בתמונה קובי בן בסט מדריך ארצי בתנ"ך 5 יחידות במשרד החינוך ,רו"ח דב נוה גזבר וחבר המזכירות בחברה לחקר המקרא, ישראל קריסטל.
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
השבוע למחרת חג העצמאות קיימנו בבית הספר תיכון ממלכתי-(חילוני)"אהל שם" ברמת גן "יום שיא בתנ"ך"
במקום לומדים כ-200 תלמידים/ות תנ"ך 5 יחידות וגם נבחנים על 5 יחידות במבחני בגרות.
זהו אחד מבתי הספר המובילים בארץ במספר התלמידים/ות הנגשים לבחינת בגרות 5 יחידות !
ביום זה הוצגו עבודות של תלמידים בנושא "מנהיגות" ובו השוואות בן גיבורים בתנ"ך לגיבורים גיבורי צה"ל שחרפו נפשם למען עם ישראל וארץ ישראל.
מתוכם נבחרו 6 תלמידים ותלמידות מצטיינים שקיבלו מאיתנו "החברה לחקר המקרא" מלגות הוקרה.
האלוף מיל. אלעזר שקדי מפקד חיל האויר ומנכ"ל אל על לשעבר דיבר במשך כשעה על מנהיגות ! על חובת הצניעות של מנהיג, על חברות ונתינה,כל אחד חייב להאמין בעצמו ולא להבהל כשאומרים לך "אינך מתאים לתפקיד!"
ושאל את הצעירים: מהו הדבר שאי אפשר לעולם לקחת ממך ? ותשובתו הייתה הנתינה! וזה הזכיר לי את הפסוק הראשון בספר שמות פרשת כי תשא פרק ל' פסוק יב' "ונתנו" איש כופר נפשו: המילה "ונתנו" אומרים המפרשים ניתנת לקריאה מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה,
"הנתינה עם חיוך ובאהבה תמיד חוזרת". מוסר השכל נפלא .
יש לכם דוגמאות מהחיים כיתבו לנו ונעלה אותם כאן.
....................................................................
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *פרשת אמור -תשפ"ד
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"(דברים, כה').
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 224 יום, אין צודקת ממנה. אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
פרשתנו מסיימת רצף של שלוש פרשות – אחרי מות, קדושים, אמור.
אנו נפעמים מחיילנו ומפקדינו גיבורי התהילה, המחרפים גופם ונפשם במלחמת אין ברירה, שאין צודקת ממנה. בגבורתם הם מקדשים שם שמים. מידי יום נשבר ליבנו לשמוע בחדשות את המשפט המצמרר – הותר לפרסום.
הזיקה האִימָנֶנְטִית של שמות שלוש הפרשות, המרכיבות את המשפט האלמותי – אחרי מות קדושים אמור, צורבת את התודעה הקולקטיבית שלנו באתוס הלאומי של מדינתנו, המהדהד בשירו של נתן אלתרמן (1910-1970) - מגש הכסף, משנת1947:”וְהַשְּׁנַיִם, שׁוֹקְטִים, יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת הַיְּהוּדִים”.
השנה, מגש הכסף מזהיר את זוהרו כזוהר הרקיע, על הנשמות הטהורות והקדושות, של ימי מלחמת המצווה. אלו ימים שבהם מתייחד עם ישראל בחיל וברעדה, בימים של אחרי מות קדושים אמור, בנתיב הזיכרון הקולקטיבי של יום השואה והגבורה>יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה > יום העצמאות ולקראת יום ירושלים.
גיבורי התהילה במותם, הותירו לנו צוואה, לשמור מכל משמר את הערך הנעלה של האחדות בחיים.
כך בעיניים דומעות צפינו בנאום האחדות הנרגש של מנחם קלמנזון, בטקס הענקת פרס ישראל . מנחם סיפר אודות צוות אלחנן מהישוב עתניאל, שנחלצו לסייע לאחיהם בקיבוץ בארי בשבת השבעה באוקטובר. מנחם סיפר, שתושבי בארי לא מיהרו לפתוח את דלתות הממ"ד, מכיוון שהמחבלים שרצו ביישוב, ניסו בדרכי עורמה לשכנע את המתבצרים לפתוח את הדלתות וכך חטפו אנשים או ירו לעברם. כשצוות אלחנן הי"ד ( בנו של הרב בני קלמנזון נשיא ישיבת עתניאל ) ביקש מהמשפחות לפתוח דלתות, סירבו בתחילה. ואז צוות אלחנו זעקו - " שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד". הלבבות וגם הדלתות של הממ"ד נפתחו וכך הצילו את חייהם של אחיהם בקיבוץ בארי.
הנה פרשתנו מייחדת את ערך האחדות בקידוש השם: "וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ד', מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי ד' " ( ויקרא, כב', יז' )
הרמב"ם ( 1138-1204 ) כותב:"כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר: ולא תחללו את שם קודשי"(הלכות יסודי התורה, ה', א').
מה היא הפרקטיקה בקידוש שמו של הקב"ה ? כיצד עושים זאת בפועל?
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997) בהארתה לפרשתנו בסוגיית קידוש השם, מביאה את פרשנותו של פרופ' הוגו ברגמן ( 1883-1975) במאמרו – קידוש השם ( נדפס במבחר המסה העברית, בקר שפאן עמ' 521)- ונראה שכך יש להבין את דברי חז"ל על הפסוק- " כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור " (שמות, יז' ,טז'),שהביאם רש"י שם: שידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומדוע כס ולא נאמר כסא? והאם ד' נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו...לכן אנו אומרים קדיש ומתפללים יתגדל, כלומר יהי רצון מלפני מי שאמר והיה העולם, שיגאלנו מבין האומות וימחה את זכר עמלק ויתקדש שמו להיות שלם.
כך הרמב"ם באגרת השמד, שאותו כתב ליהודי ספרד ומרוקו בשנת 1165, מאיר לנו מהו חילול השם? וכך הוא כותב: "שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס. שיהיה אדם מתנהג עם בני אדם התנהגות גרועה וכעורה במיקחו וממכרו ובמשאו ובמתנו, ומקביל את בני האדם ברוע פנים ובזלזול, ולא תהיה דעתו מעורבת עם הבריות, ולא יהיה מתנהג עם בני אדם במידות נעלות והגונות, הרי זה חילל את השם".
הנה כי כן, על האור של קידוש השם לגרש החושך של חילול השם. כך נקדש את אחדותנו בקידוש השם, בהתנהגותנו עם הבריות, בהקשבה, בכיבוד תרבות המחלוקת, בדיבורנו בנחת, בקבלתו בסבר פנים יפות של אחינו , גם אם הוא לא חושב כמונו. שנימנע מקטטה ומכעס, שנהיה הגונים וישרים במקח וממכר עם רענו. שנהיה טובים ולא רעים ונדע לאמץ מידות וערכים נעלים. כך נאיר את חברתנו ומדינתו באור האחדות וקידוש השם.
ערך האחדות גם נוכח בסיומה של פרשתנו בציון המועדות- חגי ישראל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ד', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם, פֶּסַח לד'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַד' שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַד', מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" ( ויקרא, כג', ד'-ח').
עלינו לקדש את ערך קדושת האחדות, כנאמר בהגדה של חג הפסח:״ וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם״. אם נהיה - אֶחָד ומאוחדים - עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו.
עליונותו של ערך האחדות משתקף בנבואתו של הנביא ישעיהו, בהפטרה אותה אנו קוראים ביום טוב שני של גלויות, ביום השמיני של פסח וגם ביום העצמאות: "וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל הַר קָדְשִׁי,כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים ... וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ... וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ: אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם"( ישעיהו, יא').
עמוס חכם ( 1921-2012) בפרשנותו בדעת מקרא, מאיר את ערך האחדות כפי שמשתקף בהפטרה בנבואתו של הנביא ישעיהו: "יגורו יחדיו ותבטל הקנאה האיבה והתחרות שיש באפרים כלפי יהודה...תבטל השנאה הקדומה שבין השבטים. הנביא מכנה בשם ישראל - כולל את כל שבטי ישראל...הבטחה זו לאחדות כל שבטי ישראל גדולה וחשובה מאד. היא נכפלה ונאמרה שנית...ינצחו את אויביהם יחדיו".
הנה כי כן, ביטול הקנאה, התחרות, האיבה, והשנאה,יעצים את האחדות. כי כוחנו באחדותנו.
ההפטרה של הנביא ישעיהו מתייחסת לדמותו ההירואית של המלך חזקיהו, שבצעד אמיץ הביא לאחדותו של העם כשברקע הוא ניצב בשנת 710 לפנה"ס אל מול איום המלך סנחריב.
הרב ראובן מרגליות ( 1889- 1971) בספרו " מרגליות הים"( סנהדרין יב', ב') כותב אודות עיבור השנה המיוחד במינו, שעשה חזקיהו מלך יהודה, שהיה בנו של המלך הרשע אחז, שגרם לעבודת הבעל, העביר את בניו למולך, קיצץ את כלי בית המקדש וסגר את דלתותיו וגם סגר תלמודי תורה. חזקיהו עם כניסתו כמלך בר"ח ניסן, החל במהפכה רוחנית. הוא השיב את הכוהנים והלווים לעבודתם, השמיד האלילים וטיהר את המקדש מטומאתו. חזקיהו הבין שלא מספיק רק להחזיר עטרה ליושנה, אלא יש להתנחל בלבבות ולאחד את העם. יזם מסע המוני לעלייה לרגל לחג הפסח. אבל הייתה לו בעיה,בכך שטיהור המקדש הסתיים בטז' בניסן. חזקיהו התייעץ: "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחודש השני"( דברי הימים, ב' ,לא).
הוא קיבל אישור ליוזמתו האמיצה למען אחדות העם ועיבר את חודש ניסן. חזקיהו קרא לעם בממלכת יהודה אבל גם בישראל לעלות לרגל לירושלים. ד' היה עמו:" עשה והצליח כי הייתה יד האלוקים לתת להם לב אחד... לעשות את חג המצות בחודש השני , קהל לרוב מאד". חזקיהו רצה להיות בטוח שהכול בסדר ופנה אל ד': "התפלל יחיזקיהו עליהם לאמור, ד' הטוב יכפר בעד. ד' מגיב:" וישמע ד' אל יחיזקיהו וירפא את העם"( מתוך: פסח חזקיהו ומשמעותו, הרב רונן לוביץ, שבתון, גיליון 1066, א' בניסן תשפ"ב).
ערך האחדות נוכח בפרשתנו בסוגיית המועדות, גם בהקשר לחג הסוכות:"וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַד' "( ויקרא, כג',לג'-לד').
בתקופת שיבת ציון על רקע הצהרת המלך כורש בשנת 531 לפני הספירה, עזרא ונחמיה נוקטים בצעד תקדימי לאחדות העם, בהחלטתם לחגוג את חג הסוכות מחוץ למקדש, ברחובה של עיר:"וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל-הָעָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל עֶזְרָא, הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל, אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיִּמְצְאוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה:אֲשֶׁר צִוָּה ד' בְּיַד מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת:לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד.וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט "( נחמיה, ח', יג'-יח').
עזרא ונחמיה באתוס של שיבת עם ישראל לארצו, מציבים אתגר נעלה של אחדות העם המפוצל, של שבת אחים ואחיות גם יחד. כך זה קורה בדיוק בחג הסוכות –בחגיגת החג שכוללת את כל העם, לרבות הטמאים שלא יכלו קודם להיכנס למקדש ולחגוג את חג הסוכות ברחובה של עיר - "וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים, וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם.
עזרא ונחמיה מציגים לנו דגם של מנהיגות מעצבת, במשמעות החברתית של האחדות - בהכלת כולם, כמו ארבעת המינים בסוכות-המייצגים את האחדות ואת הערבות ההדדית; כל מין מייצג קבוצה בעם ישראל כמתואר במדרש ויקרא רבה (ל', יב'). ויעשו כולם אגודה אחת של משמעות ושייכות- כל אחד יהיה אגוד באגודה אחת- היחד בצד הייחוד.
אחרי מות קדושים אמור, פרשתנו אומרת כן, לקידוש השם באחדותנו : "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ד', מְקַדִּשְׁכֶם".
רק בתקווה וביחד – ננצח.
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת ״אמור״- פרשת בר מצווה שלי!!- יגאל גור אריה
ברכות לחתני בר המצווה: דב נרדימון ,אילן זוסמן ובת מצווה של מירה גינסבורג (הס) !!
״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם...״
למה הכפילות -אמור ואמרת.
*להזהיר גדולים וקטנים*, באותה מידה כלומר חינוך עם הרבה דוגמא אישית.
״חנוך לנער על פי דרכו-גם כי יזקין לא יסור ממנה.״..
עץ שרוצים שיגדל ישר-בעודו קטן ורך מצמידים לו מקל וקושרים אותו סביבו כך גידולו טוב, ישר ויפה ,כלפי השמש שהיא מקור האנרגיה של הצמח. יבוא אחר ויאמר מסכן עץ זה עוד בקושי עומד, ניתן לו זמן ואז ניישר אותו, בוודאות שיגדל אז בצורה עקומה ליישרו יצטרכו עבודה רבה וספק אם יצליחו .כך בדברים אמורים גם על ילדנו שבעודם רכים ונשמתם זכה ונקייה ובקלות אפשר לסגל אותם לדרך הישרה , הערכית והמוסרית, אולם כשיגדלו העבודה אז רבה וקשה יותר אם בכלל .
כך אנחנו נהווה תמיכה ועמוד שידרה לילדנו. ניתן דוגמא אישית ,נציב אתגרים יעדים שישאפו כלפי מעלה, אך נדע גם לשחרר ולתת עצמאות.
*להזהיר* זה לא רק להגיד *אל תעשה את זה*! או "נו נו נו !".אפשר לחשוב אחרת על המילה להזהיר מלשון *זוהר ואור*. להזהיר, כלומר להאיר, לזהור. כולנו צריכים להשפיע לחנך בכך שנזהיר- נאיר נזהר דרך הארת הפנים ואהבה.
בפרשתנו מצוות ספירת העומר.
תוכנה/אפליקציה של הספירה הינה הכנתנו למתן תורה: אנו סופרים 49 יום שבהם אנו מתקנים את מדותינו. לכל אחד יש בנפשו 7 מידות/תכונות, בכל שבוע מתקנים מידה אחת.
2.ביקורת.
3.פשרנות/פרשנות.
4.התמדה.
5.ענווה.
6.קשר אמיתי.
7.שאיפה לשלמות.
נאחל לכולנו להיות המקל התומך ,ישר יפה וזקוף .
אני מרגיש צורך להוסיף:
*תפילה לשלום המדינה*
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,
בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ,
וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
שבת שלום! -שבת שלווה וענוגה עם הרבה תיקווה!! -*יגאל גור אריה*.
&
פרשת אמור-תשפ"ד - מִגְּבָעוֹת וּמוּסָרִיּוּת -מייקל אייזנברג- מנהל קרן הון סיכון.
דבר תורה זה מוקדש לרפואתם של חיילי צה״ל שנפצעו אתמול ולזכר הנופלים.
פרשת השבוע, פרשת אמור פותחת בסדרת ציוויים לכוהנים הכוללים את הופעתם והתנהגותם במקדש ומחוצה לו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו… לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת. קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו. וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם… וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם… וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו… אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם… (ויקרא כא, א - כג)
הנחיות אלו, הכוללות איסור להיטמא, תספורת, שריטה בבשר, בגדים שאינם קרועים ואיסור על עבודתו של כוהן בעל מום, מצטרפים לאיסור לעבוד בשכרות שנאמר כבר לאהרון באופן ישיר לאחר מות בניו נדב ואביהוא: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא י, ח)
לפי הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פרק א), שהרחיב חלק מאיסורים אלו לכל אדם, הם נועדו לשמירה על כבוד המקדש ומוראו: "וכן אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכור או פרוע ראש דרך ניוול או קרוע בגדים אע"פ שאינו באזהרה שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול".
לפי ספר החינוך (מצוה קמט), האיסורים נועדו ליצירת חוויה מרוממת רוח, שתשפיע על באי המקדש גם בחיי החולין: "וכל זה יחזק היסוד הבנוי בראש הבנין כי כל עניני הבית ומעשיו לחזק ולצייר בלב העושים מעשה הכשר, ולהרחיק מלבם וממחשבותם כל כעור וכל חטא…".
לאור דברים אלו, המכוונים ליחס הנפשי של באי המקדש וחינוכם, בולטות בהיעדרן דרישות והנחיות בנוגע למידותיהם הטובות או מעלתם הרוחנית והמוסרית של הכוהנים. נראה שהתורה בחרה להתמקד בצווים מעשיים, ואפילו טכניים, המגדירים את הכוהנים כ"קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם", ומשום מה התעלמה מהדרישה שהמשרתים בקודש יהיו קדושים וטהורים במובן העמוק, הפנימי והמוסרי של המילה.
בראי ההיסטוריה עולה שהכוהנים אכן התמקדו בדיוק מקסימלי בפרטי העבודה וההופעה בבית המקדש: "כוהנים זריזים הם" (שבת כ, א) או "ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים" (יומא כג, ב), והם פחות עסקו בשיפור המידות שלהם כפי שגם מעיד הנביא צפניה: "כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (צפניה ג, ד). כך מתואר גם בתלמוד הבבלי (בבא בתרא קס, ב): "אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא" - "דהוו כעסנים ומגרשין נשיהן מחמת כעס" (פירוש ר' גרשם שם), וכך מתואר בהרחבה בספר שמואל:
וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת ה'... גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לו לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה. וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'... וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (שמואל א ב, יב - כב)
אפשרות אחת היא שהתורה לא התכוונה שהכוהנים יתמקדו רק בהליכים הטכניים. הכוונה היתה שיקפידו אפילו על הופעתם, כי הם מייצגי ה'. אבל, כל זה כקומה נוספת על אישיותם. בהתאם לכך, ההפטרה שקוראים השבת ביחזקאל פרק מד, מתחילה בבחירתם של בני צדוק "אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי" לכוהנים שיתפקדו לכשיבנה המקדש. כל זה בשונה מהכוהנים האחרים שעשו תועבות והכשילו את העם: "כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי. בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם…" (יחזקאל כב, כו)
לכן, כשיחזקאל חוזר על דיני הכוהנים האמורים בפרשה, לצד תפקידם הטכני כעובדי המקדש הוא משלב מדי פעם ציוויים מרחיבים המכוונים לפן אישיותי-רוחני של הכוהנים. לצד תיאור בגדי הכהונה, חובת תספורת ואיסור שתיית היין, יחזקאל משלב גם: "וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטוּהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ" (יחזקאל מד, כג - כד), ולצד האיסור שלהם להיטמא, משולבת נאמנותם המוחלטת לה', תוך שהם דווקא משלמים מחיר כלכלי: " אֲנִי נַחֲלָתָם, וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲנִי אֲחֻזָּתָם".
אפשרות אחרת היא שהתורה כן שילבה בהמשך הפרשה את התביעות הרוחניות מהכוהנים, אם כי ברמז כיאה לדברים שבין האדם לקונו. בסוף הפרשה נאמר שמדליקים את הנרות "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ויקרא כד, ד). בקריאה פשוטה הדלקת המנורה שנעשית כל יום היתה אמורה להופיע במסגרת ההלכות שנאמרו לכוהנים בחלקה הראשון של הפרשה בנוגע לתפקודם השוטף בבית המקדש. מדוע דינים אלו נאמרו רק אחרי דיני הקורבנות הייחודיים של החגים והמועדים (שגם הופנו לכל ישראל ולאו דווקא לכוהנים)? נראה שהתשובה טמונה במימון השמן שבו פותחת הפרשיה: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". היות שהמימון מגיע מעם ישראל התאחרה פרשיית הדלקת המנורה לאחר קורבנות החגים אותם מביא כל עם ישראל. אך מה הקשר בין מימון השמן לדיני ההדלקה עצמם? הברייתא על מלאכת המשכן הסבירה:
"על המנרה הטהרה" - כיצד מדשנן (מנקה את הנרות)? מעבירן מעל גבי המנורה ומניחן באהל ומקנחן בספוג, נמצאו כמה כהנים עסוקין בנר אחד, דברי רבי יוסי. וחכמים אומרים: לא היה מזיזן ממקומן אלא על גבי מנורה מדשנן, שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות.
אם כמה כוהנים מטפלים בנרות באוהל צדדי יש כאן פתח לשחיתות ומעילה בשמן. אבל אם פועלים בהיכל הראשי המנורה היא טהורה - ביטוי שלא הוזכר במקומות אחרים בנוגע למנורה - בזכות ההקפדה המוסרית (ואפילו אולי על חשבון תפעול מכובד יותר בהשוואה לניקוי הנרות באוהל צדדי). כפי שאמר השופט היהודי האמריקאי ברנדייס לפני למעלה ממאה שנה: ״אור השמש הוא הטוב ביותר לחיטוי״. מיד אחרי המנורה המשיכו הפסוקים לשולחן לחם הפנים שעמד בקודש, תוך ציון הכמות המדוייקת של הסולת ממנה היו מכינים את הלחם, וגם כאן כונה השולחן "הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר", באופן ייחודי. היות שהכוהנים, לובשי בגדי הדת, אוכלים מדי שבת את לחם הפנים, התורה חתמה את דיני הכוהנים בתביעה שיהיו במעלה מוסרית גבוהה: עליהם להקפיד שלא לחמוס מהציבור יתר על המידה, כדי ששולחן ה' ישאר טהור.
למה כל זה נאמר אחרי פרשת המועדים? במועדים יש הרבה קורבנות ומתנות שהכוהנים מקבלים. הם נמצאים בלב העשיה וזו שעת השיא של ההזדקקות להם וגם של ההכנסות שלהם. כשהרבה כסף זורם במערכת כמו בעת מלחמה, חגים בחירות, מצוקה דתית, חשוב שבעתיים להקפיד על טוהר המידות והיושר. זה הזמן שלהם להתרכז בעשיה זריזה ומדוקדקת, שמתן שכרה בצידה ובלשון חכמים: "כוהנים משולחן גבוה קא זכו". לכן, חשוב לתורה להדגיש שאחרי הכל, המנורה שהכוהן הגדול מעלה את נרותיה מדי יום, והיא מאירה את המקדש, והשולחן, שמהלחם שעליו אוכלים כל הכוהנים, הם טהורים, דהיינו מוסריים. אסור לכוהנים, הלבושים בבגדים מכובדים וכובעי פאר מתוקף תפקידם הדתי, לחלל שם שמים בגניבות או חמסים קטנים או גדולים.
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com -מייקל אייזנברג.
&
פרשת אמור- תשפ"ד -דובי פריצקי-קק"ל
לוח השנה העברי מתמקד בדברים הנותנים לחיינו משמעות. הלוח העברי שאנחנו חולקים עם אחרים מביא לנו זמן משותף. כולנו צריכים זהות וכל זהות באה עם סיפור .אנו צריכים קוד מוסרי עם מערכת ניווט המורה לנו את הדרך במדבר הזמן. בפרשתנו נזכרים שבעה ימי מועד, אבני דרך בלוח השנה. פסח הנותן את הרגע המכוון בוא יצא עמנו לדרך ארוכה של חרות. שבועות קוד מוסרי של כריתת ברית עם האלוקים וקבלת התורה. ראש השנה מעיד על היותנו זמנים בעולם בעמדנו למשפט, ובקשתינו להיכתב בספר החיים. יום כפור מועד להתעמת עם כישלונותינו ,להתנצל על העולות שעשינו על מנת לתקן את דרכינו, ולהחליט להשתנות ולבקש סליחה. סוכות להזכיר לעצמנו שאנו במסע ,שאנו גרים ותושבים זמנים על פני האדמה .שבת שאנו צריכים לסגת ממלאכת החול ולמצוא מנוחה כדי לשמוח בטוב שזכינו לו ,ולחדש את הגוף והנפש. בלי יומן עברי המשולב עם קוד מוסרי משותף, לא יכולים אנו לקיים דיון מושכל. ולכן עוברים לאלימות ולסתימת פיות למי שחושב אחרת. לצערי ככה היום העולם מתנהג כלפינו, הדת והימין הקיצוני פורחים באירופה. אנחנו עם שקיבל בסיני לפני 3300 שנה את מערכת הניווט של משמעות החיים בעולמנו.. שבת שלום מירושלים.️ דובי פריצקי
