ישראל קריסטל
קטע מתוך חידון התנך הארצי שהתקיים ב-25.3.25 כה אדר תשפ"ה בהיכל התרבות בפתח תקוה:
https://drive.google.com/file/
d/1251vYQhKgNyLWIHvWH6uE_JQp9k
******************************
כדי לקדם ולעודד את הנוער ללמוד תנ"ך חילקנו מלגות לכל העולים לחידון התנ"ך הארצי+ מלגות לנערים העולים מהחידון הארצי לחידון התנ"ך העולמי ביום העצאות 2 נערים מבתי הספר הממלכתי + 2 נערים מבתי הספר הממלכתי דתי קיבלו מלגה מיוחדת. חגיגה של ידע.
******************************
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יא' ניסן תשפ"ה -9.4.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "צו-שבת הגדול" תשפ"ה
מרצה: הרב ערן דאום, רב קהילת השמשוני במודיעין, פרשת צו, הנושא: 'לפני בוא יום ה' הגדול' (הפטרת שבת הגדול)
השיעור מוקדש לזכרו של בן קהילת השמשוני, סמל ראשון עמית מוסט, הי"ד, חופ"ל סיירת נח"ל, שנפל בשמחת תורה תשפ"ד, בהגנה על מוצב סופה, תוך שהוא מטפל בפצועים.
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
בברכת ברוכים המשתתפים
בבקשה שתפו והזמינו חברות וחברים השיעורים בהחלט מענינים, התגובות נהדרות.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
*******************************************************************88*
השיעורים היום לעילוי נשמת חתני עליו השלום נפטר בקדושה וטהרה בעת אפית מצות מצוה. ו' ניסן , "יוסף שמריהו בן ישראל יעקב" דיסין זכרונו לברכה, לפני כד' שנים .
ישראל קריסטל.
**********************************************
פרשת ויקרא – "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא " – אחריות ודוגמא אישית - ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
המלחמה נמשכת כבר 545 ימים. אנו מתפללים ומייחלים לשובם במהרה הביתה של כל החטופים. מחבקים את משפחות השכול, את הפצועים ואת חיילנו גיבורי התהילה.
ספר ויקרא אותו אנו פותחים השבת בפרשתנו, הוא הספר השלישי בחמשה חומשי תורה המוכר גם בשם- תורת כהנים. אין בספר סיפורים, עלילות ואירועים, להם הורגלנו בשני הספרים הקודמים- בראשית ושמות.
אשר על כן, הספר עלול להיצרב בטעות בתודעתנו, כספר נטול התרגשות וחַיּוּת, שקשה להתחבר אליו. אך לא כך הוא, הספר הוא רב אנפין ובעל משמעויות ותובנות חברתיות, המעניק לנו צידה לדרך החיים שלנו, כיצד עלינו לנהוג ולהתנהג, על מנת להיות ראויים למותג – "וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־ לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ".
עלינו להעמיק במשמעויות החברתיות של הספר לאורך נתיב פרשותיו ולהתחבר לתמרורי המידות והערכים שאליהם קורא לנו הספר, מבין קמטי פסוקיו.
לא מקרה הוא, שמנהג קדום בידינו, שראשית לימודם של תינוקות בית רבן, לא ספר בראשית ולא ספר שמות, אלא דווקא פסיעותיהם החינוכיות הראשוניות, הן דווקא במעלה ספר ויקרא.
דומה שיש בספר, תשתית חינוכית וחברתית, מוסרית וערכית, שאותה עלינו להנחיל לילדי ישראל, כבר בפתח לימודם וחינוכם, שייעצב את דמותם, מידותיהם והתנהגותם בחיים.
כך פותחת פרשתנו: " וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ד' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לד' מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי ד' " ( ויקרא, א', א'-ג').
הבה נתבונן בפסוק הפותח על תובנותיו.
"וַיִּקְרָא" – המילה הפותחת, היא דגם למידת הצניעות המקופלת, באות א' הזעירה, שבמילה. לא מקרה הוא ולא פגם דפוס הוא.
הנה כי כן, מידת הצניעות, היא לבנת יסוד בחינוכם ועיצובם של ילדינו הזעירים והרכים.
האות הזעירה -א, היא האות הראשונה במילה המכוננת – אחריות. האות הזעירה – א' למטה, קוראת תיגר לאותיות הגדולות והמנופחות שם למעלה, שנגועות במידות לא ראויות, של – יוהרה וגאווה.
פרשתנו שהיא שער המידות והערכים, עוסקת בסוגים שונים של קורבנות על מאפייניהם ומשמעויותיהם. כך אנו מתוודעים לפרקטיקה של עבודת המשכן, שבראשה למעלה -הכוהנים והלוויים, אך נוגעת גם לכלל עם ישראל.
האות הזעירה – א' , קוראת לנו היום, להתמקד בקורבן החטאת ונושאיו.
הנה קריאתו של הקורבן – קחו אחריות:
"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר , נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ד', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה, מֵאַחַת מֵהֵנָּה".
.רש"ר הירש ( 1808-1888 ) מנגיש לנו בפרשנותו, את מהות חטא השגגה:
"שוגג הוא חוטא מחמת הסח הדעת. היינו , מפני שברגע השגגה אינו נתון בכל ליבו ונפשו לזהירות, שמעשהו יהיה כתורה וכמצווה, מפני שהוא אינו, כפי הביטוי של הנביא ישעיהו: "חרד על דברי"( ישעיהו, סו', ב').חוסר החרדה הזאת והקפדה בלתי מדוקדקת על דרכו בחיים".
נכון שחטא השגגה נוגע לכולם, אבל משמעויותיו עמוקות יותר, כאשר אנו מטפסים במעלה ההר, לאלו שנמצאים שם למעלה.
האם הם חסינים מחטא השגגה ? לא ולא. האם אחריות לא חלה עליהם? לא ולא. האם הם חסינים מעונש הבאת קורבן החטאת? לא ולא.
הנה ממשיכה פרשתנו בטיפוסה במעלה ההר ומציגה לנו דמות נישאת על, כמו -הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא...וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לד' לְחַטָּאת וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ד'; וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר, וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ד'. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, מִדַּם הַפָּר; וְהֵבִיא אֹתוֹ, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ, בַּדָּם; וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי ד', אֶת פְּנֵי, פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ".
האם מקרה הוא שבפרקטיקה המתארת את יישום פעולות קורבן החטאת של הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, יש להזות הדם שבע פעמים!!! האם זה מקרה שנוכחות הדם - שֶׁבַע פְּעָמִים, מתכתבת עם הבוקר הנורא ואיום בשבעה באוקטובר בשעה 6.29 בבוקר ?
אבל הטיפוס במעלה ההר, עדיין לא הסתיים.
הנה הגענו בטיפוסנו בפרשתנו, לרום פסגת ההר באירוע קורבן החטאת: "אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ד' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ ... לִפְנֵי ד'; חַטָּאת הוּא".
הנה פרשנותה הנוקבת של מורתנו פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) המעצימה את ערך לקיחת האחריות והבאת קורבן החטאת, בדקדוק יתר, כשמדובר במנהיגות מורמת מעם:
" רואים אנו איפוא, שלא די בכך, שלא הייתה לחוטא כוונה רעה ושהייתה כאן "רק" שכחה, "רק" הסחת הדעת מזהירות ומאחריות. ומכיוון שככל שתגדל עמדתו של האיש, כן תגדל גם אחריותו, כן תיהפך כל הסחת הדעת, כל שכחה, כל קלות דעת, כל שגגה- לפשע. לכן מצינו גם כאן שקורבן החטאת המובא על ידי גדולי העם, חמור הוא מזה, המובא על ידי פשוטי העם. ולכן בא הדירוג בפרשתנו: "אם הכוהן המשיח יחטא לאשמת העם... ואם כל עדת ישראל ישגו".
היינו, המלוכה, השררה, הכוח הניתן לאדם להיות שליט על בני מינו, להטיל מרותו עליהם, הוא הוא המסכן אותו, העשוי להביאו לידי חטא. ולכן, לא נאמר – "אם", כאילו הוא מקרה העשוי לקרות, אלא – " אשר", כאילו נאמר- "כאשר", כי בוודאי תקרינה לא אחת שגגות כאלה, לבעל משרה כה רמה, ואז עליו להביא קורבן חטאת כמצווה".
כך גם הפרשן נכדו של רש"י , הרשב"ם ( רבי שמואל בן מאיר 1080-1160) מכוון את פרשנותו למנהיגות הכתר והמלכות:
" אשר נשיא יחטא", כמו במגילת אסתר (ו', ח') " ואשר נתן כתר מלכות בראשו" כמו: וכתר מלכות אשר ניתן בראשו".
הדוגמא האישית המצופה מהמנהיגות שלנו, היא אבן הראשה בתורת המשילות.
כך התלמוד מתאר זאת: "אמר ר' יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קורבן על שגגתו. אם נשיא שלו מביא קורבן, צריך אתה לומר: מה הוא הדיוט? רש"י: בתמיה, אם המלך שאין לבו כפוף, מרגיש ומביא קורבן על שגגתו, כל שכן שהדיוטות מרגישים, שליבם כפופים ואם על שגגתו מביא קורבן, צריך אתה לומר: מהו על זדונו?, רש"י : בתמיה, כלומר, אם על שגגתו מרגיש, כל שכן שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה"(מסכת הוריות י', ע"ב).
ר' דוד הופמן ( 1843-1921) בפרשנותו, מעלה את דרוג הציפייה ממנהיגים שמצופה מהם לשמש דוגמא ומופת במידותיהם ןבערכיהם, במילוי משרתם בחיים הציבוריים וכן בחיים הפרטיים. הנה דבריו הנוקבים " תורת ישראל אינה מכירה בשום הבדל בין חטאים שחוטאים במשרה ובין אלה שחוטאים בחיים הפרטיים. על הכוהנים נאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"( דברים, לג', י') , והם צריכים להיות בחייהם הפרטיים למופת לעם, והכוהן הגדול העומד בראש הכוהנים, יסמל בחייו את דוגמת החיים הקדושים, אשר הכול ישאו אליו את עיניהם והיה זה מוזר מאוד, שהתורה תעלים עיניה מעברות פרטיות של הכוהן הגדול ותסתפק בזה שהוא עושה כאמונה את שרותו במשרתו הציבורית"( ויקרא א', עמוד קכ"ה).
ימים אלו, שבהם מוצגים ממצאי תחקירי הצבא, למשפחות שבורות הלב, עלינו לשאוב את הצידוק המוסרי והערכי מפרשתנו , הקוראת בעוז ובענווה, את קריאתה באות א' הזעירה – הקמת ועדת חקירה ממלכתית, היא צו השעה. קחו אחריות למען עתידנו ועתיד צאצאינו, בארצנו האהובה.
אם כך ננהג , הרי נשרה על כולנו, מעט ריח ניחוח שאנו כה זקוקים לו, בהשראתה של פרשתנו: "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה ... אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'"(ויקרא, א',יג').
רק באחדות, בתקווה ובאמונה, ביחד ננצח - שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון )
&
דבר תורה - ויקרא תשפ"ה - מעילה - ערעור הערכים וערעור החברה -מייקל אייזנברג
בפרשת השבוע פרשת ויקרא מובאים דיניהם של קורבנות שונים המתאימים להלכי רוח מגוונים, ומגיבים לסיטואציות שונות. על קורבן האשם נאמר:
נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן... וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ...
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ... וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ. (ויקרא ה, יד - כו)
לאור העובדה שהתורה חייבה קורבן חטאת על חטאים מסויימים, ולאור הביטויים של מעילה ואשמה המלווים את סיפורי הרקע של קורבן האשם, המפרשים נדרשו לאפיין את ההבדל בין החטאים עליהם מביאים קורבן אשם לעומת אלו שמביאים עליהם קורבן חטאת. רש"י, על פי המדרש, הסביר שמדובר בחריגה או סטיה מהתקן:
אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר: "וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ" (דברי הימים א ה) וכן הוא אומר בסוטה: "ומעלה בו מעל" (במדבר ה).
הרמב"ן, שהבחין שקרבנות האשם אינם מעור אחד לא הסתיר קושי זה, והציע סיבה נקודתית בכל אחד מהחטאים, תוך שהוא מפרש את המילה 'אשם' לא כ'אשמה' אלא כמציל מעונש חמור של שממה ואבדון:
ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן האחד חטאת ושם האחד אשם וכולן יבאו על חטא... והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר הענשו (הנענש) יתחייב להיות שמם ואבד בו…
בספרי שבט שואג עסקתי בהרחבה באשם גזילות ובחיוב החומש המוטל על מי שגזל ופגע בקדושת הקניין הפרטי. הסברתי שהחומרה איננה שבועת שקר בשם ה' אלא:
…העובדה שמישהו זלזל בהשגחתו של "השלישי שביניהם" (ה') מעלה תהיות שמא יש עוד כאלו בינינו. פרסומו של המקרה הבודד שבו העז מישהו למעול מעל ולהישבע לשקר בשם ה', למרות חומרת העניין, איננו עניין רק לרמת האמונה הדתית של אדם מסוים, ואיננו בעיה של המחנכים והרבנים. קיים פה חיבור אימננטי בין עולם האמונה לבין ערכי השוק, והדבר נוגע במישרין להתנהלותם התקינה של חיי החולין של כולם. תשלום החומש נועד לפצות על הרס המערכת ועל הפגיעה בתשתית השוק החופשי.
עם זאת, קשה שלא להשתחרר מהרושם שכל הפירושים מתייחסים לעברות שנעשות במזיד. כך לגבי הדוגמאות למעילה שמביא רש"י וכך נאמר גם בספר יהושע, כשעכן לקח ביודעין מהשלל שהוקדש לה' ככספי ציבור: "הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם" (יהושע כב, כ). הסברו של הרמב"ן שעל מעילה בשוגג בקודשי ה' מתחייבים אשם כי העברה חמורה, זוקק הסבר והעמקה, שהרי קורבן חטאת נועד לכפר על השוגג גם בעברות חמורות כמו חילול שבת בשוגג, אז מדוע מי שמעל ונהנה בשוגג מקדשי ה' זקוק להגנה מפני האשמה-שממה?
להבנתי, מעילה איננה רק סטיה מהתקן, כניסה לאזור אסור או שליחת יד בממון שמיועד לה' או לזולת. המעילה מפרקת את יסודות הקיום של עם ישראל. המעילה פוגעת בתא המשפחתי בפרשיית אשה שנחשדת בבגידה בבעלה (סוטה), עבודה זרה היא מעילה כי היא מנתקת את הקשר עם ה' וערכיו, ומעילה היא גם פגיעה בקדושת הקניין הפרטי, שהוא אבן היסוד של הכלכלה. אם כן, בין אם זו כוונת הרמב"ן או לא, בעיני השממה שציין הרמב"ן היא בדיוק ההרס שהמעילה גורמת. החוטא ראוי להיות שמם ואבד כלשון הרמב"ן, כי זה בדיוק מה שהוא גורם לאחרים ולמרקם של עם ישראל. כל זה שונה מחטא פרטי שבין אדם לא-לוהיו, עליו מביאים קורבן חטאת. קורבן האשם נועד למקרים בהם מה שנראה כחטא פרטי, למשל הכחשת החזקת רכוש חבירו, הוא בעצם פירוק היסודות של האומה והחברה.
בהתאם לכך, מעילה בקדשי ה' היא דווקא בשוגג משום שהפירוק נעשה כאן דרך חוסר הקפדה או זלזול. ממון שיועד לשירות המשכן או המקדש תופס חשיבות מתוך היחס של האנשים, ובזכות ההכרה בערכה של פעילות זו ותרומתה לרוח הלאום. עבודת המקדש יכולה להיות סתמית כדברי הנביא: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים" (שמואל א טו, כב). המהות נמצאת בהכרה האנושית, החיבור הנפשי לקודש וההקפדה על נהלים שמבטאת כבוד והערכה. התודעה חשובה לחווית עובד ה' הבא בשערי המקדש כי אנו מעוניינים בהתחברות לערכים שהתורה מנכיחה בקרב החברה הישראלית, ופחות לביצוע הליך ההקרבה עצמו. לכן, דווקא השגגה, חוסר תשומת הלב והליקוי במודעות הם קריטיים, כי יש להם השפעה מהותית על מקומם של הערכים הקדושים לאומה.
העובדה שיש להקדש 'חשבון בנק' ובעלות על נכסים כמו כל אדם או חברה במשק, ושלמרות ש"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים כד, א) בעלות ארצית זו לא נחשבת לפחיתות כבוד עבור הא-ל, מבהירה שאנו לא נדרשים לתשומת לב לזהירות מהקודש, אלא להיפך. אנו נדרשים לשמירה על תשומת לב להנכחת ערכי ה' היסודיים בחיים עצמם.
אם כן, מעילה, מחייבת בקורבן אשם מלשון 'שממה', כפי שפירש הרמב"ן, כי זו עברה חמורה המפרקת את יסודות החברה. האתוס הלאומי שלנו כולל אחריות, חרדת קודש לערך המשפחה, קדושת הרכוש הפרטי, ומחוייבות עמוקה למה שקדוש בחיינו הלאומיים, ובמיוחד כספי ציבור. מי שמפרק יסודות אלה ברמה הפרטית והלאומית, ידו במעל. בימים אלו של מלחמה, יש להיזהר בכפל כפליים מסכנת המעילה ופירוק החברה. יש לפעול מתוך מודעות למניעת זלזול בערכי התורה, ומתוך הבנה, שקיום פרקטיקות דתיות בחדרי חדרים הוא משני לחיזוק התודעה במרחב הציבורי.מייקל אייזנברג.
&
פרשת ויקרא-תשפ"ה -דובי פריצקי-קק"ל.
ויקרא אל משה, הקול נשמע באוהל מועד ולא מחוץ לאוהל, ככה שרק משה שמע. מנגד המילה הראשונה שמגדירה את הבאים למקדש היא המילה הכי כוללת שיש אדם. ללמדך שהשערים פתוחים לכל אדם לכל עם. מי שקולט את קול ה' חייב להיות מצוי ברצון האלוקי. הקורבנות במסורת היהודית היו שנווים במחלוקת. שמואל הנביא פנה אל העם באומרו "החפץ האלוקים בעולות וזבחים"? עמוס הנביא " כי אם תעלו לי עולות וזבחים לא ארצה" הרמב"ם רואה בקורבנות ובדרך עבודתם כתרופה למכת עבודה זרה, שהייתה בעולם אשר האמין בקורבנות כדרך לפייס את האלים ולרצותם. כל הרעיונות האלה זרים ליהדות, אי אפשר לשחד את האלוקים, כל מה שנביא לו ממילא שייך לו. ביהדות הפולחן הדתי נועד לקרב אותנו אל הישר הטוב. עבודת האלוקים היא עשיית הטוב עם בריותיו. "הגיד לך אדם ,מה טוב ומה האלוקים דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך" לאהוב את האלוקים זה לאהוב את זולתנו, אל נבקש מהאלוקים להקשיב לנו, אם איננו נכונים לסלוח לזולת ,לדעת את האלוקים הוא לנהוג בחסד במשפט ובצדקה בארץ. שנזכה. שבת שלום מאשקלון️ -דובי פריצקי..
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
