אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
....................................................................
בית המדרש של החברה לחקר המקרא
סדרת השיעורים האהובה חוזרת לעונה חדשה
הרב, הלורד יונתן זקס ז"ל:לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?
בכל יום חמישי בשעה 20:30 בזום
להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה מבית החברה לחקר המקרא - לחץ כאןhttps://chat.whatsapp.com/
DL5OVogHuaI7Ad1A9lXIox
.........................................................................................................
הרצאות קודמות -לרפא עולם שבור-לאן ממשיכים מכאן ניתן להאזין בספוטיפי, כאן:
https://open.spotify.com/show/
32ke5eOsZNHpKm5n8bkFYZ?si=
dby4mUXARRqgkcc5KJIr2w
................................................................
פרשת בשלח – " ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן "- כולם תחת האלונקה במלחמת המצווה - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
פרשתנו מציגה לנו, כיצד עם ישראל הנמצא בתהליך השינוי מעבדות לחירות, ניצב עם פניו אל מול ים סוף, כשמאחוריו מתקרב צבא מצרים על שריוניו בראשות פרעה, הרודף אחר נתיניו העבדים שברחו זה עתה ממצרים: " וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילו עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל ד'. וַיֹּאמְרוּ, אֶל מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ד', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד עוֹלָם. ד', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".(שמות, יד', ה'- יד').
תהליך השינוי מעבדות לחירות, מחבר אותנו לתיאורית השינוי של קורט לוין פסיכולוג יהודי (1890 - 1947) אודות- "שדה הכוחות הפסיכולוגי", שאומרת, ככל שיהיו יותר כוחות מקדמים מאשר כוחות מעכבים את תהליך השינוי, אז השינוי יקרה.
בפרשתנו, הים לקראת בקיעתו, מסמל את הכוחות המקדמים - הגאולה ,החירות, האחריות והעצמאות ואילו מצרים מסמלת את הכוחות המעכבים – הגלות, העבדות, השעבוד והתלות .
מי יכריע ?- הגאולה או הגלות ? החירות או השעבוד ? העצמאות או התלות ?
במי תהא תלויה ההכרעה?- האם רק בקב״ה ? האם רק בעם ישראל ? האם בשניהם ביחד?
בדיאלקטיקה של המאבק להכרעה בשדה הכוחות, בין גאולה לבין גלות, בין חירות לבין שעבוד , בין עצמאות לבין תלות ,בין אקטיביות לבין פסיביות, מזדקר לנגד עינינו בפרשתנו, פסוק מכונן : "ד', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".
בקריאה פשטנית של הפסוק ניתן להבין, שההכרעה מסורה אך ורק לקב״ה. דומה שמצב הצבירה בשדה הכוחות הוא - עם ישראל פסיבי ואילו הקב״ה אקטיבי.
אך בקריאה אחרת, ניתן לקרוא בדרך שונה ובהצבת סימן שאלה את הפסוק המכונן: ״ ד', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" ? עם ישראל !,האם תאמצו את הכוחות המעכבים ואז תכשלו בתהליך השינוי, או שתיקחו את גורלכם בידכם ותאמצו את הכוחות המקדמים שיובילו אתכם להצלחת תהליך השינוי מיסודה של התכנית האלוקית מעבדות לחירות, לאורח ולאורך ימים. המסר הוא- תתחזקו באמונתכם בקב״ה: ״ וַיַּאֲמִינוּ בַּד' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּו ״. אבל גם קחו אחריות פעילה על גורלכם, חייכם ועתידכם. זאת קריאה המציבה את מודל השילוב : הקב"ה ועם ישראל .
"גם וגם". במילה -תַּחֲרִשׁוּן , יש נוכחות לאותיות של המילה- חירות. היכן לומדים קריאה זאת?
רבי מאיר מפרמישלן, מגדולי האדמו"רים החסידיים ( 1820-1850 ) קורא את הפסוק בקריאתו המיוחדת והיצירתית, במודל השילוב: " ד', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"– ד׳ ייתן לכם לחם, רק אם אתם תַַּּחֲרְשׁוּן את האדמה״. הדיאלקטיקה שבין תַּחֲרִישׁוּן - מצב פסיבי נטול אחריות, לבין תַַּּחֲרְשׁוּן -מצב אקטיבי של אחריות, הפך לדיון אידאולוגי בוויכוח המוכר בדורנו, האם לימוד תורה בלבד, או עבודה בלבד? או האם שניהם יכולים לשמש בכפיפה אחת?
רבי מאיר מפרמישלן, מציב לנו את המודל המשולב. על הדיכוטומיה שבין - רק תורה, לבין - רק עבודה. לדעתו, ניתן לשלב את השניים. גם אחריות לתורה וגם אחריות לעבודה. הילכו שניהם יחדיו בלתי אם נועדו?- כן וכן, הם יכולים ללכת יחדיו ,שלובי ידיים ובהרמוניה. הכוחות המקדמים יכריעו את הכוחות המעכבים שילוב זה. הד למודל המשלב תורה ועבודה, נוכח אצל הרמב״ם(1138-1204) בהלכות "מתנות עניים": "כל המשיב על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם. ביזה את התורה וכיבה את מאור הדת...לעולם ידחק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הציבור. וכן צוו חכמים ואמרו: עשה שבתך חול ואל יצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד והעני, יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות. מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם, חכם גדול אני, כהן אני , פרנסוני״. נושאי הדגל של תפיסת האחריות המשלבת "גם וגם" ,של תורה ועבודה, היו גדולי ישראל ומאורות גדולים, ביניהם,- רבי יוחנן הסנדלר, רבי יצחק נפחא הנפח, שמאי הבנאי, הלל חוטב העצים, רבי יהושע הפחמאי, אברבנאל הכלכלן, הרמב״ן והרמב״ם הרופאים, ועוד רבים אחרים.
המהר״ל מפראג, ( 1525-1608 ) בספרו "תפארת ישראל", מתאר את חיי היהודי ,כפירמידה בעלת שלוש קומות: טבע, שכל ותורה. לדעתו, זה השילוב המנצח, של היות היהודי בעת ובעונה אחת נטוע בשלושה מרחבים: הטבע- העבודה המתמדת ליישובו של עולם, לתיקון הטבע, לעובדו ולשומרו, במימוש האחריות, של הקיום והצמיחה היום יומית. השכל- האחריות לשיפורו קידומו והשבחתו של השכל, בבחינת רכישת השכלה ,ידע ומיומנויות. התורה-האחריות לשמירת הזהות האמונית ,הרוחנית והתורנית . יש לדעתי בדברי המהר"ל, הצגת מתווה אמוני חינוכי פסיכולוגי, של אחריות ושליטה גם על טבעך (הטבע שלך) שפעמים מאיים עליך בפיתויים בעלי יצר. ההתגברות על כך היא ,בלקיחת אחריות בתבונה ובשכל, בשליטה עצמית וכל זאת במרחב גבולות של איזונים ובלמים, של תורה ודרך ארץ. עם ישראל יצא לדרך ממצב של טבע המכור לעבדות -תַּחֲרִישׁוּן, לעבר לקיחת אחריות –למצב תחֲרְשׁוּן - לחרוש את האדמה. הנביא ישעיהו מדגיש את תפקידו של האדם בתיקון עולמו של הקב"ה: "כִּי כֹה אָמַר ד' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹקִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ. לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ; אֲנִי ד' וְאֵין עוֹד" (ישעיהו, מה', יז'-יט').
המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק( 1873-1934) מוסיף, שורות שירה לפרשתנו שהיא גם-פרשת שירה, לחשיבות ערך האחריות לחיי העבודה: " מי יצילנו מרעב? ומי יאכילנו לחם רב? ומי ישקנו כוס חלב? למי תודה, למי ברכה? לעבודה ולמלאכה. ומי נטע עצים בגן, לפרי וצל, כל מין וזן, ובשדות זרע דגן? למי תודה, למי ברכה? לעבודה ולמלאכה...על כן נעבוד, על כן נעמול. תמיד, בכל ימי החול. כבד העול, נעים העול. ובעת הפנאי נשיר בקול שירי תודה, שירי ברכה, לעבודה ולמלאכה.
באבחת חרבות ברזל פרצה לתודעתנו, לפני 110 ימים, המילה המקודשת - הִנְנִי. עם ישראל התגייס ונכנס תחת האלונקה, בשדות המערכה- הצבאית והאזרחית. אך האלונקה הלאומית בימי מבחן אלו ,קוראת לכולם בלי יוצא מן הכלל , להיכנס תחתיה. יש צורך ומקום לכולם. האתגר העומד לפנינו במלחמת המצווה , עדיין גדול ודורש נשימה ארוכה ואורך רוח והתגייסות של כולם תחת האלונקה. כך מספרת לנו פרשתנו: " וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם". תגובתו של משה היא -תַַּּחֲרְשׁוּן, ולא -תַּחֲרִישׁוּן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. מה קורה בפועל? :"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק... וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". התוצאה הייתה:" וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב " ( שמות, יז', ח'-יג').
ראויה שירת הניצחון של דבורה הנביאה בהפטרה לפרשתנו, בתום מלחמת המצווה במיטוט האויב הכנעני, להדהד באוזנינו , בבואה חשבון עם אנשי מֵרוֹז, שהשתמטו ולא נכנסו תחת האלונקה:"בבִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ד'... אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ד' אֹרוּ אָרוֹר, יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ד' בַּגִּבּוֹרִים". אך הניצחון מהדהד: "לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ... וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה".
רק ביחד ננצח – עם ישראל חי- שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
הרב ערן דאום-רב קהילת שימשוני -מודיעין+חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
מלחמת עמלק ומלחמת שמחת תורה-פרשת בשלח-תשפ"ד -מוקלט
https://www.youtube.com/watch?v=CnmfnnesASw
&
פרשת בשלח-תשפ"ד- דובי פריצקי-קק"לרבים מאיתנו מייחלים לניסים, כמו שהיו לאבותינו. לרבים מאיתנו יש תפילה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע את החמאס, לחיזוק האמונה.. בפרשה מתברר שהנס וההתגלות אינם אלה אפיזודה חולפת ,שאין לה השפעה על המאמין. כי מיד לאחר הניסים "וילונו, אין לנו מים," היש אלוקים בקרבינו"? ביציאה ממצרים האלוקים מלווה אותנו "בעמוד אש ובעמוד ענן. האש והענן מייצגים 2 יסודות מנוגדים. האש מאירה והענן מאפיל. האש מסייעת לראות את הדרך והענן מסתיר אותה. המסר הוא שהאדם החי בתודעה של לילה ,במחשבה שאינו רואה, זקוק להתגלות של אש. אדם שחי בתודעה של יום שסבור שביכולתו לראות ולדעת הכול ואין דבר נעלם מימנו, זקוק להתגלות של הענן שתביא ספק וברור. האדם שאינו רואה דבר בחושך הוא אדם ללא מצפן ומצפון. האדם שרואה הכול הוא מסוכן כי סבור או שאין לו מגבלות ואין לו מחסומים . שהאש והענן עוזבים אותנו בכניסה לארץ ישראל ,האלוקים מבקש מאיתנו לגלות את הכוחות הגנוזים בנו בצלם אלוקים ,ולהפוך בעצמנו להיות עמוד אש ועמוד ענן הסולל את הדרך לפני אלוקינו באמונה, רק ממאמץ האדם מ"שיתגבר" לדעת להכריע ולהחליט. שבת שלום מירושלים️.דובי פריצקי
&
פרשת בשלח - תשפ"ד - נוסחת קסםמייקל אייזנברג-משקיע מנהל הון סיכון
בסוף פרשת השבוע, עמלק תוקף את עם ישראל, ובאין צבא סדיר, משה מצווה את יהושע לגייס ״מילואימניקים״ להשיב מלחמה:
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. (שמות יז, ח-יג)
לפי המתואר בספר דברים: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" (דברים כה, יח) כנראה שלא היה איום קיומי על עם ישראל. עמלק יזם פעולות טרור. עם זאת, היה ברור לכולם שאין כל אפשרות לאפשר למישהו לזנב בנו, וחייבים לפעול. ללא ציווי מפורש מה', עם ישראל התגייס למשימה במטרה לשמור על החוסן הלאומי ועל ערכי האחווה.
התנהלות נורמלית ואחראית זו שונה מאוד ממה שתואר רק כמה פסוקים קודם לכן, כשבאותו מקום - רפידים - בני ישראל היו נואשים לחלוטין וצעקו לעזרה בחוסר אונים:
וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה… וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא. (שמות יז א-ג)
איך ניתן להסביר את הפער? ההבדל הוא שבמשבר המים כולם חוו קושי משותף. לכן, לגיטימי לפנות אל ה' שיעזור ויציל. הם יצאו לא מזמן מעבדות, ואין להם עדיין את היכולות למצוא את הכוחות בתוכם להתמודדות ופיתוח פתרונות. העמלקים תקפו את החלשים בעם - "הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ". הפגיעה של עמלק בחלק מהעם, הפכה לנוסחת קסם שהפעילה את שאר העם לבוא לעזרה. זה טבוע בדיאנאיי שלנו. הריפיון של רפידים, שעמלק זיהה וראה כהזדמנות למהלומה, התחלף ברוח הישראלית, ברוח אחווה וגבורה בלתי מתפשרת.
היות שהלקח מהאירועים השונים כל כך ברפידים הוא שעם ישראל יכול לגייס כוחות מתוכו, מלחמת עמלק לא מתנהלת בעוצמות הנס של תבוסת מצרים בים סוף. במהלך המלחמה היו שלבים ש"וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" אבל היו גם שלבים ש"וְגָבַר עֲמָלֵק". אפילו נס הרמת המטה מוכפף באופן אירוני ליכולת האנושית של משה להחזיק אותו גבוה. גם הפתרון לבעיה הוא אנושי יצירתי: כדי שהמטה יעזור, אהרן וחור מחזיקים את הידיים של משה שמחזיק את המטה.
בהתאם, הניצחון איננו טוטאלי. לקח זמן להגיע להכרעה: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" והתוצאה היתה: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". לא הכרעה סופית ומוחלטת. ואכן בספר במדבר המרגלים ידווחו: "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר יג, כט) ובספר דברים משה יצווה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט). להבנתי, הפסוק בדברים לא מלמד רק שהמשימה טרם הושלמה. התזמון, הכמעט אוטופי, של מלחמת עמלק אחרי ש: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ", מגדיר מצווה זו כשאיפה תמידית.
בשמחת תורה השנה עם ישראל ספג מכה נוראית. למרות האבדות הכבדות והכואבות המכה לא היתה מאיימת כשלעצמה, ואף-על-פי-כן מכה קשה מאוד. השקט השבתי-חגיגי שהופר, וההפתעה המוחלטת, העלתה את זיכרון מלחמת יום הכיפורים. על אף שהפעם לא היה איום קיומי, לנוכח הפגיעה המחרידה באזרחים ומספר החטופים, כולל נשים, זקנים וטף, היו מי שאמרו שהפעם המלחמה חמורה אפילו יותר. לדעתי, המלחמה עם עמלק היא ההשוואה המתאימה. אויב אכזרי שמפיץ רוע, ושהצפי הוא שעוד נראה זרועות אחרות שלו בבוא הזמן , תוך כדי שאנחנו משגשגים ומתקדמים בארצנו.
לכן, התחושות הקשות אינן בשל ההפתעה, הכישלון המודיעיני, חוסר המוכנות או התוצאות. להבנתי, במשך תקופה ארוכה מדינת ישראל חיה באשליה שנמצאה הנוסחה לשקט באזור: גדר הפרדה חזקה, כולל עמוק באדמה, תצפיות משוכללות, מטריית 'כיפת ברזל' ויכולות מודיעיניות מגוונות. כשהגדר נפרצה, וכשהתגלו כוונותיו, הכנותיו, פניו, ופשעיו האיומים של מי שנמצא מהעבר השני, התערערה בבת אחת כל התוכנית שלנו להמשך החיים. מדינת ישראל מבינה שמעכשיו והלאה צריך משהו חדש. רעיון מסדר אחר וחדש שיצעיד אותנו קדימה.
עוד לפני שאנו יודעים מהו אותו משהו חדש, ההשוואה למלחמת עמלק מעלה דפוס פעולה לתגובה מיידית: היחלצות של העם להציל את האחים ולהחזיר את כבוד ישראל. תושיה צבאית של החיילים ומפקדיהם בשטח, כשתפקידה של ההנהגה לעסוק מבוקר עד ערב בענייני המלחמה וניצחון הרוח. וכמובן, לא לחשוב שרק כוחנו ועוצם ידינו עושים לנו את החיל הזה. שלובי זרועות ולב אנו כולנו עוסקים יחדיו במעשה אנוש, אחווה שחוצה כל גבול ומגזר, ומבט לשמים.
בטווח הארוך, כשלאחר מלחמת עמלק הפרשה מסתיימת במילים: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר", התורה אומרת לנו שבעצם אין נוסחת קסם קבועה, ואסור לנו לצפות לאחת כזו. בכל דור צריך למצוא גישות חדשות ושיטות עדכניות משוכללות יותר, ובכל פעם מחדש צריך להיות מוכנים להתגייס כולנו למלחמה. גם כשימצאו את הפתרון הנכון "ליום שאחרי", כדאי לא לשכוח להתחיל מיד לחשוב על "היום שאחרי אחרי". המצוה להילחם בעמלק היא להיות תמיד יצירתיים ויוזמים. תמיד חדים ערכית, מלוכדים להגנה על העורף, ותמיד להיות בעליונות תפיסתית. להקדים כל הפתעה, לפחות עד אחרית הימים כאשר: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
מייקל אייזנברג- שבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות
&
פרשת בשלח-תשפ"ד יגאל גור אריה -המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
השבוע בהלוויה של אימי טובה גור אריה ז"ל
אמא, ה-טובה שלי וה-סבתא שלנו,
תמיד היית בשבילי. מקשיבה ומפנקת וזכיתי ממך לחיבוק ענק של אהבה.
אני נפרד ממך בהרגשה של שלמות של נחת ושלווה.
נגעת בלבבות של כל אחד ואחד מאיתנו הנוכחים,
הנפרדים ממך באהבה וזיכרונות של חיבה ,רגישות נתינה וחיוך.
מה שאני מרגיש ומהווה לי מזכרת ממך מבוטא בקטע הנקרא "הזרע".
הזרע (אליעזר שטיינמן)
כשם שאין דבר אובד בטבע,
אדם כל משך חייו הוא נושא משך הזרע.
הוא זורע אור, זורע צדקה, זורע מבטים,
זורע שחוקים, זורע דמעות.
זורע רננות, זורע אהבה וזורע ידידות ושלום.
כל זרע למינו הוא בחזקת הולדה,
שום דיבור טוב אינו הולך לאיבוד,
ושום בת צחוק לבבית אינה יורדת לטמיון.
כל קול שנשמע פעם מוליד בת קול,
כל תנועה היוצאות מן הלב,
כל גילוי אנושי הטובע את רישומו בפרצוף אדם,
טובע את חותמו בעדשת העיניים הצופות
ונקלט בלב למשמרת לימים רבים.
שבת שלום- שבת שלווה וענוגה! - יגאל גור אריה
