אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְנֹאמַר אָמֵן
בריאים ושלמים מתפללת עם כל עם ישראל -
החברה לחקר המקרא.
&
הרב סא"ל ערן דאום מיל. רב קהילת שימשוני -מודיעין -חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
נחל גרר- ממאבק על בארות לעוצמת יצחק
&
פרשת תולדות– "וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק" - הצדעה לנשות החיל במלחמת המצווה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא').
תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
הנשים במלחמת חרבות ברזל הן מושא להערצה, על גבורת הגוף, הרוח והנפש, כלוחמות וכמפקדות עזות, במגוון זירות ותפקידים, כשותפות ללחימה באופן משמעותי. בעת מתקפת הפתע על ישראל בשבת שמחת תורה, שפתחה את המלחמה, נשים מילאו תפקידים משמעותיים בגילויי גבורה, בהגנה על היישובים המותקפים ובהצלה כלוחמות, כמפקדות וכטייסות. היום אין כבר ספק לצידקת שילובן של נשים בזירות הפעילות השונות בצבא. כך גם, נשות החיל הן מופת למנהיגות ולעשייה ללא הפסקה, בשדה המערכה בעורף האזרחי.
גבורתן של נשות החיל שפרצו לתודעתנו באבחת חרבות הברזל, מתחברת למופת אשת החיל הבראשיתי, בדמותן של אימותינו. כך אנו נחשפים בפרשתנו לדמותה הנעלה של רבקה אימנו .
הנה כבר בפרשת חיי שרה מהשבת שעברה, למדנו אודות המפגש של אליעזר עבד אברהם עם רבקה. אליעזר יוצא בשליחות אדונו אברהם לחו"ל, למצוא אישה מתאימה ליצחק: " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ... וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִיְ יִצְחָק...וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת...וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת ... וְכַדָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ... וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת...וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן...וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָה, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה" (בראשית, כד', א'- כח' ).
רבקה הנערה פועלת ומתרוצצת ללא הפסקה. היא יוצאת מגידרה לרצות את אליעזר. היא מתזזת את עצמה לדעת. משקיעה מאמץ יוצא דופן לשרת אדם זר שאיננה מכירו וגם את עשרת גמליו- ספינות המדבר. הרי זה לא פשוט לנערה לרוץ לבאר ,לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים ברצף, הלוך וחזור. היא מתייצבת למשימה בצו 8 פנימי– הִנְנִי. איננה שואלת כמו בשירו של נתן אלתרמן ( 1910-1970 ) על אֱלִיפֶלֶט:" בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". לא שומעים ממנה- לא בכי לא נהי, לא אוי לא אוף, לא קיטור.
אליעזר הבראשיתי איננו מחפש את הפרופיל המובהק של אותם החושבים והמחושבים, מקטיני הראש, הוא איננו מחפש את אלו שרק צופים בדרמות ויושבים על הגדר ומשיאים עצות לאחרים, מה לעשות וכיצד לנהוג. אליעזר בוחן פרופיל אישיותי המייצג - עצימות גבוהה של חסד, חמלה, הגדלת ראש ואנרגיות בלתי נדלות.
כך גם דמותן הנעלה של נשות החיל, נוכחת בפרשתנו, עת אנו עדים לדמותה המרכזית של רבקה בדרמה המטלטלת, באירוע מכירת הבכורה.
המודיעין של רבקה בעירנות מלאה: "וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק, אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ; וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא".
רבקה נוקטת במודל – א.פ.ר.ת , שפירושו באותיותיו – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
רבקה מפרשת את האירוע ברגישות ובנחישות ומתייצבת מיידית למשימת חייה: "וְרִבְקָה, אָמְרָה, אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ, לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ, מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ד', לִפְנֵי מוֹתִי".
רבקה לא מבזבזת זמן ומנחה מיידית את בנה יעקב כיצד לפעול:" וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא, אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ".
אך יעקב בנה מהסס:" וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה".
וכאן מתגלית רבקה כמנהיגה וכפורצת דרך בשינוי פני ההיסטוריה: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי". רבקה לא מתחמקת ולוקחת על עצמה את מלוא האחריות למעשיה. מכאן, היא פועלת בפרואקטיביות אל מול בנה יעקב, כפי שפעלה בעבר כנערה צעירה, במפגש הבאר עם אליעזר והגמלים : "אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח לִי. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, וַיָּבֵא, לְאִמּוֹ; וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל יָדָיו וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו. וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר עָשָׂתָה, בְּיַד, יַעֲקֹב בְּנָהּ". רבקה מנחילה לבנה יעקב את קריאת צו 8 – הִנֶּנִּי:" וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי".
מכאן הדרמה בפרשתנו רק מתעצמת ומסלימה: " וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת יַעֲקֹב, עַל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי". הזירה מתחילה להיות מסוכנת. הנה כי כן, רבקה אשת החיל פועלת בקור רוח ובתושייה, תוך ניהול סיכונים מושכל. כאשר יצחק בעלה פונה אליה לסייע לו, היא האישה הנכונה במקום הנכון ובזמן הנכון:" וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה... עד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם . וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ... לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם". ( בראשית, כז', ה'-מה').
רבקה כמנהיגה של עם פורצת דרך ומשנה את פני ההיסטוריה, בשבירת פאראדיגמה , שלא בהכרח הבכורה תינתן דווקא לבן הבכור הביולוגי. רבקה רואה עצמה כאימא של שני בניה – עשו ויעקב. היא צופה פני עתיד ומבינה שהבכורה המנהיגותית של עם ישראל מתאימה לבנה הצעיר יעקב ולא לעשו. אבל רבקה היא גם האימא והמנהיגה המשפחתית, בגילוי רגש של אם , גם לבנה עשו- "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם". כך מפרש הרשב"ם (1080 – 1160 ):"אם יהרוג אותך( עשו)- גם הוא ייהרג על ידי גואלי הדם". וגם רש"י:" גַּם שְׁנֵיכֶם - אם יקום עליך ואתה תהרגנו, יעמדו בניו ויהרגוך". הנה רבקה מגלה אחריות כאימא לשני בניה ועושה הכול למנוע סיכון חיים לשניהם.
על הפסוק בישעיהו, לג', ו': "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ " , דרשו רבותינו על ששה סדרי המשנה: חוסן- " זה סדר נשים"( שבת, לא', א'). "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').
בימים אלו של ימי מלחמת המצווה – חרבות ברזל, נצדיע לנשות החיל הלוחמות בגבורה, בחזית ובעורף , בשירת הלל והדר:" אֵשֶׁת חַיִל, מִי יִמְצָא ...קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל כֻּלָּנָה...וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.( משלי לא').
יחד ננצח – עם ישראל חי שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
הרב אבי רזניקוב -רב קמפוס בית החולים איכילוב ת"א- פדיון שבויים בהלכה:
https://youtu.be/mReJ11AjQsg?si=sVSDyU_M9dq5NzwO
&
ושבו בנים לגבולם- הרב אבי רזניקוב רב קמפוס בית החולים איכילוב ת"א
השבת נקרא את פרשת 'תולדות' תחילת הפרשה בבשורה המדהימה לרבקה, אחת משלוש האימהות, שהיא נושאת תאומים. כיום , זוהי תחושה שיותר ויותר הורים יכולים להזדהות עמה בעקבות התפתחויות ברפואה המודרנית שבגינם יותר ויותר הורים מתבשרים שגם הם יביאו תאומים לעולם (בראשית כ"ג כ"א-כ"ב). רבקה חשה שיש דבר מה שונה בהריונה והיא יוצאת למצוא תשובה מדוע הוא שונה משל אחרות. א-לוקים עונה לה תשובה קשה ומבהילה, "וַיֹּאמֶר ד' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר. וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" (בראשית כ"ה כ"ג-כ"ו). התורה מספרת על אהבתו של יצחק לעשיו ואילו רבקה אוהבת את יעקב.
הנערים גדלים, יצחק מזדקן, הוא רוצה לתת את ברכתו לבנו האהוב עשיו. רבקה רוקמת תוכנית בה הברכה תתרוצץ מצד אל צד ותגיע אל בנה האהוב - יעקב. את יעקב היא מלבישה בבגדי עשיו, וכך מבלבלת את יצחק איש הסדר והאיטיות הקורא ביאושו:
"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כ"ז כ"ב)
הציוד שנמצא ברצועת עזה. לוחמי גולני השיבו את הציוד שנגנב ב-7.10
המובן הפשוט הוא שהקול הוא קולו של יעקב והידיים העוטות עורות גדיי עיזים נדמות ליצחק כאילו הן ידי עשיו. במובן העמוק ניתן ללמוד על נפשו של יעקב. נפשו של יעקב מורכבת משתי זהויות שונות, האחת עדינה ויושבת אוהלים והשנייה היא העשיו שבו. יצחק ראה את הזהויות השונות, הקונפליקט בלתי מובן, רבקה הבינה את הזהויות הכפולות.
בינתיים איש השדה שבו לא התגלה, אבל הוא יתגלה במסע החניכה שלו בעתיד. שם יגלה יעקב יכולות של ציד - מסוג ייחודי שלו, זה שיביא לו חלק גדול ממקנה לבן. הוא ילמד להיאבק על שלו, להילחם גם איש המסתורין אותו יפגוש כשייוותר לבדו.
אנו בני בניו של יעקב ובני בניה של רבקה. מתבוננים בשלל הזהויות הללו גם כמראה וגם כמורי דרך המאפשרים לנו לחיות את כל הזהויות שבנו מבלי להיבהל שמא משהו מוטרף בנו, מבלי לשאול עוד 'למה זה אנוכי?', אנחנו יודעים את התשובה, אנחנו יכולים גם להיות אנשים תמימים וערכיים, אך גם מי שיודעים להיאבק, כיעקב אז, כן עתה, ננצח!
בנאום בטקס שפתח את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, קשר הרמטכ"ל אביב כוכבי בין שלוש אמהות: רחל אמנו, שלא זכתה לחיות בארץ משלה. נחמה ישראלי ששכלה את שני בניה במלחמת יום הכיפורים, והאם השלישית – המייצגת את האמהות הממלאות את הארץ והמדינה.
תוך כדי מלחמה: מג"ד חדש מונה לגדוד 53, בעקבות נפילת גיבור הקרב בבארי
"המסע הזה לא היה רק יציאת מצרים, אלא יציאת המזרח ויציאת המערב. עם שלם שהתעורר והתחיל ללכת. אבות ואימהות, שעל שלוש מהן אני מבקש לדבר. הראשונה – רחל אמנו, שלא זכתה לחיות בארץ משלה. היא הצליחה להגיע לארץ אבל לא הספיקה לחיות בה, וכשבניה נאלצו לגלות מהארץ וחלפו על קברה. 'קול ברמה נשמע, רחל מבכה על בניה', נכתב. והנביא מבטיח – 'מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, ושבו בנים לגבולם.
האם השלישית היא בלדה עברית מאת נתן אלתרמן
האם השלישית
וְהאֵם הַשּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה –
לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ...
אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא
אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהַ שֶׁלָּהּ...
- וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי
הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח,
אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱ-לֹקי.
בתי האם השלישית
השיר פותח בהקדמה המציגה מציאות סגרירית ורומזת למצב מלחמה, "אֶגְרוֹף רַעם נִתָּךְ. דּוּמִיָּה חֲזָקָה". הבתים מתארים את שיריהן של שלוש האמהות, האבלות על בניהן, שהלכו למלחמה ולא שבו ונושאות קינה. הראשונה מספרת על חיזיון שבו ראתה את בנה - חיזיון המתפרש באופן מחריד בשורתו האחרונה של הבית, "אֳנִיָּה מהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט/ וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן". האם השנייה מספרת על חיזיון דומה, בו היא רואה את בנה, "בְּנִי גָדוֹל וְשַׁתקָן... הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיע עַד כָּאן./ הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת".
האם השלישית - ששם השיר מרמז על חשיבותה הייחודית - אינה יודעת היכן בנה. אין לה שום חיזיון, "אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה/ אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא". בנה של האם השלישית נעדר, והיא נושאת בקרבה תקוה ש"אוּלַי עוֹד לֹא נָח" והוא נודד בעולם כנזיר משולח, כלומר כ"פרא אדם, שעיר משתלח, "שליח" המתקדש לייעודו, מתנזר מהנאות מקובלות וחורג מן המוסכמות.
בניגוד לשאר האמהות, שיוכלו לגשת אל קבר הבן, הבן השלישי לא ישוב לעולם. הוא נותר אבוד ונעלם לעולם, מוטיב המקשר אותו לאגדת הבן האובד.
במרכזה של פרשת תולדות עומד סיפור לידתם של עשו ויעקב, "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה". הפרשנים עמדו על כך שהכתוב חיסר אות אחת וכתב: 'תומים' ולא 'תאומים', שלא כפי שנאמר אצל תמר, "והנה תאומים בבטנה", רש"י הבחין בכך וכתב: 'והנה תומים' – חסר, ובתמר 'תאומים' - מלא, לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע".
השוני ביניהם ניכר כבר בשיאו של ההיריון "ויתרוצצו הבנים בקרבה...", "תחושת הבטן" לא הטעתה, מן ההתחלה הייתה סוג של מלחמה שאינו מאפשר 'לעבור לסדר' וללדת 'בשלווה'... ותאמר "אם כן למה זה אנכי..." ההתנהגות המוזרה של העוברים הטרידה את מנוחתה של האם, וזו פנתה לדרוש את ד' והכוונה, "לבית מדרשו של שם". התשובה שניתנה לה "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר", תשובתו של ד' לאם המוטרדת מבהירה את פשר ההתרוצצות, שיש בה רמז לעתיד כי על אף היותם אחים תאומים, הרי הם מייצגים שני לאומים, שיחסי הגומלין ביניהם, יחסים של שנאה ותחרות על פני הדורות.
חז"ל הכירו במנגנון היצירה של תאומים זהים "שני אחים תאומים, טיפה אחת הייתה ונחלקה לשנים". כמו כן ידעו חז"ל את ההבדל בין תאומים זהים ("שפיר אחד") לבין תאומים שונים ('שני שפירים'), יש לציין שלידת תואמים לא הייתה תופעה מצויה בזמן העתיק, ולפיכך נאמר בלידת יעקב, "שבכל דבר חידוש רגיל המקרא לומר כן", שהרי אין יעקב ועשו "תואמים", כי על עשו מצוינות שתי תכונות גופניות בולטות, צבע שערו האדום, ושעירותו, ואילו אצל יעקב לא מציין הכתוב תכונות גופניות, אלא פעולה המתארת תכונות אופי שכן הוא מגיח מרחם אמו כשידו אוחזת בעקב עשו המסמל את המאבק העיקש להשגת הבכורה.
בכתב עת מדעי נתמכה ההשערה שהיו השניים 'תאומים זהים' על אף השונות שביניהם, וזאת כדי לבאר את העובדה שיעקב אוחז בעקבו של אחיו בעת יציאתם, לאור האפשרות שתואמים זהים יהיו בעלי שליה אחת, ושק היריון אחד. עם כל זה לא נשללה האפשרות שהיו הם 'תאומים לא זהים', המופרים מביציות נפרדות, ומתפתחים בשקי היריון ובשליות נפרדות, ובעת יציאתם לאוויר העולם נקרעו השקים וכך אחז האחד בעקב השני. רעיון כזה מובא בפירושו של ר' אברהם אבן עזרא, שהיה רופא שגישר בין טבעו של עולם לבין פשוטו של מקרא "ופליאה גדולה הייתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליה שהיא מכסה עליו והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד"
באותו מאמר ניתן גם הסבר לעובדה שעשו יצא "אדמוני", סוג של 'סינדרום' הגורם לכדוריות דם אדומות מרובות יותר אצל אחד מן התאומים, התופעה נוצרת כתוצאה מהעברת דם בין העוברים, כתוצאה מאותה העברת דם, עלול עובר אחד לסבול מאנמיה, עקב איבוד הדם לטובת ה"מקבל", ואילו העובר ה"מקבל" יסבול מבצקת עקב עודף דם. ככל שחומרת התופעה גדולה יותר כך הסכנה לחיי העוברים גדלה. כדי שתופעה זו תתרחש חייבים זוג התאומים לחלוק את אותה שליה, אליה מחוברים שניהם בכלי הדם העוברים בחבל הטבור, דבר זה נותן פשר מובן וקרוב למילה "אדמוני".
סברה דומה מצינו בפירוש 'בעל הטורים', הכותב ""אדמוני - מלמד שהשחית רחם אימו ונתגולל בדם", ופרשן אחר כותב "לפי ששאבו שניהם מדם בטנה כל אחד לפי כוחו זה הטוב וזה הרע ועל כן ויתרוצצו הבנים בקרבה שכל אחד לא הניח לחברו לשאוב מחלקו", תיאור הקרוב מאוד לתופעה המכונה בשם 'סינדרום התאומים'.
בספר דרשותיו 'מדבר שור' מאריך מרן הרב זצ"ל , בדברים נרחבים ועמוקים סביב ההתמודדות חובקת הדורות, שבין בני עשו ובני יעקב ואשר יסודה ברצון ד' יתברך 'שיהיו אחים ותאומים' בלידתם, ("בהתחברות שכונית"- בלשונו הזהב) ובמשמעות התוצאות הנובעות מכך בבירור סגולותיהם ו'המידות הטבעיות' אצל עשו , ואצל יעקב 'על פי שכלו'.
הדברים סובבים כמובן על הדברים שנאמרו לרבקה "שני גוים בבטנך ...ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר וכו'"
הנה כי כן , מתוך הבנת משמעות הפסוקים בעולם הביאולוגי וההיסטורי - ועליית הדברים למחשבות מטאפיסיות ומטאהיסטוריות שאין כאן המקום להרחיבם.
בתפילה כי ישובו הלוחמים בשלום, ואיתם החטופים והנעדרים
שבת שלום ובשורות טובות-הרב אבי רזניקוב
&
פרשת - תולדות -תשפ"ד "גביר לאחיך"
-מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון.
כלכלה וביטחון חשובים ליציבותן של מדינות. למעשה, כלכלה וביטחון תומכים אחד בשני - הביטחון מגן על הפעילות הכלכלית, והפעילות הכלכלית מאפשרת מימון הוצאות הביטחון. שניהם תומכים באיזה סוג מדינה או חברה רוצים לבנות כי גם ביטחון וגם כלכלה הם מנופים לבניית חברה מתוקנת. בפרשת השבוע נראה, שיצחק העריך את הכלכלה כעומדת בראש סולם החשיבות, כשהקדים אותה בברכות שהעניק לשני בניו.
בברכה ליעקב נאמר:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.
יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. (בראשית כז, כח-כט)
בברכתו לעשו הוא אמר:
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.
(בראשית כז, לט-מ)
עם זאת, נראה שלאחר הפתיחה השווה, המבטיחה לשניהם טל שמים ומשמני ארץ, התמונה הכללית שונה לחלוטין. בעוד שיעקב יזכה לפתח ביטחון מזון: "וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ", עשו יחיה על חרבו - יחמוס מהצלחתם של אחרים. בדבר-תורה לפרשת בראשית כתבתי על 'להט החרב המתהפכת' - חרב של מלחמות שיכולה להפוך למחרשה, ונראה שהשוואת ברכותיו של יצחק מהדהדת מסר דומה.
להבנתי, מקור הפער בין שתי הברכות הוא הבדל של מילה אחת. יעקב מבורך בשם א-להים, עשו לא. 'א-להים' מקפל בתוכו את עולם הערכים של אברהם, שכונה בפי עמי הארץ "נְשִׂיא אֱ-לֹהִים", עולם של צדקה, משפט, הכנסת אורחים ואכפתיות כלפי הזולת (ואפילו כלפי אנשי סדום שהיו רעים וחטאים). מהיעדר א-להים, ומהשענות על החרב, ממשיכים ישירות למרידה ופריקת עול אצל עשו. באין אלוהים אדם לאדם זאב. לעומת זאת, תפיסה ערכית, יוצרת שפע אצל יעקב ומביאה למנהיגות וביטחון מסוג 'גביר'. לא מלך, לא שליט ולא מושל. מהו, או מיהו, 'גביר'?
מחוץ לפרשה שלנו, 'גביר' לא מופיע בשום מקום בתנ"ך. עם זאת כמה פעמים מצאנו שמלכה מכונה 'גבירה'. לדוגמה: "...אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה" (מלכים ב י, יג); "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה…" (ירמיהו יג, יח); ועוד. השימוש במילה 'גבירה' לנקבה הוא קצת משונה היות והמלה מהדהדת את המילה 'גבר' המציינת דווקא זכר. לדעתי, ניתן להציע ש'גבירה' היא אשתו של המלך, שכמקובל בעולם העתיק אומנם אין לה שלטון וסמכויות פורמליות, אבל יש לה יכולת השפעה. העמדה שבה היא נמצאת מוכרת ומוערכת על ידי אחרים, למרות שאין לה מעמד פורמלי.
בהתאם לכך, יצחק לא מברך את יעקב בשילטון רודני או כוחני. יצחק מברך את יעקב, שבזכות ערכיו, ובזכות הכלכלה המשגשגת שהוא יפתח, אחרים ירצו לעקוב אחריו ולהתחבר אליו. הם יראו בו 'גביר'. הם ירצו לעבוד ביחד איתו וירתמו למען מה שהוא מייצג. הם ישתחוו לו, לא במובן של השפלה והכנעה, אלא במובן של אמירת תודה, ונכונות לשותפות. כמו שנאמר אצל אברהם במסגרת עסקת מערת המכפלה: "וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת" (בראשית כג, ז) למרות נאמנותו המוחלטת לה'.
כלומר, יצחק מברך את יעקב שתהיה לו השפעה ולא שררה. שהוא יהיה מושא להערכה ולא עם משעבד. שהוא יהיה חלק מברית אברהם, מי שנושאים אליו עין, אבל לאו דווקא ראש הברית.
וממילא: "אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". מי שישנא את יעקב על ערכיו, ערכי התורה, המוסר והרוח, לא יצליח להקים מדינה משגשגת. הוא אולי ירוויח בכוח חרבו פה ושם, אבל לא יהיה לו דרייב לפתח, ליצור ולהגדיל את העוגה. לעומת זאת, היות שערכים יוצרים ערך, כפי שהרחבתי והדגמתי בסדרת הספרים "עץ החיים והכסף", מי שיברך את יעקב - ילך לאור משנתו ויתחבר אליו - יעלה ויצמח.- מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
בועז חדד- מסרים חינוכיים-פרשת תולדות- תשפ"ד
רכז תנ"ך אורט מעלות-חבר הנהלת החברה לחקר המקרא. :
1. הדרך למנוע מתלמידינו,מילדינו , התדרדרות זה לקרב את הילד ,יחס מקרב יגרום לילד לחשוב על דרכו ולהטיבה .
2. יש לחנך את ילדינו ותלמידנו לדחיית סיפוקים ושליטה ביצרים .
3. לעיתים אין מנוס ,אלא ללכת לייעוץ , כדי להטיב את מצבנו .
4. הרוחניות ,השלווה הנפשית , ,חשובה יותר מהחומריות ,למרות שאנו צריכים את שניהם ,אבל אסור לנו לוותר על השלווה הנפשית ,על חשבון החומריות ,צריכים לעבור תהליך ולהיות סבלניים, כדי להגיע לסיפוק,בכל מעשה ידינו .
5. עליך לשמור על היחוד שלך ,גם אם הסביבה שאתה גר בה היא חברה שלילית ,הכוח הוא בידך.
6. אין לשפוט את הילד על פי התנהגותו העכשווית ,יש לתת לו הזדמנות להראות את הדברים החיוביים שבו .
7. לעיתים אנו צריכים להתחפש לדמות אחרת מאשר אנו באמת ,אבל תמיד צריך לשמוע לקול הפנימי שלנו ולא לאבד את עצמיותינו.
8. עליך להיות עקבי בהשגת המטרות שהצבת לעצמך בחייך ,אל תבזבז את זמנך על מריבות ממושכות שיגזלו ממך את הזמן היקר שיש ברשותך כדי להגשים את המטרות שהצבת לעצמך בחיים.
זהו המתכון לסוד ההצלחה .
בסיפור ריב הבארות בין יצחק ואבימלך מלך פלישתים מסופר, שבזכות אברהם היה יבול רב בגרר ,כמו כן אברהם זכה בעושר רב ,אבל במקום להודות לאברהם, הפלישתים מקנאים בו ואבימלך נתן הוראה ליצחק לעזוב את המקום .
אברהם לא משקיע את זמנו במריבות והולך , אבל בעקביות הוא ממשיך לחפור את הבארות שחפר אברהם שסתמו הפלישתים כאשר אבימלך רואה שבזכות האמונה והעקביות יצחק מצליח, הם מבקשים ממנו פרק כ''ו פסוק כ''ח ''ונכרתה ברית עמך'' יצחק נמצא כעת בעמדת כוח .המסקנה היא שכאשר אתה מאמין בעצמך מתעקש להמשיך בדרך שאתה מאמין בה ,עבודה קשה ואמונה בבורא עולם אתה תגיע בסופו של דבר בעמדת כוח להשגת המטרות שהצבת לעצמך בחיים ,אל תבזבז את זמנך על מריבות מיותרות .
9. אדם שהוא ריקני בעל תוכן רדוד חייב להדגיש את הכישרונות שלו להתגאות כדי להחצין את עצמו ,לעומת זאת אדם שיש לו כשרון גם ללא תארים ויחצנות כולם יודעים מה הוא באמת שווה .
בסיפור יעקב ועשיו נאמר בפרק כ''ה פסוק כ''ז-כ'ח ''ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב''.
יש לשים לב ,כמה פירוט יש על דמותו של עשיו, לעומת דברים קצרים שנאמרים על יעקב . יעקב שהיה יושב באוהלה של תורה ,אדם שהיה ידוע בחוכמתו הרבה לא צריך להחצין את דמותו, כאדם שמתאים להנהיג את המשפחה ,לעומת זאת, לגבי עשיו שאישיותו היתה מפוקפקת ,כן היה צריך להחצין את דמותו בפרוט הדברים שנאמרים על דמותו ועל תכונותיו .
במסכת מגילה תלמוד בבלי נאמר ''דיבור שווה כסף אך שתיקה שווה זהב'' ובספר קהלת פרק ג' פסוק ז' נאמר ''עת לחשות ( לשתוק) ועת לדבר''. דיבור רב על מישהו או על משהו לא מעיד שהוא טוב יותר, מאשר משהו שכולם יודעים שהוא מעולה ושלא מיחצנים אותו בהרחבה באמצעי התקשורת .
10. יתרון הדור השני על פני הדור הקודם. בזמננו אנו עדים לכך ,תכופות לבקרים , שיש טענה שהדור הנוכחי הינו פחות אחראי ,פחות נועז וישנם הטוענים אפילו פחות מוכשר מהדורות הקודמים. פרשת השבוע מוכיחה דווקא את הדבר ההפוך . מסופר על שתי בריתות שנכרתו עם אבימלך ,הברית הראשונה בתקופת אברהם והברית השניה בתקופת יצחק ,תוצאת הברית בתקופת יצחק הייתה טובה יותר מאשר תוצאת הברית בתקופת אברהם אביו .בתקופת אברהם הצליח אבימלך לסחוט מאברהם ברית, שתהיה תקפה גם לדורות הבאים ,ברית לדורות ,דבר שאסור היה לכרות עם הכנענים בצווי אלוהי פרק כ''א פסוק כ''ג ''ועתה אם תשקר לי באלוהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי'' .מדובר פה על התחייבות של אברהם לברית דורות ,לעומת את בברית עם יצחק נאמר שהברית הייתה רק בין אבימלך ואנשיו לבין יצחק ,אין התחייבות של הדורות הבאים ,יחד עם זאת בפרק כ' פסוק ב' שרה נלקחת לביתו של אבימלך לעומת זאת בסיפור יצחק רבקה לא נלקחת לביתו של אבימלך מלך פלישתים.
הדור השני ,שהוא יצחק במקרה שלנו ,למד לקח מהדורות הקודמים גם בניהול משא ומתן וגם בעניין הסכנה בכניסתה של רבקה לביתו של אבימלך.
11. אדם שהוא צבוע ,קשה יותר להתמודד איתו ,מאשר אדם שהוא רשע וקל וחומר עם אדם שהוא טוב .
על עשיו נאמר בפרק כ''ה פסוק כ''ו '' ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים ''.
כאשר יעקב ועשו היו בבטנה של רבקה היא חושבת שיש לה יצור בעייתי בבטנה שנלחם עם עצמו ,לא שקט , דו פרצופי,אבל כאשר המלאך אומר לה שיש לה שני תאומים שיהיו יריבים ,אולי אחד טוב והשני רע ,אז היא נרגעת ,מכוון שלחנך את הטוב אין בעיה ,גם לחנך את הרשע ,עם מאמץ וחינוך מתאים ,גם אותו ניתן להוביל אל השוקת,אבל אדם שהוא צבוע ,קשה מאוד לחנך ,לכן כאשר שמעה רבקה שמדובר בשני ילדים בעלי אופי שונה ,אחד טוב ואחד רע, היא נרגעת כי היא מעדיפה את זה על פני בן אחד שהוא צבוע ''דו פרצופי '' שזה בלתי אפשרי כמעט לחנכו.
12. אדם צריך להיות מודע לכך שתמיד יש אפשרות לתקן ולהתקדם וללמוד דברים חדשים .
בפרשתינו נאמר על יעקב ''איש תם יושב אוהלים '' אדם תם זהו אדם שמקפיד ללמוד כל דבר עד תום ,ממשיך בלימוד מתמיד ולא נח לרגע ,כדי להשכיל יותר ,לעומת זאת עשו הוא דמות הפוכה מיעקב פרק כ''ה פסוק ל''ב ''הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה '',כלומר מיציתי אני כבר עשוי ,מרמז על השם עשו,אין יותר מה לחדש לי בעולם הזה ואין לי מה לחדש לעולם הזה . אנו צריכים לנהוג בצורת החשיבה של יעקב ,כדי שנהיה חברה מתקדמת יותר וטובה יותר ,תמיד יש מה לשפר ולתרום .
13.שלום בית הוא הדבר החשוב ביותר בחיי משפחה וכל האמצעים כשרים להשגת מטרה זו . השאלה הנשאלת היא מדוע רבקה לא באה באופן ישיר ואומרת ליצחק שעשו לא מתאים לקבל את הברכה ומנמקת לו מדוע היא חושבת כך ? מדוע היא משתמשת בתחבולות ? התשובה לכך ,לעניות דעתי היא ,שרבקה לא רוצה לפגוע ביצחק ולומר לא שהוא טועה והיא גם לא רוצה לנמק לו, מדוע הוא טועה ,כדי לא לפגוע ברגשותיו ובכבודו של יצחק ,היא אינה רוצה להתעמת איתו ,יתכן גם מהסיבה ,שהיא יודעת כמה רגיש יצחק לבנו האהוב עשו ובדרך שבה יצחק רוצה לקרב את עשו .
שנלמד רק לקרב ולהתקרב אחד לשני לחפש בעיקר את החיובי שבכל אדם, באהבה ולא את השלילי בשנאה גדולה ,את הקרבה ולא את הריחוק.
ואסיים בדברי שלמה המלך בספר משלי פרק י''ט פסוק ח' ''קנה לב אוהב נפשו שומר, תבונה למצוא טוב ''.
אלה שלוש עשרה העיקריים לפרשה זו .
מאחל לכולם שבת שלום ומבורכת רק בריאות לכולם ממני באהבה גדולה חדד בועז
שבת שקטה ומבורכת ב-"ושבו בנים לגבולם, ורפואה שלמה והחלמה לפצועי צה"ל-" מאחלת ומברכת החברה לחקר המקרא
