להלן המסר שהעברתי בבית ספר ממלכתי אהל שם ביום שיא בתנ"ך בשיתוף החברה לחקר המקרא, לתלמידים לצוות ולאורחים:
התנ"ך הוא הטקסט,! התשתית של כל המורשת והתרבות הישראלית.!!
כמעט כל כּוֹתֵב וְכוֹתֶבֶת יהודיים וכל הספרות היהודית והישראלית, נסמכים על התנ"ך או מִתְכַּתְּבִים עמו.
כך מתנהגת המשנה, ובעיקר התלמוד, כך גם הפרשנות, ושירת ימי הביניים. בדרך זו מתנהֲגוֹת סִפְרוּת הקבלה, הַסִּפְרוּת העברית, השירה הישראלית המודרנית, והפוסט מודרנית. גם המחזות, התסריטים ואפילו יְצִירוֹת הָאֻמָּנוּת, כגון ציור ופיסול נשענים על מקורות תנכיים.
הקורא טקסטים בשפה העברית, שאין לו הבנה וידע בסיסיים במקרא, עלול להפסיד חלק משמעותי מהמסרים הגלויים והנסתרים של היצירה שלפניו.
מאות ניבים עתיקים ומתחדשים יונקים את משמעותם מהתנ"ך.
ככל שידיעת התנ"ך תיהפך נדירה יותר, השפה העברית תהיה ענייה יותר.!
חשיבותו של התנ"ך היא אוניברסלית. הוא תורגם לשפות רבות ומקודש לכל העולם המערבי.
עם ישראל מכונה עם הספר! בזכות התנ"ך! ורבים בעולם מתייחסים לְאֶרֶץ ישראל ולעם ישראל, בְּהֶקְשֵׁר של המקרא ומכנים את ארצנו אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. .
לאור כל אלה יש לשאול, מדוע נדחק לימוד התנ"ך לקרן זווית?
הפער התרבותי בין השפה המודרנית לטקסט המקראי הולך וגדל.
רבים מתקשים לקרוא ולהבין אותו. פחות ופחות קוראים על פי ניקוד, והשפה המקראית נעשית זרה וקשה יותר.
החינוך הממלכתי, צריך למצוא את הדרך להחזיר פרשיות מקראיות לשיח העכשווי בישראל.
יש לחזור ולקרוא את התנ"ך קריאה ביקורתית וכנה, לשאוב ממנו השראה!, לחפש פרשנות מיטיבה לכתובים, הקשים לנו מוסרית.
החברה לחקר המקרא מיסודו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, מבקשת להחזיר לתנ"ך את מקומו הראוי בבתי הספר ובחברה הישראלית ולהוכיח שלימוד התנ"ך, וְהַדִּיּוּן בַּעֲרָכָיו רֵלֵוַנְטִי וחשוב מאי פעם.
ישראל קריסטל -מנכ"ל (בהתנדבות) בחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
******************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
בסיום יום השיא באהל שם חילקה החברה לחקר המקרא 6 מלגות בסך כולל של 3000 ש"ח (שלושת אלפים ש"ח) לתלמידים מצטיינים.
מצורף כאן סרט הוידיאו ובו דבריו של האלוף מיל. אלעזר שקדי, ואחרים, כולל טכס חלוקת המלגות.
******************************
פרשת בחוקותי, "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" – דמותה של הכרעה במלחמת המצווה - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 238 יום, אין צודקת ממנה.
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
הבה נדון בדמותה של הכרעה במלחמת המצווה.
תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, שעוצבה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל דוד בן-גוריון ( 1886-1973 ) שניסח באוקטובר 1953, נשענת על שלושה יסודות – הרתעה, התרעה והכרעה. בשנת 2006 , נוסף לתפיסת הביטחון יסוד רביעי – התגוננות.
כך לימדנו סוּן דְזְה הסיני, הנקרא גם "סון צו" או "סון טסו" (בסינית: 孫子, "החכם סון"), אשר חי במאה ה-6 לפנה"ס, בזמנו של הפילוסוף קונפוציוס, הוא מחברו של הספר אמנות המלחמה, אחד מהספרים המשפיעים ביותר על האסטרטגיה הצבאית. לשיטתו של סון דזה, הניצחון הוא לא בהכרח ניצחון מוחלט בשדה הקרב או הבסה טוטאלית של האויב. סון דזה אומר שעדיף להכניע מאשר להביס. הבנה זו נקראת בשם "הלכידה השלמה".( המקור: ויקיפדיה 23.11.23 ).
אנו עדים לדיון בסוגייה הנדונה היום בארצנו, בימי מלחמת המצווה :
מה תהא דמותה של ההכרעה הסופית? מהו הניצחון הסופי באויב העמלקי הנתעב- החמאס? מהי המטרה הסופית? - הכרעה וניצחון מוחלט והכחדה טוטאלית של החמאס והיעלמותו מן העולם, או מיטוט יכולותיו הצבאיות והשבתתו, שלא יפגע ויזיק לנו בעתיד?
הנה כי כן, פרשתנו מתכתבת עם שאלות אלו:
"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם " (ויקרא, כו' , ו').
אכן, האויב הנתעב - החמאס נגדו אנו נלחמים, מייצג דמות של חיה רעה במלוא מובנה של המילה.
הנה לפנינו מחלוקת של חכמי אושא ( אמצע המאה השנייה לספירה) בדיון במדרש אודות - השבתת החיה הרעה מן הארץ:
"ר' יהודה אומר- מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר- משביתן שלא יזוקו, אמר ר' שמעון- אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקין, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם- משביתן שלא יזיקו" ( ספרא, בחוקותי, פרשה, א' פרק ב').
ר' יהודה מייצג את התפיסה של ההכרעה המוחלטת והטוטאלית - קיימת חיה מזיקה, יש לסלק אותה מעל פני הארץ. ואילו ר' שמעון בר יוחאי בר פלוגתו, מייצג את התפיסה של ההכרעה היחסית ולא הטוטאלית, שאומרת, שאין אפשרות להכחיד מן השורש את החיות הרעות בעולם, אלא רק לפרק ולהשבית אותן מיכולותיהן להזיק.
ניתן אפוא לומר, שגישתו של ר' יהודה מייצגת סוג של אוטופיה בינארית מוחלטת ואילו גישתו של רשב"י מייצגת סוג של ריאליה יחסית.
רשב"י חושב שאין מציאות ריאלית של הכחדת חיות רעות מן העולם, שכן, תמיד יהיו בעולם חיות רעות. האתגר לדעתו הוא - להשבית את יכולת החיות הרעות להזיק.
אשר על כן, לדעתו יש להביא להשבתת החיה הרעה ולפרקה מיכולותיה המזיקות.
לתפיסתו, יש להקים תשתית ביטחונית שכוללת -הרתעה, התרעה, הכרעה והתגוננות אפקטיביים, מפני החיות הרעות על שתי רגליים שלא יעזו להזיק ולפגוע.
אך התפיסה איננה מספקת, ללא מתווה פרקטי ליישומה בצידה.
הנה כי כן, רשב"י, האיש האלוקי, בעל גילוי סוד הזוהר, היה נתון 13 שנים עם בנו במערה.
הם מתנתקים מכל קשר לחיי היום יום, הם נתונים עמוק בעולמה של תורה - חיי עולם.
אך רק התפילה מנתקת אותם מעולם התורה ומחברת אותם לעולם היום יומי הפרקטי – חיי שעה. כך מתאר זאת התלמוד: "הלכו והסתתרו במערה. התרחש נס, נברא להם חרוב ומעין מים. והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו, בזמן תפילה לבשו, התכסו והתפללו וחזרו ופשטו בגדיהם כדי שלא יתבלו. ישבו שתים עשרה שנה במערה" (תלמוד הבבלי, מסכת שבת, לג', ע"ב).
אך הדיכוטומיה והבינריות בין עולם התורה הטוטאלי והמוחלט, לבין עולם המעשה, פושטת ולובשת צורה חדשה, עת רשב"י ובנו בצאתם מהמערה לאחר 13 שנים, פוגשים בערב שבת בזקן ,שרץ בין השמשות לבית הכנסת לקבל את השבת, ומחזיק שני ענפי הדסים בידיו - "שאלו את הזקן: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת,-אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
אמר רשב״י לבנו:" ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. הואיל והתרחש לנו נס וניצלנו,נלך ונעסוק ביישובו של עולם ובתיקונו. תיקן מטבע, שווקים ומרחצאות" (שבת, דף לג׳ , ע"ב).
הזקן לימד את רשב״י ובנו אלעזר, את מתווה הסינתיזה והשילוב, של מרחב בנין הקוממיות של שתי הקומות בפרשתנו: "וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו', יג').
המילה - ״קוֹמְמִיּוּת ״, מציגה לנו דגם של קומותיים - בנין של שתי קומות. כל אחת מהקומות מייצגת מהות שונה- קומת עולם התורה וקומת עולם המעשה.
מרחב המערה וההסתגרות בה, מייצג את עולמה של תורה ואילו המרחב מחוץ למערה, מייצג את עולם המעשה , של יישובו של עולם.
כאמור, הזקן הציג לרשב"י ולבנו אלעזר את התפיסה המשלבת ומתווה יישומה, של עולם התורה וגם של עולם המעשה, של תורה ועבודה, של תורה ויישוב עולם, של חיי שעה משולבים עם חיי עולם.
אכן רשב"י אימץ את הגישה המשלבת של שתי הקומות של בנין הקוממיות - "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת ".
אך עדיין עלינו להידרש לשאלה – מי יעשה זאת ? מי יישא על כתפיו את נטל המחויבות והאחריות להתגייס לצו שבפרשתנו: "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ".
הנה כי כן, פרשתנו מלמדתנו כיצד לעשות זאת:" וּרְדַפְתֶּם, אֶת אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב" (ויקרא,כו',ז'-ח').
הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום 1288-1344 ) מאיר את עינינו בפרשנותו לצורך הקיומי בצבא גדול ולא קטן:"כי החייל יקנה החוזק מצד הריבוי, מה שלא יימצא לחלקי החייל הנפרדים".
דהיינו, היכולת לממש ההכרעה –"וּרְדַפְתֶּם, אֶת אֹיְבֵיכֶם...וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב", דורש התגייסות של כולם מתחת לאלונקה. הצורך הקיומי קורא לרבים ולא למעטים.
כך אמרה גולדה מאיר ( 1898-1978) לסנאטור הצעיר ג'ון ביידן בביקורו הראשון בארץ ב1973 ,אודות הנשק הסודי של מדינת ישראל:"דבר אחד לא אמרתי לך, אנחנו היהודים, יש לנו נשק סודי במאבק שלנו עם הערבים - אין לנו מקום אחר ללכת אליו".
הנה מוצב לנו תמרור אזהרה בתוכחה בפרשתנו:" וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה"(ויקרא, כו',לג').
בעל הבאור (1725-1805) מפרש זאת: "כשתבואו בגויים גולים ואומללים- לא ירחמו עליכם...שבכל מקום שתבואו יעלילו עליכם ויהרגו אתכם".
כך גם מוסיף הפרשן אַבְּרַבַנְאֵל ( 1437-1508): "ומחורבן בית שני באו יהודים רבים לאספמיה, היא ספרד, וצרפת ושאר המלכויות, וגם שם לא יונח להם מפני הרודים בם והגזרות שיעשו בהם".
בנין הקוממיות על שילוב שתי קומותיו בפרשתנו, נוכח בעולמו של רבי עקיבא שהיה מנהיגו הרוחני של שמעון בר כוכבא בנס דגל מלחמתם כנגד הרומאים ועליו אמר - "דרך כוכב מיעקב".
החיבור לרבי עקיבא ובר כוכבא מיוצג בנאום יהדות השרירים, שטבע מקס נורדאו ( 1849 -1923)בנאומו בקונגרס הציוני השני שהתקיים בבזל ב-28 באוגוסט 1898.
בנאומו דיבר נורדאו, על הצורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות.
נורדאו העצים את המיתוס של בר כוכבא : "התגלמות ההיסטורית האחרונה של יהדות למודת קרב ואוחזת בנשק", וכינה אותו "גיבור שסירב לדעת תבוסה".
השבוע יחול יום הזיכרון של דודי, זאב ווה מנדלסון הי"ד, שאני נקרא על שמו, שנפל על אדמת ירושלים במלחמת הקוממיות והעצמאות, וכך הוא אמר לאימו טרם נפילתו: "זכות גדולה נפלה בגורלנו, להיות מכובשי אדמת ישראל וממקוממי המדינה. אשרינו".( זאב ווה מנדלסון הי"ד, כד' אייר תש"ח, מתוך ספר יזכור, בהוצאת משרד הביטחון).
השבוע גם נציין את יום ירושלים, בסימנה של העיר שחוברה לה יחדיו:"יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו... אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים" (מדרש תהלים שוחר טוב, על מזמור קכ"ב, "ירושלים הבנויה").
כוחנו באחדותנו, רק ביחד ננצח ונכריע.
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת בחוקותי - שחיקה מוסרית - מייקל אייזנברג
ברצוני לפתוח את דבר התורה לשבוע זה בפסוקים מסוף קריאת ההפטרה לפרשת בחוקותי:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ… קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל… מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'. רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה. (ירמיה יז, ז - יד)
בפסוקים אלו מציג הנביא ניגוד בין מי שבוטח בה' באופן עקבי ש"לֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי", לבין מי ש"עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט" ש"בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ". מדוע שאדם יעזוב את התשואה הקבועה - הפרי - לטובת ניסיונות להרוויח עושר? כי "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל".
מה הפירוש שהלב עקוב? בתורה, עשיו מאס בבכורה והסכים לוותר עליה ליעקב תמורת לחם ונזיד עדשים שהוגשו לפניו. בהמשך, כשעשיו הרגיש שיעקב תמרן אותו הוא אמר: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כז, לו). אם כן, הלב העקוב הוא הלב שבמשך הזמן מתמרן אותנו להמיר תפקיד וייעוד בהנאות ורווחים של הטווח הקצר. בדומה לכך, למרות שלאחר בריאת האדם בצלם א-להים ביום השישי נאמר: "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא), לאחר עשרה דורות ה' אומר: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא). מה השתנה? הזמן שהוביל לשחיקה בערכים כי קל יותר להיסחף אחרי הכאן ועכשיו, בייחוד שיש כאלו שמהדהדים כל הזמן את הכשלונות והקשיים "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד".
לפי המפרשים הקורא הוא עוף שדוגר על ביצים של עופות אחרים שבסופו של דבר לא נשארים כילדיו. הנמשל בעיני הוא הצייצנים או הפופוליסטים שאוספים למקהלה את בליל הבלתי מרוצים שחוסים תחת כנפיהם. כשהלב עקב או עקום, כשאין תכלית חיובית אלא רק צעקות וצפצופים, אנשים פונים לעשיית עושר וכוח לעצמם, שלא במשפט.
לנוכח התופעה שמנהיגים עלולים במשך הזמן לסבול משחיקה מוסרית ולמעול בתפקידם כי עקב הלב, נשיא השני של ארה״ב, שהוא גם אחד ממחברי החוקה האמריקאית, ציטט פסוק זה כשבנה את מערכת הממשל הדמוקרטית המפותחת ביותר בעולם על איזונים ובלמים. עד היום, מערכות שלטון דמוקרטיות מפעילות סט של איזונים ובלמים, כמו הפרדת רשויות והגבלת משך הכהונה. צריך לומר שהנביא, נותן אמון רב יותר באדם, וגם כאשר הדבקות בערכים נחלשת: "כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'" הוא מבקש להזכיר שניתן להחיות את השממה: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" - כאשר "מִקְוֵה" משמש הן כמקור של מים והן כתקוה.
חלק גדול מפרשת השבוע, פרשת בחוקותי, עוסק בהתראה מעתידו העגום של עם ישראל ככל ולא יתמיד לשמור על מצוות ה' וחוקיו. הפרשה מתארת שלב אחר שלב בהתפרקות החברה והמדינה לנוכח התיאור הייחודי של מאיסה ואפילו גועל: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם" וגם בסוף תולה את השבר כולו במאיסה בחוקי ה': "יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם" (ויקרא כו, מג), פעלים שמופיעים פה לראשונה בתורה (ורק עוד פעמיים בהמשך - במסגרת התאוה לבשר אותה ה' ימלא "עד אשר יצא מאפכם", ובמסגרת סיפור המרגלים שם עם ישראל בכה על עתידו ומאס בארץ). אם כן, התורה מתרה מפני מצב של ייצוב כלכלי ובטחוני שמוביל בהמשך לנטישת הערכים, במקום להבין שהאחיזה בהם היא זו שמקיימת את החברה, הכלכלה והמדינה.
אבל, בניגוד לשחיקה המוסרית, שצריכים להיות מודעים אליה ולהאבק בה, המידה הא-להית היא התמדה: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם… אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (ויקרא כד, מד - מו). שקידה במרץ על ערכי הנצח, אורך רוח מול קשיים, דבקות, מסירות ונאמנות, יחזיקו חברה, כלכלה ומדינה לטווח הארוך.מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת " בחוקותי" -יגאל גור אריה
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..."
"שכר ועונש" תפיסת העולם המתארת מערכת של הענקת גמול למעשיו של האדם. הגמול יכול להינתן בעולם הזה או בעולם שלאחר המוות. תפיסות שונות של שכר ועונש קיימות בדתות שונות ולעיתים ישנן מספר תפיסות שונות בדת אחת.
ההיסטוריון הנודע "ארנולד טוינבי"-באחד מספריו מסכם את עלייתן ונפילתן של עשרים ואחת (21) תרבויות העולם הקדום, נפילתן מהסיבות שחייהם נעשו מסונוורים על ידי פנימיות עצמית אנטי חברתיות ואנטי רוחניות, חמדנות, חומריות ואגו וסופן שהם מזדעזעים ונהרסים על ידי חוסר התאמה פנימית.
הנחת היסוד של המקרא היא כי לאדם יש בחירה חופשית והוא אחראי למעשיו ושולט בהם.
התורה מבטיחה שכר בשלושה תחומים עיקריים:
למי מובטח השכר הזה? האם הוא מובטח לכל אדם פרטי או לחברה כולה ?
למה השכר והעונש מובטחים לציבור ולא ליחידים?
אין הכוונה שהברכות מותנות בכך שכל אחד ואחד מבני ישראל יקיים את כל המצוות, זה בלתי אפשרי תמיד יהיו מפרים. הכוונה שהחוקים שלפיהם מתנהג הציבור הם חוקיים ערכיים –חוקי התורה כך שאם מישהו עובר על החוק-הציבור שופט אתו (ולא העיתונות והמדיה)
כלומר יש שכר ועונש גם ליחידים, אך זה לא מובטח מראש.- זה תלוי במעשיו של כלל העם.
זקן בשנות ה-85 לחייו ,נכנס למרפאה על מנת להוציא תפרים מפצע שנחבש יום קודם לכן.
האיש אמר לאחות, - אני ממהר מאוד מאוד יש לי פגישה חשובה בשעה תשע.
הרופא הביט מהצד וראה שהאיש מסתכל כל הזמן בשעונו. קם הרופא ממקומו והחליט לטפל בו מייד.
תוך כדי הטיפול הרופא שאל לאן אתה ממהר?
האיש ענה לו - אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במח' הסיעודית בבית חולים ולאכול איתה ארוחת בוקר.
הרופא שאל מהי מחלתה של אשתך? *אלצהיימר* ענה האיש הזקן.
בתום הטיפול הרופא שאל את האיש האם אשתך תדאג אם תאחר קצת ?
והאיש ענה- לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה איתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי... זה כבר כך 5 שנים.
הרופא התפלא - ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה איתה ואינה יודעת מי אתה??? שאל את האיש הזקן.
האיש חייך, הניח ידו על יד הרופא ואמר - *היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה בחייה*... עבורי ועבור משפחתנו והסביבה
הרופא חייך בנועם, טפח ברכות על שכמו של האיש הזקן ואמר אל תיתן לה לחכות
הודה לו האיש הזקן ויצא מהמרפאה. עמד הרופא והרהר באיש הזקן וחשב...
" *זו היא אהבה שאני רוצה בחיי* !!!!!!
זוהי אהבת אמת טהורה. לא פיזית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל. במה שהיה, במה שהוא כיום, ובמה שיהיה בעתיד.
אושרם של אנשים אינו בהכרח בדברים הטובים שיש להם מכל דבר, אלא בלעשות את הטוב בכל דבר המגיע אליהם.
תקראו את זה שוב ותזכרו באנשים היקרים שאינם עוד כבעבר... ואל תשכחו לרגע כמה משמעותיים הם היו.
כלומר יש שכר ועונש גם ליחידים, אך זה לא מובטח מראש.- זה תלוי במעשיו של כל אחד ואחד וכלל העם.
אנא נבדוק גם את עצמנו ולא רק את מנהיגנו!!
שבת שלום! -שבת שלווה וענוגה!! -*יגאל גור אריה*
&
פרשת בחוקותיי -דובי פריצקי- קק"ל -אומה הנתונה בברית עם הקב"ה
הפרק שלפני-האחרון בספר ויקרא מציג בבהירות מהממת כיצד נראים חייה של אומה הנתונה בברית עם הקב"ה. מן העבר האחד מצטיירת תמונה אידילית של עם משגשג הנהנה מכל טובה של ברכת ה'. אם ישמור עם ישראל את מצוות ה' וישמע בקולו, הגשמים ירדו בעיתם, הארץ תיתן את פרייה, יהיו שלום ושפע ורוב בנים ובנות והשכינה תשרה בקרב העם. נדמית פרשיית התוכחה הזו לספרות השואה יותר מלכל ספרות אחרת. הלשון החוזרת אחת לכמה פסוקים ומגבירה את עוצמת האסונות, "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי ... וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי ... וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי...", חובטת בשומע כגרזנו של הגורל. זוהי פרשייה מטלטלת בפני עצמה, ומטלטלת שבעתיים בשל הידיעה שרבות מן הקללות האמורות בה אכן התגשמו בכמה וכמה תקופות בתולדותינו. ובכל זאת, הפרשייה נחתמת בהבטחה נאמנה לסוף טוב. למרות הכול, הקב"ה לא יפר את בריתו עם בני ישראל. יחד, כאומה, בני ישראל הם נצחיים. הם עלולים לסבול ייסורים קשים, אך לעולם לא יימחו מספר דברי הימים. הם ייצאו לגלות, אבל בסוף ישובו ממנה.
הרב זקס מסכם שהפוליטיקה של האחריות איננה קלה , אומה הרואה עצמה אחראית לרעות הנופלות על ראשה היא גם אומה שיש לה כוחות בילתי נדלים להתאושש ולקום על רגליה.שנזכה שבת שלום מסובב ירושלים️ -דובי פריצקי -קק"ל
&
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
נשלח לכתובת k0543973801@gmail.com מהכתובת info@hamikra.orgשולח: ישראל קריסטל מנכ"ל החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריוןכתובת השולח: ת.ד.3343 רמת גן מיקוד 5213601הסרה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשהרב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה
