להלן המסר שהעברתי בבית ספר ממלכתי אהל שם ביום שיא בתנ"ך בשיתוף החברה לחקר המקרא, לתלמידים לצוות ולאורחים:
התנ"ך הוא הטקסט,! התשתית של כל המורשת והתרבות הישראלית.!!
כמעט כל כּוֹתֵב וְכוֹתֶבֶת יהודיים וכל הספרות היהודית והישראלית, נסמכים על התנ"ך או מִתְכַּתְּבִים עמו.
כך מתנהגת המשנה, ובעיקר התלמוד, כך גם הפרשנות, ושירת ימי הביניים. בדרך זו מתנהֲגוֹת סִפְרוּת הקבלה, הַסִּפְרוּת העברית, השירה הישראלית המודרנית, והפוסט מודרנית. גם המחזות, התסריטים ואפילו יְצִירוֹת הָאֻמָּנוּת, כגון ציור ופיסול נשענים על מקורות תנכיים.
הקורא טקסטים בשפה העברית, שאין לו הבנה וידע בסיסיים במקרא, עלול להפסיד חלק משמעותי מהמסרים הגלויים והנסתרים של היצירה שלפניו.
מאות ניבים עתיקים ומתחדשים יונקים את משמעותם מהתנ"ך.
ככל שידיעת התנ"ך תיהפך נדירה יותר, השפה העברית תהיה ענייה יותר.!
חשיבותו של התנ"ך היא אוניברסלית. הוא תורגם לשפות רבות ומקודש לכל העולם המערבי.
עם ישראל מכונה עם הספר! בזכות התנ"ך! ורבים בעולם מתייחסים לְאֶרֶץ ישראל ולעם ישראל, בְּהֶקְשֵׁר של המקרא ומכנים את ארצנו אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. .
לאור כל אלה יש לשאול, מדוע נדחק לימוד התנ"ך לקרן זווית?
הפער התרבותי בין השפה המודרנית לטקסט המקראי הולך וגדל.
רבים מתקשים לקרוא ולהבין אותו. פחות ופחות קוראים על פי ניקוד, והשפה המקראית נעשית זרה וקשה יותר.
החינוך הממלכתי, צריך למצוא את הדרך להחזיר פרשיות מקראיות לשיח העכשווי בישראל.
יש לחזור ולקרוא את התנ"ך קריאה ביקורתית וכנה, לשאוב ממנו השראה!, לחפש פרשנות מיטיבה לכתובים, הקשים לנו מוסרית.
החברה לחקר המקרא מיסודו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, מבקשת להחזיר לתנ"ך את מקומו הראוי בבתי הספר ובחברה הישראלית ולהוכיח שלימוד התנ"ך, וְהַדִּיּוּן בַּעֲרָכָיו רֵלֵוַנְטִי וחשוב מאי פעם.
ישראל קריסטל -מנכ"ל (בהתנדבות) בחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
**********************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
בסיום יום השיא באהל שם חילקה החברה לחקר המקרא 6 מלגות בסך כולל של 3000 ש"ח (שלושת אלפים ש"ח) לתלמידים מצטיינים.
מצורף כאן סרט הוידיאו ובו דבריו של האלוף מיל. אלעזר שקדי, ואחרים, כולל טכס חלוקת המלגות.
*************************************************************
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מקראות –בינה בתורה', ויקרא-במדבר, לפרשת 'בחֻקֹתַי':
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים, בבקשה לשמירת חיי
לוחמינו בכל החזיתות, בזעקה להצלת חטופינו ולשחרורם לחיים ולשלום
בכבוד, ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה' !
ברכות וקללות – לדורות
"ונתתי שלום בארץ" – קודם כול 'ביניכם'!
על הפסוק מהפרשה, "ונתתי שלום בארץ" (כ"ו, ו), כתב ר' אברהם אבן עזרא מילה אחת: "ביניכם"; שלום הוא קודם כול "ביניכם"!
רק אז מופיע ההמשך:
וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב;
וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ...; (כ"ו, ז-ח)
בראשית מלחמת העצמאות של מדינת ישראל היו כוחות היישוב מפולגים בין ההגנה והפלמ"ח, האצ"ל והלח"י; גם לאחר שהוקם צה"ל, כמסגרת צבאית אחת לכלל הארגונים במאמץ גדול להקים מדינה אחת לעם אחד, התגלעה מחלוקת חמורה סביב אוניית הנשק 'אלטלנה' (שהביא אצ"ל במיוחד כדי לסייע ללוחמיו בירושלים); האונייה עלתה באש מול חוף תל-אביב מירי כוחותינו, ונהרגו 16 לוחמי אצ"ל ו-3 לוחמי צה"ל...
גם אחרי הצלחת הקמתו של צה"ל אחד, וגם אחרי ניצחונות גדולים בכל המערכות, העם נותר משוסע, וגם הארץ וירושלים נשארו מחולקות!
לעומת זאת, כעבור 19 שנה, לנוכח האיום המצרי הקשה, קמה ממשלת אחדות לאומית, לראשונה מאז תחילת שיבת ציון – וצבא ההגנה לישראל זכה לניצחון מוחץ במלחמת ששת הימים!
חיל האוויר השמיד שבעה חילות אוויר מאויבינו בשלוש שעות, ובשישה ימים ניצח צה"ל שלושה צבאות! ירושלים שוחררה ואוחדה, וצבא ההגנה לישראל שלט מן הירדן והגולן עד תעלת סואץ וים-סוף!
ברוך השם, זכיתי להילחם בירושלים בששת הימים, ועמדו רגליי על הר הבית בעת שחרורו – עצם הלחימה בירושלים הייתה עבורנו הפתעה מוחלטת (כי היינו אמורים לצנוח בסיני) – הלחימה בירושלים בכ"ז באייר חשפה מסירות נפש עצומה של כוחותינו (כי איבדנו ביום קרבות אחד כ-175 לוחמים, כמאה מהם מחטיבת הצנחנים 55) – אולם הנס הגדול התרחש "לפנות בֹּקר" של כ"ח באייר, כאשר מפקד מצרי (שלא הבין כלום ב'מקומות קדושים') אישר לכוח הירדני לצאת מהעיר העתיקה, וכעבור 3 שעות נכנסנו להר הבית, שנשאר ריק מהכוח הירדני, שנטש!
חורבן שלישי לא יהיה!
הרמב"ן בפירושו לתורה על פרשיות הברכה והקללה (הן בפרשת בחֻקֹתי והן בפרשת כי-תבוא), מעמיד את שיטתו הייחודית, לפיה הקללות שבויקרא התקיימו בחורבן הבית הראשון, והקללות שבדברים התקיימו בחורבן הבית השני!
פירוש זה משתלב היטב עם שיטתו של רמב"ן במקומות רבים במקרא, לפרש את התורה פירוש נבואי-היסטורי: כך הוא מפרש את סוד ששת ימי בראשית, בהקבלה לששת אלפי השנים שקיים בהם העולם (בראשית ב', ג); כך הוא מפרש את מעשי האבות על פי העיקרון של 'מעשה אבות סימן לבנים' (בראשית י"ב, ו); וכך הוא מפרש את שירת האזינו כנבואה הכוללת את כל תולדות ישראל...
ההשלכה החשובה ביותר העולה מדרכו של רמב"ן היא, שלא ייתכן חורבן שלישי, כי אין בתורה קללת חורבן שלישית! א. אחרי קיבוץ הגלויות המתואר בפרשת ניצבים, שזכינו ועינינו צופות בו כבר כ-150 שנה ועדיין הוא נמשך והולך, בהחלט ייתכנו ייסורים ומשברים קשים אם לא נהיה ראויים חלילה (כמתואר בשירת האזינו) – אולם אין מקור ואין מקום לחורבן שלישי!
... נביא כאן את עיקר דברי הרמב"ן לפירוש הקללות (כ"ו, טז):
דע והבן כי האָלוֹת האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת, הגלות והגאולה ממנו, שכן תראה בתוכחות שאמר (כ"ו, יד): 'ואם בחֻקֹתי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם', ואמר (שם) 'להַפְרְכֶם את בריתי', והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (שם, ל), כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות... כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו.
ואמר בגלות (כ"ו, לד-לה): 'אז תִרצֶה הארץ את שַׁבְּתֹתֶיהָ כל ימי הָשַּׁמָּה ואַתֶם בארץ אֹיבֵיכֶם], כל ימי הָשַּׁמָּה תִשבֹּת את אשר לא שָׁבתָה בשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בשִׁבְתְכֶם עָלֶיהָ]', שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות! וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (בבבל; דברי-הימים-ב ל"ו, כא): 'לְמַלֹּאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רָצתָה הארץ את שַׁבְּתוֹתֶיהָ, כל ימי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שבעים שנה' – כן התרה בהם (בספר ויקרא), וכן הגיע אליהם (בגלות בבל); אם כן, דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא (גלות בבל) דיבר הכתוב (בויקרא); ...
וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת (בויקרא) שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו.
אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה, ולגאולה שנִגָּאֵל ממנו; כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב (בשונה מספר ויקרא) ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה ... ולא הזכיר שם (בדברים) המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן (בויקרא), שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במסכת יומא (כא, א); ואמר בקללות (דברים כ"ח, מט): 'יִשָׂא ה' עליך גוי מֵרָחֹק מִקְצֵה הארץ, כאשר יִדאֶה הנשר...', שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד! ואמר שם (כ"ח, לו): 'אל גוי אשר לא ידעת... גוי אשר לא תשמע לשֹנו' (הלטינית; כ"ח, מט) מפני רוב רִחוּקָם מארצנו; ...
וכן (בדברים כ"ח, סד): 'וֶהֱפיצךָ ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ', הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו; ו(גם) אמר (כ"ח, סח): 'וֶהֱשיבךָ ה' מצרים באניות', ובגלותנו זה היה (בחורבן בית שני), שמילא טיטוס מהם ספינות, וכן כתוב בספר הרומיים; ...
ועוד ראיה, שאמר (כ"ח, לו): 'יולך ה' אֹתך, ואת מלכך אשר תקים עליך, אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבֹתיך', כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי, ועל הליכתו שם נחרב הבית, ולא אמר הכתוב – המלך אשר ימלוך עליך – אבל אמר 'מלכך אשר תקים עליך]', רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך, ואסור היה (לצאצא מהורדוס האדומי) להיות מלך על ישראל מדין תורה, אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת, כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (מא, א-ב); וכל אלה, רמזים כאלו, יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה (מחורבן בית שני).
והגאולה בברית ההיא השנית, גאולה שלמה מעולה על כולם – אמר (דברים ל', א-י): 'והיה כי יבֹאו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה... והבטיח: 'והֵיטִבךָ והִרבְּךָ מֵאבֹתיך', שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל, לא לשישית העם (כמו שהיה בבית שני); ...
אבל] מה שאמר בכאן 'ושממו עליה אויביכם', היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו; וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרֵבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.
מאות שנים אחרי עליית הרמב"ן לארץ, בעת חורבן הגלות באירופה, הזמן הקשה ביותר לעם היהודי בכל תולדותיו, יחד עם רגעי האיום הקשים ביותר גם ליישוב היהודי בארץ ישראל, עמדו שני גדולי תורה מופלאים והכריזו ש'לא יהיה חורבן שלישי', כי כך מקובלים אנחנו מאבותינו!
בקיץ התש"ב, צבא הצוררים בפיקודו של רומל השתלט על צפון אפריקה והגיע למצרים, קרוב מאוד לשערי הארץ; הבריטים העמידו מולו את מונטגומרי, אך התכוננו במקביל גם לאפשרות שייאלצו לפנות את כוחותיהם מארץ ישראל כולה, ובפלמ"ח כבר הכינו תוכנית שנקראה 'מצדה על הכרמל'!
הרב הראשי לארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ביקר אז באמריקה כדי להשיג פגישה עם הנשיא האמריקני וללחוץ עליו להפציץ את מחנות ההשמדה; הפגישה התקיימה, אולם הרב הרצוג יצא ממנה מדוכא; מארחיו הזהירו אותו מלשוב לארץ כי אוניות מוטבעות והצוררים בשערי הארץ, והבטיחו לו דירה ראויה באמריקה עד יעבור זעם. הרב הרצוג ענה להם באחריות מלאה, שלא יהיה חורבן שלישי בארץ ישראל, התעקש וחזר ארצה בטיסות דרך דרום אפריקה ומצרים, שבשעריה נעצרו הצוררים! (הסיפור מתואר בספרו של הבן, יעקב הרצוג, עם לבדד ישכון, תשל"ו, עמ' 17-16).
הרב יוסף כהנמן, תלמידו של ה'חפץ חיים' שעלה לארץ בברכת רבו, הקים מחדש את ישיבת פוניבז' בבני ברק בשנות השואה; בתש"ב שמע שבעלי אדמות בחוף הדרומי מוכרים קרקעות במחירים אפסיים, וקיבל מהם כמעט בחינם קרקע בחולות אשדוד, באומרו – מקובלנו, שחורבן שלישי בארץ ישראל לא יהיה! על הקרקע הזאת נבנתה אחרי שנים ישיבת פוניבז'-אשדוד. עד היום מונף דגל ישראל על ישיבת פוניבז' ביום העצמאות, במצוות הרב כהנמן זצ"ל.
חשוב מאוד לשים לב למשמעות דבריהם אלה של הרב הרצוג זצ"ל והרב כהנמן זצ"ל –
ספק אם היה בתולדות ישראל מצב כה חמור, כמו צבא הצוררים בשערי הארץ בזמן שיהדות אירופה כולה חרבה ועלתה באש הכבשנים; באותו זמן, שני גדולי עולם אלה לא עסקו בדיון מופשט אלא בהכרעה קריטית של חיים ומוות – לא יכולה להיות הכרעה תורנית חזקה יותר – אין בתורה חורבן שלישי!
ברוך ה', משמיים הוכחה צדקתם במלואה!
הגלות חרבה! ארץ ישראל הולכת ונבנית, ברוך השם.
א. בדרך כלל מביאים לעניין זה פסוקים רבים... ומדרשים על 'גאולה שלישית, ש]אין לה הפסק'; אולם כל אלה מחייבים להגדיר מהי 'גאולה', ועל זה התעצמו המחלוקות בדורות הקודמים; לעומת זאת, לשיטת הרמב"ן לא ייתכן חורבן שלישי כי התורה קבעה מראש שני חורבנות!
הטענה הנגדית מכוח אזהרת "והיה אם שמוע תשמעו" איננה טענה כלל, כי ה' יכול להעניש בדרכים רבות אחרות שאינן גלות, וכך כתוב במפורש בשירת 'האזינו' החותמת בספר דברים את דברי משה בשם ה'. הרב ד"ר יואל בן-נון.
&
בלומה דיכטוולד-טיגר -בע"ה. פרשת בחקותי תשפ"ד
לא מאסתים ולא געלתים להפר בריתי איתם
פרשת בחקותי הידועה גם כפרשת התוכחה, עוסקת בברכות לעם ישראל אם ישמעו בקול ה' וילכו בחוקותיו, ובקללות אם לא יעשו כך. חשוב לציין כי הפסוק אינו מדבר רק על הפרת חוקי ה' אלא אומר: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם" ... לפנינו מיאוס וגועל כלפי חוקי ה' שהם חמורים יותר מאשר אי קיום מצוות.
בשני מקורות, בחומש דברים (פרשת כי תבוא), ובחומש ויקרא בפרשתנו, מופיעות הברכות והקללות ומהוות מעין כריתת ברית בין ה' לבין עמו. בפרשת בחוקותי יש שלושים פסוקים המתייחסים לעונש ורק שלושה עשר פסוקים העוסקים בשכר. למרות שמספר הפסוקים המוקדשים לקללה מרובים ממספר הפסוקים המוקדשים לברכה, הרי שכל הברכות תבואנה בשפע ותורעפנה על העם, בעוד שהקללות תבואנה בהדרגה, מן הקל אל הכבד, וזאת כדי לאפשר בכל שלב תיקון (חזרה בתשובה של העם ), שיסיר את הקללות.
הברכות קשורות לפוריות האדמה, לשלום שישכון בארץ, לריבוי צאצאים ולהשראת השכינה בעם.
הקללות פותחות בפגיעה בבריאות, לאחריה מופיעה הבצורת, חיות רעות, מלחמה שתלווה במגפה וברעב, והקשה מכולן, גלות. אורך הגלות הוא כמספר שבתות הארץ שבהם הארץ לא שבתה. (הכוונה לשנות שמיטה שלא נשמרו). הגלות היא תהליך של ריצוי בו יש החזרת חוב לארץ. היא מקבלת את מה ששללנו ממנה.
מדוע כל היעדים המוזכרים כאן בברכות ובקללות מתייחסים לעניינים גשמיים?
לדעת הרמב"ם בהקדמתו לפרק "חלק", הסיבה היא: "אם תעשה המצוות האלה, אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם. לפי שהאדם אי אפשר לו לעשות המצוות כשהוא חולה ורעב או צמא ולא בשעת מלחמה או מצור". כלומר היעדים הגשמיים נועדו לאפשר יעדים רוחניים, שלא ניתן להגשימם בהעדר מצב גשמי תקין. ועוד אומר רמב"ם (הלכות תשובה, פרק ט, הלכה א) "אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע עליכם הברכות האלה ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא...ונמצאתם זוכים בשני העולמות...ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם, מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות...ונמצא שאיבדתם שני עולמות".
לאחר הברכות והקללות מופיע סיום מעודד שיש בו נחמה: " וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: " (בחוקותי, כו, מד-מה). מול מיאוס וגועל של ישראל כלפי חוקי ה' , אין ה' משיב להם מידה כנגד מידה. לא מאסתים ולא געלתים אומר ה'. גם כאשר ישראל מואסים בחוקי הא-ל, הוא יקיים את הברית שכרת עם האבות ועם בניהם בהר סיני, ועתידים הם לשוב לארצם.
" וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ.. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם", ישראל יהיה נפוץ (מפוזר) בגולה. האם זה חלק מהעונש או שמא זוהי ברכה לישראל?
גלות היא עונש. אך פיזור ישראל בין העמים, הוא גם ברכה.
הארץ שהאל מותיר בשיממונה אינה מאפשרת לעמים אחרים ליהנות ממנה, והיא בעצם מחכה לבניה שישובו. הפצת העם בגולה, מונעת את הכחדתו. מול גלות של רדיפות, יש גם ארצות שאליהן העם הוגלה, ויחסן לישראל טוב. כלומר צדקה עשה ה' עם ישראל שפיזרם בין האומות וכך מנע מהם הכחדה.
" וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (כו, כז-כח).
הרמב"ם במשנה תורה (הלכות תעניות א, ג) מפרש את המילה קרי מלשון מקריות. מי שרואה את מהלך ההיסטוריה כאוסף של מקרים ולא כיד ההשגחה, יוסגר על ידי הא-ל לאותה מקריות במובן של מידה כנגד מידה. במקרה כזה , המכונה הסתר פנים, יהיה מצב העם גרוע, בהיותו עם קטן מוקף אויבים. האמונה היהודית גורסת כי הא-ל נמצא תמיד, לעולם אינו נוטש, אך לא תמיד אנו ערים לנוכחותו.
עובדה זאת נותנת לנו כוח לעמוד בימים קשים. הכוח נמצא בפשר שאנו נותנים לחיינו, והוא מתבטא בייעוד שאנו קובעים לעצמנו. לכן כל פרט בעם ישראל חשוב, וישראל ערבים זה בזה. האם נקבע יעדים לחיינו, ונחיה חיי משמעות, או נפקיר את חיינו ליד המקרה?
אנשים שהשפיעו על ההיסטוריה היו כולם אנשי חזון. (לא כל חזון היה חיובי). היעד היה ברור וממנו נגזרה גם הדרך.
כל אדם יכול להשפיע במעגל כלשהו. אפשר להשפיע כמנהיג במעגל המשפחתי או הקהילתי. כל אחד לפי כישוריו ולפי יכולתו. הפרטים יהפכו לקבוצה.
כאשר אנו שולחים משלחת סיוע לארץ אחרת בה הייתה רעידת אדמה, ואנו משתתפים בחילוץ אנשים מבין ההריסות, אנו נותנים משמעות לחיינו. כך היה גם כשצוותים רפואיים שלנו הקימו בית חולים שדה באוקראינה בעת המלחמה מול רוסיה, והצילו אנשים ממוות ומנכות. המלחמה הנוכחית שלנו בדרום ובצפון בולטת בסיפורי גבורה רבים של אנשים פרטיים אשר סיכנו את חייהם וחלקם אף נפלו בהגנה על יישובי הדרום בשבעה באוקטובר, ובימי המלחמה בעזה שבאו לאחר מכן. הפרט היה לקבוצה שהתנדבה לסייע בעבודות חקלאיות, בטיפול בילדי המפונים, בהעברת ציוד ובארוחות חמות, וכל זאת באהבה ובמסירות שלא על מנת לקבל פרס.
לסיכום, פרשת בחוקותי היא פרשת תוכחה המתייחסת לברכות ולקללות אשר יחולו על עם ישראל לפי התנהגותם. ברכות אם ישמעו לדבר ה', וקללות אם ימאנו לשמוע. כמות הברכות קטנה מכמות הקללות, אך הברכות באות בשפע בניגוד לקללות המגיעות בהדרגה ובהחרפה, וזאת כדי לתת שהות בין קללה לקללה לשוב בתשובה ולהפסיק את הקללה.
הקללות באות כאשר חוקות ה' אינן נשמרות ויש יחס של מיאוס וגועל כלפיהם. למרות זאת הא-ל לעולם לא יפר את בריתו איתנו. לא יהיה גט כריתות בין ה' לבין עמו. ייתכן הסתר פנים שהוא מידה כנגד מידה לעם שאינו מאמין כי יש השגחה אלוהית, וחושב כי העולם מתנהג על פי המקרה. במקרה כזה גם ה' ינהג עימנו בקרי, כלומר ייתן אותנו ביד המקרה. הברכות והקללות מתייחסות ליעדים גשמיים כגון בריאות טובה, שלום, שפע וצאצאים, שהם הכרחיים כתנאי לקיום יעדים רוחניים. היעד הרוחני נקבע על ידי האדם השואף לחיות חיים של משמעות. יעד זה פתוח לכל אדם על פי יכולותיו וכישוריו. כל אחד יכול להיות מנהיג במסגרת מסוימת ולקדם רעיון. הפרטים יהיו לקהילה כי ישראל ערבים זה בזה. כ"ב אייר תשפ"ד - בלומה דיכטוולד.
&
פרשת בְּחֻקֹּתַי – אין לך קץ מגולה מזה -"והיתה ארצכם שממה"
אורי סובוביץ-מנהל שותף בקרן הון סיכון
בשנת 1867, שנים ספורות בלבד לפני עליית הביל"ויים ועליית יהודי תימן ארצה (עליית אעלה בתמ"ר), יצא הסופר הנודע מארק טווין להפלגה מניו יורק אל עבר ארץ ישראל. בספרו, שיצא לאור כשנתיים מאוחר יותר, הוא תיאר בפרק הנקרא "מסע תענוגות אל ארץ הקודש" את אכזבתו ממראה הארץ השוממה:
"מכל הארצות הנודעות בנופן המכוער, חושבני שזו ראויה לכתר האליפות. הגבעות קירחות ודהויות וחזותן עלובה. העמקים הם מדבריות מכוערות שבשוליהם צמחייה דלה עטוית עצב ויגון... זוהי ארץ שיממון, חוסר תוחלת ושברון לב... אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ... ארץ ישראל יושבת בשק ואפר... ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושַיִת (=קוצים), מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש... זה פלא גדול, איך ארץ שאדמתה עשירה כל כך שוממה ומוזנחת? אין זאת אלא שהיא שכוחת א-ל. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים".
אף שמארק טווין היה ידוע בסגנונו הציני וההומוריסטי, סיומת דבריו מרמזת שהתייחס ברצינות לקללות המופיעות בפרשתנו. כמו כן, תיאוריו לא היו חריגים בהשוואה ליתר אנשי הדת או הממשל שביקרו בארץ באותן השנים א.
הברכות והקללות
פרשת בְּחֻקֹּתַי, המסיימת את חומש ויקרא, עוסקת בעיקר בברכות שיחולו על עם ישראל לאחר התיישבותו בארץ אם יהיה נאמן לייעודו, יחיה חיים מוסריים ויישאר מאוחד. בהמשך, הפסוקים מאריכים בקללות שיחולו עלינו אם נחטא לייעודנו. הברכות והקללות אינן עוסקות בעולם הבא, אלא בחיינו אנו בעולם הזה, והן מתבטאות במציאות של שלום או מלחמה, גשמי ברכה או בצורת, פרי בטן או חלילה מחלות ורעב, ישיבה לבטח בארצנו או חלילה פיזור לגלות ושממה בארץ.
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כו, ג-יב).
למרבה הצער, אף שהקללות ניתנו מראש כאזהרה לעם ישראל עוד במדבר בטרם כניסתם לארץ, עם ישראל נפל, רוחנית וערכית, איבד את דרכו ובעיקר את זכותו המוסרית לחיות בארץ. מאז חורבן בית שני ובמשך אלפיים שנות גלות עם ישראל חווה על בשרו את הקללות המופיעות בפרשתנו ואת השלכות אובדן העצמאות הלאומית.
הברכה שבקללה
ישנו פסוק אחד שמופיע בחלק של הקללות שחז"ל מצאו בו גם נחמה וברכה: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (שם, לב). הפסוק מתאר כי לאחר יציאת עם ישראל לגלות, הארץ תיהפך לשוממה. הרמב"ן ב. פירש את הפסוק לחיוב (שם, טו): "שממו עליה אויביכם – היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו. כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
מארק טווין ודומיו העידו בכתביהם על התקיימות דברי נבואת הקללה בארץ. על אף מיקומה האסטרטגי של ישראל כנקודת מעבר בין יבשות והיותה מקור משיכה דתי, אף אומה ולשון שחיו פה במהלך שנות גלותנו לא הצליחה להפריח בה את השממה.
הקץ המגולה
הגמרא במסכת סנהדרין (צח, א) עסקה מעומק הגלות (כבר לפני כ-1700 שנה...) בשאלת הגאולה העתידית וסממניה: "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". ופירש רש"י: "'מגולה מזה' - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר".
בחודש שבט תרע"ח (1918), ממש בסמיכות להצהרת בלפור, שלח הרב קוק איגרת לתלמידו הרב ד"ר משה זיידל (איגרות הראי"ה, איגרת תתע"א). אף שהארץ אז הייתה רק בתחילת תהליך התפתחותה בעקבות גלי העלייה הראשונות, כתב לו הרב קוק כי אנו כבר נמצאים באתחלתא דגאולה, תחילתה של הגאולה. באותה תקופה באופן פלאי הארץ התחילה לתת את פירותיה לאחר שנות שיממון ארוכות, ולתהליך זה הצטרפו "פועלים מוכשרים" המסייעים לתהליך להתגלות:
"כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבא התחילה אתחלתא זו... והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו, לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כי אם ע"י מפלאות תמים דעים, בעל מלחמות מצמיח ישועות... אמנם זה היום שקיוינו הולך הוא ובא, לעת עתה מתגלים צדדיו היותר חיצוניים, ע"י פועלים המוכשרים לכונן את המעשים הללו...".
מאז ועד היום ארץ ישראל נותנת את פירותיה בעין יפה בתהליך שרק הולך ומתעצם, ובשונה מתיאוריו של טווין ואחרים, היא בולטת כיום מאוד לטובה בהשוואה לעולם. לפי ארגון המזון העולמי FAO, התוצרת החקלאית הממוצעת לדונם אדמה גבוהה בישראל כמעט פי שלושה מהממוצע בעולם. לפי מועצת החלב ג, תפוקת החלב בארץ שהתברכה להיות זבת חלב ודבש עומדת על מעל 11,000 ליטר חלב לפרה בשנה, זאת לעומת 6,400 ליטר בלבד באיחוד האירופי.
כיום, הברכה מופיעה לא רק באדמת הארץ אלא גם בראש היהודי שמשביח את תוצרתה. עם התפתחות הטכנולוגיה והצורך להגדיל את תפוקת החקלאות, לשפר את איכות המזון ולמצוא חלבון אלטרנטיבי ממקורות חדשים, מושקעים בעולם מיליארדי דולרים בסטארט-אפים בתחום טכנולוגיות המזון והחקלאות. גם בעניין זה ישראל מובילה, כאשר לא פחות משליש מהיקף ההשקעות שבוצעו בעולם בשנת 2021 בחברות סטארט-אפ שעוסקות בבשר מתורבת ד. הושקעו בחברות ישראליות.
לסיכום
פעמים רבות "אין בעל הנס מכיר בניסו". זכינו אנו והדורות האחרונים לראות בעינינו את התגשמות נבואות הנחמה לאחר כמעט אלפיים שנות גלות:
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹקֶיךָ" (עמוס ט, יג-טו).
על אף הקשיים והאתגרים בדורנו, אנו זוכים לראות בעינינו קיבוץ גלויות, פריחה חקלאית ועצמאות מדינית, דברים שעליהם הדורות הקודמים יכלו רק לחלום. אין בדברים כדי לטשטש את האתגרים והקשיים שעימם יש להתמודד ואת המציאות שאותה אנו מחויבים לקדם. יש בדברים כדי לקבל פרופורציות בנוגע לקשיים, ולהתמלא הכרת הטוב ומוטיבציה כדי להמשיך לבנות ולקדם.
שבת שלום!
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
א. להרחבה ראו ספר הנבואה, עמ' 50–54.
ב. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13, היה פוסק, פרשן, משורר, הוגה דעות, מקובל ורופא. עלה ארצה בשנת 1267 בגיל 73. בכתביו הוא תיאר כי מצא בכל ירושלים רק שתי משפחות יהודיות.
ג. מגזין חלב ורפואה, מועצת החלב.
ד. בשר המיוצר במעבדה בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים.
&
ב"ה, שבת פרשת בחוקותי.חזק. תשפ"ד -עושה שלום -אריה דיכטוולד
(התפילה והפרשה) א.
המילה שלום מופיעה רבות במקרא ובנ"ך. הברכה האחרונה בתפילה העמידה (שמונה עשרה) בנוסח ספרד:
שִׂים שָלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד יַחַד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ בְּרוֹב עֹז וְשָׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
המילה מצויה ברבות מתפילות החול השבתות והמועדים.
תפילת העמידה מסיימים בפסוק: עֹשֶׂה שָלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
אחת מההבטחות שנתנו לנו מופיעה בפרק ח בפרשתנו:
(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
אם כן, השלום המובטח תלוי רק בנו, בהתנהגותו בארץ ישראל. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ"
המילה שלום מצביעה על שלימות. כך מפרש רש"י
רש"י: (ו) ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה , אם אין שלום אין כלום =השלום נמצא באמצע בין "ונתנה הארץ יבולה" ובין ו"אכלתם ישן נושן"] תלמוד לומר אחר כל זאת "ונתתי שלום בארץ", מכאן שהשלום שקול כנגד הכל . וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל: (ישעיהו)
הפסוק מישעיהו בשינוי קל, עליו כתבנו בעבר הוא מה שנאמר בתפילת שחרית בתחילת ברכות קריאת שמע: בָּרוּךְ אַתָּה ... יוצֵר אור וּבורֵא חשֶׁךְ. עשה שָׁלום וּבורֵא אֶת הַכּל
אפשר לומר שרש"י מבקש ללמדנו שהשלום הוא סך כל פרטי המציאות הטבעית שהיא שלימה =שלום] והרמונית.
ברכת כהנים הנאמרת בכל בוקר בתפילת שחרית והמופיעה בפרשת נשא, נושאת אף היא את בשורת השלום וכך הוא הסיום: ישּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשם לְךָ שָׁלום:
אומר על כך המדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יא(
..."ישא ה' פניו "וגו' ...ר' שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) "ה' יברך את עמו בשלום" אף בברכת כהנים כל ברכות סיימן בשלום "וישם לך שלום" לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אלא אם כן שלום עמהם,
ר' אליעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום. גדול שלום שניתן לענווים שנאמר (שם /תהלים/ לז) " וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום", גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל....
ועוד מוסיף המדרש בהמשך(פרשה יא):
עשה לו (=הקב"ה את) המלך שלמה =מלשון שלום] שלא בראו הקדוש ברוך הוא אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות שנאמר (/ישעיהו מ"ה) יוצר אור ובורא חושך עושה =בורא] שלום וגו'
קביעה חד משמעית לתפקיד המנהיגות!!!
צא ולמד: משורש ש.ל.ם אנו מקבלים את השלום. שלום פירושו שלימות, השלמה=תיקון, שלווה, מנוחה ובטח. השלום מביא שלווה ומנוחה לנפשו של האדם ושל האומה. שלום הוא גם חיבור בין בני אדם .
לעשות שלום הוא לא מצב של פשרה או תיקון או מצב משתנה. השלום הוא יצירה בפני עצמה. האור הנראה לעין האנושית הוא סך כל הצבעים בספקטרום. חיבור ויצירה חדשה. השלום הוא אור והפוך לו הוא הרוע. הרוע גם הוא יצירה בפני עצמה. הנביא ישעיהו קובע: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה" אור מקביל לטוב והחושך מקביל לרע. כולם יצירות
אלוקיות. גם במילה "ירושלים" מוצאים אנו את "שלם"."ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו"."אמר ר' יהושע בן לוי -עיר שעושהכלישראל חברים ) ירושלמי חגיגה, ב' ו ). לפי המדרש היפה שהבאנו, ה' הביא את המלך שלמה במיוחד על מנת להביא שלום בין הבריות. גם בשיבת ציון השניה מבקשים אנו מנהיגות מאחדת ומחברת בין הבריות. חשוב גם לזכור ששלום יבוא בינינו כאשר נקיים את " אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". הערה: אפשר להתחיל ולהנהיג אותנו גם בערכי מוסר אוניברסליים. חזק ונתחזק.
כ' אייר תשפ"ד -אריה דיכטוולד
א. dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 290 -אשרי מי שעמלו בתורה -חיים קופל
1) "אם בְּחֻקֹּתַי תלכו" (כ"ג-ו) ורש"י אומר על אתר: שתהיו עמלים בתורה. מה משמעות העמל? מספרים על החזון איש, שנהג לשכב לישון רק לאחר שהגיע לאפיסת כוחות מעמלו בתורה. פעם מצאו אותו, אנשי ביתו, שוכב במיטה ללא כרית, שהייתה מונחת על הריצפה. שאלו אותו מדוע אינו מרים את הכרית ושם אותה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו? והשיב: לוּ הָיָה לִי כח להרים את הכרית, הייתי לומד עוד קצת !
2) ועדיין יש לשאול, מדוע רש"י שִׁייֵךְ דווקא את המילה "עמל" לתורה, למה לא כתב למשל, "שנשקוד" בתורה?
3) נראה שהסיבה היא, שלשון "הליכה" מתחבר כמה פעמים במקורותינו למילה עמל. (וכתוב "תלכו")כמו באבות דרבי נתן שם מובא: הביטוי עמלה של תורה, כל הרוצה ליטול יבוא וייטול שנאמר "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם " (ישעיהו נה- א), הרי עמל בדברי תורה. (פרק מ"א). וכן במשלי נאמר על התורה " בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אתך" (ו-כ"ב). ודרשו חז"ל " בְּהִתְהַלֶּכְךָ " בשעה שאדם ייגע בתורה בחייו (מדרש אגדת בראשית פרק מ"ו).
4) המלבי"ם, בפירושו על הגדה של פסח, מסביר עומק נוסף במילה "עמל". בקטע : עמלינו אלו הבנים כמה שנאמר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א-כ"ב). שואל, מה הקשר בין תחילת דברי ההגדה (עמלינו אלו..) ובין הסיומת בפסוק "הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"?
5) מסביר המלבי"ם: "עמל" זו פעולת עבודה, שֶׁלֹּא בְּהֶכְרֵחַ מביאה לנו את הַתּוֹצָאוֹת הַמְקֻוּוֹת. עתים, אדם עמל בעבודה מסוימת, אך לא תמיד הוא מצליח לסיימה בהצלחה, ולהנות מעמלו.למרות הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ המרובה.
6) לשיעור של פעילות גופנית קראו "התעמלות", מלשון עמל , ואכן המילה עמל מובלעת בתוכה. ואומנם גם לאחר עמל בשיעור התעמלות, לא תמיד משיג המתעמל את התוצאה לה צִפָּה. (יותר בריאות, או ירידה במשקל).
7) המאמץ שאנו משקיעים בילד, בגידולו ובחינוכו עלול שלא לשאת פירות. כמו הריון ולידת בנים, אצל בני ישראל במצרים, שהרי פרעה גזר להרוג את הבנים, ע"י השלכתם ליאור. לפי פירוש המלבי"ם יש פֵּשֶׁר לדברי בעל ההגדה: עמלינו אלו הבנים, שהרי אנו משקיעים בהם, זמן, מאמץ פיסי וממון רב, אך לא תמיד התוצאות הַמְּצֻפּוֹת מֻשָּׂגוֹת. עתים , לא- כמו לידת הבנים אצל בני ישראל במצרים, שפרעה היה ממית אותם, וכל מאמצם היה לשווא.
8) אומנם בדברי תורה המצב שונה, אנו מחויבים לעמול ולנסות להבין. אך גם אם לא הבנו את הסוגייה, יש ערך לעמל עצמו. שכרו של הלומד נקבע לפי יגיעתו ועמלו בתורה ולא בהכרח שהוא גם יבין (ימצא) בסוף. חז"ל אומרים: יגעת ומצאת תאמין. גם אם מצאת (הבנת) זכור שזה בחזקת מציאה ולא כורח. התנהלות זאת שונה מבעל מלאכה רגיל שמקבל שכר רק על סיום מוצלח של עבודתו ואם לא הצליח אין לו שכר כלל.
(תֹּרֶף הדברים מתוך שיחה של הרב מיכה הלוי שליט"א)
9.תשובות לפרשת בהר
א) "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"(כ"ה-ל"ב) רוב הפסוקים בפרשה כתובים בלשון רבים, כגון
"ולא תונו" (כ"ה-י"ז), למה אצלינו "והחזקת" לשון יחיד? תשובה: לוּ כָּתְבָה התורה בלשון רבים, כל אחד היה מטיל את האחריות לעזור לעני, על אחר, עשיר ממנו, לכן כתבה התורה בלשון יחיד. כל אחד מחויב אישית.
ב) מי כתב בספרו " סְחוֹר סְחוֹר חֲזִירָא לְכַרְמָא לָא תִקְרַב " מה שם המחבר, מה שם הספר, ומה הייתה כוונתו כשכתב זאת? תשובה: הכותב הוא רבי חיים בן עטר זצ"ל ("אוה"ח הקדוש") בהקדמה לספרו "חפץ ה" הוא כותב " לכן כל הפותח ספר זה, לא תהיה הכוונה אלא..לשם שמים. ואם כה יעשה בין יָבִין אֲשֶׁר לְפָנָיו..אבל בלאו הכי יסלק ידו מֵעָלַי ולא יטמא תורת ה'..כך אמרינן לחזיר"א סחור סחור לכרמא, כרם ה' (לספר זה) לא תקרב.
שמואל לרנר, מוותיקי קוראינו,(שגם מגיב) מצא מקרה נוסף אצל הרשב"ץ (רבי שמעון בן צמח דוראן ). שכותב שאסור ליהודי למזוג לנכרי יין נסך שמא יבוא לשתות ממנו (ע"ז נ"ח:) כמו שמרחיקים נזיר מיין "סחור סחור לכרמא לא תקרב".
10) שאלות לפרשת בחוקותי
א) מהי המילה בפרשה בעלת הערך הַגִּימַטְרִיָּה הגבוה ביותר?
ומהי המילה בעלת מספר האותיות הרב ביותר בפרשה?
ב) "ונתתי שלום בארץ..ורדפתם את איביכם (כ"ו-ו..ז) לכאורה, אם יהיה שלום , למה צריך לרדוף אחר האויב?
שבת שלום -מחיים קופל- מעדנים 290 פרשת בחוקותי תשפ"ד
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ 052-3604905
