אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי י' כסליו תשפ"ה -11.12.2024 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת וישלח
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
******************************
מצורפת ההקלטה מיום רביעי השבוע עם הרב עקיבא צוקרמן-קיבוץ עין הנציב: יעקב בורח מעצמו
https://youtu.be/XjjLJUVb7Z0?si=SmAZvkwGui3q1q3t
*******************************************************************
סרטון על הפרשה - שקרים לבנים-הרב עמיהוד סולומון-רב קהילה.
*****************************************************
הרב אמיר דדון "מבזקס" על פרשת ויצא- הרב לורד יונתן זקס.
ציפיה או המתנה ארוכה-לומדים מיעקב אבינו.
******************************************************
שאלות שנשאל הרב ד"ר יואל בן-נון, ותשובותיו –
מתוך ספרו 'מחביון תורתך', כרך א', עמ' 360-358, בהתאמה לפרשת 'ויצא' עם נישואי יעקב עם רחל ולאה, וגם עם בלהה וזלפה, ולידת שבטי ישראל;
בתפילת זעקה לה' להצלת חטופינו ולהשבתם אלינו, החיים לחיים, ושאינם חיים, לשלום ולכבוד בע"ה.
איך יודעים מהו זיווג נכון?
שאלה: איך יודעים אם הקשר שאנו נמצאים בו הוא הזיווג המתאים והנכון ביותר?
תשובה:
האהבה בין איש לאישה היא נס פלאי שטבע ה' בלב האדם, ועליו נאמר (ביצחק וברבקה): "וַיְבִאֶהָ יצחק האֹהלה שרה אִמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, וַיֶּאֱהָבֶהָ" (בראשית כ"ד, סז); ונאמר "וַיֶּאֱהַב יעקב את רחל" (בראשית כ"ט, יח); ועוד נאמר: "וַתֶּאֱהַב מיכל בת שאול את דוד" (שמואל-א י"ח, כ, וכן שם כח). אולם בכל המקרים רואים בבירור (בתנ"ך, וגם במציאות) שהאהבה אינה מספיקה, ואם בני הזוג אינם סומכים זה על זו ולהפך, עלולה להתרחש טרגדיה. לכן, האהבה והאֵמון ההדדי הם כמו שני עדים! חשוב ביותר להיות בטוח שבן הזוג אוהב אותי וסומך עליי, והאהבה והאמון אינם חד צדדיים.
לכן, כל בן ובת זוג, בהיכרות שנוצר בה קשר, צריכים לשאול את עצמם ארבע שאלות:
א. האם אני אוהב אותה? / האם אני אוהבת אותו?
ב. האם אני בטוח שהיא אוהבת אותי? / האם אני בטוחה שהוא אוהב אותי?
ג. האם אני סומך עליה עד כדי כך שהייתי נותן לה לגדל את ילדיי (אפילו אם לא אוכל להיות לידה בבית)? / האם אני סומכת עליו עד כדי כך שהייתי נותנת לו לגדל את ילדיי (אפילו אם לא אוכל להיות לידו בבית)?
ד. האם אני בטוח שהיא סומכת עליי כנ"ל? / האם אני בטוחה שהוא סומך עליי כנ"ל?
מה עלול לקרות בזיווג לא נכון?
שאלה: א. קראתי במקום כלשהו, שאם התחתנו שניים, והם אינם הזיווג הנכון, הבעל ימות כדי שיימצא הזיווג הראוי של שניהם. האם תוכל להסביר (מבחינה קבלית) את העניין?
ב. אם אדם לא מצא בעולם הזה את הזיווג הנכון לו, האם הוא יתגלגל חזרה בגלגול אחר כדי לתקן זאת?
תשובה
אסור לעסוק בשאלות ונושאים ששייכים רק לריבונו של עולם! הוא מזווג זיווגים – הוא ממית ומחיה ומצמיח ישועה. זה לא התחום שלנו, ואין לנו 'כלים' לעסוק בו. גם אלה שאומרים או כותבים דברים בעניינים אלה אינם יודעים באמת, כי חז"ל אמרו, שגם הנביאים לא התנבאו אלא על ימות המשיח, אבל "עולם הבא", כלומר כל השאלות שכרוכות במה שקורה לנשמות אחרי המוות – "עין לא ראתה א-להים זולתך, יעשה למחכה לו" (ישעיהו ס"ד, ג; וראו ברכות לד, ב, ושבת סג, א).
כל המדרשים וכל דברי הקבלה בעניין זה אינם אלא אפשרויות ורעיונות רוחניים, שאינם מחייבים את הקב"ה, ואין בהם שום דבר מוחלט. בורא העולם כרצונו יכול לעשות כרצונו, ובידיו הכול, הגופות והנשמות. הוא לא נתן בתורה, ולא בדברי חז"ל המחייבים והברורים, לא בפוסקים ולא בהלכה, שום דבר מפורש וברור בעניינים אלה.
רווקות מבוגרות ורווקים מבוגרים
שאלה: אחרי גיל שלושים יש הרבה יותר בנות רווקות מבנים (לפי נתוני השנתון הסטטיסטי של ישראל, ועוד). המשמעות היא שאפילו אם כל בן יהיה נשוי לבת, עדיין יהיו בנות שלא יוכלו להתחתן, לנוכח האיסור על ביגמיה.
א. מה האמירה המחשבתית של היהדות על נושא זה?
ב. מה הפתרונות המעשיים שיכולה להציע היהדות לבעיה זו?
ג. מה אומרים באופן פרטני לבחורה שלא מוצאת שידוך בנתונים אלו?
יודגש: השאלה היא סטרילית-מתמטית לאור הסטטיסטיקה היבשה. בפועל, כמובן, מצב האיזון גרוע בהרבה לאור העובדה שיש מיעוט בנים דתיים, כי רבים נהיים חילוניים בצבא, או מתחרדים. בנות הן רוחניות יותר, ויש יותר חוזרות בתשובה, וגם תוחלת החיים של בנים נמוכה יותר.
תשובה:
הדבר העיקרי שחשוב מאוד לומר, הוא שאין שום דין או צידוק לנוהג שהבחור צריך להיות מבוגר יותר מהבחורה. אם בנות ובנים ישתחררו קצת מצרות מוחין זו, ובנות 30 תוכלנה להתחתן בשמחה עם בני 25 ואפילו בני 22, הרבה בעיות תיפתרנה. כל עוד בנות מוגבלות לבני גילן ומעלה, יש באמת בעיה קשה, במיוחד בגלל השעון הביולוגי השונה, כי אחרי גיל 45 יותר קשה לאישה ללדת, ואילו האיש יכול להוליד גם בגיל מבוגר יותר. לכן, חשוב לפרוץ את הנוהג של גיל שווה ומעלה, ולהושיע לבנות רבות.הרב ד"ר יואל בן-נון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד-לפרשת ויצא תשפ"ה-רחל אם הבנים
רחל היא דמות טרגית בתנ"ך. אישה יפת מראה ויפת תואר הרועה את צאן אביה. מצד אחד היא האישה האהובה על יעקב מרגע שפגש אותה ועד מותה, מצד שני היא האם המבכה את בניה בספר ירמיהו.
רחל, בעבורה עבד יעקב שבע שנים אצל לבן, אינה אשת נעוריו של יעקב. לאה היא האישה הזו. רחל היא האישה השנייה.
הטקסט התנכ"י אינו מתעכב על המחשבות שעברו במוחה, מול התרמית של אביה שהשיא את לאה ליעקב ולא אותה. האם כעסה על אביה או על אחותה? האם חשה אשמה על שאינה מגלה את האמת ליעקב, האיש האוהב אותה בכל ליבו ? כיצד חשה כשיעקב קם בבוקר ומגלה את לאה, והוא מטיח בלבן על שרימה אותו. האם מסרה ללאה סימנים כפי שגורסים חז"ל, ועל כן חשב יעקב שהוא נישא לרחל? האם כעס יעקב על רחל על שהעלימה ממנו את האמת? הכתוב מתאר כעס על לבן בלב, שמא בגלל שלבן הוא הקובע היחיד בביתו?. יעקב היה מוכן לעבוד עבורה שבע שנים נוספות שהיו בעיניו "כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". הכתוב אינו מציין שרחל אהבה את יעקב. רחל יודעת שהיא אהובה בכל מקרה. היא מוכנה להעניק ללאה את הלילה שלה עם יעקב, בתמורה לדודאים שהביא ראובן לאימו. הדבר נעשה מבלי לשאול את יעקב. הוא מועבר כחפץ. בגונבה את תרפי אביה, ובסירובה לאפשר ללבן לבדוק היכן תרפיו, היא משתמשת בתירוץ "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי " , ועל כן היא אינה יכולה לרדת מעל הגמל. מול עקרותה, היא מטיחה ביעקב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי " (ל, א).
רחל צופה בלאה הבונה את בית יעקב ויולדת את ילדיו. היא עקרה. רחל היא זו שמחכה, היא זו שחלום האימהות שלה אינו מתגשם. יעקב אינו ער למצוקתה, ותשובתו לדבריה היא תשובה פוגענית: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (שם, ל, ב). האשמה להעדר ילדים מופנית אליה שהרי לו יש ילדים. כיצד נסביר תגובה כל כך קשה וחסרת כל אמפתיה של אוהב לאהובתו? האם יעקב שמע בדברי רחל ביקורת עליו ומכאן כעסו?
גם אלקנה לא הבין מדוע חנה אהובתו בוכה ואינה אוכלת בעלותם לשילה, שהרי הוא "טוב לה" מעשרת הבנים שילדה פנינה אשתו השנייה. המכנה המשותף לשני המקרים האלה הוא בעל אוהב שאינו מסוגל להבין את המצוקה הקשה שחשה אשתו. גבר הבטוח כי אהבתו צריכה להספיק. הבעיה היא של הנשים . נוצרת חלוקת תפקידים - אישה אחת רעיה אהובה, והשנייה-אם היולדת ובונה את המשפחה.
כאשר מתגשם החלום ורחל יולדת את בנה יוסף, שהוא בכור לאימו אך לא לאביו, היא אומרת: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר". היא אינה מודה לא-ל
על בנה, בניגוד ללאה שנתנה שם לכל ילד שהוא ביטוי לקשר שלה עם הא-ל וביטוי לתקווה לקשר אוהב עם יעקב. ראובן, "רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". שמעון, "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה". "אסף אלוהים את חרפתי", מעיד על תחושותיה של רחל לאורך שנות עקרותה, ועל כך שאהבת יעקב אינה מספקת. היא רוצה להיות אם, ומיד לאחר לידת בנה הראשון היא מייחלת לילד נוסף. כאשר רחל זוכה לבן נוסף שהיא מעניקה לו השם "בן אוני", ומתה בלידתה אותו, משנה יעקב את השם לבנימין, והיא אף לא נקברת לצידו במערת המכפלה בניגוד לשאר האימהות. לאה היא זו שקבורה לצידו.
רחל מתה בלדתה על הדרך, וככזאת היא האם הצופה בבניה היוצאים לגלות. רחל מבינה בטרגדיות. לכן היא סמל לקשר המיוחד של העם עימה -הקשר בין עם ישראל לרחל. " כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם " (ירמיהו לא ).
רחל המצפה על אם הדרך לשובם של בניה היא רחל המתקנת את סיפור חייה. היא נענשת על גניבת התרפים ועל אי ההודאה בכך. יעקב בתום לב אומר ללבן המחפש את תרפיו שנגנבו על ידי רחל:
"אם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ... " (לא, לב) . יש הרואים קשר בין דברי יעקב לבין מותה. קברה משמש עד היום מקום עליה לרגל לאנשים שחשים בכאב או חסר. היא גם מסמלת את גורל האדם שלכאורה יש לו הכול, אך לא כל ציפיותיו מתגשמות.
יש במקורותינו סיבות נוספות מדוע רחל היא האם המצפה לבניה. רש"י מבאר על פי חז"ל, שיעקב מספר ליוסף על כך שקבר את אימו בדרך, וחושש שמא יש בליבו תרעומת על כך. על פי מדרש רבה הוא אומר לו: "אבל דע לך שעל פי הדיבור (=השכינה) קברתיה שם שתהה לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן , והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר (ירמיהו, לא): " כה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם ".
במדרש איכה רבתי (פתיחתא, כד), נשאלת השאלה, במה זכתה רחל להיות אם הבנים? באותה שעה קפצה רחל לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע. גלוי וידוע לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה...וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני בשביל אחותי, והוקשה הדבר ממני עד מאוד...ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל...וגמלתי חסד עימה ולא קנאתי ולא הוצאתיה לחרפה...ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש להגלות בני...מיד נתגלגלו רחמי הקב"ה ואמר: בשביל רחל אני מחזיר ישראל למקומן.
האם מסירות הנפש של רחל על פי חז"ל, בגלותה את הסימנים לאחותה, גדולה ממסירות הנפש של האבות, עקידת יצחק למשל? רחל בניגוד לאברהם לא נצטוותה ע"י ה' למסור הסימנים לאחותה. היא נהגה כך מתוך עולמה הפנימי, כדי שלא תתבזה אחותה. היא הסכימה להכניס את לאה כאשת נעורים, ולהיות האישה השנייה.
מעשה זה של רחל שכולו אהבת חינם, יבוא לכפר על שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש השני, והגלתה את בניה פעם שנייה. לכן ראויה רחל להיות אם הבנים למרות שבניגוד ללאה, היא אם ביולוגית לשני בנים בלבד. ג' כסלו תשפ"ה-בלומה דיכטוולד
&
פרשת ויצא - פריון- מייקל אייזנברג- שותף מנהל קרן הון סיכון
בפרשת השבוע, פרשת ויצא, יעקב גולה לחרן. בחרן, לָבָן דודו, מבטיח לו את רחל, אבל מחתן אותו עם לאה. כשיעקב מגלה שלבן רימה אותו, לבן נותן לו לאשה גם את רחל וכך מתחיל סיפור שנים עשר השבטים שנולדים בזה אחר זה והמשפחה הולכת ומתרחבת. היות שלאה השנואה יולדת ורחל לא, מתפתח סיפור מורכב במסגרתו רחל תובעת מיעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" ויעקב עונה לה: "התחת א-להים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". בהמשך, כשלאה מפסיקה ללדת, רחל מנסה להנדס את הפריון ונותנת ליעקב את שפחתה בלהה לאשה. כשבלהה יולדת שני בנים, לאה שומרת על היתרון שלה באמצעות מהלך נגדי במסגרתו היא מבקשת מיעקב להיות גם עם שפחתה - זילפה, שאף היא יולדת ליעקב שני בנים.
בשלב הבא, כשראובן, בנה של לאה, מביא לאימו דודאים (אפרודיזיאק של העת ההיא) שמצא בשדה, רחל מנסה שוב להשפיע על הפריון ומבקשת אותם מלאה, ולאה מסכימה לתת לה בתמורה לתור של רחל לשכב עם יעקב. באותו לילה לאה מתעברת ויולדת את יששכר, ואם נחבר לפה את הפסוק בשיר השירים: "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" אפשר שכוח הדודאים לעורר את הפריון טמון בריח שלהם, אותו לאה כבר הריחה, ולאו דווקא בבעלות עליהם.
כשהמערכה הראשונה סוף סוף מסתיימת עם לידת יוסף, מתחילה מערכה שניה שחוזרת על אותם המאפיינים של המערכה הראשונה אבל בשדה משיק - השדה הכלכלי:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי… וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי. כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי. וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר. אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי… וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ.
וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו. … וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת. וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת. וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים. וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן... וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
כמו במערכה הראשונה, שתפיסת עולמו של לבן מערבת יחסים אישיים ומשפחתיים עם ביזנס ונוצר מתח בין ההשגחה הא-להית למעשה האנושי, המערכה השניה פותחת בהצהרה של לבן שפעילותו של יעקב עבורו היא ברכת שמים, ומסתיימת בפעילותו של יעקב שמהנדס את טבע ההולדה של הבהמות, לטובתו הוא. אולי היה זה יישום מקביל של לקח הדודאים. בפרק הבא שוב נוצר מתח דומה כשמצד אחד יעקב לא מזכיר את הניסיונות שלו להשפיע על טבע ההולדה ומסביר לרחל וללאה שהכל תלוי בהשגחה א-לוהית, ומצד שני, טוען שלבן אביהן הצליח כמה פעמים להנדס מחדש את ההסכם המסחרי שבינו לבין יעקב:
וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים.וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי. וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ.
כדי לנסות ולפענח את הסיפור - על שתי המגמות הסותרות שמשתקפות בו - ברצוני להציג שתי תופעות שמוכרות במדע המודרני בשמות: אפיגנטיקה ו-גמטוגנזה. תהליך הגמטוגנזה הוא קריטי לשימור תכונות גנטיות מדור לדור תוך יצירת גיוון גנטי בצאצאים. בתהליך אפיגנטיקה חלים שינויים בביטוי גנים שאינם נגרמים על ידי שינוי ברצף ה-DNA עצמו, אלא על ידי מנגנונים שמווסתים את פעילות הגנים. מנגנונים אלו משפיעים על הדרך שבה הגנים מופעלים או "מושתקים", והם קשורים לתהליכים ביוכימיים שונים. לדוגמה, הוספת קבוצת מתיל (CH3) ל-DNA, יכולה "להשתיק" גנים מסוימים. כמו אלגוריתמיקה של לימוד מכונה, המדע יודע היום שצאן מסוגל לזהות פנים ובכלל לבעלי החיים יש יכולות חושיות בתחומים שונים (כמו כלבים שיודעים להריח סרטן). בדומה לכך, מראה מסויים יכול לגרום לתגובה סטרסוגנית (לחץ). לחץ יכול לגרום לכך שהבהמה תחווה תגובה פיזיולוגית הכוללת שחרור הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלו יכולים להשפיע על תהליכי ביטוי גנים, בעיקר במוח, במערכת החיסון ובתהליכים מטבוליים. אם כן, גמטוגנזה זו תופעה כללית המבטאת שאיפה של היצורים בטבע לגוון את הגנים שבאים לידי ביטוי בפרטים השונים, ואפיגנטיקה זו תופעה במסגרתה ניתן להשפיע על הגנים שבאים לידי ביטוי.
בפסוקים מתואר שיעקב הסכים לרעות את צאנו של לבן בתמורה לכל הצאן שאיננו מושלם בצבעו. לפי ההסכם כל מי שהוא עם נקודות או כתמים יהיה שייך ליעקב:
וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו… וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן....
בפסוק זה המילה לבן היא דו משמעית. אפשר לפרש שיעקב לא לקח לעצמו מהכבשים והעיזים שהיו לבנות לגמרי (אלו שהיו ללא נקודות או כתמים), ואפשר לפרש שיעקב לא לקח את הצאן שלפי ההסכם שייך ללבן אחי אימו (יש להעיר שר' יוסף בכור שור שלל את האפשרות שמדובר בצאן בצבע לבן, בטענה שהמין הדקדוקי של 'צאן' הוא נקבה והיה צריך להיות 'צאן לבנה'. עם זאת, האקדמיה לעברית קבעה שהמין הדקדוקי של המילה 'צאן' הוא זכר).
זה מעלה אפשרות שהמותג של לבן הארמי הוא צאן נקי בצבע לבן, ומכאן אף נגזר שמו. תופעה זו מקובלת בשמות רבים במקרא ודי אם נציין את: קין, שת, נח, ישמעאל, יצחק, ואף יעקב עצמו (פעמיים). למעשה, לבן כל כך חי את ענף גידול הצאן עד שלבנות שלו קרא רחל ולאה - רחל היא כבשה ולפי החוקרים, לאה, באוגריתית, פירושה פרה (ובסימבוליקה של הסיפור לאה היא האשה ממנה יעקב פרה ורבה). אם כן, אם צדקתי במקור שמו של לבן, אפשר להציע שזו הסיבה שהוא הסכים לתת ליעקב את כל "הפסולים" - הנקודים והטלואים - כל אלו שאינם גזעיים טהורים אלא מעורבים.
ועדיין השאלה שנשארת פתוחה היא האם מראה עינים לא משקר. כלומר, האם מי שנראים היום כגזעיים הם אכן כאלו, או שהם רק במקרה יצאו השנה ככה, אבל בפנים יש להם גנים של נקודים וטלואים שהסביבה והאפיגנטיקה יכולים לגרום להם לבוא לידי ביטוי. מה עושים? עושים ניסוי - מנסים לעורר את הגנים הרדומים, מתוך הנחה שאם הם לא יתעוררו סימן שהם לא קיימים.
מה כל כך מרגיז את לבן ובניו: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם"? הרי בתחילת הפרק לבן פירגן ליעקב והודה לו שה' ברך אותו בזכות יעקב. במילים אחרות: אם מבחינה כמותית בסופו של דבר לבן התעשר, אז מה הבעיה שגם יעקב מרוויח?
כמוסבר בפסוקים יעקב השאיר קבוצה הומוגנית של צאן לבן בדיר. באופן עקרוני זה משאיר רק סט גנים מסויים להתפתחות והציפיות היו לברכת שמים עצומה של צאן לבן איכותי, ובעיקר ממותג, תחת ידו המסורה של יעקב שהא-ל עימו. אבל כאמור קיים רצון טבעי, ביולוגי, של הגנים להתגוון. וכך, כשבמסגרת הניסוי של יעקב, הוא מינף את תופעת הגמטוגנזה ובאמצעות אפיגנטיקה הצליח לעורר ולהביא לידי ביטוי את הגנים הטלואים והנקודים, מתגלה השקר. נחשף שבעצם כל המותג 'לבן' אין לו ערך אמיתי ושכל הצאן המובחר של לבן הוא בעצם עקודים נקודים וטלואים, כמו של כל אחד אחר.
למעשה, כשלבן שם את כל צאנו בידיו של יעקב וניחש שה' יברך אותו בזכות יעקב, הוא ובניו התנוונו. המחכה ומאמין שברכת ה׳ תעטוף אותו סתם כך בלי מאמץ, מתנוון כמו לבן ובניו, ומפסיד מהונו ומיכולותיו לשגשג. יעקב לעומתם, שהתחכך עם המציאות, עם האתגרים, ועם הכלכלה, התחדד, וניצל את השנים לצבירת ידע מדעי. כמו שבפרשת השבוע שעבר יעקב קנה את הבכורה לכאורה ללא כל תועלת, גם פה, מההשקעה בצבירת ידע לאורך זמן, הפיק יעקב אחר כך עושר רב, גם אם בהתחלה זה כלל לא היה ברור כיצד זה יקרה.
כשיעקב מתחיל להתעשר ולסבול משנאת לבן ובניו הדומה לאנטישמיות מודרנית, מגיע הזמן לחזור לישראל. זה האות לצאת מן הגולה ולעלות לארץ. מצוייד בחדשנות ביוטכנולוגית ועושר מופלג, וכשהוא מדורבן על ידי האנטישמיות, החלום של יעקב הוא חזון, ולאו דווקא שאיפה חומרית או הגנתית גרידא. כפי שהסברתי בספרי הראשון בסדרת 'עץ החיים והכסף', בפרשה הבאה נראה שיעקב מסר את הצאן שעשה בחרן לעשו, ועל סיפה של ארץ ישראל, במקום שנקרא סוכות, גידל מחדש צאן אחר כדי לא להיכנס לארץ ישראל עם תוצאות צאן לבן.
ערכי אברהם, הם כמו הגנים של האומה, ויעקב שואף שיתבטאו בצורה טובה וראויה. לשם הקמת אומת מופת בארצה, המממשת באמצעות עשיה ברוכה את הפוטנציאל שהא-ל טמן בה ובארצה, יעקב מתחיל בידע, יוזמה וחדשנות אנושיים, כדי ליצור כלכלה ועושר.
מקדמא דנן, יוזמתו של האדם לחקור את עולמו המדעי המורכב והנסתר שהא-ל יצר, מבדיל בין אומות מצליחות לאלו שלא. החדשנות הטכנולוגית וההבנה המורכבת שיעקב מבטא, יוצר לו עושר מופלג. אולם מה שמבדל אומות הראויות להיות מודל לחיקוי והערצה לאורך דורות הוא התנהגותן המוסרית. התנהגות המביאה לידי ביטוי את הגנים הא-לוהיים הטמונים באדם שנברא בצלם א-לוהים, ואת פוטנציאל הברכה הטכנולוגית והחומרית שהטמיע ה' במציאות כולה.מייקל אייזנברג.
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
ב"ה, לפרשת ויצא תשפ"ה
יעקב: שלום עליכם מלאכי השלום אריה דיכטוולד.
(הסידור והסִדרה-התפילה והפרשה) א.
מלאכים עולים ויורדים ביציאת יעקב מארצו
בפרשתנו: (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו ֹ(בראשית פרק כח)
חילופי משמרות של מלאכים בחזרתו למולדת
ועוד בפרשתנו: (א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ: (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: פ (בראשית פרק לב) רש"י : (ב) ויפגעו בו מלאכי אלהים - מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:
מלאכים כשליחים לפני המפגש עם אחיו התאום
בפרשת וישלח-המשך הפרק:
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י: (ד) וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש:
ושוב מיסתורין: מלאך כאיש הנאבק ביעקב
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר(בראשית פרק לב) רש"י: ויאבק איש - ..... ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו:=מלאכו של עשו
מהמוטיבים המרכזיים בחיי יעקב: המלאך
בפרשת ויחי: (טו) וַיְבָרֶךְ (=יעקב) אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:( בראשית פרק מח)
רש"י: (טז) המלאך הגאל אתי - מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כעניין שנאמר (בראשית לא יא - יג) ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב וגו' אנכי הא-ל בית א-ל:
הקשר לסידור התפילה
בבואנו מבית הכנסת לפני קידוש של ערב שבת אנו מזמרים:
שלום עליכם מלאכי השרת (יש אומרים גם כאן: מלאכי השלום)
מלאכי עליון,ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
בואכם לשלום, מלאכי השלום,
מלאכי עליון, ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא
ברכוני לשלום מלאכי השלום
מלאכי עליון, ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
צאתכם לשלום, מלאכי השלום,
מלאכי עליון, ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
מקור ההשראה של מחבר הפיוט
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב: תניא (=שנינו), רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו (=שאינו מוצא את ביתו ערוך לשבת), מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.
מדוע כופלים בברכת השלום בפיוט?
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סב עמוד א: (=הגמרא דנה שם ביחסים שבין ישראלים לנוכרים. ושם מגיע הגמרא למסקנה שלמלך נוכרי כמו למלך יהודי שואלים לשלומו פעמיים ומכאן מגיע הגמרא למסקנה שגם כך שואלים לשלום תלמידי חכם, הדומים למלכים)
מנא לך דרבנן איקרו מלכים (=מנין לך שחכמים נקראים מלכים)? אמר להו, דכתיב: (משלי ח, טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק .אמרו ליה: ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי? (=מנין שכופלים שלום למלכים?) אמר להו, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין שלום למלך? שנאמר:( דברי הימים א פרק יב יט): וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ ...גו'. וכמובן שכופלים גם לשליחי המלך = ובוודאי לשליחי מלך המלכים – הקב"ה!
מקור למלאכי השלום
ישעיהו פרק לג: (ה) נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:(ו) וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ: ס (ז) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן:
מלאכי השרת הם גם מלאכי השלום
פרקי דרבי אליעזר פרק לא:...וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יוֹשֵׁב וְרוֹאֶה לָאָב שֶׁעוֹקֵד וְלַבֵּן שֶׁהָיָה נֶעֱקָד בְּכָל לֵב, וְשָׁלַח יָדוֹ לִטֹּל אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹעֲקִים וּבוֹכִים, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה לג, ז] "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן". אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִקְרֵאתָ רַחוּם וְחַנּוּן שֶׁרַחֲמֶיךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, רַחֵם עַל יִצְחָק שֶׁהוּא אָדָם וּבֶן אָדָם, וְנֶעֱקַד לְפָנֶיךָ כַּבְּהֵמָה,
המיוחד במלאכי השרת =משרתים הנמצאים ליד כסא הכבוד
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לז: ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת: להם אמר הבורא "נעשה אדם כדמותנו וכצלמנו וכו' ודמותו של יעקב חקוקה על כסא הכבוד
הקישור של הפיוט ליעקב אבינו
ספר "תפארת שלמה"ב. ליקוטים,פרשת ויצא: "ויפגעו בו מלאכי אלקים". דהנה אנו אומרים בליל שבת בבואנו מבית הכנסת שלום עליכם מלאכי השלום וכו' בצאתכם לשלום (מכתי"ק=מכתב יד קודשו או קודשם של רבותיו)
ערבית - תפילתו של יעקב: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב: איתמר (=למדנו), רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום...., יעקב תקן תפלת ערבית: שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם": ואין פגיעה אלא תפלה,
יעקב והשבת
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד א: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר:( ישעיהו נח יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר: ס וכיצד מענגים השבת? יעידו על כך המלאכים המלווים את היהודי לביתו !
צא ולמד: פיוט זה, המקובל בקהילות ישראל, הוא למעשה פיוט צעיר יחסית שמחברו אינו ידוע. משערים שנכתב במאה הט"ו. תחושתי האישית, זה זמן רב, הייתה שהמחבר, שקיבל השראתו מהתלמוד, כיוון גם לאירועי חייו של יעקב הפרטי והלאומי. מבחינת "מעשי אבות סימן לבנים " וכך ערכתי את דף זה.
יעקב מזוהה, בחז"ל, עם תפילת ערבית-עם השבת ובקשר סביל ופעיל עם מלאכי עליון. ה"תפארת שלמה" נותן לכך ביטוי ממשי. (עד לכתיבת דף זה לא הכרתי מאמרו ושמחתי מאד). המלאכים מלווים את יעקב מרגע שיצא לבית לבן, להקים את משפחתו - משפחת ישראל. וכיעקב, כך מלאכים מלווים את היהודי לביתו בערב שבת. עונג שבת, כפי שמובא לעייל, בא לידי ביטוי בשיפוט חומרי של המלאכים, הטוב והרע, על השבת בביתו. המלאכים, כמו אצל יעקב, מלווים וגם שומרים. אבל יש לזכור גם את שָׂרוֹ של עשו – האיש הנאבק עמו. בכל ימות השבוע יש איש הנאבק עמנו-בתוכנו, באיזון שבין קודש לחול. באה שבת באה מנוחה. ומהי אותה מנוחה ? "מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים" (משנה תמיד פרק ז): כל שבת היא חלק מהעתיד. לא רבים מודעים לכך, אבל היו מגדולי ישראל שהתנגדו לאמירת פיוט זה. כך ה"חת"ם סופר", ר' חיים מוולוז'ין על פי תורת רבו הגר"א (מופיע בספר שאילתות-כתר ראש) ועוד. כל אחד וטעמו עמו. כדאי גם לשים לב למילה: "מִמלך"-שפירושו – מאת המלך. המלאך הוא מאת המלך. מומלץ לשים הפסקה קטנה בין "עליון" ל"מִמלך", בזמרנו את הפיוט.ד' כסלו תשפ"ה -אריה דיכטוולד.-
א. .dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
ב. תפארת שלמה :רבי שלמה ב"ר דב צבי הכהן רבינוביץ נולד בשנת תקס"א (1801) בפולין .התקרב לחסידות, והסתופף אצל גדולי החסידות בדורו - היהודי הקדוש מפשיסחא וה'חוזה' מלובלין. בשנת תקצ"ד (1836) מונה לרב בעיר רדומסק, שהפכה בזכותו למרכז חסידי חשוב. נפטר בשנת תרכ"ו (1866). חיבר ספרי הלכה וחסידות רבים, בהם 'תפארת שלמה' על התורה והמועדים.
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 319- טוב להודות (ולהתחבר) לה'
חיים קופל.
1) לאחר שילדה את בנה הרביעי אומרת לאה:"הפעם אודה את ה'" (כ"ט-ל"ה). ואומרת הגמרא : מיום שברא הקב"ה את עולמו, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לקב"ה עַד שֶׁבָּאָה לֵאָה וְהוֹדְתָה, שנאמר " הפעם אודה את ה'" (ברכות ז:).
רבים שואלים, וכי אבותינו אברהם, יצחק ויעקב לא הודו לה' לפני לאה?
2) ונראה להסביר, לפי דברי "הַאַלְשֵׁיךְ הקדוש" : אדם הלך לארץ רחוקה, בדרך התנפלו עליו שודדים, אֲחוּזֵי חֶרֶב, אך בע"ה הוא הצליח להתחמק וניצל. ודאי שהוא יוֹדֶה לה' על כך. כעבור תקופה הוא שב ונסע באותה דרך, והפעם הכל עבר חלק, לא נתקל בשודדים, אַל לוֹ לַחְשֹׁב שכך זה הטבע ואין צורך להודות לה'. אלא כל שעבר במקום סכנה, גַּם אִם לֹא חָשׁ מְאֻיָּם בַּדֶּרֶךְ, חייב להודות לה'.(אלשיך תהילים ל"ב-ז).
3) וזו גם כוונת חז"ל באומרם: שלא היה אדם שהודה לה' לפני לאה. אומנם אבותינו הודו לה', אבל הַנְהָגָתוֹ אִתָּם הייתה " שלא כדרך הטבע", בדרך ניסית, הם ראו את הנס ובוודאי הודו לה'. אולם לאה הייתה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוֹדְתָה לה' על נס שנראה "כדרך הטבע", כדבר מובן מאליו. שהרי אנו מכירים נשים שיולדות ארבעה ילדים. במובן זה, היא הייתה הראשונה להודות לה'.
4) נראה שדרך טובה, לְהַבְטִיחַ שֶׁנִּנְהַג כָּךְ, היא שנהיה "מחוברים" להקב"ה כל הזמן, ואז במילא נודה לו על כל דבר ודבר. דוגמה טובה לְהַמְחָשַׁת הַנּוֹשֵׂא ניתן ללמוד מתוך דין תורה שהובא לפני ה"מגלה עמוקות" (רבי נָתָן נֶטַע שַׁפִּירָא זצ"ל) וכדלהלן.
5) מעשה ביהודי עני שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִמְּכִירַת בֶּיְגָּלֵה, באותה עיירה גר יהודי עשיר, ירא שמים, שֶׁנֶּחְמַץ לִבּוֹ לראות איך העני עובד קשה, בכדי למכור את הֲבֶּיְגָּלֵה, ולפרנס את משפחתו. לאחר שיחה אתו הבין העשיר שהעני מסוגל ללמוד תורה ולכן הציע לו מֵעֵין הֶסְכֵּם "יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן". העני יפסיק למכור בֶּיְגָּלֵה, ילך לישיבה וילמד בה תורה. והעשיר, מבטיח לפרנס את משפחתו כל צרכה. העני התלהב מההצעה, הסכים ועבר ללמוד בישיבה.
6) להפתעת העשיר, כעבור שלשה חודשים הוא שוב ראה את העני עומד ומוכר בֶּיְגָּלֵה, הוא ניסה לשכנעו להמשיך את ההסכם ולחזור ללמוד בישיבה, הוּא מְאֹד רָצָה לִזְכּוֹת בְּמִצְוַת אַחְזָקַת תַּלְמִיד חָכָם, אך העני סרב. משלא הסכימו, החליטו ללכת לדין תורה אצל "מגלה עמוקות".
7) בדיון הסביר העני, שאינו מעוניין להמשיך בהסכם, מאחר והוא מְאַבֵּד אֶת "הַקֶּשֶׁר" עִם הקב"ה. בעוד שבעיסוק הקודם משך כל תהליך אֲפִיַּת הֲבֶּיְגָּלֵה, היו הוא ומשפחתו מתפללים לה', שיצליחו במעשיהם, ושהביגלה יצאו משובחים, וראויים למכירה. כך היה להם קשר תמידי עם הקב"ה. ואילו בעיסוק החדש, הוא לומד בנחת וּבְשָׁלְוָה, פרנסתו בטוחה, הוא לכאורה אינו נזקק לקב"ה במשך היום, והוא מפסיד את הקשר התמידי אתו. לכן הוא רוצה לחזור לִמְכִירַת בֶּיְגָּלֵה. ואומנם ה"מגלה עמוקות" אישר לו, בשל כך, לחזור ולמכור בייגלה..
8) תשובות לפרשת תולדות
א) מצא שני פסוקים, בפרשה, שבכל אחד מהם מופיעות לפחות שתי מילים זהות, פעמיים בכל פסוק?
תשובה: א) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב " (כ"ז-ל) (ויהי, יעקב, יצא, יש שלוש). ב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ ...וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ ..וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו " (כ"ז-מ"ב) (עשו, בנה)
ב) כידוע, מצוות כבוד אב ואם היא מהתורה, אבל, על ההורים לשלם את ההוצאות שהוצאו בגין קיום המצווה.
רב חיים קנייבסקי זצ"ל, מצא רמז מפרשתנו, שאם הבן שילם עבור קיום המצווה, הוא זכאי להחזר מהוריו.
מהו הרמז? תשובה: כתוב "וַיָּבֵא לְאָבִיו " כ"ז-ל"א) זה נקרא גם מהסוף להתחלה, סימן שזה חוזר.
9) שאלות לפרשת ויצא
א) "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאָחִיו, לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים ".(ל"א-מ"ו) שינוי לשון, מה ההבדל בין "ליקטו" לבין
ויקחו"?
ב) פֹּעַל שֶׁמּוֹפִיעַ פָּסוּק אַחַר פָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ, ומתורגם ע"י אונקלוס באופן שונה, בכל אחד מהם. מהו הפועל?
ולמה הוא מתורגם בצורה שונה
שבת שלום -מחיים קופל- מעדנים 319 פרשת ויצא תשפ"ה -
תגובות/הערות/הארות, כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ 052-3604905
&
