אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46
במס הכנסה.
.............................................................................
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא. נביאים מול מעצמות,
פרק י"ב: זמנן של נבואות מיכה
כותרת הספר של נבואות מיכה מזכירה שלושה מלכים:
דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי
בִּימֵי יוֹתָם, אָחָז1], יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה,
אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשִָׁלִַם
(מיכה א', א).
פרק א' במיכה, מתאר את הופעת ה' כפרץ של לַבָּה זורמת ממקום ה' (=ירושלים) אל ה"מוֹרָד" (=שפלת יהודה):2]
כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל במותי (בָּמֳתֵי קרי) אָרֶץ. וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד; (שם, ג-ד).
לאחר מכן הוא פותח בחורבן שומרון, אך עובר מיד ליהודה:
וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָׂדֶה, לְמַטָּעֵי כָרֶם,
וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה
...
כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ מידי המעצמה האשורית],
כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה, נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי, עַד יְרוּשָלִַם.
(שם א', ו; ט).
המשך הפרק מתאר בבירור את חורבן ערי השפלה, כפי שקרה במסע סנחריב, באחד האירועים החשובים ביותר בימי חזקיהו ...
על פרק ג' (ט-יב) במיכה, יש לנו עדות מפורשת מתי נאמר, כי אותו פסוק ממיכה חוזר בפי הזקנים במשפט ירמיהו:
מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ... לֵאמֹר:
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת במיכה ג', יב: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם],
צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים במיכה: וִירוּשָׁלִַם עִיִּין] תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר
(ירמיהו כ"ו, יח-יט).
שאלה גדולה העולה מכותרת הספר, היא היכן ישנן בספר מיכה נבואות מימי יותם ואחז?
מיכה ידוע בנבואת החזון ל'אחרית הימים' (מיכה ד', א-ה), שנאמרה ממש בלשון ישעיהו (בשינויים קלים ובהוספה משמעותית). היא יכלה להיאמר כבר בימי יותם, שהרי נבואת אחרית הימים בישעיהו (ב') פתחה את הנבואות מימי עוזיהו. אולם היכן הנבואות מימי אחז בספר מיכה?
במיכה יש הקבלות רבות לישעיהו, מעבר לנבואת 'אחרית הימים' ובהן אפשר להסתייע. דווקא בפרקי מיכה האחרונים (ו', ז') אפשר לראות הקבלות מובהקות לנבואות ישעיהו מימי אחז. גם הזכרה מפורשת של עמרי ואחאב מצביעה על הזמן בו נפרצה עבודת אלילים ביהודה, עקב מדיניות הכניעה של אחז לאשור ולתרבות השלטת:
וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי, וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם (=בעצתם, בדרכם),
לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה, וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה, וְחֶרְפַּת עַמִּי, תִּשָּׂאוּ
(מיכה ו', טז).
תיאורי החמס והרשע דומים גם הם לתיאורי ישעיהו (בייחוד בפרק א'):
הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה;
אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס,
וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם
(מיכה ו', יא-יב).
אבל תיאורי העונש מתאימים למצב המלחמה מכל עבר ששרר בימי אחז:
וְגַם אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ (=הִכֵּיתִיךָ במחלות), הַשְׁמֵם עַל חַטֹּאתֶךָ;
אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע ... וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן;
אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצוֹר,
אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן, וְתִירוֹשׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן
(מיכה ו', יג-טו).
מתוך המציאות הקשה בעת השתלטות 'החושך' האשורי, בקעה גם מפי מיכה נבואת הציפיה לישועה, ובה נאמרו מפי מיכה דברים דומים מאד לדברי ישעיהו:
וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵא-לֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱ-לֹהָי ;
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי =אשור]
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כמו שנפלתי, כך אקום];
כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי =בציפייה לישועה שתבוא];
זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ,
עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי,
יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ
(מיכה ז', ז-ט).
העם "הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ" מחפש אוֹבוֹת ויִדְעוֹנִים
שאול המלך בראשית דרכו "הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ"( שמואל-א כ"ח, ג) וקירב את העם אל ה' לבדו. אולם גם הוא בעת צרתו, כשנותר לבדו, לפני מלחמתו האחרונה בעמק יזרעאל ובגלבוע (שמואל-א כ"ט, א, ופרק ל"א), פנה אל בעלת האוב וביקש להעלות את שמואל הנביא המת (שמואל-א כ"ח, ז-כה), וכל זה מפני שה' סר מעליו ולא ענה לו עוד:
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם; (שמואל-א כ"ח, ו).
ישעיהו, שחי בתוך בני עמו, ראה את תגובתם לנוכח הייאוש מעזרת ה', ואת הכניעה לאשור גם במובן התרבותי והדתי. בשלב זה הוא תיאר תמונה של אנשים קשי יום, רעבים וחצופים, המקללים את המלך ואת אלוהיו ואינם מוצאים מנוח:
וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם: דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים,
בלעג] – הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים –
לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה (=ולעֵדוּת)
אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר (=אין תִקוָה לאור);
וְעָבַר בָּהּ (=בָּארץ) נִקְשֶׁה (=קְשֵה יום) וְרָעֵב, וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף,
וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה (=לשמים);
וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה,
מְעוּף צוּקָה (=חֶשכַת מְצוּקה) וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח (=מוּשלָך באפֵלה);"
(ישעיהו ח', יט-כב)
האור שמתוך החושך – הולדת צמח לבית דוד
אור הישועה יבקע מתוך החושך:
הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם;
הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה,
שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל;
כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ,
הַחִתֹּתָ =שיבַּרתָ] כְּיוֹם מִדְיָן;
כִּי כָל סְאוֹן =צעדת צבא אשור] סֹאֵן בְּרַעַשׁ,
וְשִׂמְלָה =בגד החיילים] מְגוֹלָלָה בְדָמִים =מלא דמים ששפכו],
וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ
(ישעיהו ט', א-ד).
בחצרות בית ה' בנו באותה עת מזבח לאלי הניצחון האשורי בדמשק; ברחובות ירושלים מכרו צלמיות נֵכר; בגיא בן הנום חידשו את עבודת המולך – אך בתוך עולמו של הנביא כבר ראו אור גדול של ישועה: "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל".
האור והשמחה הצפויים בעתיד הזכירו לנביא את ניצחונו המופלא של גדעון השופט ב'יום מדיָן' (שופטים פרקים ו' עד ח'). אף אז השתררה עבודת הבעל בישראל למשך שנים רבות, יואש אף קרא לבנו 'יְרֻבַּעַל'3] ומזבח לבעל ניצב בעפרה. והנה אותו 'ירובעל' הפך לגדעון, שגדע את האשרה וניתץ את מזבח הבעל, חידש את עבודת ה' והושיע את ישראל מכף מדין, כדבר האותות שה' נתן לו. החושך, הייאוש והמבוכה התחלפו בניצחון של מעטים נגד רבים.
ישעיהו הדגיש את העול הכבד שרבץ על העם ואת השבט הנוגש בו (אשור כמו מדין של ימי השופטים). דבריו הנלהבים על המלך הצעיר שיקום כמושיע, מרמזים על תחושה עמוקה של נס, ועל ניתוץ פסילי הנכר והמזבחות. בתוך הנבואה שילב ישעיהו את הילד המיועד לשאת על שכמו את 'הַמִּשְׂרָה' =חזקיהו, בנו של אחז]. ייתכן כי חזקיהו כבר היה אז בין תלמידי הנביא ישעיהו שעסקו בחזון הנביאים. מפי ישעיהו פרצה נבואת שיר החותמת את רצף דבריו מאז שליחותו הראשונה אל אחז (מפרק ז' עד ט'):
כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ,
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ-ל גִּבּוֹר,
אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם –
לְמַרְבֵּה 4] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ
לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם,
קִנְאַת ה' צְ-בָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת
(ישעיהו ט', ה-ו).
זו שירת שיקום למלכות בית דוד. אמנם אחז ישב עדיין על כיסא המלך, אך לאנשי ירושלים נראה באמת שהמושל בעיר הוא מלך אשור, הנראה כשליט בעולם. בשעה זו כבר ראה ישעיהו בעיני רוחו את הילד אשר יקבל את "הַמִּשְׂרָה" =המלכות] על שכמו, יזכה לברכת 'פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ-ל גִבּוֹר' (שני כינויים של ה'), וישתחרר מדרכי אביו. הכינוי 'אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם' שהוצמד לילד מבטא את תכונותיו המופלאות ואת השלום שהוא עתיד להביא על ירושלים.5] חתימה זו של הנבואה מתקשרת לחזון אחרית הימים (ישעיהו ב', ב-ד), וגם לחזון המשיחי של "וְיָצָא חוֹטֶר מִגֶּזַע יִשָי ...", (י"א, א-ט) ולקיבוץ הגלויות:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ,
אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם, וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ,
וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי הַיָּם;
וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל,
וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ;
וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ –
אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם;
וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם,
אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם;
וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם,
וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם =בסערת] רוּחוֹ,
וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים =יעברו דרכם בנעליים];
וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר,
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
(ישעיהו י"א, יא-טז).
והנה גם מיכה ממשיך ומתאר גאולה עתידה כמו יציאת מצרים, ובלשון דומה לישעיהו:
יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא,
לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר;
וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד נָהָר,
וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר;6]
וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל יֹשְׁבֶיהָ,
מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם =מעצמת הרשע תיפול];
רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ,
שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל;
יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם.
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.
יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם;
יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה.
יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם;
אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ;
מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ
נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ:
לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא;
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ;
וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם.7]
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם
(מיכה ז', יב-יט).
ציפייה זו לגאולה, בלשון ישעיהו ומיכה, הפכה להיות מטבע קבוע בתודעה של יהודים מאמינים.
1] גילוי מפתיע עולה מתעודה אשורית מרשימותיו של תגלת פלאסר (ראו: א' דמסקי, מדריך במקורות חיצוניים לתולדות ישראל בימי המקרא, רמת גן תשמ"ב, עמ' 46), בה נקרא המלך אחז: יַאוּחַזִי מלך יַאוּדַי (=יהואחז מלך יהודה). השם 'יהואחז' (כמו 'אחזיה') אכן הולם את המלכים בישראל וביהודה הרבה יותר מאשר 'אחז', ולכן יש להניח, שהמקרא קיצץ את שם ה' משמו של המלך, שקיצץ את שם ה' מהיכלו, ושמא אחז בעצמו כבר קיצץ את שם ה' משמו שלו, כאשר קיצץ בהיכל ה' (וכך משתמע מחותמת אחז, שנמצאה לאחרונה בעיר דוד).
2] רק נביא שחי בשפלת יהודה (ב'מוֹרֶשֶת', הסמוכה ל'מָרֵשה'), יכול לתאר כך את האסון, "כְּמַים מֻגָרים בְּמוֹרָד" – "מיכה המוֹרַשתי" הוא הנביא היחיד המוכר לנו, שחי בשפלת יהודה.
3] 'יְרוּ' פירושו – 'יסוד', כמו 'יְרוּשָלִַם' – כאשר נתץ 'יְרֻבַּעַל-גדעון' את מזבח הבעל, דרש אביו את שמו מול אנשי העיר, בהיפוך המשמע הראשוני – "יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל ולא אַתֶם], כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ" (שופטים ו', לב).
4] בנוסח המסורה הכתיב כאן 'לםרבה' (מ"ם סופית באמצע מילה); ראו על כך בספר: ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 290-287.
5] ראו: י' זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים תשנ"ו, עמ' 163; יחיאל בן־נון, ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון, אלון שבות תשס"ו, עמ' 25.
6] המילה 'מָצוֹר' רומזת (גם) למצרים; 'ועד נהר', ו'יָם מִיָם' מקבילים בבירור לתיאור ישעיהו (י"א, טו) את יציאת מצרים בהקבלה לישועה מאשור: "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם, וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר ..."; 'והַר הָהָר' רומז ל'הֹר הָהָר' של מסעי בני ישראל (במדבר כ', כב-כג; ל"ג, לז-לט), ושל גבולות הארץ (שם ל"ד, ז-ח).
7] מזכיר את תיאורן של מרכבות פרעה שהושלכו לים ביציאת מצרים. גם ישעיהו (י"א, טו) רמז לכך.
&
פרשת תולדות - מסרים חינוכיים - בועז חדד חבר הנהלת החברה לחקר המקרא:
1. הדרך למנוע מתלמידינו,מילדינו , התדרדרות זה לקרב את הילד ,יחס מקרב יגרום לילד לחשוב על דרכו ולהטיבה .
2. יש לחנך את ילדינו ותלמידנו לדחיית סיפוקים ושליטה ביצרים .
3. לעיתים אין מנוס ,אלא ללכת לייעוץ , כדי להטיב את מצבנו .
4. הרוחניות ,השלווה הנפשית , ,חשובה יותר מהחומריות ,למרות שאנו צריכים את שניהם ,אבל אסור לנו לוותר על השלווה הנפשית ,על חשבון החומריות ,צריכים לעבור תהליך ולהיות סבלניים, כדי להגיע לסיפוק,בכל מעשה ידינו .
5. עליך לשמור על היחוד שלך ,גם אם הסביבה שאתה גר בה היא חברה שלילית ,הכוח הוא בידך.
6. אין לשפוט את הילד על פי התנהגותו העכשווית ,יש לתת לו הזדמנות להראות את הדברים החיוביים שבו .
7. לעיתים אנו צריכים להתחפש לדמות אחרת מאשר אנו באמת ,אבל תמיד צריך לשמוע לקול הפנימי שלנו ולא לאבד את עצמיותינו.
8. עליך להאמין ולהתמיד ,להיות עקשן בהשגת המטרה שלך בחיים ,אל תבזבז את זמנך על מריבות מיותרות .
9. אדם שהוא ריקני ורדוד חייב להתגאות כדי להחצין את עצמו ,אבל מישהו שיש לו כישרון, גם ללא תארים ויחצנות, כולם יודעים מה הוא
באמת שווה.
10. יתרונות הדור השני על פני הדור הקודם.
11.כאשר אדם ''צבוע'', קשה יותר להתמודד איתו ,מאשר אדם שהוא רשע ,קל וחומר אם הוא אדם טוב.
12. אדם צריך להיות מודע לכך שתמיד יש אפשרות להתקדם, ללמוד מה לתקן ומה להשתפר ולא להיות מקובע ,להרגיש שהוא כבר שלם ולא צריך להתקדם יותר .
13. שלום בית הוא אחד הערכים החשובים ביותר בחיי הזוגיות וכל האמצעים כשרים על מנת להשיג מטרה זו.
1. יצחק אימץ את דברי שלמה המלך בספר משלי פרק כ''ב פסוק ט' ''חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'', ישנם הסוברים ,שיצחק ידע שלעשיו לא מגיעה הברכה הטובה ביותר, שהרי כבר בבטן אימם נאמר, ''ורב יעבוד צעיר '',קרי הרב בשנים שהוא עשיו יעבוד את יעקב . יצחק ידע שעשיו מכר את הבכורה ליעקב והוא גם הכיר את אופיו הפזיז של בנו עשו ,אבל יצחק רצה למנוע מעשו בנו האהוב להתדרדר ולכן ניסה לקרבו כדי לגרום לכך שעשו יחשוב על דרכו הרעה ולהטיבה . חינוך טוב ומועיל הוא , לקרב בדרך נעימה ולאו דווקא לנזוף ולהתנהג עם הילד בדרך קשה . הרי כבר אמר שלמה המלך החכם באדם , בספר משלי פרק ג' פסוק י''ז על תורתינו הקדושה ,''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' .
2. יש לחנך את ילדינו ,תלמידינו שצריך לדעת לעיתים לדחות סיפוקים .עשו מגיע רעב ועייף מהשדה ומבקש מאחיו יעקב בפרק כ''ה פסוק ל''ד ''הלעיטני נא מן האדם האדם הזה'' ',הוא לא יודע ואולי לא חונך לדחות סיפוקים ,לכן הוא מוכן למכור את הבכורה , שהיא דבר יקר ערך תמורת נזיד עדשים . ניתן להשליך מסר חינוכי זה גם לחיי המשפחה . לעיתים יש לנו מריבות קטנות במשפחה בין שני בני זוג , והזוג מחליט שהוא לו רוצה יותר להמשיך עם הזוגיות הטובה רבת השנים ,רק בגלל וויכוח שולי שהוא שווה ערך לנזיד עדשים, יש להזהר מכך.
3. לעיתים זו לא בושה ללכת לייעוץ ,כאשר אנו נמצאים בבעיה נפשית ,זה לא נכון ולא בריא '' לשמור את זה בבטן ''.
במקרה שלנו מסופר על רבקה שבביטנה היו שני ילדים ,היא הרגישה לא נוח גם מבחינה פיסית וגם מבחינה נפשית ,רבקה לא הייתה שקטה ,לכן הלכה לדרוש את השם כלומר,החליטה לקבל ייעוץ במקרה זה ,מבורא עולם , לעזור לה לפתור את המצוקה שבה היא נמצאת .
4. השלווה הרוחנית והנפשית , חשובה יותר מהחומריות ושווה להלחם על כך ולא לוותר .בסיפור יעקב ועשיו נאמר בפרק כ''ה פסוק כ''ו ''ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ''.
הרי עשיו יצא ראשון ,אז מדוע יעקב לא היה מוכן לשחרר את עקב עשיו ? המלחמה הייתה לא רק על החומריות , אלא בעיקר על הרוחניות וכאשר מדובר בעומק הרוחני והנפשי שיש באדם ,לא משנה מה קרה ,גם אם אתה חושב ''שפספסת'' ,אם אתה יכול ''לתפוס ברגל''ולנסות אז תעשה את זה ,גם אם המצב נראה לך אבוד אל תוותר ,הדברים הרוחניים שאדם רכש לעצמו במהלך חייו חשובים עשרות מונים מהדברים החומריים שעשויים להתכלות ולהעלם, לעומת זאת ,הדברים הרוחניים שרכשת במהלך חייך ישארו בתוכך לעד ועל זה כדאי להלחם ולעשות את כל המאמצים כדי להגיע לרוחניות הגבוה ביותר . השגת הרוחניות לעיתים עולה לנו במחיר יקר ובמאמצים רבים, בדמעות ,בהקרבה לא מבוטלת , כמו עשיו שבכה לאביו לאחר שהביא לו את הציד מן השדה '' פרק ל''ב פסוק ל''ח ''וישא את קולו ויבך'' , בסופו של דבר אביו ברך אותו פרק כ''ז פסוק ל''ט ''משמני הארץ יהיה מושבך''. עשו הצליח במשימתו ,לגרום לאביו לברכו.
5. עליך לשמור על הייחודיות שבך ,גם כאשר אתה נמצא בחברה שלילית ולהמנע ללכת אחרי הרוב, שחושב ומתנהג אחרת ממה שאתה ומנסה להשפיע עליך לרעה .
בפרשתינו מסופר על רבקה שגדלה בחרן, בסביבה לא פשוטה גם מבחינה חברתית וגם מבחינה דתית ,אבל רבקה ידעה לשמור על הייחודיות שבה ,אישה נדיבה אישה אמיצה וצנועה כפי שכתוב בספר תהילים פרק ב' פסוק ב' ''כשושנה בין החוחים' .
גם אנו לעיתים נמצאים בחברה,או אפילו בתוך המשפחה שסולם הערכים שלהם לא תואם לשלנו בכל הקשור להתנהגות כזו או אחרת ,אל לנו להגרר אחרי נורמות וערכים שלא מתאימים לנו ,רק בגלל שרבים חושבים אחרת ממני ולכן נוח לי להגרר אחרי הרוב, שלא אראה מוזר בעיניהם .
6. אין לשפוט את תלמידינו ולגזור את גורל ילדינו, על פי התנהגותם בהווה ,יש לתת להם זמן להשתנות , לנסות להכנס לעומק כדי למצוא את ''המים הזכים'' 'שיש בילד ,עם הרבה סבלנות תמיכה ואמונה שלנו המורים בתלמידינו ולגרום לכך שהתלמידים יאמינו בנו .
בפרקנו מסופר שהפלישתים סתמו את הבארות שחפר אברהם, אביו של יצחק ,אבל יצחק לא מוותר הולך לנחל גרר וחופר שוב בארות מים פרק כ''ו פסוק י''ח ''וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלישתים ...''. סיפור זה מסמל את הנחישות של יצחק לחפש מתחת לאדמה היבשה את המים הזכים , משל , לנסות ולחפש את התכונות החיוביות של התלמיד המתקשה ולפתח אותן ,לא לוותר ,גם אם התלמיד נראה על פניו בעייתי ודורש מאיתנו מאמץ רב ,לכל תלמיד יש ניצוץ שהוא נולד איתו ,אבל החוכמה היא לחפש ולמצוא ולתעל את התלמיד לדרך שמתאימה עבורו ,כדי שיוכל למלא את ייעודו בעולם.
7. לעיתים אנו נאלצים ''להתחפש'' לדמות אחרת בחיינו ,אבל אסור לנו אף פעם להיגרר ולאבד את עצמיותינו.
בסיפור יעקב ועשיו נאמר בפרק כ''ז פסוק כ''ב ''ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו ''.,אומנם יעקב נאלץ להתחפש כפי שציוותה עליו אימו רבקה ,אבל הקול נשאר קול יעקב ,קרי ,יעקב לא איבד את הזהות הפנימית שלו ,הצגה זו נעשתה רק מכורח המציאות ובטח לא הופכת את יעקב לשקרן פתולוגי ,קרי ,אדם עם הפרעה נפשית, שמתבטאת בשקרים כפייתיים ,או מתוך הרגל .
8. עליך להיות עקבי בהשגת המטרות שהצבת לעצמך בחייך ,אל תבזבז את זמנך על מריבות ממושכות שיגזלו ממך את הזמן היקר שיש ברשותך כדי להגשים את המטרות שהצבת לעצמך בחיים.
זהו המתכון לסוד ההצלחה .
בסיפור ריב הבארות בין יצחק ואבימלך מלך פלישתים מסופר, שבזכות אברהם היה יבול רב בגרר ,כמו כן אברהם זכה בעושר רב ,אבל במקום להודות לאברהם, הפלישתים מקנאים בו ואבימלך נתן הוראה ליצחק לעזוב את המקום .
אברהם לא משקיע את זמנו במריבות והולך , אבל בעקביות הוא ממשיך לחפור את הבארות שחפר אברהם שסתמו הפלישתים כאשר אבימלך רואה שבזכות האמונה והעקביות יצחק מצליח, הם מבקשים ממנו פרק כ''ו פסוק כ''ח ''ונכרתה ברית עמך'' יצחק נמצא כעת בעמדת כוח .המסקנה היא שכאשר אתה מאמין בעצמך מתעקש להמשיך בדרך שאתה מאמין בה ,עבודה קשה ואמונה בבורא עולם אתה תגיע בסופו של דבר בעמדת כוח להשגת המטרות שהצבת לעצמך בחיים ,אל תבזבז את זמנך על מריבות מיותרות .
9. אדם שהוא ריקני בעל תוכן רדוד חייב להדגיש את הכישרונות שלו להתגאות כדי להחצין את עצמו ,לעומת זאת אדם שיש לו כשרון גם ללא תארים ויחצנות כולם יודעים מה הוא באמת שווה .
בסיפור יעקב ועשיו נאמר בפרק כ''ה פסוק כ''ז-כ'ח ''ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב''.
יש לשים לב ,כמה פירוט יש על דמותו של עשיו, לעומת דברים קצרים שנאמרים על יעקב . יעקב שהיה יושב באוהלה של תורה ,אדם שהיה ידוע בחוכמתו הרבה לא צריך להחצין את דמותו, כאדם שמתאים להנהיג את המשפחה ,לעומת זאת, לגבי עשיו שאישיותו היתה מפוקפקת ,כן היה צריך להחצין את דמותו בפרוט הדברים שנאמרים על דמותו ועל תכונותיו .
במסכת מגילה תלמוד בבלי נאמר ''דיבור שווה כסף אך שתיקה שווה זהב'' ובספר קהלת פרק ג' פסוק ז' נאמר ''עת לחשות ( לשתוק) ועת לדבר''. דיבור רב על מישהו או על משהו לא מעיד שהוא טוב יותר, מאשר משהו שכולם יודעים שהוא מעולה ושלא מיחצנים אותו בהרחבה באמצעי התקשורת .
10. יתרון הדור השני על פני הדור הקודם. בזמננו אנו עדים לכך ,תכופות לבקרים , שיש טענה שהדור הנוכחי הינו פחות אחראי ,פחות נועז וישנם הטוענים אפילו פחות מוכשר מהדורות הקודמים. פרשת השבוע מוכיחה דווקא את הדבר ההפוך . מסופר על שתי בריתות שנכרתו עם אבימלך ,הברית הראשונה בתקופת אברהם והברית השניה בתקופת יצחק ,תוצאת הברית בתקופת יצחק הייתה טובה יותר מאשר תוצאת הברית בתקופת אברהם אביו .בתקופת אברהם הצליח אבימלך לסחוט מאברהם ברית, שתהיה תקפה גם לדורות הבאים ,ברית לדורות ,דבר שאסור היה לכרות עם הכנענים בצווי אלוהי פרק כ''א פסוק כ''ג ''ועתה אם תשקר לי באלוהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי'' .מדובר פה על התחייבות של אברהם לברית דורות ,לעומת את בברית עם יצחק נאמר שהברית הייתה רק בין אבימלך ואנשיו לבין יצחק ,אין התחייבות של הדורות הבאים ,יחד עם זאת בפרק כ' פסוק ב' שרה נלקחת לביתו של אבימלך לעומת זאת בסיפור יצחק רבקה לא נלקחת לביתו של אבימלך מלך פלישתים.
הדור השני ,שהוא יצחק במקרה שלנו ,למד לקח מהדורות הקודמים גם בניהול משא ומתן וגם בעניין הסכנה בכניסתה של רבקה לביתו של אבימלך.
11. אדם שהוא צבוע ,קשה יותר להתמודד איתו ,מאשר אדם שהוא רשע וקל וחומר עם אדם שהוא טוב .
על עשיו נאמר בפרק כ''ה פסוק כ''ו '' ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים ''.
כאשר יעקב ועשו היו בבטנה של רבקה היא חושבת שיש לה יצור בעייתי בבטנה שנלחם עם עצמו ,לא שקט , דו פרצופי,אבל כאשר המלאך אומר לה שיש לה שני תאומים שיהיו יריבים ,אולי אחד טוב והשני רע ,אז היא נרגעת ,מכוון שלחנך את הטוב אין בעיה ,גם לחנך את הרשע ,עם מאמץ וחינוך מתאים ,גם אותו ניתן להוביל אל השוקת,אבל אדם שהוא צבוע ,קשה מאוד לחנך ,לכן כאשר שמעה רבקה שמדובר בשני ילדים בעלי אופי שונה ,אחד טוב ואחד רע, היא נרגעת כי היא מעדיפה את זה על פני בן אחד שהוא צבוע ''דו פרצופי '' שזה בלתי אפשרי כמעט לחנכו.
12. אדם צריך להיות מודע לכך שתמיד יש אפשרות לתקן ולהתקדם וללמוד דברים חדשים .
בפרשתינו נאמר על יעקב ''איש תם יושב אוהלים '' אדם תם זהו אדם שמקפיד ללמוד כל דבר עד תום ,ממשיך בלימוד מתמיד ולא נח לרגע ,כדי להשכיל יותר ,לעומת זאת עשו הוא דמות הפוכה מיעקב פרק כ''ה פסוק ל''ב ''הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה '',כלומר מיציתי אני כבר עשוי ,מרמז על השם עשו,אין יותר מה לחדש לי בעולם הזה ואין לי מה לחדש לעולם הזה . אנו צריכים לנהוג בצורת החשיבה של יעקב ,כדי שנהיה חברה מתקדמת יותר וטובה יותר ,תמיד יש מה לשפר ולתרום .
13.שלום בית הוא הדבר החשוב ביותר בחיי משפחה וכל האמצעים כשרים להשגת מטרה זו . השאלה הנשאלת היא מדוע רבקה לא באה באופן ישיר ואומרת ליצחק שעשו לא מתאים לקבל את הברכה ומנמקת לו מדוע היא חושבת כך ? מדוע היא משתמשת בתחבולות ? התשובה לכך ,לעניות דעתי היא ,שרבקה לא רוצה לפגוע ביצחק ולומר לא שהוא טועה והיא גם לא רוצה לנמק לו, מדוע הוא טועה ,כדי לא לפגוע ברגשותיו ובכבודו של יצחק ,היא אינה רוצה להתעמת איתו ,יתכן גם מהסיבה ,שהיא יודעת כמה רגיש יצחק לבנו האהוב עשו ובדרך שבה יצחק רוצה לקרב את עשו .
שנלמד רק לקרב ולהתקרב אחד לשני לחפש בעיקר את החיובי שבכל אדם, באהבה ולא את השלילי בשנאה גדולה ,את הקרבה ולא את הריחוק.
ואסיים בדברי שלמה המלך בספר משלי פרק י''ט פסוק ח' ''קנה לב אוהב נפשו שומר, תבונה למצוא טוב ''.
אלה שלוש עשרה העיקריים לפרשה זו .
מאחל לכולם שבת שלום ומבורכת רק בריאות לכולם ממני באהבה גדולה חדד בועז
