israel
אלוף (במיל') אליעזר שקדי-מפקד חיל האויר לשעבר: "עלינו ללמוד לחיות יחד"
ביום שיא בתיכון ממלכתי דרכא באשקלון, שנערך בשיתוף החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון הדגיש אליעזר שקדי את חשיבות האחדות, והתייחס לאירועי 7 באוקטובר והביע אופטימיות לגבי עתיד ישראל: "אסור להגיע לקרע פנימי"
ביום שני, 3 במרץ, התקיים בתיכון מקיף ה' דרכא באשקלון יום שיא ייחודי בשיתוף החברה לחקר המקרא, מיסודו של דוד בן-גוריון, שהתמקד בנושא שייכות וזרות בתנ"ך ובמלחמת חרבות ברזל.
במסגרת האירוע נשא דברים אלוף (במיל') אליעזר שקדי, לשעבר מפקד חיל האוויר, בהרצאה על מנהיגות, מצוינות, קירוב לבבות וגיוס חרדים. הוא הדגיש כי מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים משמעותיים אך הביע אופטימיות לגבי עתידה: "אני מאוד אופטימי לגבי עתידה של מדינת ישראל. אנו עם מדהים! עלינו ללמוד לחיות יחד, גם אם יש חילוקי דעות. אסור לנו להגיע לקרע פנימי."
שקדי התייחס גם לאירועי ה-7 באוקטובר, אותם הגדיר "הקטסטרופה הגדולה ביותר שקרתה לעם היהודי מאז קום המדינה". הוא ציין את גבורתם של הלוחמים שהתגייסו למערכה מכל העולם והבהיר כי הדרך לשיקום תהיה ארוכה: "ייקח 10 עד 15 שנים לבנות מחדש, אבל אני מתעודד מהצעירים."
עוד שיתף בצוואתו הבלתי כתובה של אביו, משה ז"ל, ניצול שואה שנותר יחיד מכל משפחתו: "תעשה מה שאתה יכול כדי שמדינת ישראל לא תתפרק."
מנהלת בית הספר, נתלי בוקריס, הדגישה בפני התלמידים כי התנ"ך מחובר להווה ומהווה את מקור הזהות היהודית.
מנכ"ל החברה לחקר המקרא, ישראל קריסטל, ציין כי החברה הישראלית אינה יכולה להתקיים ללא חיבור עמוק לתנ"ך, וכי ספר הספרים צריך להיות נחלת הכלל - הן של שומרי מסורת והן של חילונים.
בתום האירוע הוענקו שש מלגות הצטיינות על ידי ישראל קריסטל מהחברה לחקר במקרא, לתלמידים מצטיינים במגמת תנ"ך, שכתבו עבודות על גבורה בתנ"ך וחיילי צה"ל גיבורי ישראל שנפלו במלחמת חרבות ברזל.
יום השיא יצר חיבור משמעותי בין לימודי התנ"ך לערכים של מנהיגות, זהות וחוסן לאומי, והותיר רושם עז על התלמידים והמשתתפים.
*************************************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יב' אדר תשפ"ה -12.3.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "כי תשא" תשפ"ה
מרצה: הרב עזרא פאצינו- רב הישוב הקהילתי לשם
הנושא:?
סרטון על פרשת תצוה תשפ"ה - אינטליגנציה רגשית- הרב עמיהוד סלומון-רב בית הכנסת הגדול "כפר גנים" ב' פתח תקוה
&
השיעור השבועי על פרשת השבוע בזום בהקלטה מפי הרב ידידיה לאו רב קהילת הישוב אלון:-פורים וכיפורים- שני תמידים כהלכתם
********************************************************
פרשת תצוה וזכור: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" –מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם.
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
לעדי עד נזכור ולא נשכח, כיצד אירע טבח חמאס העמלקי, בשבת שמחת תורה בשבעה באוקטובר בשעה 6.29 בבוקר: "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
חובת הציווי הפותחת את פרשתנו: "ואַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"( שמות, כז',כ'), נמהלת בדם הציווי, במצוות הזיכרון ומחיית עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים, כה').
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 518 יום, אין צודקת ממנה.
היא מצווה אותנו - ראשית, השבת כל החטופים לחיק משפחותיהם, שנית, מיטוט שלטון חמאס העמלקי ומחייתו.
שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ:" למנות להם מלך ... להכרית זרעו של עמלק ... ולבנות להם בית הבחירה" (הרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, א', א').
הנה פרשתנו העוסקת בציווי להקמת המשכן, המתלכדת עם שבת זכור בציווי למחיית זכר עמלק, מצווה אותנו בימים אלו למחות את זכר החמאס העמלקי.
באבחה אחת חווינו מעבר בינארי, מששה באוקטובר לשבעה באוקטובר.
דומה שעברנו סוג של אִתְחוּל מחדש.
כל המחלוקות, המחיצות והגדרות, עד ה-6.10 , נפלובאבחת חרבות ברזל.
צבא המילואים על עדותיו, מגזריו ושבטיו, נכנס מתחת לאלונקה, כאיש אחד בלב אחד.
ו' הַמְּחַבֶּרֶת בפרשתנו הוארה באור יקרות של הָאוּרִים והַתֻּמִּים, אותם נשא בראש בגאון, בכל מלחמה, שבט לוי בייצוגו של הכהן הגדול: ”וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ד' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ד' תָּמִיד” (שמות, כ"ח, ל').
כך הָאוּרִים והַתֻּמִּים מאירים את אורם, במלחמתו של דוד המלך בעמלק .
אנו מתוודעים לאכזריות עמלק: "וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל נֶ֙גֶב֙ וְאֶל צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל ...וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַאֲנָשָׁיו֙ אֶל־הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃ וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר אִתּ֛וֹ אֶת קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת. וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי".
בנקודת שפל זאת, דוד פונה בשאלה לאוּרִים והַתֻּמִּים שבאפודו של אביתר הכהן: "וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל אֶבְיָתָ֤ר הַכֹּהֵן֙ בֶּן־אֲחִימֶ֔לֶךְ הַגִּֽישָׁה נָּ֥א לִ֖י הָאֵפ֑וֹד וַיַּגֵּ֧שׁ אֶבְיָתָ֛ר אֶת הָאֵפ֖וֹד אֶל דָּוִֽד׃ וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בד' לֵאמֹ֔ר- אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּד הַזֶּ֖ה הַאַשִּׂגֶ֑נּוּ , וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ - רְדֹ֔ף כִּֽי הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל".
דוד יוצא למלחמה בעמלק ממוטט אותו ומשחרר את השבויים: "וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ... וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד הָעֶ֖רֶב לְמׇחֳרָתָ֑ם וְלֹא נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ נַ֛עַר אֲשֶׁר רָכְב֥וּ עַל הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ. וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד" (שמואל א', ל', א'-יט').
מטרות מלחמתו של דוד בעמלק ,הושגו- שחרור השבויים והחטופים ומיטוט עמלק.
101 פסוקים בפרשתנו. מתוכם, 89 פסוקים הפותחים באות ו' הַמְּחַבֶּרֶת.
הנה רק מקצתם: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ...וְאַתָּה הַקְרֵב... וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ... וְאַתָּה, תְּדַבֵּר... וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים... וְהֵם יִקְחוּ... וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד... וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן... וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם... וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ... וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
כך מוארת ו' הַמְּחַבֶּרֶת, באוּרִים והַתֻּמִּים, בחושן אפודו של הכהן הגדול בפרשתנו, בהארת אבני החושן, המחברות את השבטים - בדגש למיקומן.
האבנים מייצגות את אחדות שבטי ישראל ולא את אחידותם, בכפיפה אחת ובמרחב אחד, על שונוּת–מאפייניהם, אישיותיהם, דעותיהם, השקפותיהם, תכונותיהם ועיסוקיהם:
"וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד ...וְלָקַחְתָּ, אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם; וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה, מִשְּׁמֹתָם, עַל, הָאֶבֶן הָאֶחָת; וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים, עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם ...וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ...וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן ... וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט" (שמות, כח', ו''-כא').
מפרש רש"י - "כְּתוֹלְדֹתָם- כסדר שנולדו-ראובן ,שמעון, לוי ,יהודה ,דן, נפתלי על האחת ועל השנית-גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין...וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן- על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון - מילואים".
דומה, שלפנינו לראשונה, לידת האתוס של המילואים- צבא העם. כל צבעי האבנים של שבטי ישראל ,מאירים לנו בחוויית שירות המילואים, באור יקרות הצבוע בצבע ירוק- מדי צבא העם במילואים, יסוד החיבור של עוצמתנו ,קיומנו ועתידנו במדינתנו.
הנה באבחת חרבות ברזל, צבא המילואים שהוא צבא העם, גויס בצו 8 למלחמת המצווה, כשאחוזי ההתייצבות הגיעו לשיעורים של 150%. היו גם לא מעטים בארץ ובחו"ל, שהתנדבו ביוזמתם למילואים.
צבא העם הוא בבואתה של החברה הישראלית, על רבדיה השונים, מדגם מייצג של ריבוד ושונות, בין דורי, בין גילאים, השקפות, דעות, עדות, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים. מרחב המילואים, מאופיין בחיבור בין האנשים, כמו ו' הַמְּחַבֶּרֶת –באווירה, באחדות, בסולידריות, בערבות ההדדית, בהקשבה, בכבוד ההדדי איש לרעהו, באחריות המשותפת.
ו' הַמְּחַבֶּרֶת של צבא המילואים, צבועה בצבע מדי הזית ,הבוהק במשמעות, בייעוד ובתכלית, המחברת את כולנו, מבני העשרים ועד השבעים ,לשבט אחים ואחיות גם יחד.
כך גם נוכחת בשבת זכור, ו' הַמְּחַבֶּרֶת באוּרִים והַתֻּמִּים, באפודו של הכהן הגדול, בציווי של מלחמת המצווה: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ד' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח " (דברים, כה', יז'- יט').
מה המאפיין של איום עמלק ? עמלק צופה בנו מידי יום ביומו ומחכה לאותה שעת כושר, שיוכל לתקוף אותנו ולהשמידנו.
מתי זה קורה? כאשר עם ישראל מציג לאויבו העמלקי ולאויביו האחרים, את חולשתו, חוסנו הירוד, רפיסותו, ואת תמונת המאבקים והשסעים הפנימיים שבתוכו – "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים" .
" אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"- מפרש רש"י :לשון קור וחום". כלומר, האיום העמלקי ,מתעצם ועלול להיות ממשי, במציאות של פלגנות בינארית וקיצונית שבתוכנו- מציאות של קור קיצוני מצד אחד של המתרס וחום קיצוני מצד שני של המתרס.
בדיוק במציאות בינארית זאת, קרה לנו בשבעה באוקטובר, סוג של אתחול מחדש באוּרִים והַתֻּמִּים של היציאה למלחמת המצווה ב- ו' הַמְּחַבֶּרֶת, שחיברה את הקצוות שבתוכנו, לנקודת האיזון והפשרה, שבין הקור והחום הקיצוניים, סוג של מרחב חיים פושר, של אחדות הלבבות.
אבל הציווי אותו יאמרו כל בית ישראל , בכל בתי הכנסת, השבת: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח", מחייב את כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל, להיכנס מתחת לאלונקה ולהשתתף באופן פעיל במחיית עמלק במלחמת המצווה.
כולם מחויבים, גם שבט לוי העכשווי, בהארת הציווי של ו' הַמְּחַבֶּרֶת באוּרִים והַתֻּמִּים, באפודו של הכהן הגדול, אותם נשא אביתר הכהן, במלחמת דוד בעמלקי.
כך גם בברכת משה לשבט לוי: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ"( דברים, לג', ח').
הנה כי כן, במלחמת העמלקי הראשון, הנחייתו של משה ליהושע, לצאת ולהילחם באופן פעיל בעמלק – אין פטור:" וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם...וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק...וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק ... וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי חָרֶב" ( שמות, יז', ח'-יג').
רק אם כולנו ביחד, נאמץ את ו' הַמְּחַבֶּרֶת, ונדע לחבר את כל האבנים השונות שבתוכנו, לחושן אחד, של חוסן אחדות הלבבות, ונתחבר לצבע התכלת, שהוא צבע שאיננו בוהק בקיצוניותו, שנוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן- צבעי דגל מדינתנו, רק אז נזכה לשמחה , כמאמר פורים: שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי".
כך למדנו: "שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד"( רמב"ן, במדבר טו', לט').
הראי"ה קוק ( 1865-1935 ) שלימדנו את לימוד תהליך הגאולה קמעא קמעא, שראה בציונות תהליך של ראשית צמיחת גאולתנו, גם טבע את המושג, 30 שנה לפני הקמת המדינה - "מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם", וכך הוא מסביר: "מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוויתה תוכן האידיאלי היותר עליון ... ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם... כדי להעלות אורו בימי חושך".
הנה כי כן, בימים אלו, הכיסא יהיה שלם, רק אם ייעשה התיקון הנדרש בהארת ו' הַמְּחַבֶּרֶת, לאחר שכל האחראים לאסון השבעה באוקטובר, יישאו באחריות, ויפנו את הכיסא הרעוע שלהם. הכיסא יתוקן רק לאחר הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית , שתסביר לא רק, מָה קרה, אלא ובעיקר, לָמָּה קרה.
הכיסא יהיה שלם, רק אם ייעשה התיקון הנדרש בהארת ו' הַמְּחַבֶּרֶת את כולם, בנשיאה שווה בנטל האלונקה, בקיום המצווה בשבת זכור,במחיית העמלקים שמסביבנו, במלחמת המצווה: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח".
מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם... כדי להעלות אורו בימי חושך.
רק באמונה , בתקווה וביחד – ננצח.
שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת תצווה — נציגות, מומחיות או שותפות
מייקל אייזנברג -משקיע מנהל קרן הון סיכון
פרשת השבוע פרשת תצוה משלימה את הציווי על הקמת המשכן וכליו של הפרשה הקודמת, פרשת תרומה. היות ובשבוע שעבר הוסבר על כלי המשכן, פרשת תצוה מפתיעה עם מודל חדש - הכוהנים. למה מפתיעה? כי בשבוע שעבר כשהוצגו הכלים - הארון, השלחן המנורה ומזבח העולה - נאמר שהפעלתם תעשה על ידי משה: "וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כה, כא - כב); "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" (שמות כה, ל); "וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ"; ללא איזכור של אהרון ובניו הכוהנים.
בנוסף, למרות שבתחילת פרשת תרומה כבר נאמר הציווי לקחת מבני ישראל שמן זית למאור: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה … וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם … שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים" (שמות כה, ב - ו), בתחילת פרשת השבוע נאמר הדבר שוב, עם תוספת שמאירה את הפרשה הקודמת באור חדש: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כז, כ - כא). והפרשה מיד ממשיכה להסביר, את מה שכרונולוגית היה צריך להיאמר קודם (לפני הציווי שאהרן ובניו יערכו את נר התמיד): "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כח, א).
מכאן עוברת הפרשה לתאר את בגדי הקודש המיוחדים שיוכנו לאהרון ובניו, ושוב מגדירה את תפקידם כלובשי מדי הכהונה מכאן ולתמיד: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי. וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ. וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֺן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (שמות כח, מא - מג).
מה שמנכיח את ההבדל בין תיאורי הכלים בפרשות השונות הוא הציווי על מזבח הקטורת. בספרי 'כל אחד משה רבנו' הסברתי מדוע הציווי על מזבח הקטורת לא נאמר בפרשת תרומה עם שאר הכלים, אלא הוזז לסוף פרשת תצוה. הרעיון המרכזי היה שהקטורת, שריחה נדף מחוץ למשכן, היתה מעין פריצת גבולות שמנכיחה את השפעתה של עבודת הקודש בכל מרחבי החיים והרכבה הייחודי, שהיה אסור לשנות או להעתיק, סימל את ייחודיות הא-ל, המונותיאיזם. כעת אני רוצה להוסיף מהלך משלים. בשונה מהציווי על שאר הכלים והפעלתם שציטטתי לעיל, במסגרת הציווי על מזבח הקטורת שבסוף הפרשה שלנו, ההפעלה מתוארת כנעשית על ידי אהרון ובניו. כלומר, בהתאם למודל שחידשה הפרשה כולה. במסגרת הציווי על מזבח הקטורת נאמר: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ… וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם" (שמות ל, ז - ח).
בשבוע שעבר הסברתי שלאחר חששם של בני ישראל ממפגש ישיר עם ה' נוסה מודל הנציגות, במסגרתו משה, אהרן, נדב, אביהוא, ושבעים מזקני ישראל עלו למפגש עם ה'. אבל המפגש לא עלה יפה כאשר הזקנים לא השכילו להבין את גודל השעה: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ". בשל הכישלון נקרא משה להר לקבל את הלוחות ואת התורה והמצוה שמלווים אותם, וכך להנכיח את השכינה בלב העם: "ועָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
לצורך מטרה זו חשוב מאוד לתורה למסגר נכון את פעילותם ותפקידם של אהרון ובניו. אהרון, נדב ואביהוא השתתפו לצד הזקנים במפגש עם ה' ולכן באופן טבעי אפשר לחשוב שגם אם הזקנים נכשלו כמתווכים ראויים, חלק ממי שהשתתפו במפגש המפעים עם ה', עדיין יכולים לתפקד במסגרת המודל הקודם. לכן, לתורה חשוב מאוד להבהיר שלא מדובר במומחים שיעשו עבור העם את העבודה. המשכן הוא פרויקט לאומי והוא נוגע לכולם. הבסיס הוא מה שהוצג בפרשה הקודמת: הכלים ותפעולם "עומדים לעצמם". הפריצה של אהרון ובניו 'משום מקום' בפרשה נפרדת - הפרשה שלנו - מחדדת שרק הביצוע בפועל יעשה על ידי אהרן ובניו. התורה מפרטת שעבודת המשכן תיעשה גם על ידי אלעזר ואיתמר, שמוזכרים בפרשה שלנו למרות שלא השתתפו, ואולי אפילו דווקא משום שלא השתתפו, במפגש עם ה' בפרשה הקודמת.
זו הסיבה לכפילות בפסוק הפותח את הפרשה שציטטתי לעיל - פסוק בו בני ישראל מופיעים פעמיים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - בני ישראל לא רק מממנים את השמן שאחר כך אהרן ובניו המומחים יטפלו בו ויסגרו עניין. מדובר על מבנה של השראת שכינה לדורות שנעשית במעין נוכחות וירטואלית של בני ישראל בכל מקום, בכל זמן ובכל נציגות. זה מודל ששואב את כוחו מעם ישראל, ולא מאנשים רמי דרג או קדושים. מייקל אייזנברג.
&
רעיונות לפרשת - תצווה- תשפ"ה-יגאל גור אריה.-הבגדים עושים את האדם
ליורם דוידסון ברכות לשבת בר מצווה - תצווה
שבת לפני פורים ״שבת זכור״ זכור את אשר עשה לך עמלק.....
"....*וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.*"
הפרשה עמוסה בפרטים על בגדי הכהן הגדול; מעיל, מצנפת, פעמונים, אבנים יקרות, אפוד וחושן.
ממתי התורה משקיעה כל כך הרבה בחיצוניות ולא בפנימיות, ולמה?
סופר מפורסם כתב פעם: "*הבגדים עושים את האדם - לאדם. אסור שהם יעשו אותו לקולב*". אם נשאל את האדם הממוצע לשאלת ייעודם של הבגדים, מן הסתם התשובה הראשונה שתינתן היא שייעודם להגנה. הבגדים מגנים על האדם בקיץ מפני החמה, ובחורף – מפני הקרה והצינה. ברמה גבוהה יותר, יאמר הנשאל שהבגדים הם סממן לתרבות ולעידון. כידוע, עולם הביגוד יצר סביבו תרבות שלמה של אופנה, עיצוב וסגנונות. בגדים שונים משדרים אמירות שונות, אשר לעיתים הלובש מודע אליהם, ולעיתים לא.
הבגד עושה את האדם, פנימה והחוצה. האדם מתנהג אחרת כשהוא בפיג׳מה או שהוא בחליפה. *הביגוד משפיע על הדרך שבה האדם תופס את עצמו, וגם את האופן שבו הוא נתפס על ידי אחרים*. האישיות לא מספיקה צריך גם בגד שייצג אותה וישקף את ערכיה ומסריה.
המסר הוא שהגיע הזמן להכיר ולהתיידד עם המראה החיצוני והפנימי שלנו להתמסר לו. שימו לב למילים,: ישנו חופש גדול כשזוכרים שהכול תחפושת, שהכול משחק, שהבגד אינו בגידה, שהמעיל איננו מעילה והלבוש איננו בושה. אלה חלקיה השונים של מערכת תקשורת שדרכה אנחנו פוגשים אחד את השני ואת עצמנו.
אהרון ניחן באהבת אמת. מודל המנהיגות הרצוי בתחום הפוליטי והעסקי ״מנהיגות מעצבת". מנהיגות המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.
*בימים משוגעים אלו אנו למדים שמנהיגות בחליפות מתבלבלת במסרים, בערכים ובדוגמא האישית*, או באישיות לדוגמא- עצוב מאד.
אהבת אמת היא *אינטליגנציה רגשית גבוה* מגבירה אפקטיביות ארגונית. רק אינטליגנציה רגשית העומדת בפני עצמה, תוביל, בסופו של דבר לתוצאות ברמה המערכתית.
אהבה פשוטה ואמתית לבריות היא הגשמת החזון ודוגמא אישית מדהימה.
מקווה כי המודל המנהיגותי ודמותו של אהרון בפרשתנו, יעורר בנו ובמנהיגנו השראה . (מה שקשה לראות בימים מורכבים אלו)
לו יהי לו יהי....
שבת של שלום!-שבת שלווה ועונגה!!-*יגאל גור אריה*
&
פרשת תצוה-תשפ"ה-דובי פריצקי-קק"ל.
הפרשה מדגישה את התיאור של בגדי הקודש: "לכבוד ולתפארת" לכאורה במבט ראשון אינם מתיישבים עם רוח היהדות. אנו מכסים את העניים בקריאת שמע, אנו מכבים את עולם המראות לעולם של שמיעה, מילים ומשמעות. בני קדם מצאו את האלוהות בשמש, בכוכבים, בנהר, בחי, באדמה. הם יצרו פסלים. ביהדות אליהו בהר חורב גילה שהאלוקים נמצא לא ברוח ולא באש ולא ברעש אלה בקול דממה דקה. הבגד באה בעברית מהשורש בגד, המעיל ממעילה. כל זה ללמדנו באחריות שיש לכהן הגדול, שלא ליפול. אנו מוצאים באדם וחווה שעשו בגדי עור לכסות על החטא. אחי יוסף השתמשו בבגד כותנת הפסים ,אשת פוטיפר קרעה את בגד יוסף. בגדים עניינם הוא על פני השטח. לא עומק, לא החיצוניות ולא הפנימיות כדברי שמואל הנביא " האדם יראה לעניים והאלוקים יראה ללבב" . אז מדוע במשכן והמקדש ההדר והפאר מושלים בכיפה? הרב זקס משייך את זה לחטא העגל ,החטא הוכיח שהעם מתקשה להתמסר לאל שאינו נותן סימן, האסתטיקה והוויזואליות הם דרך לעורר רגשות ויראה. ליופי יש כוח ותכלית רוחנית לפקוח את תודעתנו של היותו של העולם יצירת אומנות המעידה על יוצרה העולמי של בורא העולם. שבת שלום מאשקלון.️️דובי פריצקי.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
