ערב טוב לציבור הקוראים.
אני מבקש לפתוח גם קבוצת כותבים על ההפטרות עם חיבור לפרשה ע"י כותבים מוכרים ודברי הסבר ברוח התורה, עם אפשרות חיבור לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ועם ישראל.
את הכתוב נעלה כאן במייל
אשמח לקבל המלצות עם שם ומספר טלפון ושם הממליץ
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
....................................................................
עמותות וחברות לתועלת הציבור
הנדון: הנחיית רשות המיסים להקלה לעניין תרומות בעת מלחמה- מצורפת פנייתו של סמנכ"ל רשות המיסים שהגיעה גם לחברה לחקר המקרא. אנו כעמותה מסודרת עם אישור מס 46 מאפשרת לכם בהתאם למכתב המצורף לתרום ולקבל החזר מס לפי סעיף 46. אני מצטט :
לדוגמא, עמותה/חל"צ המחזיקה באישור סעיף 46 ושבין מטרותיה הציבוריות חינוך, ספורט או סיוע
לנזקקים תוכל להרחיב פעילותה ולגייס תרומות לצורך רכישת ציוד ומזון או כל פעילות אחרת לטובת
חיילים, משפחות שנפגעו במלחמה, וכיוצא בכך.
בהמשך:
התקבלה החלטה במוסדות העמותה/החל"צ לגייס תרומות למאמץ המלחמתי.
.2 התרומות שתגייס העמותה ניתנו לשם פעילות שנועדה לסיוע במצב המלחמה.
4 העמותה/החל"צ תרשום בספרי חשבונותיה פעילות גיוס תרומות למאמץ המלחמתי באופן נפרד
שיאפשר מסלול ביקורת חשבונאית נאותה.
יש לרשום הערה כי התרומה מיועדת: " לרכישת מזון וציוד לטובת החיילים ומשפחות שנפגעו במלחמה".
כל הכסף יועבר בהתאם להנחיות רשות המיסים,ופירוט יפורסם ויעלה במייל שישלח במערכת שלנו.
ארץ אל תכסי דמם.
בעזרת השם נראה ישועות ובשורות טובות.
ישראל קריסטל- החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
תודה לתורמים שכבר תרמו. תבורכו.
..............................................................................
פרשת נח - " וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן" – מעולם של ייאוש לעולם של תקווה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
לעילוי נשמתם הזכה והטהורה, של תינוקות, ילדים, גברים, נשים וזקנים הי"ד, שנרצחו ושנטבחו בידי מרצחים תת אדם בני עוולה.
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" - חיים נחמן ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903
"הָיוּ אִשָּׁה וְאִישׁ וְתִינוֹק וְקָשִׁישׁ וְעַכְשָׁו כֻּלָּנוּ אוֹמְרִים קַדִּישׁ. וּמָה שֶׁהָיָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה...הַשּׁוֹחֵט כְּבָר שָׁחַט וְכָל הָעוֹלָם בּוֹכֶה" - מיכל סנונית, 2023.
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
פרשתנו יודעת להציג לנו מנעד דיאלקטי של מורדות ועליות, בין עולם של כאוס, לבין עולם של סדר. בין עולם של שחיתות וחמס לבין עולם מתוקן. בין עולם של חדלון לבין עולם של תקומה. בין עולם של בלבול וחוסר גבולות, לבין עולם של גבולות. בין עולם של ייאוש, לבין עולם של תקווה.
הנה כי כן, בקצה האחד: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" ( בראשית, ו', יא') - מצב של כאוס, העדר גבולות וייאוש,
ומנגד בקצה השני: " וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ (בראשית, ו', יז'-יח') - מצב של גבולות ותקווה.
מי המבול שיורדים ומכלים את דור המבול ,הם כקו פרשת המים, שהוא הגבול בדמותה של התיבה. הגבול שבין הטמא לבין הטהור. הגבול שבין ייאוש לתקווה.
פרשתנו מציגה את הייצוג המכונן בתודעתנו התיאולוגית ליישוב הדיאלקטיקה ,בכריתת הברית בין הקב"ה לאנושות המיוצגת על ידי נח ,בדמותה של הקשת בענן: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ... אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ ... וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית, ט', א' – יד').
במה זכתה הקשת בענן כמי שנבחרה לייצג את הברית ליישוב הדיאלקטיקה, לעולם של גבולות ותקווה ?
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם.
הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד במשנהו.
צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של צבע אחד לרעהו.
אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו.
ההרמוניה מייצרת סימפוניה של אחדות הניגודים, של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים: קבלה ,שותפות תקווה.
אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים מראה לאנושות ולבני האדם בקשת העמים, הלאומים והתרבויות בעולם, לייצר מרחבים של קבלת האחד את השני, של שותפות ושל תקווה.
שלושה יסודות אלו הם הערובה לקיומה של ברית הקשת בענן.
הקשת בענן, מציבה אתגר, כיצד לדעת לקיים את הברית ולשומרה גם בתקופות של עננה ומשבר, כיצד ניתן לגרום לנשמה להפיק אור נעים גם במציאות של שמים עוטי ערפל, כאמרתו של הראי"ה קוק.
ברית הקשת בענן, קוראת לתקווה ולא לייאוש.
המנון התקווה - "עוד לא אבדה תקוותינו התקווה בת שנות אלפיים",הוא גרסה קצרה של השיר "תִּקְוָתֵנוּ", שחיבר המשורר נפתלי הרץ אימבר, בעת שהתארח בעיר יאש שברומניה בשנת 1878. העיר יאש מלשון- ייאוש שאימבר בה הפך את הייאוש לתקווה.
דומה ששירו של אהוד בנאי –"גבולות", מהדהד באוזנינו בימים אלו בנתיב התקווה: "ביני ובינך, בינינו לבינם, בין חושך לאור, בין יבשה לים, בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר. יש גבול לייאוש, אין גבול לתקווה, יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה".
יחד ננצח , עם ישראל חי. שבת שלום ומבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
דבר התורה מוקדש לביטחונם והצלחתם של חיילי צה״ל. הקב״ה ישמרם ויצילם!
נח - שנתיים אחר המבול
מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת נח מסופר בפרק י שאחרי המבול בניו של נח, יפת, חם ושם, הקימו שושלות של צאצאים ואף בנו ערים חדשות. בתחילת פרק יא, התורה מספרת על בנייתו של מגדל בבל "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית יא, ד). ואז התורה חוזרת שנים אחורה בזמן: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל" (בראשית יא, י), ומפרטת שוב את השושלת של שם, והפעם עד אברהם.
אסונות, ובפרט אסונות טבע, קורים וזה תמיד דורש התמודדות עם תוצאות איומות ונוראות. המבול לא היה רק אסון טבע. המבול היה תגובה לאסון המנהיגותי והחברתי שתואר בפרקים הקודמים. המנהיגים דאגו לעצמם וחמדו עושר, כוח ופרסום:
וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (בראשית ו, א-ה)
החברה התפרקה ואף אחד לא הצליח לעצור את החמס וההשחתה:
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (בראשית ו, יא-יג)
מסתבר שאחרי ההרס הטוטלי של המבול בני נח פנו לשיקום ואולי אף הקימו את המגדל הגבוה ביותר בעולם כדי להבטיח הישרדות במבול הבא, ח"ו. במקביל, התורה אף רומזת למאבקים על אזורי מחיה בגלל המחסור שלאחר האסון: "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר (בראשית י, ח-י).
אולם, התורה לא רוצה להישאר במלחמת ההישרדות. התורה רוצה דור חדש שיבנה משהו טוב יותר מאשר שיקום של מה שהיה. בנייה של משהו חדש, של משהו טוב יותר מתחילה בהולדה מהר ומיד: "שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל". כלקח מהמבול, הציפיה היא שבני נח, ינחילו גם מורשת חברתית-מוסרית, מה שמכונה בלשון חכמים: 'שבע מצוות בני נח' (עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, אבר מן החי, לגדף את ה', גזל, הקמת בתי משפט). ולכן התורה חוזרת אחורה בזמן ומצביעה על כך שכבר שנתיים אחר המבול, שושלת שם החלה לבנות המשך חדש וערכי יותר - שושלת אברהם. שושלת, שגם אם לא רואים את הכל בבירור לאורך הדרך, בסופו של דבר יצא ממנה אברהם - סמל הערכים הטובים של ספר בראשית: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט), בבחינת 'דור חדש על ציון תאיר'.
מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
מאמר לפרשת נח " נח כנפגע פוסט טראומטי – היבטים פסיכולוגיים"
מאת אריה ארזי-חוקר נושאי המנהיגות וניהול בתורה ובתנ"ך. סמנכ"ל בדימוס של אוניברסיטת בר אילן.
מחבר ספר הספר : פניו אליך – פנים חדשות בפרשיות השבוע
לקריאת המאמר לחצו כאן
למידע על הספר פניו אליךלחצו כאן
לתגובות arye.arzi@gmail.com
&
פרשת נח –תשפ"ד - הקווים המתפשטים אל תוך נקודתם - אורי סובוביץ- מנהל ומשקיע בקרן הון סיכון
יציאה מאזור הנוחות
למי לא יצא לחוות "מבול"? להרגיש שהנפש מבקשת דבר נעלה, אך הנטיות וההרגלים מונעים ממנה להגיע אליו, עד שנוצרת באדם סערה פנימית שמטלטלת את ה"תיבה" שלא מוצאת מנוח?
שינוי הרגלים הוא דבר קשה עד מאוד. יעיד על כך כל אדם שניסה להתחיל להתאמן באופן סדור, לשנות הרגלי אכילה, ליצור קביעות בלימוד או לשנות תכונה שאינה מקדמת אותו. הגרביטציה פועלת לא רק על עצמים אלא גם על האדם עצמו – בעוד המציאות מושכת את האדם באופן טבעי כלפי מטה אל אזור הנוחות שאינו דורש מאמץ, שינוי הרגלים או צורת הסתכלות על מציאות, כמו גם פיתוח האישיות, דורשים מאמץ של טיפוס. נוח לאדם להימשך במחשבותיו ורצונותיו למקומות הקלים, הרגילים והנוחים לו.
מה על האדם לעשות כדי לתקן את מידותיו ולשנות את הרגליו? האם מדובר בעבודה שכלית או רגשית? האם על האדם לפרוש משגרת חייו והרגלי היום-יום כדי לעבור שינוי מהותי? ומתי ידע האדם כי עמלו עלה יפה?
תיבת נח
בפרשת נח הקב"ה לא היה מוכן להשלים עם המצב המוסרי הנחות של בני אותו הדור והחליט להביא מבול על הארץ. בין כל אנשי הדור, הקב"ה זיהה רק אדם אחד שהיה צדיק: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט).
הקב"ה פונה לנח ומצווהו לבנות תיבה: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר... וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (שם, יא–יח).
על פי רש"י, בניית התיבה ארכה זמן רב, מאה עשרים שנה, מתוך תקווה כי כשסביבתו ישאלוהו על פשר בניית התיבה הם ישמעו על המבול הקרב בשל מעשיהם הרעים, ואולי יחליטו לתקן את דרכיהם. בשונה מאברהם אבינו, שניסה בדור מאוחר יותר לתקן את מעשי אנשי סדום ועמורה והתפלל להצלתם, או יונה הנביא שבעל כורחו קרא מאות שנים אחרי כן לאנשי נינוה הרשעים לחזור בתשובה, נח עצמו, היה אדם מוסרי ונענה לציווי לבנות את התיבה, אך לא השתדל לתקן את אנשי דורו. המבול אכן הגיע, ודורו של נח, למעט משפחתו וקומץ בעלי חיים, נכחדו בשטף המבול.
המבול ותיבת נח האישית
פרשנים רבים למדו מהמבול לא רק על אנשי אותו הדור ועל המבול הפיזי שעבר עליהם, אלא גם על ה"מבול" המטאפורי ששוטף כל אחד ואחת מאיתנו. כל אדם עובר בחייו תקופות של "מבול" של אתגרים קשים המאיימים לשטוף אותו ואף להטביעו. במצב כזה, הם מסבירים, על האדם להיכנס ל"תיבת נח" האישית שלו. יש שיעשו זו בצורה של התבודדות טוטאלית מהחברה, אחרים יתמקדו במשפחתם בלבד ויש כאלו שימצאו מזור בעבודת ה', עבודה רוחנית בדמות התעלות המידות ותיקונן, וזה מה שישיב להם את שלוות הנפש ויחזיר את חייהם מגלי המבול אל קרקע המציאות היציבה.
הרב קוק השתמש בפרשת המבול כדי ללמוד ממנה, בין היתר, על עבודת המידות והמתודולוגיה הכרוכה בכך. הוא דייק כי עבודת המידות של האדם מתחילה בהבנה השכלית מהן המידות הראויות שצריכות להיות לאדם. המידות, כשמן, מדודות ומדויקות, ועל כן, כדי ליצור איזון בריא ונכון ביניהן, על האדם ללמוד על הגבולות של כל מידה וכיצד ומתי נכון להשתמש בכל מידה ומידה.
וכך כתב הרב קוק (מוסר אביך ב, א):
"השגת החכמה וידיעת המידות, ענייניהן ותכונותיהן וגבוליהן וכל התפשטות כוחותיהן, ואיך להשתמש בכל כח ובכל מידה".
עוצמה מול כיוון
הרב קוק הוסיף והסביר שלאחר ההבנה השכלית של מידה מסוימת, על האדם להרגיל את עצמו למידה החדשה שברצונו לסגל לעצמו. על אדם קמצן שמעוניין להפוך לנדיב לברר את גבולות מידת הנדיבות כדי שמצד אחד לא ישלה את עצמו שכבר תיקן את מידתו כשבפועל נותר קמצן, אך מצד שני ייזהר לא להפוך לפזרן המכלה את כספו ואת כספי משפחתו. לאחר שסיים את תהליך הבירור, עליו לתרגל את "שריר הנדיבות" כדי להפוך אותה להרגל בטבעו.
בהמשך הרב קוק הוסיף:
"אבל מלבד הידיעה, הוא (=יש גם) חלק העבודה שאחרי הידיעה, שאף על פי שמשיג בשכלו בהשקפה ראשונה דרכי ההנהגה הטובה, מכל מקום הוא רחוק ממנה עדיין מפני שלא הרגיל היטב את רצונו והכוחות המוסמכים בגופו שיסכימו כולם בלב שלם אל הטוב ההוא".
כלומר, אף שהאדם כבר הבין בשכלו מהן המידות הראויות והטובות, עדיין, גופו – דהיינו הרגליו וחולשותיו – טרם "הסכימו" לכך. על כן נדרש האדם להתרחק "מכל מה שמבלבל את מידותיו ופורץ אותן...".
אם כן, השכל הוא זה שקובע את כיוון ההתקדמות הנכון והמומלץ, אך הרצון מיישם זאת בחיים, בהתגברות על הרגלים ישנים ובבניית מידות והרגלים חדשים. יוצא אפוא שכוח הרצון מקבל את הדרכתו מהשכל, שכן אם הרצון יִקדם לשכל בתהליך התיקון, האדם עלול לפתח את רצונותיו לכיוונים שליליים.
פיתוח שריר הרצון
אדם שכל חייו היה עסוק ברצון לדייק את עצמו ואת מידותיו, ניסה פרקטיקות שונות והתאמץ כדי להרגיל את עצמו אליהן, גם אם תעה בשדות שאינם מתאימים לו, עדיין זכה לבנות בעצמו כוח רצון שרגיל לעמול ולעבוד על תיקון אישיותו. כשיזהה בשכלו את הדרך הנכונה לו, כוח הרצון כבר קיים וכעת צריך "רק" לכוון את כוח הרצון שלו לכיוון החדש שזיהה.
אך מה קורה אם מלכתחילה האדם חסר כוח רצון ועמוד שדרה לעמול על תיקון המידות? אדם שתמיד נגרר אחר חולשותיו, גם אם מזהה כעת בשכלו דרך חדשה שנכונה לו, יצטרך לעמול הרבה יותר על בניית כוח הרצון שלו כדי להצליח לאמץ את הדרך החדשה שבחר בה. הסיבה לכך היא שהשכל והרצון לא הורגלו לפעול ולהכווין את האדם, אלא להיות מובלים ונשלטים על ידי חולשותיו.
התיקון למצב זה הוא להתכנס, לאסוף את הכוחות פנימה, אל תוך "תיבת נח" האישית שלנו ולעבור איתם תהליך תיקון פנימי בטרם ניתן יהיה להוציאם אל הפועל אדם הרגיל לתת דרור לכוחותיו יצטרך כעת לרסנם, למתנם ולעיתים אף להשביתם לתקופה מסוימת עד שיתנקו וייטהרו ויוכלו לחזור לפעולה חיובית. אם כן, עצירת כוחות הנפש היא דבר קשה ומר, שכן הנפש מטבעה רוצה לפעול בחופשיות: "כי החופש וההתפשטות ראוי ונאות לנפש... על כן ילך קודר בלחץ בראשית דרכו".
כך לדוגמה, אדם שהיה רגיל לדבר ללא כל ויסות ומעצורים על כל אדם או נושא, ללא ביקורת אישית על היקף הדיבור או איכותו, יצטרך לעמול כדי לשנות זאת. בעקבות הבנתו השכלית כיצד עליו לנהוג מעתה, מתעורר בו הרצון לשנות ולתקן את כוח הדיבור שלו. למרבה הצער, היות שמעולם לא עמל על אישיותו בריסון כוחות החיים הדורשים איזון, הוא מגלה שעל אף ההבנה השכלית מהו השינוי הרצוי ולמרות הרצון לפעול ולעבוד על אישיותו, הוא עדיין מתקשה להיפטר מהרגלו רב השנים. במצב זה, אומר הרב קוק, האדם נדרש (לתקופה מסוימת) לכנס את כוחותיו, ובלשון הרב קוק: "שיכניס האדם את הקוים המתפשטים אל תוך נקודתם".
אם האדם יצליח להתאזר בסבלנות, תוך זמן מה "ישובו הקווים אל טבעם וישיגו שמחת לב מחוזרם מארץ מרחקים אל בית אמם, אז יקל לו צערו ושפלותו ודכאות נפשו".
השאלה היא, כמובן, מתי האדם מרגיש שכבר בנה את אישיותו, אימץ את כוחותיו והוא מוכן לתת שוב דרור לכוחות נפשו. הרב קוק לומד את התשובה מתהליך היציאה מתיבת נח. המבול ניתך על הארץ, הארץ הייתה חרבה ורוחות סוערות נושבות בחוץ. מה עשה נח? התחיל תהליך של ניסוי וטעייה, בזהירות מרובה, לבדוק אם כבר אפשר לצאת החוצה. נח שילח מן התיבה את העורב והיונה, שהסכנה להם קטנה יחסית "משום שהם מעופפים וכנפיהם מגִנות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו...".
כך גם בתיקון כוחות הנפש – האדם מכנס פנימה את כוחותיו, ורק לאחר זמן, כשמרגיש שבנה את אישיותו ואת כוח הרצון שלו לפעול מחדש במציאות עם אותם הכוחות בדרך מתוקנת, ינסה בזהירות למצוא את "האזורים הבטוחים" לתת דרור לאותם כוחות נפש. הרב קוק סיים את הפסקה וכתב: "וזהו דוגמת מאמר ה' יתברך לנח – צא מן התיבה". בדוגמה שלנו, לזמן מה האדם ייאלץ לצמצם את דיבורו עד שירגיש שדיבורו יוצא ממקום נקי ומזוכך יותר.
לסיכום
השכל צריך להוביל את הרגש והרצון, אך זה צריך להיעשות על בסיס חזק של מידות והרגלים טובים, שרק זקוקים להכוונה. אם הרגלים אלו אינם מצויים ולכן האדם מתקשה בפועל לאמץ במציאות את דרכו החדשה, הוא נזקק ל"תקופת צינון" מסוימת, שבה יכנס את כוחותיו (אל תוך "תיבת נח" שלו). תקופת ההתכנסות לעולם תהיה זמנית ותהווה אמצעי בלבד לקראת יציאה מחודשת ומזוככת אל מרחבי החיים והעשייה ממקום פנימי נקי יותר.
לא לחינם אמר רבי ישראל מסלנט כי קל יותר ללמוד את כל התלמוד כולו מאשר לתקן מידה אחת בנפש. אך הזוכה לעמול לתיקון אישיותו יזכה לראות ברכה בעמלו ומתוך כך גם בחייו.
שבת שלום! אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
מייסד תנועת המוסר, ליטא, 1810–1883.
