עוד חלום של החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון מתגשם
אתם מוזמנים להעביר את המודעה (היא ב-JPG וקלה להעברה) למנהלי בתי ספר, לרבני בתי ספר של החמ"ד ולאפשר להם להביא תנ"ך עם מסורת יהודית לילדי ישראל ברוח ישראל סבא.
ישראל קריסטל-מנכ"ל החברה לחקר המקרא
******************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
*****************************************************
פרשת שלח –"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן" – שאלת העיתוי בימי מלחמת המצווה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
האם העיתוי מתאים? היא שאלה שכיחה במישורי חיינו השונים. אנו שואלים לא אחת את עצמנו טרם קבלת החלטה: "האם זה העיתוי הנכון? האם זה הזמן המתאים לפעולה זו או אחרת? האם נכון הוא לפעול בעת הזאת? האם זה הצעד הנכון בעת הזאת ?".
האם העיתוי( הטיימינג) מתאים? היא שאלה קיומית במעגלי חיי הפרט, המשפחה, הקהילה, האומה והמדינה.
כבר החכם באדם שלמה המלך התמודד עם שאלת העיתוי:"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם...עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם"(קהלת, ג', א'-ח').
שאלת העיתוי פוגשת אותנו במלוא עצימותה בימי מלחמת המצווה, בה אנו נתונים כבר 266 יום.
כך שאלנו בראשיתה של המלחמה – מהו העיתוי הנכון לתמרון היבשתי בעזה? בהמשך שאלנו , מהו העיתוי הנכון לתמרון היבשתי ברפיח? כיום אנו גם שואלים, מהו העיתוי הנכון לפעילות משמעותית צבאית בצפון? כך גם שאלת העיתוי בימי המלחמה- פוגשת אותנו במרחב האזרחי והפוליטי, האם העיתוי נכון ומספיק רגיש, להעלות לחקיקה את חוקי הגיוס והרבנים?
הדיון בשאלת העיתוי בסוגיות השונות שעל סדר יומנו, מבליט את מנעד הדעות – בעד ונגד.
הנה פרשתנו נדרשת לעיסוק בשאלת העיתוי.
הבה נבחן את שאלת העיתוי ונשאל את השאלות הבאות, בהקשר לשלושה מופעים בפרשתנו ובהפטרתנו:
המופע הראשון נוכח באירוע חטא המרגלים: "שלח־לך אנשים ויתרו את־ארץ כנען אשר־ אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם"( במדבר, יג', א'-ב', יג'). רש"י כבר מאיר לנו את הבעייתיות בשליחת המרגלים שיש לה זיקה לשאלת העיתוי, האם הזמן היה מתאים לפרויקט תור הארץ של המרגלים: "לדעתך, אני איני מצוה לך. אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו- נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר".
דומה שהעיתוי לא היה מתאים,לשלוח את המרגלים לתור את הארץ, כבר בשנה השנייה בצאתם ממצרים. השליחות נכשלה והאירוע נושא על גבו לדיראון עולם את המותג- חטא המרגלים ועונשם. בחירת העיתוי המתאים לשליחת המרגלים, חייבה הערכה מוקדמת של סיכונים מול סיכויים, בקיום תחכים טרם היציאה לשליחות, בכל הקשור לאבחון החוסן והבשלות של מנהיגי העם - הנשיאים ראשי המטות, להצליח במשימתם ולהוות סוכני שינוי בהשפעה חיובית על העם כולו, לקראת הכניסה לארץ. אם מבצע הפיילוט של המרגלים נשיאי השבטים היה נוחל הצלחה, הרי הדרך הייתה סלולה לכניסה מהירה לארץ ישראל ולהגשמת ברית בין הבתרים שהובטחה לאברהם אבינו. לצערנו, המבצע נכשל בעיתוי שנבחר.
פרשתנו מאירה באור שלילי את מנהיגותם של המרגלים, נשיאי השבטים.
כנראה שהייתה הערכת חסר, אודות יכולת מנהיגות החוסן של הנשיאים: " איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ד' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה" " (במדבר, יג',א'-ג').
הכרנו את הנשיאים כבר בעבר,בפרשת נשא: " ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטת הם העומדים על הפקדים " (במדבר, ז', ב').
מי זה -הֵם? המדרש נותן לכך תשובה: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת- הם השוטרים שהיו ממונים עליהם במצרים ( שמות, ה', יד') - היו באין הנוגשים ומונין את הלבינים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים...ולא היו מוסרין אותם בידי הנוגשים והיו השוטרים אומרים-מוטב לנו ללקות ואל ייכשל יתר העם. לפיכך כשאמר הקב"ה במדבר יא', טז' – אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אמר משה: ריבונו של עולם, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו- אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. אותם הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבינים, יבואו ויטלו בגדולה הזו. (במדבר רבה, יב', טז').
יתכן שהמחשבה הייתה שהפעם , ינהגו הנשיאים כמרגלים מנהיגים בעלי חוסן אמוני ונפשי, כפי שהצטיירו במנהיגותם במצרים. דומה, שהייתה זאת הערכה מוטעית והכישלון היה קולסאלי.
ניתן להניח שלא נערכה כל בחינה מוקדמת של מסוגלות ומוכנות של המרגלים נשיאי השבטים, להצליח במשימת פיילוט העלייה לארץ. אנו פוגשים בפרשתנו תיאור יבש של כרוניקת האירוע: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן". ממילא נבין שלא נערכה הערכת סיכונים אל מול סיכויים, בשאלת העיתוי ( הטיימינג). נראה שלא קדמה הכנה אמונית, פסיכולוגית וחינוכית לקראת היציאה לפיילוט תור הארץ.
פרשתנו ממשיכה בתיאור העובדות היבשות: " וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. " (במדבר, יג', יז' - כ').
המרגלים שבים ממשימתם: " ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה" (במדבר, יג', כז'-לג'). הנשיאים האלטיסטיים המורמים מעם בפרויקט המשכן, מצטיירים בפרופיל אישיותי נטול מנהיגות וחוסן, המאופיין "בתסמונת החגב":" ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
המרגלים נתונים בהפרעת דחק פוסט טראומטית נפשית ואמונית, כתוצאה מסיור הריגול שלהם בארץ ישראל. הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלהם בשפל המדרגה:" ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ". מילא המרגלים רואים ותופסים את עצמם כחגבים, אבל כיצד הם יודעים, שהם נראים כחגבים בעיני יושבי הארץ ? החוסן האמוני שלהם בקב"ה, במשה המנהיג ובארץ ישראל, אף הוא בשפל המדרגה,הם משדרים תגובה חרדתית, רפיסות ותבוסתנות. הייאוש הדיכאון והחידלון אוחז בם - " אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ " .המנהיגים הנשיאים המרגלים מדביקים במצבם הנפשי את כל בני ישראל:" ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא... ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה". העם בתגובתו משקף בדיוק את תפקודם של מנהיגיו הנשיאים, הסובלים מהעדר שליטה עצמית ומעצימים את הפחד מפני הפחד. כדברי הנשיא האמריקאי רוזוולט: הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא - הפחד מהפחד."
עד כמה בולט הפער בין 10 המרגלים, לבין 2 המרגלים האחרים,-יהושע בן נון וכלב בן יפונה. שני אלו גם השתתפו באותו סיור ריגול, אך מצבם הנפשי והאמוני שונה לחלוטין. הם מתבטאים: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ". מעניין לראות כיצד משה בספר דברים, מקיים תחכים וניתוח על אירועים דרמטיים שקרו בספר במדבר.
המסקנה היא, כפי שמשתקפת בפרשתנו, במבחן התוצאה, שהעיתוי שנבחר למשימת המרגלים, לא היה מתאים. יתכן שהייתה דרושה קודם השליחות הציונית ,של עיתוי תור ציון של המרגלים, סוג של הכנה רוחנית ונפשית של הכשרת הלבבות, מבית מדרשו של אחד העם ( אשר צבי הירשגינצברג 1856 -1927) – שהוביל את זרם הציונות הרוחנית של הכשרת הלבבות.
שאלת העיתוי פוגשת אותנו בפרשתנו גם במופע השני באירוע – המעפילים : "וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו"( במדבר, יד', מ'-מה').
דומה שבאירוע המעפילים , העם לכאורה מפגין תמונת חוסן נעלה ואיתנות שיש בה גבורה ואומץ. אך בפועל הם נוחלים כישלון מר וניגפים בפני העמלקי והכנעני. גם כאן הכוונה הייתה טובה, הצורך לפעול היה מוצדק ונכון. אבל, העיתוי לא היה מתאים. יתכן שבנסיבות עיתוי אחר, הכול היה נראה אחרת.
המופע השלישי של שאלת העיתוי, נוכח בהפטרתנו, החושפת אותנו לאירוע מרגלים אחר, בסגנון תור יריחו בהנהגת יהושע, שכבר הואר באור יקרות ביחד עם שותפו כלב, באירוע המרגלים בפרשתנו. לשמחתנו, שאלת העיתוי בריגול יריחו, נוחלת הצלחה:" ויאמרו אל יהושע כי נתן ד' בידנו את כל הארץ וגם נמוגו כל ישבי הארץ מפנינו " ( יהושע, ב', כד' ). שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, כשליחי הקהילה של עם ישראל הנכנס בשערי ארץ ישראל, ביריחו במנעולה של ארץ, מעידים במילותיהם, על הצלחה בהציגם, חוסן מנהיגותי אמוני,נפשי ולאומי. דומה שיהושע למד מניסיון אירוע המרגלים בפרשתנו, שיש לקיים הכנה למרגלים של יריחו ולבחור העיתוי בקפידה.
הנה כי כן, בשבת ארץ ישראל- פרשת שלח, אנו נזכרים בהתרגשות ובנפש יהודי הומיה, במופע שאלת העיתוי שהדהד בימים הרי גורל, סמוך להקמתה של מדינתנו לפני 76 שנים. האם לקבל את דרישת ארה"ב באמצעות מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' מארשל, ממשה שרתוק שרת – מחזיק תיק החוץ במנהלת העם – לדחות את הכרזת העצמאות לשעת הכושר שתתאים בעתיד, כך גם העמדה של חיים משה שפירא שחשב שהעיתוי בעייתי, אל מול הרב יהודה לייב פישמן מימון שתמך בעיתוי.
דוד בן גוריון קיים שיחות שכנוע פרטניות טרם ההצבעה עם כל אחד מחברי מינהלת העם,להצביע בעד. התוצאה הייתה שביום ששי ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 בתום דיון של 13 שעות, הצביעו ששה(כולל שרת ושפירא) בעד ההכרזה על הקמת המדינה, אל מול ארבעה נגד.
תחי מדינת ישראל רק באמונה, בתקווה וביחד – ננצח שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת שלח - תשפ"ד "שגגת כל המצוות" - היתכן?
מייקל אייזנברג-מנהל קרן הון סיכון
אחרי סיפור המרגלים המפורסם שבגינו נשארו בני ישראל במדבר 40 שנה, ומכניס את כולם לדיכאון, פרשת השבוע, פרשת שלח, מסתיימת בכמה פרשיות הלכתיות - מנחת נסכים, הפרשת תרומה, שגגת העם, קורבן חטאת, חיוב כרת וחילול שבת. רוב הדרשנים ורוב האנשים, לא מתייחסים לחלק זה של הפרשה כי סיפור המרגלים מאפיל עליו. ובכל זאת, חשוב שנעיין בפרשיית שגגת העם כי היא רלוונטית מאוד:
וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה… וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא… וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. (במדבר טו, כב - כו)
הציווי להקריב שעיר כקורבן על חטאת העם שונה מהאמור בפרשיית 'פר העלם דבר של ציבור' (ויקרא ד, יג - כא). שם נאמר שעל שגגה ציבורית מביאים פר כקורבן חטאת. המפרשים, בעקבות המדרש, הסבירו שהפרשה פה עוסקת רק בחטא אחד - חטא עבודה זרה - השקול כנגד כל המצוות. למרות שברור שאם כל עם ישראל עובד עבודה זרה זה אומר שהם נטשו את מצוות התורה, המבטאות את הקשר עם ה', הייתי רוצה ללכת בדרך הקרובה יותר לפשט. השאלה היא: כיצד יכול להיות שכל העם לא מקיים את כל המצוות, וכל זה בשגגה?
הרמב"ן אומר שמדובר פה בדור שלם שאיננו מכיר את מצוות ה', כלומר במקרה בו נוצר נתק בהעברת המסורת. לדבריו, זה מה שאירע בשיבת ציון הראשונה בימי זרובבל בן שאלתיאל, יהושע הכהן הגדול ועזרא הסופר לפני כ-2500 שנה, כשדלת העם חזרה מגלות בבל לבנות את בית המקדש השני. על פי המתואר בספר נחמיה (פרק ח) הם התרגשו מאוד מהקריאה בתורה אותה לא הכירו כלל, והתפעלו לגלות על מצוות בסיסיות כמו מצוות סוכה!
ברצוני להציע כיוון אחר כיצד עלולים להגיע למצב שבו עם שלם, שוגג בקיום כל המצוות. להבנתי מדובר באנשים ובעם שבתקופה מסויימת מתנתקים מהרגשה של ציווי. התורה מתרה מפני קו חשיבה לפיו יש רק זכויות ואין חובות. התורה מלמדת שזו תהיה טעות אם לא נחשוב במונחים של 'מצווים לעשות', אלא רק על מה אני, או קבוצתי, רוצים לעשות. ״אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה'..״
בשונה מ'פר העלם-דבר של ציבור' המובא ככפרה על שגגה של רוב הציבור בהלכה ספציפית - "וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" - החיוב פה בקורבן של שעיר על שגגת העם, מהדהד את הפסוקים: "לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד… וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (ויקרא יז, ה - ז). כלומר, הקורבן פה נועד לכפר על התנתקות מהמערכת המחייבת, ומעבר לפעולה אישית המנותקת מהתחשבות בכלל. כפי שהסברתי בעבר, הקורבן לשעירים "עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה", מייצג תפיסה שהמציאות מתגלגלת מכוח עצמה. אימוץ גישה כזו מוביל לאימוץ עילות ותירוצים להצדקת המצב הקיים, מה שגורם לחשוב שאין אחריות אלא העולם מתנהג כך וכך. תיאורטית יתכן שאנשים עדיין יקיימו בפועל את המצוות, כולן או מקצתן, מסיבות רגשיות או חברתיות, מוסריות ולאומיות. אבל, היעדר תחושת אחריות המוטלת על כל פרט, היא עצמה החטא. ההסתכלות על כל המצוות כמכלול נועדה לחזק את התודעה של 'להיות מְצֻוֶּּה'.
להבנתי זו גם הסיבה שהפרשייה העוסקת בקורבן לא נכללה בספר ויקרא אלא נערכה בספר במדבר בין פרשיית המעפילים לפרשיית קורח. המעפילים הם סוג של פלג שהחליטו על דעת עצמם שהעונש שבעקבות חטא המרגלים לא מחייב אותם. קורח יוצא חוצץ נגד סדרי ההנהגה והעבודה במשכן. בעזרת הטענה 'כולם קדושים' הוא מנסה לבטל את המחוייבות למערכת. הוא מבקש קדושה ב- freestyle.
למרות המתואר בתורה שבני ישראל רצו לקבל את התורה ואף הגדילו ואמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז), בתלמוד הבבלי (שבת פח, א) הוצגה תמונה שונה לחלוטין. תחת הכותרת 'כפה עליהם הר כגיגית' תואר שה' עקר את הר סיני ממקומו, הרים אותו באוויר ואיים על העם: קבלו את התורה או פה תהיה קבורתכם. מו״ר הרב יהודה עמיטל היה מסביר שה' לא הסתפק ב״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ כי הציווי והאחריות הם קריטיים. לא רק הרצון, הזכות, או מה שאני מתחבר אליו.
ההיוון לימינו הוא שאנחנו עם מְצֻוֶּּה. בגלל שאנחנו גם עם מאוד דעתן, ואפילו קשה עורף, חובה שנהיה עם מְצֻוֶּּה, שיהיו לנו מסגרות ושנשמר תחושת מחוייבות ואחריות עמוקה. מחוייבות דתית ומחוייבות ואחריות לאומית. לא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כי זה יפרק את החברה. עמים גדולים, אולי יכולים להרשות את זה לעצמם, כי המסה מגינה עליהם. אפילו אם בפנים כל אחד אינדיבידואל לעצמו, הכמות מהווה סוג של מגן וחוסן, ואפילו מעגל השתייכות ברמה זו או אחרת. עם ישראל, כעם המורכב משבטים, שהוא "הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז), חייב לשמור על לכידות אקטיבית. כדי שעם ישראל ישרוד, ואף ישגשג, חייבים שכל חלקי העם יהיו מחוייבים לשאיפות אלו. מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת שלח -תשפ"ד דובי פריצקי-קק"ל
פרשת ציצית של קריאת שמע הנזכרת בפרשה, הינה מפתח להבנת עולם המוסר. הפסוק " ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם" מזמין אותנו לשאול אז אחרי מה נסור? היחס בין אמונה דתית ועמדה מוסרית עומד כאחד הנושאים של ההגות הדתית והערכים בכלל. מוסר- תורת המידות או אתיקה נתפסת כדרך התנהגות האדם בהתנהגות המוסרית שלו. אך טעות היא, תורת המוסר אינה תורת התנהגות אלה תורת הכוונות והמגמות של האדם. לדוגמא בשני מקרים אדם נהרג ,אלה שבמקרה אחד זה רצח שפל, ובמקרה השני מעשה גבורה כנגד מחבל במסירות נפש. סוקרטס טען שההכרעה המוסרית של האדם, היא בהתאם להבנתו את האמת הגדולה של המציאות הכללית. כלומר על פי ראייתו בעניים. קאנט מתייחס ללב "החוק המוסרי אשר בקרבו" לפי הכרתו את עצמו ואת חובתו. הפרשה מסתיימת ב "אני ה' אלוהיכם" ללמדנו שההכרעות המוסריות של סוקרטס וקאנט ,נובעות מזה שהאדם רואה את עצמו כעומד בפני אדם .ואילו בפרשת ציצית מלמדים אותנו לראות את עצמנו עומדים לפני האלוקים. ומוציא את האדם מתחום הערכים האנושי, ומציגה אותו בתחום היחסי בין אדם לאלוהיו. שבת שלום מירושלים.️
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
נשלח לכתובת kristal@kristal-diamonds.com מהכתובת info@hamikra.org
שולח: ישראל קריסטל מנכ"ל החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון
כתובת השולח: ת.ד.3343 רמת גן מיקוד 5213601
הסרה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה
רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה
תשובהתשובה לכולםהעברה
