אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
......................................................................................................
החברה לחקר המקרא
יוצאת בסדרת הרצאות בזום מיוחדת לימי המלחמה
בהשראת כתביו של
הרב, הלורד יונתן זקס ז"ל:
"לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?"
בימי חמישי בשעה 20.30- השבוע ושבוע הבא חג החנוכה לא יתקימו הרצאות.
אבל! בשבוע שאחריו, ט' בטבת תשפ"ד -21.12.23 -
פרופסור אריה רייך-בר אילן
מאיפה השנאה הזאת? עיונים במשנתם של הרב זקס והרמב"ם.
להרשמה ולקבלת הקוד לזום בבקשה להכנס לאתר שלנו.
.............................................................................
הרב סא"ל מיל. ערן דאום רב קהילת שמשוני - מודיעין, וחבר ההלת החברה לחקר המקרא.במסר מוקלט מהמילואים לפרשת וישב תשפ"ד.
&
ד"ר זאב (ווה) פרידמן *- "באנו חושך לגרש"
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא'). תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
אנו ניצבים בימי החנוכה , בימים ההם ובזמן הזה, בעיצומה של מלחמת המצווה של בני האור בבני החושך.
שתי מטרות הציבו מנהיגינו למלחמת חרבות הברזל , שאין צודקת ממנה - מיטוט החמאס וחיסולו , המייצג את החושך והרוע בעולם, והוצאתם של יקירינו החטופים מבור החשיכה, אל האור בחיק משפחתם .
בימים הרי גורל אלו, מהדהדת המחלוקת הידועה בין בית שמאי לבית הלל , אודות סדר ההדלקת נרות החנוכה.
כך מלמדנו התלמוד: " בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך" ( תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב' ).
עלינו להעמיק במהותה של המחלוקת. על פי פרשנותו של הרב שלמה יוסף זוין ( 1888-1978), בספרו – " לתורה ולמועדים" ונוסיף עליה . המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל איננה טכנית או פרוצדורלית , אלא היא מתמקדת בשאלה - כיצד מגרשים את החושך והרוע בעולם?
בית שמאי אוחזים בתפיסה הטוטלית שגורסת, שיש להנחית מכת אש עוצמתית של אור כבר בהתחלה ובאופן כזה נגרש מיידית את החושך. לעומתם, בית הלל אוחזים בתפיסה התהליכית הבנויה על שלבים. מתחילים באור אחד וכך מיום ליום מוסיפים יותר עוצמה של אש ואור.
על מנת להבין עוד יותר את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, עלינו להכיר מחלוקת נוספת ביניהם בתלמוד במקום אחר: "מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו (שמאי) באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל. גייריה (גייר אותי) אמר ליה: דעלך סני, לחברך לא תעביד, ואידך – פירושא הוא; זיל גמור (אמר לו: מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך, והשאר – רק לך ולמד) ( תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').
הנה כי כן, המחלוקת מציגה שתי גישות ותפיסות עולם שונות. בית שמאי מייצגים את הגישה המשימתית הטוטלית הבינרית – הכול או לא כלום, ואילו בית הלל מייצגים את הגישה התהליכית.
כידוע המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל , מאופיינת כמחלוקת לשם שמים. המחלוקת ביניהם בנושאים שונים, לא מנעה מהם , לקיים בתוכם, יחסים טובים אישיים של אחווה ורעות, שאפילו, ילדיהם נישאו זה לזה. אך בסופה של המחלוקת , באחדות וביחד התקיימה ההכרעה והפסיקה. כך אנו נוהגים להלכה כשיטת בית הלל, בסדר הדלקת נרות החנוכה – מוסיף והולך.
בימים הרי גורל אלו של מלחמת המצווה, דומה שגישותיהם של בית שמאי ובית הלל, דרים בכפיפה אחת, שלובים אחד בשני ומאתגרים את מנהיגינו, המתמודדים עם מציאות מורכבת ביותר, באימוצן של שתי הגישות כאחת – הטוטאלית והתהליכית .
כך גם פרשתנו מציגה לנו את התמודדותו של יוסף בבור החשיכה שאליו הושלך: "ויִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם".(בראשית, לז', כד'). רש"י מאפיין את הסיטואציה בפרשנותו: "ממשמע שנאמר והבור ריק, איני יודע שאין בו מים. מה תלמוד לומר אין בו מים. מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו ".
אם הבור ריק, מדוע תורתנו החוסכת במילים, מוסיפה גם:" אֵין בּוֹ מָיִם"? נכון, שהבור הוא ריק ממים, אבל הוא מלא בנחשים ועקרבים.
יוסף בבור החשיכה העמוק נתון בהתמודדות אל מול נחשים ועקרבים. בהתמודדות זאת, הוא זקוק לחוסן- גופני אמוני ורוחני.
יוסף במפגשו עם בור החשיכה, מתחיל את מסע ההכנה של משפחת יעקב לגלות מצרים, שתוביל מאוחר יותר לתקופת הגאולה והיציאה ממצרים של עם ישראל. יש כאן צורך להערכות נפשית , לתהליך ארוך.
בור החשיכה שאותו חווה יוסף , מלמד אותנו לימוד חשוב. הבור ריק ממים ובכך הוא נטול כל משמעות וייעוד. במקום מילאות של מים, יש בו נחשים ועקרבים, המסמלים את חשכת הגלות שיש בה שעבוד גופני, רוחני ונפשי כמו בגלות מצרים הצפויה. במצב זה, יוסף מקבל סיוע ניסי אלוקי שהופך את הנחשים והעקרבים לפסיביים שאינם מזיקים לו. אך מאידך, דווקא העובדה של גלות שהיא ריקה ממשמעות וייעוד של מים, היא גם מקור של כוח שיש בו חוסן אמוני ונפשי , לא לאבד את חוסנך גם במציאות של בור החשכה ולהיות שותף פעיל בתהליך של ניצחון גם במציאות של חושך, בהיותך מאמין ומצפה לישועה, אך גם פועל באופן פרואקטיבי לקרב את גאולת הגוף והנפש.
הנה כי כן, בבור החשיכה שאליו מושלך יוסף, יש בו שילוב של גלות וגם של גאולה, שילוב של חושך, וגם של אור. יוסף הנתון בחשכת הגלות במעמקי הבור, מתחבר לתפילה: "שִׁיר, המַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם ד' ...ד', יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע: יִשְׁמֹר, אֶת נַפְשֶׁךָ. ד', יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה, וְעַד עוֹלָם" (תהילים, קכא').
יוסף וממשיכי דרכו – החשמונאים והמכבים, מלמדנו, שאת החשכה שמשתררת, יש לגרש - במקלות , אך גם באור. באמונה ובציפייה לישועה אלוקית, אך גם לאחריות אישית ולפעולות פרואקטיביות.
כך שמעון החשמונאי בדבריו התקיפים לאתנוביוס עוזרו של אנטיוכוס בשנת 142 לפני הספירה: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו. חזרנו אל נחלת אבותינו, אשר גורשנו ממנה בלא משפט בידי אויבנו. ועתה, כאשר עזר לנו אלוהינו, שבנו אל נחלת אבותינו".
עלינו לגרש את החושך שהשתרר עלינו באבחת חרבות הברזל, כבשירה של שרה לוי תנאי : "בָּאנוּ חֹשֶךְ לְגָרֵשׁ. בְּיָדֵינוּ אוֹר וָאֵשׁ. כָּל אֶחָד הוּא אוֹר קָטָן, וְכֻלָּנוּ - אוֹר אֵיתָן. סוּרָה חֹשֶךְ, הָלְאָה שְׁחוֹר, סוּרָה מִפְּנֵי הָאוֹר".
במלחמת בני אור בבני חושך, בסוף ינצחו הטובים - בני האור.
עם ישראל חי , עם ישראל של אור והוא ינצח.
שבת שלום וחג חנוכה של בקיעת האור בארצנו
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
הרב אבי רזניקוב רב הקמפוס בית החולים איכילוב תל אביב שבת ועשב תשפ"ד
החנוכייה בחזית האור בקצה המנהרה יאיר במהרה
יוכבד ליפשיץ, תושבת קיבוץ ניר עוז שנחטפה לעזה במתקפת הפתע על ישראל, אמרה לכתבים לאחר ששוחררה משבי חמאס, "הלכנו כמה קילומטרים והגענו לרשת מנהרות שמחוברת כמו קורי עכביש… התחלנו ללכת במנהרות כשהאדמה לחה ויש לחות כל הזמן. הגענו לאולם גדול, שם התרכזנו 25 אנשים."
בדרך כלל כאשר מתארים את המנהרה כדרך ארוכה, מסע שלילי שעוברים, זה מתבטא גם בייאוש, והאור שבקצה במנהרה הוא התקווה שלנו, הוא שמעודד אותנו. כן, יש אור בקצה המנהרה, גם בחנוכה השנה, 'חג האורים' כפי שכונה על ידי יוספוס. כך מופיע בספרו של מאיר רבינוביץ' "המחנים" משנת 1888, "ובן מתתיהו העיד שנקרא חג האורים מפני שהייתה אור ליהודים". שם זה 'חג האורים', שרווח מסוף המאה ה-19, הופך השנה לרלוונטי יותר מתמיד.
החג שזור באמונה עמוקה בצדקת הדרך, כזו שקיימת היום בעוצמה לא פחותה, ויש שיאמרו אף יותר, ביחס לנס המודרני של מדינת ישראל. עברנו את פרעה, עברנו את היוונים, עברנו את השואה, גם מלחמות ישראל במדינה מתחדשת עברנו. ליבתו של החג במלחמה שסופה עצמאות ושלטון יהודי, מלווה בחירות מדינית, דתית וכלכלית.
למרות החושך מסביב, חג החנוכה הוא הזדמנות להביט באור הנרות ולראות בו את התקווה
כשנכנסו הלוחמים למקדש ומצאו פך שמן אחד, השתמשו בו במשורה כדי להדליק את המנורה, ושמרו גם ליום הבא. בין כך ובין כך, התרחש נס והשמן ממשיך לדלוק. הרמב"ם הוסיף על שכתבו לפניו בעניין נס פך השמן, "עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור". כלומר, הם עצמם במעשיהם בכתישת הזיתים היו אחראים להבאה לסיום הנס.
המסר העולה: הנכונות להתחיל בקטן, במעט שמן ובמעט אור, ולקוות שיימצאו פתרונות בהמשך, תוך עשייה המקדמת את הפתרון, בדיוק כפי שיצאו למלחמה כנגד כל הסיכויים, היא הדרך. זה הוכיח את עצמו. מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים – ומדינת ישראל עומדת שרירה וקיימת, חזקה יותר מאי פעם. נס של ממש. חנוכה, כבר אמרנו?!
החנוכיות שיוצבו השנה בחזית הבתים, בתי העסק ובנייני המשרדים יבשרו על אור גדול וניצחון לאומי. למרות החושך שלעיתים סובב אותנו, ועל אף האנטישמיות שמרימה את ראשה המכוער, חג החנוכה הוא הזדמנות להביט באור הנרות שאנו מדליקים בכל יום ולראות בו את התקווה. להביט באמצעותו באופטימיות העמוקה של העם היהודי לאורך הדורות ולראות באש כמבטאת את המשך קיומנו והעברת הלפיד מדור לדור, מאב לבן. זהו סוד הנצח של עמנו, ואף על פי שאסרו חכמים הנאה מאור נרות החנוכה, על הנאה רוחנית לא אסרו. בעזרת ה', נזכה לחזות בקרוב באור מנורת שבעת הקנים. אמן
בברכת חנוכה שמח
ובתפילה לאור חדש על ציון ונזכה כולנו במהרה לאורו
הרב אברהם רזניקוב
&
המשך: משמעותה של מלכות-חנוכה-הרב אבי רזניקוב.
https://youtu.be/NFezM77gEQM?si=DTrS1H-j7PahEyr-
&
דבר התורה השבוע מוקדש לע״נ בן דודי בן זוסמן הי״ד. שבת שלום וחנוכה מואר.
פרשת וישב - בעל הכותונת והפסימיים המפספסים - שינוי כלכלי ותקציבי להנעת עתיד שונה
מייקל אייזנברג-מנהל קרן הון סיכון
בספרי עץ החיים והכסף הרחבתי על החלומות של יוסף שעניינם מהפכה כלכלית:
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי… וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי (בראשית לז, ז-ט)
האחים היו רועי צאן שהכירו את המודל הכלכלי וניהול התקציב שנהגו בחרן - שם נולדו וגדלו. רעיית צאן התאימה גם למסעם חזרה לארץ, ועלתה יפה כל עוד המשפחה רק החלה להתרחב והתנהלה כשבט קטנטן. אולם יוסף, שצפה פני עתיד, הבין את האפקט האקספוננציאלי כאשר שנים עשר בניו של יעקב מולידים הרבה יותר ילדים מהדורות הקודמים. ואכן, בתוך דור אחד, משפחת יעקב מכפילה את עצמה פי 5! ומגיעה לשבעים נפש. לאחר מכן האפקט תופס תאוצה ובתחילת ספר שמות כבר נאמר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א, ז).
יוסף מבין שעם ההתיישבות בארץ ישראל המודל הכלכלי צריך לעבור שינוי מהותי. החלומות שלו משקפים את חזונו לעבור מרעיית צאן נוודית-שבטית לחקלאות של גידולי שדה, המתאימה להתיישבות והתבססות של עם בארצו. אולם לאחים, כמו להרבה אנשים, השינוי והמעבר היו קשים. לכן, המגזרים השונים התקוממו כנגד הרצון לשינוי הכלכלה וסדרי העדיפות המשפחתיים. הטיחו בו האשמות, קרעו את כתונת הפסים מעליו והשליכו אותו לבור עמוק כדי שקולו לא יישמע. שאזהרותיו על עתיד אחר יושתקו. אבל בסופו של דבר יוסף יישם במלואו את החזון הכלכלי שלו, במצרים. שם, הוא צבר עבור פרעה כמויות אדירות של תבואה. בארץ ישראל, ובפרלמנט המשפחתי המקובע והפסימי, לא השכילו להעיז לקראת העתיד, והיו עסוקים בביטול החלומות.
מהחלום השני של יוסף, על השמש, הירח והכוכבים, ניתן ללמוד על הטענות בעד שימור המצב הקיים. הטענות כנראה נסובו על החשיפה המוגברת שיש לגידולי שדה לעונות השנה ולפגעי מזג האוויר. אם הם ידעו לבנות סוכות מגן ארעיות לצאן, כפי שעשה יעקב אביהם ערב כניסתו לארץ, יוסף במצרים יוכיח שהוא יודע לשלוט בעונתיות, ולפתח מחסני מזון לטווח הארוך של למעלה משבע שנים, ואפילו יותר מעשור (במצרים התבואה החזיקה מעמד מתחילת שבע שנות השובע לפחות עד השנה החמישית לרעב, אז התחילו לזרוע שוב).
שיפור טכנולוגי זה, של יכולת שימור תבואה, הוא המשמעות של השמש, הירח והכוכבים המשתחווים לו. יכולת טכנולוגית שמתגברת על נזקי מזג אוויר, עונות השנה ופגעי הזמן. אלא, שכאמור, האחים שמעולם לא חזו בפלא מעין זה בעידן רעיית הצאן, לא נתנו אמון בשינוי החדשני שיוסף רצה להוביל. במקום להתייחס לנתונים עצמם הם התקבעו בעבר וחשדו בו שהמהלך כולו נועד לשרת את טובתו האישית - לשם מיצובו כמנהיג.
שינויים כלכליים ומבניים במשק, והצורך לשנות את התקציב, קורים לא פעם בעקבות אירועים דרמטיים. במקרה של יעקב ובניו היה זה המעבר מחרן לארץ ישראל. הניסיון להרוג את יוסף, כמו חוסר התאמת התקציב בעת המלחמה שנכפתה עלינו, בסופו של דבר הביא לרעב למי שלא הצליחו לצאת משגרת העבר המנוונת ומקיבעון מחשבתי. הקשיים הכלכליים טפחו על פניהם של מי שלא התכוננו לפריצתה של מציאות חדשה.
היום, ניתש ויכוח על השינויים במסגרת התקציב שנקבע לפני פרוץ המלחמה בעזה. בינתיים, באוצר, לא הולכים בעקבות יוסף, והם עשו שינויים מינוריים וקוסמטיים בלבד בסדרי העדיפויות. הם לא מנצלים את התחזית לאירועים הטקטוניים שכבר החלו להתרחש. הם לא רואים את השינוי הטכנולוגי האדיר של פריצת הבינה המלאכותית לחיינו, השוטף כמו גל אדיר שהולך ומתגבר את כל הפעילות של המשק. הם לא ממנפים את אירועי המלחמה, וגם לא את איחוי הקרעים בעם, שבעקבותיה. הם לא מבינים שמה שהיה כבר לא יהיה. הם לא חולמים על עתיד אחר אלא מתקבעים בעבר. הם מחמיצים את ההזדמנות לבנות תקציב חדש, לצפות פני עתיד, לשנות סדרי עדיפויות לאומיים ולחולל שינויים עקרוניים ועמוקים בחברה הישראלית ובכלכלת המדינה.
עוד לא פספסנו לחלוטין את השעה, אבל חוסר המעש והמשך 'עסקים כרגיל' עלולים להיות בכייה לדורות, שנים של כלכלה אבודה כמו שהיה בימי אחי יוסף, וחלילה, אפילו עלולים לאיים על שלמות הממלכה וברית האחים, פעם נוספת.- מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת וישב וישב- תשפ"ד-דובי פריצקי- קק"ל
אנו חיים את חיינו במבט קדימה אך מבינים אותם רק במבט לאחור(הרב זקס).
זה סיפורו של יוסף יכול היה לראות שחייו הם כישלון נורא :אחיו שונאים אותו, אביו מבקר אותו, הוא נמכר לעבד, נאסר באשמת שווא, עד שפרעה מסיר את טבעתו ונותן אותה ליוסף עם רביד זהב בצווארו. פרשת וישב אולי בנויה כטרגדיה יוונית. אבל מלמדת אותנו שביהדות גיבורים לא נועדו ליפול. אצל היוונים שהאמינו בגורל העיוור, ושהאלים עוינים או אדישים לבני אדם. אדיפוס שעשה מאמצים לברוח מהגורל רק קירב את התגלמותו של הגורל. ביהדות האלוקים נימצא איתנו לכול אורך הדרך. כול עוד אתם באמצע סיפור חייכם אל תחשבו שהבנתם אותו. סיפור חייו של יוסף הפך להצלחה מבחינה רוחנית ומוסרית, הראשון שסלח והציל את מצרים מרעב. משה למד מהתשובה של האלוקים לשאלה שלו מי אתה? איפה אתה? "וראית את אחורי" תראה אותי רק שתביט אחורה! ביהדות אין גורל, תמיד יש תשובה ותפילה וצדקה. לעולם אין ייאוש וזה למדנו מיוסף ,מהמכבים, משורדי השואה ומבוני הארץ ובעז"ה גם בימינו אנו. "בעיניו של המאמין ,קללה היום יכולה להיות תחילתה של ברכת המחר(הרב זקס)חנוכה שמח ושבת שלום מירושלים.️דובי פריצקי - קק"ל
&
שבת פרשת " וישב "-יגאל גור אריה
שְׁלוֹמִי כִּשְׁלוֹם עַמִּי, ... כתב חיים גורי.
איך שמר יוסף על שפיות אחרי טלטלות עזות ממכירתו לעבדות ומאסר קשה לאחר 22 שנה.
הקריאה המהדהדת והנרגשת של יוסף ״*את אחי אני מבקש*״, אינה פרטית אלא היסטורית זו קריאה תמיד נגד ניקור ובעד ערבות הדדית של האמת והחיבור בין חלקי העם!!.
המסר של ״*אחריות אישית- אחדות*״ היא מילת מפתח קח אחריות על גורלך, אל תהיה תלוי או נגרר, אל תהיה נתון לחסדי הגורל (פוליטיקאים).
תיזום, תפעל, תממש את עצמך אל תאשים את הזולת-אחרים, ראה את עצמך אחראי על חייך. זכור שלא הבור נפל עליך אתה נפלת בו. חלץ את עצמך מהבור. אחריות אישית מהסוג הנ״ל מוסיפה אור וברק בעיניים, היא מעצימה היא מעודדת היא לא כואבת לכן רצוי שכולנו ננהג כך.
זו הדרך שתוביל למנהיגות ראויה. האם יהודה היה המנהיג של האחים במכירת יוסף או שיש כאן אחריות אישית של כל האחים.
מעשה אבות סימן לבנים. מכאן עלינו לשאוף באופן מתמיד לאחדות אמיתית- לא אחדות של אחידים, אלא לחיות יחד ממש, למרות האחר והשוני בינינו.
ניצחון המכבים הינו ניצחון האמונה הטהורה על השכל.
היוונים התנגדו לחוקים שאינם מובנים בשכל,
והיהדות רואה באמונה ערך עליון שקודם להבנה השכלית.
"נעשה ונשמע".
יוסף לוקח אחריות.
המילה *א ח ר י ו ת*.
מתחילה ב- א ומסתיימת ב- ת . כלומר מהתחלה ועד הסוף.
*א*- הכוונה לאני. קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
*אח*- לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי.
*אחר*- השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר, כל אדם.
*אחרי*- ברגע שלקחתי אחריות על שלושת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרי.
*אחריו*- אמונה, יש שיגידו אלוהים, יש שיגידו אנרגיה קוסמית...
ולבסוף – *אחריות* חשיבות גם לסדר.
בכל שנה, אני נרגש מחדש. יהודה מלמד פרק יסודי בחיי המנהיג: קבל אחריות, אל תסתתר, אל תספר לעצמך סיפור כאילו עליך חלים סטנדרטים אחרים.
ומאז אני מצפה מכל מלך, מנהיג, איש רוח; מאז אני מצפה מכל אב ואם, מכל ראש משפחה, מורה מחנך/ת מדריך/ה, לומר, כשצריך: "*טעיתי*".
אינני בטוח שאלה הנמנעים מקבלת אחריות, מודעים להיקף הנזק הרוחני והחינוכי לו הם גורמים.
מנהיגים צריכים ללמד, להורות דרך. הם צריכים ללמד הצלחות, אבל אל להם להתבייש בכישלונות. להתנצל, להצטער, לחזור לאחור ולתקן.
יהודה שמו, מלשון הודאה. לא רק הודאה מלשון הכרת הטוב אלא גם הודעה מלשון הודאה על האמת.
ולנו, קוראים על שמו יהודים. אולי כדאי שנסגל לעצמנו תכונה יהודית קדומה, תכונה הנלמדת מאחד מאבות האומה:
*להודות על האמת.
לקבל אחריות.
להתנצל*.
שבת שלום! שבת שקטה שלווה וענוגה!! *יגאל גור אריה*
&
פרשת וישב – מסרים חינוכיים-בועז חדד-חבר הנהלה בחברה לחקר המקרא -רכז תנ"ך באורט מעלות
בפרק ל"ז פסוק כ"ד נאמר "והבור ריק אין בו מים ", לכאורה המילים "אין בו מים הן מיותרות , שהרי כבר נאמר שהבור ריק . אם כן מדוע נוסף הביטוי "אין בו מים ? מהו המסר החינוכי שמסתתר מאחורי ביטוי זה ? לדעתי, המסר החינוכי הוא ,שבחיינו אין דבר כזה שמשהו נשאר ריק "אין בו מים " , תמיד ימלא את החלל משהו חיובי או שלילי ואנו צריכים לבחור מהו הדבר שימלא את חיינו , יש לזכור שהשעמום , הריקנות עלולה להביא אל האדם כל מיני מזיקים ,לכן בכל עת בחיינו גם כאשר אנו יוצאים לגמלאות ,תמיד צריך להמשיך ליצור ,לגלות עולמות חדשים ולא להפסיק לפעול ולתרום לא רק בשביל עצמנו ,אלא במיוחד ,בשלב זה של חיינו ,לתרום לחברה ככל יכולתנו . התרומה לחברה היא סם החיים ,עבור אותם אנשים שכבר עשו עבור ביתם מבחינה חומרית וגם מבחינה רוחנית .כעת הגיע הזמן לתרום לחברה כולה שהרי ,כאשר אתה מאיר את דרכם של אחרים ,באופן טבעי אתה מאיר גם את דרכך שלך .
ישנם אנשים שיצאו לגמלאות והצליחו לצבור שפע של נכסים , אולם בתוך תוכם הם מרגישים ריקנים ולא מסופקים , ולכן הם קמלים אט אט ,הרגשת חוסר הריקנות תתבטל רק כאשר האדם יוכל למלא את הריקנות בעשייה .בנתינה לחברה ,שהרי מה נישאר לאדם לאחר מותו ? כפי שכתוב בספר בראשית פרק ג' פסוק י"ט "כי עפר אתה ואל עפר תשוב ".
בתחילת הפרשה נאמר בפרק ל"ז פסוק א "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". השאלה היא מה משמעות המילה "וישב " ? מדוע לא כתוב וילך יעקב לארץ כנען ? לדעתי המילה "וישב" מתייחסת שוב לרעיון של שלילת הבטלה ,חוסר העשייה ,. יכולנו לומר שיעקב מבוסס מאוד ,עבר הרבה דברים בחייו וחשב שזה הזמן לנוח ,קרי ,לצאת לפנסיה , אבל בורא עולם לא רואה זאת בצורה חיובית ,ניתן לראות זאת לפי המשך סיפורי יעקב באים עליו רעות לא פשוטות , סיפור יוסף ואחיו – השנאה התהומית שהייתה ביניהם , סיפור יהודה ושני נכדיו של יעקב , לכן המסר החינוכי כפי שכבר ציינתי , הוא ,למרות שהאדם מרגיש ,שהוא הגיע למנוחה ולנחלה , הוא תמיד צריך לפעול במשך כל חייו , עבור שלום בית בחייו האישים וגם עבור החברה כולה .
בספר דברים פרק ה' פסוק ט"ז נאמר "כבד את אביך ואת אימך כאשר צווך יהוה אלוהיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ".
יעקב אומר ליוסף בנו בפרק ל"ז פסוק י"ג "ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר הנני ". הרי מספיק היה לומר , "לך" מדוע הוסיף הכתוב את המילה "ואשלחך " ? לדעתי , כדי להדגיש את מצוות כיבוד הורים , אם אבא שלח אז אני מצבע את בקשת אבי ולא מנסה לחלוק עליה , או למצוא תירוץ מדוע לא לבצע את השליחות.
יוסף יודע טוב מאוד שאחיו שונאים אותו , הוא יודע שהוא הולך "ללוע הארי " וההליכה לעבר האחים זו סכנת מוות בעבורו , הוא יודע ששיקול הדעת של אביו ,כאשר הוא שולח אותו לעבר אחיו הוא שיקול דעת מוטעה , אולי ,כי יעקב היה כבר אדם מבוגר ושיקול הדעת שלו כבר לא כמו בעבר ,אבל הוא בכל זאת אומר לאביו ,"הינני " ,אני כאן לשרותך אבא יקר , מה שתבקש אני מוכן לעשות גם אם זה יעלה לי בחיי . יוסף מלמד בדרך זו את אחיו וגם אותנו מהו כיבוד אב . יוסף יכול היה לחזור כאשר לא ראה את אחיו בשכם ולמר לאבא שהוא לא מצא את אחיו , אבל כאשר האיש שפגש אמר לו שאחיו עברו לרעות בעמק דותן , הוא ממשיך לכיוונם למרות הסכנה הגדולה , רק כדי למלא את בקשת אביו .
המסר החינוכי הוא ברור החשיבות של כיבוד הורים שלצערנו התרופפה לא מעט בדורות האחרונים ואנו רואים זאת היטב כאנשי חינוך , כאשר פעמים רבות ,ההורים חסרי אונים ולא יכולים להשפיע על ילדיהם בדרך החינוך הראויה ולכן אנו רואים פעמים רבות אלימות ברחובות , בבתי הספר ובכלל בחברה כולה , יש לזכור שגם לחברה יש השפעה על היחיד , גם לכל מוסדות החינוך אבל החינוך בא בעיקר מהבית כפי שאמר שלמה המלך בספר משלי פרק כ"ט פסוק י"ז "יסר בנך ויניחך וייתן מעדנים לנפשך ".
בספר ויקרא פרק י"א פסוק י"ז נאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ". אם אתה לא אומר לאחיך היכן הוא לא בסדר , אתה לא בסדר שאתה לא אומר לו והוא ממשיך להיות לא בסדר כי הוא לא יודע מה הטעות שלו.
בפרשתנו בפרק ל"ז פסוק ד' נאמר "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום " . לאחר מכן מסופר שעוד לפני שהגיע אליהם יוסף הם כבר תכננו להורגו , ללא שום שיג ושיח פסוק י"ח "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו ".
מדובר פה על שנאה שבלב , שהייתה לאורך תקופה לא מעטה בחייהם של האחים , כאשר האחים לא ראו צורך לדבר עליה עם אביהם ועם אחיהם הצעיר ,יוסף. זוהי השגיאה הגדולה של האחים . לפני שהכול יתפרץ לממדים של רצח אח , אחים יכלו לדבר עם אבא יעקב , עם יוסף ולשפוך בפניהם את הרגשתם הקשה , אבל האחים טעו טעות חמורה ולא התנהלו באופן כזה .
המסר שאנו צריכים ללמוד מכך לחיינו , גם בחיי הזוגיות , גם בחיי חינוך ילדינו , גם במקום העבודה שלנו , אסור לנו להשאיר דברים שמציקים לנו בתוך הלב , אלא להוציא אותם החוצה תוך כדי שיחה עם האדם אתו אתם נמצאים במשבר , בדרך זו יש סיכויים גדולים מאוד שהבעיה תיפתר ולא נגיע לידי מצב קיצון של ,עויינות ,פרידה ,או חלילה מוות , שלא נגיע לידי מצב של "ויראו אותו מרחוק ". ,קרי ,ניתוק מוחלט וחלילה מחשבות רעות , עד כדי מוות . עלינו תמיד להתמקד בעשיית הטוב ובהפצת האור "באנו חושך לגרש ".
אלברט איינשטיין אמר "אני אסיר תודה לכל מי שאמר לי לא , הם הסיבה שעשיתי זאת בעצמי ".
יוסף הוא ילד בן שבע עשרה , ילד מחונן , שיש לו חלומות ,שאולי נראים בתחילה כבלתי מציאותיים ,אבל אנו רואים שבסוף הדרך ,אותם חלומות התגשמו . אחי יוסף מנסים לגרום לכך שחלומותיו לא יתגשמו , הם מוכרים אותו לישמעאלים תמורת עשרים כסף ולא מוכנים לקבל את המסר שמעביר להם יוסף בחלומותיו ,קרי, למה הוא שואף להגיע בעתיד , דמות משמעותית וחשובה שכולם ירצו להיות בקרבתה ,דמות מוערכת שכולם ישתחוו לה מתוך כבוד . בסופו של דבר יוסף הצליח בזכות השם אבל גם בזכות עצמו כמו שכתוב "ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח " הרי זה ברור שאם השם היה עם יוסף הוא יהיה איש מצליח , לכאורה הביטוי "איש מצליח " מיותר , אבל הכתוב בא להדגיש לנו שההצלחה צריכה להיות גם בעשייה שלנו ולא רק להסתמך על בורא עולם . מסר נוסף ,ללמד את ילדינו , תלמידינו שכדי להצליח זה לא מספיק לסמוך רק על בורא עולם , או על ההורים או ,המורים שיעשו את העבודה בשבילם, אלא גם לעשות בעצמם למען עצמם .
מסר חינוכי נוסף שניתן ללמוד מכך הוא ,שאל לנו ההורים , המורים לנסות "לסתום את הפה " לילד מחונן שיש לו חלומות ,עלינו לטפח את הילד לעודד אותו להשקיע בו ולא לנסות להתעלם מאותו תלמיד . לעיתים ,אנו המורים כאשר יש לנו כיתה שהיא מעורבת בילדים מכל הרמות ,נוטים להתעלם מהתלמידים המצוינים ,שזה כמעין מכשול לאותם תלמידים ושמים את כל יהבנו על התלמידים הבינוניים , אולי ,בגלל מספר התלמידים הרב שיש בכיתה אחת , ולכן ישנה סכנה שהתלמידים המצוינים לא יקבלו מאיתנו את מלאו תשומת הלב כדי להפוך אותם לתלמידים מצטיינים . לכן למרות כל הקושי שבדבר עלינו לעשות מאמצים לקדם גם את התלמידים המצוינים להציב בפניהם אתגרים משמעותיים ,להשקיע בהם יותר ,כדי לקדם אותם להיות תלמידים מצטיינים ,כאשר בעתיד , הצלחתם האישית ותרומתם לחברה תהיה משמעותית יותר .
בפרק ל"ז פסוק א כתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען " נשאלת השאלה ,מדוע כתוב בארץ מגורי אביו ? מדוע לא הסתפק הכתוב "וישב יעקב בארץ כנען " . הביטוי בארץ מגורי אביו " נראה לכאורה מיותר !מהו המסר החינוכי שנתן ללמוד מתוספת זו ? יעקב חזר לאותה חלקת אדמה שבה חי אביו בארץ כנען .כדי להרגיש שאתה חלק מהמקום ,זה לא מספיק לשהות דור אחד אלא מספר דורות ולכן יעקב חוזר בדיוק למקום שבו היה אביו , למרות כל המגור ,קרי, הפחד שניסו אנשי המקום הזרים לטעת בנו, כדי שלא נמשיך להיות בנחלת אבותינו .
המסר החינוכי הוא לדעתי , שעלינו להיות קשורים לארצנו לא רק בממד הרוחני אלא גם בממד הפיסי ,עלינו לשכנע את היהודים בעולם ,כמה חשוב להגיע חזרה לארץ אבותינו ,כדברי הנביא ירמיה פרק ל"א פסוק ט"ו "ושבו מארץ אויב " ואז שום אויב לא יצליח להכניע את עם ישראל כאשר נהיה כולנו מאוחדים ,כמו שאמר הנביא ישעיהו בפרק ל"א פסוק ט' "וסלעו ממגור יעבור ויחתו מנס שריו נאום יהוה אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים " ,כלומר האויב שמדומה לסלע חזק ייחלש ,הם יפחדו מפני הניסים שיעשה השם לעמו , קרי החזרה ההמונית של יהדות העולם לארץ ישראל, ואם ינסו לפגוע בעם ישראל תהיה אש שמוכנה לשורפם .
6.כאשר אתה מגיע למקומות אפלים , אתה חייב לדעת מהו היעד שאליו אתה רוצה להגיע , הגדרת היעד , הוא בעל חשיבות עליונה להתוויית הדרך בחיינו ולהשגת היעד . במידה ואתה מגדיר לעצמך מהו היעד ,הסביבה החיצונית לא תוכל להשפיע עליך לרעה .
בפרק ל"ז פסוק ט"ו כתוב "וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמור מה תבקש? " לכאורה המילה "לאמור", היא מילה מיותרת . שהרי מספיק היה לומר , "וישאלהו האיש " ! אם כך מהו המסר החינוכי שניתן לדלות מהתוספת של המילה "לאמור " ? כאשר אתה מגיע למחוזות אפלים בחיים , מה שיכול להציל אותך מזה ,זה "לאמור " , קרי לומר לעצמך שתי מילים "מה תבקש " שהם יהיו נר לרגליך . תאמר לעצמך את זה , בנחישות,
כל הזמן , מה אני רוצה ,מה היעד ,מה המטרה , אדם שיודע מה המטרה של חייו ,כאשר הוא יודע לאן הוא חותר להגיע בחיים , אז , הסביבה לא משפיעה עליו ,כל הקשיים אפילו מחשלים אותו עוד יותר ,כפי שכתוב בספר שופטים פרק י"ד פסוק י"ד "מעז יצא מתוק", אתה צריך לשאול את עצמך היכן אתה רוצה להציב את עצמך עוד כמה זמן ואז אפילו למרות כול הקשיים בחיים אתה תגיע בסופו של דבר תגיע ליעד שהצבת לעצמך . זהו המסר החינוכי שאנו צריכים ללמוד וללמד את ילדינו ותלמידינו .
7.במידה ותעזור לאחרים בסופו של דבר תעזור גם לעצמך .
שלמה המלך ,החכם באדם ,אמר בספר קהלת פרק י"א פסוק א' "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו ".בפרשתנו מסופר על יוסף שפתר את החלומות לשר המשקים ולשר האופים ,לפני ששר המשקים יצא מהכלא ביקש ממנו יוסף להזכיר את שמו בפני פרעה ,כדי שיוסף ישוחרר מהכלא ,אומנם ,לאחר שיצא שר המשקים מהכלא הוא לא זכר מיד את הבטחתו ליוסף , אבל לאחר שנתיים ימים זה אכן קרה ויוסף שוחרר מהכלא ,אירוע שהוביל אותו לאחר מכן, להיות דמות מרכזית וחשובה בארץ מצרים .
המסר החינוכי החשוב הוא , אל תמנע מעזרה לאנשים ,כאשר אתה יכול לעזור להם במצב של מצוקה , יום יבוא ,גם אם לא מיד כפי שציפיתה ,העזרה שנתת תניב פירות ,גם לך באופן אישי .מסר חינוכי נוסף הוא , כאשר אדם מצליח עושה חסד עם האחר ,אז אין קנאה ,אלא ההפך ,אבל אם ההצלחה היא רק לעצמו ,על חשבון האחר אז זה בהחלט יוצר קנאה שעלולה להוביל למקומות אפלים ביותר ,עליך לבחור באור ולא בחושך ,בעשיית הטוב ולא בעשיית הרע .
ואסיים בדברי הפילוסוף והסופר אהרון דוד גורדון שאמר "לא יהיה ניצחון על החושך ,כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה ,שבמקום להילחם בחושך עלינו להגביר את האור .
שבת שלום וחנוכה שמח לכולם ממני באהבה גדולה חדד בועז !
