אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
*************************************************
פרשת קרח, "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר עַל הָעָם " -אחדותנו באָפֶקְט הקטורת במלחמת המצווה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם. היום 273 ימים למלחמת המצווה.
אָפֶקְט (affect)בפסיכולוגיה, הוא ההתנסות או התחושה של רגש כתגובה לגירוי. האפקט הוא מצב תגובתי נפשי וגופני של האדם, כתגובה לאירועים פנימיים או חיצוניים. תגובה זו נמשכת כל זמן שהאירוע מוסיף להיות משמעותי עבור האדם החווה אותו. האפקט מתייחס לרגשות ולמצב הרוח של האדם המשפיע על התנהגותו. האפקט יכול להיות חיובי אך גם שלילי.
כך אָפֶקְט הקטורת מתרחש במלוא עצימותו בפרשתנו:"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ד', הֵחֵל הַנָּגֶף. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל דְּבַר קֹרַח " (במדבר, יז',יא'-יד').
הנה פעולה כה פשוטה של אהרון, בנושאו בידיו את הקטורת הנרקחת באש מעל המחתה שאיתה הוא רץ אל תוך הקהל, לאחר שהחל הנגף הקטלני בעם בעקבות אירוע קרח ועדתו, היא הגורמת לעצירת המגיפה.
שתי מילות המפתח הן- הַקָּהָל הָעָם.
דומה שאָפֶקְט הקטורת ,הוא קו פרשת המים והמעבר, מהָעָם להַקָּהָל.
ממציאות של עָם מפולג רווי מחלוקות פנימיות שלא לשם שמים, עָם מבולבל, נוכח ההתקוממות וניסיון הפוטש' של קורח ועדתו,עָם הנוכח במשבר אמוני ואידאולוגי, המונהג על ידי דתן ואבירם- כי מצרים היא הארץ המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש ולא ארץ ישראל, כך הם טוענים כנגד משה: "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנו"(במדבר, טז' , יג'-יד' ).
עָם הממשיך להשמיע קיטורים של נהי ובכי והשיא הוא בדרמה המתרחשת מול עיני העם, בפתיחת האדמה את פיה ובבליעתה את קורח ועדתו.
אך באָפֶקְט הקטורת בפרשתנו, מתרחשת הטרנספורמציה, במעבר למציאות של קָּהָל- קהילה.
השינוי מעָם מפולג ושסוע –" וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם", להתחדשות של קָּהָל - קהילה –" וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל", הוא מהות השינוי, כתוצאה- מאָפֶקְט הקטורת.
אז מה כה מיוחד בקטורת ? מדוע דווקא בה בחרו, לעצור את המגפה הממיתה?
מה המיוחד בקטורת, שבכוחה לחולל השינוי - מעם מפוצל, רווי מחלוקות שלא לשם שמים ושנאה, למצב צבירה חדש של- קהל וקהילה, שיש בהם ערבות הדדית, הכלה של ניגודים ופערים וגם של מחלוקות לשם שמים, ושיודע להפיץ ריח ניחוח של - חוסן קהילתי אמוני ונפשי, של שמחה , אופטימיות ותקווה?
כך רש"י מאיר את עינינו בייחודיותה של הקטורת: "למה בקטורת?-לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטורת, לומר - סם המוות הוא, על ידו מתו נדב ואביהו, על ידו נשרפו חמישים ומאתיים איש. אמר הקב"ה-תראו שעוצר מגפה הוא והחטא הוא הממית."
הנה כי כן, הקטורת מקושרת מחד, למידת הדין של - חידלון, ענישה, הריסה והמתה, אך מאידך, היא גם מקושרת למידת החסד של - הצלה, ריפוי , קימום והתחדשות.
כך מלמדנו המדרש אודות מרכזיותה והשראתה החיובית של הקטורת בעבודת הקורבנות במקדש, הגורמת קורת רוח ושמחה לפני הקב"ה: "אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצורכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה". כך המדרש ממשיך להאיר באור של אופטימיות ותקווה, את האפקט של הקטורת בהקשר לפרשתנו: "ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם." (מדרש תנחומא תצוה, טו').
הנה כי כן, הכול תְלוי גישה ומעשה ידי אדם, בכוחו להאיר העולם ובכוחו להחשיכו, בכוחו להיות קְטַן אמונה ותקווה ובכוחו להעצים לכידות וערבות הדדית, באמונה ובתקווה. בכוחו, לתקן עולם ובכוחו להרסו. כך הקטורת תהא לווית חן המפיצה את ניחוחה, בהתאם.
הנה לפנינו סיפור מרתק מספר הזוהר, אודות אפקט הקטורת בימי מגפה בהקשר לפרשתנו: "רבי אחא הלך לכפר טרשא. בא להיכנס לאכסניא שלו, התלחשו עליו בני המקום, אמרו, אדם גדול בא לכאן, נלך אליו. באו אצלו ,אמרו לו: וכי אינך חס עלינו שאנו נאבדים ומתים? אמר להם : מהו? על ידי מה? אמרו לו: כבר שבעה ימים שמגפת מוות בעיר, ובכל יום מתחזקת ולא נעצרת. אמר להם: נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא. בעוד שהיו הולכים, באו ואמרו, פלוני ופלוני מתו, ופלוני ופלוני נוטים למות. אמר להם רבי אחא: אין עת לעמוד ולהתפלל, שהשעה דחוקה. אלא, הפרישו מכם ארבעים אנשים מאותם שהם יותר זכאים. עשרה עשרה לארבעה חלקים ואני עמכם. עשרה יצאו לקצה העיר ועשרה לקצה העיר, וכן לארבע קצוות העיר ואימרו בכל כוח כוונת נפשכם פרשת קטורת שהקדוש ברוך הוא נתן למשה במדבר ופסוקי הקורבנות הסמוכים שם. עשו כך שלוש פעמים. עברו בכל העיר לארבע קצותיה והיו אומרים כן. לבסוף אמר להם: עתה נלך לאלו שנוטים למות, והפרישו מכם אנשים לבתיהם של אלה, ושוב תאמרו כך, וכאשר תסיימו תאמרו אלו הפסוקים במדבר יז',יא'-יד': "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ד', הֵחֵל הַנָּגֶף. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל דְּבַר קֹרַח ". וכן עשו, והמגפה נעצרה והתבטל מהם המוות" ( ספר הזוהר לפרשת וירא- מדרש הנעלם- ח"א, דף ק"א ע"א).
לנגד עיננו ניצב, דגם מנהיגות בדמותו של רבי אחא שבמקרה נקלע לעיר בעת מגיפה ובראותו את הקטסטרופה, עשה מעשה והתגייס כמנהיג לעצור את המגפה המשתוללת. הוא מבין מהר שפיקוח נפש "ואל תעמוד על דם רעך", דוחה הכול, כולל תפילה במניין בבית הכנסת - "אין עת לעמוד ולהתפלל, שהשעה דחוקה". סדרי העדיפויות בעת ההיא, ברורים לו מאד. במציאות משברית קיומית זאת, עוזבים את בית המדרש, מתגייסים ונכנסים מתחת לאלונקה לעזרת העם.
רבי אחא מנחיל בדוגמא האישית שלו את הערך המנהיגותי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ". רבי אחא מקיים במדויק את הציווי של אהרון במעשה הקטורת בעצירת המגפה.
אך אפקט הקטורת מתאים עצמו להתנהגות האדם באופן לא חיובי, במקרה של הקטרת הקטורת באש זרה, על ידי שני בני אהרון :"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ד', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ד' " ( ויקרא, י', א'-ג' ).
מעשה שני בני אהרון היה חמור וכך גם העונש. שכן, הם פעלו כאינדיבידואליסטים ללא קבלת הנהלים, הכללים ופרוטוקול העבודה במקדש, בכך שהם עשו דבר שעליו לא צוו ולא קיבלו רשות לעשותו- "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם".
הנצי"ב ( נפתלי צבי יהודה ברלין- 1816-1893 ) בפירושו – "העמק דבר", מאיר את חטא הקטורת של בני אהרון, בהקשר לפרשתנו: " כאשר יבואר בפרשת קרח, שזה היה עיקר החטא של מאתים וחמישים האנשים ... שמסרו עצמם למיתה על ידי תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ד' על ידי הקטורת אף על גב שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה... יש להבין שמאתים וחמישים איש ( לוקחי המחתות) היו באמת גדולי ישראל בכל פרט וגם ביראת ד'...ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ד' וכבודו יתברך".
הנה כי כן, מה תועלת להקפדתך על קלה כבחמורה, אם רוממות פיך ומעשה ידיך, גורמים לעם של פיצול ומחלוקות שלא לשם שמים -אגודות אגודות, במקום לחפש המשותף, האחווה והרעות.
הנצי"ב קורא לאחדות ולערבות הדדית, שכן להשקפתו– "ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ד' וכבודו יתברך ".
אפקט הקטורת המאחד והמכיל, כאנטי תיזה לאגודות אגודות, בא לידי ביטוי בתפילת שחרית שאנו אומרים בה, " אין כאלוקינו":"פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת הַצֳּרִי. וְהַצִּפֹּרֶן. הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה".
הקטורת בזוהר, בחילופי אותיות של האות- ט, באות –ש. יוצרת סוג של הקטורת- הקושרת.
את מי היא קושרת ? את כווולם. החוליה החלשה בה, היא – הַחֶלְבְּנָה, שריחה רע.
מפרש רש"י: "מנאה הכתוב בין סממני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תפילותינו את פושעי ישראל, שיהיו נמנין עמנו".
הקטורת איננה ייצוג חברתי אלטיסטי. כולם שווים לחובות ולזכויות.
בימים אלו של מלחמת המצווה בה אנו נתונים ואל מול האתגרים הניצבים לפנינו, אפקט הקטורת קורא לנו: המנעו משיפוטיות ומהכללות, הרבו אחווה ורעות, בקשו, דרשו ורדפו את השלום בתוכנו.
כך מסתיימתלה תפילת –"פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת הַצֳּרִי. וְהַצִּפֹּרֶן. הַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה", בקריאה של -אחווה ושלום:"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא...לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית ד' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: ד' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. ד' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
רק באמונה, בתקווה וביחד ננצח -שבת שלום -חודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
סרטון על הפרשה - אשה בונה אשה הורסת- הרב עמיהוד סולומון -רב קהילה
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד- פרשת קורח, תשפ"ד - "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים"
קורח ועדתו מורדים בהיררכיה של הנהגת העם. הם קוראים תיגר על מנהיגות משה ואהרון.
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (קורח, טז, א-ב).
המתלוננים הם אנשים מכובדים. הכתוב מעיד על כך. זוהי בעצם קואליציה של הבלתי מרוצים מן ההנהגה. לכל אחד סיבה משלו. הדֶבק המאחד אותם הוא: רק לא אהרון ומשה.
מהי התלונה? "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' " (טז, ג).
לפנינו ארבע טענות :
1.מדוע ניתנה כהונה גדולה לאהרון, והרי הוא קשור לחטא העגל, ולכן אינו ראוי.
2.מדוע משה הוא המנהיג למרות שבמשמרת שלו התרחש חטא המרגלים, הוא לא מילא את תפקידו להביאם לארץ ישראל, ועליהם לנדוד ארבעים שנים במדבר. מנהיג כזה צריך ליטול אחריות ולהתפטר.
3.מדוע הכהונה ניתנת רק למשפחה מסוימת, משפחת קהת, ומדוע קורח שגם הוא ממשפחת קהת אינו ראוי להיות כוהן גדול.
4.מדוע שבט לוי הוא השבט היחיד המשרת בקודש.
המכנה המשותף לכל הטענות הללו הוא החשד לשחיתות. משה מעדיף את עצמו ואת אחיו וכך גם את משפחתו שהיא משפחת קהת. על כן ניתנו להם תפקידי מפתח. משה הוא המנהיג, אהרון אחיו כוהן גדול, ובני קהת נושאים את כלי המשכן (בעוד משפחת גרשון ומררי נושאים חלקי משכן אחרים, אך לא את כלי המשכן). משה מעדיף את שבטו על פני שבטים אחרים ולכן רק הלויים עובדים במשכן, בעוד שאר השבטים מורחקים מעבודה זו. כלומר מועלית כאן אשמת שחיתות, נפוטיזם, שהיא העדפת קרובי המנהיג על פני האחרים.
מתוך דברי משה אל ה' עולות אולי טענות נוספות שאינן מופיעות במפורש. "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם " (טז, טו).כלומר לא השתמשתי במעמדי כדי לקבל רווח אישי. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: " (טז, כח). כל מה שעשיתי עשיתי במצוות אלוקים.
דתן ואבירם בוטים יותר. הם מציגים מצג כוזב לפיו ארץ מצרים היא ארץ זבת חלב ודבש, ובעזיבתה משה גזר דין מוות על העם במדבר. משה מואשם גם בניסיון לתפוס שררה: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: " ( טז, יג). הם גם לא נענים לבקשת משה להידברות. תשובתם היא: "לֹא נַעֲלֶה" (שם, טז ,יד).
לא במקרה מופיעה פרשה זו לאחר חטא העגל וחטא המרגלים, אירועים שפגעו במעמדו של משה כמנהיג.
כיצד מגיב משה
ניסוי ראשון, משה מציע לקורח ולכל עדתו את מבחן ההקטרה. מי שה' ידחה את הקטרתו לא ימות, אך יתברר שאינו ראוי לכהונה (טז, טז-יז). ניסוי שני, "ואתה ואהרון איש מחתתו", לפנינו מבחן שישיב על השאלה מי ראוי להיות כהן גדול, אהרון או קורח.
מדברי דתן ואבירם מבין משה שהמחלוקת היא רחבה, ויש כאן ערעור לא רק על הכהונה הגדולה אלא גם על מנהיגותו ועל היותו מביא דבר ה'. לכן מבקש משה מה' לא לקבל את מנחת קורח ועדתו כדי שלא יתפרש הדבר כדחיית מנהיגות משה.
העונש- " וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:.... וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: (טז, לב-לה). בני קורח לא נספו, בעוד שדתן ואבירם נספו עם משפחותיהם.
כיצד הגיב העם? האם הוא הפיק את הלקח הנכון ממה שאירע? " וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה': " (טז, ו).
המרד התפשט. לא רק קורח ועדתו אלא כל העדה יוצאת נגד משה ואהרון, באשמת שימוש בכוח ובאשמת המתה. "וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה' " (שם, ז). ה' מתערב. הוא רוצה לכלות אותם. משה מבקש עליהם. הקטורת יכולה להמית או להציל. תלוי מיהו המקטיר והאם הוא ראוי. כאן אומר משה לאהרון לעשות בה שימוש כדי להציל את העם.
חז"ל מציינים את מחלוקת קורח וכל עדתו כמחלוקת שלא לשם שמים, ועל כן אין היא יכולה להתקיים, בעוד שמחלוקת הלל ושמאי מוצגת כמחלוקת חיובית שהיא לשם שמים ועל כן מתקיימת. אין היהדות מתנגדת למחלוקת. להיפך. דוגמאות רבות למחלוקת חיובית במקורותינו. אברהם מתווכח עם ה' ערב הפיכת סדום, משה מתווכח עם ה' כשעליו להציל את ישראל מעונש. התלמוד מביא לא רק את המחלוקת אלא גם את דעת המיעוט, למרות שאין הלכה כמותו. מה אם כן ההבדל בין מחלוקת לשם שמים ומחלוקת שאינה לשם שמים? ההבדל הוא במטרת המחלוקת. אם מטרתה להגיע לאמת, היא לשם שמים, ואם מטרתה להשיג כוח ושררה, זו מחלוקת שאינה לשם שמים. זוהי מחלוקת קורח וכל עדתו.
הדבר שלא הוכרע בניסוי המחתות הוא האם שבט לוי נבחר על ידי ה' לעבודת המשכן. בניגוד לענישה של אש היורדת מן השמים או האדמה הפוערת את פיה, כפי שאירע לקורח ולכל עדתו, מציע ה' מבחן מסוג אחר. מבחן של צמיחה ולא של השמדה. אין זה מבחן המחתות אלא מבחן המָטות. כל ראשי השבטים יניחו את מטותיהם באוהל מועד, והמטה אשר יפרח, הוא האות לשבט הנבחר לעבוד במשכן. מטה אהרון הפורח מוכיח כי שבט לוי הוא השבט שנבחר לעבודת ה'. כאן אהרון בתפקיד ראש שבט ולא כוהן גדול. מבחן זה מוצלח מאוד משום שאחריו אין בני ישראל מערערים על מנהיגות משה ואהרון.
כ"ז סיון תשפ"ד -בלומה דיכטוולד.
&
פרשת קורח - פקיד כי ימלוך -מייקל אייזנברג - משקיע הון סיכון-ומקדם את נושא הבינה המלאכותית .
בפרשת השבוע פרשת קורח, קורח ומאתיים וחמישים מנהיגים מתוך עם ישראל קובלים על משה ואהרן:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. (במדבר טז, א - ג)
מתגובתו של משה נראה שמבחינתו עיקר הטענה היתה כנגד בחירתו של אהרן לכהונה:
וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר… זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו. (במדבר טז, ה - יא)
אולם היות שהפניה היתה בלשון רבים: "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" ושקורח לקח איתו מאתיים וחמישים מנהיגים שאינם לויים, נראה שמה שהיה ברור למשה לא הלם את המחאה. דומני שתגובתו של משה מניחה הנחה על מקומה של קדושה ועל תפקידם של אנשים קדושים, ואילו קרח ניסה לאתגר הנחה זו עם פרשנות אלטרנטיבית.
מתגובתו של משה, שראה את הטענה: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" כמכוונת כנגד בחירתו של אהרון בלבד, נראה שהיתה חלוקת תפקידים ברורה בין משה לאהרון. משה נבחר על ידי ה' כמנהיג העם שיועד להוצאת העם ממצרים והדרכתו במסע לכינון מדינה עצמאית בארץ ישראל, מדינה שתפעל בהתאם לחזון התורה. הוא לא נקרא קדוש. הוא גם לא היה קדוש כפי שאף מנהיג של האומה במשך כל התנ״ך לא נקרא קדוש. אהרון לעומתו, נבחר לתפקיד ביצועי של תפעול מערכת המשכן, מערכת שפועלת על פי נהלים סדורים, מוגדרים וברורים. זו קבוצה קטנה מאוד, משפחה גנאולוגית שתפקידה למלא אחרי הוראות מפורטות של הא-ל בהפעלת המשכן. בהתאם לכך, כוחם, הנהגתם ומרחב שררתם מוגבלים. הם נקראו 'קדושים' כי תפקידם הוא לבטא את שאיפת הקדושה של עם ישראל: "קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ… וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כא, ו - ח). לעומת זאת, להנהגה הפוליטית אין מתכון, אין הוראות מדוייקות אלא אתיקה ושאיפה כללית שהם אמורים לנווט לאורם.
לכן, מבחינתו של משה האמירה "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" תוקפת אוטומטית את אהרון ובניו - האנשים שהוגדרו קדושים ומספרם מועט. אולם, בדיוק על זה מלין קורח. קורח לא מלין על אהרן אלא טוען שגישת הקדושה צריכה להוביל את הנהגת העם. מבחינתו של קורח והמנהיגים שאיתו, יש להחיל פרקטיקה דתית-כוהנית על ההנהגה.
משה, שהיה צריך להרוג את המצרי, שנדרש לשנות טקטיקות מול פרעה, שהעיז לצעוק לה׳ בעד העם כפי צורך השעה בחריגה מסדר העבודה, שניהל קרבות פנים ומלחמות מול אויבים מבחוץ, מבין שעירוב של גישת קדושת הכוהנים בהנהגה הפוליטית יחלל את השם וילכלך את מושג הקדושה. הוא מבין אינטואיטיבית את הסיכון שבהצעתו של קרח שגם יהרוס את הקדושה, גם את הכהונה וגם את ההנהגה הפוליטית. לכן משה ממסגר את התלונה באתגור בחירתו של אהרן כי רק הכוהנים המשרתים הם קדושים.
אולם טענתו של קורח "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" לכאורה חופפת לפסוקים מפורשים מפי ה': ""דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב) או "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו), ולכן עלינו להבין טוב יותר היכן טעה קורח.
נראה שהקדושה והכהונה בפסוקים אלו אינן תואר. הן דרישה, שאיפה ואנלוגיה. מהי קדושתו של עם ישראל? כפי שהסברתי בעבר, הקדושה איננה מצב אלא שאיפה. לעומת אדם שהוא קדוש כמו כוהן שיש לו תפקיד מוגדר, בעם ישראל הקדושה מתממשת בשאיפה מתמדת לשיפור העולם וחתירה לכל מה שטוב וצודק. ולכן בשונה מקורח שאמר שכל העדה הם כבר קדושים, הפסוקים "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" או "וְאַתֶּם תִּהְיוּ" מנוסחים בלשון עתיד. הכוהנים הם קומץ של משרתים המהווים דוגמה חיה למה שהיינו רוצים שכולם יהיו. השאיפה היא שכולם ימלאו אחרי רצון ה' כפי שהכוהנים ממלאים אחרי ההוראות שלו. אבל זו אנלוגיה. רצון ה' שמוטל על העם איננו מתכנס לרשימה של הוראות בחיים עצמם. החיים דורשים ניווט מבוסס השראה. השירות של הכוהנים המוגדר היטב במסגרת סדר-העבודה בקודש, פועל על פי מתכונת הוראות ספיציפיות ומוגבלות נועד להוות ראש חץ לפעילות הנרחבת של העם במישורים ארציים מגוונים.
לכן, בשונה מהכוהן, המנהיג, שואף לקדם את המדינה באמצעות גישה דינאמית ערכית שעיני העולם נשואות אליה, כדברי הרמב"ם על מלך ישראל שכובש מעבר לגבולות הארץ המובטחת: "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'". מנהיגים קדושים במקסימום ישמרו על קדושת המקדש או קדושת המחנה בעת מלחמה אבל לא ישפיעו החוצה. ההנהגה הדתית מוגבלת לא רק בעשייתה אלא במרחב פעולתה. לעומתם, ביחס לכל העולם עם ישראל אמור להיות המודל לכל מה שטוב וערכי - ממלכת כוהנים וגוי קדוש - כפי שהכוהנים הם המודל ביחס לעם ישראל. היישום כאמור, במדינה מרובת פעילות שנמצאת באינטראקציה עם עולם גלובלי, שונה תכלית השוני מהיישום של משרתי קודש במקדש.
ברצונו להכניס את גישת הקדושה הכוהנית באופן פלסטי להנהגה הפוליטית וגם לערבב בין התפקידים, קורח יגרום לכך שהיא לא תשרת את העם בראייה לעתיד אלא תקבע סדר יום להפעלת המערכות בהתאם לאג'נדה קבועה ולמגבלות ההוראות, המצוות או מרחב הפעולה הנוכחי. הקיבעון המחשבתי של אנשים עם קנאות לקדושה, נמצא בעוכריה של הנהגה פוליטית ראויה ממשה רבנו עד היום. קורח ועדתו הלכו על פופוליזם קדושתי כדי לקבע את עצמם בעמדות של שררה. אבל אנשים שדבקים בקדושת התיפקוד מוגבלים בראייה שלהם ובגמישות שלהם. ולכן, כשהם בעמדה פוליטית המחייבת גמישות מחשבתית ופעולה יצירתית יחסלו את המערכת הפוליטית ואת העם. כמו שרגולציה מקשה על יזמים, ועלולה להביא לכשלונם אם הם יפעלו במסגרתה במקום לאתגר אותה, רגולציה עצמית של מי שחושבים שהם כבר קדושים תנוון את המנהיגות שנדרשת תמיד למרחב פעולה ורוחב דעת..
העונש של קורח ועדתו מעידים על התקלה עצמה ועל הליקוי שבגישה שלהם. אהרון ומאתיים וחמישים המנהיגים נדרשו להקטיר קטורת. המאפיין הכי חשוב של הקטורת הוא המתכון המדוייק ממנה היא מורכבת. אהרון, שלא מתיימר להיות מנהיג, שרד את המבחן כי הוא נשאר בתוך שלו. אבל הם, נשרפו באש מאת ה' כשניסו לקבע את מנהיגותם, מנהיגות של אנשים קדושים לכאורה. במקביל, קורח נבלע באדמה, כלומר נשאר באותו המקום כי ביקש להתקבע. עם ישראל, בהנהגתו הדינאמית של משה, גם אם בקצב איטי, ימשיך הלאה
.מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מקראות – בינה בתורה', ויקרא-במדבר, לפרשת קרח:
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים, בבקשה לשמירת חיי
לוחמינו בכל החזיתות, בזעקה להצלת חטופינו ולשחרורם לחיים ולשלום
בכבוד, ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה'!
שבירת הקואליציה של קֹרַח
הקואליציה המורדת של קֹרַח הכילה קצוות הפוכים.
דתן ואבירם האשימו את משה בגזרת ארבעים השנה ומאסו בהנהגתו; הם באו אליו בטענה שסיבך את העם במדבר ללא תקווה נראית לעין, אחרי שהוציא אותם (כביכול) "מארץ זבת חלב ודבש" א. (ט"ז, יג-יד), במקום להביא אותם לארץ כזאת.
250 נשיאי העדה מישראל מאסו באהרן ככהן גדול, ורצו לחזור ל'דמוקרטיה פולחנית', כמו ביציאת מצרים, כשלכל משפחה יש 'בכור' לכהונה, וכל אחד יכול להקטיר קטורת לפני ה'.
קֹרַח עצמו (משבט לוי!) ראה את עצמו מנהיג מתאים יותר משניהם ביחד – משה ואהרן – ולכן הוא היה החיבור היחיד בין המתנגדים להנהגת משה, לבין המתנגדים לכהונת אהרן.
לא היה בסיס של אמת לקואליציה הזאת.
ברגע שמשה זימן את קֹרַח ועדתו מול אהרן למבחן המחתות, התפרקה הקואליציה המורדת, כי דתן ואבירם סירבו לבוא; מבחן המחתות נראה להם כמו עוד ניקור עיניים (ט"ז, יד) מבית מדרשו של משה, שידע לעשות אותות ומופתים אך לא הביא את העם אל הארץ המובטחת.
כך נוצרו שני מוקדים נפרדים – משה הלך אל דתן ואבירם, בעוד 250 הנשיאים עלו להקטיר עם אהרן; המקטירים באש נאכלו באש ה', ונשארו לדורות כאות אזהרה (ט"ז, לה; י"ז א-ה).
דתן ואבירם, שמאסו בארץ, נבלעו בארץ, ברעש האדמה שהתחולל כ"בריאה אשר] יברא ה'" (ט"ז, ל), לא כאות או מופת מידיו של משה.
וקֹרַח עצמו מה קרה לו?
בסיפור שבתורה הוא 'נעלם', אבל אמרו חז"ל (במדבר רבה י"ח, יט) שהוא גם נשרף באש וגם נבלע בארץ, כי רק הוא חיבר בין שתי קבוצות המורדים ההפוכות.
כישלון המרד ה(לא) קדוש
'מפלגת' דתן ואבירם נבלעה בפי הארץ ונמחקה. 'מפלגת' הקודש, מקריבי הקטורת, המשיכה להיאבק והאשימה את משה ואהרן: "אַתֶם הֲמִתֶם את עם ה'" (י"ז, ו)! שהרי משה ואהרן הציעו את מבחן המחתות, שבו נשרפו 250 נשיאי עֵדה.
תפילתם של משה ואהרן ביום הקודם, "הָאיש אחד יֶחֱטָא ועל כל העדה תִקְצֹף" (ט"ז, כב), נחשפה כאמירה לא מדויקת, כי ההמונים עדיין נאבקו נגד כהונה משבט אחד, והטענה "כי כל העדה כֻּלָם קדושים ובתוכם ה'" (ט"ז, ג) המשיכה להישמע ולהדהד. למען האמת, דבר ה' הראשון למשה בהר סיני, "ואַתֶם תהיו לי ממלכת כֹּהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו), מוכיח שיש צד אמת בטענה זו, וכך אנו למדים גם מקדושת הבכורות מיציאת מצרים – אבל גם בקודש יש דרגות ותפקידים.
כבר כתבנו לעיל (פרק ג' ופרק ח'), שהחלפת הבכורות בשבט לוי הייתה מסקנה הכרחית בגלל האנרכיה שהשתררה בתחום הפולחן, אשר הגיעה לשיאה בחטא העגל. אולם המהפך הזה אל בחירת שבט לוי וקדושתו, ושמירת המשכן והקודש רק בידו, לא נתקבל בקלות – ופרקנו (י"ז) מוכיח זאת. המאבק נמשך ויחד עימו האסונות וההצלה.
בהקשר לכך, עלינו לשאול – מתי התחולל המרד של קֹרַח ועדתו?
ר' אברהם אבן עזרא (בפירושו לט"ז, א) טען שהמרד פרץ כבר בסיני, בזמן החלפת הבכורות בלויים, כי לדעתו אין שום היגיון באיחור המרד הזה למדבר פארן.
למולו, טען הרמב"ן (שם) כי במדבר סיני, למרות חטא העגל, היה משה בשיאו, והמרירות נדחקה; אולם אחרי גזרת ארבעים השנים במדבר התפרץ הכול; ודתן ואבירם יוכיחו, שטענו כי משה נכשל בהבאתם לארץ. לכן פרץ אז המרד, וכוון גם נגד בחירתו של שבט לוי.
כהנים ולויים ללא נחלות בקרקע
כבר בספר בראשית (מ"ז, כ-כו), במשבר הקשה של שבע שנות הרעב, מתארת התורה איך הפכה כל אדמת מצרים לאדמת פרעה, עם העברת איכרים בעלי נחלות "מקצה גבול מצרים ועד קצהו"; "רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה", כי הייתה להם זכות חוקית לקבל את מזונם מפרעה, ולכן אדמתם נשארה שלהם.
כך היה ברוב ה'כהונות' בעולם העתיק וכך עד היום בנצרות ובאסלאם; גם אצלנו בימי בית שני, החזיקו הכהנים בידיהם אדמות רבות ומפתחות שליטה רבים, שחיזקו מאוד את החשמונאים במלכותם, אבל היו גם בין הגורמים לחורבן בית שני.
אולם האידיאל של התורה בבחירת שבט לוי והכהונה מתוכו, מתבטא דווקא בהרחקתם מנחלות קרקע בארץ! השבטים הלוחמים ינחלו את הארץ שעליה לחמו, ושבט לוי "בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" (י"ח, כ, כד); השבט כולו יוקדש לעבודת הקודש, שעיקרה בתורה הוא שמירה והגנה כפולה – שמירה על הקודש, וגם על בני ישראל מאש הקודש שעלולה להתפרץ, כמו שקרה במות נדב ואביהוא, ובמות 250 הנשיאים מקריבי הקטורת.
במקום נחלה בארץ יקבלו הכהנים את קודשי הקרבנות, את התרומה מראשית דגן, תירוש ויצהר, את הביכורים והבכורות, את החרמים ואת "תרומֹת הקדשים" (י"ח, יט) מקרבנות השלמים. מקומם של הכהנים ומעמדם בקודש נראה כאן איתן, כל עוד יש משכן (או מקדש) אחד לעם ישראל כולו. אולם אם יקומו מקדשי במות רבים, יתערער גם בסיס הכהונה, כמו שקרה בפועל.
מעמדם של הלויים מסובך בהרבה. ברגע שיתבטל הצורך בפירוק המשכן ובהקמתו מחדש, צפויה בעיה לשבט לוי, גם בתפקידי הקבע שלו – הלויים כמשוררים נזכרו בדברי-הימים (א פרק ט"ו, למשל), אך לא נזכרו בתורה.
ואכן, במצב הריאלי המתואר בספר דברים (י"ד, כז-כט; ט"ז, יא, יד) יופיע הלוי כאחד האביונים בשער שחובה לעזור לו בצרתו, כי אין לו נחלה; האידיאל שבספר במדבר, משכן-מקדש אחד והלויים סביבו, לא תמיד התקיים והבמות התרבו.
הפתרון בפרקנו (י"ח, כא-כד) הוא 'מעשר לויים' ('מעשר ראשון' בלשון חז"ל), שאיננו קודש אלא תחליף לנחלה; החקלאי המגדל אינו עושה טובה בנתינת מעשר משלו ללוי, כי המעשר שייך ללויים מחוק התורה במקום הנחלה שלא קיבלו; המעשר נחשב פיקדון ביד החקלאי המגדל עבור הלוי, "חֵלֶף עֲבֹדתם אשר הם עֹבדים את עֲבֹדת אֹהל מועד" (י"ח, כא).
לכן המעשר איננו קודש, הוא נאכל בכל מקום והוא נחשב "כדגן מן הגֹרֶן וכַמְלֵאָה מן היקב" (י"ח, כז); על כן חייבים להפריש ממנו לקודש של הכהונה 'תרומת מעשר' ("מעשר מן המעשר", י"ח, כו), כי הוא היבול של נחלת הלוי במקום נחלה בארץ, שאין לו ולא תהיה לו.
א. במצרים היו דגים וירקות, אבל ודאי לא "חלב ודבש"; מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ראה בביטוי הזה את שיא חוצפתם וחטאם.
הרב ד"ר יואל בן-נון
&
לע"נ נשמת אבי מורי ר' מרדכי הכהן ז"ל ב"ר אברהם ז"ל ושפטל הי"ד נלב"ע ל' בסיון תשמ"ב
ולע"נ סבי אבי- אבא, ר' אברהם ב"ר מרדכי הכהן ז"ל, וורשה, שנלב"ע ג' תמוז. תנצב"ה
ב"ה, לפרשת קרח תשפ"ד
מהפיכה או הפיכה -(פשט ועוד קצת) א. -אריה דיכטוולד
הסיפור המרכזי בפרשתנו הוא תיאור מחלוקת קורח ,דתן ואבירם תוצאותיה והשלכותיה. קורח ועדתו יוצאים כנגד הנהגת משה ואהרון, בתום המחלוקת משפחות ראשי המחלוקת נבלעים באורח פלא באדמה והשותפים למחלוקת נכחדים. בסוף הפרשה מבהיר ה' את מעמדו של אהרן ככהן גדול וכן את מעמדם של בניו ובני הלווים. (פרק, יח). אחד מהתפקידים החשובים של הכהנים הוא למנוע חילול המקדש =עוון המקדש] על ידי עבודת זרים שאינם משבט לוי.
ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בעקבות כך באה אזהרה חמורה לעם לשמור על העם מפני חילול הקודש,
(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
בהמשך הפרשיה מתארת התורה את מצוות מתנות כהונה וּלְוִיָּה. ישנן מתנות הניתנות רק במקדש
יש בכל הארץ ויש רק בירושלים ואפילו בחו"ל. גם חלקם של הלווים לא נפקד ןאף הם מקבלים מתנובת הארץ.
לכאורה, מדובר בהטבות וטובות הנאה לסקטור מאד מצומצם וייחודי (הם ומשפחותיהם) הנושאים במשרות ובתפקידים בבית המקדש. יתר על כן, מדובר בסקטור שאינו עובד את אדמת הארץ ואינו מקיים משק חקלאי ובכל זאת נהנה מפירות האדמה. אבל, בעקבות הטיעון נגד ההטבות המיוחדות ניתן לראות בהן פיצוי וגמול החרדה והמתח התמידים בהם שרויים עובדי ה' במקדש. "וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ =הזרים] וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" יש המקטרגים בנוסח הון – שילטון ויש המסנגרים בנוסח "אנחנו משמרת הקודש".
למעשה זה מה שעמד בבסיס מחלוקת קורח ועדתו. תחילתה של פרשת קורח היא בפסוק (טז, ג):
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' " רבים דנו כיצד נבין את שאלתם. האם מדובר בטענה שיש בה גרעין של אמת או בהתרסה כוללת. האם קורח מבקש ייצוגיות רחבה יותר בעבודת ה' במקדש. קורח מחפש צדק!
הוא לא מבקש להדיח את משה ואהרן אלא להרחיב את הזכאים להשתתף בהנהגה. קורח מבקש נימוק להעדפתם משאר הזכאים. קורח מבקש לבצע רפורמה משטרית.
מאידך אפשר לראות בקורח כמי שמערער על סמכותם השלטונית והרוחנית של משה ואהרן ומבקש להחליפם. במילים אחרות הפיכה משטרית. מה בדיוק הבין משה רבינו? כנראה שקורח ןעדתו מבקשים לבצע הפיכה משטרית=מרידה. ניתן להבין כך מתגובתו (טז, ד ): "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו "
אולם משה נכנס מהר לניהול האירוע. הוא מזמנם לשיחת בירור. הם מסרבים בטענה שאין טעם להידבר עם מי שימי שלטונו לא הביאו טוב לעם. נימוקם סרקסטי במיוחד: "אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה".
האם משה קולט כאן התרסה על מנעמי השילטון?? התשובה חד משמעית -כן רבתי!!
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם". מה שחיזק את הידיעה הוא הצטרפותם של דן ואבירם שאינם משבט לוי. שני עושי צרות ידועים. מתוך תגובת משה ברור שמה מבין שעיקר טענתם היא על ניקיון כפיו בעבודתו הציבורית. "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" (אפילו שמקובל שמנהיג מקבל רכב ממשלתי).
צא ולמד: בדרך כלל מהפכנים מונעים ע"י השקפת עולם שיטתית עקיבה ורציפה. זוהי למעשה הגדרה למונח אידיאולוגיה. מהר מאד, מספרת לנו ההיסטוריה, אידיאולוגיה הופכת לקליפה העוטפת מאבקים פנימיים של אינטרסים ובינם לבין המציאות החיצונית (העם והמדינה).
רבות מהעוולות הגדולות התרחשו כמצג אידאולוגי ( לאומיות, קומוניזם, פשיזם, נאציזם ואפילו דת). פעמים רבות הנבלים מסתירים את כוונתם בטיעונים אידיאולוגים ( רובין הוד ודומיו, הבריגדות האדומות באיטליה של שנות 70 במאה הקודמת, חבורת באדר-מיינהוף בגרמניה באותה תקופה)
קורח בא ,לכאורה, בטענה הגיונית, קורח משה ואהרן היו אחיינים בני אותו דור אחרי לוי בן יעקב. אמנם משה ואהרן היו בנים לבכור הנכדים של לוי (עמרם) אבל גם קורח היה בכור לנכד השני על כן ראה עצמו כמי שגם ראוי להנהגה. לחיזוק טענתו שהבכורה לנכדים אינה גורם קובע וחשוב, הוא מכניס רעיון אידיאולוגי. רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' ", במילים אחרות כאשר נקבע שמטרת המשכן היא "ושכנתי בתוכם" , אין המבנה המשפחתי והשבטי חשוב . זו הסיבה לצירוף דתן ואבירם. דתן ואבירם הם בניו של אליאב, נכד לראובן בן יעקב. ראוי לשים לב שקורח קופח גם באי מינויו לראש בית אב משפחת קהתי. (אליצפן בן עוזיאל נתמנה), מה שמחזק את דעתו של משה שלא כל אכפת לקורח. שכולם קדושים.
מה שחיזק עוד את טענתו של משה שאין מדובר בטענה רעיונית ברת דיון, היא ההופעה-ההצגה (פרפורמנס) עצמה :
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':
תחילה עמדו רק מול משה. אחר כך גם על משה ואהרן ומיד מדגישה התורה "ואמרו". כלומר כולם מדברים וצועקים. אין דובר אחד מטעמם לניהול השיח. כלומר, יש כאן מטרה ברורה - לקומם את העם נגד משה ואהרן.
יש מצב שבו אומה זקוקה לשינויים בחוקה, בצורת המשטר או במערכת המשפט. כל מי שבא לדרוש זאת תמיד חפשו את האינטרס מאחורי הדרישה או הפעולה. חפשו את המניע. מי שתפישת עולמו היא "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" יכול להתאים להנהגת הפיכה או מהפיכה. יש רק בעיה אנושית קטנה, מעט מאד התמידו בכך לאורך שלטונם. הכוח (השררה) משחית והרבה כוח משחית הרבה יותר. המנהיג האידאלי הוא משיח בן דוד. עד לבואו חיוני וחובה לחזק את מרכיבי האיזונים והבלמים על השליט.
אריה דיכטוולד
א. dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
&
עיונות לפרשת "*קרח*"- יגאל גור אריה.
פרשה בתורה על שמו של רשע?!
מסתבר שגם מקורח/רשע יש מה ללמוד:
הפרשה מלבה את *המחלוקת*– מהי מחלוקת?
זוג בא ליעוץ למען שלום בית, האם תאמר להם טוב שיש מחלוקת כי מזה תיבנו– או בואו נעשה שלום בית.
מה ההבדל בין *שלום בית- למחלוקת*?
נעשה שלום בית זה כאילו לטייח את המצב כאילו אין מחלוקת.
מחלוקת היא הכרה הפנימית שלי בשונות שלך. אני אומר מחלוקת אני חלק- אני לא שלם. שלם הוא אוסף של חלקים.
לכן שלום בית זה לבנות את הפאזל הגדול, אני חלק ואתה חלק יחד אנחנו בית!!
שאיפתו הפנימית של קרח להיות כהן או התקוממות ל ״צדק חברתי״ יצא נגד ההנהגה (משה ומשפחתו) בטענה שהיא לא מחוברת לעם והיא בחרה את עצמה להנהגה. עמדות כח מרוכזות בידי משפחת משה. קרח טען, נגד טובות הנאה, ושחיתות . התקוממותו של קרח הייתה חולשה אנושית של *קינאה פשוטה*.
קרח היה אחד מגדולי דורו וממכובדו.
עלינו ללמוד אם כן את ההיבט החיובי ולשאוף לעלות בקודש, לבקר ולשאוף להחליף הנהגה שלא בחרה את עצמה. אך לזכור שיש כללים והמטרה לא מקדשת את כל האמצעים. (כמה אקטואלי)
המסר בפרשתנו, מנסה להעביר לנו ולהזהיר אותנו מפני כוחה ההרסני של מידת הקנאה.-את קרח היא הובילה לאובדנו. קרח "זכה" ששמו נותר לדראון עולם כמחררריב, אבי המחלוקת לסוגיה.
כמו כן הפרשה מלמדת אותנו אין ספור לקחים על מחלוקות, שטיפת מוח ושכנוע, ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים ביותר: זמן לא רב אחרי יציאת מצרים אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש"?, ויש מי שיקנה את הסיפור הזה.
מאחל לנו שמה שמפורסם ונאמר הוא נכון, אמתי ונקי מאינטרסים!!!
ב – 1948 השיקו שני חוקרים, ניקולס בריסטקיס וג'יימס פאולר מחקר לבחינת נתוני הלב של למעלה מ 15 אלף תושבים בעיירה פרָמינגהאם. הממצאים הראו, חד משמעית שתפוקות הלב של אנשים שהיו להם חברים, היו טובים לעין ערוך מאלה של הבודדים.
*מנהיג צריך חברים*. לא רק שותפים ולא רק כאלה שיוכל להתחלק איתם במשימות. הוא צריך חברים כדי לשפוך את הלב, כדי לשתף בתחושות וחוויות, כדי לצחוק ולבכות יחד.
אם אתם מובילים ארגון חברתי או עסקי, אם אתם מנהיגים פוליטיים, אל תספרו לעצמכם שאין לכם זמן לחברים. אל תספרו לעצמכם שאתם מסתדרים לבד ואל תשתמשו בקלישאה הנבובה: "אין לי זמן לחברים, העבודה ממלאת אותי". (אין לי זמן לחברים, כשיהיה לך זמן לא יהיו לך חברים)
ואם יש לכם חברים מנהיגים, אל תותירו אותם לבד. אל תאמינו להם שהם עסוקים. הם זקוקים לכם.
קרח לא הבין: החיים הם כמו *קפה*, או שהם *בבוץ*, או שהכול *שחור*, או שהכול *הפוך* או שזה פשוט *נס*.
שבת שלום! -שבת שלווה וענוגה!! -*יגאל גור-אריה*
&
דובי פריצקי-קק"ל -פרשת קורח- תשפ"ד
פופוליזם היא פוליטיקה של הכעס. הוא מופיע היכן שישנה אי נחת מהמנהיגות הפוליטית. עדת קרח הייתה תנועה פופוליסטית ואב טיפוס לרצון להחליף שילטון (הנהגה). חז"ל אמרו שבני קורח לא מתו, ללמדנו שגם בתווכינו קיימים ממשיכיו של קורח...! הם האשימו את משה בשחיתות, במינוי מקורבים (את אחיו לכהן גדול) ועוד'. השאלה היא לא אם למחלוקת ותפיסות אחרות יש מקום? אלה מה השאיפה? האם רצון לנצח ולקחת את השילטון? או לחפש את האמת ? החוסר לגיטימציה לקולות אחרים זהו פופוליזם, טענה שרק הם מייצגים את העם וכל מי שאינו מסכים איתם, הוא לא לגיטימי בעצם מהותו. היהדות מעודדת את המחלוקת לשם שמיים(לאמת) וגם הוויכוח הוא חלק מהמרקם הדמוקרטי. הרב זקס מסכם "אם רצונכם ללמוד, לצמוח ,לבקש את האמת ולמצוא את החופש ,חפשו מקומות המברכים על הוויכוח ומכבדים את בעלי הדעה השונה". נכון אז ונכון היום! שבת שלום מאשקלון.️דובי פריצקי
