אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי ג' כסליו תשפ"ה -4.12.2024 בשעה 20.30 (8.30) בערב.פרשת ויצא.
מרצה השבוע: הרב עקיבא צוקרמן
רב קהילה "עין הנציב"
הנושא : " יעקב בורח מעצמו"
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
*******************************************************
השיעור מוקדש לעילוי נשמתו של הגיבור הקדוש שי פיזם הי"ד .
שי ז"ל נולד באלון שבות, ההורים שלו היו אברכים במגדל עז ובהר עציון.
הוא גדל בעין הנצי"ב, שם ההורים שלו, הרב שמעון וכרמית, לימדו במדרשה.
למד בנווה שמואל באפרת, ובהר עציון, התחתן עם מעיין, בת עין הנצי"ב, והם הקימו את ביתם באלון שבות, בישיבת הר עציון ומתוך קשר של מעיין עם מגדל עז שם למדה.
שי ז"ל היה מט"ק מוערך מאוד בגדוד 9.
בתחילת חודש כסלו נולדה ביתם הבכורה, ירדן אורי, ושלושה שבועות אחר כך, בנר שמיני של חנוכה, שי נפל בקרב ברצועת עזה.
שי זצק"ל היה תלמיד חכם ואיש חינוך, איש עמק המעיינות והר עציון, אוהב אדמה וחקלאות, ושטותניק מצחיק.יהי זכרו ברוך.
כתב הרב צוקרמן.
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
************************************************************
מצורפת ההקלטה מיום רביעי האחרון: בחסות החברה לחקר המקרא - דר' זאב(ווה) פרידמן-ויהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת
****************************************************
מבזקס לשבת פרשת תולדות -תשפ"ה מאת הרב יונתן זקס זצ"ל - מביא הרב אמיר דדון.
******************************************************
פרשת תולדות - "וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים" – הבאר הלאומית סלע קיומנו ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 420 ימים.
הנה בימים אלו של מלחמה בצד תהליכי הַסְדָּרָה עם אויבנו, תבוא לה - הבאר הלאומית סלע קיומנו ותספר לנו, את סיפורה הבראשיתי: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ ד' ... וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים... וְכָל הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד... וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים ... וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה " ( בראשית, כו', יב'- כא').
הנה כי כן, בגלגולה של - הבאר הלאומית סלע קיומנו בפרשתנו, משתקף לו - לב הסכסוך, שבין יצחק אבינו לבין הפלישתים, מאז ועד היום, הנגוע -בקנאה ובשטנה: "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים... וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים... וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה".
הנצי"ב מוולוז'ין ( נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893) בספרו העמק דבר כותב: "שדרים בגרר עיר המלוכה. ומסתמא היו גם בהם עשירים כדרך בני עיר המלוכה - ועשיר מתקנא בעשיר וביחוד אם הוא יהודי".
אין חדש תחת השמש – בימים ההם בזמן הזה.
הנה כי כן, גלגולה של השנאה והרצון הבראשיתי של אויבנו לגרשנו מארצנו, פוגשים מאוחר יותר את בלעם שונא ישראל במשלו "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב; וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר, כד',יט'- כ').
הנה הגר"א (הגאון רבנו אליהו מווילנה 1720- 1797 ) בביאורו לחבקוק פרק ג': "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר"( במדבר, כג', יט')- " אלו פלישתים שכל בקשתם למנוע שלטון וממלכה מישראל ".
אם כן, לא מפתיע החיבור של פלישתים בפרשתנו, לעמלק במשל השנאה של בלעם, בואכה לימינו אנו, לתביעת אויבנו לגרשנו מארצנו, בקריאתם בראש חוצות בארץ ובעולם: "מהנהר עד לים"
"From the River to the Sea",منالنهرإلىالبحر.
נכון, השנאה של הפלישתים ממוקדת במים של הבאר הבראשיתית וגנטיקת השנאה מוטמעת ב- DNA של אויבנו, לגרשנו מארצנו מייצוג המים במזרח – מהנהר ועד מי הים במערב.
הבאר בפרשתנו היא מוקד הסכסוך בין הפלישתים ובין יצחק אבינו- על צדקת אחיזתנו בוילה בג'ונגל, בארץ המובטחת לאברהם אבינו בברית בין הבתרים:"בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ד' אֶת אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את, מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר פְּרָֽת"( בראשית,טו',יח').
יצחק נקלע לסיטואציה קשה, רוויה בקנאה ובאנטישמיות אקטיבית, ששוללת את קיומו כממשיך דרכו של אביו אברהם העברי. הנה מתפתחת לה שנאה, שמלווה באלימות, שפוגעת בבארות שאוגרות מים - שהן צורך קיומי וחיוני. מתנהלת לה סאגה, של אירועי טרור וגרימת נזק בטרור ברוטלי בסתימת הבארות.
יצחק מתגלה לעינינו, כאיש המאמין בצדקת הדרך ובכוח זכותו על הארץ. מבחינתו, הבאר היא ייצוגו של החוסן האמוני והלאומי.
במציאות כזאת - לא מוותרים ולא נשברים.
ההתמדה האמונית, היא התשובה לפלישתים, בקיומן של בארות המים .
כך מתנהלת לה הדינמיקה של הסכסוך - הפלישתים סותמים בשנאתם את הבאר ויצחק משיב להם בהתמדה, תשובה אמונית לאומית וציונית, בחפירתה של באר חדשה.
אתוס סכסוך הבארות מוצג בפרשתנו: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים".
יצחק מלמדנו שיעור באיתנות וחוסן אמוני ונפשי- הוא איננו מוותר: " וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים".
הפרשן יש"ר (יצחק שמואל רֶג'וֹ 1784- 1855 ) מאיר את עינינו אודות אתוס סכסוך הבארות: "סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים - שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו ועשו בזה חמס גדול ליצחק כי היו המים יקרים מאד במחוז ההוא...ועתה הפלישתים ברשעתם, סתמו את כל הבארות אשר חפר אברהם ויצחק חזר וחפרן"
יצחק הבארי הוא מגדלור ההשראה של חוסן אמוני ונפשי, בידו האחת הוא עוסק בבניין הארץ ומפריח השממה, ביצירת תשתית למקור מים חיים, כנבואת הנביא ישעיהו:"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת"( ישעיהו, לה', א'), ואת ידו השנייה, הוא מושיט לסוג של הַסְדָּרָה עם אבימלך מלך הפלישתים:" וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם...וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר צְבָאוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ד' עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ". (בראשית, כו',טז-כח').
אבל המציאות טופחת על פניו של יצחק. יוזמת ההַסְדָּרָה לא הצליחה . הסכסוך על המים בפרשתנו עולה מדרגה: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ"
אבל יצחק אבינו, לא מוותר ולא מתייאש: "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת... וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם. וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" ( בראשית, כו', יב'-לב').
יצחק בפרשתנו, הוא דוגמא לאיש החיבור והצוּמוּד, של האדם לאדמה. הוא מבין שללא הביטחון, המחרשה ובארות המים, לא תהיה לבניו אחיזה בארץ ישראל.
יצחק מגדלור באר החוסן האמוני והנפשי, גם כסודקים ופוגעים בבארותיו, הוא איננו מוותר ומוכיח לנו, כיצד את הטראומה הופכים לצמיחה, כיצד את הלימון הופכים ללימונדה וכיצד את הקושי והפגם הופכים להזדמנות, ליתרון ולפריחה.
ליצחק היו ימים מעניינים, כמו שהסינים אומרים, וכך מסופר סיפורה של אותה אישה סינית זקנה בהקשר לחַיּוּת של מים חיים וכיצד מהטראומה רק צומחים. האישה נשאה על כתפיה שני כדי מים גדולים, כל אחד נתלה משני צידי האסל שהיא תלתה על צווארה. לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם, ותמיד העביר כמות מלאה של מים. מהדרך הארוכה שבין הבית לבאר – הכד הסדוק הגיע רק חצי מלא. כך זה נמשך, כשהאישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים. כמובן שהכד המושלם היה גאה בהישגיו. אבל הכד הסדוק היה מסכן ואומלל, הוא התבייש בחוסר שלמותו, ובכך שלא ענה על הציפיות ממנו. הכד הפגום חווה חוויה טראומטית. יום אחד, ליד הנהר, אחרי שנתיים של תחושת כישלון מוחלט, פנה הכד הסדוק אל האישה הזקנה- אני מתבייש בעצמי! בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך. האישה הזקנה חייכה ואמרה- האם הבחנת שבצד הדרך שלך יש ערוגת פרחים? ולא בצד השני?. זה בגלל שתמיד ידעתי על הפגם שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך. ובכל יום שבו חזרנו מהנהר לבית – השקת אותם. במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט את השולחן".
הנה דוגמא לצמיחה מטראומה.
גם באר שספגה אלימות קשה, שבה חיבלו ואותה סתמו הפלישתים, גם לה חַיּוּת ויצר של מקור מים חיים. גם היא יודעת לצמוח מהטראומה, מבית מדרשו של יצחק אבינו.
קוראים לזה- חוסן נפשי ואמוני.
כך מתארת זאת פרשתנו – "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ד' לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ"
העולם בנוי מעולם עליון ומעולם תחתון- עליונים ותחתונים- שמים וארץ.
כך יצירת מי הגשמים הם המים מהשמיים, שהם כוח עליון ללא התערבות האדם, סוג של גורל ואילו הבאר היא יצירת האדם בתחתונים, סוג של ייעוד המוטל על האדם, שאת מימיו מעלה האדם ממי התהום באקוויפר, מלמטה למעלה.
באר החוסן האמוני והנפשי- מחברת שמים וארץ.
הנה יצחק הבארי, מגדלור מנהיגות החוסן האמוני והנפשי, איש העוז והענווה, איש ההתמדה והנחישות, מניח לנו את התשתית לבניין הארץ וליישובה - "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם".
יצחק הבארי מנחיל לנו מורשה- מהבאר הלאומית שלנו – כולם שותים. אבל הבאר הלאומית תובעת ממשתמשיה – חובות בצד זכויות. הבאר הלאומית תובעת מכולם, להתגייס, לשמור ולהגן עליה. אין יוצא מן הכלל. כולם מחויבים בנשיאה, בנטל שמירתה וחיותה.
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק".
כך הן תולדותיה של הבאר הלאומית הארץ ישראלית סלע קיומנו, מיצחק אבינו ועד ימינו אנו.
מעשה אבות סימן לבנים.
רק באמונה בתקווה וביחד – ננצח.
שבת שלום וחודש מבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מחביון תורתך' כרך א', עיון בתורה ובהלכה – הספר ניתן לרכישה בהוצאת 'תבונות', מכללת הרצוג, אלון-שבות.
המאמר מחולק ל-4 חלקים, ויתפרסם בהמשכים – ההפתעות הגדולות שמורות לחלק ג' ולחלק ד' – שימו לב!
בזעקת תפילה לישועת החטופים לחיים ולכבוד בעזרת ה', לרפואת הפצועים, ולישועת עם ישראל במערכה כולה!
חטא אדם הראשון
כלאיים וניסויי מעבדה א.
א. המאמר נכתב יחד עם אליעד בני, בגרסה מורחבת שפורסמה במגדים נ"ד (ניסן תשע"ג), עמ' 31-9 – 'הגן בעדן והאדמה – חטא אדם הראשון'.
חלק ד':
יצירת הכלאות ואיסורי כלאים -כלאים מותרים בקודש
הוכחה מכרעת להסבר שהכלאות שמורות לבורא עולם, גנוזה בתורה בפרשיות כלאים – בגדי כלאים אסורים על כל אדם מישראל, אולם בקודש. יריעות המשכן ובגדי כהונה חייבים להיות שעטנז דווקא, וגם ציצית יכולה להיעשות מצמר ופשתים יחד:
"ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר, ותכלת וארגמן ותֹלעת שָני"; (שמות כ"ו, א)
ופירש רש"י:
הרי ארבעה מינין בכל חוט וחוט, אחד של פשתן, ושלושה של צמר;
(וכן בבגדי כהן גדול – שמות כ"ח, פסוקים ה-ו, ח, טו);
המקום שבו נעשו בגדים מן הכלאיים הוא הקודש, המשכן והמקדש, כי רק לפני ה' בורא עולם נכון וראוי להתייצב בבגדי כלאים, שהרי סודות ההכלאות שמורים לבורא עולם!
בדומה לכך נרמז גם בציצית, שהיא בגד קודש ותפילה לכל אדם מישראל, לצד איסורי כלאים:
"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה – הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרַע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם;
לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז – צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו;
גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ – עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ"; (דברים כ"ב, ט-יב)
ופירש שם רש"י:
גְדִלים תעשה לך – אף מן הכלאים – לכך סמָכָן הכתוב;
ועוד הדגשה חשובה:
התורה אומרת על כלאי הכרם: "לא תזרע כרמך כלאים, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם" (כב, ח); הביטוי "פֶּן תִּקְדַּשׁ" מחזק גם הוא את ההסבר שכלאיים שמורים לבורא עולם ויוצר כול, ואילו ביחס לאדם הרי הם 'הקֹדש', כלומר אסורים בהנאה.
יתר על כן, הסוגים הבסיסיים של איסורי הכלאיים אינם נוגעים רק לעם ישראל, והם נחשבים בתורה ובהלכה לחוקים אוניברסאליים, כמצוות של בני נֹח, כלומר, יש בהכלאות סכנה לעולם!
כך הגענו אל המטרה – כל פסוקי גן העדן מתפרשים כפשוטם, ללא קושי, על פי דרכם ופירושם של תנאים ואמוראים, שנפגשים גם עם דברי רש"י, ועם חלק מדברי הרמב"ם והרמב"ן, וכן עם פירושו של אליעד בני להרחבת הגן אל האדמה, כמטרת היצירה, "לעבדהּ ולשמרהּ" את האדמה בארצות הנהרות, עם 'עזר כנגדו' מהאישה, עצם מעצמו, וגם מבעלי חיים שבויתו בקריאת השמות.
מכל פרי הגן, "למינהו", יאכל האדם בברכה (וזו "הדעת טוב"); רק הכלאות בין המינים נאסרו עליו, וזו "הדעת טוב ורע", כי יש בה גם טוב וגם רע! הטוב הוא באפשרות הנדירה של יצירת מינים משובחים ומועילים, והרע הוא בתועבות העריות שכרוכות בניסיונות ההכלאות, וגם בגאווה המסוכנת שבעצם הרצון להיות כא-לוהים, יוצר עולמות ויצורים.
הפיתוי של הנחש יש בו גם שכל ולא רק יצר ודמיון, והוא הרצון ליצור יצורים חדשים ומשובחים יותר, ולהיות יוצרי עולמות, כא-לוהים, שיצר את חיטת הלחם מהכלאות בין תתי-מינים קרובים! כאשר הפיתוי הוא גם שכלי וגם יצרי, אין כוח שיעמוד מולו.
דבר ה' מוכיח שסכנה זו היא חמורה לאדם!
פיתוי הנחש יסודו באמת, ורק לשונו ארסית; כך מתברר גם מדיני כלאיים בתורה, שחלקם מותרים דווקא בקודש, במשכן, בבגדי כהונה ואף בציצית; הכלאיים החמורים יותר אסורים בהנאה כאילו היו הקדש.
נותרה רק שאלה אחת – מהו 'עץ החיים' ומה סודו?
איסורי כלאיים בתורה ובהלכה
ומשמעותם לימינו
למדנו שאיסורי כלאיים אינם נוגעים רק לעם ישראל, אלא נחשבים בתורה ובהלכה לחוקים אוניברסליים כמצוות של בני נֹח; ראינו גם שאיסורי כלאיים בתורה ניתנים להבנה שכלית, והקשר שלהם לאיסורי העריות בתורה הוא קשר מהותי (כפי שהסביר הרמב"ם).
כאן נשאלת שאלה קריטית: מה תוקפם של איסורי כלאיים בתקופה שבה המעבדה להכלאות ויצירת מינים חדשים ומשובחים איננה המיניות האנושית, אלא שדה הניסוי המדעי, השכלי והקר, בלי שמץ של תועבת עריות?
האם די בסכנת הגאווה מעצם הרצון להידמות לא-לוהים וליצור יצורים ועולמות, כדי לקבוע איסור כלאיים אוניברסלי?
התשובה ההלכתית (באיסורי בני נח) היא שלילית ברוב המקרים (פרט לכלאי אילן והרבעת בהמה), ולא שמענו על איסור הלכתי בניסויי מעבדות; אולם האם השיקול המוסרי אינו מחייב חשיבה בינלאומית על מגבלות בשדה הניסויים של המחקר הביולוגי?
לדוגמה, במעבדות מחקר עורכים ניסויי הכלאה ליצירת מינים חדשים ומשובחים, תחילה בצומח ואחר כך גם בבעלי חיים; מלבד זאת, מייצרים בהן גם וירוסים מסוכנים לשם מחקר (שפעת, למשל), וירוסים שעברו מוטציות מכוונות של עמידות, שאם רק ישתחררו לאוויר העולם בטעות, או בזדון, עלולים למות מיליוני אנשים בכל העולם! א.
אחרי מיליוני האנשים שנקטלו בדינמיט שהמציא אלפרד נובל –
האם הפרס על שמו מכפר? האם הוא מביא שלום לעולם?
אחרי הנשק הגרעיני שעוד לא הגיע לשיאי סכנתו – אחרי זיהום מחמיר והולך של כל סביבת הקיום האנושי – האם האיום הביולוגי עוד עלול להתגלות כמסוכן מכולם?
***
כאן המקום להשערה נועזת בדבר סודו של 'עץ החיים' – אם סכנתו של עץ 'הדעת טוב ורע' הוא סוד ההכלאה ויצירת מינים חדשים (כפי שפירשו חז"ל), וחיטת הלחם משמשת לו דוגמת מופת (כהצעת חז"ל), האם רשאי אני להציע כי 'עץ החיים' הוא הצופן הגנטי, שבו גנוזים סודות היצירה של החיים כולם?
האם נכון לשלוח יד אל הצופן הגנטי, 'עץ החיים', בלי להציב גבולות?
האם ראוי האדם המדעי של ימינו לשוב אל
א. המאמר נכתב ופורסם בניסן תשע"ג, כשש שנים וחצי לפני הופעת וירוס הקורונה (Covid 19) בסין, במחוז ווהאן, משוק בעלי חיים או מתוך מעבדה (!) המגפה התפרצה והתפשטה בכל העולם, ובמשך שנתיים וחצי (עד עריכת דברים אלה) חלו במגפה כ-570 מיליון בני אדם, ומתו כ-6.4 מיליון בני אדם! המחיר הנפשי, החברתי והכלכלי, היה כבד. התפשטות נגיפים קטלניים אף יותר היא סכנה חמורה מאוד!
&
בלומה טיגר-דיכטוולד -לפרשת תולדות תשפ"ה- היֵלכו בכורה ובחירה יחדיו?
יש תאוריות פסיכולוגיות (כמו של אלפרד אדלר) הטוענות כי סדר הלידה משפיע על תכונות האדם. בכורים מאופיינים בדרך כלל בשמרנות, באחריות ובמשמעת, והם מכווני מטרה ומשמשים חונכים לאחיהם הצעירים. אחד ההסברים לכך נעוץ בעובדה כי במשך זמן מה כשהיו בנים יחידים, הם גדלו בצמוד להוריהם, ובסביבה של מבוגרים.
יעקב ועשו הם אחים תאומים. הם בנים לאותם הורים וממעמד מבוסס. (בניגוד ליצחק ולישמעאל, בנים לאותו אב, אך לא לאותה אם, והם בני מעמד שונה: יצחק בן הגבירה, ועשו בן שפחתה).
יעקב נולד כשהוא אוחז בעקב אחיו. על עזיבת העקב יערך מאבק קשה בין שניהם. יעקב ועשו שונים במראה, שונים בעיסוק ובמקום בו הם פועלים. עשו ציד איש השדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים. (עשו מכין בשר ציד לאביו, ואילו יעקב מכין ארוחה צמחונית, נזיד עדשים). יצחק אוהב את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב והכתוב אינו מנמק מדוע.
זכות היתר שיש לבכור, בהיותו יורש כפלים אינה רלבנטית לספר בראשית. זכות זו תופיע בספר דברים. התורה גם מוכיחה לנו כי הבכור אינו בהכרח הנבחר, ודוגמאות רבות לכך. שת הוא ממשיכו של אדם ולא קין. יצחק ולא ישמעאל, יעקב ולא עשו, יהודה ולא ראובן, אפרים ולא מנשה, פרץ ולא זרח וכו'. על כן מתחדדת השאלה, מדוע יש להיאבק על הבכורה? לכאורה אין בה כל יתרון.
עשו שב מן השדה עייף ורעב. הוא מבקש מאחיו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". מדוע לא חולק יעקב את הנזיד עם אחיו כמקובל בין אחים, אלא דורש תמורה, את הבכורה? אברבנאל אומר: "עשה הנהגת הברית ודרכה במקום אבינו ויהיה כל העול מוטל עליך. ואם לא תרצה לקחתו הנח לי את הבכורה ואני אעשה הכול ואתן לך לאכול כמו שייתן הבכור לצעיר".
אברבנאל אינו רואה את בקשת הבכורה כניצול של חולשת עשו, על מנת לגזול ממנו את הבכורה, אלא להיפך. על הבכור מוטלת החובה לזון את משפחתו. יצחק כבר זקן ועשו עייף ויגע, על כן מציע יעקב לאחיו להיות הבכור המפרנס, ולהקל על עשו. עשו נענה להצעה.
אם נסכם את מעמד הבכור כפי שראינו עד כה, הבכורה אינה מעניקה הטבות כלכליות ולא סטטוס של נבחר, היא עול. היא תובעת מן הבכור לפרנס את המשפחה, בעיקר אם עקב גיל מבוגר או מחלה נבצר מן האב לעשות זאת.
יצחק הזקן והעיוור יודע כי ימיו ספורים ומבקש מעשו כי יצא לצוד ויעשה לו מטעמים כאשר אהב. "וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת: " (בראשית, כז). רבקה השולחת את יעקב לקבל במרמה את ברכת עשו, שוגה. הברכה המיועדת לעשו אינה מתאימה ליעקב. רבקה ידעה מתוך התגלות ה' אליה בעת הריונה כי "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר ". מכאן למדה כי יעקב יהיה ממשיך השושלת ולא עשו. אך היא לא סיפרה ליצחק על נבואה זו.
רבקה חששה פן יצחק אינו מודע לחסרונותיו של עשו שהוא בנו האהוב. רבקה אינה ערה לעובדה כי ייתכן שאהבת יצחק לעשו מקורה בתחושתו של יצחק כי עשו זקוק לו ולהדרכתו יותר מיעקב. הקשר ביניהם מיוחד מאוד. וכבר אמרו חז"ל על עשו, שיש ללמוד ממנו מהו כיבוד אב.
מהי הברכה שהייתה מיועדת לעשו ומדוע אין היא מתאימה ליעקב?
" וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ: " (כז, כח-כט). ברכה זו מכילה שני אלמנטים: שפע חומרי ושליטה על אחרים כלומר כוח.
ברכה זו מזכירה את דברי המלאך להגר ההרה הנסה מפני שרה המענה אותה. המלאך אומר לה: " ... הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: ...וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: " (טז, י-יב). המשותף לברכת עשו ולברכת ישמעאל הוא ריבוי בנים, שליטה וכוח.
מהי הברכה המתאימה ליעקב?
זוהי ברכת יצחק ליעקב טרם בריחתו לחרן מפני עשו. " וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: " (כז, ג-ד). זוהי ברכת ה' הכוללת בנים וארץ כפי שהובטח לאברהם. כלומר זוהי ברכה המתייחסת לברית שכרת ה' עם אברהם. בברית בין הבתרים נאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (טו, יח-יט). לפנינו הבטחת הבנים והארץ. עשו קיבל ברכה על שפע גשמי, יעקב קיבל בנוסף לברכת הבנים גם הבטחת המשך הברית שכרת ה' עם אברהם והבטחת הארץ. לכן ילך יעקב לחרן וישא את בנות משפחתו ולא את נשות חת (בשמת ויהודית), כפי שנשא עשו, והכתוב מציין שנשים אלה היו לצנינים בעיני יצחק ורבקה.
בכורה אם כך אינה ערובה לבחירה. הנבחר הוא מי שראוי לכך לא מתוקף סדר ההולדה אלא משום שאורח חייו וערכיו מעידים עליו כי הוא היורש. כשכתר מלוכה וכתר כהונה אבדו לנו, נותר עימנו כתר תורה עליו נאמר שהוא עולה על כולם. כתר זה אינו עובר בירושה מאב לבן. הוא מיועד למי שמצטיין ודבק בלימוד תורה ובקיום כל מצוותיה.
כ"ז חשון תשפ"ה -בלומה דיכטוולד.
&
*תולדות - מעצמה כלכלית לצד האופציה הפלשתית *
מייקל אייזנברג
בפרשות הקודמות אברהם שכן באלני ממרא שבאזור חברון, ובקניית מערת המכפלה אמר לבני חת: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" (בראשית כג,ד) - שלושה פעלים שונים. עוד לפני כן, הודגש שאברהם התיישב באזור הדרום אבל גר בגרר: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר" (בראשית כ, א). למרות שאבימלך הציע לו לשבת בארצו: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" (בראשית כ, טו), אברהם נטע אשל בבאר שבע ואז: "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים" (בראשית כא, לד). אברהם לא התיישב בגרר.
למעשה, אברהם עזב את אזור חברון ונדד דרום-מערבה אחרי הפיכת סדום ואחרי ברית בין הבתרים. מדוע? לדעתי הכישלון שלו להציל את סדום, הנכיח את חוסר השפעתו על המרחב בו פעל, וכשבברית בין הבתרים נאמר "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" בעצם נאמר לאברהם שגם המהלך שלו להשפעה על האמורי נידון לכישלון - אדרבה הם עומדים להגדיל את חטאיהם. מול מציאות זו, אברהם עובר לנסות במקום אחר ונודד דרומה. הוא מתיישב בין קדש ובין שור בנגב, במקום מבודד, ומקווה להשפיע משם על גרר, איתה הוא מנהל קשרים ברמות שונות.
המדרשים עוסקים בשאלה למה שרה נפטרה בחברון, בייחוד שאחרי העקידה אברהם ויצחק חוזרים לבאר שבע. אבל מה שעוד מוזר זה שאברהם ששכן באלוני ממרא האמורי שבחברון ביקש קבר מהחיתים בקרית ארבע הסמוכה, ולא מממרא האמורי שהיה בן בריתו. ניתן להבין, שהיות שאברהם עזב את האמורי, והתייאש מהם בעקבות ברית בין הבתרים, הוא לא היה יכול לחזור ולבקש מהם. ממילא, הוא פנה לחיתים שהכירו אותו היטב כי ישבו בסמוך, ואמר להם: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם". כלומר, היום אני גר, אבל בעבר הלא רחוק הייתי תושב באזור פה לידכם.]
בפרשת השבוע, פרשת תולדות אנו מוצאים גם אצל יצחק את שלושת הפעלים השונים:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.
בהמשך לאיפיון אצל אברהם: "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם" (בראשית יד, יג), הציווי "שְׁכֹן בָּאָרֶץ" מורה על מהלך שמייצר השפעה. איפיון ההשפעה בולט במיוחד בפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) המבטא שתפקיד המשכן שבלב המחנה הוא להשפיע על בני ישראל שחונים סביבו: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (שמות כט, מה). כך גם יש לפרש במקומות אחרים כמו: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כז), שלפי המדרש "יפיפיותו של יפת תהיה באהלי שם", ולא שיפת עצמו יגור בארצות של שם; ביחס לישמעאל נאמר: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" (בראשית טז, יב) - תהיה לו השפעה על כל המרחב; או השפעה כלכלית באמצעות מסחר בינלאומי "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" (בראשית מט, יג).
כשבפרשה שלנו, שוב יש רעב בארץ, ומזכירים את הרעב של ימי אברהם, מהדהדים את המטאפיזיקה של ארץ ישראל - כמו בפסוקי התוכחה וכמו בפרשת "והיה אם שמוע" - השחתה רוחנית מביאה לרעב בארץ. ממילא אברהם אחרי שובו ממצרים עושה מסע בארץ כדי לנסות ולתקן ולהשפיע רוחנית וערכית. כאמור, בסוף הוא התמקם באלוני ממרא באזור חברון ושאף להשפיע שם. בדומה לכך, כשבתקופת יצחק חוזר הרעב בארץ זה סימן שיושבי הארץ האמוריים הולכים ומעמיקים בחטא - כלומר מתקדמים על הווקטור של נבואת אברהם בברית בין הבתרים לפיו יושבי הארץ צפויים להגדיל את חטאם. אם החטא שלהם מתקדם צריך להתקדם גם ב"גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית טו, יג) ולכן יצחק הולך לגרר. האלטרנטיבה לארץ פלשתים שהפסוקים מהדהדים זו מצרים, כמו שבאמת יהיה בסופו של דבר, אבל בשלב ההוא אולי היינו יכולים להסתפק בגלות בגרר, ובהמשך אציע מה השתבש.
השאלה היא למה, אחרי שאברהם הקפיד שלא להתיישב בגרר, יצחק כן התיישב שם? גם התיאור של יצחק מצחק את רבקה אומר שהם מתכוונים להוליד שם ילדים. כלומר שהם רואים במקום הזה בית פוטנציאלי במובן הרחב של המילה.
לדעתי, ההבדל הגדול נובע מכך שיצחק נולד וגדל באזור. בניגוד לאברהם, שהגיע מארץ רחוקה ומתרבות זרה, יצחק הכיר רק את מה שמתרחש במרחב הדרומי, כאשר ההליכה שלו עם אברהם להר המוריה מן הסתם זכורה לו כטראומה, והוא אפילו לא מוזכר כמי שהלך עם אביו לחברון לקבור את אימו האהובה ולהתאבל עליה. אברהם הוא הנוסע האולטימטיבי - מי שעושה נפשות לה' וממשיך הלאה, וכפי שהסברתי לעיל, חטאי סדום ועון האמורי הם עננה המרחפת מעל מידת הצלחתו. יצחק שנולד בגרר, חי את כל חייו במשולש קטן יחסית - בין ארץ פלשתים לבאר שבע לבאר-לחי-רואי (שכנראה נמצאת בנגב המערבי על הדרך למצרים).
ממילא, כשה' אמר ליצחק בגרר: "שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל", יצחק, בן-המקום, הבין שעליו להעמיק את אחיזתו בארץ, מעבר למה שעשה אברהם. עליו לשנות את הגישה הנוודית של אביו כדי אולי להצליח יותר ממנו. לכן, הוא ממש התיישב - חפר בארות, אבל גם קנה שדות וגידל תבואה.
להבנתי, מה שנדרש מיצחק בפונקציה המורכבת של "שְׁכֹן בָּאָרֶץ" פלוס "גּוּר בָּאָרֶץ" היה קצת שונה מהתיישבות. יצחק נדרש לחיכוך עם אתגרים של ניהול מדינה, כולל בשעת משבר רעב. הוא גם היה צריך לעמת את מורשת אברהם בצורה דיפלומטית וחינוכית עם תרבותם של הפלישתים אנשי הים. אנשים שיש להם מוסר של פיראטים - לפעמים הם בעלי ברית ולפעמים יתקעו סכין בגב. כפי שגם הסביר הרש"ר הירש בנוגע לשנות גידולו של יצחק:
אם אין בידינו טעות מוחלטת, היינו מעיזים לומר שהציפייה הממשמשת ובאה ללידת בנם, היא שהביאה את אברהם ושרה לשנות את מקום ישיבתם. חינוכו של יצחק צריך להיות בבדידות, הרחק מכל השפעה שלילית!
מאידך, בידוד גמור, המונע מהנער כל מגע עם אנשים החושבים אחרת, וששאיפותיהם ודרך חייהם שונות משלו, הוא שגיאה חינוכית מסוכנת. אדם צעיר שמעולם לא ראה דרך חיים השונה משל הוריו, שאף פעם לא הייתה לו הזדמנות להשוות את אורח חייהם לזה של אחרים, ואשר מימיו לא למד להעריך את הניגוד המוסרי שבין השניים, לא ילמד לעולם להוקיר, לכבד, ולאמץ ללבו את הדרכים שלימדו אותו הוריו.
אוסיף שמי שלא התחכך עם העולם הרחב, קשה לו להשפיע את ברכת אברהם, וקשה לו להבין תהליכים מערכתיים מורכבים. ולכן, יצחק, שהיה צריך לפתח עוצמה מול עלייתו הצפויה של ישמעאל (שכפי שהסברתי לפני שבועיים, עומד לאתגר את כל הישגי הציוויליזציה והתרבות), היה חייב להתחכך עם שכניו הפלשתים. החיכוך עם תרבויות זרות ושונות בונה יכולות חיוניות ליצחק כאיש, וכאבי אומה בארצה. הצלחתו הכלכלית הבולטת נועדה להיות כרטיס הכניסה שלו להיכרות עמוקה עם מערכות השלטון והמדינה, על כל הבירוקרטיה, חוסר השקיפות, וניגודי האינטרסים של מערכות אלו.
אולם, הצלחתו היתרה גם איימה על השכנים. באמצע המהלך אבימלך גירש את יצחק מגרר "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (בראשית כו, טז). כדאי לשים לב שזה מקביל לפסוק בתחילת שמות המשמש כטריגר לשיעבוד ישראל במצרים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א, ז). כלומר, יש פה התעצמות אצל יצחק שיכולה היתה להוביל לשעבוד בגרר (כי בברית בין הבתרים לא נאמר דווקא מצרים אלא "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם") אבל האסטרטגיה של אבימלך היתה הפוכה משל פרעה. פרעה שאימץ את יוסף ונעזר בו, רצה להמשיך באותה גישה ולנצל את בני ישראל לטובתו. פרעה אפילו חשש שבני ישראל יעזבו את מצרים, בדיוק הפוך מאבימלך שגירש את יצחק.
למה? ברצוני להציע שאבימלך חשב שיצחק, שנולד וגדל באזור ומכיר אותו, מכיר את אנשי המקום היטב, ואת השחקנים שבמרחב (כולל ישמעאל אחיו), ביחד עם העושר העצום שלו, ידיח אותו מהמלוכה. אולי יצחק, כמו יוסף במצרים, ישתלט על הכלכלה דרך שליטה על האוכל והמים - המשאבים החשובים ביותר בשנת רעב! אם הרעב ממשיך, ונגמר לפלישתים הכסף לקנות אוכל, אולי יצחק, כמו יוסף, יגיד להם תנו לי את הקרקעות תמורת האוכל. ואחר כך הם גם ימכרו את עצמם לעבדים ליצחק. כלומר, בניגוד לאברהם הנווד, שאבימלך נותן לו נכסים ניידים כמו צאן ובקר ועבדים, יצחק התיישב בגרר, היתה לו 'עבודה רבה' - כלומר צבא של עבדים - והוא ערער על שלטונו של אבימלך, שנאלץ להרחיק אותו.
ויוסף לא ערער על פרעה? יוסף הלך בדיוק לקיצוניות ההפוכה - כל הזמן מודגש שהוא מביא את הכסף בית פרעה וקונה את המצרים ואת אדמתם לפרעה. אולי היה זה הלקח ממה שלא עשה יצחק סבו - שהתיישב ולא רק שכן וגר. יצחק שבאותה נשימה של "שְׁכֹן בָּאָרֶץ ו- "גּוּר בָּאָרֶץ"" הובטח לו גם: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל", התיישב בלב מרכז העסקים של גרר והצליח באופן פרטי הרבה מעבר לאחרים בשוק. יוסף פעל באופן גלותי. הוא שידל את הפריץ ונשאר נאמן לו. אותה נאמנות לא תוגמלה מידה כנגד מידה אחרי מותו. הדורות מתחלפים אבל הטרנד האנטישמי גדל ככל שאורכים הימים בהם היהודים יושבים במדינה זרה. לעומתו, יצחק מפתח את הריבונות הראשונה בארץ ישראל.
אולם, גם כאן יש מורכבות. הריבון, אפילו אם זו רק ריבונות כלכלית דה-פקטו, נדרש לדאוג לצמיחתם של השכנים שלצידו. זה "לשכון". זה חלק מהתפקיד של מעצמת ברכה. יצחק החזיק את ההון בידו, ולא שיתף מספיק את יושבי המקום שרבו איתו על בארות המים שחפר, וטענו: "לָנוּ הַמָּיִם" (בראשית כו, כ). יצחק התיישב. הוא היה צריך מצד אחד רק לגור, כי עוד לא הגיעה השעה לנחול את הארץ, ומצד שני לשכון, כדי להכין את הקרקע לכינונה של המדינה האברהמית. כך התפספסה לה ההזדמנות להימנע מגלות ארוכה במצרים, ובייחוד מהדרך הקשה חזור, שכל מי שמכיר את ספר במדבר יודע, כמה גבוה היה מחיר התקלות והקשיים שהדרך הזו גבתה.
במונחים מודרניים, הכלכלה והברכה אינם משחק סכום אפס, אלא ניתן להגדיל אותן באמצעות שיתופי פעולה, השקעה, ופיתוח משותף. ייתכן ואותו ניכור, או התזה על ניסיון ההשתלטות של יצחק, עדיין הדהד דורות אחר כך באתוס הפלשיתי ולכן כשבני ישראל יוצאים ממצרים הפלישתים נערכים למלחמה וה' הפנה אותם למסע במדבר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה״. במילים אחרות, ועל דרך הדרש והאלגוריה הייתי גם מוסיף שבגלל חוסר איזון כלכלי-חברתי בני ישראל פספסו את "כי קרוב הוא" - קיצור הדרך של "הקפיצה" הקרובה לגרר הפלשתית, ונאלצו לסבול התרחקות עד מצרים וחזרה.מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
ב"ה, פרשת תולדות תשפ"ה - עתירת הצדיק
(מדרש ותורה חסידית) א.- אריה דיכטוולד
בפרשתנו: (יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': (בראשית פרק כה)
מה זה ויעתר ?
מדרש: ה כה, כא] "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעושר (=ש, ע מתחלפים בארמית יעתר כמו ויעשר=באריכות ,בריבוי),
ריש לקיש אמר שהיפך את הגזירה ולפום כן קריין ליה עתרא דאפיך אידרא (=לפיכך קוראים (לכלי) שהופך את הגורן בגדיש עִתרא),
"לנכח אשתו", מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר: רבש"ע (=ריבונו של עולם) כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו אף היא אמרה כן כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה, כי עקרה היא, ..
"ויעתר לו ה' ", רבי לוי אמר משל לבן מלכים שהיה חותר (=ח' ע' ממתחלפים בשפות השֵמיות) על אביו ליטול ליטרא של זהב והיה זה (=המלך) חותר מבפנים וזה (=הבן) חותר מבחוץ שכן בערביא (=שם מקום) קורין לחתירתא עתירתא. (בראשית רבה. פרשת תולדות פרשה סג)
א"כ,עתירה היא עשירה (מרובה). ויש עתירה שהיא הפיכה. ויש עתירה שהיא חתירה2] ומכאן מאמר חז"ל:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א: אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר =קִלשון]? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת מידותיו של הקדוש ברוך הוא ממידת רגזנות למידת רחמנות עתירה = הפיכה משנה ומשפרת
תורה חסידית
יסוד החתירה בתפילת הצדיק: החתירה היא סוג של ירידה לצורך העלאה
נועם אלימלך ג.
"ויעתר יצחק" כו' (כה, כא). נראה לי, דהנֵה שלשה אלה: בָּני (=בנים) חיֵי (=חיים) ומזונֵי (=פרנסה), צריך אתערותא דלתתא (=התעוררות-עירוי=השפעה מלמטה) שייתֵן הצדיק את דעתו עליהם שהם צורך לעולם ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע אותם לעולם. אבל אם לא יהיה אתערותא דלתתא בלתי אפשרי שיושפעו לעולם גם אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה'. כי אם שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם נשפעים לעולם, וזהו שאמרו חז"ל (מועד קטן, כח א) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא רצה לומר לאו בזכות וצלילות של אדם לבד תליא מילתא(=תלה את הדבר). אלא במזלא (=במזל), לשון (במדבר כד, ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו, רצה לומר, אלא על ידי הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני:...מזל הופך אצל רבי אלימלך למילה משורש נ.ז.ל. = נזילה = זרימה = שפיעה.
לנוכח אשתו - שני סוגי תפילה
.והנה יצחק אבינו עליו השלום, היה כל מחשבותיו קדושים כולו לה', דהיינו (=מוקדשים) לשבח ולתהילה להשם יתברך ברוך הוא שאצל הצדיקים גם התפילה שהם מתפללים נקרא תהילה =כמו "תהילה לדוד"] ולא היה עולה על מחשבתו להתפלל על זרע בעולם באופן הנזכר לעיל, רק כל מגמותיו ותפילותיו היה לה' כנ"ל. וזהו "ויעתר יצחק לה' " לנוכח, רצה לומר זה היה התנגדות (נוכח=לעומת=עימות) למחשבת אשתו שהיא הייתה חושבת בכוונה הנזכרת לעיל שהזרע הוא צורך לעולם. וזהו כי עקרה היא, רצה לומר שהייתה מעלה המחשבה זאת על דעתה.(=עקרה=עיקר, כמו עקרת הבית=עיקרה של הבית) . עיקר תפילה רבקה לצורך יישובו של עולם .יצחק כולו תהילה להשם. לנוכח=בניגוד
עתירה והפיכה
ויעתר לו ה'. פירוש שהשם יתברך הפך את רצון יצחק מכוונתו הראשונה (=התפילה כדיאלוג): להכוונה הנזכרת לעיל (=לזרע בר קיימא ליישובו של עולם) "ויעתר" הוא על דרך שאמרו חז"ל (יבמות סד א) למה נמשלו הצדיקים לעתר =קִלשון] מה עתר מהפך התבואה בגורן. ונמצא עתר הוא לשון הִפוך שהשם יתברך עושה רצון להצדיק. וזהו (תהלים קמה, יט) "רצון יראיו יעשה", רוצה לומר שעושה רצון לִיראיו ואז כאשר הופך ה' את רצון יצחק שיהיה כוונתו על הזרע כנ"ל =ואז רצון יצחק ורצון רבקה נפגשים]. "ותהר רבקה אשתו", רצה לומר אז ידע שהורתה אשתו =ותהר= לשון הוראה] ולא כן יצחק מתחילה לא ידע מזה כלל, כי היה דבוק כולו בה'. זהו יסוד הירידה אצל הצדיק.
# צא ולמד: במעמד המרגש של: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ", משתמש הכתוב בשורש ע.ת.ר. במקום בשורש פ.ל.ל. (להתפלל, לבקש). מכאן רבו הפירושים: ויעתר, יכול להתפרש כתפילה, כהפצרה, כחתירה, כהפיכה, הוראה או כשפיעה גדולה.
שלושה נמצאים במעמד: יצחק-רבקה-הא-ל. קיים מעיין דיאלוג בין יצחק לה' על אדם שלישי הלוא היא רבקה. גם המילה "נוכח" בולטת כאן. רש"י בעקבות חז"ל מביא את בקשת יצחק אבל מוסיף את רבקה לתוך הדיאלוג: " מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר: ריבונו של עולם, כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו אף היא אמרה כן כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה, כי עקרה היא". קיימת זהות מלאה בין בקשת יצחק לבקשת רבקה.
אם כן, ויעתר לפי רש"י היא תפילה. ומה תפקידו של ה' ? להיעתר – לקבֵל.
חז"ל בגמרא דווקא מעדיפים לראות בעתירה הפיכה, מהפך. תפילתו של הצדיק יכולה להפוך את גזירותיו של הקב"ה. כאן ויעתר של יצחק מתמזג עם ה"ויעתר" של ה'. ההפיכה הושלמה. זה גם מסתדר עם הפירוש שעתירה היא חתירה, על פי המשל היפה של האב והבן החותרים זה כנגד זה, הקב"ה אינו פסיבי. אין הוא ממתין לתפילתו של יצחק אלא חותר אף הוא. האוצר אליו חותר הבן, הוא הנמשל לרבקה. ודוק: ויעתר יצחק נוכח רבקה...ויעתר ה'. רבקה נמצאת בפסוק בין עתירת-חתירת יצחק ולבין חתירת ה'.
בפרשת "חיי שרה" הראנו את גישתו של רבי אלימלך מליז'אנסק, ה"נועם אלימלך", למהותו של הצדיק. הצדיק הוא מי שחותר בהתמדה לקרבת ה' על ידי הזדככות כוחותיו הגשמיים עד שהיצר הרע אינו שולט בו. ודוק: היצר קיים אבל כבוש.
בפרשתנו אנו מביאים מֵמַד נוסף באישיותו של הצדיק עפ"י ר' אלימלך. לממד הזה קוראים "ירידת הצדיק". זהו ביטוי דיאלקטי (בעל סתירה פנימית), לאמור, אם קיימת אפשרות שהצדיק יורד, שוב הוא אינו צדיק ואם אינו כבר צדיק כיצד יכול להמשיך ולהוריד את השפע האלוקי ? והתשובה לכך היא שהירידה היא חלק מובנה מתהליך התפילה של הצדיק. אם הפירוש המקובל לביטוי החז"לי "ירידה לצורך עלייה" פירושו, כורח מחויב המציאות, שם אכן קיימת ירידה אמיתית, הרי אצל ראשוני החסידות, הביטוי משתנה "ירידה לצורך העלאה".
"ירידת הצדיק", אין פירושה שנפגמה קדושתו ורוחניותו של הצדיק, אלא שחלק ממעמדו הרוחני הגבוה מאפשר לו להתחבר לעולמם הארצי של חסידיו ומבקשי תפילותיו. על מנת שהצדיק יוכל להוריד את השפע האלוקי-השפע הרוחני, עליו לעמוד על קרקע המציאות (ספירת מלכות בקבלה) ולעמוד נוכח קהלו. יצחק אבינו מתואר כמי שכולו קודש לה'. אין הוא חש בצורך ליישובו של עולם (להוליד בנים), רבקה מייצגת את הצרכים הגשמיים ליישובו של עולם. הקב"ה הוא זה שמראה ליצחק מה מבקשת רבקה. הוא זה שמוריד את יצחק לקרקע המציאות. הוא זה שחותר כנגד יצחק. אם כן ירידתו של הצדיק אינה פגימה אלא פן נוסף בשליחות. הצדיק חותר וגם הקב"ה חותר והמפגש יוצר מהפכים בעולמנו המעתיר.
כ"ב חשון תשפ"ה
א.:dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
ב. רש"י: (כא) ויעתר - הרבה והפציר בתפלה: ויעתר לו - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן, וכן (שם לה יג) והעתרתם עלי דבריכם, וכן (משלי כז ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ"ט רבוי] בלע"ז: לנכח אשתו - זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
ג. נועם אלימלך-ר' אלימלך ב"ר אליעזר ליפמן נולד בשנת תע"ז (1717) בפולין. היה תלמידו של 'המגיד' ר' דב בר ממזריץ', תלמידו הגדול של הבעש"ט. בין תלמידיו נמנו ר' יעקב יצחק הלוי ה'חוזה' מלובלין, ר' ישראל 'המגיד' מקוז'ניץ, ור' אברהם יהושע השיל מאפטא. נפטר בשנת תקמ"ז (1787) בליז'נסק. בנו ר' אלעזר מילא את מקומו בליז'נסק וערך את ספרו של אביו 'נועם אלימלך', שהוא מספרי היסוד של החסידות -אריה דיכטוולד.
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 318-כיצד מהדרין -חיים קופל
1) המדרש אומר בפרשתנו: אמר רבי שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו, אני..הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. (בראשית רבה פרשה ס"ה-ט"ז).
2) ותמוה, אם אופן קיום המצוה ע"י עשו, כל כך מַרְשִׁים את רשב"ג שיקנה בגדים נאים מיוחדים, לצורך קיום המצוה, וישמש גם הוא את אביו, בבגדים ייעודיים?
3) שאלה דומה מתעוררת מדברי הגמרא במסכת חולין. כידוע השו"ע פוסק שיש להמתין, בין אכילת בשר לאכילת חלב שש שעות, וכך פוסק גם הרמ"א. (יו"ד סימן פ"ט(א) ). והנה אומר מַר עוּקְבָא, שהוא מרגיש כלפי אביו כחומץ בן יין, ( כידוע, החומץ הוא הפסולת של היין)מכיוון שאביו ממתין בין אכילת בשר לחלב, יום שלם, ואילו הוא עצמו ממתין, רק שש שעות. (דף ק"ה.).
4) שואל "החידושי הרי"ם" (רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל, מייסד חסידות גור), אם מַר עוּקְבָא מרגיש כל כך נחות, כתוצאה מכך (למרות שהוא נוהג לפי ההלכה) שיחמיר גם הוא על עצמו, וימתין יום שלם בין אכילת בשר לחלב. וכן שואל נִינוֹ ה"אמרי אמת" מגור (רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל). על רבי שמעון בן גמליאל, בעניין הבגדים, כנ"ל.
5) מתרץ ה"חדושי הרי"ם", שאדם צריך לקיים הִדּוּר מִצְוָה, לפי הבנתו והרגשתו, עד היכן שֶׁהַשָּׂגָתוֹ מַגַּעַת. אבל אם הוא יוסיף הידור מצווה, כתוצאה מחיקוי של אדם אחר, אין לכך ערך, וזה "כמעשה קוף" בלבד.
6) הדברים מובאים כבר בפרשת בראשית. שם מסופר על קין שהביא:" מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ " (מנחה לה') (פרק ד-ג..ד). "הכלי יקר" כותב שהחיסרון במנחה שהביא הבל מרומז בפסוק עצמו "והבל הביא גם הוא". הוא לא הביא מיוזמתו והבנתו, אלא "הביא גם הוא", הוא ראה שקין הביא מנחה, ועברה עליו רוּחַ קִנְאָה, לכן הביא "גם הוא" , רק בגלל שקינא בקין שהביא מנחה.
(בשולי הדברים, יש כאן מסר חינוכי גדול, למרות שמנחתו של הבל נתקבלה, יש עליו קפידה בגלל העדר יוזמה).
7) גם המהר"ל, עוסק בנושא זה, ומוסיף חידוד מעניין. מכיוון שהביא את המנחה רק בגלל שקין הביא, הרי שמעשהו "הבל" , אֲוִיר "תַּרְתֵּי מַשְׁמַע", אין בו ממש, ומתאים לשמו.
8) ראינו אפוא, כמה מהמפרשים שמסבירים למה אדם יכול לקיים הִדּוּר מִצְוָה, רק כשהיא לפי "מידותיו", עת הוא חש, שיש לו "השגה" בנושא, וכי הַהִדּוּר מתאים לו, אחרת הוא נראה כלובש בגדים שלא לפי מידותיו.
9) תשובות לפרשת חיי שרה
א) איזה ירק, אם מורידים ממנו רבע, נשאר חצי?
תשובה: "חציל". נוריד רבע מהאותיות, אות "ל", ויישאר "חצי".
ב) מילה בפרשה בעלת ערך הגימטרייה הגבוה ביותר?
תשובה:" כָּלוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת " (כ"ד-כ"ב) הגימטרייה = 1136 .
10) שאלות לפרשת תולדות
א) מצא שני פסוקים, בפרשה, שבכל אחד מהם מופיעות לפחות שתי מילים זהות, פעמיים בכל פסוק?
ב) כידוע, מצוות כבוד אב ואם היא מהתורה, בכל אופן, את ההוצאות שהוצאו בגין קיום המצווה ,
משלמים ההורים. הרב חיים קנייבסקי זצ"ל מצא רמז לדבר מפרשתנו, שגם אם הבן כבר שילם עבור קיום המצווה, הוא זכאי להחזר הוצאותיו מההורים, מהו הרמז?
שבת שלום -מחיים קופל -מעדנים 318 פרשת תולדות תשפ"ה
תגובות,הערות,הארות, כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com - או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת תולדות-דובי פריצקי-קק"ל.
רבקה מקבלת בנבואה על "שני גווים בבטנך "(יעקב ועשיו) "ורב יעבוד שעיר". כלומר יעקב הבן הנבחר להמשך ברית אברהם. רבקה סובלת מחוסר תקשורת עם יצחק ואינה מסוגלת לנהל אתו שיח על זה. ולכן היא עושה את תהליך קבלת הברכה ברמייה, כמו שלמדה בבית לבן... יצחק התמים הסובל מפוסט טראומה בעקבות העקידה. מתגלה בתקשורת של שתיקה או פסיביות. הראשונה לאחר העקדה למרות שכתוב "וילכו יחדיו" הוא אינו מוזכר רק אברהם. ("וישב אברהם בבאר שבע" )הוא לא שם? השתיקה השנייה אחרי מות שרה אינו מוזכר כלל שהתאבל. השתיקה השלישית אינו מוזכר על מעורבות לאיזה אישה הוא מחפש? יצחק יוצא מהפסיביות, רק שרבקה מגיעה אליו "ויאהבה וינחם יצחק אחרי אימו" .יצחק הופך להיות אקטיבי הוא דואג להחזיר את הגר לאברהם. הוא בקשר טוב עם ישמעאל והם קוברים את אברהם ביחד. הוא דאג שהמשפחה המפוררת התאחדה אחרי מות שרה. הוא ידע שעשו אינו האיש שימשיך את ברית אברהם, אבל לא היה מוכן להקריבו כמו שאביו היה מוכן לעשות אתו. ולא היה מוכן לגרשו כמו עם ישמעאל ,כי הייתה לו אהבה בלתי מותנית לבנו, האמין שאהבה תעשה אותו אדם טוב יותר. "האמינו באהבה שיכולה לרפא בתקשורת טובה את האוהב והנאהב" (הרב זקס) גם אנו בימים אלה צריכים תקשורת של דו שיח באהבה למרות השוני כדי להיות ביחד. שבת שלום מאשקלון.דובי פריצקי-קק"ל.
&
