אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
************************************************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי כא' שבט תשפ"ה -19.2.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת "משפטים" תשפ"ה
מרצה: הרב מאיר נהוראי-רב קהילת קיבוץ משואות יצחק- יו"ר ארגון בית הלל- ומלמד בבית המדרש לנשים במגדל עוז ובמסגרות נוספות
הנושא:"ברית האגנות" – ברית של מסירות נפש אז והיום.
ארצה להקדיש את השיעור,
לע"נ סרן נריה זיסק שנפל בעזה ואבידן תורגמן שנרצח במסיבה נובה, בני משואות יצחק
ה' יקום דמם.
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר שמות: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
בבקשה שתפו והזמינו חברות וחברים השיעורים בהחלט מענינים, התגובות נהדרות.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
*************************************************
הקלטה של השיעור השבוע לקראת פרשת בשלח
מרצה: הרבנית שלומית פיאמנטה- רמי"ת מדרשת עין הנציב-מנכל"ת ארגון בית הלל.
הנושא: מסעות הזהב וחן האדמה.
****************************************************************************
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מחביון תורתך' (כרך א'), ל'עשרת הדיברות':
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים,
בתפילה לשמירת חיי לוחמינו בכל החזיתות,
בזעקה להשבת כל חטופינו ולשחרורם, לחיים או לכבוד!
ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה' עם האור שיוסיף וילך!
השבת – משמעויותיה וטעמיה
א. טעמי השבת בעשרת הדיברות בשמות ובדברים
בין לשון עשרת הדיברות בספר שמות ובין לשון הדיברות שבספר דברים ישנם הבדלים קטנים, למעט מצוַות השבת, שבנוגע אליה ישנו הבדל בולט. עיקרו של ההבדל איננו בחילוף "זכור"-"שמור", אף שאנו דורשים מ"זכור" מצוות עשה של שבת ומ"שמור" זהירות באיסורי לא תעשה, שכן "לקדשו" שווה בשני המקומות ואיסור "כל מלאכה" נזכר בשניהם. ההבדל הגדול הוא בהנמקת מצוַות השבת. בכל אחד מן הספרים ההנמקה היא מוחלטת, כאילו זו בלבד היא הסיבה לקדושת השבת ולאיסוריה. בספר שמות מקור השבת וסיבתה במעשה בראשית ובשבת בראשית, ואילו בספר דברים – ביציאת מצרים.
נציג תחילה את לשון מצוַות השבת בשני הספרים:
שמות כ, ז-י
דברים ה, יא-יד
זכור את יום השבת לקדשו.
שמור את יום השבת לקדשו
כאשר צוך ה' א-להיך.
ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך.
ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך.
ויום השביעי שבת לה' א-להיך
לא תעשה כל מלאכה
אתה ובנך ובתך
עבדך ואמתך ובהמתך
וגֵרך אשר בשעריך.
ויום השביעי שבת לה' א-להיך
לא תעשה כל מלאכה
אתה ובנך ובתך
ועבדך ואמתך ושורך וחמֹרך וכל בהמתך
וגֵרך אשר בשעריך
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך.
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם,
וינח ביום השביעי
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים
ויֹצִאך ה' א-להיך משם
ביד חזקה ובזרֹע נטויה –
על כן צִוךָ ה' א-להיך לעשות את יום השבת.
ההנמקה לשבת שבספר שמות מעמידה את ה' כבורא העולם ואת זוכרי השבת ומקדשיה – כעומדים לפני ה', כעמוד אדם נברא מול בורא העולם והאדם. השבת היא עדות על מעשה בראשית והיא מבטאת את ביטול רצונותיו, צרכיו ושאיפותיו של האדם מפני רצונו המוחלט של הבורא, המתגלה בעצם הבריאה ובמתכונת הזמן השבועית. הבריאה 'יש מאין' אין בה שום אילוץ; היא אינה תוצאה של תופעה או אירוע, כוח או חוק – היא עצמה האירוע והחוק. גם השבת היא מסגרת זמן שרירותית, שאינה תוצאה של שום תופעת טבע, זמן טבעי, כוח או אירוע. רצונו המוחלט של הבורא הוא לשבות ביום השביעי, כפי שרצה ליצור ולעשות שישה ימים. האדם שומר השבת מעיד בכך על ידיעת מגבלותיו כנברא ועל הכרתו בא-לוהים אחד כבורא העולם והאדם. זוהי תפיסה דתית שהתגלתה בישראל במיוחד, אף שאיננה מוגבלת לישראל בלבד, וביסודה יכולה היא להתגלות גם כדת טבעית אוניברסלית, אשר מאמינה בא-לוהים אחד בורא העולם והאדם, כדברי ריה"ל, וכפי שאמנם התגלתה בדתות שיצאו מישראל (בעיוותים ידועים).
ההנמקה שבספר דברים מעמידה את ה' כגואל ישראל וכמושיעו, כמוציא את ישראל ממצרים לחירות עולם. שומרי השבת ומקדשיה עומדים לפני ה' כעמוד ישראלי בן חורין מול אדון העולם ומנהיגו, שובר עול העבדות לפרעוני הדיקטטורה האנושית, לאותם מלכי בשר ודם השמים עצמם כאדוני העולם בגאוותם האלילית. השבת היא עדות על יציאת מצרים ועל החירות בכלל. היא לפיד החירות של עם ישראל הנגאל (ושל כל נגאל), שאחר כך יוכל לעמוד לפני ה' א-לוהי ישראל כעם בן חורין ולקבל עליו תורה ומצוות.
איסורי המלאכה בשבת הם עדות לחירות ולשוויון האנושי שנוצרו בעת הגאולה משעבוד מצרים. באמונת התורה, בה ה' הוא מקור החירות (!) אסור לו לאדם לשעבד גם את עצמו, וכמובן את בני ביתו, את פועליו ועבדיו ואת הגֵר אשר בשער; ואפילו שורו וחמורו וכל בהמתו זכאים למנוחה.
שומר השבת בישראל מעיד בכך על הכרת מגבלותיו כאיש בן חורין, שאסור לו לשעבד את עצמו או את אחרים. זוהי תפיסה חברתית-מוסרית מיוחדת. לעם ישראל יש מחויבות מיוחדת לשמירת השבת בהיותו משועבד ונגאל יותר מכל עם אחר בהיסטוריה. מצוַות השבת היא עמוד מרכזי של התורה שניתנה לישראל, ואשר ערכיה ורעיונותיה יוצאים לעולם כולו מכוחם של ישראל.
ב. השבת כנובעת ממעשה בראשית
כאמור, מצוַות השבת כזכר למעשה בראשית מופיעה לראשונה בעשרת הדיברות ואחר כך מופיעה עוד פעמיים בהקשר לציווי על המשכן. נעיין תחילה במצוַות השבת המופיעה בעשרת הדיברות (שמות כ, ז-י). מצווה זו נזכרת בדיבר הרביעי, המסודר במבנה מתהפך (כיאסטי) בשלושה טורים:
זכור את יום השבת לקדשו !
ששת ימים תעבֹד, ועשית כל מלאכתך
ויום השביעי שבת לה' א-להיך !
לא תעשה כל מלאכה !
אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך,
וגֵרך אשר בשעריך –
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ,
את הים ואת כל אשר בם,
וינח ביום השביעי –
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו !
הציווי "זכור" יכול להתפרש כ'פקוד'. צירופי לשון כ"ספר הזכרֹנות" (אסתר ו, א), "זכרון תרועה" (ויקרא כג, כד), "מזכרת עֲוֹן" (במדבר ה, טו), "והזכרתני אל פרעה" (בראשית מ, יד) ועוד – מתפרשים במובן של דין ומשפט. לפי זה "זכור" קרוב במובנו ל"שמור". ואולם ההקבלה שהצגנו פותחת גם אפשרות אחרת – מן המבנה הזה, שסופו מקביל ומשלים באופן ברור את תחילתו, מתפרש היטב פירושם של חז"ל (במכילתא), ש"זכור" פירושו 'קידוש היום' בברכה הנאמרת בפה, שכן "זכור את יום השבת לקדשו" מקביל ל"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". ברכת השבת וקידושה נעשו בבריאת העולם במאמר: "ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אֹתו" (בראשית ב, ג), ובהתאם לכך יש לפרש את מצוַות "זכור את יום השבת לקדשו" – האדם נקרא לקדש את השבת, כשם שהקב"ה ברא את העולם וגם קידש את השבת, והכול במאמר.
גם פירוש אחר המופיע במכילתא (ורמב"ן מרחיב אותו בפירושו) מתבאר יפה על ידי הקבלה זו:
רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת.
בניגוד לאומות העולם ששמרו (עד היום) על השמות האליליים לימים – יום לשמש (Sunday), יום לירח (Monday) וכן הלאה, קובע רבי יצחק שיש למנות את הימים לפי מספרם ביחס לשבת. פירוש זה הולם את מבנה הפסוקים, המקבילים את מצוַות "זכור" ("לקדשו") לברכת ה' את יום השבת ("ויקדשהו"). יום השבת הוא היחיד מבין הימים שיש לו שם בעברית, וזוהי ברכתו וקדושתו. לשאר הימים אין שמות בפרשת הבריאה, ואף לא בתורה בכלל. וזה פשר ההקבלה לפי פירוש זה: כשם שבורא העולם לא נתן שֵם בבריאה אלא ליום השבת, וכל הימים מוגדרים במספרים לקראת השבת המבורכת והמקודשת, כך גם האדם מישראל צריך לנהוג.
מן המסגרת הרעיונית נפנה אל תוכנו העיקרי של הציווי – איסור המלאכה. האיסור כאן מתייחס ל"כל מלאכתך" של האדם. ביטוי זה כולל את מלאכות הבית שנזכרו בפרשת המן: יציאה לליקוט מזון והבאתו אל הבית בכלי, בישול ואפייה, ומצד שני הוא כולל את מלאכות השדה (והמפעל) שבהם עובדים כרגיל פועלים ובהמות (או מכונות), כפי שנזכר בפרשת משפטים.
לפיכך ברור שהפירוט "אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגֵרך אשר בשעריך", בא לפרש את האיסור לעשות "כל מלאכה ביום השבת": אתה (כלומר, איש ואשתו יחדיו), ובנך ובתך העושים את מלאכות הבית, לפעמים גם בעזרת "עבדך ואמתך ובהמתך" – והעבדים והבהמות, שעושים את מלאכתך בשדה, לפעמים יחד עם בעל השדה ובניו ועם הפועלים השכירים שאין להם שדה משלהם – "וגֵרך אשר בשעריך". מלאכות הבית, ובכללן מלאכות ההנאה והבילוי, יחד עם מלאכות השדה, ובכללן כל עבודה ופרנסה, הן יחד – "כל מלאכתך" של האדם. זהו פשוטו של מקרא האוסר "כל מלאכה" ביום השבת. הוכחה טובה לכך נמצאת בפסוקים המתארים את הצלחת יוסף בבית פוטיפר: "וימצא יוסף חן בעיניו... וכל יש לו נתן בידו... ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה" (בראשית לט, ד-ה).
מכאן שגם על פי פשוטו של מקרא צריך הסבר לכל פעולה המותרת בשבת, ואין צריך הסבר מפורט לפעולות האסורות, כי באופן בסיסי– הכול אסור! וכך באמת הבינו כיתות בית שני, השומרונים והקראים את איסורי השבת. ואולם חז"ל בתורה שבעל פה לימדונו שישנם דברים רבים המותרים בשבת, החל מטלטול כלים וכלה במלחמה ובפיקוח נפש. מי שקורא את הכתובים בלבד ואינו מכיר בתורה שבעל פה – מניין ילמד הלכות פיקוח נפש ומלחמה?
אמנם, האיסור המוחלט המופיע בעשרת הדיברות מתייחס רק ל"מלאכתך", היינו מלאכת האדם, ועדיין אפשר שתיעשה בשבת מלאכה לטובת הקודש, כמו בניית מזבח או כתיבת ספר תורה. כאן מגיע הציווי הנוסף על השבת, המופיע יחד עם הציווי על המשכן, וקובע: איסור המלאכה חל על כל מלאכה שהיא, כולל מלאכת שמים כמלאכת המשכן.
ציווי זה השני קובע את קדושתה המוחלטת של השבת, "שבת שבתון", שהיא עצמה נחשבת קודש כמו המשכן – מקדש הזמן כמו מקדש המקום, ועל כן אין להתיר לעשות בה מלאכה אפילו עבור המשכן. ומאחר שבפרשה זו מופיע לראשונה מעמדה של השבת כקודש בדומה למשכן, נזכר כאן לראשונה העונש על חילול שבת וגם עצם המושג 'חילול שבת': "מחלליה מות יומת" (שמות לא, יד), שאינם מופיעים בעשרת הדיברות.
מכאן יש להבין את כפילות ההסברים בנוגע למלאכות שבת. המשנה (שבת ז, ב) מונה את המלאכות על פי סדרן הטבעי, כמלאכות שמשרתות את צורכי האדם ("מלאכתך") – הכנת האוכל, הכנת הבגד, הכנת הספר, הכתב, הבית, האש, סיום כל מלאכה והוצאה. רשימה זו בסדרה ובאופיה אין לה דבר עם מלאכת המשכן אלא עם מלאכת החול הרגילה. לעומת זאת, המשנה (שבת פרקים יא-יב) והגמרא (שם עג, א - עה, ב; צו, ב - צט, א) מסבירות את המלאכות על פי מלאכת המשכן ומאפייניה. הסבר כפול זה נובע ממדרש ההלכה, הדורש את האיסור הכפול של מלאכות השבת בעשרת הדיברות ("מלאכתך") ובמשכן (מלאכת שמים). יש כמובן הבדלים רבים בין המלאכות שנעשו לצורכי האדם לבין המלאכות שנעשו לצורכי שמים, ויש צורך בשני הדברים.הרב ד"ר יואל בן-נון
&
חומש שמות, פרשת-יתרו בלומה דיכטוולד- תשפ"ה
יתרו, כהן מדין, ואבי ציפורה אשת משה. מלבד השם יתרו, יש לו עוד שישה שמות: יתר, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני. "וישמע יתרו כהן מדין כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה... ואת שני בניה...ויבוא...אל משה אל המדבר" (שמות יח א-ב). מה שמועה שמע יתרו? לפנינו שתי תשובות.
האחת, יתרו שמע על יציאת מצרים כפי שנאמר בפסוק. יתרו כחותן משה בא לחתנו שהיה האיש אשר הוציא את ישראל ממצרים.
השנייה, יתרו שכנו של עמלק היה ובעל בריתו, ובא לאחר מפלת עמלק במלחמה, ומכאן גם סמיכות שתי פרשיות אלה.
תשובות אלה גם נסמכות על מה שסיפר משה ליתרו. "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'"(שם,יא,ח). הפסוק מכיל שני אירועים, יציאת מצרים בחלקו הראשון ומלחמת עמלק בחלקו השני. כך מסביר רש"י את המילים "ויחד יתרו" (יא,ט). ויחד לשון חדוה על יציאת מצרים, ויחד שנעשה בשרו חידודין חידודין מתוך צער על מפלת עמלק שהיה בעל בריתו. ואכן בהודיה לה' מתייחס יתרו רק ליציאת מצרים ומתעלם ממפלת עמלק.
לפי זה קדם בואו של יתרו למתן תורה. ( הראב"ע בעקבות רבי אליעזר המודעי סבור, כי יתרו בא לאחר מתן תורה, וכי הפרק על יתרו אינו ממוקם במקום הנכון). יתרו הצופה בעבודת משה השופט את עמו, מציע לו ייעוץ ארגוני. "וירא את כל הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב. לא טוב הדבר אשר אתה עושה: נבול תיבול גם אתה גם העם הזה...כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך" (יח,יד,יז-יח).
יתרו מייעץ למשה לוותר על ריכוז סמכויות לטובת ביזור סמכויות. משה ימשיך להביא את דבר ה' אל עמו, אך ימונו שרי אלפים ,שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, כלומר מדובר במספר רב של אנשים שישפטו את העם בכל עת, ואת הגבר הגדול יביאו אל משה. מטרת הרפורמה היא להקל על העומס שיש על משה ולהטיב עם העם הבא להישפט. הקריטריונים לקבלת המשרה אינם ייחוס או עושר אלא תכונות אנוש נעלות כמו אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת ושונאי בצע, שלוש תכונות נוספות קשורות לרוח ה' ששרה עליהם: חכמים, נבונים וידועים. וכך אומר ישעיהו (יא,ב), "ונחה עליו רוח ה' רוח חוכמה ובינה...רוח דעת ויראת אלוהים".
האם פעל משה כעצת יתרו? לא נאמר כאן. בשנה הראשונה ליציאת מצרים לא הרגיש משה צורך ליישם את הרפורמה הארגונית. מה שראה יתרו לא היה מה שחש משה. אם הדגש אצל יתרו היה על ייעול בנושא חוק ומשפט, הרי עמדת משה הייתה כי העיקר הוא "כי יבוא אלי העם לדרוש את אלוהים" (יח,טו), ובנושא זה טיפל משה לבדו. הוא גם אינו מדווח על קושי להתמודד כיחיד בתפקידו. ואכן בתפקיד זה חשב גם יתרו שרק הוא מוסמך לפעול. בשנה הראשונה חיו ישראל בצל השכינה ששכנה עליהם, ולא התגלו בעיות קשות. השנה השנייה שונה הייתה. המשכן פורק והם החלו את המסע לארץ ישראל. זו שנה עמוסה בתלונות ובבעיות הנוגעות לחיי יום יום. תלונות על מחסור במים, בקשת בשר, געגוע למזון המשובח שהיה במצרים. בפעם הזאת משה חש בקושי. הוא נשבר ואומר לה' :"לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם כי כבד ממני, ואם ככה את עשה לי- הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך" (במדבר יא,יד-טו).
משה צופה בעם לאחר חטא העגל ללא משכן ותאוות אכילת הבשר שולטת. הם אינם נוטלים לפי צרכם אלא בוזזים. ה' אומר לו להקים מעין סנהדרין של שבעים זקנים שיהיו עימו ויסיעו לו. אז שב משה ומיישם את עצת יתרו בדבר שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
יתרו זכה שתקרא פרשה שלמה על שמו, שפרק שלם בפרשה, הפרק שלפני מעמד הר סיני ומתן תורה. המייחד את יתרו הוא הכרת הטוב, בניגוד לשנאת עמלק שהוא התגלמות הרוע וכפיות הטובה.
"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלוהים ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני אלוהים" (שמות, יח). יתרו מתקבל סבר פנים יפות לא רק על ידי משה שנושק לו, אלא על ידי מנהיגי העם. משך חוכמה אמר שהייתה זו סעודת הודיה כולל קורבן תודה על כל הטוב שעשה ה' לישראל. יתרו אמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה". על זה אמרו חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א) "גנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. ישראל שבחו את את ה' על שסוס ורוכבו רמה בים ואמרו זה אלי ואנוהו, אבל לא נאמרה הודיה ישירה לה' על הצלתם.
תורה בגויים אל תאמין ,חוכמה בגויים תאמין. ממשל יעיל אין מקורו ביהדות אלא בחוכמה אוניברסלית. צורות שלטון אינם אמת נצחית, וגם אצלנו היו כהנים, זקנים, שבעת טובי העיר, נשיאים, נביאים, ראשי גולה וגם מלכים. במעמד מתן תורה נקבעו גבולות לעם. קוד התנהגות דתי ומוסרי.
יחודו של עם ישראל הוא בכך שהמלך והמחוקק העליון הוא ה'. "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" (תהלים קמז,יט,כ). ריה"ל בכוזרי אומר שהתגלות ציבורית מיחדת את היהדות. בדתות אחרות (נצרות ואיסלאם) ה' מתגלה לאיש אחד (ישו או מוחמד) שהוא מביא את הבשורה לאנשים. ביהדות ההתגלות היא לעיני כל הקהל כפי שהיה במעמד הר סיני. עצת יתרו עומדת על אותו עיקרון. אין הטלת האחריות מונחת על כתפי אדם אחד. אין אפיפיור לישראל. אך על החולקים בנטל המשא והאחריות עם המנהיג להיות ראויים לתפקיד חשוב זה-בלומה דיכטוולד.
&
פרשת יתרו – תשפ"ה- תפקידה של מערכת המשפט -
אורי סובוביץ-מנהל שותף בקרן הון סיכון
מי עובד אצל מי?
מערכת משפט קיימת בכל מדינה בעולם, גם אם שיטות המשפט, האוטונומיה של השופטים לפסוק כראות עיניהם והבנתם, והערכים שלאורם פועלים השופטים שונים ממקום למקום.
כבר בעולם העתיק נודע משפט שלמה (מלכים א פרק ג) שבו השכיל שלמה לזהות את אם התינוק החי, ובזכות כך כל העם הכיר בחכמתו. הסיבה ששלמה זכה בחכמה מופלגת מופיעה מספר פסוקים קודם, שבהם מתואר כי בחר למקד את בקשתו מהקב"ה לא באריכות ימים, עושר או הצלחה במלחמותיו אלא "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (שם, ט). העם העריך את שלמה לא רק בזכות תבונתו וחכמתו, שנודעו למרחקים, אלא בעיקר "כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (שם, כח), כחכמה שבאה לשרת את העם.
מנגד, כשש מאות שנה מאוחר יותר, ביוון העתיקה, נודע משפט סוקרטס, שבו הועמד לדין הפילוסוף מאתונה באשמת קלקול הנוער וכפירה באלי העיר. בתום המשפט נידון סוקרטס למוות והוצא להורג בשתיית רעל. בשונה משלמה המלך, שראה עצמו כמשרת ציבור ודאג לכל אדם, סוקרטס זלזל בהמון הנבער וראה בהם עדר הזקוק למנהיג שיצווה עליו כיצד לנהוג.
הפער ביניהם מחדד את השאלה: האם השופטים והמנהיגים הם אליטה משכילה שתפקידה לחנך את העם לערכים הרצויים הנשגבים מהבנתו של ההמון או שמא על השופטים לראות את עצמם כבעלי הזכות דווקא לשרת את העם? ואולי בכלל יש סינתזה אפשרית בין שתי האפשרויות?
הקריטריונים הנדרשים לשופט
פרשתנו אינה נקראת, גם לא ברמז, על שם מתן התורה שניתנה בה או על שם משה רבנו, מנהיג ישראל שהוריד את לוחות הברית לאחר הוצאת העם ממצרים וקריעת ים סוף. למעשה, אין אף פרשה על שם משה רבנו, שמעולם לא ראה את עצמו בתור הנושא אלא רק כמשרת משהו שגדול ממנו. פרשתנו קרויה על שם יתרו, חותן משה, שהתורה מספרת שהיה בכלל כוהן מדין, אך היה אדם חכם בעל עין טובה וחדה. עין טובה, משום שהוא זיהה את כל הטוב שעם ישראל זכה לו, גם כשהעם עצמו המשיך להתלונן. עינו החדה באה לידי ביטוי שלו שאם משה ימשיך לשפוט בעצמו את העם מבוקר עד ערב, בסופו של דבר: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (שמות יח, יח).
משה רבנו העביר לעם ישראל את התורה שעל פיה עליו לנהוג, אך במקביל שימש כמשרת ציבור, השופט את העם מבוקר עד ערב. יתרו יעץ למשה למצוא שופטים נוספים שיוכלו לשפוט את העם בנושאים הפשוטים והקלים, ולהפנות למשה את הסוגיות הסבוכות והכבדות. יתרו לא הסתפק בהצעה לייצר מערכת משפט מבוזרת, אלא אף הגדיר בחכמתו מי הם האנשים הראויים לשפוט את ישראל: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע... " (שם, כא). על פי רש"י, מדובר באנשים שלא יחניפו או יכירו פנים, בעלי הבטחה שניתן לסמוך על מילתם, ולא פחות מכך: "שונאי ממון".
לשפוט על בטן ריקה
הגמרא במסכת שבת (י, א) מתייחסת לפסוקים מפרשתנו העוסקים במשה השופט את העם מבוקר עד ערב, ושואלת: עד מתי יושבים בדין (מנהלים את המשפט)? רב ששת האמורא ענה באופן תמוה לכאורה כי המשפט צריך להתנהל רק עד לזמן הסעודה, כדי שהשופט לא יגיע למשפט ב"בטן מלאה".
הרב קוק מפרש את דברי רב ששת תוך התייחסות לסוגיית תכלית המשפט וחיי החברה בכלל. לדבריו, חברה שמעלה על נס את סיפוק התאוות החומריות (כסף, שררה, ריבוי נשים או כל דרך שבה האדם בוחר להגשים את תאוותיו הגשמיות), ממילא מטרת מערכת המשפט בחברה כזו תהיה לאפשר לפרט את הזכות לחיות את חייו בכל דרך שיבחר, ובלבד שלא יזיק לאיש. ממילא, באופן סימבולי, השופט אמור להגיע למשפט ב"בטן מלאה", כלומר להגיע אף הוא למשפט לאחר שמילא את כרסו.
וכך כתב הרב קוק (עין איה שבת א, י):
"תכלית המשפט היא להעמיד את חיי החברה על מכונה. אמנם מהי התכלית בעצם חיי החברה עצמם? בזה יתחלפו דעות העמים והארצות. העם הנתון בעול תאוותיו החומריות, לא יצייר תכלית אחרת לחיי החברה שלו, כי אם שיתפתחו יפה אצלו חייו החומריים במילוי כל תאותיהם האפשריות, באופן שלא ישחית את סדרם וקביעותם (=כלומר, שסדרי החיים, החוק וכו', יאפשרו לפרט לספק את תאוותיו ללא הפרעה).
והנה לפי דעה נמוכה כזאת צריכה היא שורת המשפט גם כן לנבוע ממקור אהבת התאוות החומריות, על כן יותר יתאים לתכלית משפטים כאלה, שיבוא השופט בבטן מלאה בשבתו על כס משפטו, שאז הוא כדוגמת העם הנשפט מושקע בחיים החומריים, ויתאמץ לצדד שורת המשפט לתכליתם...".
הרב קוק המשיך וכתב כי עם ישראל באמצעות התורה מבין את תכלית חיי החברה האנושית באופן שונה. הרי אם תכלית החיים הוא הצד החומרי, ברור שלבעלי חיים רבים יש עדיפות ויתרון על האדם מצד גופם החזק, הגדול, והמהיר יותר משל האדם,א. ואם כך, אכן אין יתרון לאדם על הבהמה: "מותר האדם מן הבהמה? אין, כי הכל הבל... " (קהלת ג, יט). אך אם עיקר החיים הוא היכולת למלאם בטוב, צדק, טהרה וקודש, ממילא גם מטרת המשפט היא לאפשר לחיים האנושיים להוציא לפועל ולהביא לידי ביטוי ערכים נשגבים אלו.
ובלשון הרב קוק:
"תכלית החברה האנושית לא תובן אצלנו רק בסדרי חייהם החומריים ומילוי משאלותיהם הגסות, שבזה אין מותר לאדם מן הבהמה (=כלומר אין בכך יתרון לאדם על הבהמה), ועוד בכמה מעלות יש יתרון לבהמה רבה מצד החומריות על האדם. אמנם תכלית חיי החברה האנושית היא מצד שמהחיים האנושיים אפשר למלא חיים של אור וטוב, של צדק ודעת את ה', חיים של רוח טהור והגיון קודש, הם יסוד החיים ומטרת החברה האנושית. לפי דעה זו, יהיה מקור המשפטים נאצל ונקדש מאד, מופרש ומובדל משיקוע תאוות חומריות, ומתנשא לתכלית הטהורה והעליונה של יסוד החברה".
לסיכום
אנו חיים בתקופה שבה מתקיים מאבק על פניה של מערכת המשפט, תפקידה, סמכויותיה ויחסי הכוחות בינה לבין הרשות המחוקקת.
בשעה שבה מתפלפלים בסוגיית האקטיביזם השיפוטי אל מול ריסון שיפוטי, רמת מעורבות בית המשפט בקביעת הנורמות במדינה ומאבק בין הצדדים השונים על דמות השופטים הנבחרים, יש מקום לדון יותר בשאלת אופי החברה שאותה אנו מעוניינים לקדם.
לצד חשיבותן הגדולה של זכויות הפרט, יש עניין לדון גם על מטרתן. כיצד מוודאים כי הדיון סביב זכויות אלו אינו נסוב רק סביב הגשמת תאוותיו החומריות של הפרט? יתרה מכך, יש לרומם את השיח לכזה שמציבים כערך לא פחות חשוב מזכויות הפרט, את זכות החברה לחיות לאור ערכים נעלים (והחובה שהיא זכות של הפרט לקדם זאת).
השופטים יכולים להציב דוגמה אישית לחברה כולה, כאנשים שחיים מתוך צניעות ובניקיון כפיים, ומהווים מודל לחיקוי לא רק במידותיהם אלא גם בערכים הנעלים שאותם מערכת המשפט מייצגת ואליה החברה כולה צריכה לשאוף.
שבת שלום! -אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
א.ראו הקדמה ל"תפארת ישראל" של המהר"ל מפראג.
&
פרשת יתרו -תשפ"ה- חכמה בגויים -אריה דיכטוולד
משה רבינו מקבל את פני יתרו בכבוד רב כנאמר: " וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה" (פרק יח, ז ). מהר מאד עומד יתרו על טיב הנהגתו של חתנו:
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב:
וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב"... נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: (שם, יג-יח)
יתרו מציע למשה לבנות מערכת משפט הירכית=מִדרגית-מבוזרת , ובכך להקל על משה ועל כל העם:
"וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ־הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ"
משה מקשיב להצעת יתרו ופועל (שם כה-כו):
וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:
השאלה: משה היה בבית חותנו והכיר את מערכת המשפט המִדיינית. הוא גדל בארמון פרעה ויש להניח שהכיר את המשפט המצרי - מדוע היה לו להיעזר ביועץ מדיני ?
רבי חיים ב"ר משה בן עטר (1696-1743) המכונה "אורח חיים" הקדוש על שם פירושו על התורה מבהיר שקבלת עֵצות מדיניות מגוי היא מבורכת ובעיקר סמוך למתן תורה:
" ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכוונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו ... כי נתחכם ה' על זה ... לומר שהגם שיש באומות יותר חכמים מישראל אף על פי כן אותנו הביא ה' אליו ובחר בנו, ועל זה בפרט עלינו לשבּח לאשר בחר בנו מצד חסדיו.
# במילים אחרות: אין לישראל יתרון על עמים אחרים אלא בסגולתו הרוחנית. רעיון זה מובא במדרש איכה רבה (וילנא פרשה ב סימן יג) על הפסוק במגילת איכה (ב, ט) :טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'
"טבעו בארץ שעריה", ר' הונא בשם ר' יוסי אמר שערים חלקו כבוד לארון לפיכך לא שלט בהם אויב, ההוא דאמר, (תהלים כ"ד) "שאו שערים ראשיכם", לפיכך טבעו בארץ שעריה. "אבד ושבר בריחיה, מלכה ושריה בגוים אין תורה", אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן, דכתיב (עובדיה א') "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה, ..."
כלומר, משה מבקש ללמד את עמו את הכלל: "דרך ארץ קדמה לתורה". דרך ארץ אנו רשאים ואף חייבים ללמוד מאומות העולם.
מה היא אותה דרך ארץ?
ברמה האישית הכוונה בפשטות שהאדם יפרנס עצמו אפילו שהוא עוסק בתורה. כלומר, "דרך ארץ" פירוש מנהגו של עולם במציאות הממשית=בריאליה , יישובו של עולם, עבודה ומסחר וגם מוסר ומידות טובות שגם אותם ניתן ללמוד מאומות העולם]. ברמה הלאומית נֵעָזֵר ברש"ר הירש.
הרעיון המסדר של תנועת "תורה עם דרך ארץ - רש"ר הירש בראשית פרק ג " א.
"דרך זו, המוליכה אל עץ החיים, קרויה בתנא דבי אליהו ובויקרא רבה (ט, ג): "דרך ארץ"; היא דרך התרבות, דרך החכמה הסוציאלית =החברתית] - המחנכת את האדם למוסר ולסדר בחייו החברתיים בארץ. וכך שנה ר' ישמעאל בר רב נחמן: "כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה, ההוא שאמר, "לשמור את דרך עץ החיים" ב., "דרך" זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" זו תורה". התרבות פותחת את חינוך האדם, ואילו התורה משלימה אותו; שכן התורה מחנכת את האדם השלם. עלה התאנה והחגורה החלו בחינוך האדם; הם הם גילויים ראשונים של תרבות; ותרבות המשועבדת למוסר היא שלב ראשון בתשובה אל ה'. דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים בישראל;
האדם השלם והיהודי השלם הם זהים בבית ישראל; אך בדרך ההתפתחות של האנושות קודמת התרבות לתורה. החרב והכרובים, - הסבל וההרגשה במציאות אל עליון, - יביאו את האנושות אל דרך התרבות, המוליכה אל עץ החיים. משום כך, רוח ישראל נוחה מכל תרבות, - ובלבד שהיא מביאה לידי הכרת האמת ולידי עשיית הטוב.
אזהרה! אולם, אם התרבות משועבדת לחושניות, רק תגדל על ידי כך ההשחתה. אך השימוש לרעה בדרך ארץ לא יבטל את ברכת התרבות, שכן "אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג). משום כך יחבב היהודי את כל האמת והטוב שבתרבות; בהופעתו ייראה כבן תרבות, יפגין שיהדות היא דרגה עליונה של אנושות. אך מאידך: "אם אין תורה אין דרך ארץ"; אם התרבות איננה מביאה לידי תורה, אלא מבקשת למלא את מקומה, הרי אין היא הדרך המוליכה אל עץ החיים, אלא הדרך אל ההשחתה".
צא ולמד: אין ספק שמשה רבינו הכיר שיטות שונות של מִמשל ולא היה זקוק ליועץ אִרגוני-מדיני. יתר על כן, יתרו היועץ בא מיוזמתו ולא על פי הזמנת משה חֲתָנוֹ. גישתו של משה אל בני ישראל הייתה גישה של רועה צאן הרואה בכל פרט ופרט בעדר, כמי שזקוק לפיקוח והדרכה אישיים.
מלכי האומות רואים בתושבי הממלכה כמו אותו בעלים של העדר הרואה את הסך הכול ואינו מתעניין בפרטים. זה תפקידו של הרועה מטעמו. משה למוד הניסיון הבין שתפקידו הוא ללמד את התורה לעם ובכך להכינו לעבודת ה'. יתרו אינו חולק על התפישה הזו. הוא מציע דרך שונה ליישומה. ביזור סמכויות. משה הוא הסמכות התורנית-רוחנית העליונה אבל יעסוק במה שהתקשו לפסוק שרי העשרות, שרי המאות וכו'.
יתרו זכה לפרשה בתורה שנקראת על שמו כדי ללמדנו שחשוב ללמוד מכל אחד, אפילו מגוי. את חוכמת מדעי המדינה למדנו עוד מהיוונים הקדמונים. את בתי המקדש בנו ואפילו תכננו גויים. הבנאי הגדול של בית שני ושאר חלקי ירושלים היה המלך הורדוס-גוי אדומי רשע מרושע שלמד ברומי.
רש"ר הירש, על רקע תקופתו, פונה ליהודי גרמניה ומסביר להם במופרש שחשוב ללמוד את חוכמת הגויים ונימוסיהם ובתנאי ש"אם התרבות איננה מביאה לידי תורה, אלא מבקשת למלא את מקומה, הרי אין היא הדרך המוליכה אל עץ החיים, אלא הדרך אל ההשחתה ".
התורה אינה מדע ככל המדעים, אלא מקיפה את הליכות חייו של אדם מישראל: בביתו וביחסו עם הציבור הסובב אותו. כאשר האדם אינו נוהג בדרך ארץ עם הבריות, הוא עלול לקיים בדרך לקויה את מצוות התורה והנהגות ההלכה היהודית. ההגות החסידית רואה בהיגד של "דרך ארץ קדמה לתורה" הנהגה של אחרי חטא גן עדן. כלומר, דרך של של תיקון החטא. לפני חטא גן עדן אדם הראשון היה במצב של תורה קדמה לדרך ארץ. כשחטא וגורש מהגן לעולם המעשה, ה"נעשה" קדם ל"נשמע". דרך ארץ קדמה לתורה. אלמלא חטאו בני ישראל בחטא העגל היה העולם שב למצבו הראשון, עיסוק בתורה שמיישבת את העולם.
י"ג שבט, תשפ"ה- אריה דיכטוולד.
א. הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש) מחוללה של תנועת הנאו-אורתודוקסית בגרמניה של המאה ה-19 . אבי השיטה של "תורה עם דרך ארץ
ב. בראשית פרק ג פסוק כד:(וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים
&
מעדנים לשולחן שבת 329 פרשת יתרו תשפ"ה מחיים קופל
יום רביעי לפרשת יתרו תשפ"ה -מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 329
תּוֹרַת חַיִּים, כִּפְשׁוּטוֹ
1) בפרשתנו ישנו תאור מתן תורה לישראל. אנו יודעים, עד כמה חשובה התורה לעם ישראל, ובהקשר זה, גם בתי כנסיות ובתי מדרשות, בהם לומדים תורה. רבי סעדיה גאון אומר: אין אומתנו אומה, אלא בתורותיה (תורה שבכתב ותורה שבע"פ). אך ההיסטוריה מוכיחה, שגם אומות העולם ידעו זאת עלינו ופעלו בהתאם.
2) בלעם הרשע, נתבקש ע"י בלק מלך מואב, לקלל את ישראל, בכדי שיוכל לנצחם במלחמה, והנה כשהוא בא לקללם, הוא לא ביקש בפשטות, שֶׁמּוֹאָב יְנַצַּח אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, אלא ביקש, שלא יהיו לישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות(כפי שמוזכר להלן) . הוא הבין שהם משמשים גַּרְעִין קִיּוּמָם של ישראל.
3) הגמרא אומרת שבלעם רצה לקלל את ישראל בְּכַמָּה מִישׁוֹרִים, אבל הקב"ה הפך את דבריו, והוא הוציא מפיו ברכות. חז"ל מוסיפים, שבכל זאת, כל הברכות, חזרו וְהָפְכוּ לִקְלָלוֹת, כפי שרצה בלעם, חוץ מאחת: בלעם רצה לקלל את ישראל שלא יהיו להם בתי כנסיות, ובתי מדרשות, ויצא מפיו " מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד-ה). גם אהלי תורה (בנין ארעי) וגם משכן (בנין קבע) לעסוק בתורה (סנהדרין ק"ה:). ואנו מודים לקב"ה על כך בכל בוקר, ובפתח התפילה אנו אומרים: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
4) המדרש אומר, שכל נציגי אומות העולם, נתכנסו אצל בלעם, ושאלו אותו כיצד יוכלו לנצח את ישראל. והשיב להם: חיזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם, אם תמצאו תינוקות שעוסקים בתורה, אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שכך הבטיחם אביהם שאם "הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב", בזמן שקולו של יעקב מצוי, בבתי כנסיות , אין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, ואם לאו, "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", ותוכלו להם. (ב"ר פרשת תולדות, פרשה ס"ה-כ"א). כך שגם הגויים הבינו שלימוד התורה, הוא השורש, הגרעין, שמקיים ושומר על עם ישראל לאורך אלפי שנות גלותם.
5) גם הגרמנים, עוד בטרם החלה מלחמת העולם השנייה, לא פתחו ברצח יהודים, אלא שרפו מאות בתי כנסיות ובתי מדרשות, "בליל הבדולח" (ב-ט"ז חשון תרצ"ט, 1938). הם הבינו שמקום לימוד התורה משמש כליבו של העם היהודי, ומהווה "פּוֹלִיסַת בִּטּוּחַ" לִשְׂרִידוּתוֹ לְכָל אֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה.
6) ודאי שהיהודים עצמם מבינים זאת, ויישְּׂמוּ אֶת הַדָּבָר גם בשואה בתנאים קשים. סיפר רב אשר וייס שליט"א, שאביו, פגש באושוויץ את האדמו"ר מצאנז (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל) וסיכמו ביניהם שגם בתנאים הקשים ששררו בגטו, ולמרות הסכנה שבדבר, הם ילמדו יחד תורה, כִּי אִם לֹא יְדַבְּרוּ "בְּלִמּוּד", ודאי לא ישרדו. אומנם בית כנסת לא היה בגיטו, אבל תמיד מצאו פינה ללמוד בה. הם הבינו שֶׁלְּלֹא תּוֹרָה אֵין תִּקְוָה לְאַחֲרִיתָם.
7) תשובות לפרשת בשלח
א) מילה בפרשה שכתובה שלוש פעמים בפסוק אחד, ומה אנו נוהגים למעשה, כתוצאה מכך? תשובה: המילה היא "היום " "ויאמר משה אכלהו היום, כי שבת היום להשם, היום לא תמצאהו בשדה" (ט"ז-כ"ה). היות שכתוב שלוש פעמים את המילה "היום" בהקשר לאכילה בשבת, לומדת הגמרא שצריך לאכול בשבת שלוש סעודות (שבת קי"ז:).
ב) מנה שמות של ארבעה ספרים תורניים שכתובים בהפטרה של הפרשה, כתוב מה שם המחבר? ומתי חי? תשובה: 1) "תומר דבורה": "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה" (שופטים ד-ה) חיבר רבי מֹשֶׁה קוֹרְדּוֹבִירוֹ חי לפני כ-450 שנה. 2) "נתיבות המשפט" : "וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת" (שופטים ה-ו) חיבר רבי יַעֲקֹב לוּבֶּרְבּוֹים מליסא חי לפני כ- 220 שנה. 3) "חקרי לב" "גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב") שופטים ה-ט"ז) חיבר רבי אַרְיֵה לֵיבּ הַיימָן זצ"ל רב ב"כ הגר"א בירושלים, נפטר לפני כ-14 שנה. וכן רבי יוֹסֵף רְפָאֵל חַזָּן מאיזמיר חיבר ספר כנ"ל, חי לפני כ-250 שנה. 4) "לפלגות ראובן": "לפלגות רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב" (שופטים ה-ט"ז) חיבר רבי רְאוּבֵן זֵלִיג בֶּנְגִיס זצ"ל. היה גאב"ד העדה החרדית בירושלים נפטר לפני כ- 70 שנה.
8) שאלות לפרשת ביתרו
א) איזו מילה שמוזכרת בפרשה, היא תמיד כינוי לחמישים, ואצלינו היא כינוי למשהו אחר?
ב) מה המקור, מפרשתנו, שמתנועעים בזמן הלימוד?
שבת שלום -מחיים קופל-מעדנים 329 פרשת יתרו תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com - או בווטסאפ 052-3604905
&
רעיונות לפרשת יתרו-תשפ"ה- מתן תורה.
יגאל גור אריה.
״אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים *וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים* ואביא אתכם אלי...״ במה זכה הנשר, במה הנשר שונה משאר הציפורים ובמה הוא מיוחד/ שונה ?
הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות.הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע, והוא מכונה גם "*מלך העופות*".בניגוד לעופות דורסים אחרים, ה"דורסים" את טרפם באמצעות רגליים חזקות וטפרים (ציפורניים) חדים, אין הנשר מצויד ברגליים חזקות במיוחד, וטפריו קצרים וקהים. גם בתחום התמרון האווירי הוא אינו נדרש למיומנות רבה, ומומחיותו היא בתחום הדאייה. הנשר הוא סוג של דאון, הנישא על זרמי אוויר מבלי להניד כנף, וכך הוא סורק שטחים נרחבים בחיפוש אחר פגרים, מבלי ל"בזבז" אנרגיה מרובה. כמאתר הנשר מזון, הוא צולל לעברו בנחישות, ואגב כך מאותת לשאר חברי קהילתו על המציאה ומזמן אותם אליה.הנשר "קורא" לחבריו ברגע שהוא מזהה את הפגר עוד לפני שהוא יורד לסעוד את ליבו וזאת על ידי מעגלי תעופה, הלהקה רואה זאת ומצטרפת אליו.
הנשר הוא עוף חברותי, המקנן במושבות על צוקים נישאים. רבייתו איטית, זוג נשרים מטיל ביצה יחידה, וגידולה עד לפריחת הגוזל מן הקן נמשך כמעט שנה. מסיבה זו מתקשה אוכלוסיית הנשרים הישראלית להתאושש מהמכות הנוחתות עליה בזו אחר זו.
וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים במה זכה הנשר שישא את עם ישראל על כתפיו?
השוני של הנשר, שכל הציפורים נושאים את גוזליהם במקור או בציפורנים *הנשר נושא את גוזליו על כתפיו*. רש״י על כנפי נשרים ;״כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני/גוזלי..״ עניין *החץ מלשון חציצה, מחיצה*.
כאשר סיים בני ברק קורס קצינים כתבתי לו ברכה: ואשא אתכם על כנפי נשרים כך אתה ברק שלנו, כמו הנשר תשמור ותגן על חיילך, שא אותם על כנפיך/כתפייך ...
אחרי עשרת הדברות נאמר: *"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר"* רבי עקיבא מפרש "רואים את הקולות" - רואים את הנשמע ושומעים את הנראה.
ישנם האומרים שאינה דומה שמיעה לראיה כלומר מידת הוודאות שיש לנו באמצעות ראיה, גדולה בהרבה מאשר בשמיעה וכמו שאומרים: תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. לפי זה ניתן להגדיר ש 'הנראה' היינו המוחשי, הפיזי, ו'הנשמע' היינו הרוחני, המופשט.
במעמד הר סיני התרחשה הארה והתגלות אלוקית כל כך עוצמתית עד שעם ישראל "ראו את הנשמע" כלומר הרוחני, המופשט - הנשמע, הפך להיות נראה ומוחשי! כתוצאה מכך גם קרה הפוך שהנראה, המוחשי, המציאות הפיזית, הפכה להיות קצת מרוחקת, פחות מוחשית ונחשבת, "שומעים את הנראה."
אם כן 'לראות את הקולות' זה לראות את הנשגב והנסתר, את מה שמעל ומעבר לאבחנה הפיזית.
זה שיעור חשוב עבורנו, לראות את הקולות, להעמיק את המבט ולהבחין במה שמעל ומעבר ולא להסתפק רק במראה חיצוני.
מספר האותיות בעשרת הדברות הוא: 613 כמניין המצוות: תרי"ג=613.
רמז לכך שכל המצוות מקופלות ב 10 הדברות.
למה צריך כ"כ הרבה מצוות? *שלכל אחד ואחת תהיה דרך להתחבר למצווה החביבה/המתאימה לו*.
בתפילה זכה ובקשה גדולה לבריאות החטופים, לחזרתם של כולם הביתה!!
שבת של שלום! -שבת שלווה ענוגה וחמה!!-*יגאל גור אריה -
