אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
............................................................................................................
מיזם ההרצאות של החברה לחקר המקרא
לרפא עולם שבור -הרב לורד יונתן זקס-לאן ממשיכים מכאן?
הקלטה של כל ההרצאות עד השבוע עלה גם בספוטיפי, ביוטיוב באתר שלנו www.hamikra.org ובפייסבוק.
מצורף כאן:
https://open.spotify.com/show/
32ke5eOsZNHpKm5n8bkFYZ?si=
dby4mUXARRqgkcc5KJIr2w
אתם מוזמנים להקשיב וגם להעביר הלאה בבקשה.
..........................................................................................................
פרשת משפטים:"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים"– צבא המוּסָרִיּוֹת הנַעֲלֶה, במלחמת המצווה.
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 120 יום, אין צודקת ממנה.
מטרות המלחמה מאד ברורות – מיטוט שלטון החמאס והשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם.
מידי יום ביומו אנו נפעמים, מגבורתם של חיילנו ומפקדינו, גיבורי התהילה, המקריבים את נפשם וגופם על מזבח הקודש של האומה והמדינה. מלחמתם היא מלחמה, שיש בה קדושה וטהרה, המקפלת בתוכה, עולם של ערכי מוסר וטוהר הנשק.
אנו עדים לסיפורי גבורה הרואיים של חברות ורעות ללא גבולות, ושל הקפדה יתירה על דיני המלחמה. של מניעת פגיעה ככל שניתן באזרחים בלתי מעורבים. אנו מצדיעים בהתרגשות לצבא המוּסָרִיּוֹת הנַעֲלֶה במלחמת המצווה.
הנה כי כן, מוסריותו של צבאנו באה לידי ביטוי, בהקפדתו על הודעה מראש לאוכלוסייה בעזה להתפנות טרם התמרון ובהכשרת מרחבי פינוי ואספקת מענים לצרכים קיומיים- מזון, שתיה ותרופות. כך גם תמונה של חייל שתומך בזקן פלסטינאי בעזה. הדוגמאות הן רבות.
האם יש בעולם צבא יותר מוסרי מצה"ל? התשובה היא ברורה כשמש, אך לצערנו, לא לכולם.
האם לא ראוי שבית הדין לצדק בהאג יחבק את חיילי צה"ל על מוסריותם בשדה המערכה. שהרי, האג באנגלית HUG= חיבוק בעברית ?
כך דברי ימי עמנו בארץ אבותינו, מצביעים על סיפורי גבורה בצד רגישות לערכי מוסר .
הנה סיפור הגבורה של לוחמי הל"ה, בדרכם להושיט עזרה לאנשי גוש עציון הנצורים, בה' בשבט תש"ח 16.1.48.בדרכם הם פוגשים רועה ערבי מאחד הכפרים, חסים על חייו ומשחררים אותו. ההערכה היא שהוא זה שמסר המידע אודותיהם לפורעים הערבים באזור. הל"ה ניהלו מלחמת גבורה אל מול בני העוולה שטבחו והתעללו בגופותיהם.
כך במנהרת הזמן, ההיסטוריה חוזרת על עצמה בשנת 1956, בהספדו של הרמטכ"ל משה דיין(1915-1981) על קברו של רועי רוטברג הי"ד, חבר קיבוץ נחל עוז בן 21 ששימש כמא"ז (מפקד אזור – רכז ביטחון), ונרצח על ידי מסתננים פלסטינים מרצועת עזה, שגררו אותו אל מעבר לגבול והתעללו בגופתו: "מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים. דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על אף שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא יוגר לשווא – אתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו. רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו".
אור הרגישות והמוסריות בליבנו לכל מי שנברא בצלם אלוקים, תובע מעמנו מחיר בחיי חיילנו. מציאות חיינו בארצנו היחידה, מחייבת אותנו להיות צבא חזק המשיב מלחמה שערה, אך גם צבא שמפגין בראש זקוף ובגאווה את היותנו – אור לגויים בצדקת המלחמה ובמוסריותה.
חוקי המוסר באורחות חיינו נחצבים לראשונה בהר סיני, במעמד האחדות בקבלת עשרת הדיברות: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"( שמות, יט' ,ב') מפרש רש"י(1040-1105)-"כאיש אחד בלב אחד". הרגישות המוסרית שלנו צרובה בזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי שלנו, כבר בדיבר הראשון: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות, כ', א').
חוקי המוסר ניצבים ב-ג"ן (53 בגימטרייה) של מצוות , המפורטות בפתחה של פרשתנו:"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" (שמות, כא', א').
הקודקס המוסרי והאתי שלנו, מעוגן ומפורט בדיני המוסר ונצרב בתודעתנו ובפרקטיקה הערכית כבר בפתיחתה של פרשתנו: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם, כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם".
לבנת הבסיס והמוצא , היא עבדות מצרים.
הנה כי כן, ההתמכרות לעבדות העמוקה במצרים והגמילה ממנה , מחייבת לא רק לצאת ממנה, אלא להוציאה מתוכנו. ההתמכרות לעבדות, גורמת לאדם לאבד את כבודו וחירותו. העבדות גורמת לחיי הפקר , לאיבוד שליטה על החיים, להעדר גבולות, לשלילת החופש והעצמאות, לשלילת הזהות והאחריות העצמית על החיים ועל הזמן.
מהו הDNA של ההתמכרות לעבדות מצרים ? כאשר עם ישראל במסע השינוי מעבדות לחירות במדבר, מתלונן: " זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם"( במדבר , יא', ה'), מסביר המדרש : "מאי חינם? - חינם מן המצוות"(ספרי פיסקא פז', יא', ה'):
מוסיפה על כך פרופ' נחמה ליבוביץ (1905-1997 ): " עיניהם יוצאות אל אותו חופש מדרישות לתרבות ומתביעות לריסון עצמי, שבו היו חיים העבדים במצרים -עבדא בהפקירא ניחא ליה" (לעבד נוח לחיות בחיי הפקר) ( גיטין, יג', ע"א). ככל שיהיה העבד נתון לשלטון חושיו, כן, יוטב לאדון, ישתכר העבד, יכה בחבריו, יעסוק בזנות, יתהולל, יוציא את מרצו שעוד נשאר לו משיעבודו, ולא יחשוב על כבוד האדם הנברא בצלם המתחלל יום יום בידי נוגשיו ומעניו. אין האדון מלמדו מוסר ודעת, וכבהמת עבודה לו העבד, והעבד- טוב לו בכך".
חשוב להידרש בהקשר לכך, שהדו"ח האחרון שפירסם ארגון: Global slavery index בשנת 2016 ,מציין שבעולם ישנם כ 46 מיליון בני אדם עבדים, בסוגי עבדות שונים.
אשר על כן, האתגר הגדול של משה ואהרון, ביציאת בני ישראל ממצרים, לא הייתה רק כמהלך טכני, של יציאה מהמקום הנמוך ביותר בעולם, אלא האתגר הגדול היה , בהוצאת מצרים וכל מה שהיא מסמלת, מבני ישראל.
בספרו של הווארד פאסט(1914-2003)- " אחי גיבורי התהילה" משנת תש"ח 1948, מסופר על סנטור רומאי שנשלח לארץ כדי לברר האם ראויה יהודה להיות בת ברית של רומי. הסנטור מבטא בתשובתו את הבוז והזלזול שהוא רוחש ליהודים על שיש להם חוקים תפלים וחסרי טעם כגון המצווה לשבות ביום השביעי ולשחרר עבדים אחר שש שנות עבדות, ובכלל, על מיעוט העבדים המצויים בה. כשברומא יש עשרים ושלשה עבדים על כל אזרח בן חורין, יש ביהודה עבד אחד על כל עשרים ושלשה אזרחים. והוא מספר על משפט שנכח בו, כששמעון החשמונאי שפט נער עבד שברח מאדונו על שזה הכהו והתעמר בו. במקום לסרוק את בשרו של הנער במסרקות של ברזל ולתלות את עורו בכיכר העיר, מזהיר שמעון את אדונו שלא יעז לרצוע את הנער עד היובל. כששואל הסנטור את שמעון לפשר מעשיו המשונים, עונה לו שמעון:" אתה על החופש שאלתני, הרומאי- ואמנם מכובד בעינינו החופש, כי עבדים היינו לפרעה במצרים". כשהסנטור הרומאי שואל יהודים משכבות עם שונות, למה לא ינהגו "כבני תרבות"( במרכאות כפולות), למה לא יחזיקו בעבדים, למה ישחררו אותם, למה לא ינהגו בהם ביד תקיפה, ישמע מפי כולם, ככהן כהדיוט, כחכם ירושלמי כאיכר בכפרו, תשובה אחת קצרה והוא הפסוק הזר והמופלא-" עבדים היינו לפרעה במצרים". מסקנתו של הסנטור הרומאי: היהודים אין לתת אמון בהם לעולם, ולא יגשר גשר של הבנה ביניהם לבין המערב, כל המושכלות אצלנו על – "חירות האדם וכבודו" זרים להם, היהודים בעצם הווייתם סכנה הם לרומא, שכן הם מערערים על עיקר העיקרים של תרבות המערב, על בית עבדים חפשי. אפילו הם מועטים אפילו הם מסתפקים בארצם הזעירה, חלילה לנו מהסיח דעתנו מסכנתם, צר העולם מהכיל את רומא ואת יהודה גם יחד".(מתוך: נחמה ליבוביץ 'עיונים בספר שמות, עמ' 13).
האתגרים הניצבים בפנינו מאז אבחת חרבות ברזל - לנצח במלחמה, לסלק את שלטון החמאס, להחזיר החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזיר המפונים לביתם. כך גם הקמת משילות אזרחית בעזה, נטולת חינוך לשנאה ולרצח. תופעת לוואי למיטוט החמאס, יביא גם לשחרור האזרחים העזתיים הבלתי מעורבים שמפחדים להשמיע את קולם , מעבדותם ושעבודם לחמאס. שכן – "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו" (דברים, כג', טז'). לא די להם רק ביציאתם ובשחרורם מהחמאס, אלא ביציאת החמאס מתוכם.
לאחר שיושגו בעזרת ד' אתגרים אלו, יטופל גם המשפט החוקתי במדינתנו האחת והיחידה . "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ברוח פרשנותו של רש"י:"כל מקום שנאמר-אֵלֶּה, פסל את הראשונים וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלה מסיני... כשולחן ערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
הבה נקווה שאחרי המלחמה בסימן הניצחון והאחדות, יותנע תהליך מושכל ברוח ההון האנושי והחברתי במלחמה - בחזית ובעורף, וברוח פרשתנו, של חקיקת חוק יסוד השפיטה והחקיקה, בהסכמה רחבה ובאחדות.
כי רק ביחד ננצח – באתגרי חיינו- בחזית ובעורף.
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
משמעותה של ההתערבות האלוקית במשפטי עבירות בלתי נראות ובלתי נשמעות - הרב ערן דאום - רב קהילת שמשוני -מודיעין-חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
פרשת משפטים תשפ"ד- במסר מוקלט:
&
פרשת ״משפטים״ - יגאל גור אריה
בימים מורכבים אלו, אנו מקבלים הנחות יסוד לחברה ולמדינה.
הפרשה עסוקה בהנחת היסודות החברתיים למדינה, העתידה לקום, ביום שבני ישראל יתנערו מאבק המדבר ויכנסו לארץ כנען.
אנשים שנחשבים VIP, אח"מים, מזוהים בד"כ עם הצלחה, כסף והרבה ברק וזוהר.
נעים להכיר :הגר, היתום, האלמנה והעני– קבוצת ה-VIP של אלוקים . "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
אלה ה"סלבס" שאותם אלוקים שומע במיוחד, להם יש לתת יחס מיוחד מעל ומעבר, גם העולה החדש, או הילד שעבר בית ספר, או סתם מישהו שלא מכיר את הקודים החברתיים במקום מסוים שאליו נקלע, הוא קצת גר,קצת זר ומוזר, יש לעזור לו במיוחד .כל אחד מאלו יכולים להיכנס בקלות אל הקבוצה הזו של אנשים זרים– גם הם ראויים לקבל מאתנו יחס חיובי במיוחד.
ב"ספר החינוך " מסבירים את המצווה, בכך שכל אחד מאתנו הוא לפעמים חלש וזר ואחר. חובתנו לתת להם ולא זכותם לקבל.
מכאן שאנו צריכים לתקן את המנוחים להפסיק לדבר על מה שמגיע לנכים
למובטלים- חברה מתוקנת צריכה לדאוג שיהיה להם!! הנכים לא צריכים להפגין, לחסום כבישים. אנחנו חייבים להתעורר ולדאוג להם לתת להם!!
כיום אנו חייבים לדאוג לחטופים, למפונים, למשפחות ההרוגים, לעסקים, לסטודנטים ו..
זה לא בשבילם, אלא בשבילנו. כך נהיה חברה טובה, ענווה, ערכית ומחבקת יותר. נהיה רגישים יותר קשובים יותר זורמים יותר אחד כלפי האחר – ונקבל אותם.
בזכות תיקון העוולות החברתיות האלו נזכה לפרגון והערכה הדדית נזכה להמשיך מפרשת משפטים לפרשת תרומה.
משל הקיפודים
זה היה החורף הקר ביותר אי פעם. בעלי חיים רבים מתו בגלל הקור.
הקיפודים שהבינו את המצב, החליטו להצטופף יחד כדי להתחמם.
בדרך זו הם הצליחו לשמור על חום גופם, אך הקוצים של כל אחד פצעו את האחרים.
לאחר זמן מה, הם החליטו להתרחק אחד מהשני והחלו למות, בודדים וקפואים.
הם היו צריכים לבחור: או שיקבלו את הקוצים של חבריהם או שייעלמו מכדור הארץ.
בחכמה, הם החליטו לחזור ולהצטופף יחד, הם למדו לחיות עם הפצעים הקטנים שנגרמו
להם ממערכת היחסים הקרובה עם חבריהם, על מנת לקבל את החום שמגיע מהם. בדרך זו הם הצליחו לשרוד.
היחסים הטובים ביותר הם לא עם אנשים מושלמים, אלא כאשר לומדים לחיות עם הפגמים של האחר ויכולים להתפעל מהתכונות הטובות שבו.
ראש חודש אדר בפתח
מנהג ישראל היה לתרום מידי שנה בחודש אדר מטבע של מחצית השקל לבית המקדש.
הכסף היה משמש לקניית קרבנות הציבור.
כל אחד היה משתתף בתרומה זו בסכום זהה, שלא ירגיש מישהו בעלות יתר, או שחלקו בקרבנות הציבור גדול יותר.
מדוע לקחת סכום של מחצית דווקא, ולא מטבע שלם?
מחצית השקל היא סמל לכך שכל יהודי הינו חסר שלמות ללא היהודי השני.
וכדי ליצור אחד שלם צריך שני יהודים..!
במילה מחצית
האות צ' נמצאת באמצע, כאשר מימינה ומשמאלה צמודות אליה האותיות ח-י, הנותן צדקה חי.
האותיות הרחוקות מן ה-צ' מרכיבות את המילה מת, אם מתרחקים מהצדקה מאבדים חלילה את טעם החיים.
שבת שלום וחודש טוב!
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" - הלוואי
שבת של שלום! - שבת שלווה וענוגה!! - יגאל גור אריה
&
דבר תורה מוקדש לכבודה של הנכדה החדשה שלי אורה בת לילך ודניאל️פרשת משפטים-תשפ"ד- דובי פריצקי-קק"למסיפורי יציאת מצרים ,אנו עוברים לקובץ חוקים, בדיני נזיקין ,שמירה על רכוש, דיני שבת ועוד'מדוע לא המשיכו בעלילה אל הדרמה הגדולה "חטא העגל"? התשובה היא שהאלוקים העביר אותנו את הסבל כדי שנבין מה זה חרות? ונדע לייצר אמפתיה כלפי העבד שייצא לחופשה כלפי הגר "כי גרים הייתם". לאלמנה ויתום "לא תענון. מצוות השבת הנותנת לעבדים חופש ואוויר של חרות. התורה הינה סיפור וחוק הקושר בין ההיסטוריה של החוויה לחוקים עתידים. החוויות של האומה משמשים בסיס לחוקים ההופכים את הכאב של העבר לברכות של העתיד.(הרב זקס) שנזכה להיות עם של חסד המלא באמפתיה .שבת שלום בטי נאק ניו גרזי.️דובי פריצקי
שבת מבורכת וחודש מבורך בבשורות טובות "ושבו בנים לגבולם"
ובשם הרבי מחב"ד נאמר: כשיש 2 חודשי אדר סה"כ 60 יום של "משנכנס אדר מרבים בשמחה!" וגם "ונס יגון ואנחה" וכפי שנאמר יש הבטל ברוב וגם בטל ב-60
אנו מאחלים שימים אלה של 60 ימי חודש אדר יהיו ימי שמחה יביאו לבשורות טובות ושבו בנים לגבולם, ויחזרו כל החטופים והחטופות לביתם בריאים ושלמים , ואחינו כל חיילי צה"ל באשר הם ישבו לביתם בבריאות ובשמחה.
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון (1952).
ישראל קריסטל
