הפרסום מיועד ב"ה ליום רביעי הבא, כניסה לזום לשיעור בפרשת השבוע
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
************************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והקהל הרחב בעם.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות, למוסד אישור מס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
**********************************************
פרשת כי תצא: " אִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ" - נאום אחדות האַחִים וַהאֲחָיוֹת - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 343 ימים.
משה בנאומו בפרשתנו, מתמקד בחשיבות מרקם היחסים בין אַחִים וַאֲחָיוֹת ומציין 15 פעם, את השם-אָחִיךָ . נאומו של משה בפרשתנו הוא נאום - האַחִים וַהאֲחָיוֹת.
הנה רק שני אזכורים: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ" (דברים, כב', א' ) .
מפרש רש"י: "וְהִתְעַלַּמְתָּ -כובש עין וכאילו אינו רואהו". כך נראית התעלמות וניתוק בין אחים.
אחיך- הוא לא רק האח הביולוגי האישי, אלא הוא גם האח הקולקטיבי.
אחיך - הוא לא רק האח שאותו אתה אוהב, אלא גם האח, שהיחסים ביניכם התקלקלו.
המחויבות לאחיך הקולקטיבי על גבי הספקטרום, גם אם הוא שונאך, בנאומו של משה בפרשתנו, מתכתבת עם דילמת האח במקום אחר בתורתנו הקדושה:" כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כג', ה').
התלמוד מציג לנו בהקשר לכך, דילמה שאליה נקלע האדם: " אוהב לפרוק ושונא לטעון".
אדם עומד מול שני חמורים, הראשון, של אוהבו במצב שזקוק לפריקה. השני, של שונאו במצב שזקוק להקימו. הרי ידוע שעדיפות ראשונה,היא קודם לסייע בפריקת החמור. אבל כאן העדיפות ניתנה דווקא לחמור של השונא, ומחייבת אותנו לסייע לו.
מדוע? עונה הגמרא: " כדי לכוף את יצרו".(מסכת בבא מציעא לב' עמ' ב').
דומה שפתיחתה של פרשתנו בנאומו של משה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ", מכוונת אותנו לקריאה נוספת, למלחמה הפנימית שלנו, כנגד האויב הפנימי שבתוכנו, שמעצים את הקנאות, השנאות, צרות העין, הקיבעון וההתעלמות בין אחים ואחיות.
אכן כן, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" , חז"ל דרשו – "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (מסכת קידושין,דף כ"א). זאת מלחמה בתוכנו שקוראת לנו – הילחמו באויב הפנימי שבכל אחד ואחת מאתנו, אויב בדמותו של יצר הרע שאורב לנו, שמסית ומדיח אותנו למלחמת אחים ואחיות, שסופה מי ישורנו.
הנה כי כן, משה חותם את נאומו בפרשתנו בקריאה המהדהדת והמטלטלת אותנו, מאז בוקרו של השבעה באוקטובר בשבת שמחת תורה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה', יז'). הנה קבלנו את קריאת הזיכרון האלמותית משחר דברי ימי עמנו – כי רק ביחד ננצח את העמלק סביבנו, שרק רוצה לכלותינו.
אבל הכול מתחיל מבראשית וזורם בעורקי דם השנאה עד ימינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית, ד', י'), הקריאה האלוקית מהדהדת באוזנינו לאחר רצח האֲחָאִים הראשון בהיסטוריה, עת קין רוצח את אחיו הבל. מדוע ? בגלל קנאה.
הנה לידתה של מלחמת האחים הראשונה בהיסטוריה. כך אדי רעליה נישאים ונוכחים למגינת לבנו, בנתיב דברי הימים של עמנו.
הנה כי כן, הרמב"ן ( 1194 -1270 )בפרשנותו לפרשת וישלח בספר בראשית על רקע הריב בין האחים – יעקב ועשו, מחבר את דבריו לחורבן בית המקדש השני שהחל בריב האחים החשמונאים: "אמר לו הקב"ה לדרכו היה ( עֵשָׂו) מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו, כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים. ומהם שבאו ברומא והיא הייתה סיבת נפילתם בידם".
הרמב"ן מכוון את פרשנותו לריב האחים הורקנוס ואריסטובולוס, בניהם של ינאי המלך ואשתו שלומציון המלכה. הורקנוס היה מקורב לפרושים ואחיו אריסטובלוס היה מקורב לצדוקים. מלחמת האחים ביניהם מתרחשת בין השנים 60-40 לפנה"ס, שהביאה את סופה של מלכות בית חשמונאים לאחר 100 שנות עצמאות וריבונות.
כך בספרו מלחמת היהודים מספר לנו יוספוס פלביוס – יוסף בן מתתיהו, מפקד בחזית הגליל בתחילת המרד, על המצור שהטיל צבא רומי על ירושלים בתקופת המרד הגדול ועל היהודים בירושלים הנצורה וכך הוא כותב: "כל המפקדים הרומאים שראו בריב שבין שורות אויביהם (היהודים) מתנה מן השמים היו כולם משתוקקים לעלות על העיר (ירושלים), המריצו באספסינוס שעל פיו יישק כל דבר, לנצל שעת כושר זו. הם אמרו: "האל בא לעזרתנו שסכסך את אויבינו זה בזה. אבל גלגל חוזר בעולם, היהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים".
אספסינוס השיב להם שהם טועים טעות גדולה בדבר המעשה שיש לעשותו:" שאם נתקיף את העיר מיד הרי יביא איחוד בין האויבים, ויפנו כנגדו את מלוא כוחם. אבל אם הוא ימתין, ימצאו אויבים במספר קטן יותר, לאחר שיתבזבזו במאבקם. לפיכך, בשעה שיריביהם הושמדו בידי עצמם והתענו בגרועה שבפורענויות – מלחמת אזרחים – הרי נוח היה להם ליישב ולהסתכל מרחוק בסכנותיהם – מלהילחם באנשים המחרפים נפשם למות והמשתוללים זה כנגד זה...היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב... לפיכך, אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה".
הנה מלמדת אותנו ההפטרה לפרשתנו לימוד גדול: " כִּֽי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ... כִּֽי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵֽעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּֽךְ"( ישעיהו נד', ג', ט' ).
מה ענין יָמִין וּשְׂמֹאול למֵי נֹחַ?
הסיפור ראשיתו בבראשית בכריתת הברית של הקב"ה עם האנושות, לאחר האפוקליפסה של המבול: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ...אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" ( בראשית, ט', יא'-טו').
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם.
הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד במשנהו. צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של כל צבע לרעהו. אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו. ההרמוניה מייצרת סימפוניה של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת בצורתה כמו הפאראבולה של גאוס בסטטיסטיקה,(מתמטיקאי פיזיקאי ואסטרונום גרמני 1777-1855),מייצגת את ההתפלגות הנורמלית מתחת לפעמון הפאראבולה, שם נמצאים ה90%,שמשני צדדיהם מוצבים הגבולות של ה5% ימינה וה5%שמאלה, המייצגים מצבים חריגים וקיצוניים.
האם לא נכון בימים אלו, להתאחד בתוכנו מתחת לפעמון הפאראבולה של גאוס ? צו השעה זועק – רק ביחד ובאחדות ננצח.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים: קבלה ,שותפות תקווה.
אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים לנו מראה, לקבלה לשותפות ולתקווה בתוכנו.
כך שר נעים זמירות ישראל: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"(תהילים ,קלג',א').
השיר המפורסם של להקת הרוק ההוליס (באנגלית: The Hollies) מהעיר מנצ'סטר שפעלה בתחילת שנות ה-60, קורא לאחריות ולמחויבות האַחָאִית: "והעומס לא מכביד אותי בכלל, הוא לא כבד, הוא אחי הוא אחי" - He Ain't Heavy He's My Brother"".
חומת מגן של אחים ואחיות, מחברת בין נאומו של משה בפרשתנו לנאומו של מנחם בגין באירוע אלטלנה: "לא תהא מלחמת אחים, אל תרימו יד על אח, גם היום לא. אסור שיהודי יילחם ביהודי, ואסור כי נשק עברי יפעל נגד לוחמים עברים...תחי המולדת העברית, יחיו גיבורי ישראל, חיילי ישראל, לעדי עד ... לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער".
מדוע?
כי שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת אנחנו במדינתנו היחידה, עליה חלמנו 2000 שנה בגלות.
הנה שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת מתנגן בשיר: "שבעים שנה בּמְּכוֹנִית אני נוסע וּמַבִּיט עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה ואיך נפשי עוד הוֹמִיָּה. אבי חלם והתפלל לחיות בארץ ישראל היום ילדי אותי שואל מה הסיפור של ישראל...מבראשית הכול תפור טלאים, טלאים של הסיפור כמו שתי מילים- להתחבר בְּחוּט זהב של משורר .אני מכאן, אני שייך וְכָל חבר שלי כמו אח את הפועמת בִּלְבָבִי אני מזרח-מערבי. כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב, אבותינו- שורשים וַאֲנַחְנוּ הפרחים, המנגינות שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת " (מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל ).
נכון, אין לנו ארץ אחרת.
משה בנאומו בפרשתנו מציב לנו קריאה חדה וברורה- 15 פעם - אחי זה הכי.
הקריאה האלוקית בימים אלו היא זעקת אחינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה".
קול דמי אחינו ואחיותינו זועק ממעמקים, אל מול האתגרים הניצבים בפנינו – כי רק בתקווה, באמונה וביחד – ננצח.
שבת שלום ומבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת כי תצא -תשפ"ד- מתכוננים לבלתי צפוי -מייקל אייזנברג שותף מנהל קרן הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, התורה מחייבת לבנות מעקה לגג: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כב, ח). התלמוד הבבלי (כתובות מא, ב) הרחיב חובה זו כשאסר לגדל כלב רע בתוך הבית או להחזיק סולם רעוע.
מדרש ההלכה עמד על כך שהתורה הגבילה לכאורה את הדין רק לבית חדש, אבל ביטל מיד הבנה זו: "כי תבנה בית חדש – אין לי אלא בונה, לקח וירש ונתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר: בית מכל מקום". עם זאת, למסקנת המדרש לא מבואר מדוע התורה אמרה את המילה "חדש". להבנתי, הסיכון טמון במציאות החדשה, או המתחדשת. הכללים הקיימים מכסים בדרך כלל את הסיכונים המוכרים. אבל אם מישהו בונה בית חדש משתנה משהו במציאות, ובשונה מבית ישן שכולם כבר מכירים, פה צריך להפעיל חשיבה מחודשת. כך קורה גם אם מישהו קנה, ירש או קיבל במתנה - הבעלים הקודמים סיגלו לעצמם דרך התנהלות מול הסיכונים, וכניסתם של הדיירים החדשים ואורחיהם משנה את התמונה וזוקקת התייחסות.
בראייה רחבה יותר מדובר על אבטיפוס לאחריות: העשייה האנושית כל הזמן משנה את המציאות ואת ההתנהגויות של אנשים, ועלינו לעדכן כל הזמן את החשיבה, הגישה והתקנים בהתאם למתרחש. אחד הסימנים המוקדמים לצורך בדיקה והתאמה הוא הערות והתראות מינוריות שחוזרות ומתקבלות כי כבר מספיק אנשים שמו לב לסיכון המתפתח. טכנולוגיות חדשות כמו בינה מלאכותית, ביולוגיה סינתטית ואפילו רחם סינתטי זוקקות חידוש הערכת הסיכון, בדיקת אמצעי הזהירות הפיזיים והחברתיים הקיימים והתאמתם….
דברים אלו הם חלק מדבר התורה של פרשת כי תצא שפירסמתי לפני שנתיים (ספטמבר 22'), ונראה לי, לדאבוני, שהיום יכולים להיות מובנים הרבה יותר טוב. כפי שהסברתי, וכפי שגם התלמוד הרחיב, מעקה לבית חדש הוא שם קוד לעירנות למציאות המתחדשת באופן תמידי. המצווה היא להתכונן אקטיבית לקראת מה שעתיד להיות; אחרת, חוזה התורה: "יִפֹּל הַנֹּפֵל". המצווה והחובה קיימות גם אם כעת התרחיש נראה רחוק או לא סביר, או אולי נראה שלא מצדיק את ההשקעה, בייחוד כשנגמר הכסף בסוף הבנייה ורק רוצים להיכנס כבר לבית ולהתחיל לחיות בשקט.
מעקה הוא סוג של יוזמה. כמו טיפול יזום ומעקב מתמיד שהכלב שגידלנו לא הפך משום מה לתוקפני, המעקה, במובן הרחב של המושג, דורש עירנות למתרחש כדי שבעיה לא תהפוך לאיום. בספר ויקרא התורה מצווה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז). בפשטות, מצוה זו כבר הטילה חובה לא לעמוד מנגד כשמישהו מאויים או בסכנה. כפי שכתבתי ב-2022 מצות מעקה היא מצווה שונה. מצווה פרואקטיבית, מצווה המחייבת עירנות ויוזמה מראש.
כיום, שנתיים אחרי, מדינת ישראל עסוקה במיגור הפגעים והסכנות שהצטברו במשך השנים בהן סמכנו על המעקות הקיימים ולא היינו מספיק עירניים למציאות החדשה שהתרחשה סביבנו ולאיתותים המצטברים. זה נכון בתחום הביטחון וגם נכון בתחומים נוספים כמו התיישבות, חקלאות, מדע וטכנולוגיה. בתחומים אלו אולי כבשנו בשלב כלשהו את הפסגה, ובחלקם אנחנו עדיין שם, או קרוב לשם. אבל, שאננות ודגירה על ההצלחות הקיימות, תביא תמיד לנפילה הבאה.
בעיני, המילים "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" תוך הכפלת השורש נ.פ.ל., מהדהדות חשש מאירוע מתגלגל. בדומה לכך, כשבמגילת אסתר המלך אחשורוש הכריח את המן לכבד את מרדכי שנוא נפשו, זרש, אשת המן, מסבה את תשומת ליבו של בעלה שהמומנטום התהפך, ומתרה בו שהוא בדרך למטה: "מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". מומנטום הוא כוח עוצמתי. יש לנו לא מעט משלים לתאר אותו: כדור שלג, אפקט הדומינו, אש בשדה קוצים וכד'. לוקח הרבה שנים לבנות את רומא או ירושלים ויום אחד להרוס אותן. מצוות המעקה נועדה לצרוב תודעת פרואקטיביות למניעת המומנטום השלילי עוד בטרם החל.
בשעה שהמציאות גועשת ורועשת, אנו חווים די הרבה ניוון מוסדי. כלבים רעים גדלים בתוך הבית ואנו מטפסים וסומכים יותר מדי על סולמות רעועים. הקביעות, בשירות הציבורי ובמערכת החינוך "הורגת" אותנו כי החשיבה של המערכות היא שימור הסטטוס הקיים. אילו מעקים הייתם מקימים היום כדי לעצור מבעוד מועד מומנטום שלילי שהכוחות האצורים במערכות עומדים להביא לפריצתו? מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת כי תצא -תשפ"ד -דובי פריצקי-קק"ל
בפרשה זו אנו מוצאים 2 מצוות נגד שנאה: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" והשני "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". האלוקים ברא בצלמו את האדם מכל הצבעים, המעמדות ,התרבויות ,
והאמונות .המזלזל באנשים בגלל גזעם פוגע בצלם אלוקים ובכבוד האדם. מרים נענשה כי דיברה על האישה הכושית שמשה לקח. בתנ"ך מופיעות עמדות שליליות כלפי עמים אחרים, אבל רק בגלל פגמים מוסרים. "לא תתעב מצרי " באה על אף שהמצרים עינו אותם והפעילו תוכנית רצח לעתיד של העם. עדיין יש להם כף זכות שנתנו מפלט לבני ישראל מהרעב. משה ידע שאם השנאה תישאר בהם בנפשם ,לא יוכלו להיות חופשים גם אם יצאו פיזית ממצרים. המסר הוא שנאו את החטא ולא את החוטא. אל תשכחו את העבר, אבל אל תהיו שבוייו. אל תידמו לאויב. למדו לאהוב ולסלוח. הכירו ברע שאנשים עושים, אך התמקדו בטוב שבכוחנו לעשות. שבת שלום מאשקלון️.דובי פריצקי
