ההקלטה של השיעור בפרשת השבוע על פרשת נח תשפ"ה- הגיש פרופסור חנוך בן פזי -אוניברסיטת בר אילן- במסגרת המיזם של החברה לחקר המקרא שמתקיים מדי שבוע בימי רביעי בערב שעה 8.30 בזום חינם.
https://youtu.be/j84lN9r9Llw?si=90C-ZC69XlaHkjhw
******************************************************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ביום רביעי הבא( ה חשון תשפ"ה -6.11.2024) בשעה 8.30 בערב
מרצה השבוע: הרב יהונתן ברט- רב קהילה-צור ישראל - צור הדסה
הנושא : " 'מועצת הגדולים' - אברהם ומלכי צדק".-בשיעור נעקוב אחר דמותו של מלכיצדק בתורה ובתהלים, כהמשך למחקרו של רפאל קאודרס הי"ד, שנפל במלחמה בצפון, ועסק בזיקה שבין פרשות השבוע למזמורי התהלים.
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר www.hamikra.org
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית https://sacks.hamikra.org/lp/
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
*************************************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
***************************************************
פרשת נח , "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק... וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" -הפרעת דְּחָק פוסט טראומטית בחמש מערכות - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
הפרעת דְּחָק פוסט טראומטית ( הַלֶּמֶת) והפרעת דחק בתר חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder; PTSD, או פוסט טראומה, היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום ההפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק, המאובחנת כאשר תסמיניה נמשכים מעל לארבעה שבועות. פוסט טראומה עלולה להיווצר בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי הכרוך בסיכון ממשי לאדם או לסובבים אותו. אנשים עם פוסט טראומה סובלים מתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, מזיכרונות פולשניים של האירוע, מניסיונות להימנע ממה שמזכיר את האירוע ומעוררות מוגברת. כל אלו עלולים לפגוע באופן חמור בתפקודם של הסובלים מן ההפרעה וביכולתם לנהל חיי שגרה תקינים.כ-10% מהתושבים בישראל סובלים מפוסט טראומה, מנסיבות צבאיות ואחרות. בשנת 2023 בעקבות מלחמת חרבות ברזל, חלה עלייה בשכיחות הפוסט ־טראומה בישראל. מחקר אורך מצא ששיעור הפרעת הדחק הפוסט טראומטית עלה מ־16% באוגוסט 2023 ל־30% בנובמבר 2023. ( המקור: ויקיפדיה 25.10.24 ).
לצערנו, התופעה היא אקטואלית ונוכחת בקרב חיילים ואזרחים במלחמת חרבות ברזל, הנמשכת כבר 392 ימים.
פרשתנו שנושאת את שמו של גיבורה – נח, מציגה לנו את תופעת -הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית, בחמש מערכות.
הבה רק נתבונן, במפגש שבין השם – נח, כמטאפורה לנוחות, רוגע , שגרה אל מול התפרצות של אירוע טראומטי, סוער ומטלטל בדמות המבול. הצרוף של צמד המילים - נח ומבול, הוא אוֹקְסִימוֹרוֹן ( ניגודים, תרתי דסתרי, דבר והיפוכו).
כך היינו בְּמוֹד – נח בשעה 6.28 ובשעה 6.29 בְּמוֹד – מבול, בבוקר בשבת שמחת תורה בשבעה באוקטובר.
כך אנו חווים את התדרדרותו הדרמטית של נח בפרשתנו, מאיגרא רמא:"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ " ועד, לבירא עמיקתא, לשפל המדרגה: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו".
הבה נציג את תופעת הפרעת הדְּחָק הפוסט טראומטית,כפי שהיא משתקפת לה בפרשתנו , על פני חמש מערכות.
המערכה הראשונה – מייצרת חוויה ועדות, לעולם מושחת, אפל ודמוני, של כאוס ואנומליה, של גזל, שחיתות וחמס, של הכול בכל, אנרכיה של העדר מורא ואחריות, של איש את רעהו חיים בלעו. עולם שעומד להעלם, המייצרים לאדם כמו נח, סוג של תחושת אובדן ובדידות בעולם. למעשה יש לה כבר ביטוי בסיומה של פרשת בראשית, אותה קראנו בשבת שעברה: "וַיַּרְא ד', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ ...וַיֹּאמֶר ד',אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ו', ה'- ח') . המערכה הראשונה ממשיכה לה בפתח פרשתנו:"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ , נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ " (בראשית, ו', ט').
רש"י מפרש: בְּדֹרֹתָיו - ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום...אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו. נח היה צריך סעד לתומכו. אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו ".
הנה לנו היכרות ראשונה עם הפרופיל האישיותי של נח. כשמו כן הוא - איש טוב ונח, אבל חלש, תלותי ונעדר עמוד שדרה איתן וחזק – הוא זקוק כל הזמן לתמיכה – "צריך סעד לתומכו".
כבר במבט ראשון אנו נוכחים בפער הגדול , בין התשתית האנושית השבירה Fragile) )של נח , אל מול האתגר הניצב לפניו – לשמש כמציל האנושות המושחתת. נראה זאת בהמשך.
המערכה השנייה – מייצרת לנח, עדות וחוויה מקרוב -24/7 ,של עולם מושחת לא אנושי, של טרור ופחד, ששיאה בהודעתו של הקב"ה לנח, על כוונתו לחסל כמעט את כוולם - האנשים החוטאים והמושחתים, ומצווה את נח,לבנות תיבה ,שתשמש מחד, סוג של ממ"ד – מרחב מוגן לנח ולמשפחתו המצומצמת, אך מאידך, נקיטת מדיניות של הֲכָלָה ואשליה לאורך 120 שנות בניינה של התיבה, אולי תהא הזדמנות לאנשים הרעים, להפוך לאנשים טובים.
בטריטוריית הזמן הזה, נתון נח בחוויות של טרור נמשך- איומים וניסיונות בלתי פוסקים לפגוע בו:" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר...וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,יִגְוָע "(בראשית, ו', יג'-יז').
מפרש רש"י: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת"- ולמה הטריחו בבניין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ (120)שנים ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו". אך רש"י גם מוסיף: "מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל " – " אף נח מקטני אמונה .היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (בראשית, ז', ה'- ז').כדברי השיר:" מי שמאמין לא מפחד...". נח מייצג סוג של תשתית אמונית ונפשית רעועה , במעשה המבול, שנועד כמו מקווה, לטהר ולתקן את העולם .
המערכה השלישית – מייצרת לנח חוויה לא פשוטה של כניסה לממ"ד -לתיבה ושהות בה קרוב לשנה:"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית, ו', יח', כב'). מפרש רש"י : "וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו" – האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המיטה מפני שהעולם שרוי בצער".
רק רגע נחשוב על המפונים לבתי המלונות – שהייה של משפחה בת כמה נפשות בחדר צר ולאורך 392 ימים.
הנה מגיע רגע האמת של הכניסה לתיבה והשהות בה - "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה" ( בראשית, ז', יג'). מפרש רש"י: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה " – למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אלו רואים אותו נכנס לתיבה, אנו שוברים אותה והורגין אותו. אמר הקב"ה- אני מכניסו לעיני כולם ונראה דבר מי יקום..." וַיִּסְגֹּר ד', בַּעֲדוֹ "- הגן עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם". וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה ". מפרש רש"י: "לבד נח זהו פשוטו ומדרש אגדה - גונח וכוהה דם, מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו". נח חווה חוויות טראומטיות לא קלות, הוא נוכח במו עיניו במחיית העולם על אנשיו, שרק אתמול הוא היה חלק ממנו, בוודאי הכיר לא מעט אנשים. נראה אולי שאופיו הנח, חיבר אותו לאנשים. לא פשוט להיות עד לאפוקליפסה, לעולם שנמחה לנגד עיניך:"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן הָאָרֶץ".
מסתבר שגם החיים בממ"ד בתיבה אינם גן עדן או דבש לנח ,בלשון המעטה. הוא נתון קרוב לשנה בסוג של מתקן דמוי כלא או צינוק, חשוך ללא אור, איבוד תחושה של זמן ונתון להגבלות של חיי אישות. לא פלא שמציאות חיים זאת במערכה השלישית, סוללת לנח ביתר עוצמה, את הנתיב - בואכה להפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית בהמשך הפרשה.
רק רגע נחשוב על תושבי הצפון בשהייתם הבלתי פוסקת במרחבים מוגנים בשעות היום והלילה – לאורך 392 ימים.
המערכה הרביעית –בה חווה נח את חווית היציאה מהתיבה והתבוננות בתוצאות המבול: " וַיָּסַר נֹחַ, אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בראשית, ח', ו'-יג').כאן , כמו בנפגעי הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית, מתחילה להתפתח אצל נח תחושה של רגשות אשמה- כך מלמדנו מדרש הנעלם,נח',כב': "כשיצא נח מן התיבה, פתח עיניו וראה את כל העולם כולו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר: ריבונו של עולם, אם בשביל חטאתי או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתן?".
ואז בשיאה של המערכה, מתרחשת אצל נח הפרעת הדְּחָק הפוסט-טראומטית במלוא עוצמתה : "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו " (בראשית, ט',כ'-כג'). לצערנו הרב – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק ", הופך להיות לאלכוהוליסט, המאבד את צלם אלוקים בהתנהגותו המבישה, נוכח ילדיו ובני משפחתו. בתיאור המדרש: "נתחלל ונעשה חולין" (בראשית רבה, לו', ג') חילל את עצמו וחֻלל. הניסיון המקצועי והמחקרי מעיד על בריחה לאלכוהול וההתמכרות אליו, אצל חלק מנפגעי הפוסט טראומה.
ראוי כאן לציין את חברי אריה ארזי שבמאמרו המעמיק והיסודי הנסמך על מדרשים רבים: "נח לאחר המבול- היבטים פסיכולוגיים", דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן, תשס"ז, מס' 675 , כותב: " כאשר אדם בעל אישיות כזו נכנס למשך שנה שלמה לתיבה, שהיא למעשה כלא, עם כל החיות והעופות, עובד בה עבודת פרך, אינו ישן שנה שלמה ברציפות, נפגע פיזית ע"י בעלי חיים והתנאים הקשים וגם מתנזר מחיי אישות- עמידותו הכללית נפגעת מאד, הוא אינו מצליח להשתקם ומגיב בתגובה פוסט טראומטית ".
מכאן, נח נעלם בפרשתנו, עד לאקורד הסיום: "וַיִּהְיוּ, כָּל יְמֵי נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת" (בראשית, ט', כט'). עצוב וטרגי, כך לסיים את החיים, לאדם שנועד אולי לגדולות.
המערכה החמישית - הנה האור המבצבץ בסוף פרשתנו, כטיפול ושיקום הפוסט הטראומה של האנושות המתהווה: "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם, שָׂרָי" (בראשית, יא', כט').וביתר שאת בפתחה של פרשת לך לך ,שאותה נקרא אי"ה בשבת הבאה: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".(בראשית , יב', א' ).
הנה הופעתו של אברהם, המייצג תשתית איתנה ויצוקה של דמות ואישיות עם חוסן נפשי ואמוני ,כאנטי תיזה לנח.
הנה יש כיוון, ישנה ציפייה של תקווה. כן, מהמבול יבוא אתחול מחדש, לידה חדשה, בדמות יצירתו והקמתו של העם העברי היהודי, בהנהגתו של אברהם שנולד בשנת 1948 לבריאת העולם, שמתכתב עם שנת הקמתה של מדינת ישראל בתש"ח - 1948. כפי שהשואה הנוראית הביאה להקמתה של מדינת ישראל, כך גם החשכה והמַאְפֵּלְיָה שהשתררו עלינו בשבעה באוקטובר, יביאו את האור, התקווה והלידה החדשה.
באמונה, בתקווה וביחד – ננצח -עם ישראל חי -שבת שלום וחודש מבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת נח -תשפ"ה- הלבשה עליונה: יצירה ויצירתיות בחיכוך עם הקידמה - על עצמיות האדם והתקדמות האנושות
מייקל אייזנברג -מנהל שותף ומייסד קרן הון סיכון-אלפא
בפרשת השבוע הקודמת, פרשת בראשית, אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת נתפסו בקלקלתם:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה' אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?!
מהפסוקים נראה שעץ הדעת לא היה רק עץ של חכמה, או תודעה, אלא גם של הבנה תרבותית וטכנולוגית. האדם ואשתו נחשפו למציאות הריאלית, ומתוך החיכוך עם היותם ערומים, עשו את הצעד הראשון כשתפרו לעצמם חגורות של עלה תאנה להצניע את ערוותם. אולם, עדיין האדם אומר לה': "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" המלמד שעשיית כיסוי מעלי התאנה היא צעד ראשון אך לא מספיק. התרבות האנושית זוקקת הרבה מעבר לכך כי היא נפגשת עם רוחו של הא-ל. ואכן בהמשך נאמר:
וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג, כא)
עור, בשונה מעלה תאנה, חייב עיבוד. עלי התאנה הם שימוש יבש בטבע. כותנות עור הם שיעור ראשון לאדם בעל הדעת איך משתמשים בבריאה להמשיך ולייצר. כותנות עור הן בעצם פריצת דרך מחשבתית. לקחת בעל חי שמסתובב ערום לצידם של בני האדם, ולמנף אותו לבגד. הא-ל מעודד את האדם לחשוב על אפשרויות שאינן טריוויאליות. אפשרויות מתקדמות שמקדמות גם את הצעדים הבאים (בסיפור של גן עדן - האפשרות של האדם לחיות מחוץ לגן ולפתח את הציוויליזציה). אם כן, השיעור הראשון בהיסטוריה האנושית הוא שיעור ביזמות ופיתוח טכנולוגי, המנכיח את ההבדל שבין האדם, שנוצר בצלם א-להים ולכן בכוחו להשפיע על המציאות, לבין בעלי החיים, שחיים את הטבע כפי שהוא.
ר' סעדיה גאון מרחיק לכת אף יותר. לדבריו, כותנות העור נקראו כך כי הן נועדו לכיסוי עורו של האדם (כמו בפסוק: "כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ" (שמות כב, כו) וכמו ש'ארוחת ילדים' מיועדת לילדים ולא עשויה מהם). לדבריו, הא-ל העניק לאדם יכולות ועצמיות, כשלימד את האדם על מגוון יכולות ליצור מחומרים שונים, כיד הדמיון הטובה:
ויעש ה׳ אלוהים לאדם ולאשתו, אין זה שברא להם בגד, יש מאין, אלא גרם להם לעשות לעצמם דבר שיסתיר אותם מבושת העירום ומן החום והקור. הראה לו את הכותנה ואת הפשתן, ועורר בו את המחשבה שאפשר להתכסות בהם, וניסו ומצאו שכך הוא. ואחר כך חשב {אדם} על הצמר ושער גמלים ושער עיזים ומצא גם אותם {מוכשרים} לכך. והזמין לפניו תולעת משי והתבונן איך שהוא מוציא מפיו משי והשתמש בו לצרכו, וכן {הראה לו} כל מיני דשאים ועשבים שהמלבושים נעשים מהם. ובזה הוציא אותו מן הצורך להתכסות בעלי עץ שאין להם קיום.
בנוסף, המילה "וַיַּלְבִּשֵׁם" לכאורה מיותרת. לדוגמה, כשיעקב עשה ליוסף כתונת פסים הוא לא הלביש אותו בה. לאור מקרים אחרים בתנ"ך, נראה, שהתוספת "וַיַּלְבִּשֵׁם", מבטאת הסמכה לתפקיד ולא רק דאגה, חיבה או טיפ פרקטי של הגנה ממזג-אוויר פחות נוח. בעל הטורים כבר העיר לפסוק דומה במינוי אהרון ובניו לכהונה: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת" (ויקרא ח, יג). גם בסיפור גניבת הברכות מצאנו: "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו - טז) וגם שם משמעות ההלבשה קשורה לתפקידו של הבכור וגם להענקת יכולות ואמונה בהצלחת המשימה. למעשה, עד היום נהוג שלא רק נותנים דרגות לקצינים אלא מפקדים בכירים עונדים אותם לחניכיהם.
בדומה לכך, ובהמשך לפרשנות של רס"ג שהא-ל העניק לאדם שיעור ביזמות וטכנולוגיה, רס"ג הסביר מדוע גורש האדם מגן עדן:
כבר היה האדם כיודע את הדברים מעצמו ואינו צריך לתוספת ידיעות בהוראת אלוהים, ולפיכך צריך לגרשו. והפשט האמיתי של ״כאחד ממנו לדעת״ – כאחד היודע מאליו את הטוב ואת הרע. {וגירוש זה} הוא דבר שהשכל מצדיקו…
אולם, בפרשתנו, פרשת נח, אנו נחשפים לסיפורו של נח שמראה מה קורה כשהאדם יוצר אבל ההמצאה לא נובעת ממקום אלוקי טוב, אלא מייאוש וניהיליזם:
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. (בראשית ט, כ - כז)
אצל נח, הטראומה של המבול הגבילה את רוח הייעוד והחזון ואולי גם טשטשה את הדעת טוב ורע. ממילא, אחרי המבול נח לא היה מסוגל לממש את כל יכולתו. נח, שלא לבש לא עלי תאנה, ולא חגורות ולא כתנות עור אלא גזר אפליקציה של הגפן, לא פעל לקידום התרבות האנושית ולכן לא שלט בשימוש בהמצאתו החדשה. לעומתו, שם ויפת שלקחו את השמלה וכיסו את ערות אביהם המשיכו את הקו שהדגים ר' סעדיה גאון - שימוש באריג כביטוי לטכנולוגיה וקידמה הפועלות למען ערכי הטוב. מארק טווין כתב שבלי בגדים האדם אינו כלום ושאין לו כוח בלי בגדים, והסופר טום וולף ניסח שלאנשים ערומים יש אפס השפעה על החברה. בדומה לתפיסה זו בסרטים רבים, גיבורי-העל מאופיינים על ידי תלבושות ייחודיות הכוללות צבעים עזים, כובעים וגלימות, ובמציאות הישראלית שלנו חיילי צה״ל הגיבורים, שמסתובבים בינינו במדים, מגדירים את האליטה המשרתת של ישראל. הבגדים משקפים את מעמדו, תפקידו ומותגו של האדם, ולכן, בזכות האיתות שהם נותנים לסביבה הם מהווים חלק חשוב ביכולת השפעתו. אבל ביגוד גם מבטא את תרבות האדם. בעצם, ההתקדמות בטכנולוגיית הביגוד היא ראי של ההתקדמות התרבותית האנושית, על שלל המשימות שאנשים לוקחים על עצמם, כמו חליפות חלל שמסמנות יעדים שמעבר לאופק.
חם שראה את ערות אביו ולא עשה דבר, חוץ מלרכל על כך עם אחיו, קולל: "עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" כי עולם העירום, עולם בעלי החיים, מייצג עולם ללא דעת, עולם ללא תרבות, עולם שלא מתקדם ולא פועל מול אירועי המציאות. ובלשון התלמוד הבבלי: "עבדא בהפקירא (בהפקרות) ניחא ליה (נוח לו)" (גיטין יג, א). חם שלא לקח אחריות הוא עבד, כי עבד לא יוזם. בשונה מאנשים חופשיים הנהנים מעצמאות ויצירתיות ובכך מביעים את עצמיותם (agency), עבדים הם אנשים שלא מקדמים את העולם אלא חיים את המציאות כפי שהיא, ועושים מה שמכתיב להם מישהו אחר שלו יש אג'נדה. שֵׁם, שמקבל את היעוד להיות נושא שם ה' בעולם, ויפת שישכלל את העולם וייפה את מציאות החיים, החזירו את הדעת לקידמת הבמה, ובורכו להמשיך בפועלם.
בעידן המודרני החיכוך של האנושי עם הטכנולוגי הולך ומתגבר. לא רק שאין דרך לחזור לעולם בלי דעת, בלי אינטרנט, בלי בינה מלאכותית, רובוטיקה או טילי אלון מאסק, החיכוך של ערכים ורוח עם כלים אלו קריטי לעתיד הפרנסה, ולעתיד הציוויליזציה. אי אפשר להתחבא בתוך האוהל ולאבד את הדעת אפילו לכמה רגעים כשכל יום וכל שעה אנו זוכים לפריצות דרך טכנולוגיות ומדעיות. אדרבה, יש צורך בדילוג דור (leapfrogging). יש צורך בגישתם של שם ויפת שהביטו רק קדימה וידעו מה הצעד הבא שנכון לעשות מבלי להתעכב על ערוות אביהם - החולשות של הדור הקודם שיורד מן הבמה, גם אם הוא ראוי לכבוד על כל פעלו עד כה. כמו שהאדם הבין שתרבותית הוא לא יכול להסתובב בעלה תאנה, עלינו לדלג קדימה בדעת, הן טכנולוגית, הן אנושית והן תרבותית.
מדינת ישראל יכולה להיות מובילה עולמית בבינה מלאכותית והיא חייבת לעשות כך למען הביטחון ולטובת שגשוג כלכלי. אך בנוסף לפן הטכנולוגי, מי שמקדם את התורה, ומי שמבין איך וכמה היא רלוונטית בכל דור ודור, יודע, שהתורה היא מקור בלתי נדלה לתובנות עדכניות. לכן, ישראל יכולה להיות המובילה העולמית בתחום הדעת האתית והתרבותית, ולהשפיע איך ייראה העולם בעידן החדש. כצאצאיו של שם עלינו לפעול למימוש הברכה לאנושות כולה: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם". מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת-נח- דובי פריצקי-קק"ל
אחרי הבריאה שכולה סדר אלוקי, האדם פורע את הסדר "מלאה כל הארץ חמס" (גם לו הייתה בעיה עם חמס ) האדם "השחית כל בשר" ולפיכך הביא את המבול . ובעצם מתחילים מחדש. הדגש הוא הפעם על קדושת החיים ואיסור רצח. "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" החידוש הוא שאם בבריאה הראשונה ראה האדם את עצמו "בצלם אלוקים" עכשיו מבקש האלוקים שנראה את הזולת כמי שיש לו צלם אלוקים. ובכך נציל את עצמנו מאלימות ומהרס עצמי. שהאדם תמיד יבין שגם השונה מימני בצבע, במעמד, או באמונה, הוא עדיין בצלם אלוקים. אנשים חוששים מאלו שאינם כמותם, הם מפחדים ! אבל בשוני אנו משלימים איש את רעהו. אלמלא היינו שונים לא היינו צריכים אנשים אחרים ,היינו חיה מתבודדת, לא חיה חברתית. שאנו שונים אנו זקוקים איש לרעהו, בזכות החסרונות וההבדלים אנו יכולים להשלים אחד את השני. אדם הראשון ידע שהוא נברא בצלם, נח וצאצאיו נדרשו לזכור ולדעת שגם זולתם נבראו בצלם ולהתנהג בהתאם. שבת שלום מירושלים️ -דובי פריצקי
