ם אינכם מצליחים לצפות במסרלחצו כאן
ישראל קריסטל
קטע מתוך חידון התנך הארצי שהתקיים ב-25.3.25 כה אדר תשפ"ה בהיכל התרבות בפתח תקוה:
https://drive.google.com/file/d/1251vYQhKgNyLWIHvWH6uE_JQp9kW2VTF/view?usp=share_link
********************************************
כדי לקדם ולעודד את הנוער ללמוד תנ"ך חילקנו מלגות לכל העולים לחידון התנ"ך הארצי+ מלגות לנערים העולים מהחידון הארצי לחידון התנ"ך העולמי ביום העצאות 2 נערים מבתי הספר הממלכתי + 2 נערים מבתי הספר הממלכתי דתי קיבלו מלגה מיוחדת. חגיגה של ידע.
******************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יא' ניסן תשפ"ה -9.4.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "צו-שבת הגדול" תשפ"ה
מרצה: הרב ערן דאום, רב קהילת השמשוני במודיעין, פרשת צו, הנושא: 'לפני בוא יום ה' הגדול' (הפטרת שבת הגדול)
השיעור מוקדש לזכרו של בן קהילת השמשוני, סמל ראשון עמית מוסט, הי"ד, חופ"ל סיירת נח"ל, שנפל בשמחת תורה תשפ"ד, בהגנה על מוצב סופה, תוך שהוא מטפל בפצועים.
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
בברכת ברוכים המשתתפים
בבקשה שתפו והזמינו חברות וחברים השיעורים בהחלט מענינים, התגובות נהדרות.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
******************************
ערוך מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מחביון תורתך' כרך ב', עמ', 548-544, 'מהלכות הפסח בזמננו':
בציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים,
בתפילה לשמירת חיי לוחמינו בכל החזיתות,
בזעקה להשבת כל חטופינו ולשחרורם, לחיים או לכבוד!
ובתפילה לשלום הפצועים במערכה – ישועות ונחמות בעזרת ה' עם האור שיוסיף וילך!
מהלכות הפסח בזמננו (חלק ב')
נגד הכשרים מחמירים ויקרים
פנה אלי פעם גבאי צדקה לקראת פסח, והתחנן לעזרה למשפחה במצוקה לקראת החג; כך הוא אמר לי: האברך ראש המשפחה מחמיר מאוד מאוד על עצמו, ולא יאכל שום דבר, לא הוא ולא משפחתו, אלא אם יהיה האוכל מהכשר מסוים, שעולה כמעט כפליים מכל ההכשרים האחרים (שגם הם מהדרים בכשרות בחג הזה, ויקרים הרבה יותר מאוכל כשר רגיל).
עניתי לו, שחובת פוסקי ההלכה להורות לכל מי שמתפרנס מצדקה, שאסור להחמיר בהידורי כשרות על חשבון ממונם של ישראל, והם חייבים לפסוק לאותו אברך ולחייבו לאכול ולהאכיל את ביתו בכשרות רגילה, או מהודרת-זולה; יתרה מזאת, אם לא ישמע להם, – לא יצא ידי חובה בפסח, מפני שהצדקה שמגייסים עבורו יכלה לפרנס לחג שתיים או שלוש משפחות, והדבר קרוב למצווה הבאה בעברה, בגלל גזלת כספי צדקה למען חומרות, על חשבון עניים ודלים אחרים.
הוא אמר לי: כבר ניסיתי כל השפעה אפשרית על אותו אברך, ושום שכנוע לא הועיל; המשפחה הזאת פשוט תרעב בחג.
נתתי לו מעט, אך בכל זאת שאלתי, מי הפוסק שבקולו האברך הזה שומע, ואחרי פסקיו הוא עונה אמן? ענה לי הגבאי, שאותו פוסק לא יסכים להורות לו לאכול כשרות רגילה או מהודרת-זולה, ואין מה לעשות.
כיוון שברור לי שמדובר באלפי משפחות, ולא במקרה בודד, וכיוון שרבים כורעים תחת הנטל הכלכלי, חובתנו להציב דרישה ציבורית הלכתית כלפי הפוסקים החותמים על מכתבי הצדקה לזרמיהם: להורות להקל, ולאסור חומרות כַּשרוּת שעולות הון רב; לפסוק במפורש שכשרות מהודרת היא כשרות זולה, השווה לכל נפש – התורה קראה למצות לחם עוני, כי ה' הוא "שוכן עד וקדוש שמו", ודווקא משום כך הוא מהדר "את דכא ושפל רוח", ומעדיף את האוכל שחסרי כל יכולים להשיג, במיוחד בחג הפסח.
פוסקים שנוהגים להפך עלולים לתת את הדין על משפחות רעבות בחג שאינן יכולות להשיג די צורכן לפי החומרות שלקחו על עצמן; כל חומרה כזאת מפרנסת כמובן משפחות חשובות של משגיחים ופועלים, ואולם פרנסה זו יכולים לספק אלה שיש בכוחם לשלם, ובשום אופן לא מכספי צדקה.
גדול באמת הוא מי שינהג כרבן גמליאל (מועד קטן כז ב), שהורה להוציאו לקבורה בבגדי פשתן פשוטים, מפני שראה שהוצאת המת קשה לקרוביו (כלכלית) יותר ממותו; לגדול ייחשב מי שינהיג עצמו וצאן מרעיתו בכשרות זולה, ובהידור של לחם עוני, שהוא רצון ה' באמת.
כיריים קרמיות
כיריים קרמיות, מוצר חדש יחסית, עשויות מחומר מיוחד (דמוי שיש וזכוכית) שאיננו מעביר חום ממקום למקום, ולכן אי אפשר להכשירו כמו כלי מתכת, שכן מתכת מעבירה חום, והמשטח הקרמי בנוי כך שלא יעביר חום בכלל.
יש הרואים בחומר זה 'זכוכית' (שאשכנזים מחמירים שלא להכשיר (שולחן ערוך אורח חיים, תנא, כו בהג"ה), אבל אין ספק שזהו חומר חדש, ואינו דומה לשום חומר ידוע; שום זכוכית שהייתה ידועה בעבר לא יכלה לעמוד בחום של מבערים. גם ברור שהמשטח הקרמי חלק מאוד, אין בו נקבוביות (שהן המאפיין העיקרי של חרס), וגם אינו דומה לציפוי על גבי חרס (שולחן ערוך אורח חיים תנא, כג-כד). ספק רב אם החומר הזה בכלל בולע משהו.
רבנים חשובים כתבו, ש'אין כתפיים די רחבות' לפסוק בשאלה חדשה על חומר שלא היה כמותו בעבר, והציעו שתי הנחיות, אשר מנוגדות להוראות היצרן ומומחי שירות הלקוחות שהשיבו לשאלותיי – היצרנים מתנגדים בתוקף לשפיכה ישירה של מים רותחים (בניגוד לגלישה מסיר רותח, שמערכת הכיריים בנויה לספוג בלי בעיה), ומתנגדים גם להפרדה בין סיר הבישול לפסח ובין משטח המבער על ידי נייר אלומיניום גזור ומותאם, שיונח בין משטח המבער לבין הסיר. היצרנים גם אומרים שאי אפשר להדליק את משטחי הבעירה לחום הגבוה ביותר למשך הזמן הדרוש לליבון עצמי (כנהוג), כי יש בכיריים אלה התקן בטיחות שנועל ומנתק אם משטח הבעירה נותר גלוי בלי סיר עליו.
אם נדרש אדם להכשיר כלי (וכל שכן כיריים יקרות) באופן שיש בו חשש הפסד ונזק לכלי (אפילו אם הנזק הוא 'רק' השחרה של פני המבערים בגלל נייר האלומיניום), ישנו חשש הלכתי שמא לא יכשיר כראוי (ראו למשל טור-שולחן ערוך אורח חיים תנא א, ושם ז).
לכן לענ"ד, אין מקום בהלכה להנחיות הכשרה העומדות בניגוד להוראות היצרן והשירות, כי אדם חס על ממונו, ובצדק.
הבעיה ההלכתית העיקרית בכלי בישול על גבי כיריים היא הגלישה של נוזלים מן הכלים אל משטח הכיריים, והבליעה החוזרת של הכלים. הנחת היסוד ההלכתית קובעת שכלי מכלי אינו בולע (ראו שולחן ערוך יורה דעה צב, ו-ז). לכן, גם אם המשטח של הכיריים בלע בשר וחלב או חמץ, וכעת הוא נקי ויבש, אין הכלים בולעים ממנו; רק אם יש שם מים או נוזל שגולשים בשעת הבישול, תיתכן בליעה חוזרת של כלים מן המשטח, באמצעות הנוזל.
בהנחיות מכון 'צומת' נכתב אף שאפשר לבשל בישול יבש גם בלי הכשרה של הכיריים אם לא יגלשו ממנו נוזלים מן הסירים בכלל.
שאלתי את אשתי והיא אמרה שזה איננו מספיק, וקשה מאד לבשל לחג ובחג בלי גלישת נוזלים בכלל. לכן חיפשתי ומצאתי פתרון הלכתי אחר ומספק –
בשלב א' יש לנקות את המשטח בעזרת המשחה שהיצרן ממליץ עליה (משחת אסטוניש), שהיא מסלקת כל שארית שנותרה מגלישות נוזלים שהתבשלו בכלים, ומשאירה משטח נקי וחלק לגמרי – בדקתי! – וגם מוסיפה ופוגמת כל מה שאולי בלוע במשטח, כך שאם ייפלט טעם בהמשך, יהיה זה טעם פגום בוודאי.
בשלב ב' יש להימנע מכל בישול בכיריים באותו היום אחרי הניקוי ולפני ההכשרה, כדי שכל טעם שאולי נותר בלוע בהן ייחשב 'פגום', כדין כלי שאינו 'בן יומו', וכפי שנוהגים בהכשרת כלים בדרך כלל (טור-שולחן ערוך יורה דעה סימנים צג וקכג, א-ג).
בשלב ג' יש להעמיד על משטח בעירה של הכיריים סיר נקי לגמרי, מלא מים, ועליו מכסה תואם – ולהדליק את המשטח לדגת חום מירבית. כאשר הסיר ירתח הוא יגליש מעט מים אל
המשטח, ויעשה בו את פעולת ההגעלה בדיוק במקום ובצורה שאולי הייתה שם בליעה –
"כבולעו כך פולטו" (טור-שולחן ערוך יורה דעה קכא, א-ב; ואורח חיים תנא, ה, ו-יג).
די בכך גם לכתחילה, כיוון שליבון קל שקול כהגעלה (שולחן ערוך אורח חיים תנא, בהג"ה). הדברים ברורים מלשון 'משנה ברורה' (אורח-חיים סימן תנא, אות לד) – "חצובה (=שמעמידים עליה סירי בישול מעל האש) צריך ליבון ... לפי שלפעמים נשפך עליה עיסה ונבלע בה טעם חמץ על ידי האוּר (=האש), וזהו רק לכתחילה משום חומרא דחמץ, דבאמת, שתי קדרות הנוגעות זו בזו, אין יוצאת הבליעה מזו לזו... וגם יש לתלות שאף אם נשפך, כבר נשרף והלך לו, כיון שבכל שעה היא על האש, ועל כן בודאי די לזה בליבון קל – ובדיעבד, אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל, גם כן אין לאסור" ; דברים אלו עומדים בבהירות נגד כל החמרה נוספת. הרב ד"ר יואל בן-נון
לסיכום, אלו שלבי ההכשרה של כיריים קרמיות:
אין סיבה הלכתית לחומרות נוספות, כמו נייר אלומיניום, בניגוד להוראות היצרן.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - פרשת ויקרא תשפ"ה- הַקּוֹל הַקּוֹרֵא -
הפרשה פותחת בפסוק: " וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר ". מדוע מופיע גם ויקרא וגם וידבר? מה בין ויקרא לבין וידבר?
כדי להשיב על שאלות אלה, אתייחס למקומות נוספים במקרא בהם מופיעה המילה ויקרא, ואבדוק האם יש מכנה משותף למקרים אלה.
בחומש בראשית (כא, לג) נאמר על אברהם: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם". אברהם מודיע לעולם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. לפנינו ראשית הפצת המונותאיזם בעולם.
בעקידת יצחק (בראשית כב,יב) נאמר: " וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: ". לפנינו סיום התהליך שהחל באמירת ה' לאברהם לך לך מארצך" וכו', הבטחת הזרע והבטחת הארץ, כאשר שיא התהליך וגם סיומו הוא העקדה. עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.
בחומש שמות (ג, ד) במעמד הסנה נאמר: " כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ". במעמד זה נשלח משה (בניגוד לרצונו), להופיע בפני פרעה ולהוציא את ישראל ממצרים.
בשמות (יט, ג) " וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ", כך גם כאשר ה' מגלה למשה את שלוש עשרה המידות: "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה' " (שמות לד, ה), וכך גם בספר שמואל א (פרק ג) כאשר שמואל הצעיר שומע קול קורא בשמו, ובטעות סבור כי עלי הכהן קורא לו. רק בפעם השלישית מבין עלי כי ה' קורא לשמואל, ואז משיב שמואל לקריאת ה': " וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ ", ומקבל את השליחות להיות נביא, שופט ומי שימשח את שאול ואת דוד למלכים.
המכנה המשותף לכל הקריאות האלה היא שליחות. משימה שה' מטיל על אדם או משימה שאדם נוטל על עצמו מתוך שליחות פנימית. "ויקרא" אם כן הוא זימון לשליחות, בעוד ש"וידבר" הוא התוכן, המסר של השליחות. זהו רעיון ייחודי ליהדות בתוך העולם הפגני שהיה אז, שבו האדם מוזמן על ידי הא-ל להיות שותף ושליח לא-ל.
ב-1905 יצא "הקול הקורא" של יוסף ויתקין, מורה מכפר תבור, שמסמן את ראשית העלייה השנייה לארץ ישראל. הייתה זו חוברת שנשלחה אל "צעירי ישראל אשר ליבם לציון", ובו נשמעה קריאה נלהבת לצעירים בגולה לעלות לארץ, להיאחז בה ולעבוד את אדמתה, כדי להציל את העם ואת הארץ. "הקול הקורא" היה קריאה לשליחות שיקבלו צעירים יהודים על עצמם כדי לממש את המפעל הציוני.
ידועה אמרתו של הנשיא קנדי לפיה אל לו לאדם לשאול מה עושה המדינה בשבילו, אלא יש לשאול מה אתה עושה למען המדינה. או בלשונו של הפסיכיאטר ויקטור פראנקל ניצול אושוויץ שאל: מה החיים רוצים ממני, לא מה אני רוצה מהם.
אלוהים יצר את כולנו בצלמו, אך אנו שונים זה מזה. לכל אחד מאיתנו יכולות, כישורים ורצונות משלו. אך לכל אחד מאיתנו מצפה שליחות שתפורה לפי מידותיו. למצוא טעם ומשמעות לחיינו. להישמע לקול קורא פנימי. בשבעה באוקטובר, אנשים הגיעו ליחידותיהם בטרם הגיע אליהם צו גיוס.
הכנר המוכשר ימשיך לנגן אך יחליט כי פשר חייו הוא להיות מציל חיים. להיות רופא, ואולי אפילו במדינת עולם שלישי, כי שם באמת אין לו תחליף. לעיתים נולד פשר מתוך אסון או מצוקה. אדם שנפצע בקרב או בתאונה, פציעה קשה והשתקם, ילך לעבוד עם אנשים שנפגעו כמוהו. זו משימת חייו, שהרי מי מבין אותם ונכנס לליבם יותר ממנו? אב איבד את בנו, חייל בסדיר, במלחמה "חרבות ברזל". הוא החליט להקדיש את יחידת הדיור שבנה עבור בנו, לחיילים. הם מוזמנים ללון שם, לאכול עם משפחתו, והוא מכבס את בגדיהם, בהתנדבות כמובן ללא תשלום ובאהבה אינסופית. זהו הפשר שהוא מצא לחייו. הוא בחר לא לשקוע בדיכאון, אלא למנף את הטרגדיה שאירעה לו למקום של צמיחה. להתמודד על ידי עשייה שמטיבה עם שני הצדדים: עם הנותן ועם המקבל. ד' ניסן, תשפ"ה -בלומה דיכטוולד.
&
ב"ה, לפרשת ויקרא תשפ"ה המקדש והתפילה
-אריה דיכטוולד
חומש ויקרא מכונה גם בפי חז"ל "תורת כהנים" כיוון שהוא עוסק בעיקר בדיני הקרבת קורבנות וממשיך בכך את פרשיות הקמת המשכן שבחומש שמות. משנחנך המשכן ננאסר על בני ישראל להקריב בבמות=מזבחות משפחתיים או ציבוריים (=ראו מסכת זבחים דף קי"ח עמוד ב). המשכן ילווה את ישראל לאורך המסע במדבר ועד להקמת מקדש שלמה. אחת ממטרות המשכן לשמש "מקדש מעט" במובן של ריכוז הקורבנות במקום אחד כפי שהתורה מצוָה בפרשת חוקת (פרק יב):
" כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם"
האם כל ייעודו של המקדש הוא מקום להקרבת קורבנות?
את השאלה הזו הציב לעצמו שלמה המלך בעת חנוכת המקדש הראשון. תפילתו הארוכה של שלמה מצביעה על מטרות נוספות, כשהקרבת הקורבנות אינה דווקא העיקרית.
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (פרשת תרומה). מקור להשראת השכינה בעולמנו.
(מג) אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אשר בניתי=האם אין תוספת זו מצביע גם על מניע אישי-פוליטי-גיאופוליטי? האם מכאן מתחילה ההידרדרות? לא כאן המקום לדיון. צע"ג].
וכך רואים חז"ל את המטרה המרכזית של המקדש (מסכת שמחות (פרק ו הלכה יב):
שמתחילה לא בנה שלמה הבית אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה, ... כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם; אין לי אלא ליחיד, לצבור מניין, תלמוד לומר לכל עמך ישראל; אין לי אלא לישראל, לנכרי מניין, תלמוד לומר "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא"; מבקש בנים, או אפילו נכסים, מה שטוב לו =מבחינתו האישית] תן לו; ומניין שלא יחזיקו כמרדן, תלמוד לומר "אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה"
ותנאי נוסף לקיומו של המקדש – יראת שמים
הנביא ישעיהו (פרק נו): (א) כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע: .... וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:... (ישעיהו פרק נו)
חשיבותה של התפילה במקדש מעט
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א (וכן שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט ):
תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.
צא ולמד: תפילת שלמה המלך בחנוכת הבית היא ארוכה ומאד מפורטת, מעיין מגילת היֵסוד =בעת הנחת אבן הפינה]. במגילת היסוד באים לידי ביטוי השאיפות וְהַמַּאוָיִים של בונה הבית, החזון והמטרה. שלמה המלך נותן מקום צר בחזונו להקרבת הקורבנות. הוא ראה את המקדש עומד לעולם.
עיקר מטרתו של המקדש, הוא להיות מקום בו בני האדם נושאים את עיניהם וכפיהם למקדש ומתפללים לבורא. הוא אמור להיות המקום המרכזי בארץ ישראל ובכל העולם כולו. מקדש הוא מי שאמור לחולל את האמונה בה' (גם אצל אומות העולם)
המקריב קורבן עליו להקדישו תחילה לה' ("שיקדים הקדשו להקרבתו") ובכך מצמצם המקריב את הקורבן רק לה'. את הקורבן מותר להקריב רק במקדש – צמצום נוסף. הקב"ה צמצם עצמו למקדש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אולם עיקר העיקרים הוא שיצמצם האדם את עצמו בעת בואו למקדש. כולו קודש לה'. זאת ניתן לעשות אך ורק באמצעות התפילה.
הקרבת קורבנות יכולה להפוך המהירות לפעולה מֵכנית-אוטומטית גם אם היא נעשית לפי כל הכללים.
כך אז וכך בימינו. כשישראל קדושים, אז אומות עולם מכירים בהקב"ה. אחריות כבדה מוטלת עלינו בכל רגע ובעיקר ברגעי התפילה בבית הכנסת הלוא הוא מקדש מעט.
ד' ניסן, תשפ"ה -אריה דיכטוולד.
&
רעיונות לשבת ״ויקרא״-יגאל גור אריה
ברכות לשבת בר מצווה לד'ר דוד קליר
השבת מתחילים בחומש ויקרא. פרשת הקורבנות. המילה *קורבן* באה מהמילה *קרבה*, אני חש צורך עמוק *להתקרב*. אני מראה שאני מוכן לתת משהו משלי, מתוכי כדי להתקרב. מערכת יחסים מחייבת הקרבה שיוצרת קירבה.
הניסוח כל כך מדויק: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם" – קורבן – בא ממך. מתוכך.
הנה, קרובן = קירבה. קבלנו הזדמנות. תתקרבו. לבני הזוג, לילדים. תתקרבו להורים.
תתקרבו לעצמכם. בלי איפור, פשוטים.
...״אשר נשיא יחטא״.. ...״ונפש כי תחטא בשגגה...״-מסר למנהיגים ולציבור.
הפרשה עוסקת בחטא בשגגה.-(מה קורה לנו היום במדינה ??)
מעשה השגגה שאנו עושים בפועל בלי משים לב ובלי כונה, בצורה הטבעית והספונטנית ביותר, צומחים למעשה, מעומק אשיותינו. הם פורצים את מחסומי הרצון המודע שלנו ואינם מתחשבים בביקורת הדעת והמחשבה. אדם עדין ומנומס לא יקלל ספונטנית ובגסות.
המעשה היה מעשה בשגגה, אך הוא מגלה, כי בנפש שוכן החטא, המעשה הוא אפוא גלאי משוכלל, הסורק את הנפש, מגלה את מחלותיה, פיתוליה וחסרונותיה.
"נפש כי תחטא" ולא "אדם כי יחטא" מעשים הנעשים בשגגה ולא מטופלים מיד, שוחקים אט אט את מוסריות האדם עד שהופכים לו ממש להיתר. דיאטה צריכה להתחיל כשעולים בקילו מיותר –לא צריך לחכות לקילו העשירי.... חטאת בשגגה? בדוק את עצמך טוב, עשה חשבון נפש התחרט על מעשיך- הרוג את זה כאן ועכשיו!! כך נבנית חברה מתוקנת.
המנהיגות שלנו בבחינת* "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.* אין כאן הכוונה בניצול המשרה הרמה לביצוע עבירות בזדון- מקובל לאמר ״מי שלא עושה לא טועה״- רק מי שעושה מכניס את עצמו למצב שבו הוא גם עלול לטעות.
אנו כעם/ציבור מצבנו היה משתפר פלאים אילו המנהיגים היו מודים בפומבי בשגיאותיהם במקום לנסות ולשכנע בכל מחיר שהדרך הייתה נכונה, שהמעשה היה נכון גם אם הובילה למבוי סתום.(יש שופטים בירושלים אמר בגין)
כאשר מנהיגים לוקחים על *מעשיהם אחריות ומודים בטעותם* הדבר משפר את מצבם ואת יחס הציבור אליהם.מנהיג שיחשוש מכל דבר, לא יוכל להנהיג הוא אף לא יוכל לקבל את ההנהגה על עצמו, כי יחשוש מפני כל מיני קשיים שיבואו במהלך הדרך. מאידך, מנהיג הבטוח בעצמו יתר על המידה, עשוי ליפול ואולי אף להפיל את ההולכים אחריו.
אני סבור שחוסנה של חברה/קהילה נמדד במידה רבה ביכולתה לקבל על עצמה מנהיגים מבפנים, בידיעה ברור שהם עתידים גם לטעות (אך ביושר), אך החוסן נמדד גם בבחירת המנהיגים שיוכלו להודות בטעויות ,ובכך להוביל את העם/הציבור שלהם למקומות טובים יותר, הדבר תלוי בכולנו, שליחי ציבור, פשוטי העם ונושאי תפקידים –הלוואי ונצליח!!!
כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית, ואינו זקוק לשום אבק של חנופה.
- הרב קוק{ מתוך הספר "אורות הקודש" }
יונה עטרי, כוכבת תוכנית הילדים "רחוב סומסום", נפטרה היום לפני שש שנים בגיל 86. "השכנה יונה" הייתה אחת הדמויות האהובות עליי ברחוב הקסום ההוא, אז הלכתי אתמול לצפות שוב בכמה קטעים ולהיזכר: בפרק אחד היא מקבלת את פני השכן החדש נתן דטנר, ומלמדת על הכנסת אורחים. בפרק אחר היא חולה, וקיפי הקיפוד מבקר אותה. יונה מעבירה את קיפי את הכביש ומכינה אותו לבית הספר ומגדלת את העציצים שלה – והכול בעברית צחה, בכבוד כלפי הילדים הצופים ועם נוכחות אמיתית של חגי ישראל ושל השבת. לא סתם קראו אז לטלוויזיה – הטלוויזיה החינוכית.
השבוע מתחילים לקרוא בתורה את ספר ויקרא. על פי המסורת, הלימוד של ילדים קטנים מתחיל דווקא בספר הזה, שעוסק בענייני טומאה וטהרה. חז"ל מסבירים לנו למה: *"יבואו טהורים – ויתעסקו בטהורים"*. אני לא משווה בין ספר ויקרא לבין מוישה אופניק, אבל גם ברחוב סומסום ידעו שילדים הם תמימים יותר. הם צריכים להתחיל את חייהם כשתוכן עדין משפיע עליהם וממלא את עולמם.
זה לא פשוט בימינו. לפעמים נראה שהתרבות כולה החלה להילחם נגד התמימות הזו. אז אתמול קיבלנו תזכורת: עד לפני כמה שנים, היה ברור לכולנו שגיבורת התרבות הנערצת של הילדים אמורה להיות השכנה יונה.
*בתקווה שנחזור לימי התמימות.- אני מסתובב היום בתחושת אכזבה וכאב*.
לו יהי!! שבת שלום! -שבת שלווה וענוגה!! -*יגאל גור אריה*
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 336- המבחן לענווה-חיים קופל
1) פרשתנו פותחת במילה "ויקרא", אולם האות "א" קטנה (זְעִירָא). מסביר "בעל הטורים", שהאות "א" נכתבה בקטן משום עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שביקש להצניע את קריאת הקב"ה אליו, ורצה שייכתב רק "וַיִּקָּר", לְשׁוֹן מִקְרֶה, במקרה, קרא לו ה', וכמו, "וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם" (במדבר כג,ד). ומאחר שהקב"ה רצה לכתוב "וַיִּקְרָא" (עם "א" רגילה) ומשה רצה שייכתב "וַיִּקָּר", כפשרה, כתבה התורה "וַיִּקְרָא" באות "א" קטנה.
2) הכלי יקר מסביר שמכתיבת האות "א" קטנה (זְעִירָא), יש רמז למנהגנו להתחיל ללמד תינוקות מספר ויקרא. שהרי האות "א" מסמלת התחלה, ולכן מתחילים ללמד את הקטנים , בחומש ויקרא. רמז נוסף לרעיון הוא: "אָלֶף" בְּמִלְּרַע למד זְעֵירָא (קְטַנִּים) בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא.
3) על עצם הלימוד על עַנְוְתָנוּתוֹ של משה, שואל הרבי מאוז'רוב (רבי משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל) בספרו "באר משה" הרי בתורה נאמר שלוש פעמים שה' קרא אל משה כדלקמן:
א) במעמד הסנה:" ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה" (שמות ג,ד).
ב) בהר סיני: "ויקרא ה' למשה" (שמות יט,כ)
ג) ובתחילת פרשתנו כנ"ל. ולמה יִחֲסוּ אֶת עַנְוְתָנוּתוֹ דווקא לקריאה שבתחילת הפרשה?
4) ומתרץ הרבי מאוז'רוב ש "א" קטנה מסמלת צניעות ונמיכות קומה, תכונה זאת נחשבת רק במי שמצליח "ובעל מעמד". לוֹ מַתְאִים גַּדְלוּת, ואע"פ כן, הוא משפיל את עצמו בענווה. אבל אדם שבמילא הוא שפל וירוד, לא שייך בו נְמִיכוּת קוֹמָה וַעֲנָוָה, זה מעמדו האמיתי. וכמו שאומרת הגמרא : חוֹשְׁקָנִי בָּכֶם שֶׁאַף בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ עֲלֵיכֶם גְּדוּלָּה אַתֶּם מְמַעֲטִים עַצְמְכֶם לְפָנַי. (חולין פט.) . לכן במעמד הסנה ,לפני מתן תורה, היה משה בְּמַעֲמָד יָרוּד, כנ"ל במעמד הר סיני, בטרם ניתנה התורה, לכן אין משמעות לצניעות וענווה במצב זה (אין במה להתגאות). אך בפרשתנו לאחר מתן תורה, והקמת המשכן, עלה מעמדו של משה , ואם הוא משפיל את עצמו, ניכרת עַנְוְתָנוּתוֹ.
5) רבי ירוחם ממיר (רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, משגיח בישיבה) מביא זווית נוספת בְּעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. הרי משה סיכן את חייו, במלחמתו למען הצדק, כשהרג את המצרי שהיכה יהודי, וכן העיר ליהודי על שהיכה יהודי אחר. בשל כך הוא נאלץ לברוח למדין. למרות זאת, אֵרוּעִים אֵלֶּה לא הם שגרמו לבחור בו כמנהיגם של ישראל, אלא לאחר שרדף אחרי טָלֶה שֶׁעָקַר מִן הָעֵדֶר, השקה אותו במים, והחזירו לעדר. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: בשכר זה שריחמת על טלה נִתְמַנֵּיתָ לְרוֹעֶה (מנהיג) של עמי ישראל.
6) שואל רבי ירוחם, במה גדול מעשה זה יותר מהמעשים הגדולים שעשה, שאף נטל בהם סיכון חייו? ותירץ: את המעשים הגדולים ראו רבים ויתכן שעשה אותם בכדי לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם. אבל כשרעה את הצאן במדבר, איש לא ראה את מעשה החסד שעשה עם הטלה, זה חסד מושלם, שֶׁאֵין עָלָיו עוֹרְרִין. לכן דווקא הוא, זיכהו להיות מנהיג ישראל.
7) תשובות לפרשת פקודי
א) כלי בפרשה שניקרא לפעמים על שם שימושו,ולפעמים על שם החומר ממנו הוא עשוי? תשובה: מזבח העולה-הנחושת. המזבח החיצון ניקרא לפעמים "מזבח העולה" (מ,ו). ולפעמים מזבח הנחושת: "וְאֶת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת" (לח,ל).
ב) איזה צעד הגנתי נעשה בפרשה? תשובה: על המילים "וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת" (מ,ג) אומר רש"י: לשון הגנה, שהרי מחיצה הייתה.
8) שאלות לפרשת ויקרא
א) איזה בעל חיים נכתב בפרשתנו בצורות שונות, אך באותן אותיות?
ב) מצא בפרשה ארבעה פסוקים זהים זה לזה לחלוטין? ציין גם את מיקומם?
שבת שלום -מחיים קופל -מעדנים 336 פרשת ויקרא תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com- או בווטסאפ 052-3604905
&
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
