מיזם בית מדרש ואהבת בראשות הרב משה עמיאל, "החברה לחקר המקרא" ובשותפות משרד החינוך החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), מיועד להביא בעזרת רבני בתי הספר ורבני קהילות ברחבי הארץ את לימוד התנ"ך לילדי ישראל .
..........................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
........................................................................................
מתוך ספרו החדש של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'בינה בתורה' דברים, לפרשיות נצבים-וילך:
התשובה הנדרשת לגאולה: השיבה אל הארץ!
האם גאולה תלויה בתשובה? בפרק הזה, גאולת קיבוץ הגלויות מתחילה בתשובה:
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ;
וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים
אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה; (ל', ב-ג)
לעומת זאת, בנבואת יחזקאל (ל"ו, כב-לב) מופיעים כל השלבים שבפרקנו (קיבוץ גלויות, מילת הלבבות והסרת "לב האבן", חזרה לאהבת ה' וחזרה אל המצוות, שפע ברכה ועצמאות כלכלית), רק השלב הראשון של התשובה חסר; נקודה זו מודגשת פעמיים בנבואת יחזקאל:
לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהִים, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל,
כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם; (יחזקאל ל"ו, כב)
לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם ה' אֱ-לֹהִים, יִוָּדַע לָכֶם,
בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל; (יחזקאל ל"ו, לב)
האם אלו שתי אפשרויות? שתי דעות? שתי השקפות?
(ראו המחלוקת הגדולה בסנהדרין (צז, ב עד צח, א), על הגאולה והתשובה, וראו הרחבה בספרי נס קיבוץ גלויות, עמ' 146-134, 'המהפכה במושג התשובה בתפיסתו ההלכתית וההיסטורית של הרב יהודה אלקלעי'; וכן בספר 'בינה בתורה' דברים, שיעור 16).
קושי גדול יותר נמצא בפרק שלנו עצמו; בפרק מתואר שעם ישראל יחזרו "עד ה'... בכל לבבך ובכל נפשך" (ל', ב) – אך בכל זאת נאמר שצריך ש-ה' יָמוּל אותם לאהבתו ולשמירת מצוותיו (ל', ו; ח)? כיצד הלבבות ערלים כשישובו לארץ, אם הם שבו עד ה'?!
תשובה מהפכנית ועם זה גם פשוטה ביותר, נתן הרב יהודה אלקלעי (דור שלם לפני הרצל) במאבקו הגדול לשינוי היחס לעלייה המונית לארץ.
הרב אלקלעי טען שהגאולה תלויה בתשובה אל הארץ, כי הגלות היא לא רק עונש אלא גם חטא; אם היהודים ירצו לשוב אל הארץ ה' ישיב אותם בתנופה גדולה; אם הם לא ירצו, זה יקרה (לפי יחזקאל) בחֵמה שפוכה ("מלך שגזרותיו קשות כהמן", בלשון הגמרא בסנהדרין צז, ב). בדיוק כך התרחשו הדברים בדורות האחרונים; חלק קטן שב לארץ מרצונו במסירות נפש עילאית של 'חלוצים', והרוב חיכה וחיכה עד שהיה מאוחר.
לפי הרב אלקלעי, רק בשלבים הבאים, כשעם ישראל יהיה כבר בארץ, תבוא הטהרה הכללית ומילת הלבבות לאהבת ה'; רק לבסוף תבוא התשובה אל המצוות עם הפריחה הכלכלית.
אילו קיבלו המוני יהודים את פירושו של הרב אלקלעי, אולי היו קמים ועולים לארץ ישראל מרצונם, לפני האסונות והשואה, כפשט התורה; כך לא היו צריכים לחכות לנבואת יחזקאל "לא למענכם" ו"בחֵמה שפוּכה".
חיתום ספר דברים והתורה
בפרשת "וילך משה" מסתיים ספר "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל..." על ארבעת חלקיו, ומתחילות פרשיות חיתום של התורה בכללה יחד עם ספר דברים.
הפסוק הפותח דומה מאד לפסוק הפותח את הספר כולו:
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל; (ל"א, א)
בהמשך הפרק, קרא משה ליהושע והעביר אליו את ההנהגה "לעיני כל ישראל" (ל"א, ז); הציווי של משה ליהושע על המשך הלחימה אחריו עד הנחלת הארץ לעם ישראל, מהווים הרחבה והשלמה לדברי משה בסוף פרק ג' (כא-כט), והם חלק ממעמד הסיום של משה.
מייד עבר משה לכתיבת "התורה הזאת", שמקבילה ללוחות הברית עם עשרת הדברים מחורב מחד, ולכתיבת "דברי התורה" על האבנים בהר עיבל (כ"ז, ג; ח) מאידך.
מסירת "התורה" הכתובה "...אל הכֹּהנים בני לוי הנֹשׂאים את ארון ברית ה', ואל כל זקני ישראל" (ל"א, ט), וקריאתה ב"הקהֵל את העם", מזכירות את "יום הקָהָל" בחורב (ד', י); מצוות 'הקהֵל' "את העם, האנשים והנשים והטף וגֵרך אשר בשעריך" (ל"א, יב) היא המצווה האחרונה בלשון משה בספר דברים, והיא מזכירה ואף משחזרת את המעמד בחורב (דברים ד' ו-ה') ואת מעמד הברית האחרון של משה (כ"ט, ט-יא).
כתיבת "התורה הזאת" על ידי משה, ונתינתה לכהנים, נתפרשו בדרך כלל כמכוונות לספר התורה השלם (אף שעוד לא נשלם); אולם קריאת "התורה הזאת" במעמד "הַקהֵל" נתפרשה על ידי חז"ל (משנה סוטה ז', ח) כקריאת פרשיות נבחרות מספר דברים, מעין קריאת שמע!
מדוע הציווי על הקריאה קובע את זמנהּ ל"מִקֵץ שבע שנים, במועד שנת השמִטה, בחג הסֻכּות..." (ל"א, י)?
חג הסוכות בסוף השמיטה הוא חג סוכות היחיד שאיננו חג אסיף, כי אסור לאסוף בו יבולים וחובה לחלקם לכל ישראל; זהו הרגע בו יוכלו כל ישראל להתקרב למעמד חורב, כי הפערים החברתיים-כלכליים יידחקו הצידה; יבול השמיטה, כאשר כולם שווים בו, דומה במקצת לאוכלי מָן במדבר, שיכלו לקבל תורה מתוך שוויון גמור.
במחצית השנייה של הפרשה אנו חוזרים ללשון הרגילה בתורה: "ויאמר ה' אל משה..." (ל"א, יד), ובספר דברים עד כאן אין פסוק כזה! כך גם "עמוד הענן על פתח האהל" (ל"א, טו) ונבואת ה' למשה על העתיד הקשה הצפוי; כל אלה הם השלמה חותמת לפרקי הסיום של ספר במדבר (בעיקר במדבר כ"ז, שבו מופיעה לראשונה בחירת ה' ביהושע בן-נון כמנהיג אחרי משה), יחד עם סיומו של ספר דברים. הרב ד"ר יואל בן-נון.
&
הרב עמיהוד סולומון-רב קהילה-במסר מוקלט לפרשות -"ניצבים וילך" -
סרטון על הפרשה - "פוסט טראומה - הגורל היהודי"
&
פרשת "*ניצבים וילך*"- יגאל גור אריה.
באחד הדיונים הבין-לאומיים על חלוקת הארץ, שאל בין גוריון את יצחק טבנקין, שהיה מאבות התנועה הקיבוצית, כיצד עליו להחליט. טבנקין השיב לו: עלי להתייעץ. למחרת אמר לבן-גוריון: לא, אל תסכים להצעה הבין-לאומית הזאת. בן גוריון שאל אותו עם מי התייעץ, וטבנקין השיב: "התייעצתי עם סבא שלי שכבר נפטר, ועם הנכד שלי שעוד לא נולד". כלומר התייעצתי עם העבר ועם העתיד שיש לי אחריות כלפיהם, גם אם הם לא נוכחים כאן פיזית.
פרשת "ניצבים" מספרת לנו כבר בתחילתה שהברית המשותפת היא של כל חלקי העם, מהאליטה ועד חוטבי העצים. אבל בהמשך הפרשה מגלה שהברית היא לא לרוחב, אלא גם לעומק. היא גם עם כל הדורות שהיו וכל הדורות שיהיו: " כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם ". נאמר בפרשתנו. הברית נכרתה עם כל הדורות העתידיים. עם הסב שכבר נפטר, ועם הנכד שעוד לא נולד.
כשחיפשתי את המקור לסיפור על טבנקין ועל בן-גוריון, ולא מצאתי, נתקלתי בציטוט יפה אחר של טבנקין על הקשר בין הדורות: "אם קיימת בי הרגשת נס בחיי, הרי זה בשעה שאני רואה את נכדיי ואת שתי הנינות שלי, עולמות חדשים נולדים בתוכנו, והם משרים את הרגשת הנצח על כל מאמצינו החולפים".
"וילך משה וידבר את בדברים האלה אל בני ישראל.."
להיכן הלך משה הרי כולם היו שם ביחד לשמוע את דברי הפרידה.
"*וילך*" משבט לשבט מאיש לאיש כל אחד בביתו שלו. הלך בפשטות גמורה נפרד באופן אישי. משה היה מנהיג שלא נישא מהעם, נבחר לבצע שליחות –הוצאת העם ממצרים והנחלת התורה לדורות. כאשר נבחר היורש יהושע בן נון הגיע הזמן להיפרד לא על ידי טקס פרידה רשמי מעל במה מוגבהת או יחצנות. פשוט בדברים אישים מלב אל לב כשווה בין שווים.
*ראוי שמנהיגנו ילמדו איך מסיימים שליחות*.
בבחירות האחרונות היו גם בחירות ב... גן ברלה. קלפי עם פתקי הצבעה.
ברגע הראשון נבהלתי. מה לילדים בני חמש – שש ולבחירות. אבל אז הבחנתי שפתקי הבחירות שונים מאלה שהיו בקלפי בה הצבעתי. על אחד היה כתוב *אמ* השני: *אח* השלישי: *ס* הרביעי: *כ* השישי: *ה* השביעי *ח* והאחרון: *פ*
הסקרנות הובילה אותי לעיין בפתקים: אמ =*אמפתיה*; אח= *אחריות*; ס=*סבלנות*; כ= *כבוד*; ה= *הקשבה*; ח= *חברות*; פ= *פירגון*.
הבנתם את זה? הנה, גננת קסומה, מבקשת לחנך את הילדים לעוצמה שמאחורי המידות שמהם נבנה האדם השלם. ילדים קטנים בגן ברלה, ילדים בני חמש למדים שהבסיס לחיים תלוי במידה שבה *יש לך אמפטיה לאחר, סבלנות לשונה, כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, הקשבה לזולת, הקשבה לעצמך ולזולתך*, ההבנה שחברות היא ערך מרכזי בחיינו, ואי אפשר לחיות ללא חברות.
לו יהי!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
*יגאל גור אריה*
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ נִצָּבִים
בְּצוֹמֶת הַדְּרָכִים
תְּמֵהִים וְנִפְעָמִים
אֵיךְ נָרוֹצוּ הָעִתִּים
הַשְּׁבִיל בּוֹ צָעַדְנוּ תָּם
תָּם אַךְ לֹא נִשְׁלַם
הַשְּׁבִיל בּוֹ נִצְעַד מִמָּחָר
לְאֵי שָׁם
נִשְׁאַר נִסְתָּר
עָלוּם וְנֶעֱלָם
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקַלְקְלוֹתֶיהָ
תַּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ יגאל גור אריה
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - לשבת ניצבים-וילך (לפרשת וילך) -
המנהיג המשתף
משה מעביר את שרביט ההנהגה לידי יהושע. באיזו עצה מצייד משה את תלמידו הנאמן? "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:..." (דברים לא, ז). אומר רש"י: "משה אמר ליהושע: זקנים שבדור יהיו עימך לפי דעתן ועצתן". לכן נאמר אתה תבוא את העם, ולא אתה תביא את העם. כלומר התייעץ עם זקני העם, אל תפעל לבדך. אתה המנהיג, אך הם שותפים לתהליך קבלת ההחלטות. הם יקלו על עבודתך וגם יְגַבּוּ אותך מול העם.
זו היא עצת משה ליהושע, למרות שמשה עצמו לא נהג כך. משה היה מנהיג מְצַוֶּה ולא מנהיג מְשַׁתֵּף. דרכו של משה כמנהיג נגזרה מתפקידו להיות שליח ה', להוציאם מצרים, לתת להם את התורה ולהיות חונך לעם שיצא מעבדות לחירות, והוא בדרכו לארצו. אך מנהיגותו של משה נבעה גם מאישיותו. משה הוא האיש הפועל לבדו. כך במצרים בהגנה על אחיו מול המצרים עד כדי סיכון חייו, וכך במדיין כשעמד לצד בנות יתרו והושיען מידי הרועים (שמות,ב, יז).
משה היה מנהיג סַמְכוּתָנִי כל התפקידים רוכזו בידיו. רק לאחר שבא יתרו לבקרו, הוא לימד את את משה לעבוד לפי עקרון ביזור הסמכויות ובניית היררכיה מנהלתית ומשפטית, כדי להקל עליו את משא ההנהגה. יתרו אומר למשה כי לא ניתן להנהיג לבד. הוא מלמד אותו את יסודות הבירוקרטיה. למנות "שרי אלפים ושרי מאות ושפטו את העם, והדבר הגדול יביאו אליך".
ה' מתגלה למשה בסנה ומטיל עליו את השליחות להוציא את ישראל ממצרים. משה אינו שש לקבל עליו את התפקיד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם " (שמות, ב, יא). ה' מצרף אליו את אהרון ואת זקני העם. " לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:... וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ... " (שמות, ה טז-יח). משה ואהרון אוספים את זקני העם, מעבירים להם את דבר ה' , ואת האותות הם עושים לעיני העם. אך לפני פרעה מופיעים רק משה ואהרון.
תפקיד זקני העם הוא לסייע למשה בניהול ענייני העם על בסיס יומי. הם אנשים חכמים, ישרים מנוסים וידועים לעם. בפרשת בֹּא קורא משה לזקנים ואומר להם "... מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח " (בא, יב, כא). תפקידם הוא להעביר את המסר לעם.
אך במדבר אין משה מרבה להיעזר בזקני העם. משה מוציאם ממצרים, מעבירם את ים סוף ואת המדבר ללא עזרתם. הוא אינו משתמש בעצת הזקנים, ולא בעצת נשיאי השבטים. לעיתים הוא פועל גם בלי לשאול את ה' כמו בשבירת הלוחות הראשונים.
החניה ברפידים מעלה מחדש את בעיית המים. העם רב עם משה, ומשה צועק אל ה' "עוד מעט וסקלוני" (בשלח,יז,ב-ד). ה' אומר לו: "עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל" (שם, ה). אינך אמור לפעול לבד. ככל שמשה נעשה יותר איש האלוקים, הוא הולך ומתרחק ממשפחתו, מאשתו ומבניו. הוא נוטה את אוהלו מחוץ למחנה. משה אינו מנהיג כריזמטי, לכן חשיבותו אינה תלויה בתקופת כהונתו. הוא מנהיג לדורות. הוא משה רבינו. מי שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה. הוא משה שקיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. זוהי גדולתו ויחודו.
בפרשת בהעלותך, לאחר תלונות נוספות של העם הבוכה ומתגעגע לבשר ולקישואים שאכלו במצרים, אומר משה לה': " לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה ... לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:.." (במדבר, יא-טו). ה' מורה לו לעבוד ביחד עם זקני ישראל.
" וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: " (יא,טז-יז).
כחלק מתהליך הפקת לקחים מעודד משה את יהושע לנהוג אחרת. לעבוד עבודת צוות עם זקני העם. יהושע אכן פועל כך. " וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: " (יהושע, כד,א). מדובר בכריתת הברית בין ה' לבין עם ישראל, למען יסירו את אלהי הנכר ויטו את לבבם לעבוד את ה'. זהו אירוע מכונן שיוזם יהושע, והוא קורא למנהיגי העם ביוזמתו, ליטול בו חלק עקב חשיבותו. למרות שיהושע עסק בכיבוש הארץ ובחלוקתה לנחלות, נושא קשה, בעייתי, שעלול ליצור מתח ומחלוקות, אין ערעור על מנהיגות יהושע. התקיימה בו הבטחת ה': " לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ "(יהושע א, ה).
שנה טובה ומבורכת י"ט אלול תשפ"ג - בלומה דיכטוולד
&
פרשת ניצבים – על הקלות והקושי לעשות שינוי -
אורי סובוביץ - מנהל שותף בקרן הון סיכון.
האתגר בשינוי - כולם רוצים להשתנות.
אנשים מעוניינים לרדת במשקל, להיכנס לכושר, להפסיק לעשן, לעשות שינוי בקריירה, לשפר מערכות יחסים, להיפטר מתכונה המכבידה עליהם, להיות נאמנים יותר לצו מצפונם, או פשוט להרגיש שהם מצליחים לממש את כישרונותיהם ולבטא באופן מיטבי את אישיותם. בתי הספר לאימון (Coaching) הולכים ומתרבים והופכים לפופולריים יותר ויותר משום שהביקוש לעזרה והכוונה בתהליך השינוי רק הולך וגדל.
אך שינוי הוא דבר מורכב, קשה ולעיתים סיזיפי.
גם כשלא מדובר בשינוי הרה גורל, כל עוד מדובר בשינוי שאינו חד פעמי, אלא שינוי ב"מערכת ההפעלה" הפנימית, התהליך מאתגר וההצלחה רחוקה מלהיות מובטחת. אנשים מפתחים לאורך השנים קווי אישיות, הרגלים ועמדות, ועם הזמן הם הופכים להיות מזוהים איתם (ולעיתים אף נפעלים על ידם), עד כדי כך שכל יציאה מהאזור המוכר והנוח מייצרת התנגדות פנימית.
קורט לוין, פסיכולוג יהודי-גרמני-אמריקאי ואחד מראשוני הפסיכולוגים בתחום חקר השינוי, טען שכדי שאדם יצליח לערוך שינוי כלשהו בחייו, עליו לעבור דרך שלושה שלבים:
למעשה, קורט לא חידש דבר, שכן כשבע מאות שנה מוקדם יותר כתב הרמב"ם ששלבי התשובה, תהליך השינוי והתיקון שהאדם מבקש לעשות, כוללים1] את אותם השלבים שהזכיר לוין, אלא שהוא קרא להם: חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד לשמר את השינוי ולא לחזור לחטא.
"תשובה שמשיבה"
בפרשת ניצבים משה רבנו מזהיר את עם ישראל שמא ילכו ב"שרירות ליבם" (ראה דברים כט, יח) ויעזבו את דרך ה' ומהעונש שבפיזור לגלות. במקביל לאזהרה, משה רבנו מלמד ומעודד את העם שהאפשרות לתשובה ותיקון תמיד פתוחה בפניהם ותוצאתה תהיה שיבה פיזית מהגלות:
"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ... וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל, א-י).
ניתן ללמוד ולהקיש מתהליך התשובה שמביאה לשיבה לארץ המובטחת גם לתהליך התשובה והתיקון של הפרט. אמנם לא כל יעד או חלום בחיים ניתן להשיג ולהגשים, אך בנוגע לתהליך תשובה ותיקון אישי, ביכולתו של האדם לחזור ל"אני העצמי" שלו שקדם לבלבול ולסטייה מהדרך ועל ידי כך להתקדם ולהתעלות. אם תהליך התשובה כן ואמיתי, "בכל לבבך ובכל נפשך", מובטח לו שיזכה בסופו של דבר להגיע או לכל הפחות להתקדם בעקביות אל עבר "הארץ המובטחת" האישית שלו.
"לא בשמיים היא"
התנהלות עקבית לאור מצוות וערכים, כמו גם תהליך תיקון וחזרה בתשובה לאחר סטייה מהדרך, אינם דברים קלים או פשוטים. לאור זאת, די מפתיעה האמירה של משה בהמשך:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (שם, יא-יד).
כיצד ניתן להבין את פשר ה"קלות" שעליה מדבר משה רבנו, כאשר מניסיוננו אנו יודעים שמדובר באתגר קשה ומורכב?
הרב קוק כתב מערכה ארוכה בנושא התשובה שכונסה בספר אורות התשובה. הספר מורכב משבעה עשר פרקים העוסקים במהות התשובה, חלקיה ומאפייניה, השפעתה על הנפש המיוסרת מהחטא, על הקשר בין התשובה לכללות ההוויה ומסיים בהדרכה מעשית לפרט ולכלל. תהליך התשובה אינו מיועד (רק) לחוטאים ולרשעים, אלא לא פחות מכך לכל אדם גדול ככל שיהיה שמחויב לחיים של התקדמות והשתלמות. את ההקדמה לאורות התשובה הוא פתח בתיאור הדיסוננס שבין הקלות להתחיל את התהליך ב"הרהור תשובה" בלבד לבין השלמתה בפועל במציאות.
וכך כתב הרב קוק:
"זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית, ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים. התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות, היא מצות ה' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים".
מה יש בהרהור התשובה, בנביטה הראשונית של המחשבה והרצון לעבור שינוי ותיקון, שהרב קוק רומם עד כדי כך את ערכה? והרי סוף כל סוף, תהליך השינוי והתיקון רק בראשיתו וטרם הושלם. כתב על כך הרב קוק בהמשך (אורות התשובה ז, ו) באופן מנחם ומעודד גם יחד:
"צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלקית פועמת בנפשו...".
הרב קוק הוסיף שהאדם צריך להישמר ממצב שבו ייחלש ויאבד מוטיבציה מתהליך השינוי, רק משום שהוא מזהה שישנם עדיין חלקים בנפשו או מערכות יחסים מסוימות שהוא עדיין לא בשל לתקן. עליו לשמוח, להתעודד ולאזור כוח מאותם החלקים שהצליח לתקן, ולהאמין שבהמשך ימצא את תעצומות הנפש לתקן גם את החלקים האחרים שעדיין דורשים תשובה ותיקון.
בלשון הרב קוק:
"ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכוחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום (=לקב"ה) ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תיקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעוונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד... אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ה' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה".
לסיכום
כל תהליך שינוי משמעותי מתחיל מצעד אחד קטן, מהחלטה ראשונית, ממחשבה טובה. הצעד הזה מתחיל בראש ובלב, בהרהור תשובה. היום. זה נראה כמו צעד קטן לאדם אך זה בפועל צעד גדול לאנושיות שבו. מכוח ניצוץ הרהור התשובה שמשמח ומחזק ניתן למשוך אנרגיה להשלמת תהליך התשובה, התיקון וההתעלות, כך שלא יסתיים בהרהור ומחשבה בלבד אלא בשינוי מעשי בחיים ממש. יהי רצון שנזכה לכך.
שבת שלום!- אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
1] הרמב"ם הוסיף את חובת הווידוי בעל פה, ראה דברינו לעיל על פרשת כי תבא.
&
מעדנים לשולחן שבת 251 פרשת נצבים וילך תשפ"ג מחיים קופל - אסיפה וקיבוץ
1) בפרשתנו, בפסוקי הנחמה נאמר: " וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים " (ל-ג). השאלה, למה כפל לשון "ושב את שבותך" ובהמשך "ושב וקבצך". וכן בפסוק הבא " אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ " (ל-ד). שוב כפל לשון.
2) לצורך ישוב השאלה, מביא מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל, עוד פסוקים עם כפל לשון מפרשת ויחי. בטרם בירך יעקב את בניו, הוא ביקש אותם :" הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.... הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב " (בראשית מ"ט-א..ב).
שואל המדרש, הרי נאמר הֵאָסְפוּ, משמע שהיו מפוזרים, א"כ למה דיבר בלשון נוכח, כאילו עמדו מולו?
3) מתרץ המדרש: שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן (מ"ר פרשת ויחי, פרשה צ"ח פרק ג', ופירוש מהרז"ו על אתר: שהמלאך דיבר עם כל אחד ואחד במקומו).
4) אבל הרב מלובלין, עומד על שאלתנו הקודמת, למה יש כפל לשון " הֵאָסְפוּ ואגידה לכם" (פסוק א')
"וְהִקָּבְצוּ ושמעו" (פסוק ב'), הרי המשמעות זהה בשניהם?
5) מתרץ הרב מלובלין, שיש הבדל בין "אסיפה" (כינוס אנשים) ובין "קיבוץ"(אנשים"). כשישנם הרבה אנשים, מפוזרים טֵרִיטוֹרְיָאלִית בהרבה מקומות ורוצים לדבר עם כולם יחד, בו זמנית, יש קודם כל לאסוף אותם במקום אחד.
אבל, גם באסיפה וכן בכינוס כלשהו, יכולים לשבת הרבה אנשים באולם אחד, אך יתכן שלכל אחד מהם דעה שונה, בכל אחד מתחומי החיים. בכדי לאחד ביניהם מבחינת הרעיון, או המחשבה, יש לקבץ אותם יחד (כמו "קובץ" במחשב שהוא יחידה אחת, או "קיבוץ" אנשים עם רעיון משותף).
6) כך שיכולה להיות "אסיפה" לבד: קבוצת אנשים שעומדים זה בצד זה, מבלי שיהיה קשר רעיוני ביניהם. ויכול להיות "קיבוץ" של אנשים בעלי רעיון משותף, גם אם הם עומדים רחוקים זה מזה.
7) מעתה מובן כפל הלשון אצל בני יעקב. הם היו פזורין במקומות שונים, לכן בכדי לאחדם ולגבש אותם לקבוצה אחת, נדרש יעקב לקרבם זה לזה טריטוריאלית. לכן הלשון "האספו". אבל עדין צריך לגבשם מבחינה רעיונית ואחדות מטרה. לכן הוסיף ואמר "הקבצו" כולם, להקשיב לדבריו ולהתאחד רעיונית.
8) כך גם מוסבר כפל הלשון בפרשתנו. הקב"ה יאסוף את האנשים יחד, ויאחדם מבחינה רעיונית. לפי דבריו, מסביר הרב מלובלין את פשר הביטוי "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" (ל-ד). לכאורה, מה שייך שאדם יהיה בקצה השמים, היה צריך להיכתב "בקצה הארץ"? לפי הסבר הרב מלובלין הביטוי מובן, כי המשמעות של "יקבצך" היא אחדות רעיונית, או אחדות אמונית. אף אם ימצא אדם שמחובר לעם ישראל " בִּקְצֵה שְׁמֵימִיּוֹת ", בקצת אמונה, זה כבר מספיק בשביל הקב"ה "לקבץ אותו" ולאחדו עם כלל ישראל. ובהמשך "ומשם יקחך" , הקב"ה יעזור לו להתחבר גם פיזית לעם ישראל ולשהות יחד בקרבתם.
9) תשובות מפרשת כי תבא
א) מנין לומדים על הגבהת ספר תורה ב) איזו הלכה כתובה בשו"ע בהקשר (סימן קל"ד-ב)
תשובה: א) מהפסוק "ארור האיש אשר לֹא יָקִים את דברי התורה הזאת" (כ"ז-כ"ו). מפרש הרמב"ן מכאן חיוב על המגביה את ספר התורה, להראות את הכתוב בו לכל ציבור(כמפורש במסכת סופרים). ועל דרך האגדה צווי לחזן שיעמיד את ספר התורה בארון בצורה יציבה.
ב) ההלכה בשו"ע :מצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: וזאת התורה .. תורת ה' תמימה..
ב) שָׁם יִשּׁוּב בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן
מָסַר לְכֹהֵן - מָה הַפִּתְרוֹן?
תשובה: שֵׁם הַיִּשּׁוּב "טֶנֶא עֳמָרִים" בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן(מזכיר את מצוות הבכורים). מָסַר לְכֹהֵן: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶיךָ" (כ"ו-ד)(גם כן קשור לבכורים).
10) שאלות מפרשת השבוע.
א) אֵלּוּ שְׁנֵי פְּסוּקִים רְצוּפִים בַּפָּרָשָׁה, מִסְתַּיְּמִים בְּאוֹתָן חָמֵשׁ מִלִּים?
ב) בַּפָּרָשָׁה - עָסוּק בַּמַּיִם
וּבָאָרֶץ - בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם.
שבת שלום מחיים קופל.
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל הקוראים שבת מבורכת ושנה טובה
בבריאות ובבשורות טובות.
ישראל קריסטל - מנכ"ל
