. אם כן מדוע הוא שואל על מספר הימים בהם הוא חי ? "כמה ימי שני חייך"?
עונה על כך רבי שמשון רפאל הירש: " המונה שנים, אינו מחשב ימים. רק אנשים נבחרים יחשבו כל יום ויראו בו תפקיד מיוחד. האדם האמתי אינו חי שנים, אלא ימים.
פרעה ראה שניצב לפניו אדם גדול, אדם שהיתה משמעות לכל יום בימי חייו, אותו אי אפשר לשאול כמה שנים חיית? אין לכך משמעות.
אצל אדם זה צריך לשאול :"כמה ימים חיית. איזו משמעות נתת לכל יום ויום בחייך.
אילן רמון ז" היה האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל. הוא יצא למשימה של 16 יום בחלל, במהלכה היה צריך לעשות שמונים ניסויים.
כשנתבונן לעומק בכך נבין את משמעות החיים .
נתאר לעצמנו שאסטרונאוט חוזר ממשימתו בחלל הוא מביא איתו את יומן המסע, יושב עם המדענים ששלחו אותו למשימה ומציג להם את אשר עשה. ביום ראשון עשה חמישה נסויים ביום השני עוד שבעה וכן הלאה. לפתע רואים ביום השישי אין שום נסוי . מה קרה כאן שואל ראש סוכנות החלל? אה. כאן היה גמר של המונדיאל אז צפינו בטלווזיה ולא היה לנו זמן לעשות את הניסוי . ומה היה למחרת למה לא עשית את הניסוי גם שם ? אה,היינו עייפים מאתמול אז קמנו מאוחר. וכך מתארכת הרשימה ולבסוף מסתבר שהוא עשה רק 68 ניסויים במקום שמונים .
תגיד, שואל אותו ראש סוכנות החלל: אתה יודע כמה עלה לנו להטיס אותך לחלל? כמה עלתה לנו המעבורת ? כמה עלה לנו לאמן אותך? ואתה בזבזת שם את הזמן במשחקי מחשב וטלווזיה?
אדם מגיע במאה ועשרים לבית דין של מעלה ועוברים על היומן של חייו, בודקים כל יום מה הוא עשה .ו"ראש סוכנות העולם" שואל אותו : חביבי אתה יודע כמה השקענו לבנות לך עולם? כמה השקענו להוריד אותך לעולם לתת לך חיים ותנאי חיים , ומה אתה עשית , במקום לעשות משימות שהטלנו עליך בזבזת אותם במשחקי חלליות במחשב?
נסיים בדבריו המופלאים של יוני נתניהו המפקד האגדי של סיירת מטכ"ל, וגיבור אנטבה שניסח את אחת האמירות הקולעות ביותר על מהות החיים :
" החיים אינם אוסף הרגעים שחולפים מרגע שאדם נולד ועד יום מותו. החיים הם התוכן שאנחנו יוצקים לתוכם. ובמובן הזה, ישנו אדם שחי חיים ארוכים, אבל בעצם לא עשה בהם דבר. הוא לא חי באמת. לעומתו יש אחר שחי חיים קצרים, אבל בתוכם למד ולחם וחינך ... אלו הם חיים ששווה לחיות אותם.
ואתה קורא יקר עם הגעת עד כה בסבלנותך כי רבה, התקן במכשיר הטלפון שלך תוכנה שמונה את כל הדקות והשעות, בהם בילית בטלפון בכל יום, תצרף זאת לכל הימים והחודשים והשנים מאז רכשת את "משאבת הזמן" שלך, ותשאל את עצמך: ההייתי מוכן לוותר על כל כך הרבה זמן בחיי ? ...
כתב הרב אברהם אנגל- רב קהילה.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
