israel
israel
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי כא' שבט תשפ"ה -19.2.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת "משפטים" תשפ"ה
מרצה: הרב מאיר נהוראי-רב קהילת קיבוץ משואות יצחק- יו"ר ארגון בית הלל- ומלמד בבית המדרש לנשים במגדל עוז ובמסגרות נוספות
הנושא:"אלמנה ויתום לא תענון" הצורך ברגישות ליתום ולאלמנה- (הנושא הזה שהוא כה חשוב בתקופתנו.)
ארצה להקדיש את השיעור,
לע"נ סרן נריה זיסק שנפל בעזה ואבידן תורגמן שנרצח במסיבה נובה, בני משואות יצחק
ה' יקום דמם.
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר שמות: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
בבקשה שתפו והזמינו חברות וחברים השיעורים בהחלט מענינים, התגובות נהדרות.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
******************************
הקלטה של השיעור השבוע לקראת פרשת בשלח
מרצה: הרבנית שלומית פיאמנטה- רמי"ת מדרשת עין הנציב-מנכל"ת ארגון בית הלל.
הנושא: מסעות הזהב וחן האדמה.
**********************************************
פרשת יתרו – "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה" – מוסד הסבתאות בימי מבחן - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן .
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
במלחמת חרבות ברזל אנו חווים, למגינת לבנו, אובדן ושכול כבר 497 ימים. בצד אבלם ויגונם של הורים, בנות ובני זוג, ילדים ואחאים, המלחמה גם חושפת את אבלם של סבא וסבתא, ביגונם הכבד באובדן נכדם או נכדתם במלחמה. המלחמה גם חושפת את סבא וסבתא החטופים. השבוע קבלנו הבשורה המרה, אודות זקן החטופים – שלמה מנצור הי"ד, שנחטף ונרצח בשבעה באוקטובר. כך גם התקשורת האלקטרונית והכתובה, מנגישה לנו את פעימות ליבם השבור של סבא וסבתא על נכדם החטוף או נכדתם החטופה.
אנו מכירים את דור הבייבי בום (Baby boomer),המציין את ילידי תקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה, מי שנולדו בין 1 בינואר 1946 ו-31 בדצמבר 1964. אנו גם מכירים את דור האלפא (Generation Alpha) –או דור הI- האייפון, שנולדו משנת 2010 ואילך.
במלחמת חרבות ברזל בני דור ה- I ,הם גיבורי על, גיבורי התהילה שאומה שלמה מרכינה ראשה לעברם ומצדיעה להם בגאווה.
דור הבייבי בום ברובו, לא חווה את סבא וסבתא שנכחדו בשואה, כנוכחים בחייהם. אך דור ה -I גיבורי התהילה, חווים מאז לידתם את הקשר העמוק והאימננטי, עם סבא וסבתא דור הביבי בום, המעורבים והנוכחים מאד בחייהם. הקשר הבין דורי בין סבא וסבתא לנכדיהם, הועצם עוד יותר במלחמה הנוכחית אותה אנו חווים כבר כמעט 500 ימים. מי היה מאמין שנציגיו של דור הבייבי בום גם יחוו את מראות הזוועה כחטופים במעמקי המאפליה, בשבי החמאס. כך אומה שלמה עצרה נשימתה, עם שובו הביתה של החטוף גדי מוזס בן ה80, לאחר 492 ימים בשבי.
מעמדם של סבא וסבתא במלחמת חרבות ברזל, עלה לסדר יום, בכל הקשור למקומם בשבעה בעקבות נפילתו או רציחתו של נכדם או נכדתם האהובים.
הרב יובל שרלו מראשי רבני צהר התייחס למעמד אבלם של סבא וסבתא:" המעגל ההלכתי של האבלות הוגדר בהלכה כשבעה קרובים: בן/בת זוג, הורים, אחים, וילדים. זהו הגרעין היסודי של האבלות, הם החייבים לשבת שבעה, הם החייבים בדיני האבלות השונים, ואותם באים לנחם. אולם, מעגל הנפגעים המשפחתי רחב בהרבה, והכאב המשפחתי הוא מהקשים ביותר. מקום מיוחד לכואבים יש לסבא ולסבתא, שנכדיהם נפלו או נפטרו. זכינו בדורות האחרונים לאריכות ימים, לקשרים עמוקים שבין נכדות ונכדים ובין סבים וסבתות, והכאב שלהם הוא עצום, גם על נכדיהם, וגם על ילדיהם האבלים. פורמלית, כאמור, הם לא עומדים במעגל האבלות המרכזי. אולם משפחתית הם נמצאים שם, במעמד מאוד מיוחד. פעמים רבות, דווקא הם לא זוכים לנחמה, והם בודדים יותר, גם בשל העובדה שחבריהם שלהם אינם באים, וגם בשל העובדה שקשה להם לעקוב אחר המתרחש, בין מסיבות פיזיות ובין מסיבות תרבותיות. זו קריאה גדולה לתשומת לב גם אליהם. אין איסור הלכתי שהם יכללו עצמם במעגל האבלות, ומותר להם לנהוג מנהגי אבלות. טוב יעשו המשפחות עצמן אם יתנו את הדעת לצירופם. על אחת כמה וכמה, המנחמים הבאים קרואים להפנות את עצמם גם אליהם, לשמוע מהם את הקשר ואז הזיקה העמוקה, לפתוח פתח לביטוי כאבם הגדול, ולקשור את עצמם למעגל האבלות הגדול .אוי לנו שאנו בדור שבו יש מצבים שסבים וסבתות קוברים נכדות ונכדים. יכולתנו לרכך במעט את הכאב היא חלק מהריפוי שאנו זקוקים לו בעת הזו, כלפי כולם" ( תשובתו של הרב שרלו לפנייתו של ג'וני למברגר - פורסם בקבוצת הווטצאפ של חוג הגרונטולוגים הוותיקים 14.12.23 ).
הנה לראשונה בהיסטוריה, אנו נחשפים, למוסד הסבתאות הבראשיתי, במפגשו של סבא יעקב ישראל עם שני נכדיו – אפרים ומנשה " וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה, וְאֶת אֶפְרָיִם. וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" ( בראשית, מח', א').
סבא יעקב מכונן את מעמדם של נכדיו במשפחה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף...וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...לִי הֵם: אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ לִי". הנה ההטרמה הבראשיתית לאמרה התלמודית: "בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים " ( יבמות, סג', עמ' ב').
סבא יעקב, מציג לנו דגם של סבא מעורב ואף מתערב בהשפעתו על נתיב חייהם העתידי של נכדיו, במעמד הברכות: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר... וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה " .
המסר של סבא יעקב המעורב והמתערב בחיי נכדיו הוא, שיש תמיד להעדיף את המתאים, בעל התכונות והכישורים ולא הסדר הכרונולוגי הוא זה שיקבע. גיל זה לא רק תאריך לידה .
סבא יעקב מנחיל לנו לדורות, את הברכה המכוננת לשני נכדיו, אותה אנו נוהגים לומר, עת אנו משכיבים לישון בלילה את ילדינו ונכדינו : "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
"וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל "– היא קריאה של אבא וסבא ישראל - לבניו ולנכדיו, להיות חזקים ולחזק אחד את השני בעיקר במצבים קשים ומאתגרים: " אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו, מא', ו').
"וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל "– היא קריאתו של הסבא הבראשיתי המעורב בחיי נכדיו וגידולם - גם אני סבא יעקב ישראל, זקוק לתשומת לב, לחיזוק ולתמיכה, להיות חזק , בהתמודדות עם אובדן ושכול.
פרשתנו מציגה לנו את מוסד הסבתאות השני בכרוניקה המקראית.
כך פותחת פרשתנו:"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי הוֹצִיא ד' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"( שמות, יח',א').
רש"י מהדהד באוזנינו את הזיקה של סבא יתרו לימינו אנו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ - מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". הנה התזכורת, אנחנו נתונים כבר 497 ימים במלחמה, מול החמאס העמלקי.
יתרו הסבא, הדמות המשמעותית בגידולם של גרשום ואליעזר נכדיו, עושה מעשה: "וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה"( שמות, יח', ב'-ד').
הנה לפנינו נוכח שוב מאמר חז"ל:"בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים " ( יבמות, סג', עמ' ב').
פרשתנו ממשיכה בהצגת הקשר העמוק של סבא יתרו לשני נכדיו: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה: אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים"( שמות, יח', ד').
כך מאיר רש"י בפרשנותו, את הקשר של סבא נכד: "שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא".
יתרו הסבא שמאד קשור לנכדיו, חווה תהליך עיבוד הפרידה מנכדיו שגדלו בביתו. אבל הוא מבין כסבא, ששייכותם ומקומם הטבעי, הוא בבית אבא ואמא, גם אם התנאים הם תנאי מדבר: "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ"( שמות, יח', ו').
רש"י מפרש: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ -אם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך, צא בגין שני בניה"
הנה אתמול ציינו את חג טו' בשבט, שחיבר אותנו למנעד ההתפתחותי, כפי שהשתקף בחמישה מופעי מחזור החיים, של האדם והעץ, בספר המונומנטלי: העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) שהוא ספר ילדים, של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין(1930-1999).
הספר מציג את מערכת היחסים המיוחדת בין העץ לבין הילד, לאורך גידולו, מילד למבוגר. העץ מצטייר כסבא טוב המעניק נדיבות ללא גבולות לילד, שהוא כמו נכד לו.
סבא יתרו הנדיב, המעורב והאקטיבי בגידולם של נכדיו, לוקח את ציפורה ביתו, אשת משה ואת שני נכדיו ומביאם למשה במדבר. כל זאת לאחר שנים של נתק בין משה לאשתו ולילדיו. דומה שיתרו הסבא אומר: עד כאן, הגיעו מים עד נפש, לא יתכן שציפורה ביתי ושני נכדיי, יקיימו אורח חיים, ללא בעל וללא אבא. כך נראה זאת בפרשתנו: " וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ"
עד כדי כך הנתק עמוק, שיתרו הסבא מציג את ציפורה ושני בניה למשה הבעל והאב, שכנראה שכחם: "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ". יתרו מזהה אצל משה, נדיבות ללא גבולות, אבל אחרת . נדיבות לתפקידו ולמילוי שליחותו הציבורית: "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב"(שמות, יח', יג').
יתרו מציב למשה , תמונת מראה קשה ביותר, בדמותה של אותה נדיבות ציבורית ללא גבולות, שהיא מוגזמת, הפוגעת קשות, ביכולתו של משה, לקיים זמן איכות לעצמו וגם למשפחתו. כך יתרו מציג למשה , מהי נדיבות שירותית לעם, שאין לה גבולות ומהן ההשלכות מכך: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (שמות, יח',יז'-יח').
לאחר הצגת האבחון הארגוני הקשה – נדיבות ללא גבולות ונזקיה, מציג יתרו למשה בפרשתנו, חישוב מסלול מחדש, של שינוי בפרדיגמה, שיש בה מתווה לפיתרון: " עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ...וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ" (שמות, יח', כא'- כג').
יתרו, הפעם בכובע של היועץ הארגוני הראשון בהיסטוריה, מרגיע את משה ונוסך בו ביטחון להאמין בעצמו, במתווה השינוי. אל תדאג: "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה, עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם". וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת: אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם". יתרו הקדים את זמנו, בהצגת מודל ארגוני פירמידלי, מבית מדרשו של מקס ובר (1864-1920) , כלכלן פוליטי, סוציולוג ופילוסוף גרמני, ממניחי היסודות לתורת המינהל הציבורי ,שאת תורתו הארגונית לומדים במוסדות האקדמיים ברחבי העולם.
אך יתרו, הסבא המעורב והמסור בחיי נכדיו, גם חובש את הכובע של היועץ המשפחתי. המסר שלו למשה מאד ברור: אם תיישם את המודל הארגוני החדש ותטמיעו, הרי תשמור על גבולות נדיבותך ועל שלומך הנפשי וגם הפיזי וממילא, יתפנה לך זמן כמותי ואיכותי, לנדיבות ולהשקעה באשתך ובילדיך, שהם נכדיי. כך תוכל לשמור על האיזון המקודש בין נדיבותך כמנהיג ציבורי לבין נדיבותך כאבא לילדיך.
הנה מוסד הסבתאות בעת מבחן בימים אלו, משתקף בדמותם של הסבא הצעיר ברוחו ואת דור הבייבי בום , נכדו גיבור התהילה, דור ה I , ומציג את הקשר העמוק והנפשי שביניהם, לאורה של פרשתנו, בדמותו של סבא יתרו.
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).שבת שלום
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - פרשת יתרו תשפ"ה - רפורמה משפטית והכרת הטוב
(עידכון למאמר שנשלח אתמול בערב)
" וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה ... שְׁנֵי בָנֶיהָ ... וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר ... ".
מה שמועה שמע יתרו? לפנינו שתי תשובות.
האחת, יתרו שמע על יציאת מצרים כפי שנאמר בפסוק. יתרו כחותן משה בא לחתנו שהיה האיש אשר הוציא את ישראל ממצרים.
השנייה, יתרו שכנו של עמלק היה ובעל בריתו, ובא לאחר מפלת עמלק במלחמה, ומכאן גם סמיכות שתי פרשיות אלה.
תשובות אלה גם נסמכות על מה שסיפר משה ליתרו. " וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה': " (שם, יא, ח). הפסוק מכיל שני אירועים, יציאת מצרים בחלקו הראשון ומלחמת עמלק בחלקו השני. כך מסביר רש"י את המילים "ויחד יתרו" (יח ,ט). ויחד לשון חדוה על יציאת מצרים, ויחד שנעשה בשרו חידודין חידודין מתוך צער על מפלת עמלק שהיה בעל בריתו. ואכן בהודיה לה' מתייחס יתרו רק ליציאת מצרים ומתעלם ממפלת עמלק.
יתרו הצופה בעבודת משה השופט את עמו, מציע לו רפורמה משפטית.
"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:.. וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ"
(יח,יד,יז-יח).
יתרו מייעץ למשה לוותר על ריכוז סמכויות לטובת ביזור סמכויות. משה ימשיך להביא את דבר ה' אל עמו, אך ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, כלומר מדובר במספר רב של אנשים שישפטו את העם בכל עת, ואת הדבר הגדול יביאו אל משה. מטרת הרפורמה היא להקל על העומס שיש על משה ולהטיב עם העם הבא להישפט. הקריטריונים לקבלת המשרה אינם ייחוס או עושר אלא תכונות אנוש נעלות כמו אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת ושונאי בצע, שלוש תכונות נוספות קשורות לרוח ה' ששורה עליהם: חכמים, נבונים וידועים. וכך אומר הנביא ישעיהו (יא, ב), " וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' ".
האם פעל משה כעצת יתרו? לא נאמר כאן. בשנה הראשונה ליציאת מצרים לא הרגיש משה צורך ליישם את הרפורמה הארגונית. מה שראה יתרו לא היה מה שחש משה. אם הדגש אצל יתרו היה על ייעול בנושא חוק ומשפט, הרי עמדת משה הייתה כי העיקר הוא " כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים " (יח, טו), ובנושא זה טיפל משה לבדו. הוא גם אינו מדווח על קושי להתמודד כיחיד בתפקידו. ואכן בתפקיד זה חשב גם יתרו שרק הוא מוסמך לפעול. בשנה הראשונה חיו ישראל בצל השכינה ששכנה עליהם, ולא התגלו בעיות קשות. השנה השנייה שונה הייתה. המשכן פורק והם החלו את המסע לארץ ישראל. זו שנה עמוסה בתלונות ובבעיות הנוגעות לחיי יום יום. תלונות על מחסור במים, בקשת בשר וגעגוע למזון המשובח שהיה במצרים. בפעם הזאת משה חש בקושי. הוא אומר לה' :" לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: " (במדבר יא, יד-טו).
ה' אומר למשה להקים מעין סנהדרין של שבעים זקנים שיהיו עמו ויסייעו לו. אז שב משה ומיישם את עצת יתרו בדבר שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
יתרו זכה שתקרא פרשה שלמה על שמו, ופרק שלם בפרשה, יוקדש לו, הפרק שלפני מעמד הר סיני ומתן תורה. המייחד את יתרו הוא הכרת הטוב, בניגוד לשנאת עמלק שהוא התגלמות הרוע וכפיות הטובה." וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים " (שמות, יח). יתרו מתקבל בסבר פנים יפות לא רק על ידי משה שנושק לו, אלא על ידי מנהיגי העם. רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (1843-1926) מחבר ספר "משך חוכמה" אומר שהייתה זו סעודת הודיה כולל קורבן תודה על כל הטוב שעשה ה' לישראל. יתרו אמר "ברוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם": על זה אמרו חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א) "גנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. ישראל שבחו את ה' על שסוס ורוכבו רמה בים ואמרו זה אלי ואנוהו, אבל לא נאמרה הודיה ישירה לה' על הצלתם.
"תורה בגויים אל תאמין, חוכמה בגויים תאמין". מִמשל יעיל אין מקורו ביהדות אלא בחוכמה אוניברסלית. צורות שלטון אינם אמת נצחית, וגם אצלנו היו כהנים, זקנים, שבעת טובי העיר, נשיאים, נביאים, ראשי גולה וגם מלכים. במעמד מתן תורה נקבעו גבולות לעם. קוד התנהגות דתי ומוסרי.
יחודו של עם ישראל הוא בכך שהמלך והמחוקק העליון הוא ה'. " מַגִּיד דברו דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: " (תהלים קמז, יט, כ). רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי אומר שהתגלות ציבורית מייחדת את היהדות. בדתות אחרות (נצרות ואיסלאם) אלוהים מתגלה לאיש אחד (ישו או מוחמד) שהוא מביא את הבשורה לאנשים. ביהדות ההתגלות היא לעיני כל הקהל כפי שהיה במעמד הר סיני. עצת יתרו עומדת על אותו עיקרון. אין הטלת האחריות מונחת על כתפי אדם אחד. אין אפיפיור לישראל. אך על החולקים בנטל המשא והאחריות עם המנהיג להיות ראויים לתפקיד חשוב זה.- י"ג שבט, תשפ"ה -בלומה דיכטוולד.
&
פרשת יתרו -תשפ"ה-"לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם"(תהילים סח)
מייקל אייזנברג-משקיע הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת יתרו מתואר מעמד הר סיני בדרמטיות עם קולות, אש, עשן וברקים, כאשר כל אלו הם הרקע למעמד 'עשרת הדיברות', המקובל להחשב גם כאירוע של 'מתן תורה'. לפי הפסוקים, היות שה' ירד על הר סיני באש וענן, נמנעה הגישה להר:
וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר… וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. (שמות יט, יא - יט)
אולם, נראה שהתוכנית המקורית היתה שונה. כשבפרשת שמות משה הגיע עם צאן יתרו להר הא-להים חורבה נאמר לו במעמד הסנה: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב). הניגוד שבין "עַל הָהָר" לבין "בְּתַחְתִּית הָהָר" רק משקף את הניגוד היותר משמעותי שבין "תַּעַבְדוּן" - כולם אקטיבית, לבין "וַיִּתְיַצְּבוּ" לשמיעה פסיבית של השיח שבין משה לה'. במילים אחרות כל מעמד הר סיני, עשרת הדיברות ומתן תורה בפרשה שלנו, נראים שונים מאוד מנבואת הסנה שחזתה שבני ישראל יעבדו את ה'. מה קרה?
להבנתי, התשובה טמונה בפסוקים הפותחים את הפרשייה:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הפסוק הראשון חוזר פעמיים שבני ישראל חנו, עצרו, התמקמו. ומיד התורה ממשיכה שמשה עלה אל הא-להים ושהוא עשה זאת עוד לפני שה' קרא לו (בעיה שמפרשים רבים התחבטו בה). להבנתי, הסיפור הוא שבני ישראל הגיעו להר סיני - היעד מהתוכנית המקורית, אבל לא היה להם כוח לעלות בהר. אחרי היציאה בבהילות ממצרים, הדרמה על ים סוף כשהמצרים נושפים בעורפם, ההליכה במדבר, הדאגות ממחסור במים ובמזון, וההתמודדות עם מלחמת עמלק, הם רצו לנוח. הם ביקשו להירגע מכל המסע, וחנו פעמיים - "ויחנו"; "ויחן" - פיזית ונפשית. ובלשון חכמים: "אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה" (מדרש תנחומא בשלח כה).
משה לעומתם לא עצר, אלא המשיך ו"עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים". אבל, היות שעלה לבדו כל התוכנית השתנתה. משה עלה אל הא-להים מתוך human agency. הוא נטל יוזמה מבלי לחכות שה' יקרא אליו. רק לאחר שעשה זאת, ה' הגיב למעשיו בקריאה מן ההר. אבל מכיון שהעם לא לצידו ה' מבקש ממנו להזכיר לעם את ייעודו לעבוד את ה' - להיות ״מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״. ואיך עושים את זה? שומעים מכאן ולהבא בקול ה'. הפעם הם פספסו את ההזדמנות לעלות להר הא-להים שבחורב, ולכן כשמשה יורד מההר הוא מוסר את הדברים לזקנים - מי שאחראים על העם. בתגובה, לאחר שהמסר מחלחל, העם כולו, אומר "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" - והפעם זה לא דרך הזקנים כי הם הבינו. ובלשון רש"י: "ויגד משה את דברי העם - תשובה על דבר זה שמעתי מהם, שרצונם לשמוע ממך! אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך. "רצוננו לראות את מלכנו"." קצת טו לייט אבל הבינו.
ממילא, הסיפור משתנה לחלוטין. במקום לעבוד את ה' על ההר, בעצם מתפתח שיח בין ה', משה והעם. ה' אומר למשה שבקשתם לפגוש בעצמם את הא-ל מקובלת ושיתכוננו שלושה ימים למפגש בלתי אמצעי עם ה' במסגרתו הדרישה "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" הופכת להיות ממשית - "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן". כלומר, התוכנית כלל לא היתה לקבל את עשרת הדברות בסיני ובטח שלא על ידי משה. התוכנית היתה שהעם כבר יכיר את ה', ידע איך עובדים אותו ויעשה זאת בצוותא על הר סיני. אבל, התברר שהעם מבחינתו עוד לא שם. משה וה' צריכים לקדם אותו הן בחוויה והן בתכנים. החוויה היא מפגש עם ה' לאישרור הברית. התכנים שמודגשים בפני העם הם, שהוא עם מיוחד, עם סגולה, שמתנהג אחרת ויש לו אתוס ייחודי אותו הוא מנכיח בעולם. תמצית הקוד היא עשרת הדברות, שהפכו להיות העוגן של חלקים גדולים של האנושות (גם אם הם לא תמיד מודעים לכך).
נראה שתוספתא במסכת סנהדרין (ד, ה) משקפת בדיוק כך את הסיפור:
רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה. נאמרה במשה עליה נאמרה בעזרא עליה נאמרה במשה עליה "ומשה עלה אל האלהים" נאמרה בעזרא עליה "הוא עזרא עלה מבבל" (עזרא ז). מה עליה האמורה במשה למד תורה לישראל שנאמר: "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם" (דברים ד), אף העליה האמורה בעזרא לימד תורה לישראל שנאמר: "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ז)…
כמו משה שהנהיג את ישראל בקריסת הממלכה המצרית ושינויים גיאופוליטיים ודתיים, בעקבות הצהרת כורש, שיצר לא מעט שינויים גיאופוליטיים, עזרא עלה מבבל, והוביל עידן חדש בתורה ובעם. החלטתם של משה ועזרא, כל אחד בשעתו, לעלות, להיות יוזמים, מובילים ולא מובלים, שינתה את מהלך ההיסטוריה ורוממה את התורה והאומה. היוזמה של משה הקדימה באיזה אלף שנים את היוזמה של עזרא, לקבל וליישם את התורה בירושלים הנבנית בימי שיבת ציון, שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. שניהם, עלו ממקום המנוחה - משה מהעם החונה ברפידים להר סיני, ועזרא מבבל, שם אחרי חורבן בין המקדש הראשון חנה והתבסס העם הגולה. שניהם, עזרא ומשה, השתדלו לסחוף את העם אחריהם, ללימוד התורה ולקיום מצוותיה, תוך שהם מעצבים את התורה מחדש. משה, הקדים בזכות מעשיו את נתינת התורה ואף הוסיף לתורה את ספר דברים 'משנה תורה' (נקודה שעסקו והאריכו בה פרשנים רבים, ובכוונתי להרחיב אודותיה בהקדמה לספר החדש שאני כותב בימים אלו על ספר דברים). עזרא, לפי המקורות, שינה את צורת הכתב של ספר התורה מכתב עברי קדום (שמשמש את השומרונים עד היום בספר התורה שלהם) לכתב שבו אנו נוהגים קדושה עד ימינו. הוא גם תיקן תקנות להסדרת החיים היהודיים בישראל המתחדשת של תחילת ימי בית המקדש השני ואף התחיל את פרוייקט מורשת התורה והתרבות שמגיעה עד ימינו, יחד עם אנשי כנסת הגדולה.
אם כן, המעשה של משה לעלות אל הא-להים מתוך מוטיבציה להתקדם, מתוך יוזמה ועם הרבה human agency, ושתואר בתהילים (סח): "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם", משמש גם כאב טיפוס לגישה וגם מוכיח את התזה. להיות יוזם ולא חונה, להיות בתנועה מתמדת ולפעול כמוביל ולא כמובל, אלו הערובות לקבלת תורה, הטמעתה וגם התאמתה לדור. ובמילות הפרשה שלנו: "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". להבנתי, הכוונה היא שבדיוק כמו משה ועזרא, היזם, מי שמסתקרן ודוחף קדימה, מי שכל הזמן שואף לעלות אל הא-להים וגם עושה זאת, יהפוך להיות מנהיג לאומי ורוחני בזמנים של שינויים גדולים בגיאופוליטיקה העולמית ובעם ישראל. ואוסיף מדבריו של ידידי, היזם הטכנולוגי נבל רביקנט, שבעידן הבינה המלאכותית, למי שיש human agency, מעולם לא היה זמן טוב יותר להיות בחיים. מייקל אייזנברג.
&
פרשת יתרו-תשפ"ה- דובי פריצקי-קק"ל
הפרשה באופן מפתיע אינה מתחילה במתן תורה. היא מקדישה פרק שלם לסוגיה ארגונית מנהלית שמייעץ חותן משה ,כיצד לשפוט את העם? משה שופט את העם ברוח הקודש לבדו. יתרו מלמד אותו שגם ללא רוח הקודש כמשה, אפשר על פי דבר ה' ליצור הנהגה של אנשים שיש להם כלים וכישורים אנושים שהם: "אנשי חיל יראי אלוקים ,אנשי אמת ושונאי בצע" . ומשה מקבל את העצה, וממנה את האנשים שהשפוט והמנהל נמסרים להם בהתאם להבנתם את תורת האלוקים, מתוך רצונם לקיים את התורה. יש הסוברים שיתרו דווקא הגיעה אחרי מעמד הר סיני, ומשה מפחד שהם ירגשו קדושים ולא יהיו קשובים לאחר, לזולת ובמיוחד לגוי ,בא משה ומלמד לדורות חכמה בגווים תאמין. ריה"ל מחבר הכוזרי מציין שאחד הדברים המייחדים את האמונה היהודית ,שהיא הייתה התגלות ציבורית לעם. בעוד דתות אחרות ההתגלות הייתה לאדם אחד. נקודת המוצא היהודית היא התגלות אלוקית לעם שלם במעמד הר סיני שנזכה ונעשה.
שבת שלום מאשקלון. דובי פריצקי.
